הדף היומי מסכת סנהדרין דף פח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף פח

[מוזיקה] סנהדרין דף פח מתחילים בעזרת השם שורה רביעית מלמעלה במילה דברי מסופר בדף פז שרב הונה ברכינה ביקש מרבה אני רוצה שפרש לי בריתה שמביאה את רשימת ההלכות ש אם היה ויכוח בין זקן ממרה זא אומרת דיין בבית דין באחת הערים בארץ ישראל שיה לו ווח עם הדיינים האחרים בבית הדין ובאו לשאול את הנהדרים בלשכת הגזית הם הכריעו כמו מה שהם הכריעו נגד דברי הזקן ממרה והזקן ממרה נשאר עם דעתו המשיך להור להלכה כמו שהייתה דעתו בהתחלה נגד דעת הסנהדרין בלשכת הגזית אומרת התורה שהוא חייב מיתת בית דין של חנק עכשיו בבריתה יש רשימה של דברים שדורשים אותם מהפסוק שנאמר על זקן ממרה ואומר רבונא בר חינן לרב אני מבקש ממך רבי מאיר סובר דבר מאוד מחודש רק עם הוויכוח בין הזקן ממרה לסנהדרין שבלשכת הגזית ובדבר שם עושים אותו מזיד חייבים כרת ואם עושים אותו בשוגג חייבים חטאת רק במקרה של ויכוח כזה אם הזקן ממרה ממשיך להורות נגד דעת הסנהדרין לשקת הגזית רק אז הוא חייב מיתת בית דין של חנק עכשיו אני מבקש ממך תפרש לי את כל המקרים מתי שייך בהם במזיד כרת ובשוגג חטאת אמר רבה לרב פפה לך תפרש את הבריתה הזאת ואת כל הפרטים שבה לרב הונה ברכינה איך זה מסתדר עם דברי רבי מאיר ואנחנו הולכים במסלול מאוד מאוד ארוך שמפרטים את כל הפרטים שכתובים בבריתה נושאים שיש ויכוח בין הזקן ממרה לבין הסנהדרין בלשכת הגזית אי איך שייך בכל אחד מהמהם שזה יה במזיד קרת בשוגג חטאת ואנחנו ממשיכים בנושא הזה בדברי הבריתה ובעצם זה נושאים חדשים בפני עצמם חלק מהנושאים דיברנו בדף ז נדבר על שאר הנושאים בדף פח ממה שכתוב דברי דברי ריבות בשעריך מהמילה דברי לומדים מה שאדם מתחייב לתת לבית המקדש תרומה על פי דיבורו שהוא דיבר אלו שלוש דרכים שאדם נדר כדי לתת תרומה הרכין שהוא נדר ערך אדם מסוים שהוא מתחייב לשלם ויש סכום קצוב בסוף ספר ויקרא על כל אדם בדיוק מה הערך שצריך לשלם עליו לבית המקדש או שהוא נדר בלשון חרמים או בלשון הקדשות שאם מלך הזקן ממרה חלק על החכמים באחד משלושת המקרים האלה אם זה בדבר שדו קרד שגגתו חטאת אז הוא יהיה זקן ממרה מפרטת כעת הגמרא בעצם זה פירו שרב פפא הסביר לרב הונא בר חיננא על פי בקשתו של רבה מה שייך בערכין ויכוח על דבר שדנו קרד תו חטאת בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן לתניה ברייתא המאריך האומר הרקו של פלוני שהוא פחות מבן חודש עליו רבי מאיר אומר נותן דמיו לא ערכו אלא דמיו מה ההבדל בין ערכו לבין דמיו ערכו אמרנו שזה סכום קצוב שהתורה קצבת בסוף ספר ויקרא בדיוק מה הסכום שחייבים על כל אחד א פחות מבן חודש לא נאמר סכום קצוב אז אומר רבי מאיר בסדר אז הוא יתן דמיו היינו כמה שהוא שווה כמה אנשים מוכנים לשלם עליו כדי לקנות אותו בתור עבד וחכמים אומרים לא אמר כלום והוא לא חייב בכלל כי לפחות מבן 30 יום אין ערך אם אותו זקן סבר כמו רבי מאיר שהוא חייב לפחות את דמי אותו תינוק והוא הורה מחמת כן לאותו אדם שאמר את הדבר הזה לשלם דמ אותו תינוק ק ובא האדם הזה ונתן את דמה אותו תינוק להקדש ואחר כך אחרי שהוא נתן את הכסף הזה להקדש הוא קידש אישה בכסף הזה לפי דעת הזקן ממרא הקידושין אינם קידושין כי הכסף הזה באמת שייך להקדש ואם היה מישהו אחר שהיה עם השת איש הזאת באיסור זה לא נחשב אשת איש זה לא נחשו באיסור ולכן הוא פטור כי הרי הוא קידש אותו בממון הקדש מקדש במעון הקדש אינה מקודשת ואם הסנהדרין בלשכת הגזית צברו כמו דעת חכמים לדעתם הוא לא אמר כלום ואם כן הממון הוא אינו של הקדש הקידושין שלו הם כן קידושין ואם מישהו נכשל עם אותה אישה זה נחשב שהוא נכשל באשת איש ואשת איש זה דבר שבמי חיייבים כרת ובשוגג חייבים חטאת עכשיו מה שייך בכרמים שיהיה הבדל בין הזקן ממרה ל דיינים בלשכת הגזית בדבר שזו קרת בגיג אתו חטאת ב ח פלוק דרבי יהודה בןן בתרא ורבנן דתנן במסכת ארכין רבי יהודה בן בית תירא אומר סתם אדם שאומר על דבר שלו שיהיה עליו חרם הדבר הזה קדוש וניתן לבדק הבית תרומה לבית המקדש שנאמר כל חרם קודש קודשים הו למי להשם הקדש וחכמים אומרים סתם לשון חרם חרמים ינתן לכהן שנאמר כשדה החרם סתם חרם לכהן תהיה אחוזתו רואים שסתם חרם לכהן אם כן אם אתה אומר שהחרם הוא לכהן ולא להקדש מה תלמוד לומר קודש קודשים הוא להשם פסוק בללמד שדין חרם חל על קודשי קודשים ועל קודשים קלים היינו קורבנות שהם קודשי קודשים כמו למשל חטאת השם ועל קורבנות שהם קודש קלים כמו שלמים ו תודה קורבן פסח וכמו שהמשנה שמה מפרטת בכל אופן רואים שיש ויכוח בין רבי יהודה בן בתירא ורבנן אם אדם הקדיש בלשון חרם סתם זה ממון הקדש ואז אם מישהו נהנה מזה באיסור הוא נחשב שהוא מועל אדם שנהנה באיסור מהקדש הוא נחשב שהוא מועל בהקדש זה אפש שרות אחת אפשרות אחרת שאנחנו אומרים שזה ממון כהן ם זה ממון כהן זה סתם דיני ממונות ולא שייך בזה דין מועל בהקדש אם הזקן ממרה פסק ממו דעת חכמים שהממון אינו יקדש אז אם כן נמצא שאם מישהו נהנה מזה באיסור הוא בעצם גזל מהכהן אז הוא צריך להחזיר לכהן אבל הוא לא מביא את החבילת עונש של מול בהקדש שזה כולל קורבן אשם מעילות ותוספת חומש אז לפי ד את אותו זקן ממרה לא היו צריכים להביא קורבן השם מעילות ואם הוא כן הביא קורבן כזה זה לא נחשב קורבן ולכן מותר אפילו אדם טמ מותר לו לאכול את הבשר של זה ואם הסנהדרין סרבו כמו דת רבי יהודה בן בית ירא שהחרם זה הופך להיות ממון הקדש ומי שנהנה מזה חשו שהוא נהנה קדש והוא מועל בהקדש הוא צריך להביא קורבן אז אם כן הקורבן הזה הוא קדוש וחייבים לאכול אותו בטהרה אז אםם אדם הלך ו אומרת כהן הלך ואכל מהקורבן הזה בטומאה הוא עובר על איסור שדנו כרת ו שגגתו חטאת עכשיו לגבי הקדשות מה שייך שהוויכוח בין הזקן ממרה והסנהדרין יהיה בדבר שונו קרת ושגית חטאת בפלוגת דרבי אליעזר בן יעקב ורבנן ד תניה יש ויכוח רבי אליעזר בן יעקב אומר אפילו מזלג קטן שמיועד לתביעת חוטי זהב צינורה של הקדש שעכשיו מישהו רוצה לקנות את זה לפדות את זה מהקדש וההלכה היא שכש שבאים לפדות מהקדש צריכים עשרה שיעריכו וישומו את השווי של הדבר הזה כדי לפדות אותו אז אפילו שזה סך הכל דבר כזה קטן צריכה עשרה בני אדם לבדה כדי לשום את דמיה זה רבי אליעזר בן יעקב סובר חכמים סוברים שלא צריך חסרה אלא מ מספיק שלושה אם פדו פחות מערה לפי דעת חכמים זה פדוי והחפץ עבר לרשות זה שפדה אותו והוא כבר חולין מותר להנות ממנו אבל לפי דעת רבי אליעזר בן יעקב צריכים ערה ואם עשרה לא שמו אז זה עדיין נשאר הקדש ומי שנהנה עכשיו שהוא מעל בהקדש צריך להביא שם מעילה עכשיו האדם הזה הלך והביא בהמה בתורשה מעילה כמו מקודם ובא מישהו ואכל מהבשר בטומאה אז בזדון זה כרת ובשגרה זה חטאת ואם הזקן פסק כמו חכמים וסנהדרין כמו רבי אליעזר בן יעקב נמצא שאותו זקן הכשיל בדבר שדנו כרת ו שגגתו חטאת אז זה הסדרה של הדיבור דברי דברים של הקדש כת עוברים לסדרה הבאה שלומדים מהמילה ריבות רשימת דברים שאם יש ויכוח בין הזקן ממרה לבין הסנהדרין הוא נחשב זקן ממרה במיתתו במיתת בדן של חנק אז מריבות לומדים זה השקעת שנותנים מים מרים לשתות לאישה שבעלה הזהיר אותה לא להתייחד עם אדם מסוים בלך ו התייחדה איתו ויש ספק עם נטמאה שנותנים לה לשתות מהמים המרים של מי סותה עריפת עגלה ארופה הם יוצאים הרוג מחוץ לעיר ולא יודעים מי הרג אותו אז מודדים איזה עיר הכי קרובה והם צריכים להביא ככפרה של עגלה ארופה וטהרת מצורה אם יש ויכוח הזקן ממרה הנהדרים לשקת הגזית אז הוא חייב משום זקן ממרה כעת מבאר רב פפא מתי שייך בהשקעת סוטה ויכוח בדבר שדוו קרת שגגתו חטאת בוויכוח פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע דתנן משנה בסוטה המקנה לאשתו אומר לה שלא תתייחס עם אדם מסוים רבי אליעזר אומר מקנה לה על פי שני ידים שיודעים מזה שהוא הזהיר אותה ואחר כך אם כן התייחדה עם אותו אדם מספיק עד אחד שראה ש התייחדה והם סתרו ומשקה על פי עד אחד שראה ולא צריך אפילו עט אפילו על פי עצמו אם הוא ראה שהם התייחדות זה מספיק והיא מחויבת לשתות מהמים ואם היא אינה שותה היא יוצאת בלי שהוא צריך לתת לכתובה רבי יהושע אומר מקנה על פי שניים כמו שאמר רבי אליעזר אבל הוא מחמיר גם שהוא משקה על פי שניים זאת אומרת מיפ אתה יודע שבסוף היא כן התייחדה ם אותו פלוני כ כי אתה ראית אנחנו לא מאמינים לך מה יש עד אחד אנחנו לא מאמינים לו אנחנו צריכים שני עדים ואם רע רק עד אחד היא אינה חייבת לשתות מהמים המרים והיא לא מפסידה את כתובתה עכשיו אם אותה אישה שיש רק עד אחד שהיא התייחדה עם אותו פלוני היא הלכה ומכרה את הכתובה שלה בטובת הנאה למישהו אחר שאם היא תתגרש או תתעלמי אז לא היא תקבל את הכתובה מהירושה של בעלה או מהנכסים של בעלה אלא אותו פלוני שקנה לפי רבי יהושע הקניין חל למה בגלל שהיא לא הפסידה כתובתה כי אין כאן שני עדים ש התייחדה ואם אחרי שהוא גירש אותה בא אחרי שהיא התגרשה בא אותו קונה ותפס ממון הכתובה מהבעל והוא קדש אישה לפי דעתו של רבי יהושע באמת הכסף שלו והאישה מקודשת ואם מישהו הלך ונכשל עם האישה הזאת נכשל עם משת איש שחייבים עליה על זה במיז הת כרד ובשוגג חטאת לפי דעת רבי אליעזר שהיא הפסידה את כתובתה אז מה שהיא מחה את כתובתה למישהו אחר הקניין לא חל ומה שההוא תפס הממון לא שלו אז מקדש בזה אישה הקידושין אינם קידושין אם הזקן פסק כמו רבי אליעזר וסנהדרין פסקו כמו רבי יהושע נחשב שוטה בדבר שדו קרד שגגתו חטאת עכשיו מה שאמרנו על ריפת עגלה ארופה מה שהיה אך ויכוח בדבר שדו קרד גתו חטאת בוויכוח פלוק רבי אליעזר ורבי עקיבא משנה בסוטה הרי צריכים למדוד איזה עיר הכי קרובה אל אותו אחד שהוא הרוג כדי לדעת מי צריך להביא הגלה ארופה מאין מאיזה מקום בגופו של הארוג היו מודדין רבי אליעזר אומר מטבורו ואם הטבור קרוב לעיר אחת אפילו שהפנים האף קרוב לאחרת העיר שקרובה לטיבו היא מביאה את העגלה הרופה רבי עקיבא אומר מודדים מחותמי אחת והטבור קרוב לעיר אחרת העיר שקרובה על האף לחותם היא זו שמביאה את העגלה הרופה רבי אליעזר בן יעקב אומר דה שלישיית מהצוואר מקום שרוב האנשים נעשים חלל נהרגים שם מצ רוא עכשיו אם הסנהדרין פסקו כמו רבי עקיבא ומדדו מהאף ואם כן יצא שעיר אחת שהייתה קרובה עם כ שמדדו דרך שמדדו מהאף הם אלה להביא גלה הרופה אבל אותו זקן פסק כמו רבי אליעזר שמודדים לפי ה טיבור ואם כן יצא לו לפי זה שעיר אחרת שקרובה יותר לטיבו היא זו שצריכה להביא הגלה ארופה עכשיו אותה עיר שמדדו מהטבור שלקחו עגלה ארופה הבעלים לקח את העגלה הזאת וכדי ש מהעגלה ארופה אישה לפי דעת הזקן ממרה היא אינה מקודשת כי כבר העגלה הזאת מוקדש לדין עגלה ארופה אז האישה אינה מקודשת ואם כן נמצא שהיא לא נחשבת אשת איש ולא חיייבים עליה משומשת איש ולפי דעת הסנהדרין עיר אחרת בכלל צריכה לביא עגלה ארופה אז העגלה הזאת שקידשו אותה לעגלה ארופה היא עדיין של אותו בעלים כשהוא קידש אז אם כן האישה כן מקודשת אז אם כן חייבים עליה משומשת איש וזה דבר שז דונו קרת ושגית חטאת עכשיו מה שייך בטהרת המצורע דבר שזדונות ושגית חטאת שיהיה בזה ויכוח בין הזקן ממרה לבין לבין הסנהדרין בפלוגתא דרבי שמעון ורבנן שיש להם ויכוח במסכת נגעים דתנן הרי כשבאים לטהר את המצורע צריך לעזות מהדם ומלו השמן על הגודל הימני של ידו ושל רגלו ועל תנוח אוזנו של המצורע עכשיו אם אין בוען יד או בוען רגל או אוזן ימנית לפי דעת רבנן אין לו טהרה עולמית כי אי אפשר לטהר אותו ורבי אליעזר אומר זה לא מעכב אז נותן על המקום ששם היה אמור להיות הבוהן או התנוך האוזן ויוצא בזה ידי חובה ונטה רבי שמעון אומר אם אין בוהן יד או רגל או תנוך אוזן ימנית אז עושים את זה נותן אל של שמאל ויוצא ידי חובה ונטר עכשיו אם הזקן סובר כמו דעת רבי שמעון אז היה אפשר לטאר אותו על ידי הזהה בשל שמאל ולכן סברו שהוא נטהר והתירו לו להיכנס לבית המקדש והסנהדרין סברו כמו דעת חכמים שאין לו טהרה עולמית ואסור לו להיכנס לבית המקדש אם הוא נכנס בטומאה זה דבר שחייבים על סדון כרת ועל שגגתו חטאת ועוברים לסדרה נוספת של וויכוחים בין הזקן ממראה לבין הסנהדרין שצריך למצוא שיש בהם מקרה שזדונות ושתו חטאת שם הזקן ממרה חלק על הסנהדרין הוא חייב חנק לומדים את זה ממה שכתוב בשעריך זה שלוש מתנות עניים של לקט אם השה שקוצרים את ה תבואה אם נפל לו שיבולת אחת או שניים אז הוא צריך להשיר את זה לעניים שכחה כשהוא קושר את העומרים ואוסף את החבילות של התבואה אם הוא שכח עומר אחד או שתיים הוא חייב להשאיר את זה ניים ושהוא צריך להשאיר בזווית של השדה תבועה שאת זה הוא לא קוצר ונשר את זה לעניים כל אלה אם היה ויכוח בין הזקן ממרה לביין הסנהדרין אז אם זה דבר ש זדונו קרת גתו חטאת יש לו דין של זקן ממרא היכן שייך בלקט דתנן משנה במסכת פאה אם אותיר בשעת קצירה שני שיבולים הרי זה לקט והוא משאיר את זה לנעים אבל אם הוא הותיר שלושה שיבולים הוא יכול לקחת את זה אינה לקת לא צריך להשאיר את זה לעניים וכן לגבי שככה אם הותיר שני ומרין חבילות של תבואה זה שככה ווא צריך להשיר את זה לעניים אבל אם הוא שכח שלושה אינן שככה ולא צריך להשאיר את זה לעניים זה לא דרך להפקיר כמות כזאת ועל שתי המשניות האלה כולן בית שמאי אומרים אם הותיר שלוש ישירים לני כי דרך להפקיר שלוש ורק אם הותיר ארבע לבעל הבית הוא לא צריך להשיר א אם כ יש ויכוח בלקט ושכחה האם שניים זה נחשב לקט ושכחה או ששלוש זה נחשב לקת ושכחה ואם הסנהדרין סברו כמו הדה הראשונה שבשים זה לקט ושכחה והוא הותיר שלושה אז אם כן לפי דעת אלה שסוברים שרק בשניים לשכחה ולקט אז כאן זה נחשב ממונו ואם האני לקח את זה זה נחשב גזלה ואם הזקן ממרה הורה כמו בית שמאי ששלושה זה גם לקת לפי דעתו זה ממון של העני והבעל הבית לא יכול לקחת את זה ממנו ואם בעל הבית כן לקח את זה ממנו וקדש בזה אישה היא אינה מקודשת אדם שנכשל בה הוא לא נחשב שהוא נכשל באשת איש כי הרי הוא קדש אותה בדבר שהוא אינו ממונו לפי דעת הסנהדרין הוא לקח כדין מה שהאני לקח ואם כן זה ממונו של בעל הבית הוא יכול לקדש בזה אישה והא מקודשת וחייבים עליה משום אשת איש שזה דבר ש במזיד חייבים כרת ובשוגג חטאת אז אם כן ראינו לגבי לקט ושכחה שזה הולך ביחד כעת לגבי פאה באיזה מקרה יש ויכוח שחיבים ז דונו קרד שגגתו חטאת שאם הזקן ממרה נחלק עם הסנהדרין בלשכת הגזית הוא יכול לבוא לדין זקן ממרה פלוק דרבי ישמעאל ורבנן ד תניה ברייתא לכתחילה מצוות פאה להפריש לא לקצור בכלל להשאיר את זה מן הקמה פה את השדה משאיר לעניים ועניים יקצרו לעצמם אם הוא קצר הכל לא יפריש מן הקמה יפריש מן ההומרי ממה שהוא קצר אם הוא לא הפריש מן ההומרי והוא כבר עשה מזה הרמה הכל ביחד יפריש מנקרי מהערימה לפני שהוא החליק את הערימה סידר לערימה אחידה עד שלא מרחו אם כבר מרחו אז אם כן נמצא שכבר התבואה הזאת נגמר מלאכתה והמשמעות היא ש זה תחייב בתרומות ומעשרות אז הוא צריך קודם כל לתת מעשרות תרומה ומעשרות ואז נותן להני את הפאה שהוא לא יצטרך לתת מעשרות ואם הוא כבר תחן את התבואה אז הוא לא צריך לתת פאה למה כי הוא קנה את מתנות העניים בשינוי מעשה יש כזה מושג שאדם גנב אם הוא שינה את מה שהוא גנב זה הופך להיות שלו עכשיו יש אם הוא גנב ממישהו אז הוא מתחייב לשלם ל אותו אחד שהוא גנב ממנו כאן לכל אני שיבוא אליו הוא יכול ומר לו מי אמר ש נוצה לתת את זה לך קיצור כאן הוא יהיה פטור זה דעת רבנן משום רבי ישמעאל אמרו אף אם הוא תחן ולש ועשה מזה עיסה מפריש מן העיסה ונותן לעני עכשיו אם הוא לא הפריש והוא עשה מזה עישה ועני תפס מקצת מן העיסה פי דעת רבנן זה לא נחשב שהוא תפס כי זה נשאר של הבעלים ולפי דעת רבי ישמעאל זה כן נחשב שהוא תפס כי באמת מגיע לו עדיין פאה והיש שלו אבל הבית תפס בחזרה עני וקידש אישה ביסה הזאת לפי רבי ישמעאל היא לא מקודשת ו לפי חכמים מכן מקודשת אם הזקן ממרה פסק כרבי ישמעאל והסדרים כמו כמה אם כממצא שיש כאן ספק אם ישת איש זה דבר ש זדונו קרת ו שגגתו חטאת ובזה השלמנו את רשימת הדברים שכל דברי הברייתא מתאימים עם דברי רבי מאיר ואפשר לומר שהם דבר שזדונות ו שגגתו חתת עכשיו לגבי זקן ממרא מדובר כאן על בית דין באחת מהערים בארץ ישראל שהיה ויכוח לאחד מהדיירים עם שאר הדיינים על איזה נושא מה אמורים לעשות אמורים לעלות לירושלים ולשאול שם את הדיינים בירושלים יש שלושה בתי דינים ראינו במשנה וכולי בפתע אחר הבית 23 דיינים סנהדריה קטנה בפתח העזרה 23 דיינים סנהדריה קטנה ובלשכת הגזית היה 71 דיינים סנדרי הגדולה של לשכת הגזית כתוב שם שכש באים לבתי הדין בירושלים אומר הזקן ממרה כך דרשתי וכך דרשו חברי כך לימדתי וכך לימדו חבריי אמר רב כהנה אם הזקן אומר אתם יודעים מנין אני אומר את דעתי מפי השמוע כך שמעתי רבותיי והסנהדרין אומרים אתם יודעים מפי מי אנחנו אומרים את דעתינו גם אנחנו מפי השמועה כך שמענו מרבותינו הפוך אז הזקן ממרה אינו נהרג וכן אם הוא אומר כך הוא בעיני והן אומרין כך הו בעינינו להפך אני חושב ככה נראה לי והם אומרים לנו נראה הפוך גם כן אנו נהרג וכל שכן אם הוא אומר את דעתו מפי השמועה ששמע מרבותיו והן אומרים להפך רק מפני שכך הוא בעיניהם בעינינו ודאי שאינו נהרג ודאי יהיה מותר לאדם לחלוק כי ככ הוא קיבל מרבותיו יותר מאשר אלה שחולקים עליו שהם אומרים את סברת עצמם ויותר מותר לו לחלוק על סברת חבריו מאשר על מה שחבריו קיבלו מרבותי הם מתי הוא נחשב זקן ממרא עד שיאמר כך נראה בעיניו של הזקן ממרא והן אומרים לו הפוך מפי השמועה שם שמעו מ רבותיהם אז הוא נחשב זקן ממרא ואני אביא לכם הוכחה אומר רב קהן תדע שהרי לא הרגו את הקו בן מעל הלל משום זקן ממרה אף על פי שבמסכת עדויות אנחנו רואים שהוא נחלק על הסנהדרין בארבעה דברים למה לא הרגו אותו כי הוא אמר את דבריו בשם רבות ולא הורגים זקן ממרה אם הוא אומר את דבריו בשם רבותיו אלא אם הוא אומר מסבת עצמו זה דברי רב כהנה ורבי אלעזר אומר אפילו אם הוא אומר את דעתו מפי השואה והסנהדרין אומרים את דעתם כך בעינינו הוא נהרג משום זקן ממרא כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל ואם תאמר מפנימה לא הרגו את הקבן מלל אף על פ שהוא נחלק על הסנהדרין בארבעה דברים מפני שהוא רק אמר את דעתו והוא לא הורע הלכה למעשה לאנשים אחרים לעשות דבריו נגד הסנהדרין מביאה הגמרא ראייה תנן משנה כתוב שכמו שאמרנו היו שלושה בתי דינים בירושלים באים קודם כל לזה שעל פתח ר הבית והזקן ממרא אומר כך דרשתי כך דרשו חברי כך לימדתי וכך לימדו חבריי מי לאו בכי לא מדובר כאן דהוא אמר מפי השמו והם אומרן כך הוא בעינינו והוא נעשה זקן ממרה כמו דברי רבי אלעזר לא רואים במשנה את ההבדל שאמר רב קנה תוכה הגמרא לא לא מדובר שם שהוא אמר בשם רבותיו והם אמרו מסורת עצמם אלא הוא אומר ככ הוא בעיני והם אומרים מפי השמועה ודווקא אז הוא נעשה זקן ממרה ואפשר לומר שזה כמו דברי רב כהנה מביאה הגמרא ראיה נוספת תשמע דמר רבי יושיע שלושה דברים סכ לי סיפר לי זעירה מאנשי ירושלים דבר ראשון בעל שאמר לאשתו שלא תתייחס עם איזה אדם מסוים אחר כך הוא אומר שהוא מוחה לה על מה שהוא אמר הוא מכל על כינויו כינויו מחול ולכן אפילו אם היא כן התייחדה עם אותו פלוני היא לא נאסרת עליו דבר שני ששמעתי מאותו זהירה שמנש ירושלים על בן סורר ומורא שכתוב שאם הוא גונב ואוכל בשר ושותה יין יש לו דין בין סורר המורא בפרטים מסוימים שלמדנו פרק בין סורר ומור שמביים אותו אבי ואמו סוקלים אותו בבית הדן סנהדרין אם רצו אבי ואמו למחול לו ו הביא א לבית הדן מו לו והוא ישום רוור דבר ששי שמתי מזהיר שאנשי ירושלים ג לגב קן ממר שרצו בית דינו מו לו אמרתם הסדרים בלשת הגזי רוצים למחו לול זה שהוא הור אחרת מדעתם הוא אמר שם יכו למחו ו אומר רבי יושיע שבאתי אצל חברי שבדרום על שניים מדבריו של זהירה הודו לי בסדר נכון בעל מוכל על כינויו אבא ואמא מוחלים לבן סורר ומורה בסדר אבל זקן ממרה לא הדו לי כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל רואים אם כן שהוא לוקח את הטעם שלא ירבו מחלוקות בישראל כמו דברי רבי אלעזר היינו אף אם הוא אומר מפי רבותיו והסנהדרין חולקים עליו מסברה בכל זאת הוא נקרא בן סורר ומורה לא כמו דברי רב כהנה אומרת הגמרא נכון דבריו של רבי יושיע הם תיובתא כל דברי רב כהנה מביאה הגמרא תניה אמר רבי יוסי מתחילה לא היו מרבין מחלוקת בישראל מה שאפשר לומר גן עדן היה עולם של גן עדן אלא בית דין של 71 היו יושבים בלשכת הגזית ושני בתי דינים של 23 אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח ההזרה ושאר בתי דינים של 23 היו יושבים בכל העיירות של ישראל ואם התעוררה באחת הערות שאלה הוא צרך הדבר לשאול אז שואלים דבר ראשון בית הדין שבאיראן אם בית דין שבאיראן שמעו את ההלכה בנידון אמרו להן ואם לא שמעו באן לזה שסמוך לאיראן לשאול בית דין שסמוך אם שמעו את ההלכה אמרו להם ואם לאו שני בתי הדינים באן לזה שעל פתח הר הבית ושואלים את בית הדין שם אם בית הדין שבפתח הר הבית שמעו אמרו להם ואם ליו באים לזה של פתח העזרה ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבריי כך למדתי וכך לימדו חבריי אם בית הדין שעל פתח ההזרה שמעו מההלכה אמרו להם ואם לה ואלו ואלו באים ללשכת הגזית ששם יושבין הסנהדרין של 71 מהבוקר שמביאים קורבן תמיד של שחר עד הערב שמביאים תמיד שלבן הרבים ובשבתות ובימים טובים שהיה הרבה אנשים ובלשכת הגזית היה צר מלהיות שם היו יושבים בחיל נשאלה השאלה בפניהם אם הסנהדרין בלשכת הגזית שמעו מה ההלכה אמרו להם ואם לאו אז כל אחד אומר את דעתו ועומדים למניין סופרים כמה מתמים וכמה מטהרים אם רבו ה מתמים טמאו אם רבו מתערים תירו ופשוט ככה היה הלכה בכל עם ישראל אין מחלוקות אין וויכוחים אבל בעוונותינו הרבים חרב בית המקדש משרבו ואז התרבו תלמידי שמאי והלל לא היה כבר את הסנהדרין לשקת הגזית והתרבו תלמידים ש את רבותיהם כל צורכן ואז יתרבו מחלוקות בישראל נעשה את התורה כמו שתי תורות זה מטמא וזה מטהר ממשיכה הברייתא מלשכת הגזית משם היו כותבין ושולחן בכל המקומות כל מי שהוא חכם ושפל ברך דעת הבריות נוחה ממנו יהיה דיין בעירו ואם נפטר אחד מהדין בהר הבית היו א אחד דיינים שב אחד ההרים להתמנות בחלקו משם מעלים אותו לר הבית וכשהיה נפטר אחד מהדיירים בבית הדין שבעזרה היו מעלים אחד מהדיונים של בית הדין בהר הבית להתמנות במקומו משם כשהיה נפטר אחד משקת הגזית היו מעלים אחד מהעזרה מפתח הזרה ללשכת הגזית להתמנות במקום זה שנפטר לשקת הגזית שלחו משם מטם מארץ ישראל איזה הוא אדם שהוא בן העולם הבא מישהו אנ נטן ושפל ברך כשהוא נכנס שייף יל הוא מתכופף ונכנס כשהוא יוצא שיף נפיק הוא מתכופף ויוצא והוא תמיד לומד תורה תמיד עוסק בתורה גריס באורייתא תדירה ולא מחזיק טובה לעצמו לא מחזיק טוותה לנפשי אדם כזה בן עולם הבא התחילו לבדוק מי פה מתנהג לפי הדברים האלה נתנו החכמים את עיניהם יאבו ברנן עיניו ברב אולה בר אבא שהיו בו את כל המעלות הטובות האלה משנה למדנו לגבי זקן ממרה שחולק על הסנהדרין בלשכת הגזית גם אחרי שהם הורו אחרת מדעתו חוזר לעירו אז אם הוא רק שנה כדרך ששנה ולימד כדרך שלימד פטור אבל אם הוא הורה לעשות אחרת מהסדרים משקת הגזית אז הוא חייב מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא אינו חייב משום זקן ממרא עד שיעשה בעצמו כ הוראותיו איך שהוא הורא לעצמו אחרת מכולם או שורה לאחרים ויעשו ורו כהוראתו שואלת הגמרא ביש למה יורא לאחרים ויעשו כהוראתו מובן למה מחייבים אותו רק אחרי שבא לבית דין בלשכת הגזית ומרה את פיהם כי מעיקר לפני שבא לבית הדין בלשכת הגזית קשורה לאחרים ועשו על פי דבריו לאו ברקטה להוא כי הרי הוא לא עבר שום עבירה בעצמו והשתק שמרא את פי הסנהדרין ומתחייב משום זקן ממר נמצא בר קטלה ובזה שהוא ממשיך להורות נגד דברי הסנהדרין אלא במקרה שיעשה בעצמו כהוראתו למה צריך לחייב אותו רק בגלל שהוא בא לבית הדין שב לשקת הגזית ומרא את פיהם הרי מעיקר הנה מברקת להו שהוא בעצמו עבר על האיסור נתחייב במיטה משום איסור עצמו התי נחזה מובך דורי שהורתו הייתה בזה שהוא התיר לעצמו חלב והוא התיר לעצמו דם אז מובן למה הוא לא חייב מיתה דעיקר אם הוא לא היה ממרה על עצם אכילת חלב או דם אפילו אם זה במזיד זה רק חיוב של מיטת בית דין של כרת לאב ברקת להו זה לא מיטת בית דין ואשתה ברגע שהוא ממראה את פי הסנהדרין הוא מתחייב משום זקן ממרא בר קטלה הוא חייב מיתת בית דין של חנק אלא היח דורי אם הוא אורה היתר בחייבי מיתות בית דין למה צריך לחכות עד שהוא יהיה חייב משום זקן ממרא מעיקר הנמי ברקת להוא אצם זה שהוא עובר על עבירה שחיבים עליה מיטת בית דין הוא כבר צריך להתחייב תרצת הגמרא מעיקר שוא עבר על עצם האיסור בא התראה היה צריך התראה כדי לחייב אותו מיטה ואם לא התרו בו על העבירה הוא לא נהרג אבל השתה עכשיו שאנחנו מחייבים אותו משום זקן ממרה ולא דווקא בגלל העבירה שהוא עשה לא בעיה התראה הוא לא צריך התראה על העבירה שהוא עשה אלא התראה על זה שלא ימרה את פי הסנהדרין כי הרי הוא לא נהרג מחמת העבירה שהוא עבר אלא מפני שהוא אמרה את פי הסנהדרין שואלת הגמרא ואם בעצם הוויכוח שלו עם הסנהדרין היה לעניין מסיט שהוא מסיט אחרים לעבוד עבודה זרה דלא בעיה יתרה בן אדם כזה שמסית לעבוד עבודה זרה גם בלי שיתרו בו ממתים אותו מה יק למאמר למה במקרה כזה יש אפשרות שנאמר שהורגים אותו משום זקן ממרא הרי בלי שהוא זקן ממרא עצם זה שהוא מסית הורגים אותו בלי התראה אונה הגמרא יש הבדל מעיקרה כשהוא רק מסית אי אמר טמה אומנם אנחנו לא מחפשים לפשפש בזכותו כי כתוב לא תחמול לא תכסה עליו על מסית אבל אם הוא בעצמו אומר דבר שיש בו ממש שהוא רוצה לומר שמה שהוא אמר לא נחשב מסית מקבלים על מיניי שומעים את דבריו אבל ההשתק כעת שהוא שמע שהסנדק את הגזית אומרים שמה שהוא מסית זה אסור הי אמר תמה אם הוא אומר שמה שהוא אמר כאן זה לא נקרא מסית לא מקבלים למיני לא מקבלים ממנו למה כי אין פה כעת נושא אם זה נקרא שהוא מסית או לא אלא יש כאן נושא שהוא עובר על מה שסדרי אמרו לו הסנהדרין אמרו לו לא לעשות את זה ו והוא הולך וממרא את פיהם ועושה את זה אז משום זקן ממרה הוא חייב ולכן הוא יהיה חייב אפילו בלי שנשמע ממנו ובלי שנקבל טעם לדבריו לא נמתין לשמוע טעם לדבריו בגלל שזה לא משנה אם הוא אומר שהדבר הזה נחשב מסיטו לא עצם זה שאמרו לו לא לעשות את זה והוא ממרה את פי הסנהדרין על זה מחייבים אותו משום זקן ממרה ולא משום מסית אז בפועל הוא כן היה זקן ממרה גם אם הוא טוען שמה שהוא אומר ו נקרא סתה אבל הוא מודה שהוא בעצם כן ממרה את מה שאמרו לו לא ל לעשות והוא כן עושה אז על זה יחייבו אותו ועד כאן דף פח [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: