הדף היומי מסכת סנהדרין דף עח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף עח

[מוזיקה] סנהדרין דף עח מתחילים בעזרת השם שורה שנייה מלמעלה תנו רבנן הבריתה מדברת על מקרה מאוד מאוד קשה אדם שיקו הו ערה בני אדם בעשרה מקלות ומת האם יש כאן מישהו שחייב משום רוצח אז יש שתי אפשרויות אפשרות אחת שכולם מקו בפעם אחת ואז כולם פטורים אף אחד מהמהם לא נחשב הרוצח היחיד אפשרות שנייה שהם יכו אחד אחרי השני וכשאחד יקה גם אם הוא לא היה מכה אותו אחד היה מת עוד מעט אלא שהוא קירב את תו בזה יש ויכוח דעת רבנן שגם כאן הוא לא יהיה חייב בין כשקו כל האנשים בבת אחת ובין אם הם יקו בזה אחר זה פטורים רבי יהודה בן ביתרה אומר אם קו בזה אחר זה המכה האחרון חייב מפני שקרב את מיתתו אמר רבי ו חנן מן עין המקור שלהם של רבנן ורבי יהודה בן בתירא ושניהם מקרא אחד דרשו פסוק אומר ואיש כי יקה כל נפש אדם מות יומת רבנן סוברים כל נפש אינו חייב עד דיקה כל נפש עד שקודם ההקאה של אותו רוצח יהיה באותו נרצח כל נפש אבל אם הראשונים יכו אותו מקודם וכעת אין את כל הנפש הוא פטור ורבי יהודה בן בתירה סבר כל נפש בא ללמד אותנו שגם אם הוא כשהאחרון הכר אותו נותר בו רק שיעור כל דהו כלשהו של הנפש כבר האחרון חייב אמר רבא הכל מודים רבנן ורבי יהודה בן בתירא מסכימים בורג את הטריפה אנחנו יודעים שבמסכת חולין יש פרק שנקרא פרק אילו טריפות שמה מפורטים לגבי בהמה אבל בדומה לזה זה גם מקביל בענייני אדם כל מיני סוגי מומים פציעות חבלות שהם הופכים את הבעל חי להיות טריפה שהוא לא יעריך ימים הוא לא יכול לחיות עם הסוג מום הזה אז ה בעל חי הזה כבר נקרא שהוא כבר לא נחשב חי הוא כבר טריפה הוא כבר עומד למות והוא הדין גם שנקה כולנו לחיים טובים ומתוקנים גם באדם אותו דבר יש מציאות ש על כל שונאים של ישראל יש איזה מום מסוים שאי אפשר להעריך ימים עם המום הזה ובמקרים מסוימים אותו אדם מוגדר טריפה הכל מודין בורג את הטריפה ש וודאי האדם הזה לא נחשב רוצח אם הוא הרג אדם שהוא טרפה הוא לא נחשב רוצח הוא פטור ואפילו רבי יהודה בן בתרה שדורש שאפילו אם נשאר באותו אדם כל שהוא נפש מי שהרג אותו חייו טריפה זה לא נחשב אפילו שיש בו כלשהו נפש וכן הכל מודים בורג אדם שאין בוס ני טריפה אלא שהוא חולה אנוש והוא גוסס דרגה שהוא עומד למות והמחלה שלו בידי שמיים באה לא עם התערבות של בן אדם שהחיות של אותו אדם גוסס נחשבת חיות שלמה ומי שהורג אותו חייו ולא נחלקו אלא בגוס מגורמים שבידי אדם כמו המקרה שדיברנו שאותו אחד כבר היקו אותו תשעה בני אדם והוא לא יכול לחיות הרבה זמן ככה והוא עומד למות הסיבה שהוא עומד למות זה מחמת מעשה בני אדם ולא מחמת מחלה בדי שמיים וגם לא נוצרו בו סימני טריפות רבנן מדמים לי לטריפה כשם שהורג את הטריפה פטור אף זה פטור רבי יהודה בן בתירה מר מדמה לי לגוסס בידי שמיים הוא דמה את האדם הזה אדם ש גוסס בידי שמיים כמו שם מי שיהרוג אותו חייב גם כאן חייב מדמה לטריפה רבנן שמדמים אותו לטריפה מה התמה למה הם סוברים שגסס בידי אדם דומה לטריפה והם לא מדמים לא מדמים אותו לגוסס בדי שמיים התשובה היא גוסס בדי שמיים לא תבד במעשה לא נעשה בו מעשה אדם אז אם כן זה שהרג אותו עשה את כל המעשה והוא היחיד שנחשב רוצח הוא הקע כל נפש אבל הי אותו גוסס בידי אדם שהוק על ידי בני אדם הי תבד בי מעשה כ עשה בו מעשה ואחרון שהרג לא לבדו עשה את המעשה ואין כאן כל נפש עוד מבארת הגמרא ומן ד מדמה ל לגוסס בידי שמיים רבי יהודה ב בן בתרא שמדמה את אותו אחד שהיכו אותו כבר תשעה בני אדם ובא אחרון ויכה אותו הוא נחשב כמו גוסס בידי שמיים ואחרון חייו מה הי תמה למה הוא סובר שגסס בידי אדם דומה לגוסס בדי שמיים ולא מדמה לטריפה למה הוא לא מדמה את אותו אחד לטריפה התשובה ה יש הבדל טריפה מחת חי סימנים סימני החיות שלו חתוכים וודאי הוא ימות אבל הגוסס בידי אדם לא מחת חי סימנים אין בו שום פציעה שהיא כמו חיתוך סימנים ולכן לא ודאי שהוא ימות וזה שהרג אותו הוא חייב משום רוצח מביאה הגמרא בריתה נוספת תני תנא קמי דרב ששת אדם ששונה ברייתות שנה בריתה לפני רב ששן פסוק אומר ואיש קיקה כל נפש אדם הוא חייב מיתה זה בא לרבות להביא את המכה את חברו ואין במכתוב להמית ובא אחר ואמתו שהשני חייב ומכת של הראשון אינה פותרת אותו שואלת הגמרא אם אין בו במכה כוח כדי להמית פשיטה פשוט שמכת אינה נחשבת לכלום ורק השני חייב מה הבריתה מחדשת אלא הבריתה מדברת במקרה כזה זה שיש במכת הראשון די כוח כדי להמיט ואחרי המכה של הראשון המוכה היה גוסס בידי אדם שעומד למות מחמת המכה שהראשון נתן ובא אחר ומתו שהשני חיב ש ההורג את הגוסס בידי אדם חייו הבריתה הזאת נקטה בסתם כמו דעתו של רבי יהודה בן בתרה שזה דעתו אמר רבא ההורג את הטריפה פ ור כמו שאמרנו וטריפה שהרג אדם רגיל אחד שהוא טריפה שהרג בן אדם רגיל אם הרג אותו בפני בית דין אז הטריפה חייב ם הרג אותו שלא בפני בית דין אלא בפני ידים הוא יהיה פטור מבארת הגמרא בפני בית דין מה הסיבה שהוא חייב דכתיב הפסוק מצווה על בית דין להרוג את מי שרואים שהוא רע כמו שהפסוק אומר הוא ביאר תה הרע מקרבך מכיוון ש בי דין ראו אותו הורג אז אם כן הם ראו את רעתו והוא נהרג אבל שלא בפני בית דין הסיבה שהוא יהיה פטור דאו ילה העדות של העדים עעל המקרה הזה נחשבת עידות שהי אתה יכול להזימה את העדים האלה אי אפשר להפוך לעדים זוממים הרי הכלל הוא שבאים שני עדים להעיד נגד מישהו אז שואלים אותם על המקום שזה היה ועל הזמן שזה היה ואם אחר כך באים שני דים אחרים ואומרים אנחנו לא יודעים אם הסיפור היה או לא היה דבר אחד אנחנו יודעים העדים האלה שמעידים על סיפור שהיה בזמן זה במקום זה שעליו הם מדברים לא יכולים להעיד על הסיפור הזה כי באותו זמן הם לא היו במקום ההוא שעליו הם מעידים הם היו איתנו במקום אחר ויש חידוש התורה מחדשת שמאמינים לעדים האחרונים והעדים הראשונים נענשים במה שהם זממו להעניש את מי שהם העידו נגדו עכשיו כאן אותו טריפה שהרג האדים שמעידים נגדו מה הם באים לעשות לגרום שאותו טריפה ימות במיטת בדי אם בסוף התברר שהם שיקרו והם זוממים אמורים לעשות להם מה שהם זממו לעשות לטריפה הזה הם זממו להרוג טריפה איך עכשיו אתה תהרוג אנשים שהם לא טריפה אתה לא יכול לעשות בהם ועשיתם לא קשר זמם לעשות לאחיו אז אם כן כיוון שהם זממו להרוג טריפה הם לא יכולים להענש שיהרגו אותם כי הם אינם טריפה הם לא זממו להרוג מישהו שהוא אינו טריפה בכל עידות שהיא אתה יכול להזים אותה יש כלל לא שמע עדות אז אם כן כיוון שאי אפשר להעיד נגד הטריפה שהרג כי העדים שהעידו לא יכולים להזים אותם לכן הוא יהיה פטור ואמר רבא הרובע את הטריפה במשכב זכור חיייב שהרי נהנה וטריפה שרבה את חברו בין אם הנרה טריפה וובין אם הינה טריפה אם רבו בפני בית דין חייב ואם שלא בפני בית דין אלא בפני דין פטור בפני בית דין חייב תכתבו ביר טהרה מקרבך שלא בפני בית דין פטור דוילה העדות הזאת היא עדות שהי אתה יכול להזימה וכיוון שכן אתה לא יכול לקבל את העדות הזאת ולהרוג על פי העדות הזאת שואלת הגמרא התו למה לי למה צריך להגיד אחרי שדי דיברנו על טרייפה ששר רצח להביא מקרה של טריפה שר רבה היינו אח זה אותו מקרה אונה הגמרא הרובע את הטריפה חייב צריך לה לי רב היה צריך להשמיע לנו שהוא חייב מהו דימה אתה היית אומר להבי הרוע הטריפה יחשב כמן ד משמש מת כמן אם הוא רובע מישהו שטרפה זה כמו שהוא רובע מת ואם כן זה לא נחשב בכלל עבירה שחייבים עלי המיתה ולפטר יהיה פטור כמה שמון רבה דמשום הנהה הוא האיסור הזה והרובע את הטריפה אית להנה ולכן הוא חייב אבל מת לא ולכן פטור ממיתה ואמר רבה הדים שהעידו באדם שהוא טריפה שהוא עבר עבירה והוא חייב מיתה והוזמנו הזמו את העדים האלה אין נהרגים כי הם הרי מ להרוג טריפה ואי אפשר להרוג אותם כי הם אינם טריפה אבל לידי טריפה אם העדים עצמם הם טריפה שהוזמנו הזמו אותם על עדותם הם כן הרגן הורגים את העדים האלה אף על פי שהם טריפה כך דעת רבה רבשי חולק הוא אומר אפילו ידי טריפה שהוזמנו אין הרגין לא את העדים האלה שם טריפה לפי שאינן בזומבי אי אפשר להזים את העדים שיבואו ויעידו עליהם שהם זוממים שהרי אם יבואו עדים ויאמרו אמנו הייתם באותו יום שאתם אומרים שראיתם אותו עובר את העבירה במקום אחר ביחס לאדים טרפה הלה ואחר כך יבואו עוד זוג יש את הזוג הראשון שהם טרפה הזוג השני שמזיעים אותם וזוג שלישי שמזיעים את אלה שמזיעים אותם ויבואו ויאמרו אם אנו הייתם באותו היום שאתם אומרים שאלה היו איתכם מקום אחר לא יהרגו את אלה שהזמירון לכן העדות של המזי אינה עדות כיוון שהעדות של ה מזימים היא אינה עדות כי הרי אותם לא יהרגו אם בסוף הם מצו זוממים כי הם הרי זממו ג טריפה אז עדות ידי הטריפה היא גם כן עדות שהיא אתה יכול להזימה והיא גם כן אינה עדות ו אין נהרגים אם הם אוזמו זאת אומרת ידי הטריפה עצמם גם לא יהרגו אם בסוף אם הם מצו זוממים ככה דעתו של רבשי ואמר רבא שור שהו טרפה שהרג אדם והכלל הוא שור שהרג אדם ממטים את השור אז אותו שור חייב מיתה ושור של אדם שבעליו האדם שהוא בעליו של השור הוא טרפה שהרג אדם השור הזה פטור מה התמה למה לא הורגים את השור שהרג הדם ם בעל השור וטריפה אמר קרא הפסוק אומר לגבי שור שהרג השור הסכל שור שהרג אדם סוקלים אותו ואז התורה מוסיפה וגם בעליו יומת ם כופר ושט עליו יטילו עליו כופר במקום שהוא יומט שישלם במקרה הזה אין דבר כזה שהבעלים יומט זאת אומרת לא ממתים אדם בגלל שהשור שלו הרג בכל מקרה הוא משלם כופר אבל בכל אופן זה שכתוב השור סכל וגם בעליו יומת זה מלמד שיישבו והקישו את השור והבעלים ולכן דורשים כאן כל הי חדי קרינן ב כל מקרה שאנחנו קוראים ומקיימים את וגם בעליו יומת שאפשר להמיט את בעליו אם דינו היה במיטה קרינן בשור יסקל אז גם הורגים את השור אבל כאן כיוון שבעליו הוא טריפה ואי אפשר להמיט אותו כל היך דלא קרינן בגם בעליו יומת אם הבעלים היה הורג בן אדם לא היו ממיתים אותו לא קרינן בשור הסכל אז גם את השור שלו לא הורגים זה דעת רבא רבשי חולק והוא אומר אפילו שור שהו טרפה נעמי שהרג פטור ממיטה מה מה הייתה מה הסיבה שלפי רבה שיהיה פטור השור משכילה כיוון דילו הבעלים עצמם היו טרפה והיו הורגים הבו פטירה הם היו פטורים שור נמי שור שהוא טרפה שערה גם כן פטור כי הרי קישו בין השור לבין הבעלים וכיוון שהבעלים במצב שלא היו פטורים אז גם הוא יהיה פטור עוד למדנו במשנה שיסה בו את הכלב אדם שיסה בחברו כלב והכלב הרג את חברו אז המשסף פטור כי בעצם הוא רק גרם מיתה הוא לא הרג בפועל ואם השיך בו את הנחש אם הוא הגיע את שיני הנחש בחברו ואז הנחש הרג את חברו רבי יהודה מחייב וחכמים פותרים אמר רבח בר יעקב כשתדע תמצא לומר תם מחלוקת לדברי רבי יהודה שמחייב ארץ נחש בין שיניו הוא עומד מוכן הוא לצאת ברגע שיגעו השיניים באדם לפי כך האדם המקש את הנחש ב ו הוא רוצח במיטתו בסייף בחרב כמו מי שתוקע בחברו סכין הוא תקע בו את הארס שזומן בשני הנחש והנחש פטור ממיטה כי הוא לא כמו שור שהרג שוקלים אותו כי הרי הנחש אנוס ההריגה באה מעצמה ולא מכוחו של הנחש ולדברי חכמים שפטרו את האדם ששיך את הנחש בחברו ארס נחש הנחש מעצמו הו מכוחו הוא מקי הארס לא עומד בשיניו לפי כך הנחש בסקילה כי הוא כמו שור שהרג ומקיש את הנחש בחברו פטור שזה לא כמו רוצח אלא כמו גורם לרצח שהוא הביא נחש שאיין בו עדיין ארס הארס לא היה מזומן והנחש הוא זה שהביא את הארס והרג משנה נוספת המקה את חברו בין באבן בין באגרוף ובית דין עמדו את ה כה וקבעו שעל פי המצב שלו המכה הזאת תגרום לו למיטה ואחר כך היקל המצב שלו הקל ממה שהיה ועמדו שיחייה ולאחר מכן המצב שלו שב והחבית ומת המכה חייב רבי נחמיה אומר המכה פטו שרגלי לדבר שהוא לא מת מחמת המכה אלא מחמט חולי חדש שנערה לו כי הרי המצב שלו הוא קל ונהיה טוב יותר לאחר המכה ועמדו אותו שיחייה מביאה הגמרא בריתה ש מבארת את עמון של רבי נחמיה במשנה תנו רבנן את הפרשה הזו דרש רבי נחמיה כתוב לגבי אדם שחבל בחברו אם יקום ויתהלך בחוץ על משענתו הוא נשען מכוחו היינו הוא יתרפא מהמכה אז וניקה המכה ולכאורה קשה למה הפסוק צריך להשמיע לנו שאם המוכה התהלך בחוץ המכה פטור תעלה על דעתך שזה מהלך בשוק הוא כבר בריא לגמרי וזה שהכה אותו נהרג זה לא לה על הדעת אלא בהכרח הפסוק הזה מדבר במוקה שבתחילה עמדו מחמת המכה למיטה ובהמשך הקל המצב שלו נהיה טוב יותר ממה שהיה ועמדו אותו שהוא יחייה ולאח אר מכן מצבו שוב הכביד ומת והפסוק מלמד אותנו שהמכה פטור כי היה זמן מסוים שהמכה היה בכוחו זה רבי נחמייה סובר ורבנן הם חולקים הם סוברים שאפילו אם אחר כך הוא קל היינו החול נהייה קל יותר ואחר כך חזר וכבידה מכה חייו הי וניקה המכה מידר שבמ ורשים ממה שכתוב וניקה המכה מלמד שחובש אותו שמים את המכה במעצר במקרה הזה שעמדו את המוקה למיטה כדי שהמקל לא יברח ממתינים לראות אם המוכה ימות ואז ידונו אותו או שהוא יבריא ויפתרו אותו וברגע שההוא עברי וניקה מכה פותרים אותו שואלת הגמרא ורבני חמיה שדרש מ ניקה מקה שבמקרה שעמדו אותו למיטה ואחר כך המצב שלו נהיה טוב יותר ואחר כך הכביד שוב פטור זה שחובשים ואוסרים את המכה במקרה שעמדו אותו למיטה שדרשו רבנן מהפסוק הזה את הדין שצריך לכבוש אותו לעצור אותו מנה למנן הוא ילמד את זה א הגמרא יליף מ מקושש רבי נחמיה הלמד את זה מפרשת מקושש עצים היינו זה שקוש עצים במדבר וחלל שבת ששם כתוב ששם אותו במעשר עד שידעו מה דינו אז משם לומדים שלגבי כל אחד שלא יודעים עדיין את דינו כגון מכה שאנחנו לא יודעים אם בסופו של דבר יחייבו אותו כי המוכה ימות אז באותו זמן עד שמתברר הדברים מוסרים אותו שלא יברח שואלת הגמרא ורבנן גם נמי ללפ מ מקושש שילמדו כמו רבי נחמיה אותו מקושש אונה הגמרא אי אפשר ללמוד ממנו למה המקושש היה צריך לאסור אותו כי היה ברור לכולם שהוא חייב מיטה ברקטה להוא כי כתוב ושמרתם את השבת וכתוב מחללי המות יומת והוא הרי חילל שבת ומה משה לא אב ידע הוא רק לא ידע איזה מיטה קטלי קטלי במאי לכן בינתיים סרו אותו כדי לברר איזה מיטה להרוג אותו לאפוקי היי להוציא את אותו מכה דלא י דינן היא ברקת להוא היא ליו ברקת להוא כרגע אנחנו לא יודעים אם הוא יהיה חייב מיתה או לא זה תלוי מה יהיה המצב של המוקה במקרה כזה לא היינו לומדים שצריכים לאסור אותו בינתיים לכן צריך לדרוש מהפסוק שכן אוסרים אותו בינתיים מה רבי נחמיה ישיב על זה הרי באמת אי אפשר ללמוד ממקו כי שם היה ברור לנו שהוא חייב מיטה רק לא היה ברור לנו איזה מיטה הוא חייב אונה הגמרא נכון באמת רבי נחמייה לא לומד מ המקושש אלא יליף מ מגדף היינו מי שבירך את השם כמובן הכוונה הפוך מביך ששם גם כתוב שחבשו אותו שועליו כתוב לפני כן שהוא חייב מיתה דלב יעדה ברת הברקת להוא ובכל זאת חבשו אותו באותו זמן ואם כן תשאל על רבנן למה הם היו צריכים ללמוד שאוסרים במאסר את המכה למה הם לא יכלו ללמוד ממגד כמו רבי נחמיה אה הגמרא רבנן סרו שאי אפשר ללמוד מ מגדף כיוון ששם הוראת שעה היייתה זה היהה דבר לאותו זמן שיוצא מן הכלל כ הרי לא נאמר להם בכלל שדינו במיטה לא היייתה סיבה בכלל שהם יחשבו שהם צריכים להרוג אותו ולא היו צריכים באמת לחבוש אותו ומה שהם עשו אומרים רבנן זה היה לדת עצמם ככה היה הסיפור אתה לא יכול ללמוד מכאן שבכל מקרה חיייבים לכבוש את המכה עד שנדע אם הוא חייב מיטה או לא וראייה לזה שמקושר ידעו שהוא במיטה רק לא ידעו באיזה מיטה במגד בכלל לא ידעו שהוא חייב מיתה כ נתניה ברייתא יודע היה משה רבנו שה מקושש במיטה שנאמר כבר מחלל שבת מחללי עמות יומת אלא שהסיבה שהוא סר את אותו מקושש כי לא היה יודע באיזה מטן נהרג שנאמר כי לא פורש מה יעשה לו וגומר משמ ש נתפרש שיעשה לו איזה דבר רק לא נתפרש לו מה יעשה אבל במגד לא נאמר בו לא פורש מה יעשה לו אלא והנחו במשמר לפרש להם על פי השם שלא היה ידוע להם בכלל שלא היה משה יודע אם הוא בן מיתה כל עיקר עמ ליו ואם כן אומרים רבנן שכיוון שכך באמת לא חייב להיות שהיו צריכים בכלל לאסור אותו ורבי נחמייה אומר אדרבא בגלל שלא ידו אם הוא חייב מטה או לא בינתיים סרו אותו רואים מכאן לכל מקרה של של מכה שלא יודעים אם הוא יהיה חייב מטה או לא שצריך לאסור אותו שואלת הגמרא זה מובן בשלמה לפי דעתו של רבי נחמיה שסובר שאם עמדו את האדם שהוא קה שהוא ימות בסוף מצבו הוא טו ואחר כך שוב הוא מת רבי נחמיה פותר את המכה הינו דכתיב תרום דני מובן למה פסוק שני ריבועים ללמד שהוא ור על ידי עומדן סוג אחד כתוב אם יקום ועל זה נאמר וניקה מכה משמע שם עמדו אותותו שיקום המכה נפטר וריבוי נוסף שכתוב ולא ימות ונפל למשכב וגם על כך נאמר וניקה המכה שאם עמדו אותו שלא ימות המכה נפטר למה צריכים שני ריבועים אחד למקרה שעמדו אותו למיתה ונתרפא וחי לא נאמר שכיוון שעמדו את המוכה למיתה כבר המכה חייב ואף על פי שבסוף המוכה חי לומר שהשם ריחם על המוכה אבל זה שהכה אותו הכה אותו הכאה של מיתה לכן מחדש את התורה שהוא יהיה פטור ואחד שעמדו אותו למיתה והקל ממה שהיה ואחר כך מת גם כן יהיה פטור א לפי רבנן שבמקרה כזה חייב טריום דני למלי בשמה צריכים שני ריבועים ללמד שפטור על ידי עומדן היה מספיק שיכתוב ולא ימות ונקע מכה שמעמדו אותו למיטה ונתרפא אז המכה פטור בשביל מה כתוב אם יקום אונה הגמרא לפי רבנן צריכים ריבוי נוסף לפתור על ידי עומדן ריבוי אחד למקרה שעמדו אותו למיטה ובסוף הוא חי שלא מחייבים אותו וריבוי אחד למקרה שמתחילה עמדו אותו לחיים ובסוף הוא מת שלאו מחייבים את המכה בגלל שפטרו אותו ורבי נחמיה הוא סובר שאת הדבר הזה לא צריך ריבוי כי הם עמדו אותו לחיים ובסוף הוא מת לא צריך קרא שהוא פטור שהרי יצא מבית דין זכאי ברגע שבהתחלה עמדו את המוכה לחיים אז המכה כבר יצא זכאי לא צריך בכלל ריבוי שהוא יהיה פטור מביאה הגמרא לנו רבנן ברייתא המקה את חברו ועמדו את המוקה למיטה וחי בסוף המוכן התרפא פותרין את המכה והם עמדו למיטה והקל מצבו ממה שהיה עומדין אותו עומד שני לשום כמה ממון צריך לשלם לרפואתו ולצערו לנזקו ומה שהוא שובט ממלאכה לבושת שהוא תבייש על ידי המכה ואם לאחר מכן שב והכבד מצבו ומת אלך אחר עומד האמצעי תדון אותו כמו העומד של הממון והוא יצטרך לשלם ממון והמכה יהיה פטום ממיטה דברי רבי נחמיה כמו דעתו שבמקרה כזה לא הורגים את המכה וחכמים אומרים אין עומד שני לחיים מועיל לפתור ממיתה אחר עומד למיתה כיוון שעמדו אותו מתחילה למיתה אף על פי שעשו לו עומד חדש לחיים כיוון שבסוף מת מחייבים את המכה מיטה מביאה הגמרא בריתה נוספת תני אידך אם עמדו את אותו מוכה למיתה ואחר כך מצבו הוב עומדין אותו לחיים ואם בהתחלה עמדו אותו לחיים אז זהו יצא מבית דין זכאי אז אפילו אם אחר כך הוא מת אין עומדין אותו את המקל למיתה ואם עמדו למיטה והקל ממה שהיה עומדין אותו כעת עומד שני כדי לדעת כמה ממון המקה צריך לשלם ואפילו אם לאחר מכן הכביד ומת משלם כמו דעתו של רבי נחמייה נזק צער וכל התשלומים שמפורטים בבוק מה תחילת פרק שמיני למי הוא משלם את זה ליורשים פטור ממיתה כאן מחדשת הבריתה ממתי משלם כותב רשי מאיזו שעה עומדין אותו אומרת ה הבריתה משעה שיקה הוא כותב רשי כמה היה יפה קודם ההקאה וכמה היה יפה אחר ההקאה ומה החידוש לא אומרים הועיל ועד עכשיו לא עמדנו אותו אלא למיתה וכעת אנחנו עומדים אותו לממון אז נעמוד אותו כמו שהוא עומד עכשיו והרי עכשיו הוא הרי שווה פחות כי הוא הרי בכל ז מוקה ואם כן הפסיד את הניזק אכן מחדשים לא עומדים אותו משעה שיקה הו אף על פי שהוא כבר היה מצב שעמדו אותו למיטה ועכשיו פתאום עומדים אותו לתשלומי ממון על משהו וקה עומדים אותו כמו שהוא היה שווה לפני ההקאה וכמה הוא שווה עכשיו ולפי זה ה עומדן וסתם הבריתה הזאתי כמו דעתו של רבי נחמייה שסובר שאף על פי שעמדו אותו למיטה והוא קל מצ וא ובסוף הוא מת מת אז המכה יהיה פטור ולא כמו דעת רבנן שבמקרה כזה מחייבים מחייבים מיטה אלא הוא יהיה פטור ממיטה ולכן הוא יצטרך לשלם ממון עד כאן דף עח
לצפיה בתכנים נוספים: