הדף היומי מסכת סנהדרין דף פה

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף פה

[מוזיקה] סנהדרין דף פה מתחילים בעזרת השם ד פד עמוד ב שורה עשירית מלמטה מספרת הגמרא שתי עובדות עובדה ראשונה על רב לא שוויק ליברי הוא לא נתן לבנו למשקל לי סילבה לקחת ולהוציא ממנו קוץ אם נתקע קוץ בבשרו של רב הוא לא הניח לבנו ליטול את הקוץ עובדה שנייה מר ברי דרבנה לא שביק לברי למפתח להיכבות מר בנו של רבנה לא הניח לבנו לפתוח לו פתח בקביעה שיש בה מוגלה כדי להוציא על ידי הפתח את מוגלה מה הסיבה למה הם לא הניחו לבן שלהם לעשות להם את הפעולה הרפואית הזאת דילמה חביל שמה יחבל שלא לצורך והולי שגגת איסור וחשב שהם בשגגה עבו על איסור של מכה אביו ואמו מות יומת שהחיוב הוא מתת בית דין של חנק שואלת הגמרא אם כן אי החי שאדם צריך להימנע מ עשיית פעולה רפואית שמה הוא יבוא לחבול בשוגג שלא לצורך ולעבור על שגגת איסור כל אחד אחר נמי כל אדם יהיה אסור לו לבוא ולעשות פעולה רפואית כי אולי בשגגה הוא יכבו שלא לצורך ווא יעבור על לא תעשה שהמקור שלו נאמר ב אונש מלכות שבית דין מלכים את מי שמחויב מלכות כתוב שם לא יוסיף להכותו שצריך להכות רק את המניין של המלכות ולא מכה אחת יותר כל שכן מי שלא מצווה לתת מלכות אסור לו לתת שום מכה אסור לו לחבול אז אם אדם ועושה פעולה רפואית במישהו אם הוא בטעות יחבול בו שלא לצורך הוא יעבור על לא תעשה אז אם כן הוא עובר על שגגת איסור אז יהיה אסור לו למה אתה מדבר רק על בן למה רק בבנו מצאנו חכמים שהקפידו נזהרו ולא נתנו לבן לעשות להם דבר רפואי שיכול להיות שהם יבלו בשגגה ש חבלה מיותרת אונה הגמרה יש הבדל גדול כל אדם אם הוא חובל באחר אם זה במזיד הוא עובר על לא תעשה שחייבים על זה מלכות אם זה בשוגג זה שגגת מלכות שגגת לא תעשה אבל בנו אם הוא חובל באביו במזיד הוא הרי חייב מיטת בית דין של חנק אז כאן אם הוא עושה את זה בשגגה זה יותר חמור כי זה שגגת חנק שואלת הגמרא ומה תגיד על שגגת סקילה של חילול שבת וה דתנן כתוב במסכת שבת במשנה שמותר לקחת מח קטנה מחת של יד כדי ליטול בה את הקוץ שננעץ בבשרו של האדם זאת אומרת כל שכן שמותר להשתמש עם המחת הזאת ובאמת להוציא קוץ בשבת ליחוש דילמה חביל אולי בטעות הוא יחבול וא ואילה שגגת סקילה ימצא ש בשגגה הוא עבר על איסור של סקילה של חילול שבת מתרצת הגמרא התם בחילול שבת יש מצווה מיוחדת זאת אומרת בחילול שבת יש תנאי מיוחד שאיין בשאר המצוות שחיללו שבת זה במלאכת מחשבת כשזה דבר שהוא מתוך מחשבה יצירה שמחשבים לייצר אותה חושבים עליה עושים אותה מתוך מחשבה ועושים פה איזשהו יצירה אבל אם זה קלקול זה לא נחשב מ התם מקלקל הוא ומקלקל זה לא נחשב שהוא עשה מלאכה שואלת הגמרא כן זה לפי כל הדעות יש דעה שצוברת שמקלקל חייו הניך למן ד אמר מקלקל פטור אז מובן למה מותר להוציא קוץ בשבת ולא חוששים שמה יחבול כי בחבלה אין חיוב של מלאכה בשבת אלא למן דאמר שסובר שמי שעושה בשבת מלאכה אפילו אם הוא עושה כאן דבר של קלקול הוא לא עשה כאן יצירה הוא יהיה חייב מה יקל מימר הקושיה חוזרת למה התירו להוציא קוץ בשבת ולא חוששים שמו יחבול ויעבור על איסור שסד סקילה מתרצת הגמרא מן שמ תלי ד אמר מקלקל בחבורה חייו מי הדעה שסובר שאף על פי שזה מקלקל הוא יהיה חייב לדעתו של רבי שמעון הי אם כן הו לשיטתו גם כן לא יהיה קושיה כי רבי שמעון הרי אמר כל מלאכה בשבת שאינה צריכה לגופה הוא לא עושה את המלאכה בשביל המלאכה עצמה אלא בשביל דבר צדדי שיוצא ממנה כגון הוא שורף איזשהו עץ בשביל להתחמם הוא לא צריך את האפר הוא לא צריך לשרוף דווקא את העץ אלא הוא רוצה להתחמם הוא רוצה את החום שיוצא מן השריפה פטור עליה מקרה כזה הוא יהיה פטור כי זה לא נחש עכשיו מתכוון כי אין לו עניין במלאכה אם כן לשיטתו אין חיוב על חבלה אלא אם הוא צריך את החבלה דהיינו אם הוא צריך את הדם אבל אם הוא יחבול בטעות אז הרי אינו צריך את החבלה כי במקרה הזה הוא אינו צריך את הדם ולכן מותר להוציא קוץ בשבת כי אין כאן חשש איסור סקילה באו מני מרב ששת שאלו אותו שאלה שהיא מאוד מאוד קשה קשה מאוד לללמוד את השאלה הזאת בן מה הוא שייעשה שליח בית דין ללכת לאביו ולהכות אותו אם הוא חייב מלכות או לקלל אותו אם הוא חייב נידוי אמר לו רב ששת מה ההבדל בין להלכות אבא או לקלל אבא שחייב נידוי לבין להקות מישהו אחר ולקלל מישהו אחר שחייב נידוי ואחר תירו לעבור על האיסור ולקלל בן ישראל או להלכות בן ישראל אלא מוכרח שבתור שליח בית דין זה מותר כי כבוד שמיים שיצא מקיום דברי הבית דין עדיף ובמצבים כאלה התורה התירה את האיסורים האלה אז הך הנמי גם בבנו אף על פי שאסור לו להקות אסור לו לקלל את אביו כבוד שמיים עדיף ככה אמר רב ששט מיטיו הקשו עליו מדברי ברייתא הגמרא תבאר את כל דברי הברייתא בהמשך אומרת הברייתא ומה מי שמצווה להכותו מצווה שלא להכותו מי שאינו מצווה להכותו אינו דין שמצווה שלא להכותו ברייתא נו מה מה פירוש איך מילה אחת מתחברת כאן למילה השנייה מהי מה הפירוש כאן בבריתה לו בכי הכוונה מי שמצווה להלכות וכן מי שאינו מצווה להלכות אידי ואידי במקום מצווה היינו מדובר פה שהוא שליח בית דין להקות אותם בגלל שהם עברו עבירה ומה פירוש שאינו מצווה להכותו בבנו ומה הכוונה מצווה שמצווה להכותו מדובר באדם אחר וזה מה שנבאר את כוונת דברי הבריתה מה אדם אחר שבמקום שעבר עבירה מצוווה לתת לו מלכות כמו שלי הרבי דין בכל אופן מצווה שלו להלכות אותו יותר ממה שהוא חייב בנו שאף במקום שאביו עבר עבירה הוא אינו נעשה שלי הרבה דין לקטו קל וחומר שכשהוא לא חייב כשאביב אינו חייב מלכות ודאי שאסור לו להכותו והייתה באה ללמוד אזהרה לאדם שמכה את אביו רואים שבן אינו נעשה שליח בדין להלקות את אביו יש לך הסבר אחר לבאר את הבריתה זה כנראה ההסבר היחיד ואם כן יהיה מהברית הזו תוכחה שאסור לבן להיות שליח בדין תת מלכות לאביו כ הגמרא לא זה ה פירוש בבריתה אפשר לבאר את הבריתה כך מי שאינו מצווה להכותו וכן מי שמצווה להק אותו אידי ואידי גם זה וגם זה לא שנה בנו ולא שנה אחר ובכל זאת זה לא סותר לא קשייה מתי מצוווה לאקו כאן בשליח בית דין מקום מצווה שיש מצווה לתת מלכות מה שלמדנו אינו מצווה להכותו כם מדובר שלא במקום מצווה כשהוא לא שלי הרבה דין וכך נבאר את הברייתא אחי קטן ה ומה במקום מצווה שאדם עבר עבירה והוא חייב מלכות ששליח בי דין מצווה להק אותו הוא צריך ללק אותו רק את מניין המלכות 39 מלכות הכי הרבה על עבירה אחת יש מצווה שלא להק אותו יותר ממה שמגיע לא יש איסור להוסיף אז כשאדם לא עבר עבירה והוא לא חייב מלכות שזה לא במקום מצווה שאינו מצווה להכותו כלל אינו דין שמצווה שלא להק אותו ונלמד בברייתא אזהרה לאסור לתת מכה לחברו אז אם כן את דברי הבריתה האלה אפשר להעמיד שהם לא מדברים על הבדל בין אדם אחר לבין אביו ועדיין אפשר להשאיר את דברי רב ששת שמותר לבן לתת מלכות לאביו או לנדות לקלל את אביו כשההוא חייב נידוי מביאה הגמרא ראיה נוספת שבין אינו נעשה שלי הרבני להלקות את אביו ויהיה מזה קושיה על רב ששת שהתיר תשמה ברייתא היוצא להרג במיטת בית דין על עבירה שהוא עבר ויירה ביזיונות בן אדם עכשיו יוצא למיטת בדי ובא בנו והיכה הוא או קילל אותו חייב נכון זה בזיונות בשבילו שככה אבא שלו יוצא להרג מיתת בית דין אבל עדיין אסור לו לעבור על האיסור הזה של מכה אביו או מקלל אביו אבל אם בא אדם אחר ויקה הו או קיללו אדם אחר פטור על זה שהוא יקה או קילל אדם שיוצא למות במיטת ד זה הבריתה ובינן ב אנחנו בבית המדרש כששמענו את הבריתה הזאת הקש עליה מה ישנה בנו ומה ישנה אדם אחר למה בנו חיה ואדם אחר פטור ואמר רב חיסדא אני אסביר לכם את דברי הבריתה מדובר במקרה ש שליחי בית דין באים ומסרבים מפצירים בו לצאת איתם כי הם רוצים לתת לו מיטת בית דין והוא אינו יוצא אז לכן מנו שליח בית דין להוציא אותו בכוח והוא כה הו קילל אותו ול זה אומרת הבריתה שאם זה לא בנו אלא מישהו אחר היינו שליח בית דין שממונה להוציא אותו בכוח אם הוא יקה אותו קילל אותו הוא פטור אבל אם זה היה בנו הוא חייב מתי ששליח בית דין זאת אומרת שהוא לא יכול להלכות את אביו אפילו אם הוא שליח בית דין הוא לא יכול לקלל את אביו אפילו אם השליח בית דין וסותר דברי רב ששת דוחה הגמרא רב ששת חולק על רב חסדה מסביר את הבריתה אחרת מוקלה הוא מעמיד את הבריתה הזאת בשאין מסרבים לו בו לצאת לא מדובר פה על אדם שבאים לקחת אותו למיתת בית דין והוא לא בא וצריך להפציר לצאת ולכן מקים הו מקללים אותו ולכן בבנו אם הוא יקע או קילל הוא יהיה חייב אבל אם הוא שליח בי דין הוא יהיה פתור שואלת הגמרא אז אם כן תסביר לי את הבריתה הי החי החר נמי כל בן אדם אחר שבא ומכה או מקלל מישהו שיוצא למיטת בית דין חייב להיות צריך להיות חייב על זה שהוא הקה או קילל איש ישראל והוא עבר על לא תעשה הנה גמרא בן אדם אחר פטור אתה יודע למה כי גבר קטי ה הוא הבן אדם הזה כבר נחשב עכשיו אדם שהוא כבר נהרג והקאה או קללה של אדם כזה לא מתחייבים עליה שואלת הגמרא בחי רב ששת סובר שלא חיייבים על הקאת אדם שמוגדר אדם שהוא גב רק טילה שהוא כבר כאילו מת והרי רב ששת עצמו אמר רב ששט עצמו ביישו לחברו על ידי שהוא יכה אותו שהוא היה ישן ואותו מתבייש מת תוך כדי שנתו בכלל אף אף פעם לא התבייש מהבזק עשה לו אותו אחד בייש אותו כי שהוא ישן והוא לא לא התעורר אומר רב ששת שהמבחר כי הקרובים שלו התביישו של אותו אחד אותו דבר גם לגבי הקהה אומנם הבן אדם הזה נחשב כבר הרוג גב רק טילה אבל זה שהכה אותו התחייב על זה שקרובי מתביישים בזה שה אותו מתרצת הגמרא הוא מתחייב בסדר נו הוא צריך לשלם מדובר פה שהתשלום על זה זה פחות משווה פרוטה אחב מקינן בשקה הוא הקה שאין בשובי של הנזק שווה פרוטה לכן הוא פטור שואלת הגמרא אם הוא כה אותו הקעה שבזק אין שווי של שווה פרוטה למה הוא יהיה פטור והרי אמר רבי ימי אמר בשם רבי יוחנן אם אדם הקע את חברו הקעה שאין בה נזק של שווה פרוטה הוא לא משלם אבל הוא מקבל על זה מלכות לוקה תרצת את הגמרא בסדר זה באמת הכוונה באמת מדובר פה באכה שאיין נזק של שוו פרוטה ומי פטור דכ אמר פטור מממון מה שהביטה אומרת שהוא פטור זה הכוונ פטור מממון אבל באמת במלכות הוא יהיה חייב שואלת הגמרא מכלל דברי הברייתא אתה רוצה ללמוד ש בבנו אמרנו חייב ובאדם אחר פטור אז אחר פטור הכוונה ממה מממון אבל הוא חייב מלכות אז מה תגיד שבנו יהיה חייב אפילו ממון הרי מדובר כאן בהקאה שאיין בנזק שווה פרוטה ואיזה ממון ישלם הבן אלא חייב להיות שהברית לא מתכווננת שהבן חייב ממון אלא שהוא חייב בדינו על מה שהוא יקא את אביו מות יומת מה שהוא מקלל את אביו מות יומת אז אם כן הכנה מגם לגבי אחר שכתוב שהוא פטור לא הכוונה שהוא פטור מממון אלא שהוא פטור בדינו ממלכות עלזה שהוא יקע את חברו אז אם כן לפי דברי רב ששת מה באמת ההבדל למה בנו יהיה חייב ומישהו אחר יהיה פטור אלא אחר היינו טעמה דפטור אני אסביר לך סיבה אחרת למה מישהו אחר פטור במכה או מקלל אדם שיוצא למיתת בית דין דמר קרא כתוב לגבי קללה ונשיא בעמך לא טהור דווקא בעושה מעשה עמך מעשה ישראל מקיים מצוות נשמר מן העבירות אדם כזה יש לא תעשה לקלל אותו אבל זה שעבר עבירה נתחייב מיתה כיוון שלא נע כישראל מותר למישהו אחר לקלל אותו כשההוא יוצא להרג במיתת בית דין שואלת הגמרא תינח אם כן הסברת והנחת את דעתנו לגבי פתור של קללה אבל מה תגיד לגבי הכהה מנלן שכל האיסור והחיוב זה דווקא עם הקים אדם שעושה מעשה עמך מתרצת הגמרא דמק שינן הכאה לקללה אז יש מפרשים שזה על ידי בניין אב ז אומרת כיוון שמצאנו בקללה שכל הלא תעשה זה דווקא באדם שעושה מעשה עמך אז לומדים גם לדבר שדומה לעניין הקאה שגם שם זה דווקא בעושה מעשה עמך שואלת הגמרא החי אם מכה ומקלל מי שיוצא להרג מיטת בית דין ור כי הבן אדם הזה לא עושה מעשה עמך אז למה אם בנו יקה או קילל הוא חייב נמי יהיה פטור מתרצת הגמרא כדאמר רב פנחס בעניין אחר שמדובר שם ושעשה תשובה לכן זה נחשב שהוא נוהג כישראל החנה מי גם כאן בבנו נעמיד שמדובר שהוא עשה תשובה שואלת הגמרא אז אם הוא עשה תשובה נוו צדיק היחי אחר נמי גם אם מישהו אחר כוא יקלל אותו יהיה חייב אונה הגמרא אמר רב מארי ממה שכתוב בעמך דורשים עוד דבר גם שמדובר עושה מעשה עמך ובמקרה הזה הוא באמת עושה מעשה עמך כי הוא חוזר בתשובה אבל דורשים במקו ש בעמך דווקא מי שראוי להתקיים שראוי לחיות בעמך אתה חייב על קללתו והקאתו אבל זה שיוצא להרג אינו יכול להתקיים ואיין חייבים על קללתו והקאתו שואלת הגמרא י אחי אם אחר פטור על כללת והקאתי שיצה להרג כי הוא אינו יכול להתקיים ולכן אין חייבים עליו גם בנו נמי יפטר מהטעם הזה כרי כל דין הזרת מקלל ומכה אביו לומדים מ מקלל ומכה חברו כמו שראיינו אז למה אמרנו שבנו יהיה חייו מה הוא שונה מאחר שפטור מתרצת הגמרא יש הבדל גדול בין בנו לבין מישהו אחר אתה יודע למה בנו חייב אפילו שב אדם הזה נחשב כאילו הוא כבר מת מדדי אבה לאחר מיתה אם הוא קילל את אביו לאחר מיתתו של אביו הוא גם חייב אז אם כן ודאי שכשהוא יצא להרג הוא יהיה חייב עליו אם הוא מקלל אותו א שהוא מכה אותו מישהו אחר יהיה באמת פטור בכל אופן שאלו את רב ששת האם בן יכול להיות שליח בית דין להכות או לקלל את אביו ורב ששת אמר שכן מה היה ועלה מה פסקו על השאלה הזאת אמר רב ברב הונה וכן תנה דברי רבי ישמעאל כך נשנה בברייתא בבית מדרשו של רבי ישמעאל לא כמו דברי רב ששת אלא לכל אין הבן העשה שליח לאביו להכותו ולקלל יש רק מקרה אחד שכן חוץ ממשית שמסית אחרים לעבוד עבודה זרה גם בנו נעשה שליח להרוג אותו כי צריך לחזר אחר צדדים להרוג אותו בלי לדקדק מהשליח שהרי אמרה התורה במסת לא תחמול ולא תחסה עליו תחזר אחרי הריגתו של המסית תחילת הפרק הבאנו הראשון ברשימה של אלה שחייבים מיתת בית דין של חנק המכה אביו ואמו אומרת כעת המשנה זה שהוא חייב זה דווקא אם הוא עשה חבורה אינו חייב עד שייעשה בהן חבורה שיבצע אותם בפצע מדמם עוד אומרת המשנה מה הדין במכלל או מכה אביו ואמו לאחר מיתה זה חומר במקל יותר מבכה שרק המקלל את אביב לאחר מיתה חייב ומק את אביו לאחר מיתה פטור וה הגמרא תנו רבנן מה שאמרנו המקלל אביו ואמו לאחר מיתה חייו הפסוק אומר אביו ואמו קילל זה בא ללמד כבר כתוב שם כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת מה צריכה התורה להוסיף אביו ואמו קילל דמיו בו זה בא ללמד שהוא חייב אפילו לאחר מיתה שיכול הועיל וחייב במכה אביו וחייב במכלל אביו הייתי משווה ביניהם מה מכי אינו חייו אלא מחיים כי הרי אחרי מיתה לא שייך חבורה אף המקלל אינו חייב אל מחיים ועוד הייתי לומד קל וחומר ומה מכה אביו שזה חמור שעשה בו דין שלא בעמך שאינו נוהג כבן ישראל כ בעמך הוא חייב על הקאת אביו אפילו עם אביו ואינו נוהג כישראל כי הרי לא נאמר בהכאה לשון בעמך לא חייב בו לאחר מיתה במכה מקלל שהוא יותר קל שדווקא אם אביו נוהג עושה מעשה עמך הוא חייב שלא עשה בו שלא בעמך כ בעמך כי כתוב דווקא בעמך לא טהור אינו דין שלא חייב בו לאחר מיתה תלמוד לומר אבי ואמו קילל שאפילו לאחר מיתה חייב שואלת הגמרא הניחה זה טוב לפי דעתו של רבי יונתן ד מיתר ליקרא שבאמת המילים אביו ואמו קילל לפי דעתו מיותרים אפשר לדרוש אפילו לאחר מיתה הוא חייב אם הוא מקלל את אביו ואמו א לפי רבי יהושיע שדורש את הפסוק הזה לאיזשהו עניין אחר אם כן המילים האלה לא מיותרות מה יקל מאמר מנן הוא לומד שמחייבים בן אדם אם הוא קילל את אביו ואמו אפילו לאחר מיטתם איפה ראינו ויכוח בין רבי יושיע לבין רבי יונתן ד תניה שהפסוק אומר איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת מה התלמוד לומר איש איש למה צריך לכפול אלא זה בא לרבות שלא רק איש היינו זכר אם הוא קילל חייו אלא אפילו בת שמקללת חיי אפילו טומטום שזה מכוסה הסימן לדעת אם זה זכר או נקבה ואנדרוגינוס שיש לו גם סימני זכר וגם סימני נקבה שקילל את אביו הוא יהיה חייב מיתה כי הרי אין הבדל בין בן לבין בת זה דורשים ממה שכתוב איש איש התור בא לרבות גם בת אשר יקלל את אביו ואת אמו אז לפי דעת רבי יושיע כשכתוב ו זה אומר שני יחד אז אם כן אין לי אלא המקלל את אביו ועמו יחד אבל אם הוא קילל אביו שלא קילל את אמו גם או שהוא קילל רק את אמו שלא את אביו מנען שחייו תלמוד לומר בתחילת הפסוק הלשון קללה כתובה בסמוך לאבא אשר קלל את אביו ואת אמו ובחלק השני של הפסוק כתוב אבי ואמו קילל אז הקללה כתובה אחרי המילה אמו בסמוך לאמא זאת אומרת אביו קילל חייו זה מה שהשמיכה את הקללה לאביו יקלל את אביו ואת אמו ומה שכתוב אביו ואמו קילל שהשמיכה את הקללה למילה אמו זה בא ללמד שהוא חייב גם אם הוא קילל רק את אמו וגם אם הוא קילל רק את אביו אלה דברי רבי יושיע כי לפי דעתו זה שכתוב את אביו ואת עמו זה באמת יכול להיות שניהם המשמעות היא ב את שניהם זה לא אחד מהם אבל לפי רבי יהונתן הוא אומר שכשוך משמע שקילל שניהם כאחד ומשמע גם כל אחד ואחד בפני עצמו כשכתוב שני דברים זה לא חייב להיות שהם חיייבים להיות יחד עד שיפרוט לך כתוב יחדיו כמו בכלאים התורה אומרת לא תחרוש בשור וחמור ואז היא מוסיפה את המילה יחדיו כדי ללמד אלנו שהאיסור זה ביחד לא כשהם בנפרד אבל כשלא כתוב יחד דו גם בנפרד יש איסור אז אם כן שכתוב אשר יקלל את אביו ואת אמו לפי רבי יונתן זה גם יכול להיות או אביבו אמו אז אם כן המילים אבי ואמו קילל מיותרות ודורשים מיהם באמת שזה בא לרבות אפילו לאחר מיתה אבל לפי דעת רבי יהושיע שהוא הדעה הראשונה כאן אין כאן שום מילים מיותרות מה שכתוב בהתחלה איש אשר יקלל את אביו ואת אמו זה כדי להסמיך את הקללה לאביו להגיד שהם מקלל רק את אביו הוא חייו ומה שאחר כך כתוב אביו ואמו קילל זה לא מיותר זה בא להסמיך את הקללה לאמו כדי להגיד שגם אם הוא קלל רק את אמו הוא יהיה חייב אז אם כן מנלי מנינו ילמד שיש חיוב גם המקלל לאחר מיתה מתרצת הגמרא נפ קלי הוא ילמד את זה מזה שכתוב פעמיים התורה כותבת את הפסוק שהבנו עד עכשיו שזה כתוב בפרשת קדושים איש איש אשר ל את אבי ואת אמו מות יומת אבי ואמו קילל דמיו בו אבל יש עוד פסוק בפרשת משפטים שם כתוב הוא מקלל אבי ואמו מות יומת זה כדי ללמד אותנו שגם לאחר מיתה חייב וידך רבי יונתן שהוא כבר דרש מזה שכתוב אביו ואמו קילל שחייבים אפילו לאחר מיתה מה הוא ילמד מהפסוק הוא מקלל אבי ואמו מ יומת הומי בלי לרבות בת וממילא גם טומטום ואנדרוגינוס שקיללו את אביהם ואמם שיהיו חייבים שואלת הגמרא ולפי רבי יונתן תיפוק איפה שלמד רבי יושיע מאיש איש שכתוב כפל לשון לרבות בת אונה הגמרא לפי דעתו זה לא יתור כי דיברה תורה כלשון בני אדם שדרכם לפעמים לכפול את לשונם שואלת הגמרא ראינו במשנה שיש חומרה במכלל אבי ואמו יותר מבמאי אבי ואמו שמכה אבי ואמו לא שייך לאחר מיתה מקלל אבי ואמו כן שואלת הגמרא וליתני בוא תכתוב חומרה שיש במכה יותר מב מקלל שהמכה לא מצאנו בתורה שדווקא אם אביו עושה מעשה אמך שהוא לא רשע חייבים משמע שאפילו אם הוא רשע חייבים עליו עשה בו שלו בעמך כ בעמך מה שאין כן במכלל שכתוב דווקא בעמך לא טהור אונה הגמרא תנה במשנה שלנו שלא הביא את החומרה הזאת כסבר מקשין נקעה לקללה לומדים כמו שבקל דווקא בעושה מעשה אמך חייב ככה גם באקה רק בעושה מעשה עמך חייו אם כן התנא במשנה שלנו סובר ש אביו ואמו שאינם נוהגים כ בדרך התורה אינם עושים מעשה עמכה הוא לא חייב עליהם לא משום הקאה ולא מ מום כללה תנה בבריטה סובר שאינו חייב עליהם משום קללה אבל הוא כן חייב עליהם משום הקאה לימה אולי נאמר אני תנ הויכוח תנאים בין המשנה לברייתא באותו ויכוח תנאים שבשתי הברייתות לעניין קוטי כתנ דתני אחד הבריתה אחת כתוב אם היה אביו קוטי תכף נגדיר איזה קוטי מדובר מה בדיוק ההגדרה של הקוטי בכל אופן ברייט אחת כתוב אתה מצווה על הכתוב ואמו ם המקוים מצווה עליהם אסור ואי אתה מצווה על קללתו לא נאמר מקלל פרשת מקלל לא נאמרה על קוטי זה בריתה אחת ותני הידה אחית המצווה לא על קללתו ולא על התו סברו בהתחלה שעל ההגדרה אזה קוטי מדובר כאן דקו לעלמה שתי הברייתות מסכימות שהקווים הם יהודים מדובר פה על תקופת בית מקדש הראשון עשרת השבטים הוגלו על ידי מלך השור ובמקומם ישבו בשומרון כמה עמים אחד מהמהם קוים מקוטה היו בהתחלה גויים עובדי עבודה זרה אבל הם התג ויש ויכוח תנאים אם זה היייתה גירות אמת או שבכלל לא התגיירו גירות של אמת אילה מחמת פחד ואין גירות שלהם שום תוקף ויכוח עכשיו סברו שבעצם כאן כול העלמה התנאים של שתי הברייתות מסכימים שהקווים הם היו יהודים הם התגיירו וגרות שלהם הייתה גרות אמת הן רק מה אחר כך קלקלו מעשיהם והם נחשבים אינם עושים מעשה ומה היא לו בק מפלגה וחילו בדיוק בזה הוויכוח דמר סבר תנה שפותר לא רק מכללה אלא גם קה סובר מקשין נקה לקללה משבים ביניהם כמו שהתורה גילתה לנו ומקלל אבי ואמו שזה דווקא בעושה מעשה עמך ככה גם במכה אבי ואמו ומר סבר נשל הברייתא ש מחייב באקה סובר לא מקשין נקה לקללה דווקא בקללה זה נאמר שצריך עושה מעשה אמך ולא באקה נסה הגמרא לדחות ולומר שזה לא חייב להיות אלא דקו לעלמה יכול להות שהתנאים בשתי הברייתות סוברים לא מקשין נקה לקללה אין לא לומדים מזה שב מקלל נאמר שזה צריך להיות דווקא בעושה מעשה עמך ואם לא פטור שגם במכה יהיה אותו דבר אלא במכה חייב אפילו אינו עושה מעשה עמך ואח ב פלגי אולי נאמר שבזה הויכוח מר אתנה שחייב על הקת אביב קוטי צבר כותים גירי אמת הן כשהם התגיירו הם התגיירו מתוך כוונה אמיתית להיכנס תחת כנפי השכינה והגיר שלהם הייתה גירות של אמת והם היו יהודים גמורים לכל דבר אלא שאחר כך הם קלקלו מעשיהם יש להם דין של ישראל מומר שאינו נוהג כישראל ולכן בקללה שכתוב אמך דווקא עושה מעשה אמך חייב אבל בהקאה שזה לא נאמר חייב אפילו אינו עושה מעשה אמך ומהר התנה שפתר ע גם על הקאת אביב כוי סבר קוים הם בכלל לא יהודים כל מה שהם התגיירו זה רק היה מפחד שהם פחדו מהאריות סיפור שלם אבל הם לא באמת התגיירו הם נשארו גויים ירא העריות הן לכן לא חיייבים עליהם לא במכלל אבי ואמו ולא במכה אבי עמו אבל הגמרא לא מקבלת את זה י אחי אם אתה רוצה לומר שהברית פותרת מקלל ומכה אבי ואמו קוטי זה כיוון שהם גויים היינו דקתני עלה זה מה שבהמשך אותה בריתה כתוב ושורו כי ישראל ההלכה היא שור שנגח שור אחר רת ממונו של אדם שהזיק שורו שנגח מדו פה בנזק כזה של כוונתו להזיק שהתורה אומרת ש זה משונה שור בדרך כלל אין כוונ שור רגיל לא אמור להיות כוונתו להזיק הוא לא נברא בשביל להזיק בהמה טהורה זה משונה אז אומרת התורה בפעמים הראשונות אם השור הלך ונגח שור אחר של ישראל אז בעליו לא משלם נזק של הם רק חצי נזק זה אחד מההסברים שבדרך כלל אם שברים בחזקת שימור לך לפי הפירוש הזה ו אם הוא נגח כבר כמה פעמים והוא התרגל לנגוח וא הפך להיות מועד אז הוא כבר משלם נזק שלם אז זה נאמר בשור של ישראל שנגח שור של ישראל אחר עכשיו אם זה עובד כוכבים אז על זה שור של ישראל שנגח שור של עובד כוכבים פטור שור של ד כוכבים שנגח שור של ישראל אפלו תם אפו בפעמיים הראשונות משלם נזק שלם עכשיו כאן אומרת הבריתה כוי שורו כישראל שור של ישראל שנגח שור של קוי חיב וכמובן גם שור של קוי שנגח שור של ישראל חיב אבל הוא חיב כמו ישראל הנו אם זה פעמים הראשונות חייב חצי נזק אז רואים מכאן שאפילו הבריתה שפותרת מכה אבי ואמו קוים זה לא כיוון שהקו הם לא נחשבים גירים בודאי נחשבים גרים אתה רואה לגבי דיני ממונות שמתייחסים אליהם כמו גירים אלא שמע מקש הפליגה פליג רואים מכאן שכל הויכוח הוא ה משווים בין קללה לבין הק שמ מינה ואם כן זה בדיוק כמו הויכוח ונתנה במשנה ונתנה של הבריתה ועד כאן דף ה
לצפיה בתכנים נוספים: