הדף היומי מסכת סנהדרין דף עו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף עו

[מוזיקה] סנהדרין דף הו מתחילים בעזרת השם דף עמוד ב שורה 12 מלמטה במילים אמה היא מסופר במסכת ברכות דף לג על שליח ציבור שירד לפני התיבה התחיל חזרת השת ברוך אתה השם אלוקינו ואלוקי אבותינו אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב הקל הגדול הגיבור והנורא ואז הוא המשיך האדיר ויזו והירו החזק והאמיץ וודאי והנכבד היה שם בין המתפללים רבי חנינה הוא המתין לו עד שהוא סיים ואז הוא שואל אותו זהו סיימת את כל השבחים של אדונך אתה יודע למה זה דומה אדם מלך שיש לו אלף אלפים דינרי זהב ובאים ומשבחים אותו ואומרים שיש לו אלף אלפים דינרי כסף זה שבח או שזה גנאי אותו דבר גם אנחנו אין לנו בכלל את האפשרות לשבח את הקדוש ברוך הוא ואם לא שמשה רבנו אומר בפרשת עקב כי השם אלוקיכם הוא האלוקי האלוקים ואדני האדונים הכאל הגדול הגיבור והנורא ובאו אנשי כנסת הגדולה ותיקנו לנו לומר את זה בתפילה אנחנו גם את השבחים האלה לא היינו אומרים אנחנו לא יכולים לשבח אין לנו את הכוח לשבח את הקדוש ברוך הוא כי כמה שנשב אותו אנחנו לא מתחילים בכלל לבטא את השבח האמיתי שלו היכן תקנו לנו באמת אנשי כנסת הגדולה לומר בתפילה הקל הגדול הגיבור והנורא מסופר במסכת יומא דף סט שבאמת בהתחלה אמרו הגדול הגיבור והנורא כמו משה רבנו שאמר אבל בא ירמיהו הנביא והוא ראה את שרי נבוכדנצר נכנסים להיכל בית המקדש ומראים בו ככל רצונם אמר ירמיהו הנביא נוכרים מקרקרים בהיכלו היי נוראותיו עם הקדוש ברוך הוא היה נורא שרי נבוכדנצר היו מעיזים פניהם לבוא ולהרע בהיכלו של הקדוש ברוך הוא אז הוא לא אמר נורא ידע שהקדוש ברוך הוא אמיתי והוא לא רצה לכזב בו ירדו לגלות גלות בבל במשך 70 שנה והיה שם דניאל בא דניאל אמר נוכרים משתעבדים בבניו 70 שנה אם הוא היה גיבור איך הוא נותן להם להשתעבד בבניו וי גבורותיו לא אמר גיבור באו אנשי כנסת הגדולה ואמרו אדרבא זוהי גבורת גבורתו שנותן לסברי נבוכדנצר להרע בהיכלו והוא מעריך אפיים לרשעים זה גבורה והלו הם נוראותיו שמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא הך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות וזה הם אמרו אחרי 70 שנה מה נאמר אנחנו אחרי למעלה מ-2000 שנה מאז חורבן בית ראשון ודאי זה שעם ישראל כבשה אחת בן 70 זאבים כל כך הרבה אימפריות ניסו לכלות אותה וועם ישראל חי וקיים ודאי שאלו הם נוראותיו אלו הם גבורותיו של קדוש ברוך הוא אומר רבי יהושע בן לוי שם זו הסיבה שהם נקראים אנשי כנסת הגדולה כי הם תיקנו לומר הגדול הגיבור והנורא החזירו את ההתרה ליושנה אותם אנשי כנסת הגדולה שנקראים על שם זה שהם ביטאו והחזירו את ההתרה בזה שעם ישראל יש להם קיום בין כל האומות וזה גבורתו של הקדוש ברוך הוא נוראותיו של הקדוש ברוך הוא הם במשנה הראשונה במסכת אבות אמרו שלושה דברים שרבינו אבדיה בן ברטנורה אומר הם אמרו הרבה דברים אבל השלושה דברים האלה הם בשביל קיום התורה בעם ישראל לנצח ואחד מהם עשו סיג לתורה יש את התורה בעצמה מה שמותר ומה שאסור אבל הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו ושמרו משמר עשו משמרת למשמרתי צריך לעשות שמירה לשמירת התורה היינו גדרים וסייגים אומר רבינו אבדיה ברטנורה מה הגדרים והסייגים שעשו החכמים אחד מהגדר זה שהתורה אוסרת לאדם להתחתן עם הקרובות שלו והם באו והרחיקו ועשו גם קרובות שהם בדרגת קרובה שנייה שניות לאריות ובמסכת יבמות דף כא המקרה הראשון של שניות לאריות זה אם אמו של האדם שהיא לא אסורה עליו מהתורה היא אסורה עליו מדרבנן שואלת הגמרא אולי נלמד מגזרה שווה בין קרובות אשתו קרובותיו כמו שראינו בהרחבה בדף העה אולי נלמד דבר נוסף בגזירה השווה אמה היא מה אשתו אם אמה אסורה לו אף הוא נלמד על ידי גזירה שווה אם אמו תהיה אסורה לו שאלה בדף ו הגמרא מביאה שאלה נוספת אולי נלמד מהגזרה שווה הזאת שלומדים בין קרובות אשתו ל הקרובות שלו גם את כלת אשתו שתהיה אסורה עליו כמו כלתו כמו שכלת אסורה ככה ג אם אשתו יש לה בן מנישואים קודמים אז כלת בנה תהיה אסורה עליו אפילו אם היא תתגרש תלמן מיבנה והגמרא מביאה כאן תירוץ של הב זה אותו רעין של תירוץ גם לגבי השאלה על אם אמו וגם לגבי כלת אשתו שנכון מהגזרה שבה באמת היה אפשר ללמוד אבל יש שיטור בפסוק אמר הבי אמר קרא עמך היא אחרי שכבר כתוב הרבות עמך לא תגלה הייטור הזה מלמד משום אמו אתה מחייב אותו והי אתה מחייב אותו משום אם אמו בדומה לזה אנחנו נראה גם לגבי כלת אשתו שכתוב שם אשת בנך היא משמשת בנך אתה מחייבו והי אתה מחייבו משום אשת בנה של אשתו באמת כלת אשתו רגע שהתגרשה או התאלמנה אז מסכת יבמות דף כב אנחנו רואים שהיא לא נאסרת על אותו אדם אז אם כן זה התירוץ הראשון של הביה כעת מביאה הגמרא את התירוץ של רבה הוא אומר לפי דעתי יש לי פרכה לגזירה שווה בעצמה לא צריך בכל פסוק מיוחד ללמוד יתור כדי לא ללמוד את הגזירה שווה הגזירה שווה בעצמה נדחת ב בשלוש סגנונות הסגנון הראשון בוא נבדוק מי חמור יותר המשפחה שלו או משפחת אשתו ואם נגלה שמשפחת אשתו חמורה אז אם כן לא נוכל לללמוד מהמשפחה של אשתו למשפחה שלו כי אי אפשר ללמוד שכיוון שיש חומרה במקום החמור אותה חומרה תהיה גם במקום הקל סגנון שני של דחיה שאם התוצאה של הגזירה שווה הזאת תהיה שמישהי שקרובה אליו בדרגת קריבה קרובה יותר העונש עליה יהיה יותר קל מאשר זו שקרובה בדרגת קרבה רחוקה יותר זה גם כן לא מסתבר לכן זה סגנון שני של דחיה סגנון שלישי זה פשוט יותר ברגע שאין התאמה בין הקרובות שלו לקרבות של אשתו אי אפשר ללמוד גזירה שווה בצורה הזאת בעצם זה השלושה סגנונות של הדחיות אבל בפועל רבה מביא שימו לב טוב 10 דחיות על למה לא לומדים שגם אם אמו תהיה אסורה כמו אם אמה של אשתו ולמה לא נאמר שכמו שכלת אסורה ככ גם כלת אשתו תהיה אסורה עליו יש חמש דחיות על אם אמו וחמש דחיות על כלת אשתו וכבר אנחנו רואים שה דחיות מצטמצמות לחמש בעצם חמש דחיות ם אמו וחמש דחיות לכלת אשתו ובעצם החמש דחיות האלה הם אותם חמש דחיות רק שכאן מתאימים אותם לאם אמו וכאן מתאימים אותם לכלת אשתו וגם בתוך החמש דחיות עצמם הם בעצם רק שלוש סגנונות אלא שצריך שהדחקתי לא רק דון מינה לא רק שלומדים ממנה את הפרט שבאים לללמוד ממנה היינו שאם אתה רוצה ללמוד שכמו שהם אמה של אשתו הוא יהיה חייב עליה ככה גם אם אמו אתה רוצה לדון ממנה שיהיה אסור אלא הו מינה אני גם לומד את הסוג חיוב מיתת בית דין משם כמו שבאם אמה של אשתו חיוב מיתת בית דין זה שריפה ככה גם אם תחייב על אם אמו שלו זה גם יהיה שריפה דון מינה ומינה אז לפי הדעה הזאת יש שלוש דחיות ושניים מתוך אותם שלוש דחיות מתאימים גם בן למן ד אמר דון מינה תלמד ממנה היינו במקרה שלנו תלמד מם אמה שגם אם אמו תהיה אסורה אבל אל תלמד איזה סוג מיטת בית דין זה אוקי בטר זה ת השיר שם במקומה אלא נלמד מיתת בדין שנמצאת בדרך כלל בקרוב שלו דינו כמו שאמו הוא חייב עליה השקילה ככה גם עלם אמו יהיה חייב עליה שקילה וגם לפי הדעה זאת לא אטיה שתיים מתוך השלוש דחיות מתאימות לפי הדעה הזאת וכעת הגמרא הולכת ומפרטת לפי המנדה אמר שכשלו מדים גזירה שווה לומדים את זה באופן מלא דון מינה ומנה אני לומד מאם אמה של אשתו אז אני לומד את הכל אל אם אמו גם את סו מתת בית דין אז מה היא הם אמה אסורה אפונה מם אמו אסורה ומנה נלמד גם כן איזה סוג מיתת בית דין מה היא אם אמה בשריפה אף הוא נמי אם אמו יהיה שרפה אז לפי הדעה הזאת יש לנו שלוש דחיות שלפי המנדה אמר שאומר שמיטת שריפה חמורה משכילה שזה דעת רבי שמעון בר יוחאי כל השלוש דחיות יתאימו איקה ל מפרח תחייה ראשונה זה לפי הסגנון הראשון שקרובות אשתו חמורות יותר מהקרובים שלו אז אי אפשר ללמוד מהם אליו מה להיא שכן אמה בשריפה החמורה תאמר בהוא שאמו בשקילה הכלה ועוד הסגנון השני לא יכול להיות שקרבה רחוקה יותר תהיה חמורה מקרבה קרובה יותר אמו החמורה תהיה בשקילה הקלה ואם אמו הרחוקה יותר תהיה בשריפה החמורה ועוד הדחיה השלישית שהיא מתאימה גם לפי הדעה של רבנן שסוברים שכילה חמורה משרפה שפשוט אין התאמה בין קרובות האיש לקרבות אשתו מה היא כמו קרובות אשתו לא חילקת בה בין אמה להם אמה אלא שתיה נידונות בשריפה אף הוא לא תחלוק בו בין אמו לאם אמו ודינם יהיה שווה אמו בסקילה אז אם ממו גם כן צריכה להיות בסקילה אז כיוון ש שאנחנו לא יודעים איך ללמוד דין אם אמו אם לשריפה או לשקילה אז לא נלמד בכלל גם לא את עצם האיסור והדחייה הזאת השלישית מתאימה אפילו למנ ד אמר הינו לפי דעת רבנן שספרים סקילה חמורה משרפה מהיא קושיה קושיה השלישית לא נידונה לא נלמד את הגזירה שווה לפי דעתם וכעת לפי ימן דאמר שסובר דון מינה תלמד ממנה את עצם החיוב והוא קיבל תרה אבל תשאיר אצלה את הסוג של מיטת בית דין אז אם כן נלמד בצורה הזאת מה אשתו אם אמה אסורה איזה סוג מיטה זה לא מעניין לפי הדעה הזאת אף הוא נמי אם אמו תהיה אסורה באיזה מיתת בית דין אתה לא תלמד מי אם אמה זהו קי באטרה זה אתה מעמיד במקומה אי בשריפה אנחנו לא נלמד שגם אשת גם אם אמו תהיה בשריפה רק ה תמוד בשריפה אבל החה במו בסקילה כדי השכן באמו כמו שמצאנו במו ש בסקילה ואם כן זה בעצם יהיה הגזירה שווה לפי הדעה של דון מינה ואוקי בטרה תלמד ממנה אבל את החיוב מתת בית דין תשאיר שם במקומה אז גם לפי הדעה הזאת יש לנו שתיים מתוך השלוש דחיות שהבאנו לפי למן ד אמר דון מינה ומינה כי שתיהם יתאימו לפי רבי שמעון בר יוחאי שוע מנ דמה שסובר שריפה חמורה איקה למפרך אפשר לדחות את הדחיה הראשונה שהמשפחה של אשתו חמורה יותר מהמשפחה שלו מה לאשתו שכן אמה בשריפה החמורה תאמר בהוא שאמו בסך הכל בסקילה הקלה ועוד גם את התחיה השלישית אפשר לומר מה ש התחיה השלישית שהבאנו לגבי הדעה שסובר דון מינה ומינה שאיין התאמה בין הקרובות של אשתו ל הקרובות שלו וזה התאים גם לפי הדעה שוברת שכילה חמורה משרפה הוא כהי נלמד אולי שהבעל יהיה כאשתו באופן אחר מה היא קרובי אשתו לא חילקת ב ביטה להם ביטה הדין שווה בשתיהם [מחיאות כפיים] בשריפה כי ביטה בשריפה והם אמה בשריפה אף הוא לגבי קרובו נמי לא תחלוק בין בתו לאם אמו ודינם יהיה שווה אם אמו תהיה כבתו בשריפה ולא כאמו ש בסקילה מכיוון שאין אחראם ללמוד לשריפה או לסקילה לא נלמד בכלל והדחייה הזאת למנדה אמר סכילה חמורה משרפה מ קושיה לא נידונה מהקושי הזאתי גם הם יסכימו שאי אפשר למוות את הגזירה שווה כיוון שאין התאמה בין קרובות האיש לקובות אשתו אז אי אפשר ללמוד גזירה שווה אם כן השלמנו את החמש דחיות למה לא נלמד גזירה שווה שכמו שהם אם ה אסורה ככה גם אם אמו תאסר תחייה ראשונה כי המשפחה שלה חמורה יותר מהמשפחה שלו לפי הדעה סוברת שריפה חמורה לפי דעת רבי שמעון כי אמה בשריפה ועמו בסקילה דחיה השנייה שמתאימה רק לפי ימנ דה אמר דון מינה ומינה אז דחייה חטטים רק לפי רבי שמעון שסובר שריפה חמורה לא ייתכן שאמו שהיא קרובה יותר תהיה בסקילה והם אמו שרחוקה יותר תהיה בשריפה תחיה שלישית שהיא מתאימה אפילו לפי רבנן שסוברים סקילה חמורה פשוט אין התאמה בין משפחת אשתו למשפחתו כי משפחת אשתו גם אמא וגם הם אמא בשריפה פחתו אמו בשקילה והם אמו בשריפה ולפי המנדה אמר דון מינה ווקי באטרה היינו תלמד מם אמה של אשתו אבל לא את סוג מיטה שחייבים עליהה אלא כאן יהיה סכילה אז גם כן יש עוד שתי דחיות הדחיה הראשונה והשלישית היינו שהמשפחה שלה חמורה מה ח שלו לפי הדע סוברת שריפה חמורה לפי רבי שמעון כי אמה בשריפה ואמו בסקילה בדיוק כמו שאמרנו את הדחיה הראשונה ככה גם הדחיה הרביעית והדחייה החמישית אין התאמה בין קרובותיו לקרוב אשתו כי קרובות אשתו ביטה והם אמה בשריפה קרובותיו בתו בשרפה והם אמו בסקילה אז אם כן אלה הם החמש דחיות למה אי אפשר ללמוד את הגזירה שווה מאם אמה לאם אמו שתאשר ולכן זה רק נשאר מדרבנן ולא מהתורה כת וברת הגמרא על ה הלכה השנייה שהגמרא מנסה ללמוד על ידי הגזירה שווה בין הקרובות שלו קרובות שלה והפעם זה לא שלומדים מהקרבות שלה ל הקרובות שלו אלא הפוך כמו שכלת אסורה והוא חייב עלי השכילה ככה גם יהיה חיה אבל קלט אשתו אם יש לה בן מנישואים אחרים שהתחתן אותה אישה תהיה אסורה על האבא החורג שלו בוא נגיד כן על ה על אותו אחד זאת אומרת אותו אחד יהיה אסור בקלת אשתו במילים אחרות וגם כאן הגמרא מביאה את הגזירה שווה שמנסים ללמוד א הוא כלתו אסורה אף היא אשתו כלתה תהיה אסורה לא והגמרא מביאה את אותם שתי תירוצים התירוץ שאמר הביה שנכון באמת אפשר למות את הגזירה שווה אבל אמר קרא בקלת אשת בנך היא ממעטים משום אשת בנך אתה מחייב אותו מתב אתה מחייב אותו משום אשת בנה של אשתו ורבא מביא תירוץ שני שבעצם הוא דוחה את הגזירה שווה בחמש אפשרויות יותר נכון בשלוש אפשרויות אבל שלוש אפשרויות לפי הדעה של דון מינה ומינה ושתי אפשרויות שמתאימות רק עם דון מינה ווקי באטרה כמו שמיד נבאר ולכן זה סך הכל יוצא חמש דחיות בן למן ד אמר בכל גזירה שווה דון ממנה תלמד ממנה את עיקר הדבר ומינה גם את שאר הפרטים תלמד משם ובין למן דאמר דון מינה תלמד מהגזרה שווה את עיקר הדבר ואוקי באטרה אבל את הפרטים תשאיר שם ותלמד את הפרטים מהמקום שלו לפי שתי הדעות לא התיה אי אפשר ללמד את הגזרה שווה אלא דוחים אותו בחמש הדחיות השלוש הדחיות הראשונות הם לפי המנדה אמר יותר נכון לפי המנדה אמר דון מינה ומינה שלומדים את שאר הפרטים גם כן מה המלמד אז אם כן כל השלוש דחיות מסתדרות כי איך לומדים בגזרה שווה כשלומדים גם את שאר הפרטים מהמקום המלמד נלמד כך מה הוא כלתו אסורה לו אף היא אשתו נ מי כלתה אסורה לו ובאיזה מיטה נלמד גם כן מינה מהגזרה שווה במקרה שלנו ממנו מה הוא כלתו בסקילה אף היא אשתו נעמי כלתה של אשתו הוא יהיה חייב עליה סקילה אי אפשר ללמוד בגלל שלוש דחיות שתי דחיות שמתאימות במקרה שלנו רק לפי רבנן שסוברים סכילה חמורה והתחייה השלישית מתאימה גם רבי שמעון שסובר שריפה חמורה וכמו שמיד הגמרא הולכת ומפרטת לפי רבנן שם המנדה אמר שסובר סקילה חמורה משריפה יק ל מפרח אפשר להתחדד כל השלוש דחיות קודם כל במקרה שלנו אנחנו צריכים למצוא שהוא יותר חמור מאשתו כדי שהוא לא ילמד שהוא יהיה אסור גם במשפחתו במשפחתה של אשתו אז נאמר למה באמת המשפחה שלו יותר חמורה לפי הד ש סוברת סקילה חמורה זה מובן מאוד טוב כי אמו בסקילה חמורה מה הוא שכן אמו בסקילה החמורה תאמר באשתו שאמה בשרפה הקלה והפרחה השנייה ועוד יוצא אם כן שהרובה בקרבה הקרובה יותר מיטתה יהיה שבעצם אם הא יותר קרובה זה אומר ש יותר חמורה המיטה תהיה יותר קלה מאשר הקרבה רחוקה זה לא מסתבר וכי נאמר ועוד ביטה של אשתו שה יותר קרובה לכאורה בשריפה הקלה וכלתה של אשתו שהי רק קרובה על ידי נישואין זה לא קרבה של בת ממה של הזה על ידי שהאישה הזאת התחתנה עם בנה רק אז היא יתה קרובה זה קרבה קלושה יותר תדעון בשקילה אבל את זה הגמרא לא מקבלת בתור דחיה כי הוא בעצמו יוכיח שגם אצלו הקרובה יותר נענשת בכלה ד ביטו בשריפה וכלתו בשקילה החמורה בסדר טוב אז את התחיה הזאת הגמרא דוחה אלא מביאה הגמרא את התחיה השלישית מה הוא לגבי דיני קרוביו אז אנחנו רואים שאיין התאמה בין הקרובים שלו לבין הקרובים של אשתו עשיו אמרנו שהפריחה השלישית שפשוט אין התאמה פה בין הקרובים האלה לקרובים האלה לכן אי אפשר למר גזירה שווה כי מה הוא הקרובים שלו לא חילקת בו בנמו לכלתו שתיהן בסקילה אף היא היא קרובי אשתו לא תחלוק בה בין אמה היינו חמותו לכלתה וכשם שחמ אותו בשריפה גם כלת אשתו בשריפה וכיוון שאין אחראם ללמוד לשריפה או לשקילה לא נלמד בכלל גם לא את האיסור והדחייה הזאת למדה אמר היינו לפי רבי שמעון שסובר שרפה חמורה משכילה גם אם הקושיה הראשונה והשנייה לא קשה מהן קושיה לא נידונין מהדחה האחרונה לא נידון כי פשוט אין התאמה בין הקרובות שלו ל הקרובות של אשתו כי אמו וכלתו בסקילה לעומת זאת אמה של אשתו בשריפה וכלתה בסקילה כעת אומרת הגמרא לבאר לפי המנ ד אמר דון מינה וו כי בתרה תלמד ממנה אבל לא את הפרטים את הפרטים תשאיר במקומה איך נלמד מהוא כלתו אסורה לו אף אשתו כלתה של אשתו תהיה אסורה לו ובאיזה מיטה הוא התחייב זהו כי בטרה זה תשיר במקומה התם לגבי כלתו הוא ד בשקילה אבל הכה לגבי כלת אשתו בשרפה כדי אשכחן באמה של אשתו בכמותו שבשפה אז לפי הדעה הזאת יש לנו שתיים מתוך הדחיות שתיהם מתאימים לפי המנדה אמר הנו לפי דעת רבנן שסוברים סקילה חמורה רפה איקה למפח את שתי הפרחות גם הפרחה הראשונה שאמרנו בדון מינה ומינה וגם הפריחה השלישית שאמרנו שם כמו שמיד נראה איקה ל מפרח את הפרחה הראשונה קודם כל המשפחה שלו חמורה מהמשפחה של אשתו אז אתה לא יכול למוד מהמשפחה שלו למשפחה של אשתו כמו החומרה שצלו יהיה גם שם כי הם פשוט יותר קלים מה להוא שכן אמו בסקילה ולפי רבנן סכילה חמורה משריפה תומר באשתו שאמה בשריפה הכלה ועוד גם הפרחה השלישית שזה מתאים גם לפי רבי שמעון שסופר שריפה חמורה פשוט אין התאמה בין המשפחה שלו למשפחה שלה מה הוא לגבי קרובו חלקת בו בין בתו ש בשרפה לכלתו ש בסקילה אף היא דין קרובי אשתו תחלוק בה בין ביתה שבשר לכלתה שתהיה בסקילה מכיוון שאין אחראיים ללמוד לשריפה העולה סכילה לא נלמד בכלל גם לא את האיסור ולפי רבי שמו שומן דמר נמי שרפה חמורה מאי קושיה לא נידון הקושיה הזאתי תתאים למה נדחה את הגזירה שווה אז אם כן השלמנו גם את החמש דחיות לגבי כלת אשתו ונסכם את זה יש כאן בעצם שלוש דחיות ששלושתם מתאימים לפי המנדה אמר שסובר דון מינה ומינה לפי הדעה הסוברת סכילה החמורה דהיינו הדחיה הראשונה שפשוט המשפחה שלו חמורה יותר כי אמו בשקילה ואמה בשריפה אז אתה לא יכול ללמוד שכמו שאצלו גם יהיה אצלה כי הוא חמור יותר משפחה שלו חמורה יותר ופרחה שנייה ש לא ייתכן שזו שיותר קרובה המיטה תהיה קלה יותר ביטה בשריפה וכלתה בסקילה אבל ד דחינו שזה כן יכול להיות כמו שרואים אצלו שקלטו חמורה יותר מאשר בתו והפרכה השלישית שזה מתאים אפילו לפי רבי שמעון שסובר שריפה חמורה משכילה כי פשוט אין התאמה בין הקרובות שלו ל הקרובות שלה כי הקרובות שלו גם אמו וגם כלתו בסקילה והקרוב שלה אמה בשרפה וכלתה בסקילה זה שלושת הפרחות לפי הד שסובר מנה ומינה שתי הפרחות לפי הדעה הסוברת דון מינה והו כי באתרא זה בעצם שתי פרחות שקיימות גם לפי מינה ומינה רק קצת שונה הפרחה הראשונה והשלישית הראשונה זה בדיוק אותו דבר שפשוט מאוד אם אנחנו אומרים א סקילה חמורה משרפה בעצם נמצא שהמשפחה שלו חמורה יותר כי אמו בשקילה ועמה בשריפה והפרכה הנוספת שגם מתאימה לפי רבי שמעון שסובר שריפה חמורה משכילה שפשוט אין התאמה בין קרובותיו לקרובה ולפי הדעה של דו מינה ווק באטרה בו חילקת שבתו בשריפה וכלתו בסקילה ולעומת זאת בא לא חילקת כי גם ביתה וגם כלתה בשרפה אז אם כן השלמנו את הדחיות לשתי ה גזרות שבות שרצינו ללמוד מקרוביו לקובות אשתו שרצינו ללמוד גם שתהיה אם אמו אסורה כמו אם אמה של אשתו ודינו את זה גם לפי הביה וגם לפי רבה הביה דרש את זה מאיתור בפסוק ורבה דרש את זה מחמש דחיות למה הגזירה שבה לא יכולה להתאים וגם דחינו את הדבר השני שרצים ללמוד מהגזרה שווה שכלת אשתו תאסר כמו שכלת אסורה וגם כאן הבי אמר שהגזירה שווה טובה רק שיש דחיה מהתור של הפסוק ורבה הביא שהגזרה שווה בעצמה לא יכולה להתאים בגלל לחמש דחיות שפירטנו עכשיו אנחנו רוצים לעסוק בדבר שאם לא ששמים לב לא מאמינים שבאמת זה המציאות האם אדם אסור בביתו בודאי תוכיח איפה זה כתוב בתורה התשובה היא זה לא כתוב מפורש בתורה התורה מדברת על הצאצאים של אשתו ערבת אישה ובתה לא תגלה זאת אומרת בת אשתו כתוב אבל אם זה למשל בתו מנוסתו שהוא לא קידש אותה לא כתוב כאן שהיא אסורה עליו כתוב את בת בנה ואת בת ביתה לא תיקח לגבי אשתו כתוב גם בתה וגם נכדותיה אבל לגבי בתו לא כתוב מפורש כתוב ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערוותה מה עם בתך ו מה ביתו מנוסתו מנין מביאה הגמרא על זה שלושה תירוצים תירוץ ראשון אמר הביה לומדים את זה מסוג של כל וחומר לא ממש כל וחומר כי אי אפשר להעניש מיתת בית דין על פי קל וחומר אבל זה כמו קל וחומר זה סוג של גילוי דבר גילוי מילתא הרי אמרנו שהפסוק אמ מפורש על בת בתו הוא ענוש שרפה אז הבעל ביתו לא כל שכן שב פה ואם תשאל וכיון שין מכל וחומר מן הדין התשובה היא זה לא ממש כל וחומר גילויי מילט בעל מה הוא זה רק בא לגלות שבתו היא בכלל קרבת בת בתו שהרי בת בתו מכוח קרבת בתו היא קרובה אליו וגילוי זה ש בטו בכללם זה לומדים בקל וחומר וזה לא נקרא שעושים בגלל כוח כל וחומר תירוץ שני רב אמר אמר לי רבי יצחק ברב דימי תיה לומדים גזירה שוה כי כתוב לגבי הצאצאים שלו בת בנך או בת בתך כתוב כ ערותך הינה אז לומדים גזירה שווה מהצאצאים של אשתו בתה בת בנה בת בתה לא תגלה לא תיקח לגלות שארה הינה שם כתוב גם זימה היא אז לומדים שכמו ששם בצאצאים של אשתו זה כולל בתו בתה יותר נכון ככה גם בצאצאים שלו זה כולל את ביתו אז כבר יש לנו איסור גם על ביתו עכשיו מה לגבי העונש אז אמרנו לומדים גזרה שבה מציצים של אשתו שם כתוב גם זימה היא אז לומדים זימה זימה גזירה שווה את י הזימה זימה מ חמותו שם כתוב זימה היא באש ישרפו אותו ואת הן אז לומדים גם את העונש של מיטת בית דין של שרפה תירוץ שלישי תני אבו דרבי אבין לפי שלא למדנו קור לבתו מנוסתו ש בשרפה וצרח הכתוב לומר ובת איש כהן באש תשרף היה יכול לכתוב הוא בת כהן למה כתוב איש ללמד שבת איש מנוסתו שאינה בת אשתו על זה אומרת התורה כי תכל לזנות את אביה אם מחללת היינו כי תכל לזנות את אביה הנו אי מביאה היא גם כן בשריפה שואלת הגמרא אם המקור שריפה בבעל ביתו ו מבת כהן נשואה שזינתה למה לא נלמד דבר נוסף מבת כהן מה בת כהן נשואה שזינתה רק היא בשרפה ואין בועלה בשריפה אלא בחנק כמו שאר אשת איש שהיא לא בת כהן אף בטום מנוסתו נלמד שרק היא בשריפה אבל הוא ה לא יהיה בשריפה אין עלה בשריפה מתרצת הגמרא אמר הביה אמר קרא את אביה הי מחללת באש תשרף דווקא מי ש מיטתה היא על שמחלל את אביה באש תשרף היא ולא הבועל יצתה זו שבא לאביה שאביה מחלל אותה אז לא רק היא בשריפה אלא גם הוא רבא אמר תירוץ נוסף למה לא ממעטים שרק היא בשריפה ולא אביה כי ביש למה לגבי בת כהן נשואה התם על ידי המיו הפיקט הוצאת את האיש מדינה דבת כהן ש בשריפה הוא לא יהיה בשריפה אבל הוא יהיה בדין של אשת איש בחנק כמו בת ישראל וקמת הדינה דבת ישראל אבל הח כן לגבי בתו אם היא לא אשת איש אם היא פנויה הדין הדמ מוקמת לי על איזה דין זה מעמיד אותה הרי בפועל הי קרובה שלו הוא חייב עליה משום קרבה וכי הדינה ד פנויה מוק מתלי מה אתה תעמיד אותו על דין של פנויה שאין מתת בית דין על זה ולכן לא ייתכן שהוא שנכשל והוא עשה את עיקר המעשה הוא יהיה פטור ממיטת בית דין והיא תהיה חייבת בדרך כלל אישה לא יותר חמורה מאיש אלא לדיני ונשים אשוה כתוב אישה לאיש ולכן הוא גם כן יהיה חייב שריפה זה לא דומה למקרה של בת כהן שהאיש לא יהיה בשריפה כי שם מדובר באשת איש דווקא ואם הוא לא יהיה בשרפה אז הוא לפחות יהיה בחנק אבל כאן ככיוון שזה קרובה אז גם בפנויה יש חיוב מתת בית דין אז לא מסתבר שנמעיט אותו משריפה כי אם נמט אותו משריפה אז מה כן חייב אותו אם זה פנויה מה אתה תחייב אותו על פנויה הרי פנויה ה מיתת בית דין אז חייבים להשאיר אותו בעונש של שריפה מבת כהן גם לגבי בתו שואלת הגמרא אז למדנו חיוב פה אבל יש כלל אין עונשין אלא אם כן מזהירין אתה לא כותב בתורה בשום מקום רק עונש בלי לכתוב איסור לא תעשה של הזהרה הזהרה לבטו מנוסתו מן עין ביש למה לפי הביה שלומדים קל וחומר מבת בתו ורבה שלומדים מגזירה שווה מ בת אשתו ואחרי שלומדים גזרה שווה בת אשתו אז לומדים גם לחמותו לגבי העונש של שריפה אז מאיך ד נפקא להוא עונש מהמקום שלומדים את העונש מידם נפקא להו הזרה משם לומדים גם את הלא תעשה להבה לומדים זהרה שנאמרה בבת בתו ולהבה זרה שנאמרה בבת אשתו אלא לדני אבוה דרבי אבין שלומדים את זה מהעונש של שריפה של בת כהן מאי היכן נאמרה זהרה אמר רבי אלאה לומדים את זה ממה שאמר קרא אל תחלל את בתך להזנותה אל תחלל אותה להביא אותה לזנות קשה הגמרא מתקיף לרב יעקב אחיו של רב אח ב יעקב אחו ד רב אח בי יעקב היי אל תחלל את ביתך זנות זותה להח יודעת זה בא להזהרה על בתו המי בא אלי לכדי תניה זה הפסוק הזה צריך אותו דרשת הברייתא אל תחלל את ביתך זנות להזנותה יכול בכהן המשיא את בתו ללוי וישראל שעל ידי זה אין לה יותר דין של בת כהן כי היא הולכת אחרי בעלה ובזה הוא מחלל אותה מכהונה ש כבר לא יכולה לאכול יותר תרומה הייתי אומר שבזה הכתוב מדבר שיהיה איסור לאדם לאדם כהן לחתן את בתו לישראל או ללוי תלמוד לומר אל תחלל את ביתך להזנות להזנותה בחילול שבז ותה כתוב מדבר במוסר את בתו לאדם שלא לשם ישו אז אם כן לזה הפסוק מדבר ולא על איסור בתו מתרצת הגמרא דורשים את שתי הדברים אם כן שזה רק בא על איסור אחד ל מקרא אל תחל את בנך מה היה אל תחלל עם ל נוספת שמע מנתרת לומדים גם הזהרה על בתו וגם לא לא למסור את בתו למישהו שלא על ידי קידושין שואלת הגמרא וב ורבה שלשיטתם לא צריך מקור מיוחד ללא תעשה על בתו הי אל תחלל את ביתך להזנותה מהבדלי מה הם דורשים מזה שכתוב עוד ל אמר רבי מני זה המשיא את בתו לזקן שכיוון שאינה תרצת בבעלה הוא גורם לה לקלקל עם אחרים כד תניה ברייתא אל תחלל את ביתך להזנותה רבי אליעזר אומר זה זה המשיא את בתו לזקן רבי עקיבא אומר זה המשהה להשיא את בתו הבוגרת וזה גורם גם כן שהיא חלילה תקלקל אמר רב קנה משום רבי עקיבא אין לך אני בישראל אלא רשע ערמומי וה משהה להשיא את בתו בוגרת כדי שתוכל לעזור לו בבית הוא ללא אינו רוצה לשלם למישהי שתעבוד אצלו בבית אז הוא פשוט נשאה את בתו זה מאוד עוזר לו שנמצאת אצלו אבל הוא לא מבין שהוא חייב לחתן אותה כש מגיעה לפרקה הגמרא בהתחלה הבינה שמדובר פה על שני דברים רשע הר מומי והמשא בתו בוגרת התו וכי המשא ביתו בוגרת לאו רשע הר מומי הוא כי הרי זה גורם שבשביל שהוא רוצה להרוויח שלא צריך לשלם לאחרים שיעזרו לו הוא משאיר את בתו אצלו בבית ועל ידי זה הוא גורם ללא עלינו לקלקל אז אם כן לכאורה זה כלול בזה למה אתה מביא את זה בתור שזה שני דברים נפרדים אמר הביה החיק אמר באמת רבי עקיבא התכוון לומר דבר אחד איזה הוא אני רשע ערמומי הוא מחמת העניות עושה מעשה רשע זה המשהה ביתו בוגרת ואמר רב קנה משום רבי עקיבא דבר נוסף הבה זהיר יועצ לפי דרכו אדם שנותן לך עצה על דבר שיש לו הנאה טובת הנאה אמר רבי יהודה אמר בשם רב המשיא את בתו לזקן והמשי אישה לבנו קטן ומחזיר אבדה לנוכרי עליו הכתוב אומר למען שפות לחבר הרבה אדם שהוא שבע בדבר את עצמ אם מי שצמ הדבר לא יובה השם סלוח לו כותב רשי למה א זקן האדם שמשיב ביתו לזקן זה נקרא שפות רבה את עצמה כי הרי הזקן וילדה זאת צמאה לתשמיש וזקן שבע וכן גדולה לקטן ומה לגבי המחזיר הוידה לנוכרי הוא גם כן שפות רבה את עצמה הוא השווה וחיבר נוכרי לישראל ומראה בעצמו שהשבת הוידה אינה חשובה לו מצוות בוראו שאף לנוכרי הוא עושה כן שלא צבה עליהן למה זה נקרא רבה את צמאה הנוכרים ששבעים ואינם צמאים ליוצרם הוא מחבר אותם עם הצמאה זו כנסת ישראל שצמא ותאוה ליראת יוצרה ולקיים מצוותיו אז אם כן אלה הם השלושה שמרומם ב למען שפות ערבה את צמאה שעליהם אומר הפסוק לא הבה השם לוח לו מקשה הגמרא מיתי ו קושיה מברייתא האוהבת אשתו כגופו והמכבדה בתכשיטים נעים יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך יישרה והמסיעים סמוך לזמן שבו הם יהיו גדולים ורועים להתחתן מעט לפני שהם נעשים גדולים הינו סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום ה הולך ופקדת הנבוך ולא תחתנו אדם כזה יהיה שלום בביתו ובניו יישארו שמורים ולא יחטאו אז אם כן רואים מכאן שזה טוב דווקא לחתן אותם לפני שהם גדולים אונה הגמרא נכון סבוך לפרקן ממש לפני שהם גדולים זה שני אבל רב דיבר שהוא ממש קטן ועל זה כתוב לא יוב השם שלוח לו כי הוא מחבר את הערבה עם עצמה תנו רבנן האוהב את שכניו והמקרר את קרוביו ונושא את בת אחותו שמחמת אהבתו לאחותו האהב את ביתה שזה מקרה שאין זה איסור והמלווה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר כי תראה רום וכיסיתו מבשרך לא תתעלם ארום וכיסיתו הינו שתלווה לני בשת דורקו מבשרך לא תתעלם שהוא נושא את בת אחותו ואוהב את שכניו שהם קרוביו עליו נאמר בהמשך הפסוקים אז תקרא והשם יענה מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא יש פסוק שהוא מאוד מאוד לא מובן התורה אומרת ואיש אשר יקח את אישה עד כאן זה בסדר גמור התחתן עם אישה מצויין כין מצווה אפילו בתורה ואז הוא עשה את טעות חייו הוא לקח את אמה איסור חמותו חייו מתת בדי באש צרפו אותו ואז סיפה המילה התורה עוד מילה אחת לא רק אותו ישרפו אלא ואת הן מה זה ואת הן הוא לקח אישה ואמה ישרפו את הן בפשטות מה הכוונה ששורפים לא רק את חמותו שנכשלה איתו אלא גם את אשתו מה אשתו עשתה לכן מביאה הברייתא שרבי ישמעאל דורש אותו ואת אחת מהן אותותו ואת הן היינו אותו ואת אחת מהן היינו רק את חמותו באמת לא את אשתו רבי עקיבא אומר אותו ואת שתיהן ישרפו מה זאת אומרת אשתו במ חטאה אז מביאה הגמרא מה ביני ו מה ההבדל ביניהם והקושי שבאמת צועקת וכואבת זה איך ייתכן מה שנראה בפשטות מדברי רבי עקיבא שהורגים את אשתו בגלל שהוא נכשל בכמותו זה בוודאי לא נכון מביאה הגמרא שתי דעות דעה הראשונה אמר הביה באמת אין בכלל ויכוח בין רבי ישמעאל לבין רבי עקיבא אלא משמות דורשים מכביניו יש רק ויכוח אר דורשים את הפסוק רבי ישמעאל סבר אנחנו יודעים שביוון הן זה אחת אז מה הכוונה אותו ואת הן אותו ועוד את אחת מהן אתת חמותו שכם לשון יווני קוראין לאחת הנה ומני נלמד את אם חמותו זה דורשים בדף הה מדרשה גזרה שווה זימה זימה לא נחזור על זה משמה התיה רבי עקיבא סבר או טובת הן אווב שתיהן אבל זה לא מה שאנחנו מבינים בפשטות מרוצת לשון הפסוק שהכוונה לאשתו וחמותו ודאי שלא אשתו לא אלא פה מרבים גם את אם חמותו בש בשרפה הח כתיבה היינו מדובר כאן אישה ואמה היינו חמותו והם חמותו לכן ישרפו את שתן זה דעת הב רבה אמר יש כן ויכוח הלכתי בין רבי ישמעאל ובין רבי עקיבא מה יהיה הדין אם אדם נכשל עם חמותו לאחר מיתה של ביתה אשתו זה יק בנייו זה הבדל בין רבי עקיבא לבין רבי ישמעאל באמת מדובר פה באמת על אשתו וחמותה לא על חמותו ואם חמותו רבי ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתת אשתו בשריפה דהיינו בין אם ביתה קיימת ובין אם אינה קיימת אם הוא נכשל בכמותו הוא חייב את אן באמת הכוונה ואת אחת מהן היינו את ההם וגם אם היא היחידה שהיא חיה כאן מבן השתיים בכל זאת חייבים עליה רבי עקיבא בר אותו ואת אן היינו אותו ואת שתיהן היינו לא שישרפו את שתיהן כי הרי היא לא חטאה אשתו אלא רק חמותו אלא הכוונה היא מתי שורפים את אמא רק מתי שזה ואת הן ששתיהן חיות שתיהן קיימות אבל ברגע שמתה אשתו האיסור בחמ זה איסור הב עלמה של רור שוכב עם חותנתו אבל זה לא חיוב מיתת בית דין של שריפה ובזה השלמנו את הנושא של חיוב מיתת בידן של שריפה אלו הם הנשרפים ועוברים כעת למיתת בידן השנייה ש הפרק שלנו מפרט שזה סייף חרב ואלו הנהרגים בסייף הרוצח זה מביא אותנו לדברים מאוד מצמררים של ג רציחה ואנשי עיר נידחת עיר שיושביה נדחו לעבוד עבודה זרה ש דנים אותם בסייף לא כמו יחיד שעובד עבודה זרה שהוא בסקילה וכעת המשנה מפרט את דיני רוצח רוצח שיקע את ראהו באבן או בברזל או כבש עליו לתוך המים הניח ידו עליו כ הכניס את ראשו לתוך המים כדי שלא יכל להוציא אותו משם וחנק או כשהכניס את גופו לתוך העור לתוך האש הוא לא נתן לו לצאת משם ואינו יכול לעלות משם ומת אז אותו רוצח חייב סייף אבל אם דחפו לתוך המים או לתוך האור והוא היה יכול לעלות משם ולא עלה ומת אז הרוצח הזה פטור ממיטת סיף אם שיסה בו את הכלב שינ שכנו או שיסה בו את את הנחש שהקיש ומת פטור כי הוא לא עשה את המיטה בפועל אלא רק גרם גרם שהכלב ימית גרם שהנחש ימית אבל אם הביא את שיני הנחש לגופו של חברו השיך בו את הנחש ומת רבי יהודה מחייב משום רוצח וחכמים פותרים והגמרא תבאר את הוויכוח אמר שמואל מפני מה בתורה לא נאמרה מילה יד לגבי הממית חברו על ידי מכה בברזל כמו שנאמר לגבי מ שממית על ידי כלי עץ או אבן ששם כן נאמר א ואם באבן יד אשר ימות ב יכהו או בכלי עץ יד אשר ימות בו יכהו וימות רוצח הוא לגבי כלי אבן ולגבי כלי עץ כתוב יד אבל לגבי י ברזל כתוב ואם בכלי ברזל יכהו וימות רוצח הוא לא כתוב יד מה זה בא ללמד יד זה בא לומר שצריך שהכלי יהיה בשיעור כדי אחיזת יד שזה מספיק כדי להרוג לכן באה התורה לומר דווקא בעץ ואבן צריך כזה שיעור אבל בברזל הברזל ממיט אפילו בכל שהוא אפילו מחת כיוון שהוא חד אז הוא יכול להמית למשל יש איברים פנימיים שאפילו נקב כלשהו א כבר כבר נהים טריפה דהיינו כבר זה גורם למיטה למשל בושת תנינ מי אחי באמת ככה גם נאמר בבריתה רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהברזל ממית בכל שהו לפי כך לא נתנה תורה בו שיעור של כדי אחיזת יד הני מילי תי ברזל ממית במשהו ד ברזי מברז שנעץ בו את חוד הברזל ונ נקבו בושת או בלב שזה גם כן נקב כלשהו עושה אותו טריפה אבל אם יקא אותו במכת פטיש מברזל אנו חייב עד שיהיה בו כדי להמית ראינו במשנה שאם אחד כבש על חברו הוא החזיק לו את הראש כשהוא היה בתוך המים ולא נתן לו לצאת וההוא מת חייב אבל אם דחף אותו לתוך המים אבל הוא היה יכול לצאת משם והוא מת הוא יהיה פטור ר ריבות כמש מלן וסעיף ריבות כמש מלן יש חידוש בכל אחד משני המקרים רש ריבות כמש מלן בחלק הראשון יש חידוש לא כתוב שהוא דחף אותו לתוך המים אלא הוא היה בתוך המים הוא רק לא נתן לו לצאת אף עגב דלו היו דחפו כיוון דין יכול לעלות משם מחמד שזה כובש עליו ומת חייו בסעיף הריבות הקמה שמן החידוש בחלק השני במשנה שכתוב שהוא דחף אותו אף עגב דחף אותו כיוון דיכול לעלות משם ומת הוא יהיה פטור מה שאמרנו שאם הוא קבש ידו על חברו במים באופן שוא אינו יכול לעלות הוא חייב כרוצח מנלן מנין לומדים את זה בפסוק אמר שמואל דמר קרא לגבי רוצח או באייבה המילים האלה מיותרות זה בא לרבות את המצמצם חברו לתוך המים שהוא כובש את חברו שהוא לא יוכל לצאת גם הוא יהיה חייב עד כאן דף עו
לצפיה בתכנים נוספים: