הדף היומי מסכת עבודה זרה דף ו

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף ו

[מוזיקה] עבודהזורה דף ו מתחילים בסיעתא דשמיא סוף שורה עשירית ראינו במשנה שלושיומים לפני ידי שלא יבדזורה אסור להתעסק איתם יבואלו מסתפק את הגמורה שלוש יום עם הכוונה אין וידין כולל יום החג עצמו דהיינו יומיים קודם אסור הידיל מההן בלא ידן דהיינו אסור שלושה ימים לפני יעד וכמובן ביום העד עצמו ביחד זה ארבעה ימים תושמנלון רבי שמואלמ חולק על תנקמה שעושה רק לפניהם והוא אומר שלוש לפני ושלוש לאחרים אסור על כדוך אין דין אז מה קורה כאן רבי שמואל יודן חושבו מיקורה שלו אישו לפניהם זה כולל יום העד ושלו איש אחרים גם כולל יום העד וחוש לבסוף אז הוא מפרט את יום העד פעמיים והגימורה מבינה שבנקודה הזו אין מחלוקס ברבי שמואל חכומים אומרת הגיבורה יתחם באמת ששלויש לפניהם זה כולל את יום העד אם כך מה זה שלוישול אחריה רק שניים לאחריהם רק אדונש שלויש לפניהם תונם שלוש לאחריהם אפילו שבעצם זה רק שניים כי כבר פירטנו את יום העד ויש לו אישה שלפניהם רצו לנקות את אותו לשון תושמע לאומר התחליפי ברבדי מאמר שמואל יש כאלה בד בדזורה שיש להם חוגה כל יום א' כל יום ראשון לדברי רבי שמואל לאווי לא אסור אסור תמיד להתעסק איתם כי שלושה ימים לפני יום ראשון זה חמישי שישי שבת שלושה ימים לאחריו זה שני שלישי רביעי אז כל השבוע אסור ויש על כדאי תוך ששלוישו זן וידין אז זאת אומרת שאסור רק יומיים לפני וימיים אחרי אוקי ארב וחמיש דשורה אז ביום רביעי ביום חמישי מותר אומרת הגמורה אינוכנמה לי בד רבי שמואל שהוא מחמיר ועוסר גם לאחריהם לא יקו מבואלי שהוא מחמיר דן בלא ידם שלושה לפניהם שלושה לאחרים חוץ מיום העד עצמו כי קו בואו לי עליי בדרבוננו שמקילים ומתירים לאחריהם אז אולי הם גם מקילים ששניים כולל יום זה שלושה מים אומר רבי נתושמ משנה לאלון ואילו די שלו דכחובים ברוימי קלנדה סטרונייה וקרטסים ואמר רב חונין ברובה קלנדה זה שמומים של חוגה אחר תקופה זה אחרי תקופה סטיס שמונה ימים רצופים סטרוני זה שמו יומים לפני תקופה גם חוג של שמונה ימים וסמונך שלא תה ולומר שקלנדה זה לפני התקופה וסטרוניה זה אחרי קופה הפסוק בתהילים אוכור ו קדם צרטוני כתוב קודם אוכו ואחר כך קדם אז גם במשנה העד שאחר קופה שנוי ראשונה ונראה שם בעזרת השם למה סל כדאי תוך אינו דין שיום העד מפרט את המשנה עם ימים שלפניו אסור אהבו אז למה כתוב אצלנו במשנה יש לו אישו הרי החוגש שהמשנה לא מפרטת זה חוגש של שמונה ימים שמונה אבות יומיים שלפני זה 10ה אונה הגמורת תנה כוללן דחד ימ חושב להיתכן ששלו אישו הכוונה יומיים ויום העד הגם עד של שמונה ימים מחשיבים אותו כאחד בעצם זה שמונה ימים אז אין ראיה אומר המשי תושמ מלשון המשנה מה כתוב לפני עדן שלבד כחובים שלושיומים וסל כדאי תוך אז למה כתוב בכזו לשון ליסנה אידין של אויבד קרחובים שלושיומים אוסו לאסס ולאסמו וכולו שאז משמע כשמגיע יום העד אסור להתעסק איתם שלושה ימים למה כתוב לפני משמע ששלושה ימים מלאים לפני העד חיתקו לפני דין ולא דין לימות אחרי דין כי מה כתוב דין שלקום שלוש היומים לא הייתי יודע מתי זה היומיים אם לפני ולאחרי אם כך לשנה אדום שלאבד כחובים ג יומים לפני הם אסורים שאז שמע שמגיע יום העד אז שלושה ימים דהיינו יום העד ויומים לפני מכך שהמשנה לא אומרת כך אלא היא אומרת היא מתחילה עם המילה לפני לפני עדן שתדכחובים שלושיומים אלא שמע מינו אין כל שלושת הימים בלא ידיין ויום העד ממילא מהשמע כי אם שלושה ימים לפני אסור ודאי שביום העד אסור שמע מינו אז למיסה נשאר למסקונה ששלושה ימים מלבד יום העד אסור היא בואו אלוקו כת מסתפקת הגמורה מה טעם האיסור האם משום רבוכה הוא מרוויח מהעסק והוא הולך ומודה לו ידזורה שלו שהיא הצליחה לו בעסק ואז הישראל עובר משום על פיך הוא גורם לאבדזור לשבח אתזורה משום ולפני עיבר לסיתן מיכש כתוב בתויר לפני עבר לסכשול אז לפי הפשטות הכוונה לא לתת מכשול לפני עיור שייפול ויש כאן גם עניין לא להכשיל בעבירה וכשהוא מוכר בהמה לגוי והגוי הזה מקריב אותהמה לאבו דזורה אז הוא מכשיל אותו באבודה דזורה בני נוח נצטעבו זה אחת משבע מצד בני נויח מציין רש שאפילו שראינו לב בתחילת המסכת שעומד ויתירון בכל זאת אסור לגרום להם לעבור על זה כעתידם ליתנס הדין על שהן מקמים אותם מה שהתירו זה רק שיפסידו את השכר המלא למקמינה מיסו דיס לבהמה לדידי אם אוהב את כיכובים יש לו בהמה משל עצמו להקריב ואם היהודי לא ימכור לו הוא יקריב את שלו אז היא אמרס משוםכה אוקמרוח למעשה מרוויח ויבוא לאודות היא אמרס משום ולסית מי שואל אוס לדידדי בין איסור שלפני עיבו אז למיסקם רישוני מסבירים שכל הסופק זה רק לגבי איסור המחיר לגבי שילה הלבואה ופירון שם זה ודאי האיסור משום ארוכה כי לפני שייך רק בבהמה או שאר דברים שרואים להקרובה אז אם בשאר הדברים העניין הוא משוםכה אז למה במכירה הסתפקו מסבירים הראשונים במכירה היה צד לגימורה שהם בזר ואוכן כיוון שהגוי משלם עבור החפץ שהוא קונה אז אין כאן שום ארוכה היתכן שהאיסור הוא רק משום לפני עיבו או שמה גם במכירה ישר והוא יבוא להודות ולפי זה אסור בכל מקרה ובעצם אומר הרשבו הגמורה יכל לומר שהנפקמין בין הטיימים האם האיסור מכירה הוא רק בדברים שרואים לקרבה או בכל חפץ שהוא רק זה פשוט כי זה עצם הספק לכן הגמורה מחפשת לתת נפקמינה גם במכירה של בהמה עצמה שיש נפקמינה באופן שיש לו בהמה משל עצמו שואלת הגמור וחייסלי ואם יש לא אוהבת כוחבה בפני מעצמו לא יוב משומי לסית מיכשול כשהוא מספק לו עוד בהמה ואולי יקריב בהמה זו וותה אומר רבנו מנין של יוישית אודום כויס של יין לנוזיר שאסור לו לשתות יין שמה הוא שתה זאת וגם לא יושיד ועבר מן החי לבני נויח שזה הם גם נסרו בזה זה אחד משבע מצב בני נויח כתוב אךבו סרדום בני שלאסחילו תעמוד לאמר ולפני ולסית מישל וקל נכורה ואוכדכי לא יאבין אליי אם הוא לא יתן להנוזיר הוא לא יתן לה בן נויח שהכלו הוא יקח את זה מעצמו ובכל זאת כשהוא נותן לו וקרוב משום לפני ולסית מכשן אז הוא הדין כשיש לו בהמה אבל למעשה הוא כת מספק לו בהמה שאותה הוא יקריב איתכן אז יש לפני עיבו אומרת הגימורה לא באמת אם יכול לעבור בלי העזרה שלי אני לא עובר משום לפני עיבר רק אוכל מסכינם בבריסה הזו של רבי נוסן דכוה בתרי עיברנרה הוא עומד מצד אחד והגוי או הנוזר עומד מצד שני של הנהר והוא לא יכול להגיע אל היין או לאיבר בעצמו בלי שאני אשיט לו אז יש לפני עבר דיקנם זה גם מדויק בלשון הבריסה דקותונ לא יוישי צריך להושיט לו את זה ולאקותו לא יתן צריך לתת לו שיכול לקחת בעצמו שמע מינו אז למה מיסה נשאר בספק מה טעם האיסור נחלקו הראשון הלוכ למיסה בהמשך הגימורה בפשטס מהשמע שהאיסור הוא משום מרוכה איבולו נוסו ונוסן הוא עבר על האיסור שחכומים תיקנו והוא כן עשה מסחר עם הגויים עם אוהב דבדזור לפני דם מי האם כנסו אותו שיעסר בנוה מהמסחר הזה או לא מחויקס רבי יחמר נוסן אוסו להנות מות שחורה שלו כישו אמר נוסן מותר איסי ורבי חנרשלוקיש למדבריסה הדן שלא הבדחובים נוסו ונוסן אסורין מיליו לפני דין וכתוב אסורים אומר אומר שלו כישלוי אידן דווקא זה אני מודה אם הוא עבר על האיסור ביום העד עצמו אז אסור גם בדיעבד אבל לפני דם לא היא כדאמר שהקושיה הייתה להפך איס ורב שם בלוקש לרבי יחנון מה כתוב באבריסה אידין שלא יבד רחובים ונוסן מהשמדן אין לפני דין דוכה רבי תנהד קור הוא קורא לזה דין כי זה כל הזמן הזה שלהם ולפניהם אז אין ראיה אבה מביאה הגמור את תניה בבריסה כבוד סי דרשלוקיש הבריסה אומרת כשאמרו אוסרו לוסס ולוססמום לפני ידיהם לא יוסרו אלא בדובר המסקיים עד יום דין כ הוא יראה את החפץ ביום דו והוא ילך הוא יודעזור אבדוב שנסקים למשל ירקות שהם לא יכולות להתקיים עד אז למקררים בזמנם לאי מותר למכור להם ואפילו בדובר מסקים נוסו ונוסן בדיעבד מותר אז רואים ברייסה כדס רשלוקיש ויה גימור טוני רב זביד בדבי רבי ישיה רבי ישיה סידר ברייסוס כמו שרב חיא סידר ברייסס אז רב זית שנה ברייסה בקובץ הבריס רבי שיהיה דו שאין מזכיים דבר שלא מתקיים עד יום העד מוכיחים להם כמו שדיברנו עבל אין לא יקח מהם אסור לקנות את זה מהם כיוון שזה הוא מאוד שמח שאתה קונה את זה ממנו שהוא מתפתר מזה כי הוא חושש כל יום שזה יתקלקל עכשיו כך כמו שהזכרנו במשנה יש מחלוקס הראשונים מה הכוונה שאסור לשת ולתת עמהם לכמה ראשונים הכוונה שאסור למכור ואסור לקנות אבל רש"י בדף יבס כותב שהאיסור הוא רק למכור לא הבד כוחובים כי מי שקונה הוא שמח הוא יעלול להודות לבדזור שאם כן מי שמוכר בדרך כלל הוא עצב אז לפי רשי צריך לומר אומרים הראשונים שהבריסה בא לומר לנו שדבר שהוא לא מתקיים זה אסור לקנות מהם כיוון שבאופן זה המויכר ודאי שמח כיוון שהוא חושש שזה יתקלקל אז נמצא לפי רשי שבין בדובר המסקאים בין בדורש מסכם שראינו כאן בשתי הבריסס יש אופן שמותר ויש אופן שאסור דוב שמזכים אסור למכור להם הם מותר לקנות מהם כי זו שיטס רשי שלקנות בדרך כלל מותר דוב שאין מסכיה מותר למכור להם כמען שזה לא יתקיים עד יום העד וזה לא יבוא להודות מצד שני אסור לקנות מהם כי זה מביא אותו לשמחה ויבוא להודות מספרת הגמורה ההוא מינ מין שהיה אוהבדזורי דשוד לדינה כיסרנו הוא שלח מתנה דינר קיסרנו דינר מצורה חדשה הקיסר פסל את הצורה הישנה והוא הוציא סדרה חדשה לרבי יהודה נסיא ביומם אידוים הוא שלח מתנה זו את הדינר החדש לרבי יהודה נסיאה ביום חגו של אמין אב יוסי רשלוקיש קמי רשלוק ישב לפני רבי יהודה נסיא אומר אמר רבי יהודה נשיא איך כב מה אני אעשה יש כאלה שאני תול מתנה זו אוזילו מוידה אמין יודע לבדזורה שרבי יהודה נסיא נסיע היהודים כיבלנו מתנה הוא יודע לבדזורה לא יאשקל אני לא יקח את זה ממנו אבל תהיה לו איודים יכול להזיק להם אומר לרשלוק שתויל וזרוקיס לבור בפנוב אומר אמר לו רבי יהודה כל שקנדבלי ושכה אני מזלזל במתנה שלו אומר לרשלוקש כלחרי דודקמינה אתה תעשה זאת באופן שיראה שבטעות זה נפל לך שהוא לא יבי מבין שמידת שלחתו אז מצד אחד לא תהיה לו איכת קיבלת את המתו ממנו מצד שני הוא לא ישמח כי תכלס המתנה לא הגיע לידך אז הוא לא יודע לבד אזור שלו מה ראינו במשנה אסור להשילון ולישל מהן וכולו שואלת הגמור רבי שלי מלשילון אסור דקומר וכלו הוא נותן להם חפץ שבי הם עלולים להודות לבדזורי אבל לי שלמהם אדרבה מאותק וממתלהו הוא לוקח מהם חפץ שיהיה ביד היהודי אומר הביה גזרו לשלטולשילון אם יהיה מותר לשאול מם אז הגוי יבוא גם לשאול מהיהודי תעדו סתרי בדרך כלל לכן אמרו אל תשיל ואל תשאול רוב אמר כולם שום דוזילו מוידאו גם לשאול מהם אסור משום מרוכם כי האויב את ככום שמח שהישראל צריך לי הוא מודה לבדזורה שיש לי כלים שאין ליהודי והוא צריך לבוא לשאול ממני אותו דבר נחלקו בחלק הבא של המשנה אסור להלבויסום וללבוסמם כסף וכדומה שמחזירים דבר אחר שואלת שוב גמור רבי שללבסו משום דקלו יש להם כת מזומנים ביד אלו לילוסמן אומר גזר לילבסמן אוטוללום רובמה כולו כל האופנים שבמשנה משום דוזיל מוידה כיוון שהגוי עלול להודות על זה שהיהודי צריך ללוות ממנו [מוזיקה] עוד חלק במשנה לפוירו ולפר מהם חובות חולו אז מי שתי מלפירו משום נקומ להם כסף שהיה חייב אלא לפרמן אדרבה מרו במת להו אז שוב אותם מחלוקס אמר הגזר לפרמן אותו לפירון רוב אמר כולו משום דוזמו האו כחוב עם שמח שהוא נפטר כבר מהחוב אז יבוא להודות לדזור שלום טיססמים שלכוע במשנה מפורש כמו רובה למה הבא פירש אחרת כרי ראינו במשנה שרבי יהודה חולק והוא אומר באמת שמותר לגבות מהם חובות כי זה מיצר לוי אומרים לו חכמים אף על פי שמיצורחו שומח ולאחר זמן זאת אומרת כמו רובה מסביר תוספס הביהיסבר שסומך הוא לאחזמן זו לא סיבה מספיקה כדי לגזור כי השמחה רק לאחר זמן לכן הוא היה צריך לפרש שיש גם גזירה מצד שני גזירה עצמה גם לא מספיקה אלא אם כן יש קצת שמחה ביחד זה גורם את האיסור אומרת הגמור צריך למשנה לשנות את כל האופנים דיתונסס ולוססמון הייתי אומר שאסור למכור להם שם נקור מרוח להוזל מוידה אבל לי שלמם דמעות להו שערדומה לכן צריך לומר שגם זה אסור ואגב כן שמי המשנה גם שאסור להשילם אפילו שזה יכלתי לדעת לבד מזה שאסור למכור להם ויתונ לי שלמם שנחשיב מילסה זה חשוב בעיניו שהישראל צריך לשאול את כליו והוא סומך על זה שכל יחזרו בהן אוז לא מוידה אבולילויסמן צער בעל מיסלי אומר טוב ליד רזוזה אפילו שהיהודי צריך להגיע אליו אבל הוא חושש שהזוזים לא יחזרו אליו כרי לא מחזירים אותם עצמם יש לו רק צער וגם להביא כמו שאמרנו כהגזיר רק אם יש איזשהיא שמחה לכן צריך לכתוב גם את זה גם בזה יש לו קצת שמחה שהיהודי צריך להגיע להלוואה אצלו ויתונלסמ שונק אמר מלכפרנ אני אגב את זה מלכור היהודי שתמזי לומו לך לאדות אבל ליפורמם לקבות מהגוי דטולהדרזוזה הזוזים לא הולכים לחזור אליו אם צריסללה ולא יוז מוידה צריכה שיש לו גם שמחה שהוא כבר נפטר מהחוב מה ראינו רבי ידמן אפרם וכולו כי זו רק מיצלם אומרים לו חכומים מי צורה אחשוב אבל סומח לאחר זמן שהוא עושה חשבון שהוא נפטר מהחוב שואלת הגמור ולסת לרבי יהודה אף על פי שמץ אחרך שמח ולך הזמן הוא לא סבר סברה הזו הרי הוא עצמו אומר סברה הזו וניה רבי יהודה אומר אישולית סוד במועיד בכל המועד אסור לאישה למרוח סיד על פניה כדי לגרום להעדים ולהציל את הפנים מפני שניבולו לא בעוד הסיד על פניה היא מנובלת ואפילו כשהיא נוטלת את הסיד היא מהדימה פני המצילים כיוון שהנוזו תבוא רק אחרי המועיד ובתו המועד מנובלת אסור ומועיד רבי יהודה בסיד שיכול לו לקפלוי ליטול אותו מעל פניה במויד שתפלת במועד למשל היא באה לעשות זאת ביום ראשון שכל המויד ואחרי יום היומיים היא לא תספיק להסיר זאת והיא תהנה בתוך המויד אף על פי שמצאיר אחשוב שמחלך הזמן בתוך המועיד אז רואים שהוא עצמו סובר הסברה הזו אז מתרצת לגמור בשתי דרכים דרך ראשונה אומר רב נחמן בר יצחוק אנחליל חוס מויד חולמו זה אחרת מנידון שלנו דכולו כל מה שהתירו לעשות בחול המויד מיצר אחשוב שמחלך הזמן למשל התירו לו לשחוט לבשל לאפות בשעה ששוחטים וכולי כל ההכנות זה מיצר אין לו מים כי יהיה לו שמחה אחר כך שהוא ישב ויאכל אז בחולמו התירו כל מה שיביא אחר כך שמח שיכן אצלנו אביאמר טעמו של רבי יהודה אחרת הוא אומר אומר מה אתם אומרים כעת הוא עצב לאחר זמן הוא שמח שהוא נפטר מהחוב גם לאחר זמן הוא עצב את כוחו פירון לא י לו מיצר כ הוא לא תכונן אף פעם לשלם את החוב עד כאן דעבוב [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: