הדף היומי מסכת סנהדרין דף ס

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף ס

[מוזיקה] סנהדרין דף ס מתחילים בעזרת השם נט עמוד ב שורה שישית מלמטה מספרת הגמרא לרבי שמעון בן חלפתא היה הולך בדרך אבל קאזיל באורך קרה דבר מאוד מפחיד הופיעו לפניו שתי הריות פגעו בו אנ אחר יבא דבו קנפ נעמו לקראתו כול אותו אמר רבי שמעון בן חלפתא הכפירים שואגים לטרף ונעשה נס ירדו שני ירכי בהמה מן השמיים נחיו תרתי את מתה חדה אכלו האריות אכלו רק ירך אחד וחד השקוע את הערך השנייה הם השאירו הייתי ועת לבי מדרשה רב שמ בן חלפתא לקח את הירך ובא לבית המדרש יש לי שאלה והלכה בא העלה דבר טמ הוא זה או דבר טהור הוא האם אפשר לאכול את הבשר הזה או לא אמרו לי אין דבר טמא יורד מן השמיים ולכן זה מותר באכילה באו מני רבי זרע מרבי אבאו ירדה לו דמות חמור מן השמיים מה הוא האם תגיד עדיין שזה נקרא טהור אמר לי רבי אבהו ירוד נלה תנין שותה האמר לי כבר אמרו חכמים אין דבר טמא יורד מן השמיים אפילו ירד דמות חמור ודאי מין טהור הוא בבריתה בדף נוו רבי שמעון אומר בני נח נצטוו אף עלא איסור של כישוף אסור להם לעשות מעשה כישוף מה היייתה מיד רבי שמעון הוא דורש כתיב מכשפה לא תחיה ובסמוך כתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת שזה אריות אז כל שישנו בכלל כל שוכב עם בהמה היינו אפילו בני נוח שמצווים על האריות ישנו בכלל מכשפה ללא תחיה כי הוא דורש סמוכים רבי אלעזר שם בבריתה אומר בני נוח נצטוו על חלק מאיסורי כיים אף על הכילי ארבעת בהמה והרכבת האילן מננ מילי מנן לומדים את זה אמר שמואל דמר קרא הפסוק אומר לגבי בהמתך ללא תרבי הכילי יש הקדמה את חוקותי תשמורו משמע חוקים שחקתי לך כבר שנצטוו כבר בני נח דהיינו במתח לות רבי כליים ודך לא תזרע כליים ולא מפרשים שזרע היינו בתוך הקרם כיוון שמקישים באמה לשדה מה באמתך בארבעה הפסד בהרכבה של אילן על אילן אחר וכן לומדים הקש מה באמתך אסורה בהרבעה בין בארץ בין בחוץ לארץ אפ סדך אסורה בהרכבה בין בארץ בין בחוץ על הארץ שואל את הגמרא אלא מעטה גם לגבי כל התורה כתוב ושמרתם את חוקותי ואת משפטיי לומר שבני נוח נצטוו בכל החוקים חוקים שחקתי לך כבר מתרצת הגמרא יש הבדל בסדר אם כתוב ושמרתם את חוקותי או את חוקותי תשמורו לגבי התורה אתם ושמרתם את חוקותי הקדים שמירה לחוקים חוקים דשת חוקים שאני עכשיו מצווה אותכם וזה הנו רק עם ישראל אבל הך לגבי באמתך לא תרביע כתוב את חוקותי שכבר אמרתי דמעיקרא תשמורו חוקים דמעיקרא תשמורו חוזרים חזרה לנושא שהביא אותנו לכל שבע מצוות בני נוח שזה מברך השם בלשון הפוכה ראינו במשנה אמר רבי יהושע בן קורחה כשדנים את העדים שדינו כש חוקרים את העדים יותר נכון אז לא מבקשים מהם שישמיעו איך הם שמעו מפורש כדי שלא יאמרו את ברכת השם אלא היו אומרים להם כינוי שיאמרו את המיל במקום את שם השם הם יאמרו איזה מילה אחרת אמר אבח בר יעקב המברך השם אינו חייב עד שיברך שם בן ארבע אותיות שם המפורש יקוק הוה הקדוש ופוק שם בן שתי אותיות דלא מחייב שואלת הגמרא פשיטה כי הרי במשנה כשרוצים להביא דוגמה למה אותו אחד גידף אז במקום לומר יכה השם את שונא עם ישראל אז יקה השם את וכולי לאכ צריך לומר גם במי זה שיקה צריך להזכיר את שם השם וגם את מי הוא יכה אז גם צריך להזכיר אז מביאים דוגמה יקה יוסי את יוסי תנן היינו יוסי זה ארבע אותיות יוס י שהם יוצאים בגימטריה 86 שזה גימטריה של אחד הכינויים שם אלוקים א' ל ימ אז כתוב שם בן ארבע אותיות נן אז אם ברור שמדובר כאן על שם בין ארבע אותיות ולא של שתי אותיות אונה הגמרא מה ודתם היה אפשר לומר שגם בשם בין שתי אותיות חיב ומה שכתוב יוסי זה רק דוגמה מילת בעל מהודקת שמלן שדווקא בשם בן ארבע אותיות חייב אדמר יש אומרים שמה רב אח יעקב שמע מינה שם בן ארבע אותיות נ מי שם הוא ולא צריך דווקא את השם של 42 אותיות שואלת הגמרא פשיטה כתוב יק יוסי את יוסי תנן אונה הגומה דק שם בן 42 אותיות שם רבא ומילת בעל מהו דנקט הוא רק לקח דוגמה יוסי מה שמלן שמתחייבים בשם המפורש של ארבע אותיות במשנה אמרנו שבשעה שבאים לגמור את הדין נגמר הדין וכולי אז אחד מהעדים היה כן צריך לומר שם המפורש בדיוק כמו שאותו מברך את השם אמר ואז הדיינים עומדים על רגליהם מנלן שצריכים לעמוד בשעה ששומעים את שם המפורש אמר רבי יצחק ברמי דמר קרא והוא דבא אל עגלון מלך מואב והוא עגלון מלך מואב יושב בעליית המקרה שעשויה להתקרר אשר לא לבדו ויאמר אהוד דבר אלוקים לי אליך שזה היה כינוי אלוקים ויקום מעל הכיסא אומרת עגלון מלך מואב קם לכבוד שם השם לו דברים כל חומרו מה עגלון מלך מואב שהוא נוכרי ולא ידע אלא בכינוי של השם עמד כשהוא שמע את שם השם ישראל כשהם שומעים ושם המפורש על אחת כמה וכמה שצריך לעמוד בשעה ששומעים את שם המפורש וכיוון ששומעים שאותו אדם ביירך את הם בלשון הפוכה קורין את בגדיהם מנלן שיש לקרוע בשעה ששומעים מברך השם דכתיב ויבוא אליקים בן חלקיהו וגומר ושונה הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו הם באו קרוי בגדים ויגידו לו דברי רב שקי היינו שהם שמעו מחרפים את השם הם קראו את בגדיהם רואים שצריך לקרוא ואחרי שקראו אסור לתפור את זה ולא מכין מנלן ששק קרע על שמיעת גידוף היינו הפוך מ מברך השם אז אסור לתפור בחזרה את הקרע אמר רבי אבאו אתייה לומדים גזירה שווה קריאה קריאה כתיב אך לגבי הגוף של רב שקי קרועי בגדים וכתיב התם לגבי אליהו הנביא שהסתלק מתלמידו אלישע בשיערה השמיימה ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל פרשיו ולא ראה הוא עוד ואז אלישע קרה קריאה על רבו ויחזק בבגדיו ויקראם לשניים קראים משמ שנאמר ויקראם לשניים אז איני יודע שאין קראין אומ אתמ לומר קראין מלמד שאין קראים שאינם מתאחים לעולם אז לומדים גזרה שווה גם לגבי הקרע של מי ששמע גידוף של השם שהוא גם כן לא מאחה את הקרע תנו רבנן ברייתא אחד השומע מברך את השם ואחד שומע מפי שומע חייב לקרוא והעדים בשעה שהם מעידים ומזכירים מה ששמעו אין חייבין לקרוא מפני שכבר קראו בשעה ש שו את אותו מגדף עצמו שואלת הגמרא וכי קראו בשעה ששמעו מבי הרי כעת שם א אשתם שומעים את זה שוב מעצמם אונה הגמרא לאסר דעתך שהם צריכים לקרוא שוב כתיב והי כשמו המלך חזקיהו את הדברים האלה של הגידו ויקרא את בגדיו רק הוא המלך חזקיהו קרא והם אלה שסיפרו לא קראו למה כיוון שהם כבר קראו בשעה שהם שמעו את הגידו אמר רבי יהודה אמר בשם שמואל השומע ברכת השם הזכרה מפי עובד כוכבים אינו חייב לקרוע ואם תאמר מצאנו בנביא שקראו על גידוף של רב שקי אז משמ שהוא היה עובד כוכבים התשובה היא לא הוא היה ישראל מומר היה ואמר רבי יהודה אמר בשם שמואל אין קורין אלא על גידוף של שם המיוחד בלבד לאפוק הואשמה ש מגדפים את הכינוי של השם הוא לא קורע דלא ופליג דרבי חיא בטריו רב יהודה בשם שמואל חולק על רבי חיא בשני דברים דמה רבי חיא השומע הזכרה בזמן הזה שאנחנו בגלות ואין נאמת בית דין מול עליהם לדון אותם דיני מיתות אינו חייב לקרוע שאם אי אתה אומר כן אלא תאמר שיש חיוב לקרוע נתמלא כל הבגד קראים כדבר מצוי שמברכים שם השם כן הפו ממן ממי מצוי לשמוע ברכת השם אי למה מישראל בזמנם ישראל מפקיר כול ו היו כל כך מופקרים עד שחוששים שמעם כל פעם כששומעים ברכת השם צריכים לקרוא את הבגדים מתמלא הבגד כולו קרעים אלא פשיטה שהכוונה שהיה מצוי בזמנם לשמוע את זה מעובדי כוכבים ו שם המיוחד אם מדובר פה על שם המפורש מגמיר וכי עובדי כוכבים יודעים את שם המיוחד אל לי כילא רואים מכאן שהכוונה שהם מזכירים בכינוי בשמה מנה בזמן הזה הו דלא אפילו בכינוי רק בזמן הזה לא צריכים לקרוא ה מעיקרה אז שבית דין היייתה חזקה ידם היייתה חזקה חייב לקרוא שמה מינה שגם כששמים את השם בכינוי צריך לקרוע לפי רבי חיא וכן גם כששומעים מעובד כוכבים אז אם כן רואים שרבי חיה חולק בשני הדברים האלה על רב יהודה בשם שמואל ראינו במשנה ש א כשהיו רוצים לשמוע את העדים שמעידים על אותו מברך את השם אז הגדול בין העדים היה ממש מפרש את אותה קללה כמו ששמע אותה והשני היה אומר רק אני שמע אף אני שמעתי כמוהו אמר רש לקיש שמע מנ שכשאדם אנו מפרש את עדותו אלא שהוא אומר על העדות של הראשון אף אני כמוהו כשר בדיני ממונות ובדיני נפשות ומעלה וחומרה ו דאביד רבנן שהצריכו את העדים לפרש את עדותם כל עד ועד בפני עצמו והכה בברכת השם כיוון דלא אפשר לפרש משום כבודו של השם או כמו רבנן דאורייתא העמידו את זה על עיקר דין תורה ונהרג על סמך עידות כזאת דס דעתך מעולה בדעתך בשאר עדויות זה לא נחשב עידות ופסול שיפרשו כל אחד מהמהם את מה שהוא שמע החה משום ד לא אפשר כדי כיוון שאתה לא רוצה שהעד אה יברך את השם שוב קטלינה לגברה אתה תהרוג את אותו מברך בלי עדות כשרה אלא חייב להיות שהעדות הזאת כשרה אף על פי שהשני לא פירש אלא הוא אמר רק שכמו שהראשון ככה גם הוא שמע אם יש שלושה עדים השלישי גם אומר אף אני כמוהו למה בכלל צריכים לבדוק את העדות של השלישי כבר היו לנו שני עדים סתם כרבי עקיבא ד מקיש שלושה לשניים כי כתוב על פי שניים עדים או על פי שלושה עדים דורש רבי עקיבא מה שני עדים אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן של כולן בטלה אף אם היו שלושה שאפילו אם אחד קרוב או פסול עדיין נשארו לנו שניים כיוון שאחד מהם קרוב ו פסול לדותן ששלושתם בטלה לכן בודקים גם את השלישי כדי שאם הוא יפסל על ידי שהוא יוקש או שיבואו עדים ויאמרו שהוא היה איתם מקום אחר באותו זמן והוא יוזם אז תתבטל לעידוד של כל שלושתם אומרת המשנה העובד עבודת כוכבים חייב מיתת בית דין של סכילה אחד העובד עבודה שדרך הליל בכך ואחד המזבח קורבן לעבודה זרה אפילו אם אין דרכו בכך אחד ה מקטיר קטורת אחד ה מנסך יין או זורק דם מחד ה משתחווה עבודות האלה גם אם אין דרך האליל בכך הוא חייב סכילה ואחד המקבל עליו לאלוה אפילו שלא בפניו של האלי ואחד האומר לו בפניו אליתה חייב אבל המחבק את האליל מגף ומנשק והכבד היינו מטטה והמרץ מים כדי שהאהבה ישכב לפניו והמרץ והסך ומלביש והמעיל את האליל אז אם זה לא הדרך לעבוד את האליל בכך אינו חייב קילה אלא עובר בלא תעשה משום ולא תעבדם העושר על עצמו דברים בלשון נדר והוא אומר את זה בשמו של עבודה זרה או הנשבע מקיים בשמו של עבודה זרה עובר בלא תעשה של בשם אלוהים אחרים לא תזכירו הפער עצמו עושה צרכיו לבעל פעור שזה דרכו בכך אף על פי שדרך ביזיון הוא חייב סקילה שזוהי עבודתה וכן הזורק אבן למרקוליס עבודה זרה שנקראת מרקוליס אפילו שהוא מבזה אותה בזה שהוא זורק עלי האבן חייב סכילה שזוהי עבודתה במשנה אמרנו אחד העובד ואחד הזובי מה אחד העובד וכי הרשימה שהבאנו לא נקראים שעובדים את העבודה זרה מה המשנה באה להוסיף בזה שהיא אומרת אחד העובד אמר רבי ירמיה אחי ק אמר אחד העובד כדרכה של העבודה זרה אחד המזבח ואחד המקר ואחד המנסח דם משתחווה ואפילו שלא כדרכה של עבודה זרה כיוון שזה עבודות שנעשות בקודש בפנים לשם השם אז הוא חייב שואלת הגמרא ולחשוב נמי זורק דם אמר הביי זורק הינו מנסך זה כלול בזה דכתיב ב לשיך נסכיהם מדם זריקת הדם נקרא בלשון ניסוך מננ מילי מנן שמתחייבים בעבודות האלה גם שלא כדרכה בארבע עבודות שעושים לפני השם דתנו רבנן הפסוק אומר זוב לאלוהים חורם בלתי להשם לבדו זאת אומרת אי אפשר לזבוח לעבודה זרה אלא רק לקדוש ברוך הוא אילו נאמר זובח יוחרם היינו יומת הייתי אומר בזבח קודשים בחוץ הכתוב מדבר היינו חייב מיתה על זה שהוא הקריב קורבן מחוץ לבית המקדש כי מצינו הזרה על זה במקום אחר תלמוד לומר לאלוהים מדובר פה בעבודה זרה בזוחלים הכתוב מדבר ואפילו אם זה לא כד כדרך עבודתה כי כתוב זובח לאלוהים ולא כתוב עובד לאלוהים בזוכה כורם משמע זובח לאלוהים כל אלוהים כל עבודה זרה שזוכים בשבילה חייבים על זה מיטה אפילו שזה לא דרך העבודה זרה אין לי ללמוד מהפסוק זובח לאלוהים שחייב בשלא כדרכה אלא בזוחלים שבמשנה אמרנו שאפילו שלא כדרכו חייו כמו מקטר או מנסך מני תלמוד לומר בלתי להשם לבדו ריקן העבודות כולן כל העבודות שראויות לשם שנעשות בבית המקדש לשם השם אסר מלעבוד בהן לאחרים אלא רק לשם המיוחד ממשיכה הבריתה לפי שיצאה זביחה היינו שחיטת קורבן מכלל שאר העבודות שנכללו ב אדם שהולך לעבוד עבודה זרה וילך ויעבוד וזיכה נכתבה בנפרד אם כן לא יצא ללמד רק על עצמה שאפילו שזה לא דרך העבודה זרה אלא גם כדי לידון בעבודות הנעשות במקדש בפנים שבכל אלה גם חיייבים בשלא כדרכה של עבודה זרה לעבוד אותה כך אם כן מנעין לרבות השתחווה בזה כשזה לא דרכו של עבודה זרה להשתחוות הרי השתחווה אינה עבודת פנים תלמוד לומר ויילך ויעבוד אלוהים אחרים וישתחו להם זאת אומרת וישתחו אפילו שזה לא דרך האלוהים אחרים כי על כל אלוהים אחרים כתוב שאם הוא השתחווה אז זה נחשב בחלק מב העבות זה נחשב עבודה וסמיך ל כתוב בסמוך והוצאת את האיש ההוא כתוב שם מוס כלתם באבנים ומתו אז אם כן עונש למשתחרר העבודה זרה בכך שמענו אבל הזהרה מנעין אין עונשין אלא אם כן לפני כן מזהירים ולא תעשה תלמוד לומר כי לא תשתחווה לאל אכ שגם זה על כורחך אפילו שזה לא דרך האל אחר להשתחוות בכל זאת יש איסור אזהרה יכול אולי שאני מרבה כיוון שהשתחווה שיצא מן הכלל ללמד על כל הכלל יצא שכל שהיא דרך כבוד חייב עליה אפילו אם זה לא דרך עבודה זרה בכך ואם כן רבה לחייב שלו כדרכה גם את המגף והמנקה מנהיל תלמוד לומר זובח ם לומר שהשתחווה באה ללמד על הכלל למה זביחה יצאה בנפרד הרי ה גם כן דרך כבוד ואפשר ללמוד אותה משתחוה אלא על כורחך זביחה בכלל אשתחוה היייתה ולמה יצאה להיות בפני עצמה להקיש אליה ולומר לך מה זביחה מיוחדת שהיא עבודת פנים של הקדוש ברוך הוא וחייבין עליה מיתה אם עובדים עבודה זרה בכך אף כל שהיא עבודת פנין וחייבין לי מיתה כיוון שאשת חווה לא נלמדה מזוכה שרי היא אינה עבודת פנים לכן יצא אשתחוה לא ללמד על הכלל אלא לידון בעצמה לחייב בשלו כדרכה ויצא זביחה לידון על הכלל כולו שכל שזה עבודת פנים חייב עליה אפילו בשלו כדרכה אבל על המגפה והמנקה אינם בכלל זה הברייתא כעת מבארת הגמרא אמר מה ראינו בבריתה אם היה נאמר זובח יורם הייתי אומר בזבח קודשים בחוץ הכתוב במקום להקריב בית המקדש הוא מקריב בחוץ שואלת הגמרא זה לא יתכן לפרש כי כורה מנו מטת בית דין ומי שזו בח קודשים בחוץ דינו כרת בדי שמיים הוא תרצת הגמרא ס קת החמין היה עולה בדעתנו לומר שזו בח קודשים בחוץ כי הרובי אם יטרו בו לפני כן יהיה חייב במיטת בית דין מקטלה מה שכתוב שהוא חייב כרד זה כילא טרובי אז יהיה דינו בכרת כמה שמלן זובח לאלוהים שמדובר פה לאלוהים אחרים לעבודה זרה ורק הוא חייב מתת בית דין אמר לי רבה רב חנא להבי הימה אולי נאמר יצא אשתחוה לחייב שלא כדרכה לא רק על עצמה אלא ללמד על הכלל כולו ולרבות כל עבודה שהיא דרך כבוד והתרבו מגפ ומנשק ומנהל אפילו אם עושים את זה שלא כדרכה של עבודה זרה יהיו חייבים עליה וכי תימה שהרי זובח הוא גם כן דרך כבוד ואפשר ללמוד זובח משתחוה ואם כן זובח למה לי כמו שהברית טוענת אפשר לענות ש זובח נצרח לגופי להשמיע שחייבים אפילו אם לא שחט שחיטה עצמה לעבודה זרה אלא שחט לעצמו וחשב בשעת שחיטה על מנת לזרוק דמה לעבודה זרה ולהשמיע לנו שההלכה ד מחשבים מעבודה לעבודה שמחשבה שמחשב בשעת עבודה זו על עבודה אחרת היא נקראת מחשבה להתחייב עליה כיוון שכאן הוא חישב בשחיטה לעצמו לשם לזרוק את אדם לעבודה זרה ונלמד שזה נחשב מחשבה להתחייב עליהה ד תמר השוחט בהמה בסתם שהשחיטה היא בסתם והוא חשב שאמנם השחיטה היא בסתם אבל השחיטה ההי על מנת שהזריקה תהיה לזרוק דמה לעבודת כוכבים או להקטיר חלבה לעבודת כוכבים רבי יוחנן אומר שהבהמה אסורה בהנאה כמו שמצינו בקורבן שאם בשעת שחיטה הוא חשב שהשחיטה היא כדין רק הזריקה תהיה אחרי זמנה הקורבן פסול וריש לקיש אמר מותרת כי השחיטה היייתה כדין הניחה לרבי יוחנן זה יהיה טוב לפי דעתו שזה נחשב עבודה זרה לעניין איסור הנאה כמו בקורבן שאם הוא חישב בשעת שחיטה שהזריקה תהיה שלו קדין הוא פוסל את הקורבן ככה גם כאן אם הוא חושב שהזריקה תהיה לעבודה זרה אז הבהמה אסורה בהנאה אז אם כן הוא לומד משם שזה נחשב כעבודה גם לעניין חיוב מיתה ולכן אי אפשר לומר שאשת החוה יצאה מכלל שאר העבודות כדי ללמד על הכלל כולו שכל דבר דרך כבוד אפילו שלא כדרך העבודה זרה חייבים כי אם כן קשה זובח למה לי למה כתוב זובח אלא זה בא ללמד דווקא דברים שהם כןן זביחה ולא שאר דברים של כבוד אז זה מובן אלא לריש לקיש שלולא לומד עבודה זרה מקורבן בא יקרא זובח ללמד שמחשבים מעבודה לעבודה לעניין חיוב מיטה ואם הוא שחט על מנת שזריקת אדם תהיה לעבודה זרה זה עוסר בהנאה ואם כן זובח לא מיותר זה מה שזוחל מד שהבהמה נאסרת בהנאה במקרה כזה ואם כן נול ומר שאשת חה יצא מהכלל לעמד על הכלל כולו שכל דבר שהוא כבוד אפילו אם אין דרך עבודה זרה בכך יהיה חייב על זה מיתה מתקיף לרב פפא ולפי רבי יוחנן פשוט לך שלא בא יקרא לא צריך פסוק לחייב מיטה במחשב מעבודה לעבודה למה כי לומדים את זה מקורבן עד כאן לא קסר רבי יוחנן בשוט על מנת לזרוק אלא בהמה דהיינו לאסור את הבהמה בהנאה כמו שבפיו הבהמה אסורה בהנאה אבל אדם ששוחט גברה לא למדנו שהוא חיב מיטה שב קטלה הוא וא תקרא לכן צריך את המילה זובח לחיוב הגברה קטלה שהוא יהיה חייב מיתה אז אם כן גם לפי רבי יוחנן יהיה את הקושיה הזאת שהמילה זובח כאן היא לא מיותרת ואם כן השתחוה היא זו שתלמד אותנו שכל דבר שדומה לה אפילו שלא כדרך העבודה זרה היו חייבים מתקיף לרוח ברי ד רביק עוד קושיה וריש לקיש מיבא קרא וכי פשוט לך שצריך פסוק לפי ריש לקיש לחייב מיתה במחשב מעבודה לעבודה אפשר לומר עד כאן לא לא קשר רי שלקי הוא לא התיר את הבהמה במקרה שהוא שוחט על מנת לזרוק את הדם לעבודה זרה אלא דווקא בבהמה שנאסר בהנאה אבל גברה אדם ששוחט אולי לפי רש לקיש בר קט להוא אפילו שהבהמה לא נאסרת בהנאה ואם כן לא צריך ריבוי מיוחד בשביל זה כיוון שהשחיטה נחשבת כחלק מעבודת הזריקה כי אין זריקה בלא שחיטה וכיוון שהוא חשב בשחיטה לזרוק לשם עבודה זרה הוא נחשב עובד עבודה זרה ואם כן זה לא סותר שהעובד חייב מיטה והבהמה מותרת בהנה כי מידי דוה משתחווה להר כמו שמצאנו במישהו שמשתחרר דהר ההר לא נאסר בהנעה הוא נשאר מותר ובכל זאת העובד את ההר בסייף אז לכן על כוחך אי אפשר לומר שאשת החוה יצאה ללמד על הכלל כולו כי אם כן יהיה קשה זובח למה לי זובח מיותרת ואם כן באמת בשביל מה נאמר זובח כדי ללמד אותנו כל דבר שדומה לזוכה דהיינו עבודות כאלה שנעשים בבית המקדש בפנים רק בהם נאמר שם עובדים בהם עבודה זרה אפילו שלא כדרך עבודה זרה היו חייבים אמר לרוח מדפתי ל רבינא כעת אנחנו באמת אומרים שרק עבודות שעושים בבית המקדש חיייבים עליהם לעבודה זרה אפילו שלא כדרכה אבל למה ידכ אמר לרבא ברב חנן לאביה שהוא אמר לו אימה אולי נאמר יצא אשתחוה לחייב שלא כדרכה לא רק על עצמה אלא ללמד על הכלל כולו ולרבות כל עבודה שהיא דרך כבוד שהם עשו את זה לעב זרה הייו חייבים אם כן הפסוק שמלמד שרק אם עושים כדרכה חיייבים שלומדים את זה מאיך יעבדו למיו מי מה זה בא למט הרי אתה אומר ש משתחווה נרבים נרבה כל עבודות של כבוד גם שלא כדרכה וכי תימה אם תאמר שהוא בא למעט למוטי עבודה של ביזיון שלא כדרכה כגון הפער עצמו זובחים לעבודה זרה כזו שדרך עבודתה בזוכה שכיוון שהוא לא עושה כדרכה והוא עושה בדרך ביזיון אז הוא יהיה פטור לא צריך למעט את זה כי את זה משתחווה עצמה אנחנו לומדים נפקא שרק דרך כבוד כיוון מה אשתחוה דרך כיבוד אף כל דרך כיבוד וכאן כש עושה דרך ביזיון אז ברור לנו שהוא לא יהיה חייב אלא מה בא ללמד איך העבדות שמלמד אותנו שרק כדרכה חייבים למוטי זה בא למעט הפער עצמו להטיל צרכו למרקו למרקוליס שדרכה גם בביזיון אבל סוג אחר של זריקת אבן בלי הפסוק סלקת חמינה היה עולה בדעתי לומר אועיל ועבודתו ביזיון הוא העבודה של המר קוליס זה דבר של ביזיון לזרוק עליו אבן אז אף כל ביזיון יעשה לו הוא יהיה חייב שזה נחשב שהוא עובד אותו כמהש מלן מיך יעבדו שהוא יהיה חייב ברק סוג בזיון כזה שדרכו בכך שואלת הגמרא אלא ד אמר רבי אליעזר מנין לזבח בהמה למרקוליס שהוא חייב שהיה מקום לומר שהוא פטור כיוון שדרכו בעבודת ביזיון זביחה עבודת כבוד היא מני לומדים שחייו שנאמר לא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אם אינו עניין אם הפסוק אינו נצרח כדי ללמד כדרכה דכתיב איך יעבדו שאם עובדים בדרך כבוד כדרכה זה מלמד ש חייבים ואם כן לא צריך ללמד אותנו שכשוכים שזה דרך כבוד חיייבים אז זה מיותר אז מה הפסוק הזה בא ללמד נהו עניין לזוחל שלא כדרכה כגון למרקוליס ולפי רבא ברב חנן שהשתחווה בא ללמד על הכלל ולרבות כל העבודה שהיא דרך כבוד אם כן למה צריך את הפסוק ולא יזבחו הרי זובח שלא כדרכה משתחווה נפקא אפשר למר את זה משתחוה שזה דבר של כבוד אז אפילו שזה שלו כדרכה יהיו חייבים מתרצת הגמרא אמנם באמת לזבח רגיל לא צריך את הפסוק של ולא יזבחו והתם רבי אליעזר דיבר במי שובע להכעיס את בוראו ולא בשביל לקבל עליו את העבודה זרה ולהשמיע לנו שבכל זאת הוא עובר בלא תעשה עד כאן דף ס
לצפיה בתכנים נוספים: