הדף היומי מסכת עבודה זרה דף ז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף ז

[מוזיקה] עבודה זרה דף ז מתחילים בעזרת השם דף ו עמוד ב שורה רביעית מלמטה במילה מתניטין מביאה הגמרא ארבעה מקומות שנפסקה ההלכה כמו רבי יהושע בן קורחה המקום הראשון זה הנושא שבו פתחנו את מסכת עבודה זרה לקראת יום חגם של עובדי עבודה זרה אנחנו נמנעים מלעשות להם דברים שיגרמו להם שמחה כדי שלא ילכו להודות לעבודה זרה שלהם ביום חגם אחד הדברים ראינו שיש ויכוח בין חכמים לבין רבי יהודה אם מותר לגבות מהם חוב אומר רבי יהודה בוודאי שמותר זה לא דבר שמשמח אותם בדיוק להפך זה רק מצייר אותם שהם צריכים להוציא כסף בשביל לשלם את החוב אבל לעומת זאת חכמים טוענים אף על פי שמיצר הוא עכשיו אף על פי שכעת כשהוא מוציא את הכסף זה גורם לו צער שמח הוא לאחר זמן הוא שמח אחר כך שהוא נפטר מהחוב וכבר לא צריך יותר לשלם את החוב הזה אבל אין הבדל איזה סוג הלוואה זו האם זו הלוואה שיש ליהודי המלווה שטר שבו כתוב שהעובד כוכבים חייב לו כסף או שזה הלוואה שאין אין שטר וכיוון שבמשנה לא ראינו חילוק כזה ורבי יהושע בן קורחה שאנחנו נראה שהוא בברייתא מחלק בין הלוואה בשטר להלוואה בלי שטר משמע שהתנאים במשנה לא כמו דבריו של רבי יהושע בן קורחה מתניתן לא כ רבי יהושע בן קורחה דתני רבי יהושע בן קורחה שמחלק ואומר אם זה מלווה בשטר ש כשאתה גובה ממנו מהעובד כוכבים את החוב הוא שמח לאחר זמן כי כל זמן שהשטר ביד הישראל העובד כוכבים מפחד ממנו ולכן כשנפטר מחובו הוא הולך ומודה לעבודת כוכבים שסיאה לו לפרוע את חובו לכן אין נפראין מהן לקראת יום חגם יום דם אבל מלווה על פה אם אין שטרים עדים נפראין מהן מפני שהישראל הוא כמו מציל מאדם דבר שאבוד ממנו והמלווה הזה נחשב שהמלווה אם הוא לא יגווה אותו עכשיו זה עלול לאבד ממנו כי העובד כוכבים יכול לקפור ולומר שהוא לא קיבל את ההלוואה הזאת וכן העובד כוכבים לא כל כך מפחד מישראל למה כי הוא יוכל אחר כך לקפור ולומר שהוא לא קיבל את ההלוואה אז הוא גם לא הולך להודות לעבודת כוכבים שסיעה לו בפיראון כיוון שהוא גם ככה לא כל כך היה מוטרד מהחוב הזה וכיוון שבמשנה שלנו אנחנו לא רואים את ההבדל בין אה מלווה בשטר ובעל פה בלי שטר כמו שרב יהושע בן קורח מחלק אנחנו רואים שמשנה לא כמו דעתו אבל ההלכה היא באמת כמו דעתו כמו שהגמרא מספרת שכך פסק רב הונה ולפני רב הונה ישב רבי אבא שמאחוריו ישב רב יוסף יטיב רב יוסף אחורי דרבי אבא ויטיב רבי אבא לפני א רב הונה כמי דרב הונה ורב הונה יתי וקאמר זאת אומרת במילים אחרות רב הונה אמר אמר הלכה לפניו ישב רבי אבא ולאחר מכן רב יוסף בכל אופן רב הונה אומר שההלכה היא באמת כמו רבי יהושע בן קורחה הנחת כרבי יהושע בן קורחה שאם זה מלווה בשטר אין גובין לקראת יום חגם מהעובדי כוכבים ואם זה מלווה בעל פה גובים עכשיו מוסיף רב הונה הלכה כמו דעה מסוימת בעניין נין אחר שאנחנו נפרט בו בעזרת השם בהמשך הילכתא גם כמו דברי רבי יהודה מה נפסקה הלחתה כמו רבי יהושע בן כורחה מה שכבר אמרנו עד האמרן שיש הבדל אם זה מלווה בשטר או מלווה בעל פה מלווה בשטר אין גובין לקראת יום חגם ומלווה בעל פה כן ובמה נפסקה הלכה כמו דעתו של רבי יהודה לתניה ברייתא אנחנו יודעים דבר שהוא פלא פלאים מי שלא שמע ממנו עד לרגעים אלא מתפעל ומתפלא מאוד מההלכה הזאת אבל זאת ההלכה שגזלן שגוזל חפץ אם הוא עשה שינוי באותו חפץ למשל קיבל צמר נאמר גזל צמר וצבא את הצמר עשה בו שינוי הוא קנה את הצמר באותו שינוי וכעתי הוא נחשב גזלן אבל הצמר שייך אליו וכיוון שהוא גזלן הוא צריך להחזיר את הגזלה מה הוא צריך להחזיר את מה שהוא גזל כמו שעת הגזלה כי מה שכעת זה השתנה זה השתנה ברשותו של הגזלן אותו דבר גם אומן שאומרים לו לצבוע בצבע אדם נותן צמר לצבא לצבוע לו בצבע אדום והצבא צבע לו את זה בצבע שחור או שהוא נתן לו צמר לצבוע בצבע שחור והוא צבע לו את זה בצבע אדום כיוון שהאומן שינה ולא עשה כמו שבעל הצמר אמר לו הוא נחשב כאן גזלן מצד אחד אבל הוא קונה את הצמר מצד צד שני לכן רבי מאיר אומר אם הבעלים לא רוצים לשלם לו שכרו אז הצבא נותן ל בעל הצמר את דמי צמרו כמו שהיה שווה בשעה שנתן לו הוא נותן לעצמו את הצמר ומרוויח את השבח רבי יהודה אומר נכון אמנם ההלכה הייתה אמורה להיות כמו שאמר רבי מאיר שכיוון שהאומן שינה ממה שאמרו לו הוא נחשב גזלן והוא הוא קנה את הצמר בשעה שהוא שינה וצבא בצבע אחר ואם כן הוא משלם רק את הדמי צמר הוא היה אמור לשלם רק את דמי הצמר לבעליו אבל כונסים אותו שהוא צריך להפסיד ולכן אם השבח שהצמר השביח מחמת הצביעה יתר על דמי היציאה דמי ההוצאות שהצבא הוציא אז בעליו נותן לו רק את דמי ההוצאות הסממנים העצים ושכרו של הצבא היציאה ולוקח את הצמר כמו שהוא ואם היציאה שהצבא הוציאה על צביעת הצמר יתרה על השבח שהצמר השביח מחמת הצביעה שהייתה כנראה איזשהיא תקלה מסוימת ונמצא שההוצאות היו יתרות על השבח שהצמר השביח אז כונסים את האומן ובעלם נותן לו רק את דמי השבח שהצמר ישביח והוא לוקח את הצמר כמו שהוא אז בזה אמר רב הונה גם כן פסק הלכה שההלכה היא כמו שכעת אמר רבי יהודה נפלא ורב יוסף יושב מאחורי רבבה שרבי אבא יושב לפני רב הונה שכעת אמר את ההלכות האלה והוא מחזיר את פניו בכעס האדרינו רבי יוסף להפי זאת אומרת שהייתה לו כאן איזשהיא טענה קשה על הדברים שכעת אמר רב הונה והוא מבאר או שהגמרא מבארת בשלם הזה שפסקת מקודם ובעצם בזה אנחנו פותחים את הסדרה של הארבעה דברים הלכה כרבי יהושע בן קורח שמחלק ק בין גביעת חוב מעובד כוכבים לקראת יום עידו אם זה מלווה בעל פה או מלווה בשטר ופסקת כמותו אז יש כאן חידוש הצטריך כי תראה מה זה הוא חולק על החכמים במשנה סך קחמינה היה עולה בדעתך לומר יחיד ורבים כשיש כאן את רבי יהושע בן קורח שהוא יחיד מול החכמים שהם הרבים היית פוסק הלכה כרבים וכמשמלן רב הונה לא אנחנו פוסקים כאן כמו יחיד כמו דעת רבי יהושע בן קורחה אלא מה שההלכה השנייה שהוא אמר הלכה כרבי יהודה למה לי בשביל מה בכלל לא היה צריך לומר את זה פשיט אז הרי פשוט כשיש ויכוח במשנה אחת ואחר כך יש הלכה במשנה מאוחרת יותר זה אומר שהכריעו בסוף כמו אותה הדעה ולכן הביאו אותה כהלכה פסוקה וגם כאן זה מחלוקת ואחר כך סתם והלכת כסתם ואצלנו בוויכוח רבי מאיר המחלוקת היא אמנם במסכת בבוקמה אבל יש סתם שנפסק כמו רבי יהודה במסכת בבא מציע דתנן כל המשנה ממה שציוו עליו הבעלים ידו על התחתונה וכל החוזר בו מהמקח ידו על התחתונה וההלכה הראשונה של כל המשנה זה בדיוק כמו שאמר רבי יהודה שהאומן מפסיד אם מה שהוא הוציא הוצאות זה יותר אז הוא מפסיד וה בעל הצמר רק משלם לו את מה ש מה שהצמר השביח ואם הצמר הצמר ישביח יותר אז בעל הצמר משלם לו רק את ההוצאות אז כיוון שכאן כתובה הלכה כמו דברי רבי יהודה אז פשוט שהלכה כמותו מה החידוש של רב הונה ורב הונה שהיה צריך לחדש שהלכה כאן כמו רבי יהודה טעמו משום דאין סדר למשנה הסדר שהמשניות נכתבו הוא לא בדווקא כמו שנשנו נו בבית המדרש ויכול להיות שבהתחלה אמרו הלכה ואחר כך חמור שיש בזה ויכוח לי קל למימר אפשר לומר סתם תנא בריש ואחר כך מחלוקת שואלת הגמרא אם כן היא הכי כל מחלוקת ואחר כך סתם לימה אין סדר למשנה לא רק במשנה הזאת מה אתה רוצה לבטל את הכלל הזה בכל השס אומרת הגמרא לא רב הונה הסבור שוודאי יש את הכלל הזה אבל זה דווקא במסכת אחת אני מדבר דבר בשתי מסכתות כי הרי המחלוקת זה במסכת בבקמה והסתם זה במסכת בבציע כי לא אמרינן אין סדר מתי אנחנו לא אומרים שאין סדר למשנה אלא אנחנו אומרים שיש כן סדר למשנה זה כששתי המשניות נשנו במסכת אחת בחדה מסכתי אבל אצלנו אומר רב הונה מסכת בבקמה זה מסכת אחת ומסכת בביתיה זה מסכת אחרת ותראי מסכתי אמרינן ושתי מסכתות כן אומרים שאין סדר למשנה יכול להיות שקודם כל למדו בציע ואז הביאו סתם שידו של האומן על התחתונה ואחר כך למדו מסכת בבוקמה ואז הביאו שיש בזה ויכוח ורב יוסף סבר מה אתה אומר שבב קמה ובבמציה זה שתי מסכתות זה לא נכון כל נזיקין חד המסכת היא נזיקין שזה כולל בבוקמה בבמציע זה מסכת אחת אז ממילא שמה גם כן אומרים את הכלל שאם יש ויכוח ואחר כך פוסקים הלכה במשנה אחרת מאוחרת יותר הלכה כמו סתם המשנה וכיוון שהוויכוח זה במסכת קודמת בבוקמה והסתם זה לפי רב יוסף בהמשך המסכת וצנו זה במסכת הבאה מסכת דבמציע כיוון שהסתם במסכת דמציע אז בעצם אנחנו לפי הכללים הקבועים פוסקים הלכה כמו רבי יהודה לא צריך לחדש את זה בכלל והיא בעתם האם תרצה אפשר לומר סיבה אחרת למה רבי יוסף החזיר את פניו ו אפילו לפי רב הונה שאין סדר למשנה ב1 שתי מסכתות ולא אומרים שכל נזיקין זה מסכת אחת גם כן רב הונה לא היה צריך לחדש שהלכה כרבי יהודה כי זה פשוט שום דקטן אלא כי המשנה שנשנת סתם שהמשנה הדול התחתונה היא כתובה על גבי הלכת פסיקטא משנה שמביאה פסקי הלכות אף על פי שהם לא קשורות זאת אומרת אף על פי שבכלל ההלכה של כל המשנה ידו לתחתונה לא לא קשור בכלל למה שנאמר שם במשנה כתוב כאן כל המשנה ידוע על התחתונה וכל החוזר בו ידוע על התחתונה שם בכלל נאמר לגבי מי שחוזר בו לא נאמר שם למי לא מדברים שמה לגבי מי שמשנה ממה שאמרו לו למה נאמרה הלכה שקשורה למי שמשנה ממה שאמרו לו שם לגבי מי שחוזר בו שזה נושא אחר כי שמה מדברים על הלכות פסוקות פסקי הלכות כשמשנה מסדרת פסקי הלכות משנה כזאת ודאי הלכה כמותה כשיש ויכוח ושמה נאמר הלכה פסוקה אז זה אומר ששם הכרעו כמו אחת הדעות אז אם כן אומר רב יוסף בשביל מה צריכים בכלל לומר שהלכה כרבי יהודה הרי ברור לנו שהלכה כמותו או לפי התירוץ הראשון כיוון שזה נאמר קודם ויכוח ולאחר מכן הפסקה ההלכה והוא מחשיב את שתי המסכתות כמו מסכת אחת או בגלל שזה משנה שנאמרו בפסקי הלכות אז אם כפשוט ששמה הכריעו להלכה כמו דעת רבי יהודה בכל אופן נחזור חזרה לפסק הראשון שפסק רב הונה שעל זה רב יוסף לוקעס שבאמת היה פה מה לחדש שהלכה כרבי יהושע בן קורחה שמחלק בין הלוואה שיש עליה שטר להלוואה שאין אין עליה שטר ואם זה הלוואה שאין עליה שטר אפשר כן לקבוט מהעובד כוכבים לקראת יום עידו כעת מביאה הגמרא את המקרה השני שפסקו כמו רבי יהושע בן קורחם תנו רבנן ברייתא לא יאמר אדם לחברו ביום השבת הנראה שתעמוד עמי לערב תוספות מבארים הוא שואל אותו נראה בעיניך שתוכל לעמוד עם מי לערב כיוון שכוונתו לזכור אותו למלאכתו בערב זה אסור כך דעת חכמים רבי יהושע בן קורחה מתיר הוא אומר שאומר אדם לחברו בשבת הנראה שתעמוד עמי לערב כיוון שהוא לא פירש בפיו אני סוחר אותך לעבוד איתי בערב אלא בפיו הוא אומר נראה לך שתעמוד מלערב זה לא שומר לו אני רוצה שתבוא לעבוד אצלי אני זוכר אותך שתעבוד אצלי אז אמנם שבליבו הוא מתכוון שזה מה שהוא רוצה לזכור אותו למלאכתוב וגם השני מבין שזה כוונתו אבל זה רק דברים שבלב ולעניין איסור דיבורי חול שנאסר בשבת שמו שנאמר בנביא למצוא חפצך ודבר דבר אז ממעטים דווקא דיבור אסור אבל ארהור מותר בענייני חול אז רבי יהושע בן קורח שמתיר אמר על זה רבא ברבר ברחנה אמר בשם רבי יוחנן שככה ההלכה הנה נחתק רבי יהושע בן קורחה מקרה שלישי שנפסקה הלכה כמו רבי יהושע בן קורחה תנו רבנן מי ששאל שאלה של טומאה וטהרה לחכם והחכם טימשאל את אותה שאלה עצמה לחכם אחר בשביל לסמוך עליו אם יתאר וכן מי ששאל שאלה של איסור והיתר לחכם והחכם אשר לא ישאל שוב לחכם אחר בשביל לסמוך על אבם יתיר ואם לכתחילה שאל בפני שניים והיו אחד מהשניים אחד מטמא ואחד מטאר או אחד עוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול מחברו בחוכמה ובמניין השנים שהוא מבוגר יותר אז הלך אחריו ואם לו שאין אחד מהם גדול מחברו אלא שניהם שווים הלך אחר המחמיר לפי דעת חכמים רבי יהושע בן קורחה מחלק ואומר בשאלה של דיני תורה מדאורייתא הלך אחר המחמיר ובשאלה מדרבנן של סופרים הלך אחר המיקל וגם על הדברים האלה של רבי יהושע בן קורח נפסקה הלכה כמו תורה אמר רבי יוסף הלכה כרבי יהושע בן קורח מקרה רביעי שנפסקה הלכה כמו רבי יהושע בן קורח מביאה הגמראנו רבנן ברייתא הרי גזלנים ועמי הארץ הם נחשבים פסולים לעידות וכולן אומרת הברייתא אותם גזלנים והמי הארץ שבאו לחזור בתשובה חזרו בהן אין מקבלין אותן להחזיקם בתורת חברות לסמוך עליהן עולמית בדברים שלא שמכו עליהם עד עכשיו אלה הם דברי רבי רבי מאיר רבי יהודה חולק ואומר אם חזרו בהם במתמוניות אם הם חזרו חזרו בתשובה בינם לבין עצמם לא בפרסום לא בפני רבים אין מקבלין אותן כי תשובתם אינה שלמה אבל אם חזרו בתשובה בפרסיה מקבלים אותם להחזיק אותם בתורת חברות זה דעה אחת בדברי רבי יהודה איקדמרי יש אומרים בדעתו של רבי יהודה שלא מדברים פה על הבדל בין פרסיה לצנאה לגבי החזרה בתשובה שלהם אלא לעניין העבירות שלהם אם הם עשו את דבריהם היינו עבירות עד כה היה ב צנאה במתמוניות אז כשהם חוזרים בתשובה מקבלים אותן כיוון שהם לא היו בהפקרות כל כך גדולה ללכת ולעשות עבירות בפרסיה אבל אם הם היו עושים את העבירות שלהם בפרסום בפרהסיה ברבים אז אין מקבלים אותן כיוון שהם היו בהפקרות כל כך גדולה הם לא נותנים כל כך ליבם לשות בתשובה שלמה רבי שמעון ורבי יהושע בן קורחה אומרים בין כך ובין כך בין אם זה היה בצנאה ובין אם זה היה בפרסיה כשהם חוזרים בתשובה מקבלים אותם שנאמר שובו בנים אפילו אם בהתחלה הם היו שובבים מרדנים שעושים עבירות בפרסיה מקבלים אותם בתשובה וככה ההלכה אמר רבי יצחק איש כפר אקו אמר בשם רבי יוחנן ההלכה כמו רבי שמעון ורבי יהושע בן קורחק כמו אותו הזוג בתחילת מסכת עבודה זרה אמרנו שלפני יום אי דם של עובדי כוכבים לא עושים איתם משע ומתן כדי לא לשמח אותם כדי שלא יבואו אחר כך להודות לעבודה זרה על הדברים שהם יטלו שזה נעשה בזכות העבודה זרה אז אמרנו שזה שלושה ימים לפני יום דיהם מביאה המשנה כעת עוד שתי דעות רבי ישמעאל אומר לא רק שלושה ימים לפני יום דיהם אלא גם שלושה ימים לאחרי יום דיהם אסור וחכמים אומרים דבר דומה לדעת התנא הראשון בתחילת המסכת שלושה ימים לפני יום ידיהם אסור אבל שלושה ימים לאחר יום ידיהם מותר אז לפני שנראה במה החכמים חולקים על התנא הראשון מתחילת המסכת אז קודם כל אמר רב רב תחליפה ברבדימי אמר בשם שמואל יום ראשון בשבוע הוא יום אידם של עובדי עבודת כוכבים לדברי רבי ישמעאל שעוסר שלושה ימים לפני יום אידם ושלושה ימים לאחריהם והרי יום ראשון שלושה ימים לפניו ושלושה ימים לאחריו זה שבעה ימים בסך הכל יום ראשון ועוד שלושה ימים שלפניו ועוד שלושה ימים שלחריו זה שבעה ימים נמצה אסור לעשות איתם משע ומתן לעולם אסור וכעת צריכים לחזור ולדון כמו שהבטחנו במה חכמים חולקים על התנא הראשון בתחילת המסכת שהם אומרים לפני דה אסור לאחרן מותר וכולי לכאורה החכמים היינו תנקמה מתרצת הגמרא ארבעה תירוצים מה ההבדל בין התנא הראשון בתחילת המסכת לבין חכמים כאן אצלנו תירוץ ראשון הן בלא עדן איכביניו האם השלושה ימים זה בפני עצמם ורק אחר כך יש את יום דיהם התנא הראשון בתחילת המסכת תנ כמה סבר הן שלושה ימים בלא דיהן יום דם הוא היום הרביעי רבנן בתראי חכמים במשנה אצלנו סוברים הן וידם היום השלישי של השלושה ימים זה היום עד עצמו תירוץ שני איטמה אם תרצה אפשר לומר הבדל אחר בין דעת התנה הראשון תחילת המסכת לדעת חכמים אצלנו מה יהיה בדיעבד כנסה ונתן עמהם לפני ידיהם האם הסחורה נאסרת זה ההבדל ביניהם זה היקבניו התנא הראשון בתחילת המסכת תנא כמה סבר נשא ונתן בדיאבד מותר כי הוא אומר אסור לשת ולתת לכתחילה בדיאבד מה שהוא עשה מותר רבנן בתראי האחרונים אצלנו במשנה סוברים שבדיאבד נשא ונתן אסור תירוץ שלישי מה ההבדל ביניהם והיא ביתמה ההלכה שנאמרה על ידי שמואל זה היקבי ביניו זה ההבדל ביניהם דאמר שמואל בגולה שעובדי עבודת כוכבים אינם הדוקים כל כך בדתם ועוד שאנחנו מפחדים מהם אין אסור שלושה ימים לפני יומי דם אלא רק יומי דם בלבד אסור תנקה מהתליד שמואל התנא הראשון בתחילת המסכת סובר כמו שמואל כי סתם המשמעות של דברי התנא הראשון בתחילת המסכת שהוא עושה באופן שאין יד עובדי כוכבים תקיפה על ישראל ואנחנו לא פוחדים מהם אבל במקרה ש אנחנו כן פוחדים מהם אז מותר לעומת חכמים אצלנו כאן במשנה רבנן בתראי לתלו דשמואל הם אינם סוברים כמו דברי ישמואל אף על פי שגם הם אמרו סתם והם לא חילקו אבל כיוון שהם אומרים דברים נוספים על דברי התן הראשון הרי הם צריכים לחלוק במשהו צריך לומר שהם ודאי התכוונו להוסיף על דברי התנא הראשון שגם באופן שהיא דם תקיפה עלינו בכל זאת אסור לנו לעשות איתה משא ומתן שלושה ימים לפני יומי דם אי בתמה תירוץ רביעי ההלכה דנחום עמדיק ביניהיו ההלכה של נחום עמדי היא זו שיש הבדל בין התען הראשון תחילת המסכת לבין חכמים כאן אצלנו וזה מביא אותנו לסדרה של דברים שנאמרו על ידי נחום עמדי שחכמים אמרו לו שנשתקע הדבר ולא נאמר היינו הדבר הזה לא יצא מעולם מפי אדם וחכמים לא קיבלו את דברי נחום עמדי שהוא אומר הדבר הראשון בין הדברים שהוא אומר אינו אסור אלא יום אחד לפני עדיהן בלבד תנקמה שאמר מפורש שלושה ימים לפני ידיהם לתל נחום ממדי הוא לא סובר כמותו כי הרי הוא אומר פרוש הרי תן הראשון אומר שלושה ונחום ממדי אומר יום אחד רבנן בתראי חכמים שאמרו רק לפני ידיהן אסור ולא אמרו כמה הם לפני ידיהם יתלהו דנחום עמדי הם סוברים כמו דעת נחום עמדי שאפילו יום אחד יום אחד לפני דיהם זאת אומרת רק יום אחד לפני יום עדיהם הוא זה שעשו מביאה הגמרא נתבונן בגופם של דברים מה שאמרנו נחום עמדי אומר אינו אסור אלא יום אחד לפני ידיהם בלבד לעשות דברים שגרמו להם שמחה כדי שלא יהיהו לפני העבודה זרה שלהם על זה שעשה להם את הטובה הזאת אמרו לו חכמים נשתקע הדבר ולא נאמר לא יצא הדבר הזה מפי אדם לעולם שואלת הגמרא והעיקר רבנ בתראה דקי מקבתי מה אתה אומר שאף אחד לא אמר דברי נחום עמדי הרי עכשיו לפי התירוץ הרביעי מדנו שדעת חכמים זה כמו דעת נחום עמדינה הגמרא מן חכמים נחום עמדו מה שהבאנו את הדעה של חכמים אצלנו במשנה זה רק דעת נחום המדי מקרה שני שנאמרו דבריו של נחום המדי תניה ידח בריתא על דברי המשנה בדף יד ששם חכמים אסרו למכור בהימה גסה לעובד כוכבים כיוון שחוששים שמה הוא יבוא להזכיר או להשאיל בהמה גסה לעובד כוכבים כמו סוס למשל ואם הוא ישאיל יזכיר לעובד כוכבים בהמה גסה העובד כוכבים יעשה במלאכה בשבת והרי יהודי מצווה שבהמתו תשבוט ולא תעשה עשה מלאכה בשבת וגם אם היא נמצאת אצל בית כוכבים עם הבהמה שלו אסור שהיא תעשה מלאכה בשבת אז כדי שלא יבואו להשאיל לו להזכיר לעובת כוכבים בהמה גסה תיקנו גם שלא ימכרו לו מקל נחום עמדי ואומר מוכרין להן לעובדי כוכבים סוס זכר שהוא גם זקן במלחמה כי זה לא שכיח שיקנו כזה דבר כי אין להם ממנו שום תועלת במלחמה אמרו לו חכמים נשתקע הדבר ולא נאמר ישתכח הדבר ולא יצא מפי אדם לעולם שואלת הגמרא והיק בן בתרה דקה כבתה יש דעה שמקלה עוד יותר מנחום המדיעתו של בן בתאיר דתנן בן בתר מתיר במכירת סוס לעובדי כוכבים אז למה דכו את דברי נחום עמדי מתרצת הגמרא בן בתר לא מחלק לא מפליג בין סוסים זכרים לנקבות ובין סוס סוס זקן לצעיר את הכל הוא מתיר למכור להם לעומת זאת נחום עמדי הוא מדכמפג בין שכרים לנקבות וזקן וצעיר והוא עוסר למכור סוס צעיר לעובדי כוכבים רואים שהוא סובר כרבנן שאוסרים למכור להם סוסים מפני שמשתמשים בהם לרמוס את הנופלים במלחמה כמו דעתם סביר עלי ולפי דעת רבנן אמרו חכמים נחום המדה ישתכעול לא יאמר שתקח הדבר שמותר להם למכור להם סוס זכר זקן ולא יצא מפי אדם לעולם כיוון שלפי דעת חכמים כל הסוסים נכללים באיסור זאת אומרת כיוון שרואים כאן שנחום עמדי סובר שיש מקרים שבהם אסור למכור סוס לא עובד כוכבים משמר שהוא סובר כמו דעת חכמים אומרים חכמים לפי דעתנו לפי דעת חכמים לא מחלקים בין זכר לנקבה ובין זקן לצעיר מקרה שלישי שבו נאמרו דבריו של נחום עמדי תניה ברייתא נחום עמדי אומר יש סוג ירק של תבלין שנקרא שבט שגדל בשלושה שלבים בהתחלה גדלים עלים והם נקראים ירקר מכן צומכים ענפים ארוכים שמתקשים מעט והם נקראים זירים ובסוף מתקשים מקלחים לגמרי וגדלים בהם זרעים סובר נחום עמדי שכיוון שהדרך לאכול את אותו שבט בכל אחד מהשלבים אז הם נחשבים כולם כמו השלמת גדילת השבט גמר פרי ולכן דרבנן חייבים לעסר את השבט בכל אחד מהשלבים האלה מתעשר גם בזמן שכבר צמח בו זרע וכן כשליקטו אותו בעודו ירק וכן אם לקטו אותו לאחר שגדלו בו הזמורות הזירין אמרו לו חכמים נשתקע הדבר ולא נאמר שתכח הדבר ולא יצא מפי אדם לעולם כי הם סוברים שאין דרך לאכול את השבט אלא לאחר שצמכו בו זרעים לכן כשהוא עדיין ירק או זירין אין חייבים לעסר אותו אלא אם כן הוא מלכתחילה נזרע כדי לאכול אותו בשלב הזה שואלת הגמרא והיק רבי אליעזר דקי כבתי למה אתה אומר שאין הלכה כמו נחום המדי הרי רבי אליעזר סובר כמות טוב במסכת מעשרות דתנן רבי אליעזר אומר השבט מתעסרת בין זרע ובין בין ירק ובין זירי אונה הגמרא התם במשנה במעשרות בדברי רבי אליעזר מדובר בשבט הגדל בגינה בדגינוניטא שהוא באמת נאכל בכל אחד מהשלבים גם זרע גם ירק וגם זירים לכן הוא נחשב גמר פרי בכל אחד מהשלבים האלה אבל נחום המדים מתייחס גם לשבט שגדל בשדה שהוא אינו נאכל אלא לאחר שגדל בו זרע שרבי אליעזר במקרה הזה גם מודה שאינו מתעסר אלא זרע ולפני כן הוא אינו נחשב גמר פרי ואינו חייב עדיין במעשר עד כאן דף ז
לצפיה בתכנים נוספים: