הדף היומי מסכת עבודה זרה דף יא

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף יא

[מוזיקה] עבודה זרה דף יא מתחילים בעזרת השם תחילת העמוד סיפרת הגמרא אונקלוס בר קלונימוס או לפי הנוסח של מסכת גיטין דף נ בר קלוניקוס שהיה אחיין של טיטוס התגייר דבר כזה האחיין של המלך התגייר שלח קיסר רומי גדוד חיילים שיתפסו אותו שדר קיסר גונדה דרומא בטרי שהגיע הגיעו האגדוד של החיילים דיבר איתם אונקלוס הביא להם פסוקים ומהפסוקים הביא להם ראיות שהאמת עם עם ישראל ומתגיירו משחינו בקראי ויגיעור טוב כיוון שלא חזרו החיילים לא הביאו את המטומקלוס הדר שדר גונדה דרומי אחרינה בטרי חזר הקיסר שלח גדוד נוסף של חיילים אחריו ולפני כן הוא נתן להם הוראה אמר לו לא תמרו לי ולא מידי אל תאמרו לו ולא כלום כדי שלא ימשוך גם אותכם בפסוקים ולא יגאר גם אותכם טוב הם באו לא דיברו איתו הוא לא דיבר איתם ובאו להוציא אותו כי אבושקלו ואזלושלקחו אותו ורצו רצו לצאת אמר לו אז אונקלוס אמר להם לאותו גדוד אימלכו מילתא בעלמה אני אומר לכם לא פסוקים קיבלתם הוראה לא לשמוע ולא לדבר איתי על פסוקים אני אגיד לכם סתם דבר הדרגה הפחוטה שבמלכות נקראת ניפיורה כשהוא הולך עם מי שבדרגה גבוהה יותר ממנו שנקרא פיפיורה נקית נורה כמי פיפיורה לא היה להם אז אור א בכל רחוב כל שביל אז כשהיה הולך אדם מי שחשוב ממנו היה לוקח לפניו את האבוקה את האור הפיפפיורה שהוא חשוב יותר מהניפיורה כשהוא היה הולך עם מי שחשוב ממנו הדוחס הוא היה מול מוליך את האבוקה לדוכסה לדווחס והדוכס מוליך את האבוקה למי שחשוב ממנו להגמון אגמונה האגמון מוליך את האבוקה למי שחשוב ממנו לפני המלך קומה אבל המלך עצמו הוא החשוב ביותר מכולם האם הוא מוליך את האבוקה לפני מישהו קומה מנקית נורה מקמי אינשאי ככה הוא שואל אותם עזבו לא פסוקים לא נדבר איתכם עכשיו על הוכחות מפסוקים סתם דברים של העולם אמרו אז הגדוד של הרומאים אמרו לו לא אמר להוא אז קלילוס אמר להם תראו מה זה חביבות עם ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שהוא בעצמו מלך מלכי המלכים נקטורה קמי ישראל כשיצאו ממצרים היו במדבר הקדוש ברוך הוא לקח את האבוקה לפני בני ישראל כמו שנאמר כתיבה השם הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש להעיר להם וגומר יש עוד דומה כמו עם ישראל שהם שמעו את הדברים האלה התגיירו כולם כולו טוב הקיסר ראה שגם הגדוד השני לא חזרו הדר שדר גונדה חרינה בטריך שלח גדוד שלישי אמר להו אל תדברו איתו פסוקים ואל תדברו איתו דברים בעלמה כלום לא תשתהו מדי בעדי טוב באו לקחו אותו לא מדברים איתו מילה לא דברים של הפסוקים ולא דברים של העולם נקי נקתי לי ואז לי לקחו אותו והלכו חזה מזוזת דמנך פיתך הוא ראה את המזוזה שמונחת בפתח של הבית הטיב ידי עליי הניח את היד על המזוזה ואמר להוא אמר לאותו גדות מה היא הי מה זה המזוזה הזאת אתם יודעים אמרו לי אמרו לו אימלן את תאמר לנו אתה אמר להוא אני אגיד לכם מנהגו של עולם מלך בשר ודם יושב מבפנים והעבדים שלו משמרים אותו מבחוץ ואילו הקדוש ברוך הוא אנחנו עם ישראל עבדיו יושבים מבפנים והוא עם המזוזה משמר אותנו מבחוץ שנאמר השם ישמור צדך ובואך מאתה ועד עולם שם שמעו את הדברים האלה גם הם התגיירו ואז טו יותר לא שדר בטרי לא שלחו אחריו כדי להביא אותו בחזרה לרומי פסוק אומר בפרשת תולדות לפני שנולדו לרבקה יעקב ועשו ויאמר השם לה נאמר לה בנבואה שני גויים בבתנך הכוונה ליעקב ועשו אמר יהודה אמר בשם רב אל תקרא גויים גומ אלא כמו איך שזה כתוב גי גים מלשון גאים חשובים זה מרמז על אנטונינוס קיסר רומי שבא מעשיו ורבי נשיא ישראל שבא מיעקב שהיו חשובים ולא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישוט ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים מה החשיבות של הירקות האלה דאמר מר צנון מחתך מפרק את האוכל שבמאיים חזרת מהפך את המאכל במאיים הקישוט מרחיב את המעים והדבר הזה מראה על השירותם ששולחנם היה מלא כל טוב והיה צורך בירקות האלה בשביל להקל על העיכול של המאכלים שלהם כך מבארים תוספות שואלת הגמרא והתנה דבי רבי ישמעאל למה נקרא שמן קישועין מפני שקשין לגופו של אדם כמו חרבות אז איך אתה משבח את המאכלים האלה את המאכל הזה קישויים אונה הגמרא לא קשי הברייתה עוסקת בקישויים גדולים רב רבי הם מזיקים לגוף והגמרא אצלנו עוסקת בקישויים קטנים זוטרי שהם מועילים למאכל בתחילת המסכת ראינו שביום חגם של עובדי עבודה זרה צריך מאוד להזהר לא לשמח אותם גם לפני יום חגם היום הזה הוא יום שאם משמחים אותם בהם הם באים להודות לעבודה זרה שלהם במשנה היה רשימה של יום חגם של עובדי עבודה זרה הבאנו את יום הלידה של המלך ואז הבאנו ויכוח על יום המיתה של המלך רבי מאיר לא מחלק הוא אומר בכל מקרה כשמציינים את יום המיטה של המלך שמת אז כל שנה באותו יום זה יום עד ולכן זה יום שצריך להיזהר לא לשמח את העובדי כוכבים א מחמת היום הזה אבל החכמים מחלקים אומרים תלוי מה עשו עם חפציו של המלך כשהוא מת אם שרפו את חפציו זה אומר שיום מיתתו הוא יום עד ואם לא אז לא למה מה זה משנה אם שרפו או לא שרפו בהתחלה מבינה הגמרא שכנראה הסיבה היא שעצם שריפת החפצים זה ה דבר שעושים לשם עבודה זרה בכלל דברי רבי מאיר שהוא לא מחלק בין מלך ששרפו את החפצים שלו לבין מלך שלא שר שרפו את החפצים שלו הוא סובר לא שני אין הבדל בין מיטה של מלך שיש בשריפה של החפצים שלו ולא שני אין הבדל בין מיטה של מלך שאין בשריפה של החפצים שלו בכל אופן זה יום עד לעבודה זרה פל חיבה עובדים ביום מיתתו לעבודת כוכבים על מה רואים שלפי דעת רבי מאיר שריפה לו חוקה היא השריפה לא עושים לשם חוק עבודת כוכבים אבל רבנן שכן מחלקים מכלל דרבנן סוברים שהשרפה חוקה היא לשם עבודת כוכבים שאם לא שורפים את החפצים של המלך זה לא יום עד ואם כן שורפים זה יום עד משמע שעצם השריפה גם עושים לשם עבדת כוכבים והרי תניה שנינו ברייתא שאין שום איסור צורפין אפילו על המלכים של ישראל את כלי תשם כשמלך של עם ישראל מת אפשר לשרוף את החפצים שלו מדרך כבוד כדי שלא ישתמשו בכלים שלו אף אחד לא ראוי להשתמש בכלים של המלך ולא מדרכי האמורי זה לא נחשב שעושים כאן דבר שהוא דרך האמוריים עובדי עבודה זרה ואם שריפה על המלכים היא עצמה חוקה היא אנחנו איך ישרפינן איך אנחנו שורפים בשביל המלכים שלנו וכתיב חוקתיהם לא תלכו אלא לכן מברת הגמרא שלא בזה ויכוח רבי מאיר וחכמים האם השריפה ששורפים את החפצים של המלך זה עצמו לשם עבודת כוכבים ליקו לעלמה בין רבי מאיר ובין רבנן מודים שעצם שריפת חפציו של המלך לאו חוקה היא להם לעבודת כוכבים אלא חשיבות היא להם זה חשיבות של המלך ששורפים את החפצים שלו מראים שמיתתו חשובה ולכן אומר אומרים חכמים שאם אם שרפו את החפצים של המלך זה אומר שמ מיתתו של המלך הזה הייתה חשובה להם ולכן הם הופכים את היום הזה ליום עד ואם לא אז לא ורבי מאיר לא מחלק וזה מה שהגמרא מביאה אחיפלג בזה הויכוח רבי מאיר סבר אין הבדל לא שנה מיטה של המלך שיש בשריפה ששרפו את החפצים שלו ולא שנה אין הבדל מיטה של המלך שאין בשריפה בכל אופן פלחבה לעבודת כוכבים הם עובדים באותו יום לעבודה זרה וזה הופך להיות יום עד רבנן סוברים לו מיטה שיש בשריפה מיטה של מלך ששרפו את החפצים שלו חשיבה להוזה זה מראה שהייתה חשובה להם מיתתו של המלך הוא פל חיבה ולכן ביום כזה הם עובדים לעבודת כוכבים ומיטה של מלך שאין בשרפה שלא שרפות החפצים שלו לא חשיבה זה מראה שלא הייתה חשיבות ליום מיתתו ולכן לא פלחבה לא עובדים באותו יום לעבודת כוכבים וה הגמרא נתבונן לגופם בגופם של דברים מה שאמרנו על מלכי ישראל ששורפים את את חפציהם על מיטתם של המלכים ואין בו משום איסור של דרכי האמורי כפי שנאמר בצדקיהו שאמר לו ירמיהו הנביא על צדקיהו המלך בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים כן ישרפו לך ולא תמות בחרב דרך ביזיון זאת אומרת ישרפו את החפצים שלך כמו שנוהגים לעשות למלאכים החשובים ממשיכה הברייתה וכשם ששורפין על המלכים כך שורפים על הנשיאים של עם ישראל ומה הם שורפים על המלכים את מיטתן ואת כלי תשמישן דרך כבוד שלא ישתמשו בכליו ומעשה שמת רבן גמליאל הזקן הנשיא ושרף עליו אונקלו סגר הגמרא מביאה 70 מנה צורי משמע את כספו ממש שואלת הגמרא והרי אמרת מה הןורפין עליהם מיתתן ותלי תשמישם ולא ידע כסף תראת הגמרא לא הכוונה שהוא שרף בפועל 70 מנה צורי היינו כסף אלא הימה את כלי תשמישו ב70 מני צורי זה מה שהוא שרף שואלת הגמרא ומי דיכארינה לו וכי דברים אחרים חוץ ממיתתו וכלי תשמישו לא מקלקלים על המיטת המלכים והרי שנינו ברייתא תעניה עוקרין חותכין את הגידים שעל פרסות בהמות המלכים על המלכים שמתו ואין בו משום דרכי האמורי רואים שגם את בהמתם מפסידים ולא רק את כלי תשמישם אמר רב פפה הבריתה מדברת בסוס שרחב עליו המלך שהוא נחשב כלי תשמישו לכן הוקרים אותו בשביל שלא ישתמשו בו אחרים שואלת הגמרא ובהמה טהורה של המלך לא קרים והרי תניה ברייתא עיכור שיש בטרפה חיתוך גדים מפרסות הבהמה באופן שהופך את הבהמה לטרפה שהיא תהיה אסורה אפילו אם ישחטו אותה היא תהיה אסורה באכילה אסור כי אסור לגרום בידיים בבהמה טהורה להיות טריפה אבל כזו כזה סוג עיקור שאין בה טריפה שלא הופך את הבהמה טהורה להיות טריפה מותר מבאר את הברייתא איזהו עיקור שאין בטרפה המנשר החותך את פרסותיה של שתי רגליה מן הארכובה מהברך ולמטה זה לא הופך אותה לטרפה אם כן רואים בברייתא שמדברת כאן על דברים שהופכים להיות לטריפה או לא הופכים להיות לטרפה מה שמדובר פה על בהמה טהורה ורואים שעוקרים אותה אפילו שהיא אינה עומדת לתשמיש מתרצת הגמרא מדובר כאן שהיא עומדת לתשמיש באיזה אופן מדובר תרגמה רב פפה את הבריתה שהיא מדברת בעגלה המושכת בקרון שהמלך יושב בו נחשבת לכלי תשמישו עוד ימי חג ימי עד של עובדי עבודה זרה ראינו במשנה יום תגלחת זקנו ביום שבו האדם היה מגלח את זקנו הוא היה עושה יום חג לעבודה זרה ובלוריתו היינו השיער שמאחורי העורף מסתפקת הגמרא מה פירוש לבלוריתו היא באה אליו איך קטני יום תגלחת זקנו והנחת בלוריתו שאת הבלוריתו היו נוהגים לגלח רק פעם בשנה את הזקן היו מורידים כמה פעמים בשנה האם רק ביום תגלחת הזקן שבו היו מניחים ומשאירים את הבלורית זה יום עד או דילמה או שנאמר יום תגלחת זקנו זה יום עד בפני עצמו ויום ההברת בלוריתו תגלחת בלוריתו זה גם יום עד בפני עצמו ואם כן פעם בשנה כשהיה מעביר ומגלח את בלוריתו זה גם כן יום עד אומרת הגמרא כמו הפירוש השני תשמעניה תרוי הוא כתוב את שני הימים יש ברייתה אחת שאומרת יום תגלחת זקנו והנחת בלורי איתו שביום תגלחת זקנו היה עושה יום עד כשהוא היה מניח את הבלורית כי את הבלורית הוא היה מגלה אחר פעם בשנה כמו שאמרנו ועוד ברייתא נאמר יום תגלחת זקנו זה יום עד ויום העברת בלוריתו זה גם כן יום עד מביאה הגמרא מה רב יהודה אמר בשם שמואל עוד יום עבודת כוכבים אחרת שאינה שנויה במשנה בדף ח יש להם ברומי אחת ל70 שנה מביאים אדם שלם שהוא לא צולע כנגד עשו ומרכיבין אותו על אדם צולע אדם חיגר כנגד יעקב שאחרי ששרו של עשו איכה אותו על כף ירכו הוא הלך צולע על ירכו עד שזרחה לו השמש והוא הבריא כדי לרמז שעשו עדיין שולט על יעקב ויעקב לוקח אותו על כתפיו ומלבישים את העליון שהוא כנגד עשו בגדי אדם הראשון שהיו שייכים לעשיו ומניחין לו בראשו של העליון את אור פניו של רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול כרכפלו של רבי ישמעאל שהוא היה אחד מעשרה הרוגי מלכות וביטו של הקיסר הפשיטה מעליו את ציוותה שהפשיט את האור שלו מעליו את אור פניו מעליו וכנתה אותו באפרסמון בכדי שישאר בצורתו ולא ישתנה והוא עדיין מונח בגנזי רומי אומר רש"י ואת זה היו נותנים בראשו של העליון את אותו אור ותלולי בצברי טולים בצברו של העליון משקל מתקל 200 זוז דפיזה 200 זוז של אבן יקרה מאוד שאינה מצויה בעולם ומכפין מכסים את השווקים בסוג אבן טובה שנקראת אינח נופך ומכריזין לפניו נבואת יעקב שניבע לבניו שעתידים להיגאל באחרית הימים סך קירי פלסטר זה נבואת כזב יעקב אבינו שהוא היה אחיו של מורנו אחו דמרנה היינו אחיו של עשו זיפנה הוא זייף הוא רימה את עשו כשעשו היה צריך לקבל את הברכות מיצחק הוא רימה אותו כדי ליטול את הברכות במקומו ולהיות גביר לאחיו ומוסיפים ומכריזים כיוון שעושים את זה פעם ב-70 שנה דחמי חמי מי שראה את השמחה הזאת זכה לראות הוא דלא חמי לא חמי מי שאינו רואה אותה עכשיו שוב לא ירנה כי היא נעשית רק אחת ל-70 שנה ואז הם מוסיפים מה הועיל לרמאי ולזעייפן הם מתכוונים על יעקב שהוא רמה את עשו ולקח את הברכות הרי עשו שול ולא יעקב מיאני לרמה ברמהותיי ולזייפנה בזייפנותי אבל גם הם עצמם יודעים ומסיימים באחי הם מסיימים ואומרים וי לדין כד יקום דין וי לעשו כשיקום יעקב על מה שהם דיברו בגנות יעקב אמר הבאשי הכשילן פיהם לרשעים האלה שאפילו שהתכוונו לגנותו של יעקב הם אמרו את זה בלשון שמתפרשת בגנותו של עשו כי אם הם היו אומרים אי אמרו רמיי הוא אחיו של אדונינו זיפנחה דמרנה הפירוש היה כדי כאמרי כמו שהם אמרו שיעקב הוא הרמאי אבל כעת אשת דאמרי הם אומרים אחה דמרנה זייפנה אחיו של אדונינו רמאי משמעות הלשון היא מרנה גופי זיפנה הוא כשהם אומרים אחו דמרנה זיפנה מרן זיפנה הם מתכוונים לומר שעשו שהוא המלך שלהם הוא הרמאי אז אם כן יש עוד יום עד של עובדי עבודה זרה אם כן תנא דידן מיתמלוק כך חשיב לה התנה במשנה בדף ח למה הוא לא החשיב את היום הזה עונה הגמרא כיוון שזה רק פעם ב-70 שנה זה לא בכל שנה להייד דית בכל שעתה ושעת כחשיב ימי עד שמנעשים בכל שנה ושנה הוא החשיבת בכל שעת ושעת לא כחשיב את ימי העד שלא נעשים בכל שנה התנה לא יחשיב ולכן הוא לא יחשיב את אותו יום שנעשה פעם ב-70 שנה שואלת הגמרא הני אותם אלה שמנינו בדף ח במשנה ימי החג דרומה ה זה ימי עד של הרומאים ולכן אסור לנו עושות משא ומתן עם הרומיים בימים האלה פרסי מי מ מה עם ימי העד של הפרסים אומרת הגמרא מוטרדי ותוריסקי מוהר נקי הומורין זה ימי עד שהיו קבועים להם בכל שנה ושנה שואלת הגמרא הני דפרסאי ודרומאי עכשיו מנינו אחרי שהיה לנו את הרשימה של הרומאים של במשנה עכשיו הבאנו גם את האלה של הפרסיים דבלי מה הם ימי העד של הבבלבין הגמרא מוהרנקי והקניתי בחנוני ויום העשירי בחודש אדר הם ימי עד של הבבלים אמר רב חנן בר רב חיסדה אמר בשם רב ואמר יש אומרים שאמר את זה רב חנן בר רבה אמר בשם רב חמישה בתי עבודת כוכבים קבועין הן כל השנה ואלו הן בית ב שבבל בית נבוי שבעיר קורסי ועבודת כוכבים שנקראת טרעתא שבעיר מיפג וצריפה שבאשקלון ונישרה שבערביה המקומות האלה הם בתי עבודת כוכבים קבועים קית הרב דימי כשרב דימי הגיע מארץ ישראל לבבל הוא אמר הוסיפו עליהן חכמים עוד שתי מקומות יריד שבאין בכי ונידבכה שבעקו ויקדמרי נדברה שבעקו עבד מנהרדה הביא את אותם שתי מקומות רק הוא אמר שזה זה הרים הפוך מה שאמר רב דימי מתנה נעיפך יריד זה לא באין בכי אלא באקו ונידבך זה לא באקו אלא באין בכי שואלת הגמרא אמר לרב חנן בר רב חיזדה לרב חיזדה מה היא מה הכוונה שאותם חמישה מקומות של עבודה זרה קבוינן אמר לי אז הוא השיב לו אחי אמר אבוא דעמך כך אמר אבי עמך כבנן לעולם הכוונה תדירה כולה שתה פלחלהו תדיר כל השנה עובדים שם לעבודת כוכבים ולכן אסורים איתם במשע ומתן לעולם אמר שמואל בגולה אינו אסור כמה ימים לפני יום העד כמו שראינו בתחילת המסכת שכבר כמה ימים לפני יום העד אסור לעשות איתם דברים שישמכו איתם בגולה אין אסור אלא יום עדם בלבד למה כיוון שאנחנו יושבים בין הגויים ופרנסותנו מהם אנחנו לא יכולים להימנע מלסח חור איתם כל כך הרבה ימים עוד אומר רש"י מפני שאנחנו יהראים מהם שואלת הגמרא ויום דם נמי מי אסיר וכי אותו יום עד עצמו אסור בגולה והרי רב יהודה התיר שר אליי לרב ברונה הוא התיר לו למכור יין לזבוני חמראה ולרב גידל הוא התיר למכור חיטים לזבון חיתים מחגת לתתי באותו יום עד של סוחרים ישמעאלים תראת הגמרא היום עד הזה הוא לא קבוע כל שנה ולכן לא חוששים לו שני חגת דתיהי דלא קביע כיוון שזה לא שהחג של ה סוחרים הישמעאלים הוא לא קבוע בכל שנה לכן כן לא חוששים לו והתירו לעשות סחורה בימים האלה עם העובדי כוכבים עד כאן דף יא เ
לצפיה בתכנים נוספים: