הדף היומי מסכת סנהדרין דף קיב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף קיב

[מוזיקה] סנהדרין דף קיב מתחילים בעזרת השם דף קיא עמוד ב במשנה אנשי עיר הנידחת רוב יושבי העיר נידחו לעבוד עבודה זרה אין להם חלק לעולם הבא שנאמר יצאו אנשים בני בלי מקרבך וידחו את יושבי אירם אז בפשטות הכוונה שמדברים כאן על אלה שהדיחו והסיטו לעבוד עבודה זרה אבל המשנה דורשת יצאו אנשים מקרבך שאנשי עיר הנידה אחת אין להם חלק לעולם הבא הם לא יבואו לעולם הבא הם יצאו מכלל ישראל מה עושים איך אפשר לעזור להם שיהיה להם חלק בעולם הבא כותבים תוספות דף מז ז שאם הם יענשו בעונש התורה כותבת אז הם יזכו שיהיה להם חלק לעולם הבא אז הם נהרגים איזה מיטה אז עובד עבודה זרה מיטתו בסקילה אבל אם רוב יושבי העיר נידחו לעבודת זרה מיטתם בסיף שזאת מיטה קלה יותר מסכילה אבל מצד שני ממונם נשרף שורפים את כל ממונם אבל כדי שיהיה לעיר שם עיר הנידה כדי שיהיהו במיטת סיף אינן נהרגין עד שיהיו המדיחים שהדיחו אותה מיושבי אותה העיר ומבני אותו השבט כי כתוב מקרבך ועד שדחו רוב יושבי העיר ועד שידחו אלה ששכנעו לעבוד עבודה זרה צריכים להיות אנשים זכרים אבל אם הדיחו אותם נשים או קטנים או שהדחק מיעוט יושבי העיר או שהיו המדיחים שהדיחו אותם מעיר אחרת מחוץ לאותה העיר הם אינם נחשבים אנשי עיר הנידחת והם לא נאנשים בעונש המיוחד של עיר הנידחת אלא הרי אלו כיחידים שהודחו שדינם בסכילה ואנשי עיר הנידחת צריכים שני עדים והתראה לכל אחד ואחד שיתרו בו על המעשה שהוא עושה שאם הוא נידח לעבוד עבודה זרה הוא יענש ולפרט איזה עונש זה חומר ביחידים מרובים יש חומרה מיוחדת ביחיד שעבד עבודה זרה יותר מעיר שלמה או רוב העיר שהיחידים עונשם בסקילה שהיא חמורה יותר מחרב מסייף לפי כך ממונן פלט היינו ממונם לא נשרף והמרובין אם רוב יושבי העיר נידחו לעבוד עבודה זרה מיטתם בסייף שזה מיטה הקלה יותר לפי כך ממונם עבד ששורפים את ממונם הפסוק אומר הכה תקה את יושבי העיר הזאת לפי חרב מה הכוונה יושבי העיר הכוונה שהם נמצאים שם 30 יום אפילו אנשים שהם נוסעים סחורה על גבי חמורים שמכונים החמרת או על ידי גמלים שהם מכונים הגמלת העוברת ממקום למקום והם שהוא בעיר במשך 30 יום הרי אלו מצילין אותה זאת אומרת הם מצטרפים ובדרך כלל הם כנראה לא א נסחפים כל כך מהר אחרי ההדחה שניטחו בני אותה העיר תוך כל כך מעט זמן מתוך 30 יום אז הם מצילים אותם זאת אומרת אם יחד עם אותם נושאי מסעל חמורים וגמלים אין רוב שעבדו עבודה זרה אז אין לעיר דין עיר הנידח אם כן הסברנו את החלק הראשון של הפסוק הקט יושבי העיר הזאת לפי חרב יושבי העיר היינו שנמצאים 30 יום בעיר ומענישים את אנשי ערנידחת במיטת ציף מיטת חרב ממשיך הפסוק ואומר אחרם אותה ואת כל אשר בא ואת בהמתה לפי חרב מכאן אמרו רק רוב העיר נידחו לעבוד עבודה זרה אמיות הם צדיקים בכל זאת נכסה הצדיקים שבתוך העיר עובדים נשרפים כי כתוב את כל אשר בא אבל נכסה הצדיקים שבחוץ לאותה העיר פלייטין הם אינם נשרפים ונכסים של רשעים אין הבדל בין שבתוכה ואפילו בין שבחוץ עלה הרי אלו עובדין פסוק הבא אומרת התורה ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרף רבת באש וגומר זאת אומרת צריך שזה יהיה באיזשהו רחוב העיר באותו מקום שוק שאנשים מתקבצים שם ואם אין לה רחוב עושים לה רחוב הייתה רחובה חוץ לעיר אז עושים רחוב בתוך העיר קונסין אותה לתוך העיר כי כתוב שזה צריך להיות בתוך אל תוך רחובה בתוך העיר ממשיך הפסוק ושרפת באש את העיר ואת כל שללה שלל העיר עיר הנידה אחת את זה תשרוף כליל להשם אלוקיך ממעטים דווקא שלל עיר הנידחת ולא שלל שמיים מכאן אמרו ההקדשות שבה אדם הקדיש לבית המקדש בדק הבית יפדו פודעים את זה זה לא נשרף ופירות של תרומות אם היה מיושבי העיר כהן שקיבל תרומה ירקבו מעשר שני שזה מתוך המעשרות שנותנים ונותנים מעשר שני שדינו לאכול להאכל בירושלים או כתבי הקודש שכתוב שמה שם שמיים יגנזו ממשיך הפסוק כליל להשם אלוקיך להשם אלוקיך מה זה עיר הנידחת אתה עושה את זה כמו קורבן להשם אלוקיך אמר רבי שמעון כן אמר אמר הקדוש ברוך הוא אם אתם עושים דין בעיר הנידחת מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלים קורבן עולה שהיא קליל כי היא נשרפת כולה כל בשרה נשרף על גבי המזבח לא כמו קורבנות אחרים שרק חלק רק האימורים נשרפים על גבי המזבח זה קליל כולו אני מעלה עליכם כאילו הקרבתם קורבן כזה שכולו עולה על גבי המזבח כאילו הקרבתם קורבן עולה על גבי המזבח ממשיך הפסוק מה עושים עם המקום אחרי ששרפו את העיר והייתה טל עולם מקום שומם לא תעשה גנות ופרדסים דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר לא תיבנה עוד היינו לא כמו שהייתה אבל נעשאתי גנות ופרדסים זה אפשר כן אומר הפסוק ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב השם אחרון פה דורשים שכל זמן שהרשעים מצויים בעולם חרון אף בעולם אבל ברגע ש לא ידבק בידך מאומה מן החרם ותעשה את כל מה שנאמר שם בפסוקים אז ישוב השם אחרונה פה ברגע שעבדו רשעים מן העולם נסתלקח אחרון אף מן העולם מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא לגבי אלה שהדיחו את יושבי העיר כתוב יצאו אנשים בני בלייד מקרבך וידךו דורשים שצריכים שאלה שהם חלק מיושבי העיר הם אלה שידיחו הן ולא שלוכין אבל אם הם הדיחו על ידי שליחים לא עכשיו אם נאמר יש אנשי עיר אחרת שמסוגלים מאוד טוב להשיט אחרים לעבודה זרה ויושבי העיר אין להם כל כך את הכוח להשפיע על אחרים והם הולכים וקוראים לאנשים מעיר אחרת שיבואו ו ידיחו בשליחותם את אנשי העיר שלהם אז אנשי העיר אינם נחשבים א עיר הנידה אחת יושבי עיר הנידה אחת מכיוון שלא הדיחו אותם המדיחים בעצמם אי אפשר בתורת שליחות זאת אומרת אם אחד הוא לא לפי הכללים של מדיח היינו מיושבי העיר או זכרים וכדומה אי אפשר בתורת שליחות למנות מישהו אחר שידיח אנשים צריך שזה יהיה לפחות שניים אין אנשים פחות משניים אי אפשר עם אחד הצליח להדיח עיר רוב העיר אז העיר לא נקראת עיר הנידחת צריך שיהיה לפחות שני מדיחים דבר אחר אנשים ממעט ולא נשים אנשים ולא קטנים בני בלי יעל מה זה בלי יעל בלי עול בנים שפרקו עול שמיים מצבריהם עכשיו יש כאן הלכה מיוחדת לגבי איזה מקום העיר צריכה להיות מקרבך ולא מן הספר לא עיר שמצויה בגבול ליד אומות העולם גויים צריך להיות מקרבך בהם באמצע כמו שאמרנו צריכים שידיחו את יושבי עירם ולא שידחו יושבי עיר אחרת מה שכתוב לאמור זה מלמד שצריכים עדים והתראה לכל אחד ואחד מאנשי העיר אנחנו נטרות ולומר לו לא לעשות את זה ומה יקרה מו כן יעשה רק אז נאנשים מביאה הגמרא תמר כשחילקו את הרי ארץ ישראל בזמן יהושע בן שהכניס את עם ישראל לארץ בפעם הראשונה ו הרי חילקו את ארץ ישראל לפי גורל כל חלק לכל שבט איזה חלק יקבל איזה שבט עכשיו אם יצא שיש כאן עיר אחת שמחולקת לשני תחומים יצא בדיוק לפי הגורל שהעיר הזאת בעצם מקבלים אותה שניים הגבול של שני השבטים בין שני השבטים בעצם עובר באמצע עיר האם חולקים עיר אחת לשני שבטים או לא רבי יוחנן אמר כן חולקין עיר אחת לשני שבטים ורש לקיש אמר הולכים לפי רוב השבט הוא מקבל את כל העיר זאת אומרת אם יוצא לפי הגורל שהגבול בין שני שבטים עובר באמצע עיר אז מי שהגבול שלו מקבל את רוב העיר הוא כבר מקבל את כל העיר כך סובר רש לקיש אין חולקין עיר אחת לשני שבטים אז ניסה להקשות רבי יוחנן איתי רבי יוחנן לרש לקיש במשנה שלנו כתוב עד שיהיו מדי האנשי העיר מאותה העיר ומאותו שבט משמע שיכול להיות באותה העיר משבט אחר מה אליו אף על גב דמדיכיה מאותה העיר איקה מאותו שבט אין אי לא זאת אומרת אפילו אם מדיחיה של העיר הם מאותה העיר הם צריכים להיות גם מאותו שבט שמנה רואים מכאן שיכול להיות באותה עיר שני שבטים איך יכול להיות כנראה שחולקין עיר אחד לשני שבטים איך הגיע לעיר הזאת מישהו משבט אחר כנראה שהגבול בין שני השבטים עבר בתוך העיר הזאת כן עד עד הגבול של שבט אחד קיבלו שבט שבט אחד ועד הגבול של השבט השני קיבלו השבט השני לכן באותה עיר יש שני שבטים בתוכה הגמרא לא באמת אפשר לומר כמו רש לקיש שאין חולקי נראה אחת לשני שבטים איך יכול להיות אם כן שיש כאן מישהו משבט אחר זה לא בכלל לא בעיה מדובר כאן דנפללי בירושה המדי המדיח קיבל בירושה נחלה בעיר הזאת על ידי איזה ירושה שהוא קיבל מהמשפחה של אמא שלו וכדומה אינמי או דיבוני עלה במתנה או שהוא נתנו לו את הנחלה הזאת במתנה יכול להיות שאיש משבט אחר נמצא בנחלה של אותו שבט אז רבי יוחנן ניסה להקשות מפסוקי הנביא אומר על הארים שנתנו שבט יהודה ושבט שמעון ללביאים הרי כל שבט היה צריך לתת ללביאים נחלה כי הם הרי לא קיבלו נחלה בארץ ישראל כתוב הרים תשע מעת שני השבטים האלה היו תשע הרים שקיבלו הלביאים משבט יהודה ושמעון מי לו ארבע ופלגה מאיי וארבע ופלגה מאיי מה זאת אומרת שתשע הרים נתנו שני השבטים לכאורה שבט אחד לא נתן יותר אלא חילקו את זה שווה בשווה אז איך חילקו שווה בשווה איך אתה מחלק תשו בשווה 4 וחצי אתה רואה שחילקו עיר אחת לשניים כי איך יש איך יכול להיות שעיר אחת חצי של שבט יהודה וחצי של שבט שמעון שמינה חולקי נראה אחת לשני שבטים דוכה הגמרא לא אפשר לומר שבאמת לא חולקים ונתנו ארבעה משבט אחד מהי וחמש משבט אחר מהי שואלת הגמרא יחי אם כן הפסוק היה צריך לפרש איזה שבט נתן חמש ערים ואיזה שבט נתן ארבע ערים לפרוש פירושי קשיה אומרת הגמרא נכון באמת היה ראוי לפרש כל שבט כמה הרים הוא נתן ללביאים אבל זה לא ממש כי יכול להיות שבאמת לא חילקו את אותה עיר לשני שבטים ובאמת כל שבט נתן כמות אחרת של הרים ויש סיבה מסוימת למה הפסוק לא פירש איזה שבט נתן ארבע ואיזה שבט נתן חמש ערים מביאה הגמרא היא באה אלהו דיברנו על זה שאם א הדיחו יושבי העיר את יושבי עירם לעבודה זרה ורובם עבדו עבודה זרה אז יש להם דין יראה נידהחת היא באה אלו מסתפקת הגמרא אם הם מודחו מאליהן מהו הם מעצמם החליטו שהם נידחים חלילה לעבוד עבודה זרה מצד אחד וידחו אמר רחמנא יש כאן דין מיוחד שאחרים צריכים להדיח אותם ולא שהודחו מאליהן עוד ילמאון אומר אפילו אם הודחו מאליהן גם כן אם רוב העיר נידחו הם נחשבים נידה אחת מנסה הגמרא להוכיח תשמע שבמשנה כתוב שהם הדיחו אותם נשים או קטנים הם נחשבים יחידים הם לא נקראים מירנידה אחת המית נאמר שלא נשים ולא קטנים נמצאים כאן בעניין לאבו להביקה ודחומי אלן תחשיב אותם כמו שהם מעצמם החליטו לעבוד עבודה זרה ואתה רואה מכאן שאין להם דין ירנידה אחת משמע שהם הודחו אליהם אין להם דין יראה נידה אחת בתוכה הגמרא זה לא ראיה יכול להיות שבאמת אם הודחו מאליהם יש להם דין יראה נידה אחת רק הנח כשהם הודחו מעצמם בתר נפשי היו גרידי רש"י מביא שזה לשון נמשכים במופרשים הם אחרי הם פשוט מופרשים ונמשכים מחמת עצמם אז מסתבר שהם לא ישנו את דעתם אבל כשהם נמשכו אחרי נשים מוקטנים הני בטר נשים מוקטנים גרידי הם נמשכו ונפרשו על ידי נשים מוקטנים אז אם כן זה שונה כי יכול להיות שיש שישנו את דעתם נשים וקטנים יכולים לשנות את דעתם יותר בקלות מאשר אנשים אפשר להוסיף שאם בן אדם מעצמו הודח לעבוד עבודה זרה והוא מעצמו לא כל כך מהר משנה את דעתו אז אם כן יותר מסתבר שיהיה לו דין של נידח לעבודה זרה אבל אם כל מה שהוא דח זה רק על ידי כאלה שדעתם יכולה להשתנות אז אולי את דעתם באמת תשתנה ואז הוא ישנה את דעתו אחריהם אז אם כן זה שונה מאשר הדיחו אותו כאלה שדעתם יותר קבוהה ואינה משתנה במשנה אמרנו דבר שכשלומדים אותו בלי לקלוט במה מדובר אז זה מאוד פשוט אבל כשמתבוננים בדבר בחינה מציאותית איך עושים את זה אז בעצם יש כאן שאלה עצומה כתוב כאן במשנה שאינם נהרגים כתוב שם עד שיהודך רובה של העיר זאת אומרת ככה בעצם דיינים צריכים להיכנס לעיר ולדון את יושבי העיר לראות האם יש להם דין עיר הנידחת או או שהם יחידים שעבדו עבודה זרה פונים לבן אדם הראשון ובאמת מגיעים למסקנה שהוא עבד עבודה זרה ורוצים לגמור את דינו למיטה איזה מיטה הוא מקבל אנחנו צריכים לבדוק האם רוב יושבי העיר נידחו או לא אז אתה צריך ללכת עכשיו לאדם הבא אחד שני ואז אתה רואה מונה את יושבי העיר ואתה רואה האם רוב העיר נידחו לעבודה זרה אבל בינתיים מה קורה בינתיים יש לך פה אנשים שכבר פסקת את דינם שהם חייבים מיטת בית דין רק אתה צריך עדיין א להמתין לדעת איזה מיטת בית דין להמית אותם כדי לדעת אחרי שאתה תדע אם רוב יושבי העיר נידחו או לא אם כן אז יהיה מיטת סייף ואם לא אז יהיה מיטת סקילה אז חייב דין אנחנו עושים את זה אמר רב יהודה אנחנו רואים שניים או שלושה מאנשי היר עובדים עבודה זרה דנין וגומרים את דינם לסקילה כדין יחידים ובינתיים חובשין אותם בבית הסוהר ואז דנים וחובשים גם את שאר אנשי העיר ולא סוקלים אותם עד שרואים אם יש רוב שעבדו עבודה זרה ודינם כעיר הנידחת ואז שווים ודנים אותם בסיף כמו שאר דיני עיר הנידה אחת וגם שר דיני עיר הנידה אחת אמר ליאולה אתה לא יכול לעשות דבר כזה תחשוב על הבן אדם שעכשיו נמצא בבית הסוהר הוא יודע שנגמר דינו למיטה הוא צריך להמתין זה נקרא אינוי דין נמצא את המענה דינן של אלו אלא אמר הולה דנין כל אחד מאנשי העיר וסוקלין אותו עד שיש לנו רוב שעברו שעבדו עבודה זרה דנים אותם כמו יחידים בסקילה דנין וסוקלין עד שמגיעים לחצי מאנשי העיר אחרי שברנו את החצי האדם הבא שידונו אותו הוא כבר הפך את המקום שרוב המקום ניתחו ואותו באמת ממיתים בסיף ועושים גם ישר א הדברים בעיר כמו דיני עיר הנידה אחת שורפים עושים את כל ההלכות מה שכתוב מביאה הגמרא יתמר כך גם רבי יוחנן אמר דנין וסוקלין דנין וסוקלין עד שמגיעים לרוב ואז זה הופך להיות את עיר הנידחת ואת השאר אה ממיטים בסייף ושורפים את העיר וכולי רש לקיש אמר דעה שלישית מרבין להן בתי דיני מעמידים הרבה בתי דיניים לכל אחד ואחד מאנשי העיר והורגים את כולם ביום אחד בסקילה שואלת הגמרא הרי את הסמכות להרוג את יושבי עיר הנידחת יש רק לסנהדריה הגדולה לשקת הגזית איני ואמר רבי חמה יוסי אמר בשם רבי יושיא והוצאת את האיש ההוא או את האישה היא לשעריך לבית דין בשעריך סנהדריה הקטנה של 23 דווקא איש ואישה יחידים אתה מוציא לשעריך אבל זה כשזה רבים יושבי עיר הנידה אחת אם אתה מוציא את כל העיר כולה לשעריך אתה לא יכול לדון אנשי עיר הנידחת בסנהדריה הקטנה שיש לך בשעריך אתה צריך להביא אותם ללשקת הכזית אז איך אתה מרבה בתי דינים א הורג איך מה זה הדבר הזה אלא אומר יש לקיש יש לי פתרון מושלם מרבין להם בתי דינין זה כן אבל עד פסק הדין פסק הדין משאירים ללשקת הגזית הם רק מעיינים בדינן ואז מסכין לבית הדין הגדול אחרי שכבר אינו בדינם והם נוטים לומר כן נכון יש פה באמת עיר הנידהחת אז מעלים אותם בבית דין הגדול וגם להו לדיניו וקט ללהו שם גומרים את דינם והורגים אותם את כולם בסיף ואף אחד מהם לא בסקילה אז אנחנו מבריחים שמצד אחד הם כאן נוי דין הבן אדם שיושב בינתיים וממתין הרי לא נגמר דינו עדיין כי הרי אין להם הם הם לא גומרים את דינם הם רק מעיינים בדינם כל זמן שלא גמרו דינו אם הוא ממתין זה לא נחשב עינוי דין כי תמיד הוא יכול לחשוב רגע אולי פתאום המציאות תשתנה אולי ימצאו איזה סברה אחרת עד גמר הדין המציאות יכולה להשתנות רק כש נגמר דין אז זה נקרא עינוי דין אז את גמר הדין עושים בלשקת הגזית אצל הסנהדרין הדין יכול להשתנות גם בדברים קטנים זה צריך לדעת יכול להיות שפתאום יגלו למשל שאחד מהעדים קר קרוב זה יכול להיות קרבה שלא כל כך ידעו ממנה זה קרבה קצת רחוקה מתברר שהקרוב הזה כיוון שמתברר שהעד הזה לא כשר זה כבר מספיק סיבה שהבן אדם הזה ינצל אז לכן עד שלא נגמר הדין כל זמן שהסיפור לא סגור אז זה יכול להשתנות ולכן זה לא נקרא אינוי דין הפסוק אומר דבר שצריך להדגיש אותו הכה תקה את יושבי העיר יש שתי הגדרות יושבי יושבי העיר ואנשי העיר יושבי העיר הכוונה שהם נמצאים 30 יום באותה עיר אנשי העיר הכוונה שנמצאים שם 12 חודש מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא אנשים שנוסעים מסעות על גבי חמורים שנקראת החמרת או על גבי גמלים שנקראת הגמלת העוברת ממקום למקום לנו בתוך עיר הנידחת והודחו עמה אם נשתאו שם 30 יום הם נחשבים יושבי העיר והן נהרגים בחרב סייף וממונם עבד בשריפה אבל אם הם שעו בעיר פחות מכאן אפילו אם בסוף קבעו שהעיר הזאת נחשבת נידה אחת לא מענישים את אלה שנמצאים פחות מ-30 יום בעונש של אנשי עיר נידה אחת אלא כמו יחידים שעבדו עבודה זרה אין בסקילה וממונן פלט היינו לא נאבד אבל בשביל להיות מאנשי העיר לא היו יושבי אל אנשי העיר צריך להיות במקום 12 חודש וכדי להגיע לזה הגמרא מביאה בצורה של שאלה ורמיני נראה משנה אחרת מסכת בבא בטרה כמה זמן יהיה אדם בעיר ויהיה דינו כאנשי העיר כדי שיהיה מחויב להשתתף בצורכי העיר 12 חודש אמר הרב הלא קשה זה לא שזה קושיה אלא זה תלוי הלו מבני מטה שבילי יקרא בני העיר אנשי העיר צריך להיות 12 חודש על מעב ומיטו מטה להיות מיושבי העיר מספיק להיות שני 30 יום ואצלנו כתוב יושבי העיר והתניה כמו שראינו בברייטה לגבי נדרים אדם שעוסר לעצמו להנות מ של חברו המודר הנאה אם הוא עוסר על עצמו מבני העיר אז בני העיר הכוונה שהם נמצאים 12 חודש בעיר אם יש שם אדם שנשתעה שם 12 חודש אסור לו להנות ממנו פחות מכאן מותר לו לההנות ממנו אבל אם הוא הדיר את עצמו יושבי העיר שזה 30 יום אם נשתה 30 יום אסור לההנות ממנו פחות מכאן מותר להנות ממנו כעת מביאה הגמרא ברייתא שדורשת את הפסוק אחרם אותה ואת כל אשר ב פסוק הבא ואת כל שלת תקבוץ אל תוך רחובה ושרפתא תנו רבנן אחרם אותה דווקא אותה אבל נכסים בעיר אחרת אם זה של צדיקים מיושבי העיר הזאת מהמיות שלא עבדו עבודה זרה לא אוסרים רק לנכסי צדיקים שבחוץ על צדיקים מהמיעוט של אותה עיר אם יש להם נכסים מחוץ לעיר הזאת הם נשארים מותרים ומה שמרבים את כל אשר בא ודאי קל למה התורה צריכה לרבות קל בא לרבות עוד משהו שנכסי צדיקים אם הם נמצאים בתוך העיר כן שורפים אף על פי שהם צדיקים לרבות נכסתי צדיקים שבתוכה פסוק הבא כתוב ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושרפתה אז קודם כל מה שכתוב שללה השלל של עיר נידחת ולא נכסי הקדש מקדישו פה איזשהו דבר לבית המקדש אז א פודים את זה לא שלל שמיים מה כתוב ואת כל שלה שוב כאן יש כאן ריבוי זה בעלי רבות נכסים של רשעים אפילו שזה מחוץ לעיר בכל זאת זה נשרף החידוש הגדול הוא על הנכסים של הצדיקים למה אתה מעניש אותם הם הרי לא עבדו עבודה זרה מה רבי שמעון פנימה מה אמרה התורה נכסה צדיקים שבתוך העיר יעבובדו כי מי גרם לצדיקים שידורו בתוך העיר הממון שהרוויח להם בעיר הזאת לפי כך הממון שיש להם באותה עיר נאבד אמר אמר כתוב את כל שלל התקבוץ מה זה בא לרבות נכסה רשעים שאפילו אם זה בחוץ עליו אמר רב חיסדה יש כאן תנאי ובתנאי שנקבצין לתוכה באותו יום ששורפים את הממון של אנשי העיר אבל אם צריך להרחיק יותר אז את הנכסים האלה לא שורפים אמר רב חיסדה פקדונות שהפקידו אנשים ממקומות אחרים אצל אנשי עירנידה אחת מותרין איך חידמי אי לימה אם נאמר כמו שביארנו וכמו שמסקנה את הדברים דעיר אחרת ויתנו בגבונות מעיר אחרת שהפקידו באותה העיר לכאורה פשיטה דמותרים לו שלל עיר הנידה חתו אז למה שזה יהיה אסור וא תאמר דדהו ויתנו בעיר אחרת פקדונות שלהם שהפקידו אצל עיר אחרת אדנקבצין לתוכה האם אפשר באותו יום ששורפים להביא את אותם הפקדונות המים מותרים הרי זה הממון של אנשי שהעיר שצריך לשרוף אפילו שזה בעיר אחרת ויה נקבצין לתוכה ואם הם לא נקבצין לתוך העיר באותו יום ששורפים את הממון של אותו עיר הרי המרה חד הזמנה ואמר רב חיסדה בממר הקודם שמינם נשרפים לכן מבארת הגמרא לעולם כמו שאמרנו באפשרות הראשונה דיר אחרת ומפקד בתוכה אנשים של יר אחרת הפקידו אצלהם ממון והכה במסקינן כאן באיזה מקרה מדובר למה זה חידוש כגון דקבל עלי אחריות מדובר שזה ששומר מבני העיר הנידה אחת קיבל על עצמו אחריות על ה ממון הזה על הפיקדון הזה מהו דתמה כיוון לקבל על אחריות כדי דידמי היינו יכולים לחשוב כיוון שהוא קיבל אחריות זה נחשב כמו שזה שלו וצריך לשרוף את זה שמנן רב חיסדה מחדש שמינם שלו והם מותרים אמר רב חיזדה אם יש כאן ממון שחציו של אנשי עיר הנידחת וחציו של אנשי עיר אחרת אז זה תלוי אם זה דבר כזה שאפשר לחלק אותו לשניים אז חצי מותר וחצי אסור אבל אם זה בהמה שחציה של עיר הנידה אחת וחצייה של עיר אחרת אסורה למה מבאר רש"י אי אפשר לקזת בשר לקחת מהבהמה הזאת בלא שחיטה אבל לשחוט אי אפשר למה כי אין משחיטתו כלום זה לא לשחיטה היא עומדת אלא למיטה את הבהמות האלה צריך להקות בחרב ואין היתר אפילו החצי שאין של עיר הנידה אחת כי אם הוא שחט סימן של עיר הנידה אחת מהחצי של עיר הנידה אחת אינו שוחט אלא ממית לכן לא מועילה שחיטה בבהמה הזאת אבל היא סאה שחציה של עיר הנידה אחת וחציה של עיר אחרת או דברים אחרים שאפשר לחלק מותרת וחצי של העיר אחרת מותרת וכמבארת הגמרא מהמה בהמה כמן דלא פליג אדם אי אפשר לחלק את הבהמה לשני חלקים אבל יש כמן דפליגדמיה אפשר כן לחלק את זה לשני חלקים זה לא מעורב שני החלקים יחד בא רב חיסדה שואל שאלה כזאת בהמה עיר הנדה אחת שדינה שצריך להכות גם אותה לפי חרב כן הקט הקט יושבי העיר ה לפי חרב אחרי מותיו את כל אשר בא ואת בהמתה לפי חרב גם את הבהמות צריך להקות לפי חרב השאלה היא אנחנו יודעים ש אם בהמה מתה לא על ידי שחיטה כשרה היא מקבלת תואר נבלה מה זה מתבטא חוץ מאיסור האכילה זה מתבטא שיש לה טומאת נבלה זאת אומרת כזית בשר סר נבלה זה כמו זה לא ממש אותו דבר אבל זה דומה לשכזעת שרץ זה מטמא פשוט זה זה בשר שמטמא עכשיו יש כאן בהימה של עירנידה אחת ברגע שאנחנו נקה אותה בסיף לא כמו ששוחטים עם סכין שחיטה כשר בשחיטה כשרה אז היא תהפוך להיות נבלה והיא תטמא שאלה היא אם יבואו וישחטו אותה שחיטה כשרה האם היא לא היא לא תהיה בטומת נבלה יטהרו אותה מטומת נבלה מה עוד תיתני בהשחיטה לטהרה מידי נבלה האם לפי חרב אמר רחמנה תורה אומרת שצריך להכות את הבהמה לפי חרב לא שנה שחתה משחט לא שנה קטלה המקטל בין אם הוא שחט בין אם הוא הרג אותה בסיף זה נחשב כמו שהמיתו אותה על ידי חרב ודינה כנבלה כי הרי היא לא הותרה באכילה מציאות שהיא לא נהיית מותרת באכילה כי זה הרי אסור בהנאה או דילמה או שנאמר כיוון דשחתם מציאות איך הוא הרג את הבהמה הזאת על ידי סכין עם שחיטה כשרה מעני לשחיטה לתאר אותה מועיל לשחיטה לטאר אותה מידי תומת נבלה מה אומרת הגמרא תיקו השאלה נשארת בספק מביאה הגמרא באי רב יוסף שיער הגמרא מהמידה שמדובר כאן בפאה נוכרית רש"י כותב גדיל של שערות שעושים לנוי של נשים צדקניות של הם מהמיעות שלא נידחו לעבוד עבודה זרה מה הוא האם אנחנו אומרים במקרה שהפאה נוכרית תלויה ביתד היא לא על ראשה של האישה אבל זה נמצא בתוך העיר ונכסה הצדיקים שבתוך העיר בשריפה אז זה יהיה דינו בשריפה או כיוון שזה תמיד בראשה היא רגילה תמיד לכושרה אפילו שכעת הוא לא קשור בראשה זה נחשב כמו שהיא לבושה בו והמלבושים של הצדיקים אין דינם בשריפה השאלה נשארת בספק בתחילה הגמרא הבינה שהשאלה היא על השיער שגדל השיער שיש על האדם אז לכן הגמרא לא מבינה מה רבה עד הרשעיות אסור אתה רוצה לומר שדו שהשאלה שלך היא דווקא על שיער נשים ציתקניות כי פשוט לך ששיער של הרשעיות דינו בשריפה הרי כתוב את כל שללת תקבוץ וגומר ושרפת דווקא מה שמספיק לקבץ שורפים יצא השיער הזה שהוא מחובר הוא מחוסר תלישה ורק אחר כך קביצה ושריפה צריך לגלח את זה ורק אחר כך אפשר לאסוף את זה אז אם כן זה אין דינו בשריפה לכן מבארת הגמרא שהספק של רב יוסף לא היה במקרה של השיער עצמו שוודאי אין דינו בשריפה מה רבה הספק הוא בפאה נוכרית ואם תשאל חידמי איד מחובר בגופה אם היא כעת לבושה בזה כגופה אדם זה כמו כל המלבושים שלה שודאי הן דינם בשריפה לא צריכה החידוש ודאי של השאלה אינו מדובר אלא במקרה דתלי בסיוטה שזה תלוי על יתד האם אנחנו אומרים כנכסי צדיקים שבתוך העיר דמי והוא הולך לאיבוד כי הוא הרי כעת לא לבוש שלה הוא לא לבוש שלה או דילמה או שנאמר כיוון דאיילה ונפקה כיוון שהיא א נכנסת ויוצאת עם זה היא רגילה שהיא הולכת עם זה כלבושה אדם אפילו שכעת זה לא עליה זה כי היא לא עליה ואם כן אדנו בשריפת זה נשאר בספק פסוק אומר ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה ושם סופים בא שוק של העיר ברחוב העיר וכולי מביאה הגמרא רבנן לפי דעת רבי ישמעאל חידוש אין לה רחוב אינן נעשה תיראה נידח דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר מה שראינו במשנה אם אין לה רחוב עושים לה רחוב ומה יקמפלגה במה הוויכוח רבי ישמעאל סבר מר סבר מה שכתוב בפסוק שצריך לסרו לקבץ אל תוך רחובה היינו רחובה שהיה בה מעיקר המשמע ואם אין רחוב אז אין שריפה אין רנידה אחת ורבי עקיבא אמר סבר רחובה השתנה ממש רחובה זה יכול להות גם להיות לשון נובה שאם עושים כעת רחוב אז אפשר לקבוץ אל תוך הרחוב ולשרוף ראינו במשנה שדווקא ממון של עיר הנידחת אז את הבהמות תורגים בסיף ואת הממון שאר הממון שורפים אבל אם יש שמה הקדשות הקדש שהקדישו לבית המקדש ההקדשות שבה ייפדו וכולי אתה לא הורג לא שורף מביאה הגמרא תנו רבנן היו בעיר הנידה אחת קורבנות קודשים קודשי מזבח לפי דעת רבנן אתה לא יכול להכות אותם לפי חרב כמו את הבהמות של עיר הנידה אחת אלא ימותו מעצמם אתה מכניס אותם לתוך חדר שנקרא כיפה שם אתה נותן להם לאכול שעה ומתים מעליהם כריסם נבקעת ומתים מעליהם והברייטה מביאה גם מה יהיה עם קודשי בדק הבית שזה במשנה ראינו ההקדשות יפדו ומה לגבי תרומות גם כן אתה לא מאבד את זה בידיים נותן לזה להירכב לבד ירקבו ומעשר שני וכתבי הקודש צריך לנהג בהם כבוד יגנזו אבל על כל פנים ראינו שדעת רבנן שהקורבנות דינם שהם מתים מיטת עצמם מביאים אותם לידי זה שהם ימותו מעצמם אתה לא ממיט אותם בידיים רבי שמעון חולק הוא אומר בהמתה דורשים ולא בהמת בכור ומעשר שזה שתי סוגי קורבנות שללה מביא פרט לכסף הקדש שאמרנו שצריך לפדות כסף מעשר שמעשר שני שאדם צריך לאכול בירושלים את הפירות של המעשר שני ואם זה רחוק בשבילו קשה לו לעלות את הפירות לירושלים הוא פוד על כסף שזה גם כן לא נעבד אבל על כל פנים יש כאן ויכוח לגבי קורבנות בברייתה הזאת והגמרא תבאר שתי דעות איך מבארים את הוויכוח במה הוויכוח שלהם אבל קודם כל אמר מר היו בקודשים קודשי מזבח לפי דעת רבנן ימותו שואלת הגמרא מה ימותו למה אתה ממיט אתה גורם להם מיטה לקורבנות האלה יראו עד שיהיה בהם הום עד שיסתהבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדוות הציבור יקריבו מזה קורבנות מביאה הגמרא שתי דעות רבי יוחנן אמר אמר אפילו דמי הבהמות מאוס זה של רשעים זבח רשעים תואבה רש לקיש אמר מדובר פה במקרה כזה שהבהמות הם ממון של בעליהם קורבן זה דבר שאתה מקריב בבית המקדש לקדוש ברוך הוא של מי הקורבן אז תלוי את זה אם זה קורבן עולה אשם חטאת קודשי קודשים ודאי שזה שייך לקדוש ברוך הוא אבל אם זה קודשים קלים כמו קורבן שלמים בכור מעשר בהימה קורבן פסח קודשים קלים יש ויכוח כללי האם קודשים קלים הם ממון גבוה או ממון הבעלים למשל לקדש בזה אישה אז מביאה הגמרא רש לקיש אמר מדובר כאן בקודשים קלים ש התנכאן סובר ממון בעלים הוא בתחלה רצה רבי רש לקיש לומר שמדובר כאן אחה שאדם הקדיש באיזה לשון הוא הקדיש לשון כזאת שהוא לא יכול לצאת ידי חובה אם הוא הפריש בהימה הרי אדם שמקבל על עצמו להקדיש קורבן יש לו שני דרכים דרך אחת הוא לוקח בהמה הרי זו הקורבן שהוא החליט וגמרנו אבל יש דרך לומר הרי עליי על הכתפיים שלו כעת רובץ חיוב להביא קורבן אז אם הוא לקח בהמה אחת והקדיש בסדר יפה מאוד אם הוא יצליח להקריב אותה טוב אם בסוף בסוף זה יגנב זה יאבד הוא יצטרך להביא קורבן אחר זה נקרא קודשים שחייב באחריותם הבן אדם חייב לקחת על זה אחריות כי עליו מוטלת החובה להביא את הקורבן הזה זה לא יעזור לו שום תירוצים אז על זה אומר רבי שמעון הידה אמר ממון בעלים הוא אז אם כן דינו למות בחרב כמו בהמות ירנידחת דמיהם אסור בהנאה אבל הגמרא לא מקבלת את זה זאת אומרת זה היה יכול להיות תירוץ טוב אבל הבעיה שמי שאומר את זה זה רבי שמעון ורבי שמעון הרי זה הדעה שחולקת המדסיפה רבי שמעון היא ר שלו רבי שמעון אנחנו תכף נבאר במה רבי שמעון חולק אבל הוא מדבר על זה שממעטים בכור ומעשה אנחנו נדבר על דעתו אבל לכן מדברים פה על מה שאמרנו באופן כללי קודשים קלים ולב רבי יוסי גלילדה אמר קודשים קלים המון בעליים ואם כן לכן זה נחשב כבהמות אנשי רני נידחת וממיתים אותם בחרב ודמיהם אסורים בהנאה אבל באמת קודשי קודשים שהם באמת ממון גבוה מי יפדו באמת לא ממיתים אותם אלא פודים אותם אם תשאל דתנסיפה עד שבחלק השני בברייטה צריך לדבר על קודשי בדק הבית שהם יפדו למה צריך להגיע לקודשים שאדם אתה מקדיש לדק הבית לפלוג ולפני בדידה יש לך חילוק שאתה יכול לחלק בקורבנות עצמם במ דברים אמורים שהקורבן הולך למיטה בקודשים קלים שהם המון בעלים אבל בקודשי קודשים באמת יפדו אונה הגמרא אתה צודק באמת היה אפשר לומר את החילוק הזה רק שכיוון דהיקה חטאת שמתו בעליה שההלכה למשה מסני אומרת דלמיתה אזלה שהיא כן הולכת למיטה ולא פודים אותה לא פסיק עליה אתן של הבריתה לא היה יכול לפסוק ולכתוב שכל קודשי קודשים של ירדחה תראו עד שיהיה בהמום וייפדו לכן כשרוצים לדבר על א יפדו מדברים על הקדש של בדק הבית שואלת הגמרא ביש למה רבי יוחנן לא אמר כריש לקיש לחלק בין קודשי קודשים לקודשים קלים דכתיב זבח רשעים תואבה והוא סובר שגם קודש קודשי קודשים אתה לא יכול לפדות כי הממון שפדית בו גם כן מאוס לקדוש ברוך הוא אלא הרש לקיש מהתמה לא אמר כ רבי יוחנן הכי פשוט לומר שאי אפשר לפדות כי הממון מאוס כי זה זבח רשעים אמר לך רש לקיש כי אמרנן זבח רשעים תואבה אני מילי הזבח עצמו איך דתיתנו בעיניו אם אבל אחה כיוון דשתני כיוון שהשתנה מהות הבהמה הרי תלך למראה עד שיהיה במום ואז יפדו אותה ודמיה ילכו להקדש השתנה זה השתנה וזה לא נחשב דבר מאוס זה כבר לא זבח רשעים שהוא תואבה כעת מבארת הגמרא את הוויכוח בין רבנן ורבי שמעון בברייטה לגבי קורבנות של עיר הנידה אחת רבנן אמרו קודשי מזבח לא יקו אותם לפי חרב כמו שאר באמת אלא יגרמו להם מיטה ימותו רבי שמעון אומר באמת תה מקים לפי חרב בהמה של נידחת ולא בהמת בכור ומעשר בהמה עשר בהמה הכוונה שהולדות שנולדו מהבהמות הטהורות שנה הזאת מכניסים אותם לדיר ומעבירים אחת אחרי השנייה והשירי א מקריבים קורבן מעשר בהימה אז אלה הבכור והמעשר בהימה של עיר הנידהחת לא מכים לפי חרב לא הורגים ומה הוויכוח אז הגמרא קודם כל דנה בדברי רבי שמעון שאומר שבהמת בכור ומעשר בהימה לא ממיטים במה סכינן באיזה מקרה מדובר למה בתמימים שאפשר להקריב אותם עצמם קורבן אז פשוט שלא הורגים אותם ממעטים את זה ממה שכתוב את כל שללהם ולא שלל שמיים וזה שלל שמיים אם הוא כי ברגע שמקריבים את זה קורבן אז מקטירים את האימורים על גבי המזבח יש חלקים מהקורבן שמקטירים על גבי המזבח אז ודאי שאין דין בהמות אלה כמו שאר הבהמות של ירנידה אחת למה צריך ללמוד את זה מבהמתה אפשר ללמוד את זה משללה ממה שכתוב את כל שללה ממעטים לא שלל שמיים מה צריך מיוט מיוחד מבטה אלא תאמר שמדובר כאן בבכור ומעשר בעלי מומין שבהם אין חלק לגבוה אלא הם נאכלים חור נותנים מתנה לכהן ברגע שיש בו מום הכהן אוכל אותו בלי אוכל אותו לא בלי להקריב אותו קורבן במשר בהמה הבעלים בעצמם אוכלים ברגע שהוא נהיה בו מום אם כן שללנינו זה נחשב הממון שלהם אז למה באמת אה לא לא ממיתים את הבהמות האלה זה נחשב כמו בהמתה של יראה נידחת כמו שללה של יראה נידחת לכן מברת הגמרא מביאה הגמרא שתי דעות במה הוויכוח התנא הראשון בברייטה ורבי שמעון אמר אבינה לעולם הויכו אכו בבעלי מומין חור ומעשר שיש בהם הוא לפי דעת רבנן זה ממון של אנשי ערנידה אחת ולכן ממיתים אותה כמו שאר הבהמות אבל רבי שמעון סובר לא הורגים את הבכור והמעשר הבעלי מומים למה באמת דווקא בהמה שלרנידחת ממיתים מי שנאכל בתורת בהמתה יצאו אלה בכור המעסר אין נאכלין בתורת בהמתה של עירנידה אחת אלא יש להם תוספת שם שם שמתלווה אליהם הם נאכלים בתורת בכור ומעשר זה לא שואל אותי טוב איפה הבהמות של רנידחת טוב זה בהמתה של עירדחת זה בהמה של עירדחת אבל כשיש לך פה בכור ומעשר אתה לא אומר זה בהמתה של עיר הנידחת מה פתאום זה מה אתה יודע מה זה זה בכור קדוש מרחם זה בסדר זה גם שלה נידה אחת אני לא אומר שלא אבל אתה שואל אותי איזה בהמה זה זה לא באמת של העיר זה בהמה של בכור זה בהימה של מעשר בהימה זאת העשירית יש עליה אפילו עדיין את הסימן האדום שסימנו את הבהמה העשירית שיצא בדיר אז לכן כיוון שיש לזה עוד תוספת שם זה לא רק באמת של נידה אחת אומר רבי שמעון היא לא נהרגת יחד עם הבהמות של ירנידה אחת זה ההסבר של רבינה בוויכוח הוא סובר שזה לומדים מבטה דשלמיים הוא לא לומד את זה משללה הוא לומד את זה מבאמתה זה לא באמת שלרנידה אחת נכון אני מסכים איתך באמת זה כמו זה ממש ממון בעלים אפילו לא מקריבים את זה קורבן בכלל הכהן אוכל את זה הבעלים אוכל הכהן אוכל את הבכור יכול לתת גם לאחרים לאכול זה הממון שלו הזה שעשה את מעשר בהמה אם נהיה במום אז זה נפ ממון שלו אני מסכים איתך אבל אתה לא יכול להגיד שזה בהמתה והמילה בהמתה ממעטים דווקא בהמה של ירדחת זה לא בהמה שיש לה עוד תוספת שם מתלווה אליה השם שהיא בכור מתלווה אליה השם שהיא מעשר בהמה זה הסבר אחד בוויכוח רב רבנן ורבי שמעון שהנושא כאן הוא בבכור ומעשר בעלי מומין לפי דעת רבנן זה ממש ממון הבעלים ומקים אותה לפי חרב כמו שאר הבהמות לפי דעת רבי שמעון כיוון שיש לזה תוספת שהם זה לא בהמתה של עיר נידחת אלא בהמה של בכור ושל מעשר בהימה לכן לא הורגים אותו לפי חרב לכן הוא לא לא ממיתים הוא לא נהרג הסבר שני זה ההסבר של שמואל ההסבר של רבינה פליגה לשמואל אמר שמואל הסבר אחר לפי דעתו הוויכוח הוא בבכור ומעשר שאין בהם מום תמימים והוויכוח הוא כיוון שבכור ומעשר זה קודשים קלים קודשים קלים הכוונה באופן פשוט בהמה שכשהקדישו אותה אם נהנים ממנה לא נחשב שנהנים ני מההקדש לא חייבים משום מעילה זה הרעיון של קודשים קלים אבל מאוד קל לזהות את הקודשים קלים שהם נכלים גם לבעלים אפשר לאכול מחלק מבשרם בכל ירושלים בדרך כלל זה הדין של קודשים קלים אז יש ויכוח ידוע האם הם ממון הבעלים או ממון גבוה וזה הוויכוח בין רבנן לבין רבי שמעון כך סובר שמואל לפי דעת רבנן זה ממון הבעלים ולפי רבי שמעון זה ממון גבוה כך מסביר שמואל הוא אומר ארבע מילים שזה כנראה סוג של סימן כזה להסבר שלו בדברי רבי שמעון הכל קרה והכל נבד מה היא כ אמר אומרת הגמרא אחק אמר ה המוראים קיבלו שזה ההסבר בדברי שמואל כל שקרב כשהוא טם ונפדה כשהוא בעלמום שזה רוב הקורבנות שהם שלמים מקריבים אותם ואם נהיה בהם מום פודים אותם והם יורדים מקדושתם והקדושה עוברת למה שפדו אותם הלה משלל עם ממעטים אותם ממה שכתוב את כל שלללה תקבוץ אל תוך רחבה ושרבתה באש דווקא שללה ולא שלל שמיים הם מינם נהרגים בכל דבר שזה הכוונה סך הכל שני דברים כל שקרב כשם זה כולם כמובן כל הקורבנות קרבים כשהם תמימים ואינו נבדה כשהוא בעלמום זה החידוש יש שתי קורבנות איזה שניים מה שדיבר עליהם רבי שמעון בכור ומעשר בהמה שהחידוש שלהם הוא שכשהם תמימים מקריבים אותם קורבן אבל ברגע שיש בהם מום הם ירדו מקדושתם לא צריך פוים לבדות אותם על כסף או על בהימה אחרת ברגע אחד הם ירדו מקדושתם אלה שלא נפדים שם בעלי מומים כגון בכובה מעשר הם אינם נקראים שלל שמיים כי זה הופך להיות ממון של זה שהם שלו אם זה של הכהן בבכור ואם זה של הבעלים במעשר בהמה את זה מבה מבה נפקא דווקא בהמת איר הנידחת בס סיף אבל בכור ומעשר לא בסייף לא הורגים אלא אפשר לשחוט אותם הם מותרים אם כן רבינה מבאר את הוויכוח רבנן ורבי שמעון בבכור ומעשר בעלי מומים לפי רבנן כיוון שהבכור נאכל לכהן שקיבל אותו בלי להקריב אותו הוא ממונו של הכהן וה המעשר בהמה נאכל לבעלים שלו בלי להקריב אותו קורבן זה נחשב כמו הממון של בני עיר נידה אחת הממון שלהם זה נכלל בבה של עיר נידה אחת וזה דינו במיטה רבי שמעון אומר לא זה לא באמת שלנידה אחת זה נקרא בהמתה בהמת בכור בהמת מעשר ולכן אה אין דינו למיטה לעומת זאת שמואל סובר שהוויכוח הוא לגבי קורבנות תמימים חוב ומעשר שלמים שאפשר להקריב אותם שלפי דעת רבנן קודשים קלים בחוב מעשר הם קודשים קלים הם ממון הבעלים אז זה נקרא בהמתה שלנידחת זה הממון שלהם כפי דעת רבי שמעון זה ממון גבוה ולכן ממעטים את זה מבאמתה ש הם לא שדווקא אם זה באמת של נידחת אבל אלה חוב ומעשר תמימים הם א קודשים קלים אמנם אבל הם לפי דעתו של רבי שמעון ממון גבוה זה לא באמצע שלד תחת ולכן אין דינם במיתה כעת עוברת הגמרא לבאר את מה שראינו במשנה שתרומות פירות שהקדישו אותם תרומה והם מסרו אותם לידי כהן מיושבי עיר הנידה אחת גורמים להם שירקבו לא שורפים אותם בידיים אמר רב חיסדה שאם התרומה נמצאת בעל ישראל שהוא עוד לא מסר את התרומה על הכהן כן אז נותנים את התרומה לכהן מעיר אחרת לא צריך אפילו לגרום להם שיירכבו אבל בהתחלה מביאה הגמרא דברים שאמר רב חיסדה שהם דברים מאוד תמויים לא שנינו שנותנים להתרומה לרכב ולא שורפים אותה אלא תרומה שעוד לא נמסרה לכהן היא עדיין ביד ישראל אבל התרומה שנמצאת ביד הכהן והכהן הזה גר בעיר הנידחת כיוון דממוני ממונו של הכהן הוא תישרף מקשה הגמרא מטיב רב יוסף במשנה כתוב על מעשר שני וכתבי הקודש שביר נידהחת יגנזו והרי מעשר שני שביד ישראל כתרומה ביד כהן דמי מה עושים עם מעשר שני מעלים את זה לירושלים ושם אוכלים את זה הבן אדם יכול בעצמו לאכול את זה יכול להזמין את חבריו שיאכלו זה כמו תרומה ביד כהן שהוא יכול לאכול וקטני כתוב ויגנזו לא שורפים את זה אז אז כל שכן תרומה אפילו אם היא נמצאת ביד כהן ודאי שלא ישרפו אותם כי תרומה היא ממש קודש יותר ממעשר שני אלא התמר אם נאמרו דברי רב חיסדה הכי תמר כמו שביארנו נאמר בצורה הזאת אמר רב חיסדה לא שנינו שהתרומה גורמים לה להירכב ומפסידים אותה אלא כשהתרומה כבר נמצאת ביד כהן שהוא גר בעיר הנידה אחת אבל אם התרומה נמצאת ביד ישראל שהוא גר בעיר הנידה אחת אז בכלל לא גורמים לזה הפסד אלא תינתן לכהן שבעיר אחרת ווא יאכל את התרומה בטהרה מביאה הגמרא ברייתת נן התם אדם עולה לרגל להקריב קורבן פסח בירושלים ויש לו קמח שהפריש מעשר שני ורוצה להעלות את הקמח לאפות מצות בירושלים לאכול את המצות של מעשר השני בירושלים והוא הלך לש מהקמח עיסה עיסה של מעשר שני בדרך כלל מפרישים הפרשת חלה ראשית אריסותיכם חלה תרימו נותנים לכהן כאן כיוון שזה מעשר שני בירושלים לפי יש ויכוח האם צריך להפריש חלה או לא פטורה מן החלה דברי רבי מאיר לפי דעת רבי מאיר מעשר שני זה לא הריסותכם זה לא שלנו זה של גבוה ממון גבוה פטור מן החלה וחכמים מחייבים לפי דעתם אומר רב חיזדה מחלוקת מעשר שני בירושלים דרבי מאיר סובר כמו שאמרנו מעשר שני ממון גבוה הוא פטור מנחלה אבל הם סוברים רבנן סוברים ממון אדיוט הוא ולכן העיסה חייבת כמו כל עיסה בחלה מוסיף רב חיזדה עוד הלכה אבל מעשר שני אדם עכשיו נמצא בקומממיות אדם נמצא מושב בן זכאי הוא נמצא באור הגנוז באיזשהו יישוב ויש לו שמה מעשר שני שהוא הפריש והוא לא יכול לאכול את זה לפי הפירוש הראשון ברשי מבארים שמדובר כאן שהוא לא לא פדה את המעשר שני וזה אסור אצלו באכילה חייבים לאכול את זה דווקא בירושלים מחוץ לירושלים זה אסור באכילה זה ממון גבוה לכן דברי הכל פטור מן החלה הוא לא צריך להפריש מזה הפרשת חלה מנסה רב יוסף להקשות מהמשנה שלנו מטיב רב יוסף משנה שלנו מדברים כמובן על עיר שניטחו רוב יושבי העיר לעבודה זרה והממון חייב שריפה עוש בהנאה ואם יש שמה מעשר שני וכתבי הקודש זה היה אמור להיות חייב שריפה אבל מחמת כבודם יגנזו גונזים אותם למה זה חייב שריפה למה לא תגיד שזה נחשב שלל גבוה המעשר שני במה יזכינן באיזה מקרה מדובר אז קודם כל בוא נתחיל עם זה שלא יכול להיות שמדובר כאן שהבן אדם גר בירושלים והוא הפריש מעשר שני בירושלים ואז העיר הפכה להיות עיר הנידה אחת אילמה בירושלים יאיר הנידה אחת ירושלים לא יכולה לעשות עיר נידה אחת ואתניה עשרה דברים נאמרו בה בירושלים וזו אחת מהם שאינה נעשה את עיר נידהחת ואלה קודם כל חייבים להעמיד את הדברים בצורה ברורה משנה לא מדברת על עיר ירושלים היא לא עיר הנידה אחת מדובר פה בעיר אחרת שהפכה להיות עיר הנידה אחת ולפני כן הפרישו מעשר שני והעלו לירושלים בעיר אחרת ועסקו לגב אחר כך היא הפכה להיות עיר הנידה אחת ולכן גונזים את המעשר שני אחרי שהוא כבר בירושלים גונזים אותו ולכאורה נשאלת השאלה אם מדובר במקרה הזה הרי קלטו את המעשר שני המחיצות של ירושלים רש"י לפי דעתו זה תקנה מדרבנן שהמחיצות של ירושלים קולטות החומה של ירושלים קולטת את המעשר שני ואחרי שהמעשר שני בירושלים אתה לא יכול להוציא את זה מירושלים אתה לא יכול לפדות את ה מעשר שני אחרי שזה כבר בירושלים אז אם כן לכאורה הגמרא במסקנה תגיד תגיד שבאמת זה מדובר ככה אבל לכאורה אם המחיצות של ירושלים קלטו אז זה כבר לא נקרא שללה זה לא השלל של עיר הנידה אחת כי המחיצות של ירושלים קלטו את זה אז אם כן זה אמור להיות שלל ירושלים לא שלל עיר הנידה אחת הגמרא תעמית שמדובר כאן שהמחיצות נפלו וכל המושג שהמחיצות קולטות זה רק מדרבנן וכאן שהמחיצות נפלו אז יגנזו כמו שנראה בהמשך אבל אה כרגע הגמרא מנסה לומר אולי זה נחשב תחיה כי אם באמת מדובר כאן שהעלו את המעשה שני לירושלים אז באותו זמן זה כבר לא שללל של עיר הנידה אחת כי זה נקלט בירושלים זה כבר הפך להיות שלל של ירושלים אלא לכאורה לא מדובר כאן במקרה שעליו דיבר רב חיסדה מעשר שני מחוץ לירושלים בגבולין וקטן גנזו כתוב כאן שהיה אמור להישר אבל מחמת כבוד המעשר השני תהגונז את זה אבל זה לא נקרא שלל גבוה ורב חיסדה אמר שמעשר שני בגבולי נקרא שלל גבוה ולכן זה פטור מחלה זה אמור גם להיות שזה לא נאסר כמו ממון נראה נידה אחת בתוכה הגמרא לא מדובר כאן בגבולין מעשר שני מחוץ לירושלים כי מעשר שני מחוץ לירושלים כמו שאמר רב חיסדה זה ממון גבוה ואם כן לא היו צריכים לגנוז את המעשר זה היה מותר ובמשנה מדובר לעולם שהאלו את המעשר שני לירושלים דיר אחרת ועסקו לגבוע לא בגבולים אם תשאל הרי קלטו מחיצות ירושלים את המעשר שני והוא כבר לא שלל עיר נידחת אלא שלל ירושלים בהתחלה מתרצת הגמרא חבימה סקינן שנתמע מעשר שני שנתמ אתה לא יכול לאכול את המעשר שני בטומ שואלת הגמרא ולפרקי ברגע שהמעשר שני נטמע אתה יכול לפדות אותו דמר רבי אלעזר מנין למעשר שני שנטמע שפודין אותו אפילו אחרי שהמחיצות של ירושלים קלטו אותו בירושלים תלמוד לומר פסוק אומר שאם אדם יש לו מעשר שני מחוץ לירושלים צריך לעלות את זה ולאכול את זה בירושלים עם הדרך רחוקה כי לא תאכל סתו בפשטות הכוונה היא שאתה לא יכול לסאת את המסע הזה עד ירושלים אז אתה פודע את זה דורש רבי אלעזר לא תאכל סאטו הכוונה גם כן שאתה לא יכול לאכול את זה אין סאט אלא אכילה שנאמר לגבי יוסף וישא מסות מנות מאת פניו הוא נתן להם א מנות לאחים שלו יוסף נתן לאחים שלו כשוא היה משנה למלך מצרים נותן להם מנות בכל אופן רואים שמסאות הכוונה מנות הכוונה לשון אכילה והתורה אומרת ש שלא תוכל סא איתו זה גם הכוונה שאתה לא יכול לאכול את זה זאת אומרת אפילו אם זה בירושלים כבר אתה לא יכול לאכול את המעשר שני כיוון שזה נטמע אתה יכול לפתור את זה אז התשובה היא אם תראצת הגמרא אחזקינן כאן באיזה מקרה מדובר בלקוח שזה לא המעשר שני עצמו שאותו אפשר לפדות אלא מדובר פה שהוא פח את המעשר שני בכסף עם הכסף הוא קנה אוכל בירושלים והאוכל הזה נטמע שאת זה כבר אי אפשר לפדות שואלת הגמרא לא לפי כל הדעות אוכל שקנו בכסף של מעשר שני אי אפשר לפדות אם כן לפרקי נתנן ראינו לפי דעת רבנן אפילו דבר הלקוח בכסף מעשר שני שנטמע יפדה הגמרא הבריתה סוברת כמו רבי יהודה דאמר דבר הנקנה בכסף מעשר שני שנתמע יקבר שואלת הגמרא יחי אם כן כן אז המעשר הזה אסור ודינו בקבורה אפילו בלי שהוא של עיר נידחת תהיה אחי מה העיר נידחת אפילו דעלמה נמי סתם ככה מעשר שני היינו דבר שנקנה בכסף מעשר השני בירושלים שנתמ יקבר למה צריך לדבר כאן דווקא על מעשר שני של עיר נידה אחת שיגנז אלא כמו שאמרנו לעולם מדובר כאן במעשר שני טהור של עיר הנידחת ואלו אותו לירושלים ומדובר כאן כגון דן נפול מחיצות החומה נפלה וכמו דבריו של רבד אמר רבה זה שמחיצה לאכול שמהתורה מצווה לאכול דווקא בתוך החומה של ירושלים זה דאורייתא אבל לקלוט שהמחיצות קולטות שעם המעשר השני של איר נידחת לא הגנזו את המעשר שני הדבר הזה הוא רק מדרבנן וכי יגזו רבנן שהמחיצות של ירושלים קולטות כי יתנו למחיצה זה רק שמחיצה קיימת אז אתה אומר זה לא שלל נידחת אלא בשל ירושלים אבל כי להתנהו למחיצה ברגע שהמחיצות נפלו לא קיימו החכמים את הגזירה הזאת והמחיצות לא קלטו ולכן יש מעשר שני הזה דין של שלל עיר הנדחת ויגנז במשנה למדנו גם על כתבי הקודש שגנזו מתניתין המשנה שלנו היא לא כרבי אליעזר כי לפי דעתו תן רבי אליעזר אומר כל עיר שיש בכתבי הקודש אפילו מזוזה אחת אינה נעשה עיר נידחת שנאמר ושרפתה באש את העיר ואת כל שללה כליל ואיך המזוזה במקום שיש מזוזה לא אפשר אתה לא יכול לשרוף את המזוזה דכתיב לגבי עבודה זרה אומרת התורה ואיבדתם את שמע מן המקום ההוא אבל אומרת התורה לאבד את השם זה דווקא לעבודה זרה אבל לא תעשון כן להשם אלוקיכן אי אפשר לשרוף את המזוזה כי יש שם כתבי הקודש אז אם כן כל העיר אין הדין יראה נידה אחת לפי דעתו של רבי אליעזר ראינו לאל שלא הייתה מעולם עיר הנידה אחת כי לא ייתכן עיר שלמה שאין שם אפילו לא שם השם אחד במשנה למדנו רבי שמעון אומר אמר הקדוש ברוך הוא ש אם שורפים את כל העיר אז כאילו הקריבו קורבן עולה לפני השם ובהמשך כתוב שם במשנה על עיר הנידחת והייתה תל עולם לא תיבנה עוד לפי רבי יוסי הגלילי לא תעשה אפילו גנות ופרדסים רבי עקיבא אומר אפשר לעשות גנות ופרדסים רק לא לבנות אותה כמו שהייתה קודם אולי נאמר לימא בדברי רבי אבין שאמר בשם רבי אילא בזה הוויכוח של רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא בזה כמפלגי דמר רבי אבין אמר בשם רבי כל מקום שאתה מוצא כלל במצוות עשה בפרט במצוות לא תעשה כגון והייתה טל עולם שנאמר עלירנידה אחת שזה מצוות עשה וזה כלל הכוונה שתהיה חרבה מכל דבר אפילו לא לעשות שם מגינות ופרדסים ולא תעשה זה לא תיבנה עוד היינו דווקא בתים לא יבנו שם אז הפרט הוא בלא תעשה אז לפי דעת רבי אילא אין דנין אותו בכלל הוא פרט לומר אין בכלל אלא מה שבפרט דמר רבי יוסי הגלילי אתלי דרבי אבין הוא סובר כמו רבי אבין ולכן לא דורשים כלל ופרט היינו הכלל אומר והייתל עולם לא לעשות שם כלום והפרט אומר דווקא לא תיבנה דווקא בניינים לא לעשות שם אז אם היינו אומרים כלל ופרד אז היינו אומרים שרק בני רק בניינים לא עושים שם אבל גנות ופרדסים מותר אבל רבי יוסי גלילי לא סובר את זה ולכן גם גנות ופרדסים אסור ומר מר רבי עקיבא לת ליד רבי אבין הוא לא סובר כמו רבי אבין ולכן והייתה תל עולם זה כלל לא לעשות שום דבר שם במקום שהיה עירדה אחת אפילו לא גנות פרדסים ואחר כך כתוב פרט לא תיבנה עוד דווקא בתים לא לבנות אין בכלל אלא מה שבפרט כשיש כלל ופרט אני אומר כל מה שהכלל אומר זה רק הפרט אז דווקא בני בתים אסור אבל גנות פרדסים מותר אולי בזה הויכוחה הגמרא לא בזה הויכוח דכול לעלמה רבי יוס גיל ורבי עקיבא אתלו דרבי אבין בדרך כלל לא דורשים כלל ופרט בצורה כזאת וכך בקמפלגה בזה הוויכוח ויכוח הרבה יותר פשוט מר סבר דעת רבי יוסי הגלילי מה שכתוב לא תיבנה עוד לגמרי משמע כמו לעולם ועד שלא תיבנה לעולם לשום דבר אפילו לא גנות ופרדס ומהר סבר דת רבי עקיבא לא דורשים כאן כלל ופרט כמו רבי אבין כיוון שזה כלל ב עשה ופרט בלא תעשה אבל כאן ודאי הפרט בא לפרש את הכלל כי המילה עוד היא מיותרת דורשים לא תחזור ותיבנה עוד לכמה שהייתה מתחילתה דווקא לזה אבל לעשות ממנגנות ופרדסים יהיה מותר וכמו שהמשנה אומרת אינה נבנת אבל נעשת היא גנות ופדסים מביאה הגמרא מתנו רבנן ברייתא אם היו בעיר הנידה אחת אילנות תלושים עצים עצים תלושים אסורין האילנות האלה כי כמו כל הממון של רנידה אחת אבל אם הם היו מחוברים מחדש את הברייתא שהם יהיו מותרים כי כתוב תקבוץ אל תוך רחבה ושרפת ודווקא מה שמספיק לקבץ אתה לא צריך לקצץ את זה לפני כן אבל כאן את האילנות המחוברים אתה צריך קודם לקצוץ ואחר כך לקבץ ורק אחר כך לשרוף במקרה כזה זה לא נאסר אומרת המשנה הרי בזמן שיהושע בן קבש את ארץ ישראל העיר הראשונה שהוא כבש את העיר יריכו ועל העיר הזאת כתוב שהייתה העיר חרם אי וכל אשר בא להשם אז על העיר הזאת של עיר אחרת בין תלושין בין מחוברים נסרו גם מילנות מחוברים נאסרו מה עיר אחרת אמר רב חיזדה עיר אריכו דכתיב לגבי אריכו והייתה עיר חרם אי וכל אשר בא להשם עד כאן דף קיב ‏B
לצפיה בתכנים נוספים: