הדף היומי מסכת סנהדרין דף קיב

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף קיב

[מוזיקה] סנדר דף קיביז מתחילים בסת דשמיא מילה שנייה של הדף איבילהו מסתפק את הגמורה הודחו מאלי יין מהו הבאנו בשיעור הקודם את פרש הסיר הנידחס כתוב בתויראה שהגיעו מאנשי העיר והדיחו את אנשי רם לעבודה ודזורה אז יש את הכללים של ירני דחס השאלה היא מה קורה כשאף אחד לא הדיח אותם אלא מעצמם רוב בני העיר הספק וידרחמונה ולא אפילו תושמס גמור לפשות מה שראינו במשנה אדיחו נושים וקטנים אין לזה דין שנראה נדחס אמי אם אתה אומר שותחומלן גם יש להבקותן דל מורכ הדוחש לנושים הקטנים למיסבדזור אז אפשר לפסוקני דחס אונה הגמורה זה לא הוכחה הנוכ בוס נפש יוגרידה אלה שהטחו ליהם הם נמשכים אחרי מעשיהם הם הדוקים ביותר מעשיהם מעשה אומם ניתחים אז דין הוא ייתכן שיעשה אירנידחס הנה בוסרנו שמוקטנים גרידה שהם לא הדוקים כל כך אז נשאר בספק רש"י מדגיש שגורסים גריידה בדד וזהו בלשון ארמית נמשך מה שאם כן בלשון עברי גורדו זה לשון לגרד לחטת ואז בלשון עברי שרוצים להגיד נמשך חומים גורר בריש מה ראינו במשנה עד שיודח רובו לא פוסקים מירנידחס נשאלת השאלה איך אבדינם איך עושים זה דהיינו אי אפשר לדול את כולם ביחד כרי צריך על כל אחד מהם שניידים ואסורה אי אפשר לדום כל אחד מהם ולהורגו בסייף כדין נראדחס כי מי אומר שאמת התברר שרובם חייבים אז מה עושים אז נראה כאן כמה שיטות השיטה הראשונה אמר רב יהודה דונין וחושין דוני וחובשין כשרואים שתיים או שלושה מאנשי עיר עובדים בבדזורה לאכלו אותם ומניחים כל האחרים מלסכול אלא דנים אותם לסקילה וחובשים אותם בבית הסוהר וכך עושים עד שרואים אם צטרף לרוב אז חוזרים ודנים אותם דין אחר להריגה לסעייף מאבדים את ממונם ואם בסוף רואים שאין רוב אז נשאר דינם וסקילה אומליו נמצא תומע נס דינו שלילו אחרי שגמרת דינם נסכילה אתה משה דינם זה הדין אלו מרו דוניין וסוייקלין דוניין וסוייקלין כל אחד מבני העיר כל זמן שלא הגענו לחצים לעיר סקילה אז שעברנו את החצי התברר דבר למפריע שיש כאן רוב בני עיר אז מה אתה והילך אז בסייף וממונה עובד אתמ רבי ירחון אמר דונין וסויקלין דונס כמו שהוא אמר ורשלוקיש אמר מרבין להם בותי דינים ודנים את כולם באותו יום אז רשי אומר מה שצריך הרבה בתי דינים זה לא מחמד שאין דנים שניים יום אחד כרי למדנו בדף מוב שאם מדובר באותה מיסה אז אפשר לדון שניים אלא טכנית אין פניאי לחקור כל אחד ואחד ביום אחד לכן מרבים הרבה בתי דינים כדי ש תתקבל עדותם ביום אחד ואז לקראת סוף היום רואים אם זה רוב אנשי העיר פוסקים להם סייף אם זה לא רוב אז פוסקים להם סקילה בקשה הגימורה אפשר להרבות איני ואומר רבי חומר בר יויסי אומר רבי ישעיה כתוב מי שעבדזורצ אישה אישי אל שאורך לבזן שבשערך סנדרנו של 23 דיונים אבל כתוב איש ואישה איש ואיש אתמוצ לשעור לזה מספיק סנדרנו ותמוצי כל עיר כולו לשעורו עיר הנידחס כמו שראינו בתחילת המסכת צריך לדון דווקא מסנדר גדול שבשקסגוזיס אפשר להרבות א לא כך התקרש לוקש מרבין בוט דינין של 23 ומעי בדיניים ואז מחליטים יש כאן רוב או לא ואם יש רוב הוא מסכין בזנ גודל ושם לגמרי ללדיני שם גורמים את הדין של אירנידחז וקטלו בסב ושורפים את כל הממון מהר במשנה אקסיו שיר וכולו ראינו שגם ישר רק 30 יום אז נכלל וזה הבריסקת תו רבונון החמרס והגמלסורסמוקם למוקם לאנו בתוכו והותחו אמו גמם אם נשתו שום שליוים אין חלק מבני העיר אז הן בסיף וממוד פוכיס מכאן פחות מ-30 יום הן בסקילה וממונו פולט כדין יחידים מקשה הגמורה אז מה רואים ש30 יום גורם שהוא יחשב כיושב העיר ורומיני למדנו משנה מסכס בו 14 פרק השוטפין כמה הוא יהיה בעיר כמה זמן הוא יגור בעיר ויהיה כאן שעיר שיצטרך להשתתף לתת את צורכי העיר שני מוסור חודש אז למה כאן אתה אומר 30 יום אומר ולא קשי הולב מבני משה כדי שיקרם מבני ירגור 12 חודש הו אנחנו רוצים לברר אם הוא יושב העיר הפסוק שבעיר הנדס כתוב יושב עיר העיר למה מיס ומוסה להיות יושב העיר וזה מספיק 30 יום תניה וקרמת למדנו שזה ההבדל למדנו עמודרנו מבני עיר אדם עשר על עצמו כקוינום הנהה מבני העיר אם יש עוד שנשתה שם 12 חודש אוס לנס ממנו פורס מכאנו אדם לא נחשב כבן מותר לנסמנו אם הוא נדר הנו ביוישעיר אם נשתמש לנס ממנו פורס מכאן מותר להס ממנו מה ראינו בהמשך המשנה אחרי מוסק השבו וכולו כאן נראה ברייסה את פיר הדינים והלימודים תון רבונון כתוב אחרים אוסו כל השבו מיותר כאן אויסו פרט לנכסי צדיקים שבחוץ אוו אם יש כאן צדיקים שהם לאבדה בדזורי ויש להם נכסים שמופקדים במקום אחר ביד יד החירים אין מחרימים אותם סכל אשר בו מה זה כל לרבס נכסי צדיקים שבתוויכו גם הצדיקים שלו דבדזורן נכסים שלהם שבתוך העיר גם הם נשרפים שלו לא כתוב שלול לא ולא לשלל שמיים מה ששייך לשמיים עוד מעט נראה זה לא ואז כל שלו לא לרבס נכס רשוים שחוץ לאו אלה שעבדו עבדזורה אז מחרימים שורפים את ממונם גם שנמצא מחוץ ליום אומר רבי שמעון רבי שמעון כידוע בכל מקום הוא דורשדקרו מפני האומר נכסי צדיקים שבתוכו יבידו מי גורם להם שידור בתוויכו לכאורה הצדיק מה אתם עושים בעיר כזו שרוב רשוים תברחו משם אלא מה עם אומונום יש להם שם ממון קשה לעזוב לפי כוח ממוננו עובד אומר מה למדנו ואז כל שלו טיקבויץ לרבס נכס רשוים שבחוץ לו אומר רב חזדה ובנגבוצים לתוויכו אומר רשי נכסי רשעים שקרובים לעיר שאפשר לקבץ אותם לתוך העיר באותו יום עצמו שכונסים את שלל העיר לרחוב לשרופם אבל אם רחוקים משם זה לא יכול להגיע תוך יום לא מאבדים אותם מוסיף רש"י בפשט זהות תנאי דווקא כאלה נכסים שכבר היו לתוכה אלא שם מעכשיו הם מופקדים ביד אחרים כשבאים לגמור את דין נידחס אז מביאים אותם לעיר ושרפים אותם אבל אם זה נכסים שמעולם לא היו בעיר הנידחס למשל ראש שגר כאן בעיר עיר נפלה לירושה במקום אחר ושם זה נמצא זה לא נכלל בכלל שלולו והממון לא עבד אז פשטס זה שתי תנאים שצריך להתקיים וכך לומד המרשל אבל מארשו גורס לפני ודווקא לי שנחרינה וכך גם ביד רמה זה מובא כשתי פירושים שרב חיזדה אמר אחד מהשניים הוא התכוון או שאפשר להביא אותם באותו יום או שכבר היו בתוכה ולא משנה באיזה מחק הם אומר רב חיזדה פגדונוז של אן שעיר הנידחס מוטורין הם לא נשרפים מותרים בנוה ואת הגמור איך כדומה מה הכוונת רב חיזדה הלמדיר אחרס פיקדון ששייך לאדם מעיר אחרת וישנה בגבור והמון הזה נמצא בעיר הנידחס פשיט דמותורין לו שלו זה לא שייך לעיר בכלל ואלו דידו פיקדון ששייך לבני עיר הנידחס וישנ מופקדים בעיר החרס אז איד נגבוצים לתוכו המים מותורין ו נגבוצ לטוכו אומר חודזרחזר אמר שדווקא בנגבוצים לטוכו אבל נגב בוצים לו אומרת הגמור לאומדיר אחר דמקד בתוויכו אז שאלת אם זה שייך לאנשים אחרים עיר אחרת זה לא שלולו אוכ מסכינן כגנקו בללי אחריס זה מופקד אצל אחד מבני רנידחס והוא קיבל על עצמו אחריות שאם זה יעבד הוא ישלם אחר מה עוד דת מקים דקובלחס כדידי דומה וזה בכלל שלו כמהשמלון שלו אפילו שלגבי דינים אחרים זה כן נחשב כשלא לגבי רניד חסלו אומר רב חיזדה בהימו ששייכת לשני שותפים חצר של עירדחס של אדם עיר הנידחס חצו של עיר אחרס אדם שלא גר כאן אסורו כל הבהמה לא אומרים שנשחוט אותה וחציית תהיה מותרת חצי תהיה אסורה איסו איסד בצק חצ שליר הנידח וחציר החרסרס מחלקים אותה לשניים מה איתי ומה ההבדל בהי מקמן דלא פלי גדומה אז רש"י מסביר אי אפשר אפילו לאכול כזיס אחד בלאשחיטה אז השחיטה לא יכולה להתיר כיוון שהשחיטה היא הוא שוחט סימונים שמעורב בהם חלק של עיר הנידחס אז הוא לא שוחט אלא ממית אז השחיטה לא יכולה לועיל גם לחצי של זה שמחוץ ירני נדחס לכן כל הבהמה אסורה איס קמנדפלי גדומה אפשר לפצל אותה לשניים אין שום השפעה של חצי אחד על החצי השני לכן חצי מותר וחצי אסור בוא רב חסדה בהם מסיר הנידחס מה עודנ בושכתהרו מדינבילה זה ברור שהיא עשורה בנוה השאלה היא באמק כשהיא נשחטת אז היא לא מטמת אם היא מתה היא למה מתמת מה קורה ששחטו את הסירדחס כתוב שאת כל בהמתו לפי חורב אומרחמוני לא ישנכתו משחט לא ישנכטו למקטל נחשב לפי חורב וזה מיס בעלמה ולא להשחיט וזה נבל וזה מטמח לפי חור זה שלא דרך שחיטה אבל דרך שחיטה כן תועיל לתנ אסורה באכילה אסורה בנוה אבל לא תטמא תקו נשאר בספק בוא רב יוסף צדקדחס מה האם זה בכלל שסורף או לא אומר אודרשיוס אוסו זה פשוט לנו שישרף עם שלליר הרי כתוב סקול של טיגבויץ ושורף תוקסיב אז דורשים מי שאין מחוסר לו קביץ לרחוב העיר ושריפה הוא נשרף יות סוזה השיער שמחוס לישה לגלח וקביצה וסרייפה אז ברש שז גם לא נשרף אלו מרובה ודאי בשר מחובר אז בכל מקרה לא נשרף רק בפא נוכריס אומר הרשי גדיל של שערו דע משים לנוי בזה רבי יוסף הסתפק השואלת הגמורה איך קדומה אידמכו בה בגופו הפאה מכונקשרת בה כגופו דמיה כשם שאין שורפים על בושים שעליהם שהרי ציתקניות אין רק את ממונם שמחוץ לגופם שורפים כך הן שורפים את אותו גדיל אונה הגמור לצריך לתול בסיבטה היא טלתה אותו ביטד זה לא קשור עכשיו בראשה אמר שאלה כניכס צדיקים שבתוכיחדומה זה כמו סתם נכס ועובד הודיל מכיב דילה ונפקה היא רגילה לקשור זאת אדיר אפילו שכעת זה לא קשור עליה בשעת פסק הדין אז כלבוש דומה זה נדן כמלבוש היא לבושה בזה כי היא כל שעה היא חושבת על זה אבל זה לא נשרף תיקו נשאר בספק זה ברור שאם זה שייך ל לראשו ס אלה שבדוזורה אז ברור שמכל מקרה זה נשרף מה ראינו וזכול שלו לתיק בוץ לורך רחוב וכולו אז ראינו במשנה שאם אין לו רחוב אז בונים כעת רחוב אז בזה נראה שבאמת נחלקו התנועים תון רבונון אין לו רחוב לעיר הזו אינו נעשהסירנידחס דברי רבי שמואל רבי עקיבא כמו שראינו במשנה אין לו רחוב או לא רכוב ומהיקו מפליגה מהסובר רבי שמואל סובר מה שכתוב בת רחוב מעיקור משמ שהייתה לרחוב אבל לא שכעת נעשה רחוב אומר כיב סובר רחוב אשתנשמה בעיקר שבשט השריפה יהיה כרחוב יהיה שרת שכולם מתאספים שם מה ראינו והקדיש שבו יפול וכולו תו רבונן אויו בו קדוש מירנידחס קודש מזבח יומוסו למשל אחד מהרשוים שם הקדיש אוילו אוי אושום אז נכון שזה לא נכלל באזכול בהמתו לפי חורב כי זה לא בהמתו לבש שמיים אבל מאוסו להקריב קורבנות של רשועים הללו ולכן ימותו מכניסים אותם לחדר מכילומ אותם שעורים עד שכרסם נבקט קודשב בדק הביס יפודו כי זה לא נעשה כמו שאמרנו זה שלל שמיים אז יפודו ותרו מויס ירוקבו כיוון שאי אפשר לזלזל ולשרוף זאת אבל תרומה נחשבת כשלולו נראה לבעלון אומר שני וכיסבקודש גם זה שלו אבל אי אפשר לזלזל בהם מגווןזו ממשיכה ברייסה מביאה רבי שמעון יומו כתוב בהמתו אז כל בהמתו לפי חור בהמתו ולא בהם אז בחויר מיסוט נראה מה כוונתו שלו אומר רבי שמעון פרט לכסף אקדש וכסף מיסון המסבירים הראשוניים כסף אקדש זה כסף שהוקדש לבדק הביס אז זה כמו שתנקמה אומר שבדק הביס זה היפודו ואם זה כסף אז זה כסף אז ודאי שזה משמש לבדק הבית זה לא בכלל לא הוכרם מוחרם ולא לא נשרף ובזה באמת הוא לא חולק הוא הזכיר זאת אגב שהוא רוצה להזכיר כסף מיסר ובזה הוא חולק על התנקמה תנקמה סובר שמסרשני זה בכלל שלל העיר וצריך לגנוזות לא שורפים כדי יש לו לזלזל אבל רב שמ סובר שכסף כזה שחיללו עליו קדושה של פירות משרשיני זה מומון גובויה כמו שנראה לאלון זו שיטס רב מאיר שמסרשני מומן גובויה ולכן הוא לא נאסר אומר מהר מה מה ראינו א במריסה אויבו קודשים קודש מזמח יומוסו שואלת הגמורה הרי הם עצמם לא נסרו כמו שאמרנו זה שלל שמיים אלו מי זה זבחר חרשו אם תואבו אבלמה יומוסו הם עצמם מאוסים אבל עירו עד שיסתבו נניח להם לראות עד שיקבלו מום ואז שיקבלו מום אפשר לבדות אותם וימוחו ויפלו דמיהם לנדו ונביאים זה אוילוס מזה נחלקו המרים רבי יוחון אמר זבח רשוים תועיבו גם דמיהם נחשבים כתועיבו כיוון שזה זבח רשוים ששייך רשם שעבדים עבדזורים אז לכן ימותו רשלוקי שמר באמת אפשר להשתמש בדמיהם אבל כם מדובר באופן שמו בילימו ולכן זה שלולו ולכן זה נאסר לא הורגים זאת ביודעם מחמת כו בדגדש ואורכה בקודשים שחי בחיוסון למשל אדם אמר אחד מהרשוים של עירדחס הרי עולה יוילו אז הוא קיבל לעצמו להביא יוילו ואחר כך הוא לקח במיו הוא הפריש אותה לאילו אז הוא חייב בחיותה אם היא תאבץ חביב אחרת כר אמר לי הרי אולי רבי שמני שבכזה מצב דומ בילמו רב שימן בעזוב שבזונו ועוד דינים אז גם נראה נידח זה מבינים ובעצם היה צריך לדום כמו שרבי במש בתוכו לפי חורב ולכן דמיהם אסורים בנוה למה אמרנו יומוסו ולא שיחרימו אותם עמהם משום כבוד שמיים אז הם מתים אליהם בקשה הגמור אפשר להעמיד את הבריסה כרב שימן או מדי סעיף רב שימני שחולק על תנק מרי שלם רב שימן מסכימה מהגמורה ומעמידה באופן אחר שלוקש מעמיד בקודשים קלי מדובר למשל שלומים וליבד רבי יסלי לדום הקודשים קלי מומו בילים כך הוא דורש מסכת בבק מאומה לומל בהשם לרבס קודשים שם קל שם מומנוי מכיוון שזה שייך לו זה נאסר בנוה ולכן זה אמור להיקל בכלל שלולו רק מחמד כבוד הקודשים ימוסו שואלת הגמרא אבל קודשי קודושים כמו אוילו אושם חטוס מי יפודו הם ודאי לא קרבים כדו אלא עד שתבו וימוכו לנדובה אם כך עדיפקבסיפודו רוצים להביא שיש אופן שיפודו בדידו בקוד שבזמח עצמם שיחלקתקודשים קודש קודשים שהתני ימשיך ויאמר כך מום שימותו בקודשים קנים אבקודש קודשים יפודו דינו אחרי שירו עד שסתבו הונהגמור כד כבן קודשקוד יש אחת מהם שחטוס שמיסו בעלו שדלמיסלה חומש חטוס חמש סוגי חטוס הלחומסינ שמיס מכניסים אותם לחדר והם מתות אחת מהם זה חטות חטו שמיסו בעלהו לפני שהספיקו להקריב אותה אז כאן גם העיר הנידחס הורגים את כולם זה חטשמי סבלו לא הפסיק אלא זה לא פסוק לתנה לשנות שקודש קדוש עם שנירדחס אירו כיוון שחלק מקודש קודשים זה חרטוס וזה כיוון שהבעלים שלהם מתו אז גם הם סוס לכן לא רצה תנ להעריך ולכן לכן הוא נקט את החילוג בין קדושים לבין קודש בדקבייס אבל חנם באמת שר קודשי קדוש למשל אושום כיוון שמיסובול היא רואה שהסתבו וימוחו בפלודם לנדובה אז ראינו שתי שיטות רבי יוחנן מרשלוקיש אומרת הגמרא רבי שלמ רבי יוחנן מכר שלוקיש החסיב זבח רשוים תועיבו וזה נאמר גם על הכסף שמקבלים תמורת הזבח אלו רשלוק יוחנון אומלוך כי אמרז תיבני בעיניו הקורבן עצמו זה זבחשו עם תאבו כשהוא נמצא לפנינו אבל לאכ שהוא יראה וסתאב ודמיו כי אם נשתנה זה כבר לא זה כבר רק הכסף שקיבלו תמורתו ישתנה ואין כזה וחשו עם תיבו אז אמת אפשר כן לקיים את הדין הזה רק מדובר בקדוש עם כאן אם כרבי יסע גלילי שמו מביאלים לכן זה נאסר מה ראינו בהמשך הבריסה רבי שמעון רימון בהם טו צריך לתקן בהם טוב ולא בהמש בחורו מיסרון אם היו שמירדחז בכור בהמותהירו שנותנים זאת לכהן והוא מקריב זאת אם זה טם והחיל לבאדם למזבח הבשר הולך לו אם זה הומם אז הוא שוחט ואוכל זאת או מהסבמה כל אדם צריך להפריש עשירית וגם מקריב זאת ואוכל את הבשר אם זה הומם אז הוא שוחט ואוכל אז היא נמצאת שהבה סכו רומייסר היא לא היא לא בכלל עיר הנידחס היא לא בכלל לפי חורב שואלת הגמרא במסכינן היא למה בתמימין שהם תמימים הם ראויים להקרובה שלל שמיים הוא וזה כבר התמעד את משלולו לא צריך את המהות מבהו אלו בבעלי מומין שהם חלק לגבוה בלמום נחה לבילים שלו נינו אז למה לא מחרימים אותה אמה אז נראה כאן שתי דרכים דרך ראשונה אמרבנה לאילום בבעלי מומין כי באמת ממים הם התמעטו משלו הם בכל זאת בעלי מום לא נשרפים ממה כי דורשים כך בהמתו מי שנאכל בתורז בהם בהם תכו בכלל הדין הזה שלפי חורב יוצו אלו שאין נכון בתורז בהם תכו בתורספומיסה יש לזה שם לוואי לא אומרים זה באמסיר נדחז אומרים זה באמסכור שנראה נדע זה באמס מיסר שנראה נידחס אז זה התמהתו שזה לא נאסר אומרת הגמורים ופלי גד שמואל רבינה חולק על שמואל דומר שמואל כשתחו בבית המדרש לפרש את דברי רב שמעון מה הוא התכוון לומר אז אמר שמואל כך בפירוש כוונת רב שמעון הכל קורב והכהן נבדה מה היא קורמה מה מתכוון שמואל אומר אוכו אמר הוא בא להסביר שרב שמון אומר כך כל שקורב כשוטם כל קורבן שכשוותם מקריבים אותו ונבדקשוב בלמום אם הוא הומם הוא צריך פדיון זה למשל שאר קודשים קלים חוץ ממיסר בהמה ובכור למשל שלומים משולו לימ את זה מיטנו משלולו שאין מכירים מבטא אמה כיוון שגם כשזה בעלמום צריך לבדוד זאת אז בכל מקרה שייך לשמיים זה שלל שמיים ורב שמון חולק על תנקמה שאמר שקודשים שם קל למו מביילים לא זה שלל שמיים וכל שקורב כשהוא טם אבל ואינו נבדכשהוא בלמום אלא כשהוא בלמום נאכל הבילים בלי לתת כלום להקדש כגויים פחו רומיס מבהי מנפקה זה לא שלל שמיים אפילו בתמוסון כי זה לא שייך לשמיים והוראיה שהרי כשזה מקבל מום לא צריך לבד זאת אז גם כשזה טעם ומקריבים זאת אז זה לא שלל שמיים אלא צריך מי הודבה למה זאת אז למיסה מה נמצא שלפי שמואל ממהת רב ש בהמתו רק בחור רוומיסר תמימים הפכור מיסר בלמים שהם שייכים לגמרי לב ונאכלים בכל מקום זה באמת בכלל בהמתו של ונהרגים בסיף אבל זה מה שאמרנו שרבינו הוא פליגדש שמואל כי רבינו אומר שפכוירו מיסרטמים הם התמעטו משלולו יבלמון הם התמעטו מבהמתו מה ראינו תרוסרוקבו אומר רב חזדה לא ישונו לתרום ביד ישראל ישראל הפריש תרומה מפירותיו אבל עדיין לא נתנה לכין אומר רשי אפילו אותו ישראל ראשו שהוא עובד בדזור תרומ שבדו אינו נשרפס שלו דולב דדיו זה לא שלו שם היה נותנה לכהן צדיק שבחוץ עלה אלכונו נשרף כפיק דיר אחר וסנ בגב דומדור יכול ששייך לקהן בעיר אחר זה רק מופקד כאן ונדכר לדשמוסנ לקהן רוש שבתוכו אז מצד אחד יכול להיות כך יכול להיות כך המספק ירוקבו אבל תרומה בד כהן הוא נתן זאת לכהן ששייך קל עירדחס כם דמוני הוא יכול לעשות עם זה מה שהוא רוצה עם תרומה זה ממונו זה בכלל שלול ותיסורף מוסיף רב יוסף איך אפשר לומר כך מה ראינו בהמשך המשנה משרשיני בכיסקדשגונזו אומרשני ביד ישראל כטור מבי כןדומי זה ממונו גמור וקותוני גונזו מחמת כבודו של מרשיני אז אפילו שזה שלולו וזה אסור בהנוה אבל לא שופים זאת בידיים אלא קוברים זאת אלו להפך תמרוכתמ אומר אף חיזד לאישונו לטרומה בט כהן שזה ממונו לכן זה נאסר אבל לא מזלזלים בזה כל כך כיוון שזה קוידש אז ירוקבו וזה יותר חמוק כמו שדיברנו ממיס השני ולכן אפילו לא יקברו אלא יניחו זאת עד שירכב אבל תרומה ביד ישראל זה בכלל לא ממונו זה שייך לשבת הכאולה זה לא נאסר בכלל ומה עושים עם זה לא תנוסן לכהן שבעיר אחרס וראשי אומר לו דווקא כהן שבעיר אחרס הוא הדין כהן צדיק שלא הודך כי זה בכלל לא נאסר בשעת פסק הדין זה לא נחשב כשלולו ולכן אפילו שאחרי זה נותנים זאת לכהן שגר כאן זה לא נכסי צדיקים שהם נשרפים כי הוא קיבל זאת רק אחרי גמר דין וזה נהכל לו עד כאן דף קיבי ביז [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: