הדף היומי מסכת סנהדרין דף עט

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף עט

[מוזיקה] סנדר דף עת מתחילים בסיעתא דשמיא במשנה שבסוף הדף הקודם אומרת המשנה אדם שנזק רגבה גודום עמד כן אדם עמדה בהמה לידו והוא התכוון להרוג את הבהמה והיד שלו וסתה על הצד והוא הרג את האדם או שהוא התכוון להרוג לבית חובים וג ישראל עמד כאן יהודי וישראל והוא רצה להרוג את הגוי למעשה הוא הרג את הישראל או נפולים הכ נפל הוא נולד באופן שיודעים שאמור למות הלד לפני הזמן ואם הוא הורג אותו אז הוא פטור ולמד לידו בן קיומה והורג אז בן קיומה פוטר אז רשי מסביר שטעם הפטור משום סורה סופק דהיינו זה ברור שמדובר שיתרו בו אם תהרוג את היהודי שעומד כאן תתחייב מייסה הוא אומר על מנת כן אני עושה כך שאם היהודי יהרג אני אתחייב מיסה בכל זאת הוא פטור אפילו שכך היה בסוף כי שמה בקע הזו לא יהרוג אותו כ הוא מתכוון בעצם להרוג את הבהמה אז לכן זה עשרה סופק ואי אפשר להרוג אותו ראשון אם יש בורים אחרים מה קורה אם נסקר קויס על מוס נוב ול יויו בו כדי למיסוי על מוס נוב הוא לקח אבן הוא התכוון באבן הזו להרוג את האדם שמולו אב הוא רצה את האבן הזו לזרוק על מותניו וזה לא מספיק בהקאה שעל מותניו האבן הזו לא אמור רגבן ליב ובמ אפילו שטרו ב ואמרו אם זה ייפול על הלב תתחייב מסו הוא קיבל על עצמו כיוון שזהה סופק אז אי אפשר לחייב אותו נסקו וסנו ספטו כי צריך גם שתכוון לסיס ושק מסיס כא ן בותוס והוא מתח משו אחר אז הוא פור דוג גדק ד דו ילד ספק גגם סנוב ולכ על אותו אדם הליבי וגם שם כמובן יש בדמס חייב כגודל וד מגודל ולן ומס חב למה כי יש כאן שניהם יהודים הוא רצה להרוג את יהודי זה ווא הרג יהודי אחרה כסר שאם תהרוג יהודי תחייב מזה אז הוא חייב רב שממ אפילו זג זהזה צריך להתכוון דווקא לאדם זה ורק אז הוא חייב שואלת הגמור רב שימן הה על אילי דברי תנק מתייחס רב שימן איסי שנקמה אומר עמדו כאן גודל וקון הוא התכוון להכות את הגודל ולכה מכה ל הקון ומס חיב אז רואים שנזכר נ גזה ור גזה חייב אז אם כך הפשי פב בקיצור תקמה אומ מפורש כך למה הוא צריך לומר אפילו נזקם רגזה גזה מה אריכות ומה זה אפילו אלו רבש מתייחס תנק פתח את המשנה נס גב גודם או התכוון לנוי ג ישראל או לנפול ג בן ום פטו מדויק מכך שדווקא כן שהוא התכוון להרוג בהמה או גוי או נפו או נסק רגס זה וגס זה וטרו בו זהר זד כ אם תרוג יהודי תתחייב חייב כי יש כאן אסר על בן בריס וא מתכוון לבן בריס לא משנה אם הוא התכוון לזה ווא הרג את זה שהוא הרג את זה שהוא התכוון לו על זה רב שמון לא לא רק אם נסכם רגס בהמה וכדומה גדם פטור אלא אפילו נזק רגזה גזה ושניהם יהודים פוטור ולמה באמת רב שימן לא חלק על דברי הספר לומר בקיצור פוטור אומר רשי כי אם כך נחשוב שפותר הכל גם באותו אדם שנזכר בן למונו והולך לליבוי לכן הוא התייחס לרשע רק הוא סיים שתנקה מסיים את דבריו ואז רב ש מתייחס למה שמדייק מהריה הוא חולק עליו מסתפקת כעת הגימור לפי רב שימן וקודם כל פותחים בדבר שפשוט פשיטה כוה ראובן ושמן עומדים לפניו ראובן ושמן מה והוא אומר אנו לראובן קומ חבנ אני רוצה להרוג את ראובן לשמעון לא קומ מכבנה ובאמת הוא הרג את שמעון בסוף הינו פלוקי בזה נחלקו חחמ ורב שימן המה קורה אומל אחד מן היומי הוא אומר אני רוצה להרוג את אחד מהם לא אכפת למי שיהרג האם לפי רב שימן זה נחשב כמסכן כבר התכוון למי שרק יצא ומחייב או שמה כיוון שאילו המכה הייתה הולכת על האדם השני אז גם היה מרוצה בכך אז חסר במס קבן הנה מספק נוסף יש כאן אדם שמולו ור רוצה להרוג את האדם שמולו אבל פשוט טעה כוסו ושו ראובן ונמצא שמעון מ הוא התכוון להכות את הגוף הזה האם אומרים כיוון שהתכוון לגוף הזה אז זה נחשב כמס כוון או שמה כיוון שהוא לא התכוון לאדם זה כ הוא טעה בזיהוי שלו אז זה לא מסכב לאדם זה והוא פטור תושמע תעני רב שמעון המר מתי מתחייב מייסה עד שמר לפלוני אני מזקן ווא הרג את אותו פלוני אז מה רואים כאן שדוקא אם הוא מייחד לפלוני אבל אם הוא אומר איזה מם שיהרג אותו אני רוצה להרוג חסר בכוונה וכמו כן אם הוא כסבור שזה רוב ונמצא שימן אז לא זה פלני שהוא התכוון לו אז שני הספקות פשטו להקל מהת רב ש מה המקור שלו אומר קרו כתוב הפסוק בוצי יר ואורב לוי וקום אולוב קור נפש ומיס ואורב מיותר א צריך כתוב כ איש ס לרו וקום אולוב מה זה ואורב לוי עד שזכ לוי ורבו שחולקים הרבש מה הם דורשים ורב לוי אמר רב יני הם דורשים מכך דווקא ורבו פרט לזרק אבן לגויים אם הוא זורק אבן לתוך חבורה של גויים ויהודים ונפלה האבן על ישראל והרגה אותו פטר כילא אורבים אבל מתכוון לישראל זה והרג את חברו זה הפסוק לא ממהט אז הגיבורה מבררת באיזה אופן מדובר אי כדומה אי מדקו תשו כוסים ויחד ישראל ביניהם כמובן שוסים הכוונה לגויים זה הצנזור שנה כוסים יש כאן חבורה של תשעה גויים וישראל אחד והאבן נפלה לי ישראל אז בכל מקרה צריך פטור גם בלי פסוק תי פוקלי דרו בקוס מנינו למה צריך פסוק הערוב הם גויים אז הכוונה שלו הייתה לגוי כיוון שרובם גויים אנמה פלגה הו פלגה אם יש כאן חמישה גויים וחמישה יהודים גם לא צריך פסוק לפתור אותו סופק נפו סלוק אז רשי מסביר כיוון שיכול לומר לגויים התכוונתי אז צריך לפתור אותו כס נקפו ש סלקל כמו שדרש והצילו ידו אז השי מקובצת בקסוס מסביר שכוונת רשי לא שיש לנו ספק אם הוא התכוון לזה או לזה במקרה של חמש חמ יכול לומר התכוונתי לגויים מדובר שיתרו בו אמרו בו אמרו לו אם תהרוג יהודי אז תתחייב מ והוא אמר בסדר הוא קיבל על עצמו אלא הכוונה היא שבאמת הוא אמר אני רוצה להרוג את מי שהאבן תהרוג אבל כיוון שאנחנו לא יודעים על במי תפגע האבן האם ביהודי או בגוי הוא לא יכול לכוון על מישהו מסוים אז חסר בכוונה אז ממילא אם היה כאן רוב יהודים אז לולי הפסוק אני אומר הכוון ה מתייחסת לרוב אם יש כאן רוב גוים אז לגויים אז גם בחצי חצי אז סופק לא סופק לא ממילא אז הלה יכול להרוג אותו אז באיזה אופן צריך את הפסוק אנ הגמור צריכ קישו ישראל וקוס בינם אז לולי הפסוק זה נחשב כבונה לישראל יש כאן כבונה ברורה קרוב ישראל בכל זאת הפסוק משמיע לי שהוא פטור וכאן יש לנו את היסוד הידוע דוסי קבוע כיוון שהגוי עומד במקומו וכל קבוע כמחצה על מחצו דומה אז כאילו שיש כאן חמישה גויים חמישה יהודים סופק נפוס לוקל ומר רשי וזה המקור לכל מקום שראינו בשס שכל כבוע זה כמחצה על מחצו זה המקור למשל עיר שיש בה 10 חנויות תשע מוכות בשר כשר ואחת מוכרת בשר נבלה אז אם מצאו בשר ברחוב אנחנו אומרים קול ד פורש מרוב כפורש זה הגיע מרוב החנויות של בשר כשר והבשר הכשר לאכילה אבל אם הספק נולד בקבוע דהיינו במקום שקבוע בו הבשר שהוא נכנס לאחת החנויות והוא לא זוכר לאיזה חנות הוא נכנס והוא קנה אנחנו אומרים אפילו יש כאן תש מוו בוסו שירו כיוון שהחנות שמוכרת בוסו נפילה היא קבועה במקומה והבשר קבוע במקומו והספק נולד במקום הקביעות כ הוא נכנס לחנות ולקח משם בשר אז כמר צל מחצו והבשר אסור מספק רשי אומר דבר מעניין שאי אפשר ללמוד פסוק שכל קובע כרוב דומה כי מחסה לא צריך שיהיה כאן רוב גוים כדי לפתור אותו מספיק שאנחנו מתייחסים כמחצה על מחצו אנחנו פותרים אותו כדין סופק נפו שס לוקל ולמעשה החרים תמים על רשי מיכת טיס ש אמר שהבושה כרוב כי יש כאן רוב גויים הרי גם היהודים קבועים ככה פרגודים ת מעל רשי ועוד יש תירוצים על רשי שואלת הגמורה בישל רבון דמרה נזק גזה גזה חב אז מובן לנו דסי כצו אנושים ונופו אישורו שני אנשים רבו בטעות הקו אישה הרע ויצאו אלדיה צריכים לשלם את מ לודס כמו שכבר הזכרנו ליל אומר רבי אלזו במוס שבמי קוס מדב הייתה כאן מריבה על מנת להרוג אחד את חברו איך אני רואה זאת תכסי הפסוק אומר כך אם אוסה אם היה אסון שהאישה נהרגה סתו נפש תחס נופ אז הורגים אותו הוא לא משלן מ לודס אז אומר הבלוז אם מדובר שם רב הוא לא במטרה להרוג זאת אומרת שהרגה הייתה בשוגג אז למה הוא למה נפש חס נופש אלומ הוא התכוון מת להרוג את חברו והרג את האישה כן עסה נפש חס נופש אז לפי חומים זה מובן סכר רגזה ור גזה חיב אלו לרב שימן ה סתו נפש תחס נופש הרי התכוון להרוג את חברו והרג את האישה צריך להות פטור אונה הגמור מפרש מה הכונה סתו מומ שהוא צריך לשלם את דמי האישה לישע אבל מיסו לא התכוון לה הוא כד רבי תני רבי אמתו נפש תחס נופש ממ מנפש ממיש הרומנו לטו כתוב לא ס אם האישה בחיים רק הפילה אתו נוסם בפ משלם לבוד כתוב כס נוס נו נפש תחס נופש כתוב סתו מה לון מומן משל לודוס אף כאן מומן אבל הוא לא נהרג ל מת הוא לא נהרג כ הוא לא התכוון לאישה הוא התכוון לחברו אז יש כאן רק חיוב מומן אומר ובה למדנו שחחו מחייבים מיסה את זה שהתכוון להרוג את חברו והוא כע את האישה והיא מתה רבי מחייב מומ אדטו בחזקה הברי ששנינו בשבתו של חזקיה מק מד רבי מוציאה מדברי רבי דנו שהוא לא חיב ממן ומק מרבון שהוא לא חייב מיסה לא ממן ולא מיסה תונ דבי חזקי את היסוד הידוע לגבי קימלי בדר במיני כידוע אדם שעושה מעשה והוא מתחייב שתי דברים גם מיסה וגם מומן אז הוא נידון רק בדין החמור של מיסה ולא מומן אבל תון בחזק בא לחדש שאפילו באופן שהוא לא מומת בפועל הוא פטור ממומים החנו דורשות כתוב הפסוק מה יש למנו ומה כודם ומוס מה כודם ומה כב הוקשו זה לזה מה הם הוקשו בבמה ישלנו ומה קודם יומנו לא ישלם אז מקישים זה לזה מקישים את הפטור של אדם לשלם לחיוב תשלומים במקרה של בהמה מהמה כמו לא חילקת ב ב שג לז ב מכ בין דרך יריד לדרך חי ומומן אדם שהיכה את בהמת חברו בכל מקרה הוא חייב לשלם כמו שכבר הזכרנו כתוב פצ תחס פוצה לחיב על השג כז לנס כרוצ מה כב הו מזיק הוא צריך לשלם בכל מקרה בין אם הוא התכוון באם ה לא תכוון בשג בזד דרך לי ודרך ליה לא שייך כאן אלא רוצים לנקות זא לקבי אדם אז נוקטים זאת גם כאן באדם מצאנו חילוק אדם שהרג בשוגג אז הגמורה דורשת כתוב ויפלו יומס דווקא אם הוא הוריד את היד ואז הוא הרג בטעות את חברו אז הוא חייב גולוס אבל אם הוא היה בדרך כו הרים את ידו ואז הוא הרג את חברו בטעות הוא פטור הקופונים כשם שב בהמי אתה לא מחלק אלא תמיד קבוי שלמנו אז קר גם מה שכתוב מהקודם ומוס ולא ישל מנו אז תמיד לא ישל מנו אף מה קודום הפטו תשלומין אין שום צד שהוא לא יתקיים ל בזל שפור רה מה הכוונה בין דרך יריד חייב גולוס לדרך שפטור מולוס אל תחלק לומר ששפ לחי תמיד לפ גם אם אין מ עכשיו לנינו ש מ כל הנו שגג אז מה זה פעמים שגג מזה מ זכב אלו פשיט מה הכוונה שאם זכב ו זה אלו לא זה גם אם הוא התכוון להרוג את חברו אבל הוא התכוון להרוג את ראובן והרג את שמעון וכונה לחיב ממון אלא לפוטר מומן אז למדים שאל תאמר שבאופן כזה הוא חייב מומן אלא הוא פטור ממומן והיא ברקתו להוא אם כדו בזה אופן הוא חיב מס שהוא התכוון להרוג יהודי לא משנה איזה יהודי הוא הרג הוא חי מיס מה ריך לפטר מומן למה צריך עניין מיוחד פ ותו ברור כ לי בדרני ברגע שהוא מומת אז הוא לא משנה אל לשמ מנולו בקטו ו באופן כזה הוא לא מת כי הוא הסכם לו זה וורג אתזה ומה דורש וחזקי שהוא גם לא משלם מדין כלבם ולה במו אז זאת אומרת שרואים כאן לא כמו רבי ולא כמו חכמים אדם שהתכוון להרוג את ראובן והרג את שמעון אז הוא פטור ממיסה וגם פטור ממומן למס וספ במד ספס הם מתקשים אז איך הם פרשו את הפסוק חזקיה אםו סנים סתו נפש תחס נופש הר הוא לא התכוון להרוג את האישה גם אם התכוון להרוג את חברו לאישה הוא לא התכוון אז אי אפשר לפרש נפש תחס נופש כפשוטו מיס וגם אי אפשר לפרש מומו כמו שרבי פירש כרי פטור לגמרי ה מתרץ טופס שאמת לפי תד בחזקה אז אם וסניה לא מדבר באותו אופן של הפסוק הקודם שהוא התכוון לחברו אלא הפסוק אומר אם הוא עשני אם הוא התכוון להרוג את האישה והוא הרג את האישה אז הוא נסע אותו נפש תחס נופש הוא רק מומת והוא לא משלם אומרת המשנה רוצח שנסע רב באחרים כולם פטורים גמור נראה מה הכוונה שלוש פירושים רבי יהודו אמר לא כו ססון קיפו אי אפשר להרוג אותם בידיים אבל כונסים את כל אלה לכיפה לצינוק כמו שנראה לאלון מכינים אותם סוערים עד שהם מתים מאליהם כל חיו מיסס שנשאר בוזה בזה יש כאן לפנינו כמה חיו מיסס אחד חיב סקילה אחד צריפה אחד רג אחד חנק הם תערבו כולם נידוני קלו כיוון שהם תערבו ואתה לא יודע מי חייב סקילה מי שריפה מי זה מי זה אתה לא יכול להחמיר אתה יכול רק לתת את המיסה קלו כי בכלל חמור הוקלו בכ מושה מונה אז ממילא כולם נידונים המיסה הכלה יותר עכשיו הרי למדנו לאל מחלוקת בסדר המיסה בסדר החומרה אז נוגע לכאן הסקו נשרפין התערבו חי סכילה וחי ושריפה רבי שמעון אמר נידונים בסקילה שהשריפה חמורו אז צריך לדון אותם בכלה הנידונים בסקילה ורשי אומר לפי הגימור לאלון שהכול בסופן המשמעותי סכלים שהתערבו בסופן תמיד אומרים על המועט שהוא התערב ב מרובה ז אומרת שיש כאן רוב רופין ומוט סקולין בכל זאת לא הולכים אחרי הרוב אלא הולכים אחרי המיס קלו כמו שנראה ללו בגימורים ים אומרים לא ד בשריפה שסי למורו צריך לת המיסו אז נשרפים אומר לם רבי שמעון אילו י חמור נו לב שינסו שהיא עוברת עבירה חמורה העם מחללת את אוביו כמו שלמד בדף נוביז שנוהגים בו חול אז רואים שהת החמירה היא נותנת ריפה וכמו שדיברנו שם בדף נ נוביז שרב שמאל סובר שגם נרו מורוסו בסקון שינסו שאם היייתה ישראל אז נסכלת כאן הטר מחדשת ש נשרפת אומרת ששרי חמורה ותו אב חחים חולקים כמו שדיברנו שם בארוחה אומרו לא הם מוכיחים להפך אילו ססקי החמורה ביותר ניתנו למגד לאזורי שהם פושטים ידם בעיקר הוא מברך את השם או שאוהב זורי אז רואים שזה המיס החמורה ביותר כמו כן החלקו לגבי ק וסייף אז המחלק נוגעת גם לכאן הנהוגים נחנוק היו כאן חי ומיס סיף וחי ומיס חנק והתרבו זה בזה רבי שימ אמר בסייף כי חנק חמור יותר ים בחנק כי סייף חמור יותר כמו שלמדנו את עמהם שם בפרג ד מיסס אומרת הגמורה מה ראינו ברשע של המשנה שרוצח שניס בחירים אז אי אפשר להמיט אותם אבל לפי רב יודה מכניסים אותם לקי פו מן החרים במי התערב הרוצח החרים כשירים יהודים כששרים שלא עשו שום עבירה פשיטה אז זהת נקמה צריך לומר לשלו מתים את כולם איך נמיט את כולם ותו אם מדובר באנשים כששרים בהולי רב יהוד קוס לקיפ גם את האנשים הכשרים מה הם חטו מביאה הגמורה שלוש פירושים וסימן לשלושת הפירושים ראשי תיבות של הרואים בשרק מובא כאם בצ דוק סוב צריך לתקן בשקר ושז ב זה רבי אבו וש זה שמואל רבי אבו אומר בשן שמואל פירוש ראשון ק זה ר לוקיש ור רוב אומר רביב אמר שמואל אוכ ברוצח שלא נגמר דינו שניס רוצחים אחרים שנגמר דינו נסקנן כולם רצחו ל כולם כבר היה עדות והיה משע ומתן אבל על רובם כבר פסקו מיסה על אחד מהם לא פסקו מיסה רבו נוס כיוון שהדין הוא אין גומר דינו של אודום אלו בפונו מכיוון שאנחנו לאלא יודעים מי מהמהם לא נגמר דינו אז כשנ אפסוק את הדין זה ישלי בפונו איל כוך כולם פטורים לכאורה יש כאן קושי הרי בזה יכולים לשבת ולהכניס אחד אחד ולומר כך הרי קיבלנו את העדות משע ומתן והגענו למסקנה שהוא חי מיסה אז אם הוא זה שכבר פסקנו את דינו למיסה אז כבר פסקנו ואם לא כעת אנחנו פוסקים את דינו למיסה וכך יכניסו אחד אחד וזה בפונו וכולם ממונ אפשר אפשר להרוג אותם אומר ר שימן שקופ שרואים כאן שכיוון שגמר דין צריך להיות בפונו לא מספיק שהוא מת כאן לפני בזן ורואים את הפנים שלו אלא צריך שבז ידו בשס הפסק שהם כעת בפסק שלהם מחייבים אותו מיסה ולכן באופן שהם אומרים אם אתה כבר חייב אתה כבר חייב אם אתה לא חייב כעת מחייבים אותך אז אין כאן פסק בפוף כי יתכן שהוא כבר חייב הפסק הזה הוא לא פסק אז גם אם הוא לא היה חייב אז הפסק הזה לא מועיל לכן משחררים את כולם רב יהודה טן נכון שאי אפשר להרוג את כולם כיוון שהם גוים דנו של בפוף אבל אנחנו יודעים שכולם רוצחים אז לכן פטרנו לגמרי נמ אלו כ צנו כבר קיבלנו עדות כבר נסענו נתנו בדבר רק חסר גמ דין אלכו קוסין אוסו לקיפ כך מפרש שמואל שלוקי שומר במקרה כזה אם זה היה בודום כולם לליגד פטיר משחררים את כולם אפילו שכולם רוצחים אומר רשי כיוון שיש כאן אחד שלא נגמר דינו אין לך ראייה לזכות גדולה מזו למד והצילו הידו אז יש כאן סיבה לזכות אותם כין שאנחנו לא יכולים לגמור את דינם אז צריך לשחרר אותם גם רבי יהודה מודה אבל לאכ במשנת לא מדובר באדם רוצח הכוונה לא אדם שרצח אלא שור שרצח בשור שהעידו שהוא חיב סכילה כיוון שהוא הרג אדם אבל של נגמר דינו לסקילה שנסע ר ב שבורים אחרים שנגמר דינו לסקילה בזה כו מפליג רבוס כ מיסס בלים כך מיסס השו כך למדנו ליל כתוב גם בווב ומוס השס גם בוו ומוס מקישים זה לזה אז כשם שבי אי אפשר להמיט אותם אלא אם כן גמרו דינם בפניהם אזכר גם את השור גו רד ששור אל בפונו אלכו כ שלא יכול לגמור את דינו של השור בפונו כמו שהסברנו כיוון שלא יודעים איזה שור לא נגמר דינו כולם פטורים רב יהודה סוב נכון שאי אפשר לשכול את כולם כדו בפו אבל כיוון שכל השור מגיע מיס אז קוסינוס את כל האשורים קיפו עד שימותו מם בשיעור הבא נראה בעזרת השם את קושיית רוב על שני ביאורים הלו ודרכו בביאור קבלת המשנה עד כאן דף הטס
לצפיה בתכנים נוספים: