הדף היומי מסכת סנהדרין דף קיא

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף קיא

[מוזיקה] סנדרין דף קיא מתחילים בסיעתא דשמיא סוף שורה ראשונה לוכן בסוף השיעור הקודם הזכרנו את שיטתו של רבי עקיבא לדרוש תמיד לחסידות דהיינו לטובת כלל יסור את הפסוקים הביק את הגמורה רשלוקיש ורבי יחנון בשלושה פסוקים הם נחלקו איך לפרש רבי ירחון המפרשות במידס חסידוסה הפסוק הראשון לוכי נרחיבו שאו נפשו שז הגיהנום פער אופיו לבלי חויק אומר שלוקיש למי שמשאר אפילו חויקוד בלשמור אותו מצווה אחת מהתוירה שאוהל בולע אותו ולדום בגיההנים אומר רבי יחנון לאניח למור דמרס לאכד ברוך הוא לא רוצה שתאמר כך הוא רוצה שתידן את ישראל לקו זכות ולא כל כך לקו חוביבו אלו אני מפרש להפך אפילו לו לא מדלא חויקחודו ניצול וכוונת הפסוק לבלי חויק מי שלא לא שומע אף חוק הוא נידום בגיהנים פסוק שני ויוכל האורץ נום השם פי שניים בוא יקוריסו יגבו והשליש יברוסבו כלומר שני חלקים של כל העולם יהיו נכתים רק חלק שלישי יוותר בה איזה חלק שלישי אומר אשלוקיש שלישי של שם אז פירושו הראשון שרשי אומרת נזכיר את פירושו השני שעליו הוא כותב עיקר כל שלישיות שיש לשלש אנחנו משלשים מנויח נפרדו כל העולם ושלוש בנים היו לו אז שליש בניו זה שם הוא השלישי שלישי של שים הוא הפחשד כמו שכתוב בני שם אילום והשוב והפחשד ולודרום ומסתום בזרו של הפחשד יהיה שיריס כי ישראל יוציא ממנו כמו שרשמים הפסוקים ושלי של הרפחשד שהוא שלישי של שם שהוא שלישי של נח יוותר וכל העולם יקרט אז לפי רשלוקיש נמצא שישראל מתמעטים ביותר כי כשאתה מחלק לשלושה חלקים את זה הראש של הרפחשד למשל בני ישראל וישמואל שם בני אברום ובני לויט ובני הורון שאר האומות אם אתה מחלק את זה שלושה חלקים שם הישראלים ירובים והם לא יכנסו לשליש הם יהיו גם חלק משני השליש הרבה מישראל יהיו חלק משני השליש שיקרטו אומר לרבי יוחננון לאניך למורה לקדוש ברוך הוא דמוסלאכה שאתה ממד כל כך את כלל ישראל אלא אפילו שלישי של נויח כלומר מכל בני נוח דהינה מכל העולם כולו יוותר השליש ומסתומ אותו חלק שישראל בו ישירס ואם אין ישראל מרובים כל כך להיות שליש מהעולם אז הגירים החסידוםסלום הם משלימים את השליש ואם ישראל מרובים יותר משליש העולם אז רק קצת יותר אז הם יקרטו אבל רוב כלל יסול ייתכן גם כולו לא מתמעטים זה פירושו שראה שבשם רבו ליישנחרינ מביא רש"י רשלוקיש דורש והשליש זה שליש מהשלישי של שם כי כתוב והשליש ולא שליש והרפחשה ד זה הבן השלישי של שם וממנו יצאו בני ישראל אז שאומרים שרשלוקיש אומר שרק שליש מרפחש ליוותר זאת אומרת ששליש זרו ישאר מכל זרע וזרע שליש אז רק שליש מכלל ישראל ישאר רבי יוחנן בא ואומר לא שלישי של נוח כולו הרפח שד יוותר כולו שהוא שלישי שלישי של נוח וכל השער יקרטו אז לשיטר רבי יחנון כל הפח שנשאר כמובן כולל בזה כל כלל ישראל רש"י מסם על פירוש זה ויקרא פסוק שלישי כתוב כנויכי בועלתי בוכם אומר הקדוש ברוך הוא לוקחתיכם בגאולה איך עוד מעיר ושניים ממשפוכה אומר שלו איש דבורם כקסוב הקדוש ברוך הוא יברור רק את הצדיקים ואותם הוא יציל אומר לרבי יוחני אלמר ודעס לאוכל לא נוח על הקדוש ברוך הוא שככה אתה מפרש אלא איך עוד מעיר מזק את כל העיר כולו בשביל חסיד אחד שבעיר אקח את כל העיר ושניים ממשפורך מזק כל המשפח כולו גמור יוסי ורב קהנה כמ דרב רב קנה ישב לפני רב יוסי וישב רב קהנה ואמר הפסוק הזה מתפרש דבורם כקסובון רק הצדיקים ינצלו אומר לרב לאניח למורה ודסלאוכה אלוהיך עוד מעיר מזק כל העיר ושניים ממשפוכה מזקן כל המשפוכה מספרת הגמור חזיר רב ראה את רב קנדב כוחיפרישה חופף את ראשו מעדן עצמו בשעה שעה צריך ללמוד תיראה אחרי שהוא גמר לאדן את עצמו בסוליק הלה ויוסי וישב כמ רב ללמוד אומר לי אמר לו רב ולא יתי מוצא בארץ החיים כך כתוב בפסוק אז הוא הבין שהוא מקלל אותו אומר לו מלשון נוכח אתה לא תמצא בערך החיים לא תבוא לא למה בוא אמר לי שואל אותו רב קהמילה את קולטס לי אתה מקלל אותי אומר לי קרוק מינה אני אומר את הפסוק הפסוק תמוצא זה לא מדבר עליך מדבר על החוכמה לא תמוצא תוירו במי שמחייה עצמו לאו אלא במי שממיט עצמו ולא מתענג תניר רבי סימון נאמר בפרשת זיר הקדוש ברוך הוא אומר לכלל ישראל ולוקחתי אסכם לי לאום ונאמר אחקך וישכם אל ארץ ישראל אז מה כי שיציוסה במצרים ולוקחתי לביבסי לביוסן לאורץ מה ביוסן לאורץ שניים מ60 ריבויים הגזירה שנגזרה הייתה מגיל 20 עד גיל 60 וזה היה 60 ריבוי ומא אותם 60 ריבוי נוטרו רק שני אנשים יהושע וכולב כל השער מטר במדבר בו אף יציאסון ממצרים שניים משם ריבוי מכל שיש עם ריבו שהיו במצרים רק שניים מהם יצאו כל השר מתו כולם בשלוש מאפילו שלו מצרים רואים מהפלת ישראל אומר רובה וכן מוס משיח מכל 60 ריבו מכל 600,000 רק שניים ישארו שנאמר ועונסו שומו כי מיני נאורהו היא תהיה עניה כי מיני נאורהו כי הלא ארץ מצרים כמו ששם היה רק שניים מכל שיש עם ריבו כזו עניות ושפלות כרגע יהיה מוס המשיח תניה אומר רבי לוזביסי פעמס נכנסתי לאלכסנדר שמצרים צוסי זוכנך זקן מצרימך אבו ישראל מם חלק מכלל ישראל טבעו בים ממהם עורגו בחורב ממהם מו בבניין בנו אותם במקום לבנים את התינוקות המרשו כותב נירד שלא היה יכל להראות להתעמה שכבר טיבו מהם וכולי בזמן שהיה קודם לזה כמה שנים אבל אפשר שרע לו זקן ספר זכרונות שלהם שיש לכל מלכות ספר זכרונות בכל שנעשו מקדם וכך כתוב שם ועל דובו זה ננה שמוש רבינו שכשרה שנעשה לישראל כך התחיל להתרעם ולהרער לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר מוש אומר לפני הקדוש ברוך הוא מוז בוסל פרו דב בשמך אירלום הזה שהוא עושה להם את כל הצרות אומר לו הקדוש ברוך הוא חבל על דאבדין ולא עם משתעקחים הפסד גדול יש על גדולים שעבדו ואיני יכול למצוא חסידים אחרים כמותם שאין אתה כאברו מצג ויעקב של עיר הרוחמדוסי אומר הקדוש ברוך הוא הרי קמו פה מנגליס עלברו מצחק ויעקב באל שדי רשי מביא את הפסוק אני קשה פרי רובי אני קשה כסלך לפני ויסומים הוא הבטיח להם את כל ארץ ישראל ולירו על מדויסי ואתה היררת על מדויס ואמרת צל לא יצלת סמך ובסגדוישים ולא יאמרו לי מה שמך כמו שאתה שאלת אמרתי לאברום קומיסה לרב באורץ לאורכו ולרורבו כי לכ ואז בקשור שקל כסף מדמח שמים ולא אומרת לי אתנו ביקשו כמו שכתוב בת ולא מד ולא יאמרו לי מה שמך ואת אמרת לי מה שמך בתחילו כשנגליתי לך בשנה ואחשוב אתה אומר לי ואצרת שמך תמרר אחר מידותיי מה עונש את תוסי רשר לפרוי הפעם תראה את הנפלאות שאני עושה להם במלחמת פרו אתה רואה ו אתה רואה יהיה במלחמת שלישים ויכ מלוכים שלא תיכנס לארץ ישראל המפורשים דנים שהרי בתורה כתוב שהסיבה שמויש רבנו יוחנס לארץ ישראל זה בגלל חיט מריבו יש כמה דרכים מפרש מה העניין של שני הדברים שמחמתם הוא נאנש כתוב שמוישה רבינו ביקש לראות את הקדוש ברוך הוא וראה לו את אחוריו ומסר לו את יודג מידס וימר מוישה ויקודרצו וישתוכו שואלת הגמרא מהרו מושה על איזו מידה של 13 מידו ישרה והשתחווה רבי חנין גם לא אמר ערך הפמר ומרוב שמחה הוא השתחווה והודה כמו שנראה ורבונו נמרא הוא ראה את מידס אמסרו ונתיירה אם תחייבו כליה כלל ישראל מוד דן אותם בדין גמור ומהר והתפלל עליהם שלא ידע אותם לפי מעשיהם זו הייתה המטרה שלשתחוויה להתפלל שהקדוש ברוך הוא לא ידון על פי דין אמז ויחלט כלל ישראל והגמור תניה כמנדומר ארך הפמרו לתני כשאול מושלמור מצו הקדוש ברוך הוא שיוישה וכויסב את המידה ערך הפיים אומר לפו ריבונו שלא ילום ערך הפיים לצדיקים רק לצדיקים ובזה יש שתי דרכים המפורשים האם הכוונה של הצדיקים הוא מוותר ומעריך לךפה על הוירס שהם עושים או שהוא ממתין מלשלם את שכרם הוא מתאפק מלשלם את שחר כדי שיהיה שלם לעולם הבא או גם לרשועים אומר לו אף לרשום אני מעריך אף ולא מענישם מיד אומר לי אמר לו משה רבינו רשוים יבידו למה אתה ממתין להם אומר לי אשתחוז כת תראה מהדם מבואלוך מה שנצרח לך זה נצרח לך עוד מעט תראה מה היה כשחוטו ישראל בעיגל אומר לו אמר לו הקדוש ברוך הוא למישה לא יקח אומרת ליךפים לרשוים לצדיקים ולא לרשעים אז אני אחלה את כלל ישראל אומר לפני שלא ולא יקח אומרת לי אף לרשועים ונו דכסיב שמוישה רבינו אומר ואתו יגדל לו כוח השם כאשר דיברתו לאמור השם ערך הפיים ורב חסד אתה תתנהג כמו שאתה אמרת שאתה ערך הפיים גם לרשום ולא כמו שאני סברתי לומר שרק לצדיקים הקופוני בבריסה זו אנחנו רואים שמה שמי שהתפלל לקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא מכל על חיטו עגל זה היה מקחמידו של ערך הפיים אז מסתבר שכשהוא שמע את המידה הזו אז הוא השתחווה משמחה שהקדוש ברוך הוא ערך הפיים גם לרשועים מספרת הגמרא רבי חוגה אבסוליגוזיל היה עולה והולך בדרגה בברשילה במדרגות של ישיבתו של רב ברשילה ואז שם בלאווי ינוקה הוא שמעת תינוק ילד קטן לאומר את הפסוק בתהילים אדוכו נמנו מועד ליסכו ו קודש השם לאורך יומים לאורויר יומים זה מן הסרך הפיים הפסוק הזה משה רבינו לבשולם אמר אותו כי כתוב לפני זה וסומך לתפילו למוישה וגוימו זאת אומרת שעל זה אמר משה רבינו אדוכך נמנו מועיד שהוא ראה את המידה הזאת בחורב אומר אמר חוגש שמע מינו ערך הפיים וזה גרם לו להשתחוות אומר רבי לוזו אומר רבי חנינה אוסד הקדוש ברוך הוא ליטורו ברויש כל צדיק וצדיק מפרש דרמה כלאמר לתת מכבודו על ראשהן של הצדיקים כעת תורה שנאמר ביומה יהי השם צבו להתרס צבי ולצפירס תפורו לשאור עם וגומו מה להתרס צבי ולצפי רס תפורו הקדוש ברוך הוא יהיה הטרס צבי מה זה צבי צבי זה לשון רצון צביונו לא ישים רצוינוי ומצעפים לישועוסי יכול שהשכר הזה יהיה לכול לכל מי שעושה רוץ השם אפילו אם הוא מתגאה תמוד לאמה ממשיך הפסוק פסוק לשאור מוי למי שמסע עצמו כשיריים שהם לא חשובים כך הוא לא חשוב בעיניו הוא לא מתגאה ממשיך הפסוק שם עוד כאלה שהקדוש ברוך הוא יעשה להם מטורה לרוח משפוט ליוישב על המשפוט ולגבורו משיב מלחומו שורו לרוח משפות מי ששופט את רוחו זה הרוידסיצרוי שבועד ביצרו וחוזר בתשובה מנבי שעבר וליוישבמשפות זה אדון דין אמס להמיטוי ולגבורו זה מזגבר ביצרו מרגיז יצרתו ול יצרורה אם היצרורה אומר לו עשה עבירה הזו לא דיו שנמנע מן האוירה אלא הולך ועושה מצווה ומתגבר עדיף מרודה שהוא מתגבר ועושה מצווה ולא רק שהוא נמנע מהירו שהוא חוזר בתשובה לאיר משיבחומו זה שנוש ונון במלחמתו של טוירו שערו שער זה כינוי לבתי כנסיות אלה שמשקים מן המעריבים בתי כנס מדרושס אומר מידסד לפני הקדוש ברוך הוא ריבוני שלום מה נשתנו אילו מאילו למה דף כאלה שיש להמידות הללו הם זוכים להתור ולא שאר הצדיקים אומר לא הקדוש ברוך הוא נלה וגם אלה כסו בפסוק ביין שוגו הם שגו על ידי שתיית יין בשיח טועו וגומו פוקו פליליו ואין פוקו לגהנים שנאמר סיזלוכו לפוקו ועם פליל לדיונים שנאמר כתוב שהוא צריך לשלם דמי ולודס ונוסן בפלילים אומר יד רמא אלה שהם במידות הללו אף על פי שיש בידם מעשים טובים כאן שגור ולא רק שהם לא מקבלים התורה לא סידלובוי אלא גם ידון אותם בגיהנים וביצ יוסף מסביר זה כיוון שהם לא מיכו ברשוים ואין להם את המידות שלמדנו כאן אז אין להם חלק בתור של הצדיקים אלא להפך הם יאנשו בגיההנים ונעבור למשנה בה משנה זו דנה באנשי עיר הנידחס כמו שכבר למדנו לא לגביהם עיר הנידחס זו עיר שהגיעו אנשים מתוך העיר כמו שנראה והדיחו אותם לעבוד עבודזורה והצליחו להדיח את רוב אנשי העיר שיעבדו עבדזורה אז בשונה מיוחיד שעובד עבדזור שהוא נאנש בסקילה וממונו נשאר ליושב הם נאנשים בסיב שזה מיס יותר קלה אבל כל ממונם גם נשרף ונאבד מהעולם אסור בהנום אז קודם כל פותחת המשנה שיר הנידחס אין להם חילה כל מבו וטויס בדף מז מבערים שמדובר דווקא כשהם לא נהרגו על ידי בזן כי אם נהרגו על ידי בזן אז למדנו שם בגימורה שלפני שהםומתים הם מצוודים ויש להם כפורה ויש להם חלק חלק מה המקור שאין להם חלק שנאמר יוצו אנושם בני בלי מקרבך ודיך שבימו הם יצאו מקרבך הם יצאו מכלל ישראל שאין להם חילה כל מבו עכשיו כך אמרנו שיש להם דינים מיוחדים מתי מתקמים דינים אלו ואינו נהרוגים עד שיהיו מדיכי מויסו עיר ומיסה השבט כתוב מקרבךו מקרב אותו שבט ועד שיהודה אחרו בוז ש אומר שתי פירושים או יוישיר מהשמע ישובה של רובו או מקרבך קריבי מרובכו ועד שידחו הנושים אבל ידיחו נושים וקטענים אחד מהם אוי שהוא דחק מיוטו אוי שיוחו חוץו שלא מאות העיר הרי אילו כיחידים שכל אחד נידום בסקילה וממונם פלט הוצריכין כל אחד מהם שני ידים ואשר לכל אחד ואחות שהודח ועבד עבדזור זה חו יחידים שעבדו הבדזור מברובים שהיחידים בסקילה לפי כוח כיוון שהחמרת במסוסו הקלת שמוננום פולת ומרובין בסייף לפי כוח שהקלת במסוסו מומונם עובד כתוב הפסוק אקיסקס יויש ויירז לפי חורב יויש ועיר זה כולל גם כאלו ששוים כאן 30 יום רק לכן החמרס והגמלס היברס עם הוקם למוקוים שיירה של אנשים שרוכבים על חמורים וגמלים שנשתאו בעיר לפחות 30 יום הרי אילו מצילי נויסו דהיינו עם רוב רוב אנשי רותחו והם בני השירה משלמים את המודע עושים אותם לרוב מצילים עליהם שאין ממונם עבד אלא נידונים עובדי עבדזור כיחידים ניתן דוגמה גרו בעיר 1000 אנשים והותחו 510 זה רוב אם יש כאן שעירה של 30 איש אנחנו אומרים שיש כאן 1030 יוישיוו וכזמן שלחו 516 הם עדיין מיות רש"י אומר שהוא הדין להפך שאם יש כאן רק מיות שהותחו ואנשי השיירה הותחו והם משלימים לרוב אז הם גורמים שתהיה עירנידחס רק נקטו דבר שיותר מצוי כי בדרך כלל בני השארה לא מעורבים כל כך עם נעיר שיוטחו איתם המילה שנאמר מיותרת אחרי מויסו כתוב כל אשרבו ואז בהמתו לפי חורב מכאן אור מפסוק הזה למדו נראה בגימור בדיוק את הלימודים נכסי צדיקים שבתוויכו בבדין גם צדיקים שגרים בעיר הזו ולא עבדו עבדזורה הנכסים שלהם נשרפים שבחוץ או לא אם יש להם נכסים מחוץ לצדיקים פליטים ושל רשועים אלה שעבדו בדזורה בין הנכסים שבתיכו בין הנכסים שבחוץו הריבדין ושוב המילה שנמותרת כתוב וסכל שלו תיק בואצל תוכר חו וגוימ ותשרוף את הכל באש רחוב ושר תהיה גדולו מקום כיכר מרכזית שכולם מתאספים שם אומרת המשנה אם אין לו רכוב או יש לו רחוב התנה שמשנתנו סובר שרחובו משמגים של כעת ולא רחובה שהיה לה לפני זה נראה בגימור דהח חולקת אוס רחוב או חוצולו מקום קיבוץ בני העיר זה חוץ לעיר כנסנו לסוכו צריך לעשות לה רחוב בתוכה ושוב המילה שנמה מיותרת ושורפתו בוא שסועיר ואז כל שלו כל השם אלכו דורש את המשנה שלולו ולא שלל שמיים שלל שמיים פלט מכאן אמרו ההגדי שש שבו יפודו הם לא נשרפים נראה בגימורה עדש בדקבייס אלא אם כשהגד שציר בדי כדי שוביו כדי שלל שמיים מקשי הדרמה מה למה כתוב יפודו שיהיה כתוב פליטים כמו בניס צדיקים או מצילים אויסום אומר יד רמה בפירוש שני אוקומשמלון דראו לבדוסו ויוצאים לחונן אחרי הפדיון כשאר הקדשות ולא אומרים שאחרי הפדיון זה כבר לא שלל שמיים וכל זה למפריע ייסור הנוה וטרו מוויז שנמצאים בתוכה אירוקבו והגימור הממידה הזאת בתרומה שכבר ניתנה לכהן אז אם מומן כהן וחל עליה איסור ירדחס אז בעצם היו צריכים לשרוף אותה אבל כיוון שבר זאתי קדושה זה זלזול לשרוף אותה לכן מניחים אותה עד שתרכב אבל אסור לאכול אותה מהסרשיני שנמצא בתוכה וכיס והקודש היא גונזו משריני אפילו שהוא נאכל לישראל כיוון שהוא קדוש נאכל רק בירושלים אז לא אומרים שישרף אלא יגנז כי זה למיסה זה של זה שלל זה שלל של האנשים זה שייך לבן אדם זה לא שייך לקוידש אז לכן זה אסור בנוהם אבל קוברים אותו זה הפירוש איגונזו ומסביר ראיה דרמה תרומה שהיא יותר קדושה היא אסורה לזורים ועוד דינים לכן מניחים אותה עד שתירכב משרשיני קל יותר לכן קוברים אותו בידיים כתוב כלי לשם אלוקיכו אומר רבי שמעון אומר הקדוש ברוך הוא אם אתם מועיסים דין בעירדחס מלה אני עליכם על בזדן כאילו אתם מעלים אוילו כל לפני כתוב אוסות לאילו לאיסי בונד אז תנקם רבי סגל אומר לו גינוספרדיסים לא רק שאסור לבנות שם בתים אלא גם לגנות הפרדסים דבר רבי ישראל כתוב לסיבונד לכמו שיסו בישוב בתי מנו נבנס אבל נססיגנו סיפרדיסי ונראה בגימורה במה הם נחלקו כתוב הפסוק ולא ידבג בהיות חום באומו מן החרם הפסוק מסיים למען יושו והשם אחרונהפוי שכל זמן שהרשוים בילום חרונף בלילום אובדורשו מנוילום נסתלק חרונף מנוילום מביאה הגמור ברייסה שדורשת את הפסוק שכתוב בתחילת הפרשה שלרנידחס יוצו אנושים בני בלי מקרב וידךישום תו רבונו יוצו הן ולא ישלוכין אם המדיחים עצמם יצאו והידחו אז יש עירדחז הם מרובים אלה שעבדו בדזורה דנים אותם בסייף ומונדם נשרף אבל אם הם שלחו שליחים להדיח אותם אז אפילו שהותחה רוב העיר הם כיחידים והם בסקילה וממונום פולט וצריך להבין למה לא נסתכל על השלוחים עצמם כמדיחים מה מעניין אותי מי שלח אותם אז כותב הירמה שמדובר שהם עשו שליח שלא מותיר או אישה או קוטן שהם עצמם אי אפשר להחשיב אותם כמדיחם עצמם אין לו מי אלה ששלחו אותם יש כאלה יש להם את כן את כל התנאים של עיר הנידחס בכל זאת לא נעשה את ירנידחס כי אין שליח את דבר עבירה כתוב הנושים אין הנושים פוכס משניים אם היה רק מדיח אחד היא לא נעשה תירדחס דבור אחר הנושים ולא נושים גם נשים לא יכולות להדיח כדי לגרום שיהיה דחס אנושים ולא יקטנים בני בלי יעל ולא זה בלי אול בונים שפור כלל שמיים מצבים מקרבך ולא ימין הספר מקרבך משמע מאמצע הארץ לא מהספר מהגבול שאם הייתה עיר שהיא על גבול בין הגויים ליהודים אז לא נעשה את עיר הנידחס אפילו שרוב אנשי העיר הותחו ועבדו עבדזורה אומר הרשי גזירס כוסובש לאטאוס עיר הנידחס ולמסףז ראינו שרבי שמעון שהוא דורש תמיד מדקרו כתן טעם כדי שלא ישמע נוכר יחיבו את ארץ ישראל אבל כאן רש בשיטס חומים לחכומים שלא דורשים תמדקרו זה גזרס הכוסוב יויש ועירום ולא יויש ועיר אחרס אם המדיחים מגיעים מחוץ לעיר זה לא עיר הנידחס לי מויר שצריכין אידים ועשר לכל אחד ואחות כתוב נלכו ונבדו למונך ונבדו לימו הכוונה שלפני בזן צריכה להיות אמירה של אידים שיעידו שכל אחד ואחד מהעובדים עבדו עבדזורה וכמו שצריך אידים לעדות צריך גם אידים שיטרו בהם כמו שר חי מס בזן ביקת הגמור מחלוקס לגבי חלוקת הארץ מי יוישוע שנעשתה על ידי גורל אז היו נחלות ואז עשו גורל כל נחלה לאיזה שבט זה ייפול מה קורה עיר אחת שחציה בחלק זה חציה בחלק זה מה עושים איתה הגבול של ה של הנחלות שזה מתחלק לכל שבט עובר באמצע היום תמ רבי יחמר חולק כיני רחס לשני שבוטים אם זה כך אז שבט אחד נותן לחלק הזה והשבט השני נותל את החלק השני רשלו כי שמר אין חול כי נראה חס לשני שבוטים אלא מה בודקים לאיכן שייכיך את רוב העיר וזה השבט שרוב העיר בנחלתו הוא לוקח את כל העיר איס ורבי יוחן לרשלוקיש מה ראינו במשנה עד שיהיו מדי מוסיר ומיסו שבת מלב אף דמדיסיר כסבת אין נעשה צת ירדחס אילו אילוי שאם אדם משבט אחר הדיח את רוב אנשי עיר שהם שייכים לשבט שני אז הם לא נדוניים כעיר הנידה חס זאת אומרת שאפשר שיהיה כאן תושב העיר ויום אותו שבט שרוב אנשי העיר איך זה יכול להיות שמע מינוך חול כי נרח זה שני שבוטים דוחר שלו כישלוי באמת לא חולקים מה שאלת איך יכול להיות תושב ועיר שהו משבט אחר דנוף לו לבירושה יש לו נחלה בירושה מאמו זאת אומרת אביו היה שייך לשבט אחר לאנשי שבט עירזו אבל אביו התחתן עם אישה משבט זה של אנחנו מדברים על העיר אניחס הזו ואמו היא הייתה ירשה את אביה כי לאביה לא היו בנים ואז הוא ירש את אמו ולכן יש לו כאן נחלה הנמד יעבונלי מתונה אנשי השבט נתנו חלק נחלה לבין שבט אחר במתנה אבל זה לא אומר שאפשר לחלק עיר אחת לשני שבטים אי ספר מקשה לו מפסוק שכתוב שנתנו ללבים את הערים כל החלט צריך לתת אז כתוב מת ומתי שמן הורים תשע מי שני השבות עם האוילה מה ליו מה הכוונה שודו ושמע נתנו תערים ארבע ופל גמאי וארבע ופל גמאי 4 וחצי יהודו ו שמעון זאת אומרת שהייתה עיר אחת ששייכת ליהודה ושמעון ויהודה ושמעון נתנו אותה זה חצי חצי וכל אחד נתן לו ארבעה הרים ושמע מינו חול כי נראה חס שני שבוטים דוכה הגמור אלוהי ארבו מי וחומש מים אחד מהשבותם או ודאוש נתן ארבע הרים והשני נתן חמש שואל את הגמור אוכל פרושפ פירושה שכתוב זה נתן חמש זה נתן ארבע למה כתוב אורים תשע מי שני השבות משמע ששני השבטים נתנו שווה בשווה בתשע הרים האלו כאשר אכן לשון הפסוק קשה לתרץ למען דואומר אין חולקין אבל עדיין זה לא תיוב תזרה קשיה ובחידוש שהרן מסביר איך אפשר לפרש בדוחק את הפסוק גם לשיטתו עד כאן דף קיא [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: