הדף היומי מסכת עבודה זרה דף יג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף יג

[מוזיקה] עבודה זרה דף יג מתחילים בעזרת השם דף יב עמוד ב במשנה ביום חגם של עובדי עבודה זרה שמכונה יום אידם הם היו רגלים לעשות יום שוק יום יריד היו חנויות שהיו רשומות ושייכות לקמרים והיו נותנים להם מכס והיו חנויות שלא היו נותנים מכס לקמרים של העבודה זרה אומרת המשנה עיר שיש בה יום עד לעבודת כוכבים והיו בה חנויות שנותנות מכס לעבודה זרה והסימן שלהם שהם היו מאותרות בתקרובת עבודה זרה כגון פירות או נוי של עבודת כוכבים כמו ורד ועדס וזה היה סימן שהחנויות האלה של הקמרים שנותנים מכס לעבודת כוכבים היו חנויות שאינן מאותרות חנויות רגילות שלא נותנים מכס לעבודת כוכבים זה היה מעשה בבית שען ואמרו חכמים החנויות המאותרות אסורות להיכנס אליהם ושאינן מאותרות מותרות להיכנס אליהם כי לא מגיעה שום הנאה לעבודת כוכבים מהכונה הזה כיוון שאין גובים מכס שואל רש"י אם תאמר הרי אמרנו תחילת המסכת שלושה ימים לפני יום מי דם לא עושים מסע ומתן עם העובדי כוכבים כדי שלא ילכו להודות לעבודה זרה אז איך כאן אתה אומר שביום יום עצמו אם זה חנות לא מאותרת אז מותר אז הוא כותב התוספות מביאים משמע שרשי חזר בו ממה שהוא פירש בדף ב' שלשת ולתת הכוונה גם לקנות וגם למכור כותב דווקא למכור להם אסור ביומי דם אבל לקנות מהם מותר כי דרך הקונה להיות שמח ולהודות לעבודה זרה שהוא זיכה אותו לקנות משהו אבל המוכר אינו שמח יש כאלה שמביאים שזה לא סותר את מה שרשי אמר בתחילת המסכת בתחילת המסכת רש"י אומר כמו שכבר דיברנו על זה כמה פעמים לא עושים מסע ומתן עם עבודי כוכבים כי זה משמח אותם ילכו לודות לעבודה הזרה שלהם ביום אי דם אבל כאן רש"י אומר שדווקא למכור להם זה משמח אותם שהם קונים משהו אבל לקנות מהם זה לא משמח אותם אז תוס כמו שאמרנו כותבים שמשמע שרשי חזר בו אבל זוכר טוב בספר בניין שלמה יש ספר שמתרץ דברי רש"י ואומר שכאן רש"י מדבר על חוזר בו אלא הוא מדבר כאן שהבן אדם הולך ומוכר כלי תשמישו שהוא צריך אותם את הדברים שהוא צריך ולכן זה לא משמח אותו שהוא מוכר אבל א בכל אופן כאן אנחנו מדברים במקרה כזה שכל האיסור הוא לגרום הנאה ממש לעבודה זרה וזה על ידי שבן אדם קונה מעובדי כוכבים שמשלמים מכס לעבודה זרה אמר רבי שמעון בן לקיש לא שנינו שאסור לקנות מהחנויות המאותרות אלא שהן מותרות בורד והדס של תקרב את עבודת כוכבים דכמתה מריך נכנס לחנות הוא נהנה מהריח של עבודה זרה כי זה ורד זה הדס דרך לשטוח את זה בפני עבודת כוכבים הוא נהנה מתקרובת עבודת כוכבים אבל אותן המותרות בפירות מותרות להיכנס אליהן לפי רבי שמעון מלקיש כי הוא לא נהנה מהפירות ואף שגם הם מותרות לסימן שמשייכות לקמרים שנוטלים מהם מכס על מה שהוא קונה והנאה מגיעה ממנו לעבודת כוכבים אין בזה איסור כי אין איסור ליתן הנאה לעבודת כוכבים אלא כל האיסור זה לפי דעת ריש לקיש לקבל מעבודת כוכבים לתת הנאה לעבודת כוכבים לפי דעתו אין איסור מה הייתמד אמר קרא לגבי עיר הנידחת שניטחו רוב יושבי העיר לעבודה זרה לא ידבק בידך מאומה מן החרם היינו אתה אל תהנה מהחרם נהנה הוא דה אסור אבל מהנה לתת לעבודה זרה זה מותר לפי רשקישר ורבי יוחנן אמר גם להנות לתת הנה עבודה זרה אסור אפילו המותרות בפירות נמיה אסור לקנות מהם אפילו שהוא אינו נהנה מהתקרובת עצמה כי הוא נותן הנהלבת כוכבים על ידי המכס שהוא משלם לקמרים ואף על פי שמהפסוק שהבירש לקיש לומדים איסור לקבל הנאה מעבודת כוכבים ולא איסור לתת לה בכל זאת לומדים לפי דעת רבי יוחנן קל וחומר אם כשהוא נהנה מעבודת כוכבים אסור מהנה את העבודת כוכבים שהוא כאילו מחזיק את העבודת כוכבים לא כל שכן שיהיה אסור שואלת הגמרא על ריש לקיש מבריתא איך אתה אומר שרק לקבל הנאה אסור מיטי רבי נתן אומר יום שעבודת כוכבים מנחת בו את המכס מוכלת על המכס למי שעושה רצונה מכריזין ואומרים כל מי שנותל הטרה של תקרוב את עבודת כוכבים כגון עשבים שנותנים ריח או בסמים ויניח בראשו ובראש חמורו לכבוד עבודת כוכבים יניח לו יוותר לו את המכס ואם לא אם הוא לא יעשה את זה אל יניח לו את המכס ודי שנמצא שם מה יעשה אם יניח את ההתרה על ראשו וראש חמורו נמצא נהנה מהריח של עשבים הבסמים ואם לא יניח על ראשו אלא ישלם את המכס נמצא מהנה הנאה את העבודת כוכבים בכל מקרה הוא יעבור איסור מה יעשה מכאן אמרו חכמים הנושא ונותן בשוק של עבודת כוכבים ושילם להם מכס על כל מה שהוא לקח בהמה תעקר תכף נראה מה הכוונה התעקר היינו שהוא חותך ל חלק מהרגל פירות בגדים כס וכלים ירקבו יתקלקלו מאות וכלי מתכות שאי אפשר להתקלקל יוליכם לים המלח ושמה הם מתפרקים מתקלקלים הם אסורים בהנאה לכולם אמרנו בהמה תעקר מבארת הברייתה איזו עיכור היינו שהוא חותך משתי רגליה מהעצם התחתונה של הרגל ולמטה מנשר פרסותיה מן ההרכובה ולמטה אז היא לא נחשבת טריפה שאם שוחטים אותה שחיטת חולין היא נחשבת טריפה שאסורה אלא היא נחשבת שעדיין היא יכולה לחיות בצורה הזאת כי לגרום לבהמה להיות טריפה בידיים זה אסור אפילו בהמה שאסורה בהנאה קטן מיד מכל מקום כתוב כמה ברייתה אם יניח את ההתרה על ראשו ועל ראש חמורו נמצא שהוא נהנה מתקרבת עבודת כוכבים ועובר איסור ואם הוא לא יניח עליה נמצא מהנה את העבודת כוכבים והוא גם עובר על איסור אז קשה לרש לקמר שאין איסור לגרום הנעה לעבודה זרה מתרצת הגמרא אמר רב משרשיה ברייד דרבידי כסבה רבי שמעון בן לקיש שיש בזה ויכוח פליגה רבנן עלי דרבי נתן רבי נתן בברייתא זה באמת דעה אחרת מהמשנה שלנו ונה דאמרי כרבנן דפליגהלי אני הולך כמו דעת חכמים שחולקים על רבי נתן הם סוברים שלגרום הנאה לעבודה זרה זה מותר רבי יוחנן סבר לא פליגי רבי יוחנן סובר שאין בזה ויכוח גם רבנן וגם רבי נתן סוברים שאסור לגרום הנ לעבודה זרה שואלת הגמרא על רבי יוחנן וכילו חולקים רבנן על רבי נתן ולא פליגי והתניה הברייתא הולכין ליריד של עובדי כוכבים יום שוק ידוע שהולכים לשמה סוחרים ולוקחין מהן בהימה עבדים ושפחות בתים ושדות וקרמים אפשר לקחת מהיריד של עבדי כוכבים וכותב עליהם שטר בעלות ומעלה אותן במקום שיושבים שם נכבדיהם ושופטיהם ודנים ערכאות שלהם כדי שהם יחתמו לו על השטרות ואף על פי שהוא נותן כבוד להרכאותיהם שהוא צריך להם לעניין הזה ומתפערים בזה ויש בזה איסור כאן התירו פני שהוא כמו מציל את ממונו מהאדם של המוכרים שלא יכלו להערר על המכירה ואם היה לוקח הזה כהן שהתורה עוסרת לו להיטמא למתים והרי הרי חכמים גזרו שחוץ לארץ נחשבת אה כל מקום שהולכים שם זה נחשב ספק אולי הולכים במקום של בית קברות גזרו טומה על ארץ העמים מטמא בחוץ לארץ מותר לו לצאת לחוץ לארץ ולהטמא בשביל לדון ולהערר עמהם ולהעמיד את המקח שלו בידו וכשם שמטמא בחוץ לארץ שהיא טומ מדרבנן כך מטמא במקום שיש ספק שאולי הוא בבית קברות לא בבית קברות זה לא סלקדתך כי זה טומת דאורייתא התורה עוסרת לכהן להיכנס לבית קברות נפש לא התמה בעמיו אלא הכוונה היא כשם שהוא נטמע בספק טומא על ידי שהוא הולך לחוץ לארץ שחכמים גזרו שמה טומאה דרבנן זה ספק טומה דאורייתא כך מטמא בבית הפרס דרבנן שדה שנחרשה והיה בקבר וכשחרשו את השדה גם הקבר נחרש אמה מה עם ה עם שר השדה וחכמים אסרו לכהן להיכנס לשם עד 100 אמות מהמקום של הקבר שמעד המרחק הזה המחרשה גררה גרגרים מעצמו את המת בשיעור כשהורה שהוא מטמא במגע ובמסע וכשהכהן יעבור עליה הוא יסית יזיז את העצם והוא יטמא אז כאן יש ספקטומה על זה הטיעו לו ללכת בכזה מקום כדי להעמיד את המקח בידו על ידי שהוא ילך להרכאות ויחתמו שזה באמת ממון שלו עוד סיבות שהתירו לכהן להטמא טומא דרבנן הוא מטמא בארץ העמים ובבית הפרס ללמוד תורה וליסע אישה אמר רבי יהודה מתי בזמן שאינו מוצא בארץ ישראל מישהו יוכל ללמוד ממנו בזמן שמוצא ללמוד בארץ ישראל אינו מתמא רבי יוסי אומר אפילו בזמן שמוצא ללמוד בארץ ישראל רשאי להטמא בטומת חוץ לארץ לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל אחד כל אחד יש את הבן אדם שממנו יכול יותר טוב ללמוד אמר רבי יוסי מעשה ביוסף הכהן שהלח רבו לצידן שהייתה בחוץ לארץ כדי ללמוד תורה אף שגם בארץ ישראל היה לו רבנים שיכל ללמוד מהם ועל הבריתה הזאת שאת הבריתה הזאת רבי יוחנן שמע אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי עלמה רואים מכאן קודם כל שרבי יוחנן הכיר את הבריתה הזאת ובברית הזאת רואים שרבנן פליגה חולקים על רבי נתן והם סובים כמו רש לקיש שלהנות מעבודה זרה אסור אבל לגרום הנאה מותר כי הרי התירו לקנות ביריד אפילו שהוא משלם מכס אז איך אומר רבי יוחנן שאין שום ויכוח בעניין הזה אמר לך רבי יוחנן אין בזה ויכוח לעולם לא פליגי ודאי שאסור אפילו לתת הנהל לעבודה זרה כולם מודעים בזה ולא קשמה שהברייתה התירה לקנות ביריד כאן מדובר בלוקח מן התגר דשק למכסמני הוא לוקח מסוחר שנוטלים מהלוקח הזה מכס לעבודת כוכבים ולכן אסור כאן בברייטה שהתירה מדובר בלוקח מבעל הבית שממנו לא לוקחים מכס דלא שקלים מכס מיני אמר מהר ראינו בברייטה של רבי נתן שאם קנה בהימה ושילם מכס לעבודת כוכב כנסו אותו חכמים ותעקר הבהמה שואלת הגמרא והייק צר בעלי חיים לחתוך את פרסותיה איך רבנן כנסו באופן שיעבור בו איסור אמר הבעיה אמר רחמנא בעניין המלחמה שכבשנו את ארץ את ישראל על ידי יהושע בן כתוב שם את סוסיהם תעקר רואים שכדי לרדות ולהעניש מותר לעקור את הבהמה בברייתא אמר מר ואיזו עיכור מנשר פרסותיה מן הרכובה ולמטה חותכת א החלק חלק התחתון של רגליה שואלת הגמרא הורמיני אני אקשה לך סתירה מברייתא אין מקדישין בלשון הרי זה הקדש ואין מחרימין בלשון הרי זה חרם ואין מעריכין היינו לא מקדישים את השווי של הדבר הרי הערך של מישהו מסוים עליו בזמן הזה שאין בית מקדש למה כיוון שאין לנו לאכן לתת את הכסף הזה את ההקדש הזה ויבואו אולי למעול בזה לנות בזה באיסור ואם אדם הקדיש או החרים או העריך מה עושים עם הדבר של ההקדש אם זה בהמה תעקר אם זה פירות או בגדים כס כלים ירקבו אם זה מאות וכלי מתכות יוליכם לים המלך ושמה הם יאבדו מבארת הברייתה איזה עיקור לא כתוב כאן שהוא חותך לה את הפרסאות מכניס אותה למקום סגור ונועל את הדלת בפניה והיא הייתה מאליה אז איך אתה אומר כאן שזה חיתוך פרסאותיה אמר הבא יש הבדל בין עיכור של בהמה שקנו בירית של עבודה זרה לבין בהמה של הקדשני הטם ששונה בהמה של הקדש משום שאם אתה תחתוך את פרסותיה יש בזה ביזיון קודשים כיוון שהיא לא מתה במהירה והביזיון של נראה לזמן מרובה לכן חייבים לומר עיכור ראה נעילת דלת שאין בה ביזיון שואלת הגמרא אתה רוצה לא לבזות את הבהמה של ההקדש נשחטי משחט תשחוט אותה והיא תמות מהר בלי ביזיון תראצת הגמרא הועיל והשחיטה מכשירת הבהמה לאכילה יבוא על ידה לידי תקלה לאכול ממנה באיסור כי הרי זה אסור משום שזה של הקדש ומי שנהנה באיסור מן ההקדש הוא נחשב גוזל את ההקדש מועל בהקדש ואת ובהו לידי התה כלה שואלת הגמרא אז בסדר למה להכניס אתל לחדר שהיא תמות לבד בצורה ממושכת לשבי גיסטרה אל תשחוט תעשה שחיטת נבלה הינו תחתוך אותה לשניים והיא תעשה נבלה לא בשחיטה כשרה ולא יבואו לאכול אמר הביה אמר קרא לגבי עיבוד עבודה זרה כתוב ונתצם ניטוץ את מזבחותיהם וגומר אבל בבהימה של הקדש לא תעשון כן להשם אלוקיכם עכשיו כאן כשחותכים בהמת הקדש לשניים זה נראה כמו ניתוץ וזה אסור רב אמר מה הסיבה שבהמת הקדש מכניסים לחדר ונותנים למות לבד ולא עוקרים את פרסאותיה כמו בהמת חולין מפני שנראה כמו שהוא מטיל מום בקודשים והאיסור להטיל מום בקודשים נלמד מהפסוק על הקורבן תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו שואלת הגמרא איך אתה אומר שזה רק נראה כמו שהוא מטלמום הוא ממש מטלמום מעולה הוא מעליה הוא מתרצת הגמרא הנמלי מתי זה נחשב שהוא ממש מטיל למוזמן שבית המקדש קיים דחזי להקרבה היא ראויה להקרבה זה נחשבת כמו קורבן תמים ועכשיו כשאתה עושה במום היא נהית בעלת מום אבל השת בזמן הזה שבית מקדש דלא חזה היא גם עכשיו היא כמו בעלת מום היא הרי לא רואה על הקרבה אז אם כן כשהוא עושה אותה בעלת מום זה כמו שהוא עושה בעלת מום כזאת שהיא כבר בעלת מום לכן לטלן בה אין בזה איסור מהתורה אלא רק מדרבנן לכן רבא אמר נראה כמטיל מום שואלת הגמרא הרב ולהבה כמטיל מום בבעל מום דף על גב דלא חז להעקרבה אסור מרבים מה שכתוב כל מום שאפילו אם כבר בעלת מום אסור להטיל במום אז גם כאן אפילו שהיא נחשבת כמו בעלת מום יהיה אסור מהתורה להטיל במום אונה הגמרא בעל מום נעידהלא חזי לגופי אף על פי שאתה לא יכול להקריב את הבהמה עצמה קורבן אתה יכול לפדות את הבהמה על כסף והכסף אתה קונה בהימה אחרת שקורבן ומקריב לדמי חזי אז לכן מתקיים תחילת הפסוק תמים יהיה לרצון להפוקח למת כאן בהמה של הקדש בזמן הזה לא לדמיך זה ולא לגופיך זה היא לא ראיה לא היא לא ראויה לא להקרבה ולא לדמיה בשביל לקחת בהימה אחרת להקריב אז לא מתקיים בתחילת הפסוק תמים יהיה לרצון אז אין איסור מהתורה להטיל במום אלא רק זה אסור מדרבנן שהוא נראה כמו מטיל מום בקודשים רבי נתן אמר בברייתא שלגרום הנאה לעבודת כוכבים זה אסור וכונסים בן אדם שגורם הנאה לעבודת כוכבים מסתפקת הגמרא אשכחי רבי יונה לרבי אליי הוא מצא את רבי אליי דקיה פתחה דצור היה בפתח העיר צור אמר לי אמר לו רבי יונה קטני הבריתה אומרת שאם קנה בהימה בירית של עובדי כוכבים תעקר מה הוא יעשה הוא קנה עבד מים מה תקנתו האם מותר להקרו בהמה או לא עבד ישראל לא קם מבעיה לי ודאי אי אפשר לאבדו כי קם מבעיה לי הספק שלי בעבד עובד כוכבים מה אמר לרבי אליי מה הקביה לך למה אתה מסתפק תניה ראינו ברייתא העובדי כוכבים והרואה בהמה דקה שרואים בהמתם בשדות אחרים אפילו אם אותם רואה בהמה עם ישראל וכן הגזלנים כל אלה אם הם נפלו לתוך בור לא מעלין אותם משם ומצד שני לא ממיתים אותם בידיים אז אם כאן עבד עובד כו אם כן רואים מכאן שעבד עובד כוכבים אין לעוקרו כיוון שאין לאמיתו בידיים כעת מסתפק אמר לי רבי ירמיה לרבי זירה קטני ראינו לפי דעת חכמים שחולקים על רבי נתן שסוברים שמותר לגרום הנאה לעבודה זרה אז כתוב שם שהולכים להעירית של עובדי כוכבים ולוקחין מהם פה עבדים ושפחות אף על פי שהוא צריכו לשלם על זה מכס לעבודת כוכבים האם הכוונה לעבד ישראל או דילמה או שנאמר שזה אפילו הכוונה לבד עובד כוכבים מותר לקחת מהם אמר לי רבי זירה מסתעברה דווקא עבד ישראל תראו לקחת מהם כי הוא משחרר אותו מהם והוא מקיים בזה מצווה ואם מדובר כאן בעבד עובד כוכבים למה מי באי אליי איזה מצווה יש בזה שהוא מוציא את ה עובד כוכבים מאידם ולכן התירו לו איזה מצווה הוא מקיים בזה שהוא לוקח את העבד העובד כוכבים מהעובדי כוכבים אומרת הגמרא כי הרבן אמר בשם רבי שמעון בן לקיש בוודאי שהוא עושה בזה מצווה אפילו עבד עובד כוכבים התירו לקנות מהם מפני שמכניסון תחת כמפי השכינה זאת אומרת עבד עובד כוכבים כשהוא אצל עובדי כוכבים כוכבים הוא לא צריך לקיים שום מצווה אבל עבד עובד כוכבים שנמצא אצל ישראל הוא הופך להיות עבד קנעני עבד קנעני חייב בחלק מהמצוות כמו שמבואר במסכת קידושין דף כט אז אם כן כיוון שהוא חייב בחלק מהמצוות יש מצווה ל לקחת עבד קנעני כדי שהוא יהיה עבד קנעני של ישראל שואלת הגמרא אמר רב רש"י אם זה הטעם שתראו בעבד עובד כוכבים עטו בהמה מה מכניס תחת כמפי השכינה עיק למה התירו לקחת בהמה הרי בהמה אתה לא גורם להתחייב בחלק מהמצוות אלא על כוכך טעם שהתירו בבהמה משום מי טיו כי הוא ממעט נכסי עבדי כוכבים בזה שלוקח מהם את הבהמה שלהם שהם משתמשים בהם החינמ כשהוא קונה מהם אבת קנעני הסיבה שזה מותר דממאטי הוא ממעט מהם את נכסיהם לכן שרי לכן מותר מספרת הגמרא על רבי יעקב ורבי ירמיה שניהם היו תלמידים של רבי יוחנן שסובר שאסור לקנות ביריד של עובדי כוכבים שנותנים מכס לעבודה זרה והם בכל זאת שניהם קנו רבי יעקב קנה סנדל זון סנדלה רבי ירמיה קנה פת זון פיטא אבל כל אחד היה סבור שהשני עשה כאן איסור על עצמו כל אחד ידע שהוא עשה בדרך היתר אבל על השני הוא היה סבור שהוא עשה באיסור ולכן כל אחד אמר לשני גם רבי יעקב אמר לרבי ירמיה אמר לאחד לחברי יתמה יתום בלי דעת וכי עבד רבך אחי וכי רבך רבי יוחנן עשה דבר כזה התיר לקנות מיריד של עבודה זרה שמשלמים במכס לעבודה זרה אמר לאידח אז רבי ירמי ענה חזרה לרבי יעקב יתמה בלי דעת וכי עבד רבך אחי וכי רבך רבי יוחנן התיר לקנות בירית של עבודה זרה שמשלמים שם מרס עבודה זרה ומה באמת הסיבה שכל אחד מהם היה סבור על עצמו שזה מותר כי יש הבדל אם אתה קונה מי סוחר שוודאי משלם מכס לעבודה זרה או שאתה קונה מבעל הבית שלא משלם מכס לעבודה זרה תרבה מבעל הבית זבון באמת שניהם עשו בהיתר שהם קנו מבעל הבית שלא משלם נכס לעבודה זרה וכל אחד ואחד סבר חברים מתגר זבן אבל כל אחד היה סבור על השני שהוא עשה באיסור שהוא קנה מסוכר ואמר רבי אבא ברידר רבי חיא ברבא אמר בשם רבי יוחנן לא שנינו שאסור לקנות בשוק של עבדת כוכבים אלא ולוקח מן הסוחר אתה גר שק לוקחים מנו מכס לעבודת כוכבים אבל לוקח מבעל הבית דלא שקל מיני מכסה מותר אם הוא לוקח בלע לבית שלא לוקחים מן המכס מותר אמר רבי אבא ברד רבי חיא ברבא אלמלא היה רבי יוחנן הזמנה בזמן הזה אם רבי יוחנן היה במקום שמוכרים בו עובדי כוכבים באטר דקשה כלי היה רואה שלוקחים מכס גם אם בא לבית מכס אפילו אם בא לבית אבא אשר למה כי רק בזמנו של רבי יוחנן שלא לא היו לוקחים מכס מבעל הבית הוא התיר לקחת מבעל הבית אבל היום שלוקחים גם עם בעלי בית מכס הוא היה עוסר אלא היינו איך הוא איך היזבון רבי יעקב ורבי ירמיה תלמידיו איך הם קנו מבעל הבית התשובה היא מבעל הבית שאינו קבוע זבון הם קנו מבעל הבית שהוא לא מוכר בקביעות שאנשים המכס לא יודעים לבוא אליו לקחת ממנו מכס לכן כיוון שהבלית הזה לא משלם מכס לעבודה זרה הם התירו לעצמם לקנות אבל תגר וה היינו סוחר ובעלבית קבוהים כיוון שבזמ באותו זמן כן גבו מהםס היה אסור לקנות מהם כיוון שהם היו נותנים מכס לעבודה זרה עד כאן דף יג [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: