הדף היומי מסכת סנהדרין דף פד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף פד

[מוזיקה] סנהדרין דף פד מתחילים בעזרת השם שורה שמינית מלמעלה במילה יושב העבודה בבית המקדש חייבת להעשות בעמידה כהן שעובד עבודה ובאותו זמן הוא יושב הוא חייב מלכות מנלן מנין לומדים את זה אמר רבא אמר בשם רב נחמן פסוק אומר לגבי הכהנים אמר קרא כי בו באותו שבט השבט של הכהנים בחר השם אלוקיך מכל שבטך לעמוד לשרת לעמיד בכרתי בעמידה הוא ישרת בבית המקדש ולא לישיבה כהן שעובד ובאותו זמן הוא יושב הוא לא נחשב כמו כהן בזמן הזה אלא כמו לוי כמו ישראל והרי יש איסור לאדם שהוא לא כהן לעבוד בבית המקדש הבריתה אומרת ש כהן בעל מום אם הוא עובד בבית המקדש רבי אומר שהוא במיטה בדי שמיים וחכמים אומרים שהוא באיסור לא תעשה שחייבים עליו מלכות באזהרה מה הטעמה דרבי למה לפי דעתו של רבי כהן בעל מום שעבד חייב מיתה בדי שמיים נכתב לגבי בעל מום אך אל הפרוכת לא יבוא ולא יחלל את מקדשי וגומר כתוב כאן לשון חילול ולומדים יליף גזירה שווה כאן כתוב חילול וכתוב חילול מתרומה כהן טמא שאכל תרומה כתוב על הכהנים האלה שאכלו בטומאה תרומה ומתו בו למה כי יחללו הו כתוב לשון מיתה בדי שמיים למה כי יחללו הו חילול נאמר גם לגבי בעל מום מה להלן כמו שבתו מי שמחלל ו במיטה אף כאן לגבי הם בלמו מי שמחלל ו במיטה ואם תשאל חילול המקום היחיד שכתוב זה בכהן טמא שאכל תרומה זה גם כתוב לגבי מי שאוכל בשר של קורבן שנותר אחרי זמנו נלב חילול חילול מנותר שגם שם כתוב כי את קודש השם חילל מה להלן בנותר העונש הוא חמור יותר ממיתה בדי שמיים עונש הוא כרת אף בבעל מום שעבד כאן יהיה גם כן בכרת במסכת מועד קטן יש הבדל אחד בין כרת למיטה בידי שמיים שמיטה בדי שמיים זה גיל 60 וכרת זה 50 יש עוד בראשונים בנושא הזה אבל זה בשביל ככה לקרב את זה ככה ש איזשהי תפיסה מסויימת שיש הבדל ביניהם כי גם כרת בעצם זה מית בדי שמיים אבל אם כן בעצם כתוב לשון חילול נכון באדם שהוא בעל מום כהן בעל מום שעובד בבית המקדש אבל מי אמר לך ימות גזירה שווה לעניין מיתה בדי שמיים מכהן טמא שאח שאכל תרומה אולי תלמד כרת שגם שם כתוב לשון חילול לעניין מי שאוכל בשר של נותר אונה הגמרא יותר מסתבר ללמוד גזירה שבה מכהן טמ שאכל תרומה אב לל מליף שכן בל מום שעובד הוא גם כן פסול לגוף כמו כהן טמא שאוכל תרומה שכל הפסול זה פסול לגוף כי הוא טמ שואלת הגמרא אד רבא אתה רוצה באמת לבדוק מי דומה לכהן בעל מום שעובד בשר שנותר בשר קודשים שנשאר אחרי זמנו מש משם אבל הלם אליו שכן תראה רשימה ארוכה של דברים שכהן בעל מום שעבד דומה לבשר נותר קודם כל שניהם פסולים של קודשים של קודש קורבנות בעל מום שעובד בבית המקדש זה דיני קודשים וכן בשר שנותר זה פסול קודשים שניהם דברים שהם בתוך האזהרה בפנים בשניהם יש דיני פיגול שאם הכהן עשה את זה מתוך כוונה פסולה הוא פוסל את הקורבן כם שניהם עניינים של עבודה בבית המקדש תרומה לא שייך הנושא הזה של פיגול וכן הנושא של נותר שייך בקודש לא שייך בתרומה אז אם כן אם אתה מדבר על למי אה כהן באל מום שעובד בבית המקדש דומה יותר אז יש הרבה דברים יותר שהוא דומה נותר ממה שהו דומה ל כהן טמה שאכל תרומה אלא מטמא ששימש בבית המקדש גמר לא כהן טמא שאכל תרומה לא ממנו אנחנו לומדים שכמו שאצלו יש חיוב מיתה בדי שמיים ככה גם ב כהן באל מום שעבד יהיה מיטה בידי שמיים אלא נדבר על אדם שעובד בבית המקדש אם הכהן הזה הוא טמא הוא חי מיתה בידי שמיים ממנו גמר שהם לגמרי דומים אתה לומד פסול הגוף מפסול גוף מה הבעיה של הכהן הטמא הזה שעבד בזה שיש לו פסול לגוף שהוא טמא אותו בעיה גם יש בכהן בעל מום שיש לו פסול לגוף שהוא למום שניהם זה קודש זה עניין של עבודה בבית המקדש קודשים שניהם זה עבודה בפנים העזרה בשניהם יש עניין של פיגול ובשניהם יש את שייך לנושא של בשר שנותר מן הקודשים לכן עדיף ללמוד א כהן בעל מום מכהן טמא כי בשני כי הם דומים קודש פנים פיגול ונותר זה דעתו של רבי שכהן באל מום ששירת בבית המקדש הוא במיטה בדי שמיים רבנן לא מסכימים הם סוברים שזה איסור לא תעשה וחייבים עליו מלכות למה המר קרא לגבי כהן שאכל כהן טמ שאכל תרומה ומתו בו כי יחללו הו היינו דווקא כהן טמ שאכל תרומה חייב מיטה בדי שמיים ולא בבעל מום שעבד בבית המקדש וזה באמת הויכוח בין רבי לבין רבנן יש עוד מקרה שיש ויכוח בין רבי לבין רבנן אם חייבים מיתה בדי שמיים או מלכות מקרה של אדם שנהנה מהקדש שזה נחשב מעילה במזיד מתוך כוונה רבי אומר במיטה בדי שמיים חכמים אומרים במלכות אזהרה מה הי טעמה דרבי נן רבי לומד שהבן אדם הזה חייב מיטה בידי שמיים אמר רבי אבאו לומדים גזירה השווה גמר כתוב ב מואל בהקדש כתוב לשון חטא כתוב נפש כי תמול מעל וחטאה כתוב לשון חטא לומדים חטא מתרומה בתרומה גם כתוב ולא ישו עליו חטא ומתו בו כי יחללו הוא אז לומדים גזירה שווה מה כהן טמא שאכל תרומה להלן במיטה בדי שמיים אף הנהנה במזיד מהקדש כאן במיטה ידי שמיים זה רבי ולמה רבנן סוברים שזה מלכות אמר קרא כתוב לגבי כהן טמא שאכל תרומה שזה המקור לדבריו של רבי שמשם הוא לומד לאדם שהזית במילה כתוב הומתו בו כי יחללו הוא ולא במילה במילה הן מתאבדי שמיים אלא אל המלכות אזהרה של מלכות למדנו במשנה דף פא אדם שהוא לא כהן זר ששימש בבית המקדש ר רבי עקיבא אומר חייב מיטת בית דין איזה מיטה מיטה של חנק חכמים חולקים לפי דעתם הוא חייב מיתה בידי שמיים תניה רבי ישמעאל אומר נאמר באדם שהוא לא כהן שעבד בבית המקדש ועזר הקרב השם ישמור יומת ונאמר לגבי הדעת קורח שבאו וחלקו על הנהגתו של משה רבנו היו איתו 250 אנשים בדת כוח שנשרפו איתו נאמר שם נאמר לאלן כל הקרב הקרב אל משכן השם ימות שם מדובר על מי שהתקרב שלא קירבו אותו והוא עבד בבית המקדש ימות איזה מיטה זה היה מישהו מבית דין המיט אותם לא מה לאלן בדת קורח המיטה הייתה בידי שמיים באה האש ושרפה אותם אף כאן אדם שהוא לא כהן ששימש בבית המקדש במיטה בידי שמיים זה דעת רבי ישמעאל כמו דעת חכמים מת ידי שמיים דעתו של רבי עקיבא כבר ראינו במשנה הוא סובר שמיטת בחנק מנין הוא לומד את זה נאמר באדם שהוא לא כהן שהוא בא ועובד בבית המקדש ועזר הקרב יומת כמו שראינו ונאמר לגבי נבי שקר שבא ומשקר על כולם שהוא קיבל דברי נבואה מהקדוש ברוך הוא שזה דבר נורא אחד והדבר הנורא יותר שהוא בא ומדיח אותם שיעזבו את הקדוש ברוך הוא וילכו ויעברו את מצוות השם אומרת התורה והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת איזה מיטה הוא מת נביא שקר בסקילה מה לאלן נביא שקר יומת הכוונה בסקילה אף כאן בסקילה או רגע רגע רגע שניה במשנה אמרנו שרבי סובר ש מיתתו של אדם שהוא לא כהן שעובד בבית המקדש חנק פה כתוב בסקילה הגמרא בסוף הפרק תשאל את זה ממש בסוף העמוד בעצם יש שתי דעות בדעתו של רבי עקיבא בכל אופן כאן בדעה של התנא בברייתא בדעת רבי עקיבא מיתתו בסקילה למה כמו נבי שקר כתוב יומת בנביא שקר מה להלן בסקילה אף כאן זר ששימש שכתוב בלשון יומת מיטתו בסקילה או אז יש כאן דעה שלישית בעצם יש לנו דעת רבנן ורבי ישמעאל שזה במיט בדי שמיים אדם שהוא לא כהן שעובד בבית המקדש יש את דעת רבי עקיבא במשנה ש מיתתו בחנק ויש דעת רבי עקיבא כאן ש מיתתו בסקילה רבי יוחנן בן נורי כאן אומר כמו מה שרבי עקיבא אמר במשנה שהוא בחנק מה להלן נביא שקר לפי דעת רבי יוחנן בן נורי מיתתו בחנק חולק על מה שראינו בדברי רבי עקיבא כאן בבריתה אף כאן זר ששמש מיתתו בחנק במק המפלג מה שורש הוויכוח כאן בבריטה בין רבי ישמעאל לבין רבי עקיבא בהמשך גם נשאל במה ויכוח בין רבי עקיבא לבין רבי יוחנן בן נורי קודם כל במה הויכוח רבי ישמעאל שסובר שמשווים אדם שהוא לא כהן שובט בבית המקדש לידת קורח ש מיתתם הייתה בידי שמיים לבין רבי עקיבא שסובר שמשווים אותו לנביא שקר רבי עקיבא סובר דנין יומת מומת באדם שהוא לא כהן שעובד בבית המקדש כתוב לשון יומת ו בנביא שקר גם כתוב יומת ואן דנין לשון יומת שכתוב באדם שהוא לא כהן שוב בבית המקדש מלשון ימות שכתוב בדת קורח כי זה לא אותה מילה ואם יש לך את אותה מילה בדיוק אתה לומד גזירה שבה מאותה מילה בדיוק רבי ישמעאל למה הוא כן סובר שלומדים גזירה שבה מימות שכתוב בעדת קורח למה הוא לא לומד מיומ שנאמר בנבי שקר הוא סובר דנין אדיוט מדיוט אני משווה אדם רגיל שבא עובד בבית המקדש לאדם אחר שהוא לא ראוי לעבוד בבית המקדש שעובד בבית המקדש שזה הדת קורח ואין דנין אתה לא יכול לדון את העונש של אדם אדיות אדם רגיל מאדם שהוא נביא נביא שקר שהדרגה שלו שונה ולכן לא משווים את העונש של אדם רגיל לעונש של נביא זה דעתו של רבי ישמעאל ורבי עקיבא מה הוא יענה מה אתה משווה עונש של נביא לעונש של אדם שהוא הוא רגיל אדם זר אומר לך רבי עקיבא מה הוא אדם מיוחד לפי דעתך אותו נביא הוא מדיח את כולם לעבוד עבודה זרה לעבור על מצוות השם אין לו שום מעלה פחו שב פחותים כיוון שי דיח אין לך ידיות גדול מזה בוודאי שאפשר להשוות אותו לעונש של אדם רגיל אז אם כן הסברנו את שורש הוויכוח בין רבי עקיבא לבין רבי ישמעאל כעת במק מפלג רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי למה רבי עקיבא סובר שנביא שקר בסקילה ורבי יוחנן בן נורי סובר שנבי שקר בחנק וממילא הם לומדים גם כאן לעניין זר שעובד בבית המקדש הויכוח שלהם זה בפלוגתא בוויכוח דרבי שמעון ורבנן ד תניה נביא שהדיח את ישראל לעבוד לעבור עבירות והוא נביא שקר לפי דעת רבנן ו בסקילה לפי דעת רבי שמעון הוא אומר שהוא בחנק והגמרא תבאר בדף פט במבי כוח שלהם רבי עקיבא סובר כמו רבנן שנבי שקר בסקילה רבי יוחנן בןן אורי סובר כמו דת רבי שמעון שנבי שקר בחנק כעת כשאנחנו מצאנו את הוויכוח בין רבנן לבין רבי שמעון בר יוחאי מה דינו של נבי שקר שהדיח אנשים לעבוד עבודה זרה עם מיתתו בחנק או בסקילה כעת אפשר גם להסביר איך בבריתה כתוב דעתו של רבי עקיבא שאדם שהוא לא כהן שובט בבית המקדש מיתתו בסקילה ובמשנה כתוב שמיטת בחנק הננ תנן רבי עקיבא אומר בחנק התשובה היא כבר ראינו שיש ויכוח מה דינו של נביא שקר שהדיח את ישראל לעבור עבירות אז אפשר לומר שאותם טרי תנאי יש ויכוח בין תנאים מה דעתו ליב ד רבי עקיבא מה דעתו של רבי עקיבא במשנה מתניתין רבי שמעון ליב דרבי עקיבא רבי שמעון בר יוחאי הה אחד תלמידים של רבי עקיבא והוא הרי סובר שנביא שקר בחנק כמו שאומר בבריתה ו והוא סובר שדעתו של רבי עקיבא שלומדים מנביא שקר גם לזר אדם שהוא לא כהן שוד בבית המקדש מיטתו בחנק ובריתה שסובר שדעתו של רבי עקיבא שאדם שהוא לא כהן שעובד בבית המקדש מדתו בסקילה דעת רבנן וליב דרבי עקיבא גם הם היו תלמידי והם סברו שדעתו היא שנביא שקר בסקילה ולומדים גם לכהן לאדם שהוא לא כהן שבד בבית המקדש שגם הוא יהיה מיתתו בסקילה הדרן הלך פרק תשיעי פרק הנשרפים נלך מחיל אל חיל נפתח ונעסוק בפרק אחד לפני האחרון פרק סירי פרק אלו הן הנחנק משנה כאן מביאה רשימה של כאלה ש תן מתת בית דין של חנק המכה את אביו ואמו ועשה בהם חבורה והגונה נפש מישראל וזקן הממרה על פי בית דין הוא ממרה עושה אחרת מבית דין הגדול שבלשכת הגזית את פרטי ה דברים המשנה מפרטת בדף פו בדיוק את הגדרים של הדבר הזה ואת הכ נה של הדברים אבל הרעיון של הדברים הוא שאדם דיין שהולך נגד דעתם של הסנהדרין בלשכת הגזית וכן נביא השקר מיתתו בחנק וכן המתנה בשם עבודת כוכבים וכן הבעל אשת איש וכן אנחנו יודעים את הפסוק בת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת ולכן איזה מיטת בית דין היא מקבלת באש תשרף עכשיו יש שניים שמעורבים כאן בעניין יש את זה שבעצמו קלקל איתה אבל הוא אין לו את העונש המיוחד של בת כהן הוא לא בשריפה וכן יש כאן את העדים עצמם אם בסוף התברר שהמדים זוממים התורה אומרת ועשיתם לא כאשר זמם לעשות לאחיו שני עדים באים ומעידים נגד בת כהן שהיא חייבת שריפה באים אחר כך שניים אחרים ואומרים איך אתם מספרים סיפורים שהיו באשדוד או באשקלון או ברחובות בזמן שאימנו הייתם בצפת או בטבריה או בעפולה באותו זמן בדיוק החידוש של התורה שמאמינים לעדים האחרונים עד כדי כך שאת העדים הראשונים מענישים במה שהם זממו לעשות כידוע עכשיו הם הרי זממו חייב אותה שריפה בכל זאת את אביה היא מחללת דורשים דווקא היא בשריפה ולא זו ממיה ולא בועלה אלא באיזה עונש זו ממי בת כהן ובועלה בחנק אנחנו מדברים על בת כהן נשואה נשואה חיייבים עליה חנק המקרה הראשון במשנה מכה אביו ואמו בחנק מנלן מנן לומדים אתזה דכתיב הפסוק אומר מכה אבי ואמו מות יומת לא כתוב איזה מיתה כל מיטה אמורה בתורה סתם אז ראינו בדף נב אינה אלא חנק שואלת הגמרא מי אמר שמכה הכוונה חבלה אימה אד קתי ל מקטל אולי זה הכוונ שהוא המית שואלת הגמרא סלק דתך וכי ייתכן שמדובר פה שהוא המית הרי אפילו אם הוא המית סתם בן אדם כטל חד איזה עונש הוא מקבל עונש יותר חמור בסייף בחרב וכי יעלה בדעתך שכשהוא הורג את אביו שחמור יותר תהיה מיתתו בחנק שיותר קל לכן לא מסתבר לומר דבר כזה אז ודאי מדובר כאן שהוא רק חבל שואלת הגמרא הניחה זה טוב התירוץ הזה זה לפי דעת רבנן מנדה אמר שמיטת חנק קלה ממיטת חרב סיף אלא לפי רבי שמעון שוא אמנ אמר שסובר שמיטת חנק חמורה ממיטת סייף מה יקה למימר מה יש לך לומר אולי באמת מכה אביו ואמו הכונה שהוא הרג את אביו ואמו אם הוא הרג אדם סתם מיתתו בסיף שזה לפי רבי שמעון יותר קל ואם הוא הרג את אבי ועמו מיתתו בחנק שלפי רבי שמעון זה יותר חמור אלא מני נלמד שמדובר פה על חבלה ולא על שהוא המיט את אביו כתיב מכה איש ומת מות יומת וכתיב פסוק נוסף או באיבה קהו בידו וימות שמ מינה שככת שהכה המיתה התורה מפרשת שהיא המיתה כל אחד הכתיב כל מקום שרוצים לכתוב שהוא הכה ומית כתוב שהוא המית כשכתוב הקאה סתם לו מתה היא כשכתוב מכבי ואמו הכוונה חבלה לא כתוב ומתו כיוון שדיברנו על רוצח מביאה הגמרא וצריך למכתב מכה איש ומת מות יומת וצריך למכתב גם כל מכה נפש אז ירצחו את הרוצח שהרוצח במיטה למה צריך שתי פסוקים ללמד אותנו שרוצח הוא במיתה די כתב רחמנא אם הקדוש ברוך הוא היה כותב רק מכה איש ומת אב מינה דווקא הורג איש גדול דבר מצווה הוא כבר מחוייב במצוות אן באמת יהיו חייבים על רציחתו אבל על הריגת קטן אולי לא חייבים כתב רחמנא כל מכה נפש אפילו שהוא עדיין לא איש ואי כתב רחמנא כל מכה נפש אם הקדוש ברוך הוא היה כותב כל מכה נפש אב ואמינה הייתי אומר אפילו נפלים שאין להם אפשרות לחיות היינו שהם לא חיו 30 יום מאז שנולדו וכן אפילו ההורג הובר ש נולד כשהיה עיבורו בן שמונה חודשים שעוד לא נשלם עיבורו והכלל בזמן הגמרא היה ש אדם וולד שנולד בחודש השמיני ליצירתו הוא לא היה יכול לחיות אדם כזה הייתי הייתי אומר שגם עליו כיוון שהוא נפש יהיו חייבים מיתה לכן כתוב מכ איש דווקא איש בעל חיות לכן צריך לכן צריכים את שני הפסוקים למד שזה גם מל כתן אבל מצד שני זה דווקא איש בעל חיות עכשיו חוזרים לנושא של מכה אביו ואימה אולי נאמר מכה אביב נתן לאביו איזה מכה אף לגב ד לא לא אביד בחבורה אף על פי שהוא לא פצע אותו בכל זאת התורה אומרת שהוא חייב מיטה אותו בן הלמה תנן למה המשנה הבאה אומרת המכה אבי ואמו אינו חייב עד שייעשה בהן חבורה מתרצת הגמרא ר אמר קרא התורה עושה הקש בין מכה אדם ומכה בהמה מה מצאנו במכה בהמה מזיק אינו חיב דוד בחבורה עד שהוא עשה בחבורה דכתיב בה בבהמה כתוב פסוק [מחיאות כפיים] נוסף מכה נפש באמה יש על מנה נפש כתוב אדם הוא הנפש הינו שיצא אדם אף מכה אדם מכ אביו אינו חייב חנק עד דאביד עד שעשה באביו חבורה מקשה הגמרא מתקיף לה רבי ירמיה רק אם האדם חבל בבהמות חברו הוא חייב לשלם על הנזק אלא מעטה הכחיש אותה על ידי מכות באבנים כהות שאינן עושות חבורה הבהמה של חברו כעת הופחתה משובה החינמי דלא מחייב אתה באמת אומר גם כאן שהוא יהיה פטור מלשלם לחברו על הנזק שהוא עשה לו בהמתו זה הרי לא עולה לא מתקבל אלא לדעת הוא מזיק למה אתה פותר אותו אומרת הגמרא נכון באמת הוא יהיה חייב אלא דורשים כתוב לגבי אדם שמכה בהמה מכה נפש בהמה המילה נפש בעצם עכשיו אנחנו מוכיחים שהיא בעצם אינה עניין לבהמה כי בבהמה גם אם הוא לא חבל בה הוא חייב לשלם לבעליה אז יש אחד מהמידות שדורשים את התורה אם אינו עניין לעניין זה תנהו עניין לעניין אחר כיוון שהמילה נפש אינו עניין לנפש בהמה דהרי כבר עכשיו אמרנו שאינ מכחישה באבנים הוא גם יהיה חייב אז תנהו תן את המילה נפש עניין לנפש אדם כדי ללמד שהתורה אומרת מכה אביו ואמו מות יומת הכוונה הכאה של נפש היינו של חבורה שהוציא דם שואלת הגמרא אז אם כן לא צריך כבר את ההיקש מכה אדם ומכה בהמה אז אל הקש הלמ לי מה לומדים מההקשר את גמרא תני דבי חזקיה שיש תן דבי חיזקיה שמשווים בין מכה אדם לבין מכה בהמה ולומדים מזה שאם אדם עשה עבירה שאם הוא היה עושה אותה במזיד הוא יהיה חייב מיתה והוא עשה את העבירה הזאת בשוגג הוא יהיה פטור מתשלומים כיוון ש יש כלל כזה שאם אדם מתחייב במיטת בית דין אבל אותו מעשה הוא אמור להתחייב ממון אז מספיק לו העונש החמור של מיטת בית דין אז גם אם הוא לא עשה את זה במזיד ולכן אין לו מיטת בית דין הוא עשה את זה בשוגג הוא יהיה פטו מתשלומים זה לומד תנ דבי חזקיה שואלת הגמרא לא כולם מסכימים עם התן הדבי חזקיה הזה הניח למן דת תנ ד חזקיה אלא למן דלת ליתנה ד חזקיה לפי הדה סוברת שאם אדם עשה את העבירה בשוגג הוא כן יהיה חייב לשלם תשלומים אז הכי שלמה לי מה הוא לומד מהאקשן מכה בהמה למכה אדם אונה הגמרא מה מצינו במכה בהמה שמיכה אותה כדי לרפא אותה וא פטור מתשלומי נזק כי הרי הוא לא הזיק לה אף מכה אביו מכה אדם התורה אומרת שחייבים עונש אם הוא יקע את אבי ואמו אם זה היה לרפואה הוא פטור אפילו ש עושה ב חבורה יש לי ריה שכך דורשים את הקש הזה דיב ו הסתפקנו בן מהו שיקי דם לאביו ה סוג רפואה ז יכולות שגם היום יש מקומות שזה רפואה להוציא דם ועל ידי זה לרפא את הבן אדם שלהם מותר לבן לעשות את זה רב מטנה אמר הפסוק אומר ואהבת לרעך כמוך וכשם שבעצמו לרפואה כך גם בחברי אני יכול לחווא לרפואה רואים שאפילו שאסור לחבול בחברו אם הוא עושה את זה לרפואה אין איסור אז גם לגבי אביו נכון שיש איסור לחבול באביו אבל אם הוא עושה את זה לרפואה אין איסור רב דימי בר חיננא אמר הפסוק אומר מכה אדם ומכה בהמה משווים ביניהם מה מצינו במכה בהמה שאם הוא יקר אותה לרפואה ו את תשלומי נזה כי הוא הרי הוהי לה והוא לא הזיק לה אף מכה אדם הינו אם הוא חובל באביו לרפואתו הוא יהיה פטור עד כאן דף פד
לצפיה בתכנים נוספים: