הדף היומי מסכת סנהדרין דף עח

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף עח

[מוזיקה] נהדר דח מתחילים בסיעת דשמא שורה שניה ו ן בוד ב מס כל אחד ק אותו מכה שיכולה להמית ס בס כולם ק א בת אחת ב בחזה פתור כנ בחר זהם כולם קובת אחת אז גם בסר מודה שהם פטורים רש מביא לאלון כי כתוב ישקי כיכ נפש עוד דומו סומוס איש ולא שניים אבל באופן שבזה אחר זה בזה המחלק מה הם נחלקו אומר רבי חן שני מקרו אודורו כתוב יש כי כל נפש אודום על זה התר פוסק מומוס רבוס כל נפש עד ככל נפש אבל כאן שהראשונים הם כבר הוציא את רוב נשמתו הם סיעו לו להרוג אותו אז אין כאן כולו נפש המכה של האחרון ורב בסר סובר להפך כל נפש כל ד הוא נפש מה שנשאר מהנפש אפילו מקצת נפש כיוון שהוא בפועל הרג אותו אז הוא חייב אומר רובה מודים בגס הטריפ אדם שהוא טריפה למשל יש לו נקב בושת או נקב בקרום המוח שאם אדם הורג אותו שהוא פוטר כי רואים הרי שכל המחלקה שלהם זה רק באופן שהוא קם לא שניכר בו טריפה אם הוא טריפה גטי ולא חייבים על הריגתו מצד שני בגוס בדי שומים ובא אחר והרג אותו כולם מודעים שהוא חיב הוא נחשב חי נחלקו א בגוס בודום כמו המקרה שלפנינו הוא קרוב למות מחמת המכות של הראשונים אבל הראשונים לא עשו אותו טריפה מחומ מדרי לכן חים פרים אומ רב יוד מדגס בד שמים ולכן הוא מחיי וסס מסבירים שאי אפשר לחייב את הראשונים שעשו אותו גוסס אפילו שרוב גוסס למיס כיוון שבפועל האחרון הוא הרג אותו אז אי אפשר לדעת בטוח שה נהרג מחמת המכה שלהם שואלת הגבור מטריפה לגוס בדי שמים אומרת הגמר גוס בדי שמים ד במ לא נעשה בו מעשה אז נחשב כל נפש ס ב מיסה עשו במעשה של הקהה אז זה כבר לא כל נפש ומג ב שמטריפה אזונה לך רב יהודה טריפה מחת סימונים סימני חיותו חתוכים יש לו נקש כדומה לכן הוא נחשב גילה או סימונים הר וסס לכן מי שהורג אותו נחשב ורג חי וא חיס מבי גמור ונ רב שס אדם שה בקי בברי שנה בריס לפני רב ש כתוב הפסוק ושקי ככל נפש אודום מ נפש לה קו וב שוא חי חרון חיו שואלת הגיבור בו לראשון פשיט ברור שהשני הרג אותו א צריך לתקן יש בו בק של הראשון בפעל שחי ומ רב יהוד בן ב אומר וג כמו שדיברנו פגר שג בפני אם בז שר זה הרג אדם אחר חי ממטים את הטריפה שלא בפני בזן אלא העדים באים להעיד פוטר למה בפני בזן ח כסיב וביארו אורו מקרבו הם ראו שהוא רוצח אז הורגים אותו המפורש דנים למה צריך את הפסוק בירתו לכאורה משום ציח שלא י בפני בזן ואתה בא לחייב אותו על פי די פוטר כי אי אפשר לקבל את העדות שלהם דו הידוס שהיא הטוו זמו עדות צריכה להיות באופן שאפשר להזים אותם לקיים הם כשר זומם בכל עידוס שת יכ זמו לא ישמו עידוס ועדים אלו שבאו להעיד על הטריפ שו הרג אם יגמרו את דינו למיסה וכעת יבואו אחרים ויעידו מה אתם אומרים שראיתם שהוא הרג בזמן זה וזה מקום זה וזה עמו יס מקום אחר לא נקיים בהם קש זומם לא נהרוג אותם כי הרי זממו להרוג ודום טריפה ומי שהורג עודם טריפה פטור אז ממלא אי אפשר לקבל את העדות שלהם עוד דין דומה ווא אמר רוב ארב אריפה אדם שהוא טריפה בא חברו ורבה אותו משק זכ חיב כבר נהנה אבל טריפה שרובה זכר אז לו בניז שני א עפפ בני ש בני שזו כריזה מו להרוג טריפ לא נחייב אותם אז אפשר לקבל את דותם יביא ששו למה זה נחשב זו הריז חיב רבה מלבד הרבה והרבה לא טריפה ועליו הם יענשו אז הם תרצו שמדובר שהרבה היה אונוס או שוא לא בחיוב קוטן גוי וכדומה אומר המהיר שיש ללמוד מקושית שכדי להיות אלו ש אפשר זמו אין צורך שאייה אפשר להזים כל מה שהעידו אלא מספיק חלק ממה שהעידו שואלת הגבור אותו לא מולי למה צריך רוב לומר את ההלכה השנייה היינו אך זרי ממש דומה להלכה הראשונה שהוא אמר אומרת הגמורה אינו חנמ הסיפה של דבריו מיותרת היא נשנתה אגב הריש ה הטריפה הצטרך אלי שהוא נהרג מהוד כיוון שאנחנו מחשיבים טריפ כגב רקטי משמש מס כאילו שורה אדם מת ליפו ושונו החיוב סגם שרפה אומר רש ובע את המת לקנו שעבר חמימות לכלותו נצנן אז אמת אז הוא יהיה פתור ואמר וב עדים שהעידו בטריפה למשל שוא הרג ואח מיס ונגמר דינו למיסה איך נגמר דינו אמרנו שלא מקבלים את הבם בדיונים לא ידעו שהם שהוא טריפה חכר והוזמנו והתברר ש מעידו על טרייפה אינה רוגין כר הם זממו להרוג טרייפה גברי קטילה מה קורה עידי טרייפה דים שהם עצמם טרייפה שבאו להעיד על אדם שהוא חיב מיסה ואחר כך שהו זמו נהרגין הורגים אותם אפילו שהם טריפה רשי אומר כתוב וביר תורו מקרבך ואחור דנים למה רשי צריך להזכיר את הפסוק הזה הרי לכאורה קש הזו כך אומר וב רבשי אומר אפילו דריפ שוזו אירגן לפי שאינו בז מי ז ממין רבשי סובר שגם עדים שבאים להזים הם צריכים להיות כאלה שאפשר להזים אותם זז ממין וכאן אי אפשר להזים את הזוממים דהיינו מה היה כאן הגיע כת אחת וידו שאדם זה וזה עבר הירש וחי מיס ונגמר דינו עכשיו הגיעו עדים אחרים כת שנייה ואמרו הכ רשונה שידה איך אתם מעידים כך ונו היסם אז הם זממו שיהרגו את הכת הראשונה כש הזומם והכת הראשונה המרי טרייפה אז הם זממו שיהרגו טריפה אם כעת תבוא כת שלישית ותזכה השנייה והם יאמרו מה אתם אומרים לכת הראשונה שאמ הונס מקום זה וזה אמונתם מקום אחר לחלוטין הרי לא יהרגו את הכת השנייה מחמד שם זממו להרוג את הכת הראשונה הכת הראשונה הם טריפה הם זממו להרוג טריפה אז הם ורים אז ממילא אי אפשר בכלל לקבל את הכת השנייה כעדים כיוון שאי אפשר להזים אותם לכן אומר השה ד ריפה שוזו אינ רוגין מה רוב סובר מסביר רשי רוב סובר כך עדים שבאים להעיד על אדם שהוא חי וכדומה הם צריכים להיות כאלה שאפשר להזים אותם ואם לא העדות פסולה אבל עדם זים ממין שבאים להזים הם לא צריכים להיות כאלה שאפשר להזים אותם כרי עדם ז ממין זה חידוש התרה מחדשת שמאמינים להם לכאורה יש כאן שתיים כנגד שתיים שתיים אומרים כן היינו פה וראינו שהוא הרג והם אומרים לא לא הייתם פה התרה מחדשת שמאמינים לכת השנייה אז אם זה חידוש חידוש שמאמינים להם גם ם אי אפשר להזים אותם והוא אמר ובה שוער טריפה שהוא עצמו טריפה שור הגדם חיב סקילה ושוער של ודום טריפה בעל הבית שלו טריפה שהורג פוט מסקי מתמה כמו שהזכרנו לי בתחילת המסכת כבר אומר קרו אם הומו את זה שהרג אדם השרי סוקל וגם בו לומוס אז מקישים את סקלת השו למיס הסבילים אז גם לעניין זה מקישים גומוס באופן שם בלבית היה הורג את האדם אז הוא היה נהרג כרנ בשס אז אם השור הרג את האדם אז השור סכל וג במוס אם בעל הבית היה הורג את הדם הוא לא היה נהרג בבזן לא קרינ בשו ר סוקל המקרה שלפנינו כשבל הבית הטריפה אם הוא היה הורג אדם שלא בבזן אלא על פי עדים לא היינו הורגים אותו כמו שדיברנו כדי שהתה יכול זמו אז ממילא גם כשש הרג אדם אז השור לא נהרג אבל אם באלבית הוא בריא ושלם ואם הוא היה הורג היו הורגים אותו אפילו שהשור הוא טריפה אז הוא חי סכילה רבשי אומר לא לא רק שור של אודום טריף שור רק פוטון אלא אפילו שור שהוא עצמו טרייף שפ כי מקישים גם לנין זה כוי אם הביל היו במצב שלו השור ה טריפה אם הביל היו טריפה הם היו פטורים כי זה שתה יכול זמו שורר נפ גם נין זה וקש למיס ביים טס מסבירים שרוב סובר שט רפ שרק חייב זה אי אפשר להקיש למיס הביים כי הבי המצב שללא הם היו פטורים רק משום אדו שת יכול זמו בפני בזם כן חייבים ש יכול להז לא ש גבי השור כיוון שגבי השור כן יכול זמו כי אפשר לחייב אותם לשלם את מומן השור ולכן עניין זה לא מקישים רק אם בעל הבית ריפה זה אנחנו אומרים במצב העכשוי שלבעל הבית ריפה אם הוא היה הורג לא הינו הורגים אותו אז גם שורו לא נרג מה ראינו במשנה שיסו בוס הכלב כולו את הנחש והנחש או הכלב הרגו אותו הוא פטור כי זה רק גרומה אבל אם השיך בו נחש אז רבי יהודה מחייב חכו הם פותרים ומה זה השיך שהוא אחז את הנחש והוליכו ליד חברו אומר רב אחבי הקב מה הם נחלקו כשתמצא תדגדג בדבריהם תגיע לפירוש הזה לדיבר רבי יהודה נחלקו במציאות רבי יהודה סובר הרס חש בין שינובו עמד וברגע שאדם לוקח נחש והוא מניח את שיניו על יד חברו אז הוא כאילו תוקע לו סכן בבטנו כי הנחש לא צריך להוציא את הארס הארס עומד בין השיניים והוא יוצא מעצמו אז זה לא גרומה זה כלי משחית שהוא הרג איתו לפי כ מקיש זה שהקיש את הנחש בחברו בסייף כרוצח ונוח פטו מסכי כ הוא שימש ככלי מלחמה ביד ה מקיש לדברי חכמים הרס נוש מעצמו מיקי הוא צריך להחליט שהוא נושך והוא מוציא את ההרס ממילא כשהאדם לקח את הנחש והוא הכניס את עצבע חברו בתוך פיב של הנחש אז ה אין בו כדי להמית הנחש צריך להחליט שהוא מוציא ארז ומיט אותו אז זה שהקישור רק גרומי אפילו שהוא יודע שנחש עושים כך א הנחש בסוף מקיש אבל זה רק גרומה לפי כוך חש בסקילה כדין שור שהמית אדם כי הגמור אומר בסוף בסוף פרק ש שנוגח הספור המשנה אומרת שאין הבדל בין ש לבה מלכי כולם כמו שרת ב ומשפ קורג אומרת המשנה המקס ח בין באבן בין בגרף ועמדו למדו שאמור למות מכזה מכה למעשה כמה שויו הוא התגבר על החולי וחזרו ועמדו אותו לחיים ולאחר מכן אירבי דומס חייב כי הוא מת מהמכה הראשונה החמי מו פוטר ש רגליים לדוב שהוא לא מת מחמת המכה הזו כרי באמצע הקל המחלה אז ממילא מה שהוא מת זה לא מחמת המכה הזו אז הוא פטור ורשי מדגיש שכל המחלקה זה רק אם לכתחילה עמדו אותו למיסה ובסוף הוא מת רק באמצע היה מצב שעמדו אותו לחיים אבל אם לכתחילה עמדו אותו לחיים ואחר כך הרביט ומת אז גם חכמים מודעים שהוא פטור כמו שנראה בגימורים אומרת הגימור תונו רבון אס זו דורש רב נחמיה זה המקור שלו כתוב הפסוק שאדם כע את חברו אם יוקו והלך בחוץ על משענתו ורשי מביא מהתרגום על משנ טוי על בורי שהוא התרפא לגמרי ונשען על כוחו עצמו לא משענת לשון מקל אלא על משנתו הוא הולך בריא ושלם וניקו המקה לא הורגים אותו רק שבוית רפי רפ צריך לשלם לו רפואה וצריך לשלם לו שבט שהוא מבטל אותו עם מלאכתו ה מי שוא לא הלך לעבודה צריך לשלם לו אז למעשה למה צריך דות כתוב וניקו המקה שהוא פטור ממיסה וחיטה ללד תחו שזה מלך בשוק הוא נהייה בריא ושלם וזה נרג אלו בהכרח שהפסוק בעל לגבי אופן כזה זה שעמדו לכתחילה למיסה והקמה שהוו חר כך רבדו מז שהוא פוטר הפסוק בא ללמד שאם יוקום ויסלר בחוץ על מש טו עמדו אותו למשענת חיים וניקו המקה אפילו שלבסוף חזר והביט ומת ורבו שם סים שכ זה אופן הוא חייב ה וניקו המק מדר שבי מלמד שחו שס הם אומרים כך עצם זה שניקו המקה ודאי שמיותר ברור אם הוא ברי ושלם ודאי שלא נהרוג את זה שיכה אותו אלא ניקו המקה בא לומר לי רק העת וניקו המקה אנחנו רואים שהוא עברי הוא יוצא לשוק על משנתו הולך ברי ושלם אז אנחנו משחררים אותו זא אומרת שעד כעת הוא היה עצור במעצר עוצרים אותו כדי שלא יברח עד שנראה מה יהיה בסוף אם ימות או לא ורב נחמיה חביש מנולי הרי הוא אומר שני קמק מיותר ללמד אותי לחידוש שהוא חידש זאת אומרת שיש לו מקור אחר לחבישה אומרת הגמרא כן יש לו מקור אחר יליף מקושש כתוב בתוי שכלל ישראל היו במדבור אז היה אחד שקוש עצים בשבת אז ויניחו ב משמור עד שיידעו איזה מיס צריך להמית אותו אז רואים שחובשים ורבו נ מלפ מ מקושש אונה הגמורה מקושש ברקתו ומוש לבוד הכול במים ידעו שוחי מיס כתוב בתור מחלומו לא ידעו איזה מיסה אז זה חובשים במקרה שלנו שמדברים באדם שיקה את חברו ד דיוקו לא יודעים בכלל אם הוא יהיה חי מיסו או לא לא יודעים בכלל אם זה ימות בסוף או לא מכס שחובשים אותו לכן צריך פסוק מיוחד בניקו המקה ורשי אומר כמו שנראה בגימור לאלון שחכמים סוברים שהמקומות בסוף אפילו שלא ידעו בשעה שיתרו בו איזה מיס הוא ימות מספיק שיתרו בו שתהייה חיב מיסה אפילו שלא ידעו איזה מיסה נראה לאלון שזהו מח ליקס ורב נחמי ריזה תענה טובה שם ידעו שהוא חיב מיסה אומר את הגמורה באמת יש לו מקור אחר יליף מגדף כתוב שכלל ישראל במדבור היה אחד שגף את השם וגם צרו אותו כל יפורש האם הוא חייב מיס או לא דודתו כמו שנראה לאלון שם לאדו בכלל וכי מיסה וחבשו אז רואים שחובשים עד שהתברר הדבר אז כך גם כאן חובשים רבון אם לא היה כתוב קם וקקה לא הייתי לומד משם כי מגדף אר שסו כי לא נצטוו מתחילה על אותה חבישה מעצמם הם עסו זאת כי כיוון שלא נאמר בכלל שיש חיוב מיסה מה פתאום נכנסו לכלל ספק שוח מס אז א אפשר ללמוד משם אתו שכלל ישראל נהגו חמיה סבר שכן אפשר ללמוד משם ממורקת מקור למה שדיברנו שב מקושש הספק היה רק איזה מיס הוא חייב ומגדף דו בכלל ח מיס כדני ידע י ש רבינו שקוש במיס שנאמר לגבי שבת מחלל מוס ומוס אל ו יודע באיזו מסרג איך ורים בפסוק שנאמר ויניח משמו כי לא יפורש וגוי קרו וגוי מה יאוס אלוהים זאת אומרת ברור שעושים לו משהו רק לא יודעים מה יאוס אלוהים ברור ש ממתים אותו אבל מגדף נמר בוי אלו כתוב יניחו ב משמו ליפרו שלו הם על פי השם לא כתוב מה העושה את עצם הדין צריך שהקדוש ברוך הוא יפרש להם האם הוא חיי מיסה או לא שלא יודע מוש יודע אם הוא בן מיסה כל עיקר עם לאו וק את הגמורים הפסוק של חו בחרו כתוב שם כך וכי ריבון אנושים ואיקו אישו באבן אויב אגרוף ולא ימוס ונופ למשוב אם יוקום ויסלר בחוץ על משנ נימקה רק שפ ורפ רפה התרה מלמדת אותי שאם הוא לא מת הוא משלם שבס וריפוי ויש כאן שני תורים קודם כל מה זה ולו ומוס מיותר ול ומוס נוף למשקו ש מה שהזכרנו מה זה אם יוקום וסל בחוץ הנטו וניק המקה כל זה מיותר כתוב איש בבג נופ למשקו רק ש פ עכשיו כמ שמרדו ל ויק וז רביש שתי פסוקים מיותרים ומד אחד עומדו למיס וחוו אדם שהכה את חברו ובז אמרו כזו מכה אמורה להמית ואחר כך עברי שלא נאמר כמה שהוא יצא עם בז חייו נהרוג אותו כימה שהוא חזר והבריא זה הקדוש ברוך הוא ריחם עליו מתנה משמיים שהוא עברי בעצם מחמת המכה צריך להרג לכן בא הפסוק ואומר ולא ימוס ויקו איש ובזן החליטו שהכה הזו צריכה למיט אותו רק חר כך מעשה ולא ימוס זה לא היה כמו שעמדו אותו אלו נופ למשקו ווא ברי השיב תיתן מומו למיסה אחד עוד פסוק אם יוקו מסלר בחוץ מה שאמרנו ליל עומדו למיסה והקמה שויו וניקו המקה אפילו באופן שוקו סלר בחוץ ואחר כך הוא מת חזר ויר בדו מס אל לרבו שאמרו וניקו מגיע לומר לי שחובשים אותו תר יודל מולי שה כתוב ולא ימוס ונופ למשקו וניקו מק שפת ורפה ירפה ואני לומד מכך וניקו המק שחובשים אותו ומזה שכתוב ולא ימוס אני לומד את הדין הראשון שאמרנו שאם עמדו אותו למיסה למעשה הוא לא מת ולא ימוס וחוו אז הוא משלם כסף הוא לא מת אבל למה צריך את כל האיתור שיקום ויס לך בחוץ על משנתו אונה גמורה חד עומדו למיסה וחוו וחד עומדו לחיים ומס והם דורשים להפך את הפסוקים הם אומרים כך ולא ימוס הם דורשים עומדו לחיים ובסוף מת וכך ך אומרים ולא ימוס אם לכתחילה עמדו אותו שהוא לא אמור למות אפילו מת אחר כך הוא לא נרג רק שיבטו יתם ורפה ירפה יתנו את האומץ שעמדו תחילה כמה צריך לעלות את הרופאים ושפטו וש אות תשלומים של נזק וצער ובוס אפילו שבסוף הוא מת אנחנו אומרים זה מקרה שבסוף מת כי אם לכתחילה בזנ עמדו שאמור להחיות אפילו שבסוף הוא מת לא הורגים אותו עכשיו הם דורשים אם עומדו למי חר כך יוקום ויסלר בחוץ הוא לא מת אז שיפטון ולא אומרים שמה שהוא חי זה מתנה משמיים אבל באופן שעמדו לכתחילה למיס ויצא מבזן חיב ובסוף הוא מת אפילו שבאמצע המצב שהוא היקל ועמדו לחיים זה התרה לא פותרת ורב נחמי נלך עומדו לחיים ומז בסוף לא צרך קר שהוא פטור שרוצ מבזן זק וזה כבר למדים בדף לג מביא רשי מני צ בזן זק אחכ ומר אך מדיונים יש לי לוו שאין מחזיר סוי שנאמר וצדק זה שצע כאן צדיק אפילו שהוא לא צדיק באמת אל תהרג אז ממילא לא צריך פסוק לומר לכזה אופן החכמים סוברים שזה שעמדו אותו לחיים זה לא כמו פסק זה לא כמו וצו זקה לכן צריך פסוק מיוחד שהם עמדו לחיים אפילו שאחר כך הוא מת אז הוא פטור תונו רבון כאן הברס מביאה את החידוש שכעת ראינו וגם את המק חמים עמדו למיס ווו הוא משלם רק נזק צ בושס ולא אומרים שכיוון שעמדו אותו למיס שאחר כך הוא ח אזה מתנה משמיים עומדו למיסה והיו הוא כעת במצב שוא לא אמור למות ל כמה הוא ראוי לשקע בכזה חולי כמה ילה שב ורפוא א לאחר כך אר בדו מס עליך אחר עומד אמצי המד השני דהיינו אחרי העומד של של חולי שצריך רק לשלם והוא לא נהרג דבר נחמיה אח החומרים אין עומד אחר עומד לא מתחים העמד השני לומר שיצ בז זקא ולהיפטר אחר כך רב דומס אלא אם בסוף הוא מת אז מתחשבים בעומד הראשון אם זה הסתתים כמו העומד השני הנוח אבל אם זה סתן כמו העמד הראשון לא מתחשבים בעומד השני אלא הוא חי מיסה תני הדוך עומדו למיסה אודס לחיים אם ראינו שהוא הקה לא אומרים כיוון שוצ חי הרי זה יהרג אם עמדו אותו לחיים אפילו אם אחר כך החמיר איי לא אומרים טעינו בן הראשון אחייב אותו כוצ בזק כמו שדיברנו יודעים ז אוב צפ יודעים זאת טור שקק כתוב לפני זה על משנתו אומרים אח מתחו אחר שבא עלי הביד המכה זה מוסכם עכשיו המחלוקת וכאן יש לנו סתם כ בחמי עומדו למיס םמ משלם נזק צר הואדי ריפו שב בושס ליורשים וס משלם באיזה שעה עומדים אותו משו שק היינו חושבים לכתחילה עמדנו אותו למיסה ואז הוא פטו מומן אחרי זה היקל ומעמדנו ומ את שני אז אולי התשלום יהיה לפי המצב שלו ביומד השני ואז הצטרך לשלם פחות כמה היה שווה לפני זה וכמה שווה אחרי זה אז הוא כבר היה במצב של חולי אז לא אומרים כך אלא אנחנו אומרים העומד הראשון היה טעות ואנחנו חוזרים למצב שלו לפני ההקאה וכמה שהוא פחד מלפני הקד בבקה עצמה וזה מה שצריך לשלם נזק צר ריפו שבס בושס אבל לא הג אות אפו שבסוף הוא מתוס הזו סמת רחמי שאפו שרבו כין שבאמצע יק אז הוא פטור והוא רק משלם עד כאן דף החס
לצפיה בתכנים נוספים: