הדף היומי מסכת סנהדרין דף פז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף פז

[מוזיקה] סנהדרין דף פז מתחילים בעזרת השם דף פו עמוד ב במשנה יש נושא מאוד מעניין בתורה של זקן ממרה זקן הכוונה דיין דיינים בבית הדין שמרה זאת אומרת הוא הולך נגד דעת הרוב נגד ההכרעה של הסנהדרין ועל הנושא הזה נפרט היום בעזרת השם ראינו ברשימה של אלה ש נענשים במיטת בית דין של חנק זקן ממרה על פי בית דין אז לפני שנדבר על פרטי החטא מתי הוא נענש המשנה קודם כל מוכיחה מנין רואים שמיטת בכ נאמר פסוק אומר כי יפלא ממך דבר למשפט שיש איזשהו ספק בהלכה אומרת התורה וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר השם אלוקיך ואז הסנהדרין יכריעו את ההלכה אחרי שהם הכריעו אומרת התורה אם אחד מהדיירים לא יקבל את ההכרעה שלהם ויעשה בזדון לבלתי שמו אל הכהן העומד לשרת שם את השם אלוקיך או אל השופט ומת האיש ההוא ובהר טהרה מישראל תבאר את הרם מישראל מה הכוונה ומת אז בדף פד מבואר שסתם מיתה הכוונה מיתת חנק כעת מבארת המשנה שלושה בתי דינין היו בירושלים שם בית דין אחד של 23 דיינים היה יושב על פתח הר הבית ובית דין אחד של 23 דיינים היה יושב על פתח ההזרה ועוד בית דין אחד של הסנהדרין סנהדריה הגדולה של 71 דיינים היה יושב בלשכת הגזית זה היה הסנהדרין מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים כשיש ויכוח דיין אחד ושאר הדיינים שש מהבת דינים בשאר הרי ארץ ישראל בעין אותו דיין והדיינים שנחלקו איתו לבית דין הראשון לזה שעל פתח הר הבית והדיין אומר לחברי בית הדין כך דרשתי וכך דרשו חבריי כך לימדתי וכך לימדו חברי אם אותו בית דין יכולים להכריע בין הדיין לבין שאר חבריו אם שמעו את פסק ההלכה אמר להם אז הבית דין הראשון שעל פתח הר הבית היה מכריע לאותו דיין ושאר הדיינים מי מביניהם צודק ואם לאו אם גם הדיינים שנמצאים בהר הבית בפתח של הר הבית לא יודעים באין להן אותו דיין ושאר הדיינים לבית דין אותן שעל פתח העזרה ואותו דיין אומר לדיינים כך אני דרשתי וכך דרשו חבריי כך אני לימדתי וכך למדו חבריי עכשיו מה אתם אומרים אם אלה שבפתח ההזרה שמעו פסק הלכה אז אמר להם ואם לא ואם גם הם לא יודעים אלו ואלו באן לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שממנו יוצאת תורה לכל ישראל שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר השם ובית דין של אותם 71 דיינים שיושבים בלשכת הגזית היו משיבים את ההלכה וכך היה הפסק וכעת אחרי שיש הכראה ברורה של הדיינים של בית הדין הגדול בלשכת הגזית הנדרי הגדולה חייבים לקבל את פסק לין הזה עכשיו לא בכל מקרה אבל הדיין נענש במיטה של חנק אם הוא חזר לעירו ושנה ולימד בדרך שהיה מלמד הוא עדיין פטור מתי הוא יהיה חייב מיתת חנק אם הורה לעשות כפי שיטתו נגד דעת הסנהדרין אז חייב שנאמר ואיש אשר יעשה בזדון אינו חייב עד שיורה לעשות עוד אומרת המשנה תלמיד שלא הגיע להוראה שהוא עדיין לא יכול הוראות להורות הוראות שהורה לעשות שלא כפי הבית דין של ירו ובאו לבית דין הגדול ושאלו מה הדין וחזר לעירו והורה כפי שהיה מורה בתחילה זאת אומרת על אותו מקרה שדיברנו על זקן ממרה היינו דיין שהוא כבר הגיע ל הוראה שהוא יהיה חייב מיתת חנק אם אחרי ששאלו את בית דין הגדול שאלו את הסנהדרין הגדולה שבלשכת הגזית ופסקו נגד אותו דיין אם הוא ממשיך להורות למעשה כמו מה שהוא סבר קודם נגד ההכרעה של הסנהדרין הוא יהיה חייב חנק זה דווקא אם הוא הגיע להוראה אבל כאם מדברים בתלמיד שעוד לאלא הגיע להוראה אפילו אם הוא הוראה לעשות הוא יהיה פטור כי אי אפשר לסמוך על ההוראה שלו והתורה חיבה רק את המופלא המומחה לבית דין שדן אחרת מה שפסקו בבית דין הגדול נמצא שהחומר שהחמירו עליו שהוא אינו ראוי להוראה דבר זה נעשה כולה בשבילו לפתור אותו ממיטת חנק כעת מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא על מה שנאמר בפסוק לעניין זקן ממרה קורה שאנשים באמת לא יודעים להכריע בשאלה מסויימת כיפלה ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין בי נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר השם אלוקיך בו דורשת הברייתא מה שכתוב כי פלא כי פלא ממך דבר במופלא במומחה שבבית דין הכתוב מדבר אבל לא תלמיד שעוד לא הגיע לו רעה ממך זה יועץ שהוא מתווכח עם הדיינים בנוגע לדבר שמכונה סוד מכונה עיצה שזה הכוונה לקביעת כמה חודשים יהיה באותה שנה האם זה יהיה כמו כל שנה של 12 חודש או שמאבר את השנה שהיא תהיה של 13 חודש וכן הוא אומר בנחום מנין רואים שמחה זה מלשון יועץ כתוב שם ממ יצא חושב על השם רעה יועץ בלי ל אז רואים שממך זה הכוונה יועץ אז ראינו כי הפלא ממחה כי הפלא היינו מומחה מופלא שבבית דין ממחה היינו בדברים שקשורים לעיבור השנה ממשיך הפסוק ואומר דבר זה הלכה למשה מסיני שהתקבלה בדיבור בעל פה ולא בכתב שאם נחלק על דין שנלמד מהלכה למשה מסיני יש לו דין זקן ממרא למשפט זה הדין הינו גזירה ש שכתוב מילה במקום אחד אותה מילה במקום אחר וחכמים קיבלו שבמקרים מסויימים לומדים גזירה שווה שם פרשה אחת למד על פרשה אחרת זה מכונה משפט שאם יש לו ויכוח על דין שנלמד בגזירה שווה יש לו דין זקן ממרה בין דם לדם היינו שיש לו ויכוח בדיני תומת דם בין אם זה דם נידה או דם לידה או דם זיווש דמים שמתאים אז אם יש לו ויכוח בנושא הזה הוא נקרא זקן ממרא בן דין לדן בן אם נחלק על דיני נפשות או על דיני ממונות או על דיני מלכות הנעשה זקן ממר בן נגע לנגע אם היה לו ויכוח בדיני נגעים בין נגעי אדם שבאים על גופו ובין נגעי בתים שבאים על הבית ובן נגעי בגדים הוא נעשה זקן ממרה אם יש לו ויכוח בנושא הזה מה שכתוב דברי ריבות דברי אילו דברים שקשורים ל שמקדישים לבית המקדש יש הקדש על ידי חרמים שאדם מחרים משהו בלשון חרם שזה מוקדש בלשון חרם והע רחין היינו שהוא מקבל על עצמו לתרום כמו ערך בן אדם מסוים שזה סכום קצוב שהתורה צבת בסוף ספר ויקרא על כל אחד בדיוק מה הסכום הקצוב שצריך לשלם מם מישהו נדר את ערכו וכן ההקדשות שאדם מקדיש בלשון הקדש למה זה לשון דברי כי אדם עוסר על עצמו בדיבור הינו מקבל על עצמו בדיבור לתת לבית המקדש את התרומה בלשונות האלה ואם היה ויכוח לאותו דיין בעניינים אלה הוא נעשה זקן ממרא דברי יריבות מה לומדים מהמילה ריבות זו אם אחת בעלה הזהיר אותה לא להתייחד עם אדם אחר והי הלכה והיחד איתו אז צריך לבדוק שהיא נשארה טהורה ונותנים לה לשתות מים מרים וזה מרומז בריבות זו השקעת סוטה שזה נחשב ריבות כי יש ריב בינה לבין בעלה וכן בריבות כלול עריפת עגלה רופה שאם רואים מחוץ לעיר אדם מת הרוג לא יודעים מי השם במיטה של אותו הרוג אז מודדים אל העיר הכי קרובה לאיזה עיר הוא הכי קרוב ובני אותה העיר צריכים להביא כפפרה שורפים מגלה ארופה בשביל לכפר ולמה זה נחשב ריבות כי הרציחה שלו באה על ידי מריבה וכן דבר נוסף ש מרומז בריבות טהרת המצורע שהצהרת בא על מריבה ולשון הרע אם היה לו ויכוח בנסים האלו נעשה זקן ממרה מה שכתוב בשעריך זה מלמד על מתנות עניים שנותנים בשדה כמו שכתוב על המתנות האלה ואכלו בשעריך ושבעו זה מלמד על לקט אם בשעת הקצירה נפלה שיבולת או שניים נפלה כשהוא קוצר נפלה איזה שיבולת או שניים אז הוא לא א לוקח את זה ל משאיר לעניים שכחה זה כשהוא עושה חבילות אומרים הוא אוסף את השיבולים הוא שכח איזה חבילה או שניים משאיר אותם לעניים ופאה הכוונה שלא יקצור עד סוף שדהו אלא ישאיר את הפאה את הזווית אחת מהזוויות לעניים אז אם יש ויכוח על אחד מהנושאים האלה וקמת מבית דין ועלית אל המקום אשר יבחר השם אל בית המקדש ואם הבן אדם נמצא במקום יותר גבוה מבית המקדש בכל זאת אומרים לו ועלית משמע שאין מקום יותר גבוה מבית המקדש בכל ארץ ישראל שבית המקדש גבוה מארץ ישראל וארץ ישראל גבוה מכל הארצות מביאים מהרל במסכת קידושין תחילת פרק רביעי שהכוונה שהוא גבוה הכוונה מבחינה רוחנית שהמלה הרוחנית של בית המקדש ביחס לארץ ישראל והמעלה הרוחנית של ארץ ישראל ביחס לכל העולם היא הגבוהה ביותר אל המקום מלמד שהמקום של הסנהדרין בלשכת הגזית גורם לכך שאותו זקן שממשיך לחלוק על דעתם יהיה לו דין זקן ממרה אבל אם בא לירושלים אם באו לירושלים ומצאו את הסנהדרין בדרך ולא במקומם בלשכת הגזית ושם הם הכריעו אם הוא נחלק עליהם הוא אינו ננסה זקן ממרה עד לכאן ראינו את דברי הברייתא כעת מבארת הגה גמרה בשלמה מה שהתנה אומר שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל אפשר ללמוד מדכתיב ועלית שבכל מקום בארץ ישראל צריך לעלות לבית המקדש משמע שבית מקדש גבוה יותר מכל ארץ ישראל אלא מה שנאמר בברייתא שארץ ישראל גבוה מכל הארצות מנלי מננו לומד את זה מדכתיב הפסוק אומר לכן הנה ימים באים נאום השם לא יאמרו עוד חי השם אשר לי את בני ישראל מארץ מצרים זה כבר לא יהיה כזה חידוש כי בזמן קיבוץ הגלויות לעתיד לבוא יהיה ניסים כל כך גדולים שכבר יאמרו חי השם אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחת שם וישבו על אדמתם בכל אופן כתוב אשר העלה מכל הארצות רואים שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא זקן ממרה שיש לו ויכוח עם שאר הדיינים אינו חייב אלא אם הוא נחלק על הסנהדרין על דבר כזה שאם עושים אותו במזיד זדונו כרת ואם עושים אותו ב שוגג שגגתו חטאת דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אינו חייו אלה אם נחלק על דבר שעיקרו מדברי תורה עיקר המצווה כתובה מפורש בתורה ופירוש המצווה מדברי סופרים מדרבנן רבי שמעון אומר אפילו אם הוא נחלק על הסנהדרין בדקדוק אחד מדקדוק סופרים ולא יותר כבר הוא נחשב זקן ממרה כעת מבררת הגמרא את הטעמים של שלושת הדעות קודם כל הדעה הראשונה רבי מי מהי טעמה דרבי מאיר מנין רבי מאיר לומד שדווקא אם היה לו ויכוח עם הסנהדרין על דבר שסד כרת ושתו חטאת הוא מתחייב משום זקן ממרא אונה הגמרא הוא לומד את זה בגזירה שווה גמר כתוב דבר בזקן ממרה כי יפלא ממך דבר למשפט וכתוב דבר לגבי קורבן כזה שבא אם הדיינים וררו בטעות לתי דבר אסור והלכו הציבור ושו על פיהם שמביאים פר אלם דבר של ציבור שם גם כן כתוב דבר ונעלם דבר מעיני הקהל כתיב אח בזקן ממרה כיפל ממך דבר למשפט וכתיב ונעלם דבר מעיני הקהל מה להלן קורבן פר הלם דבר של ציבור שמביאים אותו אם היייתה הוראה בטעות של הסנהדרין והלכו הציבו ועשו על פיהם מתי חייבים את הקורבן דווקא אם הם ארו בדבר שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת למשל חלב הורו למשל על סוג שומן מסוים בבהמה שהוא מותר והוא לא שומן אסור הוא לא חלב בסוף והציבור אסור על פיהם בסוף התברר שזה היה טעות זה כן חלב וזה כן אסור אז במקרה רגיל של אדם יחיד שאכל חלב בשוגג הוא מביא קורבן חטאת רגילה כ כבסה או עירת עיזים אבל במקרה שזה היה על פי הוראה של בית הדין והציבור עשו על פיהם ה מביאים פר מביאים שור פר אלם דבר של ציבור זה אחד מה קודשי קודשים חטאות הפנימיות אבל זה דווקא דבר שחייב על זדונו כרת כמו חלב ל שגגתו חטאת אז כיוון ששם כך מדובר ויש גזירה שווה בין פר אלם דבר של ציבור לזקן ממרא אז אף כן בזקן ממרא מדובר שהוא נחלק על הסנהדרין בדבר כזה שחייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת וזה הסבר דברי רבי מאיר כעת נבאר דברי רבי יהודה למה הוא אומר שדווקא אם הוא הורע בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים אז הוא נעשה זקן ממרה שנאמר על פי התורה אשר יורוך צריך שגם יהיה תורה עד דיק התורה דבר שיקרו בתורה שבכתב אשר יו רוחה שזה פירוש והוראה מדברי חכמים כעת נבאר את דברי רבי שמעון שהוא אומר שאפילו אם אם היה דקדוק אחד מדקדוק סופרים שי לו על זה ויכוח כבר הוא נעשה זקן ממרה מנין לומדים את זה שנאמר בפסוק אשר יגידו לך מן המקום ההוא לא משנה מה יגידו אפילו על כל דו בעצם זה שהם אמרו לך דבר מן המקום ההוא סנהדרין מלשכת הגזית אסור לאותו דיין להמשיך להמרות את פיהם אלא הוא חייב לכת ולעשות על פי מה שהם אמרו לו אומרת הגמרא אמר ל רבונה בר חיננא לרבה תרגם לילה מתנית ליב ד רבי מאיר הרי הבנו רשימה של דברים בברייתא על איזה הלכות אם יש ויכוח הזקן ממרה עם שאר הדיינים הוא נעשה זקן ממרה יש רשימה שלמה בבריתה תתרגם לי את כל הדברים שמה ליבה דרבי מאיר שאומר שזה חייב להיות דוקא בדבר שב מזיד חייבים עליו קרת ובשוגג חטאת אמר לי רבה לרב פפא תראה רב הונה בר חיננא ביקש ממני שאני אתרגם לו את כל הבריתה שזה יתאים עם דעת רבי מאיר לך אתה פוק ותרגם אלי תפרש לו את זה אז באמת הלך רב פפה ופירש אז קודם כל כתוב כי הפלא ממך דבר מדובר פה במופלא שבבית דין ה כתוב מדבר הנו דיין מומחה בסדר מה הנושא הראשון לומדים ממה שכתוב ממך זה עיצה שצריך יועץ היינו שמדובר כאן על דבר שהוא חכמים הבינו שזה הכוונה דבר שהוא א חשבון לקבוע האם השנה הזאת תהיה של 12 חודש או שנוסיף עוד אדר והשנה תהיה של 133 חודש מה שייך כאן דבר שדו כרד שגגתו חטאת ממך זה יועץ שיודע להבר שנים ולקבוע חודשים מה שייך אז פירש רב פפה כדתנן כמו ששנינו משנה במסכת עדויות רבי יהושע ורבי פפיס הן העידו הלכה כזאת הי מסכת עדויות זה עדויות של החכמים אז רבי יושע ורב פפיס הם העידו עדות כזאת אם הגיע פורים והדיינים עשו חשבון רגע היה פורים אבל בכלל השנה הזאת אמורה להיות מעוברת החודש הזה לא אמור להיות אדר ב' זה אמור להיות זה לא אמור להיות החודש אדר של פורים זה אמור להיות עכשיו אדר א' צריך לעשות עוד חודש אדר אבל כבר היה הפורים העידו רבי יהושע ורבי פפיס שמאבר את השנה כל אדר עד סוף חודש אדר עוד אפשר לעבר את השנה מספרת המשנה מתי היו צ כים את הדות הזאת של רבי יהושע ורבי פפיס שהיו כאלה שהיו אומרים שאין מעברין אלא עד הפורים אבל ברגע שכבר היה פורים לא מעברים יותר את השנה הזאת אז רואים שיש ויכוח הם מעברים שנה בסוף אדר מי פורים עד סוף אדר או לא בויכוח הזה יש תוצאה של דבר שדו כרת ו שגגתו חטאת די להי גיסה אם הבית דין יאמרו שהשנה מעוברת וזקן ממרה חולק עליהם והוא אומר שעכשיו זה לא שנה מעוברת קשרי חמץ בפסח אותו זקן ממרה אומר לכולם רבותיי שנה לא מעוברת אתם יכולים עכשיו חודש אדר נגמר מתחיל חודש ניסן עושים פסח בכלל בפורים אמיתי כרי זה אמור להיות עכשיו דר ב זה אמור להיות פורים עושים בו פסח אחרי זה מגיע החודש אחר כך כשל הפסח אמיתי הוא אומר לכולם שאפשר לאכול חמץ בפסח שזה דבר שמזיק חייבים עליו כרת וממילא בשוגג חייבים עליו חטאת וילה הגיסה ואם הדיינים בלשכת הגזית יאמרו ששנה אינה מעוברת עוד פעם קשרי חמץ בפסח בפסח האמיתי כי בעצם הפסח האמיתי יוצא באמת מיד אחרי הדר הראשון זאת אומרת יש רק הדר אחד והוא אומר להם לא יש שני אדרים אי שמגיע פסח הוא אומר להם שאפשר לאכול אוזני המן חמץ הכל אז בעצם דבר שונו קרב שגו חת אז אם כן רואים דבר ראשון בעיבור שנה אפשר להגיע למצב של דברי רבי מאיר שהזקן בעצם הורה בדבר שיש על דונו כרת ו שגגתו חטאת עכשיו עוברים למקרה הבא בדברי הבריתה מה שכתוב דבר לומדים זה הלכה למשה מסיני באיזה מקרה יכול להיות כאן דבר שבזי חייבים עליו כרת ובשוגג חטאת זו הלכות יום ה1 שבין נידע לנידה תמר אנחנו יודעים שאם רואים דם אז תלוי מתי רואים את הדם אישה שרואה דם תלוי מתי היא רואה את הדם אם היא רואה דם בימי נידה יש לה דיני תומת נידה ואם היא רואה דם בימי זיבה יש לה דיני תומת זיוה וההלכות הם כאלה אישה שראתה דם אז היא תמ שבעה ימים ואחרי שבעה ימים היא טובלת ונהיית טהורה שבעה ימים האלה נקראים ימי נידה מעיקר דין תורה ואחרי השבעה ימים יש לה 11 יום שנקראים ימי זיוה שבימים האלה היא לא יכולה לחזור להתאמת תומת נידה אלא אם היא רואה דם היא נתנת טמת זיבה אם ראתה יום אחד או שני ימים דם בימי זיבה א היא שומרת יום כנגד יום היא צריכה למחרת לשמור יום שלם שבו היא לא רואה אדם ורק אחר כך לטבול כי אם היא תראה ביום הזה זה יצטרף ליום הקודם כי אם היא רואה שלושה ימים רצוף אז היא נחשבת זווה גדולה שהיא צריכה לשמור שבעה ימים נקיים ורק לאחריהם היא יכולה לטבול ולהיטהר וביום השמיני היא צריכה להביא קורבן בשביל להשלים את הטהרה עכשיו אם היא ראתה שלושה ימים רצופים שמרנו שבמקרה כזה היא צריכה לשמור אחר כך שבעה ימים נקיים ורק אחר כך לטבול זה דווקא אם היא ראתה את זה בתוך ימי זיבה את כל השלושה ימים אבל אם היום השלישי הוא כבר ביום ה-1 שזה היום הראשון של ימי נידה אז היום השלישי לא מצטרף כי זה כבר דם נידה ואם היא ראתה ביום ה1 יום אחד למשל היא לא שומרת יום כנגד יום היא יכולה לטבול כבר למה כי כל הסיבה שהיא שומרת יום למחורת זה שאם היא תראה בו דם להצטרף ליום הקודם אבל כאן אם היא תראה דם למחורת למחורת זה כבר יום ה1 זה כבר ימי נידה זה כבר סוג אחר של דיני טומא וטהרה ואם היא ראתה ביום העשירי אז כאן יש ויכוח רבי יוחנן וראש לקיש מצריכה לשמור את היום ה1 יום כנגד יום ורק אחר כך לטבול ולהיטהר או שהיא כבר יכולה להאר לפני כן תמר אם ראתה אדם ביום העשירי של ימי זיבה רבי יוחנן אמר עשירי תשיעי כמו שנראה ורבי שמעון בלקיש אמר עשירי כ1 רבי יוחנן אמר עשירי תשיעי מה היום התשיעי אם הא ראתה בו דם ברור שבה הי שימור היא צריכה לשמור יום כנגד יום ולמחרת יום שלם היא צריכה לראות שהיא לא רואה אדם ורק אחר כך לטבול כי יכול להיות שהיום הזה יצטרף לשלושה ימים יחד תשיעי עשירי ו1 ואז היא תהיה זווה גדולה ש נטמאת לטומאה גדולה יותר אף סירי לפי דעת רבי יוחנן אפילו שאי אפשר לא להצטרף לשלושה ימי זיבה מכל מקום זה נחשב ראייה ובעי שימור יום כנגד יום יום ה1 כנגדו רק אחר כך אפשר לטבול ולהיטהר רש לקיש אמר היום העשירי הוא כמו יום ה1 מה היום ה1 לא בשימור של יום כנגדו אלא אפשר לטבול מיד בסוף אותו יום כי הרי הראייה של אחרי היום ה-11 לא מצטרפת לראייה של היום הזה כדם שנראה ביום ה1 הוא כבר נקרא בימי נידה וזה כבר נכשיו הלכות דם נידה אף על היום העשירי שאחריו עדיין אין דם נידות כי זה עדיין היום העשירי למחורת זה היום ה-1 ובימי זיוה יש 11 מזיבה בכל זאת לא בע שימור לא צריך לשמור את היום שלמחרת ורק אחר כך לטבול כי הרי הראייה שלמחרת לא יכולה להצטרף לשלושה ימי זיבה כי היום השלישי כבר יהיה 12 שראיית דם זה כבר דם נידה באותו יום ולא דם זיבה עכשיו כל דין יום העשירי של נידה הלכה למשה הדינים של יום העשירי של ימי זיוה זה נחשב הלכה למשה מסיני עכשיו אם הזקן ממרה סובר כמו רש לקיש והוא התיר לאישה לטבול מיד בסוף היום העשירי בלי לשמע את יום ה1 והסנהדרין חלקו עליו וסברו שצריך לשמוע את היום הזה ורק אחר כך לטבול והיא הייתה עם בעלה בסוף יום העשירי יש פה מחלוקת בהלכה למשה מסיני בדין כזה שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אז זה לגבי דבר זו הלכה כעת מביאים לגבי משפט זה הדין היינו גזירה שווה איזה הלכה שנלמדת על ידי גזירה שווה יש דבר שדו קרת שגגתו חטאת אומר רב פאפה אדם שנכשל באריות בביתו אבל לא שהיא בת אשתו גם כן אלא מנוסתו זה בגזירה שווה דאמר רבא בדף הו אמר לי רבי יצחק ברבו דימי מנין שביתו מנוסתו אסורה אתיה לומדים גזירה שווה כתוב לגבי בת אשתו הנה לומדים כמו שבבת אשתו התורה כותבת מפורש גם בתה וגם בת ביתה ובת בנה אז לומדים גם לגבי הינה שכתוב לגבי בתאום מנוסתו ששמה לא כתוב על בתו כתוב רק בת בתו ובת בנו לומדים שזה כולל גם את בתו זאת אומרת ככה בתו מנוסתו כתוב רק בת בנו ובת בתו בתום מאשתו זאת אומרת לא דווקא בתו בת אשתו כתוב לא רק בת בנה ובת בתה אלא כתוב גם בתה מפורש אז כמו אז לומדים מכיוון שכתוב הינה בבת אשתו והינה ב בת בנו ובת בתו מנוסתו אז לומדים גזרה שבה כמו שצל בת אשתו אז זה כולל גם בת בנה וגם בת ביתה וגם ביתה בעצמה ככה גם לגבי בתום מנוסתו זה לא נאמר בתו כתוב נאמר בת בתו ובת בנו אבל זה כולל גם את בתו ואחרי שלמדנו את האיסור העונש אתיה זימה זימה כי אחרי שלמדנו גזירה שווה בתו מנוסתו מבתו מאשתו ובביתו מאשתו כתוב גם זימה בפסוק אז עכשיו זה כאילו כתוב זימה בבתו מנוסתו אז לומדים עכשיו גזירה שווה זימה מחמ אותו ששם כתוב זימה ושמה זה בשריפה ואם הזקן ממרה חלק על הסנהדרין בגזירה שווה הזאת והוא הורה שמותר בתאום מנוסתו אז אם כן זה נחשב דבר שאמנם יש פה מיטת בת דין של שריפה אבל זה אם יש הדים וטרו בו אבל בלי זה זה כרת אז זאת אומרת זה דבר שיש בסדנו כרת ובשוגג קורבן חטאת אז אם הוא חלק בדבר הזה הוא נחשב זקן ממרא בדבר של גזירה שווה עכשיו מה שכתוב הברייתא בין דם לדם שהוא נחלק על דיני תומת דם בין דם נידה או דם לידה או דם זיוה הוא נעשה זקן ממרה מבאר רב פפא דם נידה מדובר שהוויכוח הוא בפלוגתא בוויכוח של הקביה בן מעל הלל ורבנן דתנן ששנו בנידה דם היה ירוק שהגוון שלו הוא ירוק הקביה בן עללל מטמא כדם נידה וחכמים מטהרים עכשיו אם הראתה יומיים דם ירוק שיש ויכוח אם זה בכלל נחשב דם נידה לאחר מכן הראתה יום אח דם אדום לפי דברי אותו זקן ממרה כיוון שמאז שהיא ראתה את הדם הירוק היא כבר נטמעה אז היא ממתינה שבעה ימים הרי תומת נידה סופרים שבעה ימים וביום השביעי ומר ת אחרי היום השביעי בלילה אחרי היום השביעי טובלים אז היא סופרת שבע ימים מאז שהי ראה את הדם הירוק לפי דברי הזקן ממרה אבל הרי היא הייתה צריכה לטבול אחרי שבעה ימים מאז שיא רטה את הדם האדום כי הרי הסנהדרין ארו שדם ירוק הוא אינו מטמא אז אם כן נמצא שא התחילה בכלל לראות דם נידע רק מהיום השלישי אז זה היה בעצם היום הראשון שלה ומאז היא הייתה צריכה לספור שבעה ימים נמצא שהיא טבלה יומיים לפני שנגמרו ימי דותה והי עלי הייתה היא מטבלה אחרי שבעה ימים מאז שרת אדם ירוק בעצם נמצא ש הטבילה הזאת לא העיל לה בכלל היתה צריכה לטבול יומיים אחר כך אז כאן יש דבר ש זדונו כרת שגגתו חטאת בדם נידה כת נעבור לגבי דם לידה אנחנו יודעים שיולדת תורה אומרת תחילת פרשת תזריע שאם היא ילדה זכר היא נטמאת שבוע כל דם שהיא רואה יש לו דין דם לידה ואם הא ילדה נקבה היא תמת שבועיים כל דם שהיא רואה נחשב דם לידה מה שייך כאן ויכוח בין הזקן ממרה לבין הסנהדרין דבר שדו קרת ו שגגתו חטאת בוויכוח פלוגתא דרב ולוי ד תמר נאמר במסכת נידה רב אמר יש מעיין אחד שממנו יוצאים ד דמי הלידה גם הטהורים וגם הטמאים כי הרי אחרי שבעה ימים שהיא רואה דם אחרי שהיא עלדה זכר למשך 33 ימים אומרת התורה שמעיקר דין תורה כל אדם שהיא רואה נחשב דם תואר דם שלא מטמא אותה אזה מעיקר דין תורה כמובן כולם יודעים שבזמננו לא נוהגים את הדבר הזה יכול להיות שזה אישה שבכלל יולדת בימי זיבה לא ניכנס לזה בכל אופן היום מתמים כל דם אבל בכל אופן מעיקר דין תורה ה-33 ימים שהיא רואה אחרי השבעה ימים הם י הם דם תואר עכשיו אומר רב גם דם תואר וגם דם טמא זה אותו מקור של דם אלא שבימי בדם טמא התורה תמתו בימים של דם תואר התורה טירתו ולוי אמר שני מעיינות אן זה בכלל דם משתי מקורות אחרות ביולדת ממקור אחד יוצא אדם הטמא וממקור השני יוצא אדם הטהור ואחרי שהסתיים זמן הטמא יסתיימו שבוע ללידת זכר או שבועיים ללידת נקבה נסתם המקור טמא ונפתח המקור הטהור ולכן היא טהורה ואחרי שהסתיים זמן הטהרה היינו יש א נאמר זכר שבוע זה דם טמא 33 ימים לאחריהם זה דם תואר אבל אם היא רואה דם אחר כך אז זה כבר מטמא אותה זה כבר דם טמא רגיל כמו כל אישה שרואה דם שהדם הזה מטמא אותה וכשסיימתי דם תואר נסתם הטהור ונפתח הטמא ומאז היא נטמאת בטומאת נידה כבר נגמרו ימי הומ דיני יולדת מתחילים עמי נידה רגילים וההבדל במחלוקת מה יוצא להלכה הבדל הלכתי מה מה מה ההבדל ההלכתי בין דברי רב לבין דברי ליוי האם אנחנו אומרים שזה מאותו מעיין ממנו יש גם דם טמא וגם דם טהור או שזה שתי מעיינות אחרים מעיין אחד של אדם הטמה ומעיין אחר של אדם הטהור הוויכוח יהיה באופן כזה שכשהיה זמן הטומאה אדם ממשיך לזרום בלי הפסק דהיינו זה אותו רצף אחד לפי דברי רב מיד לאחר שבועיים היא טהורה ולאחר 60 ימי הטהרה אדם טמא למה כי זה אותו מקור אז מה אם זה היה ברצף אחד בזמן של דם טמא זה טמא בזמן של דם טהר זה טהור ובזמן שזה חוזר להיות אדם טמא זה חוזר להיות טמא זה לפי דעת רב לפי דעת לוי שזה שני מקורות אם זה היה ברצף אחד שהיא ראה את האדם הרי לא שייך לומר שנסתם מקור אחד ונפתח מקור אחר כי הרי זה בפעם אחת אדם היה ריה אחת ארוכה אז אם כן נשאר הדין הקודם לא מתחיל אחר כך דין אחר רק רק אם הפסיק אדם לזמן מסוים והתחיל שוב רק אז מתחיל שינוי זאת אומרת אם אחרי שהיו ימי טומ הפס הפסיק ראיית הדם ואחר כך חזרה לראות דם אז מתחיל דם תואר אחרי שיסתיימו ימי דם תואר צריך שהפסיק הדם ואם אחר כך חוזרת ורואה רק אז מתחיל דם טמא שוב ככה זה לפי דעתו של לוי ואם הזקן הורה כמו לוי והסנהדרין הורו כמו רב והאדם ממשיך אחרי מי תואר לפי רב הרי היא טמאה ואם כן אם היא תהיה עם בעלה זה יהיה דבר של זדונו קרת או חטאת ולפי הזקן שור כמו לוי הרי הא תהיה טהורה אז אם כן שייך דבר שיש ויכוח בין הזקן ממר לבין ה שאר הדיינים של הסנהדרין בדבר שדנו כרד שגגתו חטאת בדם לידה עכשיו מביאה הגמרא מתי שייך שחייבים על דונו כרת ו שגגתו חטאת בעניין דם זיוה בפלוגתא בוויכוח דרבי אליעזר ורבי יהושע דתנן שנו במסכת נידה קשתה שלושה ימים אחת לפני לידה שרואה דם מעם כוש יצירי לידה במשך שלושה ימים וזה בתוך 11 יום של ימי זיוה ויש לי ספק האם זה דם זיוה או דם לידה זה הבדל גדול אם זה דם לידה כי אנחנו רואים הרי שהיא קשתה בזמן הזה אז היא תלד חרי זה אם היא ילדה זכר אחרי שבוע אפילו אם הרואה דם מעיקר דין תורה זה נקרא דם תואר אם ילדה נקבה אחרי שבועיים אם תראה דם זה נקרא דם תואר כי כל אדם שרטה ה אדם יולדת אבל אם הדם שהיא רואה בשלושה ימים האלה לפני הלידה זה דם זיווה אז אחרי שהיא תלד אחרי שעבור שבוע מלידת זכר או שבועיים מלידת נקבה הימים שהיא תראה אחר כך לא יהיו דם תואר כי הרי היא ילדה מתוך ימי זיבה היא צריכה לשמור שבעה ימים נקיים מדם כדי להטהר לפני זה היא לא יכולה להיטהר אז אם כן יש משמעות גדולה האם השלושה ימים שהיא ראתה לפני הלידה האם זה היה לידה ואז אם כן הייה לה כל דיני יולדת א גם תקולות של דיני יולדת אבל אם זה דם זיבה אז היא יולדת בימי זיבה אז בעצם היא לא יכולה לקבל את הדם תואר כי הא צריכה לשמור שבעה ימים נקיים מדם כדי להתר אז יש כאן ויכוח בין רבי אליעזר לבין רבי יהושע אם שפתה שפתה אם היה הפסק מקושי צר לידה קם אבל עדיין היה דם שזה סוג של הוכחה שזה לא קשור ללידה אלא זה דם זיוה שאלה כמה זמן צריך שיהיה הפסקה של קושי צירי הלידה והיא עדיין תראה דם בין הימים ש את הדם לבין הלידה כי ברגע שיש כוש יצירי לידה והרואה דם אני טולה שזה כנראה דם לידה אבל אם אין כוש יצירי לידה ועדיין היא רואה דם אז אני אומר שזה דם זיוה עכשיו כמה זמן צריך להיות שהיא רואה דם אחרי שהא ראת שלושה ימים מתו יצירי לידה כמה זמן צריך שיהיה הפסק שאין צירי לידה והיא עדיין רואה אדם כדי שאני אגיד טוב זה לא קשור ללידה את רואה היא רואה אדם כל כך הרבה זמן בלי צירי לידה משמע שזה בכלל ידה מזיבה ואז אני יטמא אותה כמה זמן צריך להיות הפסק אז בזה יש ויכוח רבי אליעזר ורבי יהושע רבי אליעזר אומר שאם יש הפסק של יממה של 24 שעות זה מספיק אם שפתה מעת לעת וילדה הרי זו יולדת בזוב דברי רבי אליעזר זאת אומרת רבי אליעזר אומר שאם היה פרק זמן של יממה של 24 שעות שבו בלי צר קושי צירי לידה הראתה דם זה אומר שהיא זווה וכשהיא תלד כל אדם שתראה יהיה אדם טמא היא תתאר רק אחרי שבעה ימים שבהם היא תהיה נקיה לגמרי ויש שבעה נקיים רבי יהושע אומר לא מספיק י ממה של הפסקה אם היה רק י ממה אחת של הפסקה בין קושי צער צירי הלידה לבין הלידה שהיא ראתה בימים האלה בזמן הזה דם אםה רק יממה של 24 שעות היא עדיין נחשבת שההיא רק יולדת וכן יהיה לה דם טב עד שיעברו אחרי הפסקת הציירים לילה שלם ויום שלם ואחר כך תלד כמו לילי שבתות ויומו כמו לילי שבת ויומו זה יוצא יותר מזה יכול לצא 24 שעות בדיוק אם זה היה הפסקה בדיוק שהתחיל לילה עד סוף היום של המחרת אבל זה יכל להות יותר צרך להיות לילה שלם ויום שלם רק אם היה כזה הפסק ארוך אז אני אומר שזה יולדת בזוב שבזמן הזה שפתה מן הצער לא היה לה צער של צירי לידה אבל היא לא הפסיקה מן הדם דם עדיין היה אז אני אומר שזה דם זיוה אז אם כן נמצא אם באה האישה שראתה שלושה ימים דם בימי זיוה עם קושי צירי לידה נרגעו הציירים שלה למשך יותר מיממה ופחות מיום ו ופחות מלילה ויום שבזה הוויכוח שלפי רבי אליעזר היא טמאה זיוה ולפי רבי יהושע לא עכשיו אם אותו זקן פסק כמו דעת רבי יהושע שהיא לא נחשבת זווה אלא יולדת ויש לה דם תואר והסנהדרין החמירו כמו רבי אליעזר שהיא כן יולדת בזוב ואיין לה דם תואר והיא טבלה אחרי ימי הטומאה של היולדת שבעה ימים לזכר ושבועיים לנקבה אז אם כן נמצא והיא הייתה עם בעלה בתוך הימים האלה בלי שהיא ספרה שבעה נקיים אז אם כן נמצא ש הסנהדרין הכריעו במקרה הזה שהיא אסורה על בעלה בדבר שז דונו קרת ו שגגתו חטאת למה כי בעצם היה כאן יולדת ב טוב אבל אותו זקן פסק ללא שזה היה יולדת רגילה ויש לה דםמ תואר ואם כן נמצא שהוא התיר כאן דבר שחייבים על זדונו קרד גתו חטא עוד ראינו בברייתא שמהפכה ממרה נחלק עם הסנהדרין יש לו דין זקן ממרה בין אם הוא חולק בדיני ממונות בין בדיני נפשות בין בדיני מלכות כעת מבארת הגמרא רב פפה מבאר על פי בקשתו של רבא מת שייך בדיני ממונות דבר שזדונות ו שגגתו חטאת בפלוגתא דשמואל ורבי הבאו תחילת המסכת שלנו יש ויכוח שמואל ורבי הבאו דמר שמואל שני דיינים שדנו בדיעבד דיניהם דין אלא שנקראים בית דין חצוף ורבי אבאו אמר לדברי הקל שניים ש דנו אין דינין דין עכשיו הזקן ממרה אם הוא סבר שאין דיניהם דין כמו רבי אבאו והסנהדרין בלשכת הגזית סברו שדיני הם דין כמו שמואל זה דבר שדנו כרת ושגית חטאת כי אם דנו שניים וחייבו את פלוני ממון והלך הזוכה וקידש אישה בממון הזה לדעת הזקן היא אינה מקודשת כי הרי הוא קידש אותה בממון שאינו שלו ואם כן אם אחר כך מישהו אחר יקח אותה הוא יהיה פטור ולפי דעת הסנהדרין י אשת איש ם מישהו אחר יקח אותה אז זה נחשב שהוא נכשל באשת איש שזה מיטת בית דין אבל אם זה היה בלי אדים והתראה זה מזיד כרת ובשגרה בשגגה חטאת מתי שייך ויכוח בדיני נפשות שזה דבר שדו קרד ו שגגתו חטאת בפלוק דרבי ורבנן תניה כמו שראינו בריתה בדף הט רבי אומר על הפסוק ש היו שני אנשים שהיה להם ממש מריבה שהם רצו להרוג אחד את השני ב בדיוק עברה שם איזה אישה מעוברת ואחד הכה אותה אז אם היא מתה א אומרת התורה ונתת נפש תחת נפש רבי אומר שזה הכוונה שישלם ממון את דמי האישה ליורשיהם כי הרי הוא התכוון להרוג את חברו והרג את האישה אומרת הברייתא אתה אומר ש נה לממון או אינו אלא שהורגים את הרוצח אפל פי שהוא התכוון להרוג מישהו אחר ובטעות הרג את האישה הזאת ונאמר נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב מיטה התשובה היא נאמר לשון נתינה למטה כשהאישה נהרגה כתוב ונטת נפש תחת נפש ועל זה יש לנו דיון האם הכוונה שהורגים את הרוצח או שהוא רק חייב לשלם ממון ונאמר לשון נתינה למעלה במקרה שהאישה לא מתה אלא היא הפילה את ה ברא כתוב ונתן בפלילים כאשר ישיט עליו בעל האישה הינו צריך לתת דמי ולדות ששמה זה ממון מה ללן ממון אפ קן ממון וחכמים חולקים הם סוברים שנתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב מיטה כמו ששמה נאמר עכשיו אם הסנהדרין סבו כמו רבי וחיובו את המקה בשלום ממון של האישה להורשה והזקן סבר כמו חכמים ש הוא חייב מיתה והוא פטור מממון עכשיו הם הלכו וקיבלו כסף יורשי האישה קיבלו את הכסף הזה וקדשו אישה בממון הזה לפי דעת אותו זקן ממרה הי אינה מקודשת כי הוא הרי קידש ממון שאינו שלו ואם אם מישהו אחר יכשל בה הוא יהיה פטור כיי לא ישת איש ולפי דעת הסנהדרין מקודשת ואם מישהו קשל בה הוא יהיה חייב כי היא כן נחשבת לפי דעתה משת איש זה דבר שדנו קרת גתו חטאת כמו שאמרנו מה שהיה בדיני מק דבר שדנו כרת ושתו חטאת בפלוק דרבי ישמעאל ורבנן דתנן משנה בתחילת המסכת דיני מכות דנן לפי דעת רבנן בשלושה דיינים משום רבי ישמעאל אמרו דנן ב23 דיינים עכשיו אם שלושה דיינים נתנו מלכות לאדם והסנהדרין סברו כמו רבי ישמעאל שאיין מלכות אלא ב-23 אז אם כן אותם שלושה היו חייבים לשלם לו על פי הסנהדרין דמי בלתו כי הם חבלו בו שלא מן הדין ואותו מוכה הלך וקידש אישה בממון הזה לפי דעת הסנהדרין הממון הזה שלו והאישה ישת איש ואם מישהו יכשל בה זה דבר שדו קרד שגגתו חטאת ואם הזקן ממרה סבר כמו דעת רבנן שהמלכות היו כדין ואם כן עדיין הם לא חיייבים לשלם את החבלה אם כן הממון הזה לא של המקדש כי באמת לא מגיע לו כסף כי הם באמת עשו כדין בזה שהם נתנו מלכות אז כשהוא קידש מה הממון שאינו שלא היית האישה היא אינה מקודשת ומי שנכשל בה פטור אז יש כ באמת ווח בדבר שדנו קרת ו שגגתו חת כעת עובר רב פפה לבאר את מה שדורשים מה שכתוב בין נגע לנגע בין נגעי אדם על גופו בין נגעי בתים בין נגעי בגדים מתי שייך בנגעי אדם ויכוח בדבר שדנו קרת ו שגגתו חטאת בפלוגתא בוויכוח דרבי יהושע ורבנן דתנן משנה בנגעים א נגע על האור זה נגע בצבע לבן שיש בו יש כמה גוונים של לבן שזה מטמא אחד מהגוונים זה בערת עכשיו בשביל שהנגיד שיהיה בו שיער לבן בנגע אבל צריך להיות שקודם כל נהייה כתם בהרת על האור ואחר כך השיער הפך להיות לבן אבל אם הבהרת קד אם עכשיו אם הבהרת קדם לשיער הלבן שזה באמת הסדר הנכון טמא ואם השיער לבן קדם לפני הבהרת אז טהור ואם יש לנו ספק מה קדם הנגע או השיער הלבן אז לפי דעת רבנן טמא רבי יהושע אומר כה מהי כהא אמר רבה הנגע התכה נחלש והבן אדם טהור כי אחד מסימני טהרת נגע שהוא נחלש עכשיו אם בא לפנינו מקרה שיש ספק שיער קדם ספק בארת קדמה והזקן פסק כמו רבי יהוושע שזה טהור והסנהדרין פסקו כמו רבנן שטמ יש כאן דבר שזדונות ושגית חטאת כי לפי דעת הזקן הוא טהור ומותר לו להיכנס לבית המקדש אחרי שהוא כמובן אעשה את כל התהליך של הטהרה שכתוב בתחילת פרשת מצורה זאת תהיה תורת המצרה ביו טהרתו בכל אופן כשההוא יעשה את הליכי הטהרה יהיה מותר לו להיכנס למקדש ולדעת הסנהדרין הוא נשאר טמא ואם הוא נכנס למקדש גם אם הוא טבל זה לא יעזור עדיין לא אין לו סימני תערה ואפילו אם הוא טבל ועשה את הכל הוא עדין נשאר טמי ווא נכנס לבית המקדש בטומה הוא חייב מזיד כרת ובשוגג חטאת מה שייך בנגעי בתים דבר ש זדונו כרת ושגית חטאת בוויכוח פלוגתא דרבי אליעזר ברבי שמעון ורבנן דתנן שנינו גם זה במשנה מסכת נגעים רבי אליעזר ברבי שמעון אומר אנחנו יודעים שהתורה אומרת שאם אדם יש לו כתם של נגע צרעת על הקיר של הבית אז אז יכול להיות אם יש סימני טומה זאת אומרת מסגירים את הבית וכולי שבוע ועוד שבוע כמו כל הלכות שכתובים בפרשת תזריע מצורה אז אם בסופו של דבר מתברר שהנהג טמא מתמים את ה את מה שבבית חולצים את האבנים יש תהליך שלם של טהרה עכשיו מתי נחשב שזה נגע טמא אם יש גודל של כגריס זהו זה נחשב נגע טמא מחדש רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי חידוש גדול ולכן באמת הגמרא אומרת לאל שלפי ד עתו נגעי בתים לא היה ולא עתיד להיות דרוש וקבל שכר למה נשנה דרוש וקבל שכר למה הוא סובר חידוש מאוד גדול שהנגב חייב להיות בזווית בקרן זווית של הבית ע על שתי קירות שזה בעצם נגע אחד ארוך של כגריס שתי כשתי גריסים זאת אומרת יוצא כמו שתי גריסים בגובה של גריס רק אז הבית מה לעולם אין הבית מה עד שיראה הנגע בגודל של כשני גריסים על שתי אבנים בשתי כתלים בק זווית אורכו כשני גריסים ורוכבו כגריס כמו שהסברנו מה הי תמה דרבי אלעזר ברבי שמעון הוא לומד את זה מהפסוק בפסוק אחד כתיב לשון קיר שפל מן הקיר ובפסוק אחר כתיב לשון קירות והנה הנגע בקירות הבית אז הוא דורש איזהו קיר שהוא כמו שתי קירות ואומר זה קרן זווית שמחובר לקיר אחד והוא חיבור של שני קירות ושם שייך נגע בבית ורבנן חולקים על הדרשה הזאת אם יש כגריס לא משנה על איזה קיר זה מטמא עכשיו אם הזקן סב כמו רבי אליעזר ברבי שמעון ותיאר כל נגי בתים חוץ מנגע בקרן זווית ואדם שהיה לו נגע במקום אחר בבית ונכנס לביתו ולפי דעת הזקן ממרה מה זה זה לא זה לא נחשב בכלל נגע צרת ואם כן הוא טיאר לו את הבית ו הסנהדרין אם הם סברו כמו דעת רבנן שהבית כן יש לו דין נגע צרה אם אדם הזה נכנס לבית מנוגה והוא טמא עכשיו כיוון שיש ויכוח אם הבן אדם הזה טמא או טהור אם הוא נכנס עכשיו לבית המקדש אם הוא טמא הוא חייב כרת במזיד וחטאת בשוגג אז נמצא שיש כאן ויכוח בדבר שדו כרת ושגרת חטאת בנגעי בתים נגעי בגדים אם יש על בגד נגע צרת מתי יש ויכוח בין הזקן ממרה לסנהדרין דבר שיש בסדנו קרת ו שגגתו חטאת בפלוגתא דרבי נתן בן אבטול מוס ורבנן הבריתה רבי נתן בן אבטול מוס אומר בגד שיש עליו נגע צרת והוא טמא אחר כך התפשט הנגע בכל הבגד האם אנחנו אומרים שזה סימן טהרה או לא אז הוא אומר מנין לפריחה ובגדים שהיא טהורה נאמרה קרחת וגבעת בנגעי אדם ונאמר קרחת וגב אחת בנגעי בגדים מה להלן בנגעי אדם מפורש שאם הנגע פרח בכל גופו זה סימן טהרה והוט ור אף כאן לגבי צרעת בגדים אם הנגע פרח בכולו טהור ורבנן חולקים על רבי נתן בבולמוס וסוברים שאין טהרה עם פרח הנגע וכל הבגד זה נשאר טמא ואם באמת היה כזה בגד שפרחה צרעת בכל הבגד והוא הכניס את הבגד לבית המקדש או שהוא נגע בבגד ונטמע ונכנס לבית המקדש כי הזקן הורא לו שזה טהור כמו רבי נתן בן אבטול מוס והסנהדרין חלקו וסברו כמו דעת חכמים שזה טמא אז הוא עבר על דבר שדו כרת ושגית חתת ועד כאן דף פז
לצפיה בתכנים נוספים: