הדף היומי מסכת עבודה זרה דף ו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף ו

עבודה זרה דף ו מתחילים בעזרת השם דף ה עמוד ב שורה 20 מלמטה במילים שלושה ימים הרב בן ציון שנה מפרסם סיפור שהיה איתו בעצמו שהשמיעה שלו נפגעה באוזן אחת כתוצאה מתאונת דרכים שהוא עבר והעצב של האוזן שהוא לא שמע בה הרגישה אבל היה שמה תחושה ולכן מצד אחד הוא לא שמע באותה אוזן אבל מצד שני הוא הרגיש כאבים כאבים איומים ואנשי רפואה יעצו לו שיזריקו לו אל העצב של האוזן איזה חומר כדי לבטל את התחושה מאותו עצב כיוון ששמיעה הוא לא שומע באוזן הזאת לכל הפחות שלא ירגיש כאב באותה תקופה הוא החליט כנראה התפילות שלי לא תפילות נכונות כמה שאני מבקש מהקדוש ברוך הוא שיחזיר לי את השמיעה באוזן והקדוש ברוך הוא לא החזיר לי את השמיעה כנראה שאני צריך להתפלל בצורה שונה ואז הוא שילב בתפילה שלו הודעה שבה הוא הודע לקדוש ברוך הוא על הדברים הטובים שהקדוש ברוך הוא עושה איתו אני מסתובב בבתי חולים הוא אמר לקדוש ברוך הוא אני רואה אנשים שלא יכולים ללכת והני ברוך השם רץ מטפס מדרגות אנשים לא יכולים למשש בידיהם ואני ברוך השם יכול לפעול עם הידיים גדולות ונצורות אנשים ראיתי במחלקות שחשך לא עלינו מאור עיניהם הם לא יכולים לראות אני ברוך השם מברך כל בוקר פוקח עיברים ובאמת יכול להתבונן בטוב ובחסד שעשה איתי הקדוש ברוך הוא שנתן לי חוש הראייה וכך הלך ופירט ושיבח ריבונו של עולם גם לשמוע אני יכול לשמוע אבל אני מבקש ממך ריבונו של עולם אני רוצה גם לשמוע באוזן השנייה והנה איזה פלא עבר הרבה זמן והוא הלך לבדיקה נוספת אצל מומחים גדולים בארצות הברית ובדקו את ה שמיעה שלו הוא היה נכנס תוך איזה חדר סגור שבו הוא היה לבד ולפתע נפתחת הדלת במהירות ב ב הפתעה כזאת ונכנס לשם הפרופסור המומחה ואומר באנגלית נס רבי בן ציון נעשה לך נס חזרה לך השמיעה 85% מהשמיעה שלך חזרה ואומר הרב בן ציון צנה אני חושב שהנס הזה הקדוש ברוך הוא עשה איתי בזכות ההודעה שאני מודה לו על הטוב שהוא נותן לי מלא אופניים את מעלת ההודעה אנחנו יכולים ללמוד מהאיסור שחז"ל אסרו עלינו שלושה ימים לפני יום חגם של עובדי כוכבים אסור לשת ולתת עמהם אסור לקנות מהם ואסור למכור להם למה כותב רש"י בתחילת המסכת שכיוון שזה ממש סמוך ליום חגם של עובדי העבודה זרה עובדי כוכבים אם אנחנו נעשה איתם משא ומתן זה ישמח אותם וחוששים שמה הם ילכו וידעו לעבודה זרה שלהם ומה כבר יקרה אם הם יודעו לאותו בול עץ דומם לעבודה זרה מה הדבר הגדול כאן מה זה כבר הודעה רואים מכאן מאויי תחקמני כמה שהקדוש ברוך הוא שונא שאנחנו חס וחלילה שעובדי עבודה זרה לא אנחנו שעובדי עבודה זרה ילכו וידעו לעבודה זרה שלהם כמה שהקדוש ברוך הוא רוצה למנוע את עובדי עבודה זרה מזה זה רק מלמד אותנו עד כמה הכוח של ההודעה הוא גדול אנחנו נלך ונודל הקדוש ברוך הוא על כל הטוב שהוא עושה איתנו אבל למה בדיוק שלושה ימים לפני יום חגם אסור לקנות ולמכור מהם כדי לא לשמח אותם שהילכו ויהדו לפני העבודה זרה שלהם מה מסתבר כיוון שבאותו זמן הוא מכין את עצמו ליום חגו זאת אומרת נמצא ש שלושה ימים אדם מתעסק בצורך החג ומכין את עצמו לקראת החג ומי בהינן כולה היי והתנן הרי שננו משנה על האיסור שהתורה עוסרת אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד אדם לא יכול באותו יום לשחוט פרה ואת העגל שלה לכן בארבעה פרקים בארבעה זמנים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיע לו דע לך את האמא של הבהמה הזאת את הפרה האמא של העגל הזה שאתה עכשיו קונה ממני מכרתי את הפרה הזאת היום לשחוט אתה אל תשחט את העגל היום או אם אדם בא וקונה פרה ובאותו יום הוא מכר את הבן שלה את העגל או את העגלה ביטה של בהמה זו שאתה לוקח מכרתי היום לשחוט אז אל תשחט את הפרה באותו יום כדי שלא תעבור על האיסור של אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ישנם ארבעה זמנים בשנה או חמישה זמנים בשנה שמחזיקים את כל מי שקונה בהמה שהוא ודאי שוחט אותה באותו היום בשביל לאכול אותה למחר לפי שדרך ישראל באותם זמנים לעשות סעודה ואי אפשר להם בלא בשר ואלו אין אותם ארבעה או חמישה זמנים ערב יום טוב האחרון של חג הסוכות היינו היום טוב האחרון זה שמיני עצרת שמחת תורה שהרי בזמן שבית המקדש עומד על טילו צריך להביא קורבן חגיגה אין שמחה אלא בבשר ר בשר קורבן חגיגה ואם לא מביאים ביום טוב הראשון את הקורבן חגיגה שהוא קורבן שנאכל בשרו נאכל הבעלים אם לא מביאים ביום טוב הראשון אפשר להביא במשך כל ימי הרגל וגם יום שמיני הצרת אפשר להביא בו והוא היום האחרון שאפשר להביא בו את קורבן החגיגה ולכן רבים היו מתעצלים מלהקריב את הקורבן חגיגה של חג הסוכות ביום טוב ראשון של חג הסוכות היו קונים בהמות בערב יום טוב האחרון של חג כדי להקריב אותם ולאכול אותם כדינם ביום טוב האחרון זה הזמן הראשון שבחזקת שאדם קונה בהמה שהוא שחט אותה א קרוב לזמן שהוא קנה הזמן השני ערב יום טוב הראשון של חג הפסח משום קורבנות חג הפסח הזמן השלישי וערב חג עצרת חג השבועות גם כן הקורבנות שמביאים לקראת החג וכן ערב ראש השנה שביום הזה יכלו משמנים שטו ממתקים כגדול היום לאדונינו זה גם כן זמן שהוא יום טוב אוכלים בבשר ולפי דברי רבי יוסי הגלילי שהוא היה מהגליל כי דברי רבי יוסי הגלילי היה זמן חמישי אף ערב יום הכיפורים בגליל שהיו רגילים להרבות שמחה יותר משאר מקומות בכל אופן רואים שבארבעה הזמנים האלה רגילים היו בשחיטת בהמות אבל היו קונים אותם יום אחד לפני אכילתם אבל לא שלושה ימים לפני אז למה במשנה שלנו אנחנו רואים שמתחילים להתכונן לחג כבר שלושה ימים לפני מתרצת הגמרא התם באותם ארבעה או חמישה זמנים דלאכילה שהיו קונים את הבהמות האלה לאכילה סגד יומה הספיק יום אחד כדי להכין אבל ההקם ביום אדיהם של עובדי כוכבים דלהקרבה שהיו קונים בהמות להקרבה בעינן תלת היום יום היו צריכים שלושה ימים כדי למצוא בהימה שתהיה כשרה להקרבה למה כי בהמה שקשרה להקרבה צריכה להיות יותר שלמה ממומים מבהמה שעומדת רק לשחיטה ממילא יותר קשה להשיג את הבהמה הזאת אף על פי שהזכרנו חלק מהזמנים שהיו היו רגילים לקנות בהמות האלה צורך קורבנות צריך לבאר שלא רק בשביל קורבנות היו קונים אלא גם בשביל שחיטת חולין בשביל בשר גם בלי קורבנות זה זמנים שהיו עושים חג זמנים של שמחה והיו רגלים בשחיטת בהמות אבל בכל אופן הגמרא קם מתרצת שכיוון שאותם שלושה ימים לפני יום חגם של העובדי עבודה זרה הם הם קנו בהימות להקרבה אז לא הספיק להם יום אחד לפני להתכונן כיוון שצריך לקנות בהימה שתהיה מתאימה להקרבה שואלת הגמרא אם זה צריך להיות לצורך הקרבה וכי סג בתלת היומי וכי מספיקים שלושה ימים הרי ישנינו ברייתא תניה ככה נוסח שואלין בהלכות קורבן הפסח קודם חג הפסח לא שלושה ימים אלא 30 יום כי חכמים סוברים שלומדים את זה ממשה רבינו שעמד בפסח ראשון יד בניסן והזהיר על פסח שני ביד באייר 30 יום קודם רבן שמעון בן גמליאל גם כן אומר שצריך א יותר משלושה ימים הוא אומר שצריך שתי שבתות שני שבועות קודם הפסח מתחיל לשאול ולא יותר כי משה רבנו עמד בראש חודש ניסן והזהיר על דיני קורבן פסח של פסח ראשון שזה היה שני שבועות ואם כן רואים מכאן שצריכים 30 יום להתכונן כדי לבדוק שאין בהמה שאנחנו מעוניינים להביא את הקורבן אין בה מומים אז למה בעובדי כוכבים מספיק רק שלושה ימים מתרצת הגמרא אנחנו לגבי הקורבנות שלנו יותר נזהרים ממים מאשר להבדיל עובדי עבודה זרה בתקרובת שלהם דשכיחי מומין דפסלי מצויים מומים שפוסלים ואפילו בדוקין שבעין כן אור או קרום שמכסה אתישון העין שפוסל בקורבן להשם אבל להבדיל לא פוסל לעובדי עבודה זרה לכן כיוון שאנחנו כל כך צריכים לבקר ולבדוק את הבהמות שלא יהיו בהם מומים בעינן תלטין יומין אנחנו צריכים 30 יום בשביל להתכונן לבדוק מכל המומים לעומת זאת לגבי קורבנות של העובדי כוכבים אי דמחוסר איבר בלבדתלהו רק מחוסר איבר אם הבהמה מחוסרת אחד מהאיברים שלה רק אז היא פסולה לקורבן בתלת היום מסגה מספיק להם שלושה ימים בשביל לבדוק אותו ממומים ומנן אנחנו יודעים שבני נח אסורים להביא קורבן רק אם הוא מחוסר איבר וכיוון שהם אסורים להקריב את הקורבן הזה להשם בבמות שהם בונים לעצמם הם כבר למדו גם לא להקריב בהמה כזאת שחסרים אחת מראשי איבריה לא הקריבו אותה גם לעבודות זרות שלהם מנין לומדים שבאמת יש הלכה כזאת בבני נוח שמום הכוונה רק אם חסר ממש אחד מראשי האיברים ואמר רבי אלעזר מנין למחוסר עיבר דאסור לבן נח להקריב אותו אפילו לשם שמיים נכתיב כתוב לגבי הציווי שהשם ציווה את נחז חיות להכניס אל התיבה מכל בשר שניים מכל תביא אל התיבה ככה היה מספיק שיהיה כתוב למה הוא הוסיף מכל החי אמרה התורה הוה בהמה שחיין קיימים ראשי האיברים שלה שהיא אינה מחוסרת איבר וכמו שמצאנו שנוח כשהוא יצא מהתיבה הקריב קורבנות הוא היה צריך בהמות כאלה שהם כשרות והם בהם מום והם ראויות לקורבן אם כן רואים שאצל נח הציווי היה לא להקריב קורבן שחסר אחד מראשי האיברים שלו וממילא גם כשאותם בני נוח אותם גויים הלכו ועבדו עבודה זרה הם גם כן למדו לא להשתמש בבהמה כזאת שחסרים ראשי איברים של אנחנו מספיקים שלושה ימים שואלת הגמרא היי הפסוק הזה מכל החי מכל בשר אתה לומד ממנו שהקורבן צריך להיות קורבן של בן נח שלא חסרים אחד מראשי האיברים שלו הרי הפסוק הזה מבאלי צריך אותו למיוטי טריפה דלא שנח לא יכניס בהימה שלא ראויה לחיות לא נמעט מכאן מחוסר איבר מתרצת הגמרא זה שנוח לא יכניס בהמה שהטרפה מלחיות היות זרע על פני כל הארץ היא התמעתה נפקא הועיל ואינה ראויה להוליד אז לא יכניס אותה לתיבה הפסוק מכל החיים ממעט מחוסרת איבר שואלת הגמרא הניחה זה טוב לפי המנדה אמר שסובר שטרייפה אינה יולדת ולכן ממעטים אותה ממה שכתוב לחיות זרע על פני כל הארץ אלא למן דאמר שסובר שבהמה טריפה יולדת מה יקלמר איזה פסוק התמעט מחוסר איבר לא ממ מעטים טריפה מהפסוק לחיות זרע כי הרי טריפה כן יכולה להוליד אז אם כן עומדים למעט טריפה ממה שכתוב מכל החי אז מנין נלמד את ההדרשה הנוספת שהגמרא באה ללמוד מהמילים מכל החי שצריך בהמה כזאת שחיין ראשי איברין שלה תראה צת הגמרא מר קרע כתוב שנח יביא אל התיבה את הבהמות להחיות איתך דורשין בדומין לך שאותם בעלי חיים שאתה מכניס איתך אל התיבה תיבת נוח צריכים להיות כמותך כיוון שאתה בריא ובר קימה אתה לא טריפה אתה צריך גם כן להביא בהמות שמינם טריפה אבל לעומת זאת אם היא טריפאה אז דורשים מהפסוק הזה שלא יכניסו אותה אבל מכל החי לומדים שחיים ראשי איברין שלה שואלת הגמרא ודילמה נוח ג אולי נוח בעצמו טריפה הבה ואם כן לא נמט טריפה מהפסוק איתך אלא מכל בשר ואם כן אין לנו פסוק ללמוד מחוסה הריבר אונה הגמרא כתוב על נוח שהוא תמים כתיב בי נוח איש צדיק תמים שלם ולא שוטרפה שואלת הגמרא ודילמה אולי תמים הכוונה תמים בדרכיו עם הבריות היה היינו שהיה עניו ושפל רוח אבל מניען לנו שהוא היה גם שלם ולא טריפה בגופו אונה הגמרא לעניין צדקותו צדיק כתיב ב שהוא היה עניו וש רוח מה שכתוב עליו תמים שהוא היה שלם והוא לא היה טריפה שואלת הגמרא דילמה אולי מה שכתוב תמים היינו בדרכיו שהוא היה עניו ושפעל רוח ומה שכתוב שהוא היה צדיק הכוונה במעשיו שהוא היה נקי מגזל נקי מחמס אהבה אבל אולי בגופו הוא היה טריפה אונה הגמרא לא ייתכן שהוא היה טריפה נוח זה לא סלקדעתך לנוח גוף קופי טריפה הבה ה דיסל קדעתך דנוח טריפה הבה אם הוא היה טריפה אז נמצא שהפסוק בא ואומר תביא בהמות כמותך אמר לי רחמנה כבתך אייל שלמין לא תהיל תכניס רק כמותך היינו אם הוא טריפה רק בעלי חיים טריפה ובשום אופן לא יכניס בהמות שלמות או בעלי חיים שלמים ודאי שלא מסתבר לומר דבר כזה שהתורה שרוצה לקיים את הבעלי חיים בעולם עולם אחרי המבול תצווה להביא דווקא טריפות אלא נמצא אם כן שוודאי כשאומרים איתך הכוונה שיהיה כמותך הכוונה שלא יופה ומה שכתוב מכל החי לומדים שהשם ציווה עליו להביא בהמה כזאת שחיין וקיימים ראשי האיברים שלה כדי שיוכל להביא אותם אחר כך קורבנות שואלת הגמרא והשת דנקלי מאיתך כעת שאנחנו לומדים מהפסוק שנוח לא הכניס טריפה ממה שכתוב איתך לחיות זרע למה לי בשמ צריכים את הפסוק לחיות זרע אונה הגמרא אם איתך אבאמינה הייתי אומר שהטעם שהתורה מצווה שלא יכניס טריפה זה לא מטעם מישוב העולם אלא לכבודו שלא יהיה לבד לצבתא בעלמה כיוון שטרפה אינה בריאה ויכולה למות בתיבה ולכן הוא היה יכול להכניס אפילו בעל חי זקן ואפילו סריס שאפילו שהם אינם ראויים לקיום העולם הם ראויים להיות ביחד עם נח לכן כתב רחמנא לחיות זרע להורות שלא הקפידה התורה אלא על קיום העולם ולמעט זקן כן או סריז מביאה הגמרא כעת על דברי המשנה שאמרה ששלושה ימים לפני החג לא עושים מסע ומתן עם עובדי עבודה זרה כדי שלא ישמחו וודעו לעבודה זרה שלהם מביאה הגמרא היא באה אלו מה פירוש שלושה ימים לפני האם זה כולל את אותו יום היינו יומיים לפני ושלושה ימים זה כולל אותו יום אחד שלושה ימים הן ואידהן או דילמה או שזה שלושה ימים ואחרי השלושה ימים הגיע היום עד שהשלושה ימים הם בלא עדהן בלא אותו חג מביאה הגמרא תשמע רבי ישמעאל אומר שלושה ימים לפני יום אידיהם ושלושה ימים לאחר יומידיהן אסור סל כדעתך אם יעלה בדעתך ששל שלושה הכוונה רק שני ימים לפני כן אין ועדן נמצא שרבי ישמעאל יוםדן חשיב להו מעיקרה וחשיב להו לבסוף מה הוא כולל את היום עד עם השלושה ימים שלפני ועם השלושה ימים של אחר כך הרי זה לא מסתבר או שאתה מחשיב את היום עד עצמו כמו הימים שלפני כן ואם כן אתה אומר שני ימים לאחריהם זאת אומרת אתה אומר ככה אם נאמר שזה בעצם היום העת באמצע יומיים לפני וימיים אחרי אז העת צריך לומר אם אתה רוצה לקלול את יום העד בשלושה ימים שלפני לפני רן שלושה ימים לפני ויומיים אחר כך לא מסתבר שזה כלול גם בלפני וגם באחרי עונה הגמרא היידי דתנה שלושה לפניהם תנ מי שלושה לאחרן זאת אומרת יכול להיות באמת שזה הכוונה שניים שני ימים לפני יום העד ויום העד הוא היום השלישי ואם תשאל אז למה צריכים לומר שלושה לאחריהם כיוון שאמרנו שלושה לפניהם אז גם לאחריהם כוללים את יום העד בשלושה ימים שלאחריהם אבל הגמרא מביאה ראיה נוספת מאותה משנה תשמע דאמר רב תחליפה ברב דימי בשם אמר בשם שמואל על המשנה הזאת יום ראשון בשבוע שהוא יום אי דם גם כן לדברי רבי ישמעאל שעוסר מסע ומתן גם שלושה ימים אחריהם נמצא שלעולם אסור כל השבוע אסור לעשות משא ומתן עם העובדי עבודה זרה כי יום ראשון אצלהם זה יום של עד יום של שמחה של עבודה זרה שלהם שלושה ימים לפני יום ראשון ושלושה ימים לאחר יום ראשון ראשון ויום ראשון בעצמו זה שבוע שלם ואם אנחנו אומרים ששלושה לא כולל את יום העד ואז מובן מה שאמרו א רב תחליפה בר אבדימי מה שהוא אמר בשם שמואל אבל יסלקדתך אין דן אם שלושה ימים כוללים גם את יום חגם היקה הרי יש את היום הרביעי ויום חמישי דשרי כי הרי יום שישי שבת הם שני ימים לפני לפני ראשון ואחר כך ראשון הוא היום עצמו ושני ושלישי זה של האחריהם אבל רביעי וחמישי מותרים מזה שאתה רואה ששמואל אומר שלפי רבי ישמעאל צא שכל כל השבוע אסור לעשות איתם מסע ומתן רואים אם כן ששלושה ימים לא כולל את יומי דם אז אם כן יש לנו הוכחה ששלושה ימים זה חוץ מיומי דם תוכה הגמרא ליבד רבי ישמעאל לא קבה היה לי הספק שלי לא היהל לפי דעתו של רבי ישמעאל דוודאי הן השלושה ימים הם בפני עצמם בלא יום דיהם כי קמי בעיה לי הספק שלי יהיה עלבה דרבנן שאוסרים רק שלושה ימים לפני מה היא האם השלושה ימים כוללים את יום חג גם וזה נמצא שזה רק יומיים או שזה לא כולל ואם כן זה שלושה ימים אמר אבינה תשמע כתוב משנה בדף ז' ואלו הןדן של עובדי כוכבים קלנדה ככה יש שם אחד מהימים והגמרא תבאר אחר כך את המשמעות של הימים האלה סטרניה וקראתיסים ואמר רב חנין ברבה יום קלנדה חל שמונה ימים אחר תקופת תבט ושמונה ימים האלה הם ימי החג הרי השנה שנת החמה יש לנו א המסלול של השמש זה מסלול של שנת חמה שזה יוצא 365 הימים ומחלקים את ה-365 ימים האלה לארבע תקופות וכל חלק הוא עונה יש תקופת ניסן שזה תקופת האביו עונת האביב מה שנקרא אצלנו אחרי זה יש תקופת תמוז שזה הקיץ מה שאנחנו קוראים אחר כך יש תקופת תשרי שזה הסתו אחר כך יש תקופת תבת שזה החורף עכשיו שמונה ימים אחרי שהתחיל תקופת הבט אלה ימי עד שנקראים אצל עובדי כוכבים קלנדה אחרי זה יום א סטרניה חל שמונה ימים לפני תקופת בט וסימנך שלא תחשוב שקלנדה שנשנת ראשונה חלה ראשונה וסטרוניה שנשנת אחריה היא חלה אחר כך יש לך סימן אחור וקדם צרטני כמו שבפסוק כתוב קודם החוב אחר כך קדם ככה במשנה החג המאוחר נשנה לפני החג ה מוקדם על כל פנים זה דברי המשנה וההסבר של רב חנין ברבע על דברי המשנה וסל קדתח אם יללה בדעתך ששלושה ימים לפני הכוונה הן ולדהן אם כן נמצא שהרי יש כאן חגים שהם שמונה ימים אז שניים ועוד שמונה מה 10ה ימים בו לא שלושה אז אם כן זה שאתה רואה שהחשיבו שלושה ימים לפני משמע שזה לא כולל את היום החג עצמו מתרצת הגמרא זה לא ראיה התנא של המשנה כשהוא מחשיב ימים אז את הימים שלפני כל יום בפני עצמו ואת החג עצמו מחשיב כיום אחד תנא כולי קלנדה חד יום דחשיב לי הוא מחשיב אותו כמו יום אחד ארוך כיוון שהוא לא בא לבנות כת את ימי העד אלא את העד עצמו לכן הוא לא מונה שמונה ימים את ימי העד אלא מביאה הגמרא ראיה מפורשת שהשלושה ימים הם בפני עצמם אמרשית שמה מהמשנה שלנו לפני ידיהן של עובדי כוכבים שלושה ימים אז צריך להימנע מלשמח אותם את עובדי הכוכבים והיא סלקדתך אם יעלה בדעתך ששלושה ימים זה כולל היום השלישי הוא היום עד עצמו אין ועדהן לתני שמשנה תאמר עדהן של עובדי כוכבים שלושה ימים הכוונה תהיה כשמגיעים ימי עדיהם שלושה ימים אסורים במשא ומתן ואז מובן שזה כולל גם את יום העד וכיוון שהמשנה כותבת לפני עדן ואת יום העד היא לא מזכירה משמע שמדובר פה על שלושה ימים בפני עצמם לפני יום העד לפני יום החג שלהם מנסה הגמרא לדחות וכי תמה אם תאמר הי דקטני לפני ידה זה שזה כתוב זה לא בא למעט את יום העד עצמו שהוא לא בכלל על שלושה ימים אלא למיוטי זה בא למעט את השלושה ימים שלאחר ימי עדן לתני שהמשנה תכתוב עידם של עובדי כוכבים שלושה ימים לפניהם וזה בא לומר ששלושה ימים לפני העד לפני יום העד כולל את יום העד ולא לאחריו אלא השמ מינה מהלשון של המשנה מוכח ששלושה ימים קודם עדהן הם בלא עדיהן זה לא קולל את יום העד עצמו שמע מינם כעת מבררת הגמרא מה הטעם של האיסור שלושה ימים לפני יום חגם לעשות איתם משא ומתן היא באה אלהו האם האיסור משום שהעובד כוכבים ירוויח מחמת המשא ומתן ועל ידי זה הוא ילך ויודע לעבודה זרה ובזה היהודי יעבור על הפסוק ושם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך היינו על ידך שהוא יודע לא על ידך או דילמה או שנאמר שהאיסור הוא משום ולפני עיוור לא תיתן מכשול כמו אדם שלא רואה אסור לך לשים איזה מכשול שהוא ייפול כי הוא לא יראה את המכשול ככה אדם שלא רואה ראייה רוחנית על דבר מסוים שהוא אסור אסור לך לגרום לו להיקשל באיסור הזה כאן אם אתה תמכור לו דבר שראוי להקרבה הוא יקריב את זה לפני העבודה זרה בגלל היהודי הוא מכשיל אותו בעבודה זרה למן אף פקמינה לדינה בין הטעמים דיתלי בהימה לדידי הגוי יש לו בהימה לפני שהישראל מוכר לו אם אמרת שהטעם הוא משום הרווחה אז אסור לו למכור לו עוד בהמה כי הרי הוא כמרוכלי הוא נותן לו הרווחה והוא יודע לעבודת כוכבים ואם אמרת משום לפני עברתי את המכשול אז פה אין את זה כי הריית ללדידי אתה לא מכשיל אותו להקריב כי גם בלדיך הוא יקריב ולכן לפי זה יהיה מותר שואלת הגמרא וכי איתלי לא עבר משום לפני עבר לתיתן לכשול מה אם יש לו כבר בהמה ומביאים לו עוד אחת זה לא נקרא שאתה מכשיל אותו ואתה נתניה ראשנינו ברייתא אמר רבי נתן מנין שלא יושיט אדם של יין לנזיר שמקבל על עצמו נזירות שבהמי הנזירות שהוא קיבל על עצמו אסור לו לשתות יין אסור לי להושיט לו יין כדי שהוא לא יבוא לשתות וכן מנין שאסור להושיט בשר שנלקח מהבעל חי כשהוא היה בחיים עבר מן החי מנין שאסור להושיט אותו לבני נוח שם יבואו פה לאכול תלמוד לומר ולפני עיבר לו תיתן מכשול והרי כאן הה דכילו יבין לי שקלי איוו אם אני לא אתן לו את היין או את הבשר הוא יכול לבד לקחת את זה בכל זאת זה אסור כעבר משום לפני עיור לא תיתן מכשול אז רואים אותו דבר גם כאן גם אם יש לה עובד כוכבים בהימה אם הישראל מחלו בהימה נוספת עובר משום לפני עיור לא תיתן מכשול כי אם בסוף העובד כוכבים ישחוט את הבהמה שהיהודי יתן לו אז היהודי הכשיל אותו תרצת הגמרא בברייטא שכתוב שאם אתה מושיט יין לנזיר אז זה נקרא שאתה מכשיל אותו במה סקינן באיזה מקרה מדובר שבעלדיך הוא לא יכול לקבל את היין דקאי שהם עומדים בתרי עברי נהרה בשני עברי הנהר ואם אתה לא תושיט לו את זה הוא לא יכול להגיע לזה די קנמי אפשר גם לדייק את זה לקטני כתוב בבריתה לא יושיט משמע שבלי שאתה מושיט לו למרחוק הוא לא יכול לבד לקחת חת לא קת אני לא יתן שאתה מונח כאן והוא לבד יכול ואתה נותן לו שמ מינה שבאמת מדברים כאן באופן כזה שבלי שאני אעזור לו הוא לבד לא יאכל רק אז עוברים משום לפני עבר לא תיתן מכשון אבל מכל מקום הגמרא לא הכריעה בשאלה הזאת מה טעם האיסור האם זה משום א שלא נגרום לו להודות לעבודה זרה או כדי לא להכשיר אותו בלהקריב לעבודה זרה כת מביאה הגמרא ספק אחרי היא בעיה להו אדם כן נסע ונתן עם עובדי עבודה עבודה זרה לפני יום חגם מה היא האם אותה סחורה שהיהודי קנה מותרת או אסורה בהנה רבי יוחנן אמר היא אסורה נשא ונתן אסור לההנות מהסחורה רש לקיש אמר שבדיאבד אם הוא נשא ונתן מותר לההנות ממה שהוא הרוויח מקשה הגמרא טיבי רבי יוחנן לרש לקיש איך אתה אומר שמותר הרי בברייטה כתוב אדיהן של עובדי כוכבים אם נסע ונתן בהם עם העובדי כוכבים אותם סחורות שהוא קנה ממנו אסורים בהנאה מי וכי הבריתה לא מדברת גם לפני ימי עדן וידאן זה לא הכוונה דווקא בחג עצמו זוכה הגמרא לא מדובר פה בימי ידן דווקא אם הוא עשה איתם עשה ומתן ביום חגם אבל לפני באמת אפשר לומר כמו רש לקיש שזה לא נאסר הרבה הנאה איגדמרי יש כאלה שמדייקים מדברי הברייתה בדיוק הפוך הייתי ו רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן היינו שהקושיה היא מכאן שרואים שדווקא בעדיהן של עובדי כוכבים מן נסע ונתן בהם עם העובדי כוכבים הוא אסור דיהן אין אבל לפני דיהן לא וכשהיה מכאן על דברי רבי יוחנן שאמר שגם על לפני עדן מה שהוא הרוויח מהם יהיה אסור לו לההנות הגמרא זה לא ראיה תנא של הברייתא גם אידיהם וגם לפני עדהן אידי ואידי אידיהן קרילי הוא קורא לזה יום חגם מביאה הגמרא תנ כבתי דריש לקיש יש ראיה מברייטה לדברי ריש לקישהו נשא ונתן בדיעבד מותר בהנאה שהברייתה אומרת כש שאמרו במשנה אסור לסת ולתת עם העובדי כוכבים לפני יום חגם לא אסרו אלא לסת ולתת עמהם בדבר המתקיים עד יום עידיהם וכשרואה אותו ביום עידו את אותו דבר שהוא הרוויח על ידו עולה על ליבו להודות לעבודה זרה שלו שסיאה לו להרוויח אבל בדבר שאינו מתקיים עד אז כגון ירקות לא אסור לשת ולתת ויהיה מותר אפילו בדבר המתקיים אם נסע ונתן עמהם כמו דברי רש לקיש אומרת הברייתה שמותר מביאה הגמרא תני רב זוויד הוא שנה ברייתא בדבי רבי יושיה מהברייטאות שנה רבי יושיה דבר שאין מתקיים כמו ירקות מוכרין להם לפני יום ידיהם אבל מצד שני אין לוקחין אין קונים מהם למה כי הם רוצים להיפטר מהסחורה שהיא אינה מתקיימת ואנחנו לא רוצים לשמח אותם כדי שלא ילדו לעבודה זרה מספרת הגמרא ההוא מנהה מין שהיה עובד עבודה זרה נשדר לי דין רע כיסרנה לרבי יהודה נשיע ביום עידו הוא שלח דינר שתבואה בו צורה חדשה יינו מטבע טוב הוא שלח לרבי יהודה הנסיעה ביום החגה שלהם אבליב רש לקיש כמי ריש לקיש ישב לפני רבי יהודה נשיא כשהביאו לו את הדינר רבי יהודה נשיע שאל את ריש לקיש אמר איך אביד מה אני אעשה יש כלי אם אני אקח ממנו את המטבע אזילו מודה הוא ילך וודע לעבודת כוכבים שאדם חשוב כמותי קיבל ממנו את המטבע לא יש כלים אני לא אקח אביה איבה תהיה לו שינה כלפי רב יהודה נשיע הוא יחשוב שהוא נחשב אצל רבי יהודה נשיא אדם פחות ולכן הוא לא קיבל את המתנה שלו אמר לרש לקיש יש לי בשבילך עצה טול קח את הדינר ותזרוק אותו לבור בפניו אמר לו רבי יהודה נשיא הכל שכן שתהיה לו שינה דב ילי איבה שאני מזלזל במתנה שלו אנה לו רש לקיש תזרוק אותו כלאחר יד ודקהמינה היינו שכאילו בטעות כאילו כאילו זה נפל לך תעשה ואז הוא לא יבין שעשית את זה בכוונה ולא תהיה לו שנאה אבל מצד שני הוא גם לא ישמח שהוא נתן לך מתנה כי מה שהוא נתן לך נאבד ממך כמו שאמרנו שאסור לקנות ולמכור מעובדי כוכבים ולעובדי כוכבים שלושה ימים לפני יום חגם ככה גם אמרנו שאסור להשאיל להם חפצים בהשאלה ולקחת מהם בהשאלה להשאילן ולשאול מהן וכולי שואלת הגמרא בישל למה להשאיל להם מובן למה אסור משום דקמר וכלו הוא נותן לו הנאה בזה שהוא משאיל לו חפץ והוא ילך להודות לעבודת כוכבים שלו אבל למה היה אסור לשאול מהן הרי הוא לא מרוויח כלום אדרבא מיק הממעט להו ממעט מנכסיו באופן זמני הרבה גזרו גזרה לשאול מהן כדי שלא יבואו להשאיל להם אתו להשאילן רבא אמר הסבר אחר כל הדין הזה של שאלה שאסרו אפילו לשאול מהם זה לא משום גזירה אלא משום דזיל ומודל הוא שהוא ילך ויודע לעבודת כוכבים על זה שהישראל צריך לו זה גורם שהוא יהיה חשוב יותר בעני ישראל ועוד אין לו שום הפסד כר ישראל ילך ויחזיר לו אחר כך את החפץ המושעל אז אם כן כיוון שזה יגרום לו שמחה הוא ילך ויודע לעבודה זרה לכן זה אסור במשנה למדנו שכמו שאסור לעשות משע ומתן לקנות ולמכור איתם ולשאול ולהשיל גם אסור להלוות להם וללוות מהן שואלת הגמרא גם כאן בשלמה להלוות להם אסור משם דקמרו להווא גורם להם הנאה שהוא נותן להם מרווחה והם יבואו להודות לעבודה זרה על זה אלא ללוות מנה מים למה אסור לקחת מהם הלוואה גם כאן מביאה הגמרא שני תירוצים תירוץ ראשון אמר הביה שזו גזרה שלא יבואו ללוות מהן כדי שלא יבואו להלוות להם אתו להלוותם רבא אמר גם כאן כמו שאמר מקודם כולה כל הדין של הלוואה אפילו ללבות אסור משום דאזיל הוא ילך ומודה לעובד עבודת לאותה עבודת כוכבים שישראל צריך אותו לקחת ממנו הלוואה ובר הזה מחשיב את העובד עובד עבודה זרה בפני הישראל עוד למדנו במשנה שאסור להחזיר להם חוב ולקבל מהם פיראון חוב לפורעם ולפרע מהם וכולי אז גם כאן שואלת הגמרא ביש למה לפורען מובן למה אסור להחזיר להם כי אז יהיה להם רווח משום דקם מרווח להו גרום להם להודות לעבודה זרה אלא לגבוות מהם חוב לפרוע למה באמת אסור לא רק שהוא לא מרוויח אחרי מהותי ממעט להו הוא ממעט מנכסיו הגמרא גם כאן שני התירוצים תירוץ ראשון אמר הב גזרו גזרה שלא לפרוע מהן לא לגבות מהם כדי שלא יבואו להחזיר להם את ולו לפורען רבה אמר כולה כל הדין הזה של איסור פיראון אפילו לגבות מהם משום דאזיל הוא מודה הוא הוא יבוא ויודע לעבודה זרה שהוא יכל להחזיר את החוב מביאה הגמרא מה החידוש בכל הייסורים שהבאנו שצריך להביא כל אחד בפני עצמו ולינו לומדים אחד מהשני הוא צריך דיתנה אם היינו שונים במשנה את האיסור לשת ולתת עמהן בלבד הייתי אומר שהטעם של האיסור משום דקם מרווח לו העובד כוכבים מרוויח מהעסק הזה והוא ילך ויודע לעבודה זרה זילו מודה אבל לשאול מהן דמהות כמעט להו לקחת ללכת ולקחת מהם בהשאלה חפצים או הרי מחסירים ממנו באופן זמני הייתי אומר שזה מותר אם לא היה כתוב מפורש שגם זה אסור הייתי אומר ששפיר דמי כיוון שאין כאן צד רווח אלא רק הפסד הוא לא יודע לעבודת כוכבים לכן ה צריכים להשמיע לנו שזה גם אסור והיא תנה לשאול מהן אם היה כתוב רק שאסור לקחת מהם בהשאלה את יום השתם של האיסור משום חשיב עליהם מילתא חשוב אצלו שהישראל צריך לו וזה גורם שהוא יהיה חשוב יותר אפילו שהוא לא א וגם הוא לא נחסר בגלל שיחזיר לו אחרי זה את מה שהוא נתן ואזילו מודה על זה שהוא ככה מרגיש שהוא חשוב והכל הוא ילך הוא יודע לעבודה זרה שעזר לו אבל ללוות מהן לקחת מהם הלוואה צרה בעלמה תליי יש לו צער למה אמר טוב לו הדרי זוזי אולי הישראל לא יחזיר לי כי הרי יש הבדל בין חפץ שלוקחים בהשאלה להלוואה שלוקחים השאלה את אותו חפץ משתמשים ומחזירים אבל הלוואה אתה לוקח את הכסף משתמש בכל הכסף ואז מביא כסף אחר אולי ליהודי לא יהיה אחר כך כסף אחר להחזיר אז אם כן יש לו איזשהו צער אולי דבר כזה לא חוששים שיבוא ויודע לעבודה זרה לכן כותבת המשנה שגם זה אסור והיא תענה ללוות מהן אם היה כתוב רק שאסור ללוות מהם הייתי אומר שהטעם של האיסור משום דכאמר העובד כוכבים מרגיש שמח שהוא נתן הלוואה והוא לא חושב שאולי הוא לא יוכל לקבוות את זה בחזרה כי הוא אומר בעל כורחי מפרענרי אני אלך ואגווה ממנו את זה בעל כורחו והאשתמיע לכן כעת אזיל ומודה הוא ילך ויודע לעבודה זרה שסייה לו אבל היא פרה מהן ללכת ולגבות מהם דסטו הדריזוזי שבזה הכסף שלו ודאי אינו חוזר ואין לו שום רווח הוא רק מפסיד אימה מה הייתי אומר שצער האיטלה איתלה יש לה עובד כוכבים רק צער ולא אזילו הוא מודה זה הוא לא יגרום לו ללכת להודות לעבודה זרה לכן המשנה הייתה צריכה לחדש שגם זה אסור צריכה לכן היו צריכים להביא את כל המקרים במשנה כי כל אחד מהם יש חידוש לגבי א לגבות מהעובד עבודה זרה את החוב שחכמים אומרים שגם זה עשו כי זה גורם לשמחה רבי יהודה חולק ואומר במשנה שנפראין מהן אפשר לגבות מהם חוב כי זה גורם לו לצער שהוא צריך לשלם את החוב שואלת הגמרא ולת לרבי יהודה וכי רבי יהודה לא מסכים את עם סברת חכמים שאף על פי שכעת באמת קשה לו שהוא צריך לשלם את החוב הוא מצר עכשיו אבל שמח הוא לאחר זמן מכי רבי יהודה לא אומר את הסברה הזאת והרי ראינו בברייטה תניה רבי יהודה אומר סברה דומה לזה לגבי איסור עשיית מלאכה בכל המועד במי חול המועד באופן כללי אסור לעשות מלאכות יש מלאכות שחכמים התירו אז אומר רבי יהודה אישה לא תסוד בסיד את פניה בימי חול המועד מפני שניוו ול וצערולה כשהסיד נמצא על פניה אף על פי שלאחר זמן כשתסיר את הסיד היא תהיה יותר נעה והיא תהנה מכך במודה רבי יהודה בסיד כזה שמתייבש מהר שהיא יכולה משום כך להסיר את הסיד ולקפל אותו מעל פניה בימי יכול למועד עצמו אומר רבי יהודה שמותר לה ליתן אותו על פניה ותופלתו על פניה במועד אוף על פי שמצרה עכשיו כל זמן שעשיתה על פניה שמחה להחר זמן במועד עצמו בימי יכולה מועד אותו יו לה זמנים נים שתהיה שמחה אחרי שהיא תסיר את הסיד רואים שרבי יהודה סובר ומסכים עם הסברה הזאת שמעשה שגורם שמחה לאחר זמן אפילו שאתה הוא גורם צער נידון גם בזמן עשייתו כמעשה שגורם שמחה ומותר במועד אז אותו דבר גם אצלנו לגבי פיראון חוב הועיל ולאחר זמן העובד כוכבים ישמח בזה שהוא כבר שילם את החוב רבי יהודה היה צריך לאסור כמו חכמים לקבות ממנו חוב אפילו שזה כעת גורם לו צר אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד אל ימי חול המועד ההלכות שלו שונות דכולו כל אותם הלכות שהתירו חכמים לעשות אותם במועד מיצר זה שעושה אותן עכשיו בזמן השיעתן כגון שהוא שוחט והוא מתקן סעודה כעת היא תרחב בשבילו אבל היא שמחה בשבילו לאחר זמן משעת סעודתו אז לגבי חול המועד באופן מיוחד גם רבי יהודה מודה שדברים שגורמים שמחה בהמשך אף על פי שכעת הוא מיצר זה נחשב שמחה אבל לגבי הלכות אחרות כמו אצלנו לעניין עבודה זרה המעשה נידון על פי תחילתו מכיוון שבזמן הפיראון נגרם לו צער ולא שמחה לכן זה מותר תירוץ נוסף רבינה אמר רבי יהודה חולק על חכמים והוא סובר שעובד כוכבים לעניין פראון לעולם מיצר עצם הסברה הזאת של חכמים שלפרוע חוב אף על פי שזה קצת קשה זה גורם אחר כך שמחה שכך אומרים חכמים רבי יהודה לא מסכים לפי דעתו העובד כוכבים אפילו אחר כך הוא נשאר עצב על זה שהוא החזיר את החוב והרים שכיוון שהוא היה א יכול לסבור שאולי הוא יצליח להתחמק מלשלם הוא לא יצליטרך לשלם בכלל בסוף הוא יוכל לגנוב את הישראל וזה שהוא שילם זה כן גורם לו צער ולכן לפי רבי יהודה לגבות ממנו חוב לפני יום חגו יהיה מותר
לצפיה בתכנים נוספים: