הדף היומי מסכת סנהדרין דף עב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף עב

[מוזיקה] סנהדרין דף עב מתחילים בעזרת השם דף א עמוד ב במשנה למטה בן סורר ומורה מה החטא שלו שהוא יוצא למיתת בי דין החמורה ביותר של סקילה הו בסך הכל גנב מאביו ואמו כסף הלך וקנה בשר יין אכל ו שה אצל אחרים זה סיבה להרוג אותו אומרת המשנה הוא נידון לא משום החטא מה שהו כעת חטא אלא על שם מה שעתיד להיות מה שהוא עתיד לעשות בסופו ירדה תורה לסוף דעתו אם אלה הם המעשים שלו בקטנותו הוא ירצח כדי למלות את הבתו בגדולתו לכן אמרה התורה מוטב ימות בקטנותו כשהוא זכ ואל ימות כשהוא יהיה חייב על רציחה בגדלותו ש מיתתן של רשעים הנעה להן שהם אינם מספיקים לחטוא והנעה לעולם שהם לא מזיקים יותר את הבריות ואף הבן סורר ומורה הזה מת כדי שלא יספיק לחטוב ולהזיק אחרים אבל מיטה הצדיקים רע להן שהם לא יכולים יותר לעסוק בתורה ולהוסיף זכויות ורע לעולם שהם לא מגינים על הדור בתורתם ואינם מוכיחים את העם ללכת בדרכי השם עוד אומרת המשנה יין ושינה לרשעים הנע להן שהם אינם חוטאים בזמן שנתם ושכרות והנע לעולם שהם לא מזיקים בזמן הזה את אחרים והצדיקים רע להן שם אינם עושים מצוות בזמן שהם יושנים ובזמן שחותם ורע לעולם שמנ מוסיפים זכויות לדור בתורה שלהם פיזור לרשעים שהם מפוזרים ולא נפגשים הנאה להן והנאה לעולם לא יכולים להתייעץ לעשות עבירות ולהזיק יחד לבריות ופיזור לצדיקים רע להן ורע לעולם הם לא מסיים אחד את השני להטיב לבריות כינוס לרשעים רע להן ורע לעולם כ מתייעצים לעשות עבירות ולהזיק יחד בריות וכינוס לצדיקים הנאה להן והנאה לעולם הם מתייעצים לעשות מצוות ולהועיל לעולם שקט ושלווה לרשעים רע להן ורע לעולם יש להם זמן לעשות עבירות ולהזיק לבריות ושלווה לצדיקים הנאה להן והנאה לעולם יש להם זמן לעסוק בתורה ולהועיל לעולם מביאה הגמרא ברייתא תניה רבי יוסי הגלילי אומר כ מפני שאכל בן סורר ומורה זה תרתי ר בשר חצי מנה של בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין להשקל הרי המעשה שלו לא כזה חמור לחייב אותו מתד בית דין של סקילה אלא הגיעה התורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף הדרך הזו שבה הוא התחיל שהוא מגמר מחלה את נכסי אביב בשביל לספק את אהבתו בבשר ויין ומבקש להמשיך לספק את אהבתו לימודו כהרגלו ואינו וצא כי נתקלו נכסי אביו ויוצא לפרשת דרכים ושודד ומלתם את הבריות כדי לקחת את ממונם והוא מתחייב מיתה משום רציחה שהוא רוצח את עוברי הדרך לכן אמרה התורה יהרגו אותו זכאי אמרה התורה ימות זכאי לפני שיספיק להרוג ולא ימות חייו ש מיתתן של הרשעים הנאה להן והנאה לעולם ול הצדיקים רע להם ורע עולם וכן שינה ויין לרשעים הנאה להם והנאה לעולם כ הם לא מזיקים כל כך ולא עושים כל כך עבירות בזמן הזה לצדיקים רע להם ורע לעולם כי הם לא עושים טוב לעולם בזמן הזה שקט ושלווה לרשעים רע להם ורע לעולם לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם כי הם לא מתכנסים להזיק וצדיקים רע להם ורע לעולם משנה נוספת גנב הבא במחתרת הוא חותר חתירה כדי לגנוב מבעל הבית אם ידוע לנו שאותו גנב אם בעל הבית ימצא אותו וימנה ממנו לגנוב את ממונו הוא יהרוג את בעל הבית מותר לבעל הבית להרוג את אותו גנב משום הבא להורגך השכם ו ואף על פי שבפועל אותו גנב לא עשה מעשה שמחייב שיהרגו אותו הוא נידון על שם סופו אם הגנב היה בא במחתרת ובמכתב הוא שבר את החבית יש מקרה שאותו גנב אסור להרוג אותו זה נקרא אם יש לו דמים באיזה מקרה זה מדובר מקרה שבו ברור לנו שהגנב לא הולך להרוג את בעל הבית נאמר שאבא ירד לכזה שפה למדרגה שהוא בא לחתור חתירה ולגנוב בביתו של בנו ברור לנו שאם בנו יגלה אותו ואמנה ממנו ליטול את ממונו הוא לא יהרוג את בנו רחמיו על בנו כל כך גדולים שהוא לא יהרוג אותו מקרה כזה לא הותר דמו של האבא ולכן הוא לא נחשב כזה שחייב מיטה זאת אומרת אם הבן ימצא אותו ה אסור לו להרוג אותו ללכן הוא יהיה חייב על החבית והחידוש הגדול שאם אין לו דמים במקרה רגיל שבא במחתרת שהתורה ירדה לסוף דעתו שהוא כן יהרוג ולכן התירו לבעל הבית להציל את עצמו על ידי הריגת אותו בבא מחתרת ואין לו דמים אז אם הוא שבר חבית במחתרת הוא פטור מלשלם כי יש כלל שמענישים כדי רשעתו בלשון יחיד רשעה אחת אתה מחייב אותו ולא כדי שתי רשעיות לא מענישים בן אדם בשתי עונשים על מעשה אחד אלא קמלי יעמוד לו בדירה במיני בעונש המרובה ממנו היינו כיוון שההוא חייב מיתה הוא פטור לשלם על מה שהוא שבר את החבית אומרת הגמרא במשנה אמרנו ש גנב שבא במחתרת אם בעל הבית הרג אותו הוא פטור הוא נידון על שום סופו אמר רבה מה ה טעם למחתרת מה הטעם שגנב הבא במחתרת מותר לבעל הבית להרוג אותו חזקה בידינו אין אדם מעמיד עצמו על ממונו אדם לא מונע את עצמו שלא להילחם ולהגן על ממונו והגנב הזה יודע את הכללל הזה מימר אמר כשהוא הולך לגנוב הוא אומר לעצמו זלנה אם אני בא לגנוב מהאדם הזה כלה הפי הוא יעמוד מולי להגן על ממונו ולא שבי קלי הוא לא יניח לי לגנוב את הממון שלו והי כאלה פי אם הוא באמת יעמוד כנגדי כטיל נלי אני אהרוג אותו והתורה אמרה לכן התורה אמרה אין לו דמים כי אם בא להורגך אשכם להורגו מותר לבעל הבית להרוג את הבא במחתרת אמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מלהחזיר אותם אפילו אם הם קיימים מה הטעמה מה הטעם שהוא פטור בדמים קנין הוא בחייו הוא קנה את הכלים האלה כי הוא הרי היה חייב מיתה אם בע לביתה היה תופס אותו כיוון שהוא חייב מיתה הוא פטור על הגניבה של הכלים אמר רבה מסתבר מלתי דרב מסתבר לומר כדברי רב שהוא פטור על גניבתו בשיבר את הכלים דלינה שהם כבר שבורים הם אינם קיימים הוא פטור על תשלומי הגנבה מחמת חיובי מיתה אבל אם נתל את הכלים הוא יוצא עם כלי כסף כלי זהב אבנים טובות ומרגליות ם עדיין קיימים לא מסתבר שהוא יהיה פטור עליהם כי סוף כל סוף הם שייכים לבעלים והם נחשבים כאילו הם פיקדון אצלו והוא חייב להחזיר אותם כך מסתבר אומר רבה והאלוקים לשון שבועה מידע הגמרא אמר רב שפטור אפילו נתן את הכלים ועודם קיימים הוא לא חייב להחזיר כי הוא התחייב בנפשו דהא הרי במקרה שיש לו דמים במקרה שהוא לא חייב מיתה כמו אב שבא במחתרת לביתו של בנו שברור לנו שהאבא לא יהרוג את בנו ואם כן לא הותר ויש לו דמים אסור להרוג אותו במקרה כזה אם הוא גנב כלים והוא חייב להחזיר אותם ונאנסו חייב לשלם למה חייב לשלם אם הם פיקדון אצלו אז הוא נחשב שומר והלכה היא ששומר פטור באונסין ולמה כאן הוא חייב אל מה רואים מכאן שזה לא קדון אלא ברשותי קמי ברשותו של הגנב הם עומדים כאילו הוא קנה אותם תחייב עליהם לשלם את דמיהם לבעלים אם כן החה כאן כשהוא תחייב מיתה אפילו שהכלים קיימים נמי גם הם אינם פיקדון אלא ברשותי קמי הם ברשותו הם כאילו שלו והוא לא חייב להשיב אותם כי בזה שהוא התחייב מיתה הוא פטור מתשלומים כי לא מענישים אותו שני עונשים אבל רב הדוחה את הטעם של רב ולא הי זה לא דומה כי הו קמנה רחמנא ברשותי מה שהקדוש ברוך הוא העמיד את החפץ הנגנב ברשותו של הגנב כאילו שלו לעניין חיוב אונסין שהוא יהיה חייב באונסין אבל לעניין מקנה לעניין קניין ובעלות ברשות דמר וקמי נשאר החפץ ברשות הבעלים הראשונים וצריך להחזיר לו אם זה קיים מדיד הבה שואל כמו שמצינו באדם שלקח חפץ בהשאלה שאף על פי שזה גם סוג של שומר אבל במקרה הזה התורה מחייבת אותו באונסין משלם לבעלים את הממון אז אם כן אותו דבר גם כאן אפשר לומר שהחפץ אינו שלו והוא חייב להחזיר אותו אם אם הוא עומד והוא קיים בכל זאת התורה חיווה אותו באונסין כמו דין של שואל מקשה הגמרא על דברי רב במשנה שלנו תנן אם הבא במחתרת כשההוא היה במחתרת הוא שיבר את החבית אז אם יש לו דמים אם לא אותר להרוג אותו חייב לשלם על החבית ואם אין לו דמים אם מותר להרוג אותו פתום מלשלם על החבית דק את הגמרה תמ ד שיבר דווקא בגלל שהוא שיבר את החבית אז אומרים דכי אין לו דמים פטור במקרה ש אם הוא היה חייב מיטה הוא פטור מלשלם ה נתל את החבית והיא קיימת הוא לא יהיה פטור כי החפץ קיים והוא של עליו צריך להחזיר כמו דברי רבה אם כן יהיה מכאן קושיה על דבריו של רב וכה הגמרא הוא הדין ד אפילו נתל את החבית והיא קיימת לפי דברי רב נמי פטור ואם תשאל למה המשנה מדברת על שיבר את החבית הדקת ה שיבר את החווית פטור ולא כתוב שאפילו אם הוא נתל את החווית כשהיא שלמה פטור כמה שמלן החידוש הוא דכי יש לו דמים כשלא אותר להרוג אותו אף אלגב ד שיבר נמי חייו אף על גב שזה שבור ו צריך עכשיו לשלם על מה שנשבר הוא חייב ולא רק שהחפץ קיים חייב להשיב זאת אומרת החידוש הוא במקרה ש צריך להשיב שאפילו אם זה שבור צריך להשיב שואלת הגמרא פשיטה צריך ללמד אותנו שכשיש שהבן אדם הזה אינו חייב מיטה אם הוא שב הוא צריך לשלם מזיק הוא למה שלא נחייב אותו אונה הגמרא כמה שמלן מה שכתוב שיבר ולא כתוב נטל זה בא לחדש פו אום שבר את החבית של בכוונה חייב שואלת הגמרא מה הקמש מלן מה החידוש שבלא כוונה הוא חייב אדם מועד לעולם שאדם חייב אם הוא הזיק אפילו בלא כוונה תנינה זה משנה מפורשת בוקמה אדם מועד לעולם בין אם הוא הזיק בשוגג ובין א הוא הזיק במזיד בין באונס וובין ברצון אז אם כן אין חידוש במקרה ש אסור להרוג את הגנב שאם הוא שיבר הוא חייב יותר מאשר אם הוא נטל ולמה תנ ה כתב שיבר כנראה בשביל לחדש במקרה שבו מותר להרוג את הבאב מחתרת וזה בא ללמד שאפילו שהוא נהרג אם היו תופסים אותו בכל זאת ם החפץ בידיו והוא שלם הוא חייב להחזיר ודווקא במקרה שהוא שיבר הוא יהיה פטור ואם כן זה סותרת דבריו של רב אמרת הגמרא באמת מיש מכאן קושיה על דבריו של רב כעת מביאה הגמרא קושיה על דברי רבה מתיב רב ביבי ורבא ברייתא אומרת הגונב כיס ארנק בשבת הוא הגביע את הארנק ברשות בעליו ובזה הוא נחשב גנב אחר כך הוציאו לרשות הרבים והניח אותו ברשות הרבים ואז הוא בעצם כלל שבת כי התורה אוסרת להוציא לעקור חפץ מרשות היחיד ולהניח אותו ברשות הרבים והוא יהיה חייב על זה אם זה במזיד וטרו בו ומעידים עליו הוא יהיה חייב על זה מתד בית דין אז כאן אפילו אם הוא יהיה חייב מתת בית דין הוא יהיה חייב גם על הארנק ף על פי שהוא כבר נענש על הגניבה הזאת במיטה הוא משלם שהרי נתחייב ב גניבה ברגע שהוא הגביע את הארנק עוד קודם שיבוא לידי איסור הוצאה מרשות לרשות שמחייבת אותו מיטה על חילול שבת ואם הוא לא הגביע את הארנק ברשות ה היחיד אלא היה מגרר את הארנק על הארץ ויוצא ואם כן נמצא שהוא זכה בארנק רק אחרי שזה יצא לרשות הרבים פטור מלשלם על הארנק שהרי איסור גנבה ואיסור הוצאה מרשות לרשות שמחייבת ו סכילה באן כאחד כ שהארנק יצא לרשות הרבים רואים אם כן שהוא פטור מלהחזיר את הארנק אפילו שהוא עדיין קיים מפני שהוא חייב מיתה ולא כדברי רבה דוכה הגמרא והלכתא להלכה שאנחנו סוברים כמו רבא שאם החפץ קיים הוא חייב להחזיר אפילו שהוא חייב מיטה נעמיד את הבריתה הזאת שמדובר שהארנק לא נמצא לא קיים ד שדנו נהר למשל הוא זרק את הארנק בנהר שהוא אינו קיים אבל אם הוא קיים הוא חייב להחזיר מספרת הגמרא רבא נגנבו לו יגנבו לי דיכר אילים במחתרת והגנבים החזירו אותם האדרין עלי ורב לא הסכים לקבל אותם לא קבלין הוא למה אמר הועיל ונפק מפוי דרב כיוון שיצא מפיו של רב שהבא במחתרת כיוון שמותר להרוג אותו אז הוא חייב מיטה בעצם אז מה שהוא לקח הוא לא חייב להחזיר אז אני לא מעוניין לקבל בחזרה את אותם אילים אפילו שאני בעצמי חולק עליו אני לא רוצה לקבל ממון שלא כדעת רב זאת אומרת אני רוצה להחמיר כמו דבריו של רב מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא סוק אומר על גנב שבא במחתרת שכיוון שהוא בא על מנת שאם יעמדו כנגדו הוא מוכן אפילו להרוג את בעל הבית אז הבעל להורגך השכם להורגו ולכן אם הוא קו המת אין לו דמים דמו הותר מה שנקרא ממשיך הפסוק הבא ואומר אם זרחה השמש עליו נו אז בהמשך כתוב מקרה שבו דמים לו שדמו לא הותר הבריתה כאן אבל דורשת את זה את המילים אם זרחה השמש עליו גם במקרה שדמו אותר דמו של הגנב וגם במקרה שדמו לא הותר גם במקרה שמותר להרוג אותו וגם במקרה שאסור להרוג אותו הבריתה הראשונה דורשת את זה על מקרה של אין לו דמים שמותר להרוג אותו אם זרחה השמש עליו שואלת הברייתא וכי רק על הגנב הזה השמש זרחה עליו בלבד זרחה השמש זרחה על כל העולם אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאיין לא שלום ממך הוא רוצה להרוג את בעל הבית אם בעל הבית יעמוד כנגדו להציל את ממונו אז מותר לך להורגה הו מותר להרוג את אותו בא במחתרת ואם לאו אם לא ברור לך דבר כשה אלא יש לך ספק אם הוא יהרוג אותך או לא אל תהרגו מביאה הגמרא תני דר ברייתא שאומרת אחרת ולכאורה הבריתה באה גם סותרת כמו שנראה מיד שהפסוק אם זרחה השמש עליו דמים לא זאת אומרת זריחת השמש הולכת במקרה שבו אסור להרוג את אותו גנב שואלת הבריתה וכי השמש עליו בלבד זרח ולא על כל העולם כולו זרחה הכוונה של הפסוק אם ברור לך כשמש שיש לו שלום ממך הוא לא בא להרוג אותך אם תעמוד כנגדו להציל את ממונך אל תרגעו עם לאב שלא ברור לך דבר כשמש של אתה מסתפק הורג הו אז מהברית הראשונה משמע שאם לא ברור לך אל תהרוג אותו רק אם ברור לך שהוא יהרוג אותך מותר לך להרוג אותו ולעומת זאת הבריתה השנייה משמע בדיוק הפוך ש רק אם ברור לך שהוא לא יהרוג אותך אל תהרוג אותו אבל אם לא ברור לך אז כן תהרוג אותו כש סתמה סתמה מתרצת הגמרא לא קשיה זה לא סותר בבריתה כאן שאמרה שלא הורגים מספק מדובר ב הבא במחתרת על בית הבן כיוון שרחי הב על בנו הוא לא יהרוג אותו גם אם יעמוד כנגדו להציל את ממונו אין לו דין בא במחתרת אלא אם ידוע לנו בפירוש שמדובר כאן על כזה אבא שאכר על בנו וכאן בבריתה שאמרה שמותר להרוג מספק מדובר בבן הבבא מחתרת על אהב על בית אהב כל שכן בשאר אנשים שכיוון שאין רחמיו של הבן על אביב כל כך מן הסתם הוא לא שונה משאר גנבים והוא יהרוג את בעל הבית אם הוא יבוא להציל את ממונו ולכן מותר להרוג אותו אלא אם כן יודעים ודאי שהוא לא בא כדי להרוג אמר רב כל מי דעת עליי במחתרת כטיל נלי כל מי שיבוא במחתרת את ביתו של רב זה מסוכן הוא יהרוג אותו לבר מרב חנינא בר שילה חוץ מרב חנינא בר שילה שאותו לא הייתי הורג אפילו אם ה היה בא אליי במחתרת למה מה התמה הי למה משום לצדיק הוא ולכן ודאי הוא לא יהרוג הקאתי במחתרת אם הוא צדיק איך הוא בא לגנוב אלא מה רב מתכוון משום דקים לי בגבי מוחזק ני בו ד מרחם עליי כרחם אב לבן אוהב אותי כמו אהבת אב לבן והרי אמרנו שהאב על הבן אין לו דין בא במחתרת משום אהבתו מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא פסוק אומר אם זרחה השמש עליו דמים ללא היינו במקום שבו אנחנו יודעים שהוא לא יהרוג אסור להרוג אותו בין אם המעשה רע ביום חול ובין בשבת וכן במקרה שאנחנו יודעים שהוא כן בא להרוג שמותר להרוג אותו ואין לו דמים זה גם בין בחול בין בשבת שואלת הגמרא בשלמה אין לו דמים מה שאתה אומר שהוא בא להרוג ולכן מותר להרוג אותו אתה אומר שהוא נהרג בין בחול בין בשבת מה החידוש הצריך סל כדעת חמינה היה עולה בדעתנו לומר שאיין דין מטת בא במחתרת בשבת מדי דהבה בדומה למה שמצאנו בהרוג בית דין ו בשבת לא קטלין בשבת לא הורגים כמה שמלן לכן מחדשים דקטלין הורגים בא במחתרת אפילו בשבת למה כי זה בא להורגך אשכם להורגו אתה רוצה להצ את עצמך ממנו ומותר משום פיקוח נפש אפילו בשבת אלא הדין הזה שדמן לא היינו שאסור להרוג את הב במחתרת כי הוא לא הולך להרוג זה שזה קיים בין בכול ובין בשבת מה החידוש השתה אם בכול לא קטלי נלי אם בכול לא הורגים אותו כי הוא לא יבוא להרוג בשבת מביה צריך להשמיע לנו שלא הורגים אותו בשבת אונה הגמרא אמר רב ששת מה שכתוב בין בכל בין בשבת לא נצרכה אלא להשמיע שאפילו צריך לפקח עליו את הגל להרים מעל הגנב גל אבנים שהתמוטט עליו כדי להציל אותו ואף על פי שזה קרוך בחילול שבת כיוון שאנחנו יודעים שהבן אדם הזה לא היה בא להרוג חלים עליו דיני פיקוח נפש שוא צריך לחלל עליו שבת בשביל להציל אותו מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא פסוק אומר אם במחתרת ימצא הגנב והוקע ומת אין לו דמים פטורים עליו כי אנחנו יודעים שהוא בא להרוג לכן הבא להורגך השכם להורגו דורשים בברייתא והוכה לא כתוב בבעל הבית תקה אותו בכל אדם היינו שכל אדם מותר להרוג את אותו בבא מחתרת בשביל להציל את הבעלים מה שכתוב ומת שמותר להרוג אותו בכל מיטה שאתה יכול להמיתו אף על פי שבעצם הוא חשוד כאן שהוא הולך לרצוח במיטתו של רוצח בסייף כאן אם אתה לא יכול להרוג אותו בסייף היינו בחרב אתה יכול להרוג אותו בכל מיטה אחרת בשביל להציל את בעל הבית שואלת הגמרא על דברי הברייתא ביש למה ממה ש כתוב ווקה שאפשר אפילו כל אדם בשביל להציל את בעל הבית יצריך יש כאן חידוש סר כדעת ך מינה היה עולה בדעתך לומר בעל הבית הוא ד קימלי בעל הבית הוא זה שברור לנו שהוא יהרוג את בעל הבית שהרי חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והגנב הזה יודע שבעל הבית לא לא יוותר לו אז הוא בא להרוג את בעל הבית לכן מותר לו להרוג אותו הבעל וגכ השכם להורגו אבל אחר שהגנב הזה לא בא להרוג אותו אולי לא הותר לו להרוג את הגנב כמהש מלן לכיוון שהאדם הזה רודף אחרי בלבית להרוג אותו ואפילו אחר נ ממצווה להרוג אותו כדי להציל את האדם הזה ממנו זאת אומרת מ אם רואים מישהו שבא להרוג מישהו אחר אז יש לאותו רודף דין רודף ומותר להרוג את אותו רוצח כדי שלא יהרוג את אותו אחד שהוא בא להרוג אותו אפילו מישהו אחר מותר לו אז זה החידוש החידוש הוא שאפילו לאחרים מותר להרוג את או בא במחתרת אלא במת שמלמד אותנו בכל מטה שאתה יכול להמיתו למה לי מרוצח נפקא בכל רוצח זה נאמר נתניה מות יומת מקה רוצח הוא אין לי מפרשת רוצח אלא שאפשר להמית אותו במיטה האמורה בו הינו סון שמי אתה יכול להמיט או במיטה הכתובה בו שאתה רשא להמיתו בכל מיטה שאתה יכול להמיט אותו תמוד לומר מות יומת הכפל מוט יומת מלמד מכל מקום אפילו באופן אחר אז אם כן למה כאן היה עולה בדעת שאי אפשר להמיט אותו במיטה אחרת תרצת את הגמרא צריך דרשה מיוחדת לבא במחתרת אף על פי ש ברוצח רגיל אנחנו יודעים ש ממיתים אותו בכל אפשרות שנתם שם ד שונה כי ברוצח אמר קרא דמר קרא מות יומת אבל במחתרת זה לא כתוב שואלת הגמרא ונלמד נגמר מני נלמד מרוצח לשאר כל התורה שאפשר להעמיד בכל מיתה את המחוייב מיתה אף על פי שהוא חייב מיטה מסוימת אם אי אפשר לבצע את אותה מיטה נלמד מרוצח שאפשר להרוג אותו בסוג אחר ש של מיטה לא נצטרך פסוק מיוחד לבא במחתרת אומרה הגמרא איי אפשר ללמוד מרוצח לשאר התורה משום דאבה הפסוק שנאמר ברוצח פסוק שנאמר בגול אדם שזה מקרה שבו איזה אחד הרג מישהו הקרובים הולכים להרוג את הרוצח שגם שם דורשים שאם אי אפשר להרוג במיטה האמורה מותר לגואל אדם להרוג את הרוצח שרצח את הקרוב שלו בכל מיטה שהוא יכול כיוון שזה כתוב בשני כתובים והכלל הוא לפי רוב החכמים ששני כתובים הבאים כאחד כל שני כתובים הבאים כאחד הם מלמדים למקרים אחרים לכן צריך פסוק מיוחד ללמד שבא במחתרת אפשר להרוג אותו גם במיטה אחרת מביאה הגמרה תנו רבנן בריתה נוספת פסוק אומר אם במחתרת אין לי שמותר להרוג את הבא לגנוב בביתו אלא אם הוא בא על ידי חתירה וחפירה שתחת כותל ביתו אבל אם הוא בא לטפס על גגו בסולם או שהוא נכנס לחצרו או לקרפיון הכוונה שטח מוקף כן מחסן מחוץ לעיר שמניחים בו עצים הוא נכנס דרך הפתח מנן שגם בגנב כזה יש דין בא במחתרת תלמוד אומרם במחתרת י מצא הגנב היה מספיק שיהיה כתוב אם במחתרת ימצאנו זה בא ללמד מכל מקום כל שנראה לך שהוא בא לגנוב ואתה יודע שהוא גם על דעת להרוג מגיעה אז הבא להורגך השכם להורגו אם כן שואלת הבריתה מה תלמו לומר מחתרת דווקא מפני שרוב גנבים הבאים כדי להרוג מצויין שיבואו במחתרת תניה אדך בריתה נוספת המשמעות של הפסוק אם במחתרת אין לי ללמוד שמותר להרוג את הבא לגנוב בביתו אלא בא על ידי מחתרת חפירה חתור תחת כותל ביתו אבל אם הוא בא לגגו על ידי שהוא טיפס בסולם או לחצרו קרפיו דרך הפתח מן עין שגם על גנב זה יש דין ב במחתרת תלמוד כלומר י מצא הגנב המילה הגנב בא לרבות מכל מקום כל שבא נראה לך שהוא בא לגנוב אבל והוא בא על מנת להרוג אבל להורגך אשכם להורגו אם כן מה התלמוד לומר שהוא בא במחתרת התשובה היא אם הוא בא במחתרת זה מראה שהוא תכנן טוב את הגניבה הזאת ואם כן זוהי התראת זה ראייה שהוא בא מתוך מחשבה ובהכרח הוא בא עלמנת להרוג את בעל הבית ולכן זה בקום התראת לא צריך להתרות בו כי במקרה רגיל שבן אדם סתם בא צריך להתרות פה תראה אתה בא על עזקי נפשות ואם אתה בא להרוג גו יהרגו את אותו שבא להרוג אבל כאן מוכח שהוא בא על אסקן נפשות ומוכרח שהוא בא להרוג אז הורגים אותו גם בלי התראה יש כלל שרואים אחד רודף אחרי השני להרוג אותו לא צריך להתרות בו מותר להרוג אותו וזה הדין של באב מחתרת שזה כאילו רודף אחרי מישהו להרוג אותו לא צריך אפילו להתרות בו אמר רבונה המושג הזה שהורגים את הרודף להרוג זה לא בדין חיוב מיטת בית דין אלא זה בשביל להציל את הבן אדם הנרדף ולכן אפילו קטן הרודף אחר קטן להורגו ניתן להצילו לנרדף בנפשו של הרודף כשבה רב הונה רודף אינו צריך התרעה לא שנע גדול ולא שנע קטן למה מכיוון שזה בשביל להציל את הנרדף היתי ו רב חסדא לרב הונה הרי יש משנה מסכת אולות שהשם יצילנו יולדת המסכנת מחמת העובר השאלה אם מותר להרוג את העובר כדי להציל את היולדת אז כל זמן שהוא עדיין רק עובר מותר אבל אם יצא ראשו זה נחשב כמו שהוא נולד ואן ממיתין אותו אין נוגעים בו בשביל להציל את אמו לפי שהן דוחין נפש העובר מפני נפש היולדת לכאורה מה הי לכאורה אותו עובר רודף הוא אחר חיה של אמו הרי במציאותו הוא מסכן את חייה אז אם כן תחייב אותו מיטה כדין רודף אלא בהכרח שאין דין רודף אלא בהתראה ואי אפשר להתרות באותו עובר לכן אין לו דין רודף וקשה על דברי רב הונה שאמר שבכלל לא צריך התראה אונה הגמרא באמת כמו שאמר רבונה אין צריך התראה ושני התם לגבי עובר זה שונה אתה יודע למה הוא לא נחשב רודף כי הרי הוא לא בא מתוך כוונה להרוג אלא ד משמיה קר פילה משמיים באים להרוג את אמו ולכן אתה לא יכול להרוג אותו בשביל להציל אותה עכשיו מביאה הגמרא נמה מסייע עלי אולי נביא ראיה לרב הונה מברייתא רודף שהיה רודף אחר חברו להורגו הרואה אומר לו ראה תתבונן שישראל הוא זה שאתה רודף אחריו הוא לא נוכרי ובן ברית הוא שומר מצוות הוא והתורה אמרה שופך דם האדם באדם דמו ישפך היינו בעבור האדם הזה שרודפים אחריו דמו של הרודף שפך אמרה התורה הצל דמו של הנרדף הזה בדמו של הרודף הזה ובריתה שמה לא אומרת שצריך הרודף לקבל עליו את ההתראה ולומר כמו בדרך כלל שמטרה זה שמטרה בו צריך לומר יודע הוא שוא יודע אני שאני מתחייב עליו על מנת כן אני עושה וכאן אנחנו רואים שגם בלי שהוא יקבל את ההתראה מותר להרוג אותו למה רואים מכאן שרודף אינו צריך התרעה כמו דברי רב הונה דוכה הגמרא לא לעולם אפשר לומר שרודף כן צריך התראה מה שאומרים לו ראה שישראל הוא זה באמת לשם התראה ולמה לא כתוב שוא שאותו רודף צריך לקבל עליו את ההתראה הזאת כי הבריתה היא כמו דעת רבי יוסי ברבי יהודה היא נתניה רבי יוסי ברבי יהודה אומר תלמיד חכם חבר שיודע את דיני התורה אין צרך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד והתלמיד חכם וודאי יודע אז הוא ודאי מזיד ולדעתו של רבי יוסי ברבי יהודה גם אדם שהוא לא תלמיד חכם וכן צריך להתרות בו אבל הוא לא צריך לקבל עליו את ההתראה הוא לא צריך לומר על מנת כן אני עושה כי בעצם כאן הוא כבר ודאי מזיד ולכן במקרה כזה דיברה כאן הברייתא ולכן לא כתוב שהרוב אמר יודע אני ומנת כן אני עושה מנסה הגמרא להעביר ראיה אחרת תשמע רודף שהיה רודף אחר חברו להורגו הרואה אומר לו ראה שישראל הוא וב ברית הוא והתורה אמרה שופך דם האדם באדם דמו ישפך אם הרודף רק אמר יודע ני שהוא כן שהוא מתחייב מתעל רדיפתו אז הוא עדיין פטור זה לא נקרא שהוא קיבל על עצמו התרעה רק אם הוא אמר יודע אני שהוא כן ועל מנת כן אני עושה רק אז זה נקרא שהוא קיבל את ההתראה והוא חייב אז אם כן רואים מכאן שצריך התרעה ולא כמו דברי רב הונה שאמר שברו ף לא צריך התרעה דוכה הגמרא לא צריכה אבר היתה מדברת במקרה דקאי בטרי איברי דנהרא מדובר כאן שאחד רודף אחרי מישהו להרוג אותו והמטרה נמצא בצד השני של הנהר והוא לא יכול להרוג את הרודף דלו מעצי צולי הוא לא יכול להציל את הנרדף על ידי שהוא יהרוג את הרודף מה ה הק מה הוא כן יכול לעשות דבו לבי דינה רוצה אחר כך לבוא להעיד על אותו רוצח בבית הדין ו דינה כשבאים להרוג בבית דין את אותו רוצח באי התר כדי להמיט את הרוצח חייב להיות שלפני כן תרו בו שהוא יהיה חייב מיתה מקרה כזה באמת צריך התרעה אבל כשאפשר להציל את הרודף על ידי שיהרגו אותו לפני שהוא הורג שמה לא צריך בכלל התראה דחייה נוספת יבת מה אמר לך רבונה באמת הבריתה הזאתי סוברת שרודף צריך התראה וזה לא סותר את מה שאני אמרתי שלא צריך התראה כי הנה דמרי אני אומר כמו התנה של הבריתה מחתרת שבנו קודם דמר מחתרת זוהי התראת כ הרי זה מוכיח שהוא בא לזקי נפשות והוא נחשב כמו רודף שינו צריך התרה בכל אופן רואים שהברית ההיא סוברת שרודף לא צריך התרה ואם כן רבונה סובר כמו הבריתה ההיא עד כאן דף עבי
לצפיה בתכנים נוספים: