הדף היומי מסכת סנהדרין דף סו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף סו

[מוזיקה] סנהדרין דף סו מתחילים בעזרת השם במשנה הראשונה אברך צעיר בן 18 בסך הכל היה רבי אלעזר בן עזריה כשהטיול שכמו את התפקיד האחראי להיות הנשיא ובאותו יום הוא עשה שינוי גדול בבית מדרש עד אז בתקופת נשיאותו של רבן גמליאל העמידו שומר בבית המדרש שיוור בין התלמידים שבאים לבית המדרש רק את אלה שהם מגונים ש הפנימיות שלהם היא טובה תוכם כברם מה שנקרא אבל אחרים לא ניתנה להם רשות להיכנס לבית המדרש ובאותו היום שהתמנה רבי אלעזר בן עזריה להיות הנשיא מספרת הגמרא במסכת ברכות דף כח סילקו את השומר של בית המדרש כל הרוצה לבוא וללמוד יבוא וילמד מה נאמר עשו טובה לכל התלמידים אלה החלשים שעד היום לא ניתנה להם רשות להיכנס עכשיו הם יכולים לקבל מסם החיים מהתורה הקדושה זה נכון אבל היה כאן עוד דבר מאוד מעניין גם הגאונים תלמידי החכמים המופלגים קיבלו תועלת עצומה מכניסת התלמידים החדשים אפילו אם נוכל לקרוא להם חלשים גם הגדולים והגאונים קיבלו מהם תועלת וכמו שהגמרא שמה מ לא היייתה הלכה שהייתה תלוייה בבית המדרש שלא פירשו אותה לא היה אפילו לא שאלה אחת שלא הצליחו להכריע ולהשיב על השאלה מה הייתה הסיבה לא היייתה כאן איזשהי סגולה רשי כותב מתוך שרבו התלמידים ריבוי התלמידים גרם שתרבה החידוד והפלפל והגמרא מציינת שם בכל מקום במרחבי השס שתמצא את הלשון בוא ביום באותו יום נאמר דבר כזה וכזה דע לך שזה באותו יום שבו התמנה רבי אלעזר בן עזריה להיות הנשיא ונכנסו כולם ללמוד בבית המדרש ואז כל השאלות קיבלו תשובות והכרעות ברורות באמת מעניין במסכת סותה דף כז יש משנה שמפורטים בכמה הלכות שכתוב עליהם שהם נאמרו בו ביום אחת מהם זה ההלכה שאמר רבי עקיבא הוא חידש חידוש מאוד גדול אנחנו יודעים שבשבת אסור לעשות מלאכה יש 39 מלאכות שאסורות בשבת יש דבר שאסור לעשות אותו בשבת אבל לפי דעת רבנן זה אסור מתקנת חכמים אדם אסור לו לצאת מהעיר מרחק של יותר מ-2000 אמה אסור לו לצאת מה שנק קר מחוץ לתחום אנחנו יודעים שזה אסור מתקנת חכמים אסור מדרבנן רבי עקיבא באותו יום דרש שזה אסור מהתורה כך דעתו של רבי עקיבא מהתורה אסור לצאת מחוץ לתחום מהתורה אסור לצאת יר מ-2000 אמה מחוץ לעיר ואף על פי שרבי עקיב סובר שזה אסור מהתורה הוא מודה שאם אדם יעשה את זה במזיד הוא לא יחשב כמו אדם שעשה מלאכה במזיד אם אדם עושה מלאכה מהמלכות שאסורות בשבת במזיד הוא חייב מיטה בידי שמיים של כרת ואם היו עדים שהעידו וגם רובו לפני כן אז הוא יהיה חיב מתת בית דין של סכילה עושה את זה בשוגג חייב חת על יציאה מחוץ לתחום אפילו לפי רבי עקיבא שזה אסור מהתורה אין חיוב כרת יש עוד מקרה לפי דעת רבי יוסי אדם שמדליק אש בשבת לפי דעתו של רבי יוסי גם כן לא יהיה חייב במזיד כרת ולא יהיה חייב בשוגג חטאת וזה מה שהמשנה באה למעט כשהיא אומרת דווקא מחלל את השבת בדבר שחייבין על דונו אם לא הייתה התראה כר ועל שגגתו חטאת רק על זה אמרה המשנה בדף נג שאם הוא עשה את המלאכה הזאת במזיד עם שני אדים עם התראה הוא יהיה חייב מתת בית דין של סקילה מדייקת הגמרא מכלל דברי המשנה משמע דיק מידי יש דבר חילול שבת א זה חילול שבת מהתורה ואין חייבין על שגגתו חטאת ולא על דונו כרת מהי היא על איזה מלאכה בשבת אין חייבים במזיד כרת ובשוגג חטאת או איסור תחומין וליב דרבי עקיבא שאפילו שזה מהתורה בכל זאת לא חייבים על זה במזיד כרת או בשוגג חטאת או שחילל שבת שואב עיר אש עלי בד רבי יוסי שאומר שלא חייבים על זה במזיד כרת ובשוגג חטאת משנה נוספת אחד מהעבירות שחייבים עלי מיטת בית דין של סקילה זה המקלל את אביו ואמו אומרת המשנה הוא אינו חייב עד שיקלל אותם באחד משמותיו של השם ואם קילל אותם בכינוי שקי צבקות רחום חנון רבי מאיר מחייב סקילה וחכמים פוטרין מן חכמים מי הם אלה שפטרו את המקלל אם הוא קילל את אביו ואמו בכינוי רבי מנחם ברבי יוסי הוא תניה ברייתא רבי מנחם ברבי יוסי אומר על דברי הפסוק ונוקב שם השם היינו מי שמקלל חלילה נוקב שם השם מות יומת במיטת סכילה רגום ירגמו בו כל העדה כגר כאזרח בנובו שם יומת ברור שהוא נוקב שם כבר אמרת את זה קודם המילה המיותרת שם מה תלמוד לומר המילה הזאת שם פעם נוספת לימד על מקלל שקילל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקלל בשם השם אז אם כן חכמים הם בעצם דעתו של רבי בן חם בבי יוסי כאן בברייתא שאם הוא קילל בכינוי את אביו אמו אינו חייב סכילה תנו הבנה בהלכות מקלל אביו ואמו התורה כשהיא כותבת את העונש על המקלל אבי ואמו היא כותבת כך כי איש איש אשר יקלל את אבי ואת אמו מות יומת אבי ואמו קילל דמב בו מה תמוד לומר פעמיים איש איש בא כתוב לרבות בת אם היא קיללה את אביה או אמה הפעם נוספת זה לא רק איש אלא גם אישה וכן טומטום שהמקום שבו ניכר אם הוא איש או אישה מכוסה ואנדרוגינוס שיש בו גם סימן איש וגם סימן אישה גם הם חייבים אם הם מקללים את אביהם או אמם עוד דורשת הברייתא על אותו פסוק כתוב שם אשר יקלל את אביו ואת אמו אז הוא חייב סקילה אין לי אלא אם קילל גם אביו וגם אמו ביחד מנן שאם קילל רק אביו שלא עם אמו או את אמו שלא עם אביו מנין שהוא גם חייב סקילה תלמוד לומר בסוף הפסוק עוד פעם אביו ואמו קילל דמיו בו בתחילת הפסוק הקללה סמוכה למילה אביו אשר קלל את אביו ואת אמו ובסוף הפסוק המילה קללה סמוכה עעל המילה אמו אביו ואמו קילל כדי ללמד עונש למי שאת אביו קילל ועונש למי שאת אמו קילל דברי רבי יושיע רבי יונתן אומר לא צריך בכלל להגיע לכל הדרשה הזאת לפי דעתי כשכתוב אביו ואת אמו משמע שחייב אם קילל את שניהם כאחד וגם משמע עם קילל אחד בפני עצמו אתה יודע מתי אני אומר שזה הכוונה לשניהם יחד עד שיפרט לך הכתוב יחדיו כי זה הויכוח ה שלהם בשס כשהתורה כותבת זה וזה האם זה הכוונה יחד או שזה יכול גם להיות או זה או זה ולפי דעת רבי יהונתן זה יכול גם להיות או זה או זה עוד דורשת הבריתה על הפסוק שנאמר על מקלל אביו ואמו שעונשו מות יומת באיזה מיטה אומר את הביתה בסקילה אתה אומר בסקילה מי אמר או אינו אלא אולי הכוונה באחת מכל מיתות האחרות האמורות בתורה אתה יודע מאיפה אני יודע שזה סכילה לומדים את זה בגזירה שווה שזה אחת המידות שהתורה נדרשת בהם שם כתובים מילים במקום אחד ואותם המילים במקום אחר זה בחלק מהמקרים מלמד שמקום אחד מלמד את המקום השני נאמר כאן במכלל אבי ואמו את המילים דמיו בו נאמר להלן לגבי אדם שדורש אל המתים על ידי אוב וידעוני הוא רוצה לדעת דברים על ידי כוחות הטו כתוב דמיהם בם מה באוב דוני ללן בסקילה כמו שהתורה כותבת את ונשם באבן ירגמו אותם אף כאן במקל אביו ואמו עונשו בסקילה עונש למקלל אבי ואמו שמענו כתוב מות יומת ולמדנו דם בם דמיהם בם הכוונה סקילה עונש שמנו אתה יודע אבל יש כלל אין עונשין אלא אם כן מזהירים לא שייך בתורה שום עונש אם לא כתוב בנפרד שהדבר הזה אסור אז הרה מן עין היכן מצאנו איסור לא לקלל אבי ואמו תלמוד לומר אלוקים היינו דיין לא תקלל ומלך נשיא בעמך גם כן לא תקלל לא טהור וגומר אם היה אביו דיין הרי הוא בכלל אלוקים לא תקלל ואם היה אביו נשיא הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא טהור ואם אביו אינו לא דיין ולא נשיא כמו רוב עם ישראל מנין שמוזר לא לקלל אותו אמרת הרי אתה דן מבניין אב משני כתובים גם דיין וגם מלך ילמדו לשאר האבות שהם לא דיינים ולא מלכים לא ראי חומרתו של הנשיא כראי דיין ולא ראי חומרתו של הדיין כרעי הנשיא למה לא רעי דיין כרעי נשיא מה החומרה שיש אצל דיין יותר ממלך שהרי דיין אתה מצווה על הוראתו אם הוא הורה לך הלכה אתה מחוייב לנהוג כמו ההלכה הזאת אבל מלך לא כראי נשיא שאי אתה מצובה ל הוראתו הוראה שהוא נתן לך בענייני הלכה אתה לא מחוייב לנהוג כמו מה שהוא פסק ומצד שני לא רעי נשיא כרעי דיין יש חומרה אצל מלך יותר מדיין שהנשיא אתה מצווה על המראתו אסור לך להמר את הציווי אם הוא נתן לך ציווי אתה חייב לשמוע ענייני מלכות ענייני מלכות אתה מחוייב לציית לדברי המלך לעומת זאת אצל דיין לא כרי דיין שי אתה מצווה על המראתו אתה חייב לנהוג כמו ההלכה איך שהוא פסק אבל אין לו דין של מלכות שאם אתה לא שומע לו אתה מורד במלכות הצד השווה שבדין ובמלח שאין בעמך מדובר פה בדווקא שמוש מעשה עמך ונוהגים כשער ישראל ואתה רואה שאתה מוזר על כיל לתן אף אני אביא את אביך ש בעמך ואתה מוזר על קללתו שואלת הגמרא זה הדבר היחיד שמצאת צד שווה בין מלך לבין דיין מה ל הצד השווה שבהן שכן גדולתם גרמה להן יש בהם איזה מינוי על הציבור אולי בגלל זה התורה הזהירה לו לקלל אותם אבל שר כל אדם שאין לו מינוי על הציבור אדם שיש לו אבא רגיל כמו כולם אולי עליו התורה לא הזהירה שלא יקלל תלמוד לומר לא תקלל חרש באומללות כתוב מדבר וגם אותם התורה וסרת לקלל לא רק מי שיש לו איזה מינוי של שררה שואלת הגמרא אפשר לדחות זה לא ראייה לשאר כל אדם מה לחרש שכן חרישת גרמה לו הוא שפל הוא מסכן התורה וסרת לבזות אותו התורה וסרת לצער אותו אבל מנן נלמד לא לקלל שאר כל אדם אונה הגמרא מה רק מי ששפ אסור לקלל נשיא ודיין יוכיחו שאף על פי שם אינם שפלים ואינם מסכנים התורה מזירה לא לקלל אותם מה לנשיא שכן גדולתם גרמה להן אז זאת אומר אבל מצד שני חרש יוכיח וחזר הדין הטענות חוזרות ניתן לחזור ולפרוח לחרש שכן ח רשותו גרמה לו ואז נומר נשי ודיין הוכיחו ואז תפוח לנשיא ודיין שדולת גרמה להם אז זאת אומר א חרש יוכיח אז לכן אנחנו אומרים לא רעי זה כראי זה חומרתם של נשיא ודיין לא כמו חומרת חרש כרי יש להם גדולה אולי בגלל זה התורה וסרת לקלל אותם ולא ריזה כריזה החומרה של חרש היא לא כמו חומרה דין ונשיא כי הרי יש בו שפלות ומסכנות ואולי בשביל זה התורה וסרת לקלל אותו אצ שבשניהם שאן בעמך עושים מעשה עמך ונוהגים כשער ישראל ואתה מוזר על כיל לתן אף אני אביא אביך ש בעמך ואתה מוזר על קללתו שואלת הגמרא מה לצד השה שבשניהם שכן משונים הם לא אנשים רגילים זה חשוב מאוד וזה מסכן מאוד א אותם אומרת התורה אל אל תקלל זה בגלל שהוא מאוד חשוב אז זה לא מכובד לקלל וזה בגלל שהוא מאוד מסכן אז זה לא יפה לבזות אותו אבל אולי בן אדם רגיל אולי עליו התורה לא וסרת לקלל אלא ניישב לא לומדים מבמ מצינו היינו בנין ניו כמו שראית כאן שאסור לקלל ככה בשאר המקומות אל תקלל כי יכול להיות שבאמת מה ש אוסרים לקלל זה דווקא במקומות המשונים אלא נלמד את זה באם אינו עניין לזה תנהו עניין לעניין אחר זאת אומרת אם התורה כותבת משהו שהוא מיותר הכן שהוא כתוב אז יש מקרים שבהם התורה באה לכתוב את זה בשביל מקרים אחרים אם כן שהפסוקים נכתבו לגופם נכתוב קרא במקרה של השררה רק אחד הדוגמאות או אלוקים וחרש או נשיא וחרש למה צריכים לכתוב גם אלוקים וגם נשיא למה לי אם אינו עניין לגופות וא עניין לאביו שהוא לא נשיא ולא דיין ולא חרש טוב אז אם כן הגענו לתשובה אבל זה רק ניח למן ד אמר אלוקים שהתורה וסרת לקלל הכוונה לדיין ואם כן זה לא שם קודש כינוי לקדוש ברוך הוא אלא זה שם חול ואם כן יש כאם פסוק מיותר אלמן דמה אלוקים לא תקלל הכוונה לקדוש ברוך הוא שזה שם קודש מה יקלל ממר שום דבר כאן לא מיותר יש כאן איסור לקלל את האלוקים את הקדוש ברוך הוא ואדם שהוא שררה חשובה נשיא ואדם שמסכן מסכן ואומלל שהוא חרש ומני נלמד שלא לקלל את אביו ואמו רגילים ד תניה שיש ויכוח האם אלוקים כאן זה שם קודש או שם חול אלוקים לא תקלל אלוקים זה שם ל דברי רבי ישמעאל רבי עקיב אומר אלוקים שם קודש ותניה רבי אליעזר בן יעב אומר אזהרה למברך את השם כמובן הכוונה הפוך מברך מנן שזה שמרים לא לעשות את זה תלמוד לומר אלוקים לא תקלל מתרצת הגמרא בעצם אנחנו עכשיו צריכים למצו כאן תשובה לשאלה נוספת הרי אנחנו צריכים גם אזהרה לאדם שקילל את הקדוש ברוך הוא כי הרי אנחנו יודעים שיש עונש של סקילה מי שמקלל את הקדוש ברוך הוא אבל אין עונשין אלא אם כן מזהירים היכן מצאנו אזהרה אז אם אלוקים לא תקלל זה שם קודש כמו שאומר רבי עקיבא אז בסדר יש כאן הזהרה על הקדוש ברוך הוא אבל לפי רבי ישמעאל שזה שם חול היכן הוא לומד אזהרה למקלל מה שנקרא מברך השם התשובה היא למן דאמר אלוקים הכוונה שם חול שזה הכוונה לדיין גמר קודש מחול אם עשור לקלל דיין כל שכן שאסור לקלל את הקדוש ברוך הוא ואם כן גם למן דאמר אלוקים זה שם קודש גמרינן חול מקודש כמו שאסור לקלל לגבוה כך גם אסור לקלל את הדיינים אז אם כן מכיוון שיש לנו מקור ללמוד ממנו איסור כלילת הדיינים לא היייתה צריכה התורה לכתוב איסור כלילת נשיא היינו לומדים מדיין וחרש גם נשיא אם אינו עניין זה שכתבו נשיא לנשיא תנהו עניין לאבי ואמו שואלת הגמרא בשלמה למן ד אמר אלוקים זה שם חול מובן שגמר אם אסור לקלל דיין כל שכן שאסור לקלל את הקדוש ברוך הוא גם רנן קודש מכול אלא למן דבר אלוקים קודש אם אלוקים כאן הכוונה לקדוש ברוך הוא מי אמר שלומדים שגמר חול מקודש מי אמר שלומדים א שאסור גם לקלל דיין כמו שאסור לקלל את הקדוש ברוך הוא דיל מה קודש אזהר אולי התורה הזהירה רק לא לקלל כלפי מעלה אבל על החול לא אזהר אבל אולי על דיינים אין אזהרה תרצת הגמרא אם כן לכתוב קרא לא תקל שזה גם כן אמור להיות לשון קללה מהלו תקלל עם ל נוספת שמ מנטרת לומדים מכאן גם על איסור כללה כלפי מעלה גם איסור כלפי דיין ואם כן אין צורך ללמוד איסור גם על קללת נשיא כי הרי שניהם שררה אז אח אז הנשיא מלמד לשאר אביו ואמו שיש להם איסור קללה משנה נוספת אחד מאלה שחייבים מיתת בית דין של סקילה זה הבעל נערה המאורסה הוא אינו חייב סכילה עד שתהייה כבר נהרה היינו מגיל 12 שנים ויום אחד שהביאה סימני נהרות אבל לפני כן היא קטנה ושישה חודשים לאחר מכן היא כבר נקראת בוגרת רק בשישה חודשים שהיא נערה הוא חייב סקילה וחייב להיות דווקא שהיא עדיין בתולה ולא בעולה חייב להיות שהיא מאורסה ולא נשואה כי הרי החתונה היא בשני שלבים שלב ראשון של קידושין כגון שהוא נותן לה טבעת ואומר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל השלב השני זה נישואין שמכניס אותה לחופה מביא אותה מבית אביה לבית בעלה היום בזמנינו עושים את זה בזה אחר זה אבל אם היא כבר נשואה לא חיייבים עליה סקילה אלא חיייבים עליה מיטת בית דין של חנק והיא חייבת להיות בבית אביה אבל אם כבר מסר אהב את בתו לשלוחי הבעל אף שעדיין לא נכנסה לחופה אין חייבים עליה סקילה באו עליה שניים שלו כדרכה הראשון בסקילה כדין הבעל נערה מאורסה והשני בחנק היא כבר לא נחשבת לעניין זה בתולה מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא פסוק אומר כי יהיה נערה בתולה מאורסה לאיש דורשים נערה ולא כשהיא בוגרת בתולה ולא בהולה מאורסה ולא נשואה ומה שכתוב לגבי מוציא שמ רע בבית אביה זה בא למעט פרט לשמשה רהב ל שלוכי הבעל שכבר לא חייבים יותר סקילה כמו מי ש בעל נערה מאורסה היד רמה מסביר שאף על פי שזה בעצם כתוב לגבי מוציא שם רע לומדים את זה גם לכאן אמר רבי יהודה אמר בשם רב במשנה כתוב נערה וממעטים קטנה זו דברי רבי מאיר ששכונת זה ממעט קטנה אבל חכמים אומרים נערה מאורסה אפילו קטנה במשמע אמר ל רבח מדפתי לרב ינה מד מנית רבי מאיר למיו קטנה נמיי אנחנו אמרנו שנער זה אומר דווקא נהרה ולא בוגרת ולא קטנה אולי הכוונה נהרה כולל גם קטנה כמו רבנן דילמה כרבנן וזה רק בא למיו הי בוגרת ותו לא לא קטנה אמר לי רבינ שים לב בלשון של המשנה אם המשנה הייתה כמו דעת רבנן שקטנה בכלל נערה הי אינו חייב עד שתהי נערה בתולה ורסה שהוא לא חייב על קטנה עד שתהייה נערה אם אתה רוצה רק למד בוגרת היית צריך לכתוב אינו חייב אלא על נערה בתולה מאורסה מבא אלי אבל אם היא כבר בוגרת לו ותו לו מידי יותר אין מה להוסיף באמת מלשון המשנה רואים שזה כמו דברי רבי מאיר שזה בא למעט לא רק בוגרת אלא גם קטנה בא מיני רבי יעקב בר עדה הוא שאל מרב על הקטנה מאורסה לפי רבי מאיר שסובר שנערה ממעט קטנה מה הוא לגמרי ממעיט לי נערה ממת קטנה ז אומר שקטנה פטור לגמרי או מסקלה ממת לי אבל בחנק הוא יהיה חייב כמו בעל אשת איש אמר לי מסתבר משכילה מ מטלי אבל חנק הוא יהיה חייב אז הוא שאל והכתיב ה פסוק אומר כי מצא איש שוכב עם אישה בעולת בל ומתו גם שניהם משמעת שיהיו שניהם שווים בעונשם והרי קטנה אינה בת ונשים אז למה נעניש את מי שבא עליה שתיק רב אמר שמואל מה הי תמה שתיק רב למה הוא לא למה הוא שתק למה הוא לא ענה ונמלי הוא היה יכול להשיב כמו שאמרה תורה באונס נערה מאורסה ומת האיש אשר שכב אמה לבדו למה התורה התה צריכה לאמר את זה הרי כבר נאמר בפורש בפסוק הבא ולנערה לא תעשה דבר אלא ודיה הכוונה של התורה ללמד שגם כשלא ממיתים אותה בגלל סיבה אחרת כמו אצלנו שהיא קטנה את הבועל נמית אומרת הגמרא כתנאי באמת יש בזה ויכוח בין תנאים כמו שראינו בבריתה על הפסוק הומתו גם שניהם שלפי רבי יושיע זה בא ללמד עד שיהיו שניהם שווים בעונשם אבל אם היא קטנה שאינה בת ונשים גם הוא פטור דברי רבי יושיע רבי יונתן אומר כיוון שנאמר ומת האיש אשר שכב אמה לבדו וזה הרי מיותר כמו שאמרנו שכ זה כתוב ולנערה לא תעשה דבר אלא זה בא ללמד שגם כשהן ממתים אותה בגלל שהיא קטנה את הבול כן ימיתו שואלת הגמרא וידך רבי יהונתן שסובר שגם כשאינם שווים חייב ההי ומתו גם שניהם שזה בא למעט כששניהם שווים שפטור מה דריש ב מה הוא ידרוש מהמילים האלה אמר רבה הוא ידרוש שזה בא למוטי מעשה חידודים כותב רשי מחדד ומקשה ורובי בשרה בחוץ שאז באמת הוא יהיה פטור ממיטה ממיטת בדי וידך רבי יושיע מנין הוא ילמד שהוא יהיה פטור הוא יסבור מעשה חידודים לאו כלום הוא לא היה עולה בדעתנו בכלל לחייב אותו מיתת בית דין על כזה דבר עוד אומרת הגמרא וידך אותו רבי יהושיע שסובר שצריך שיהיו שניהם שווים כדי לחייב מיתה היי מה שנאמר מילים מיותרות ומת האיש אשר שוכב אמה לבדו כי הרי כתוב אחר כך ולנערה לא תעשו דבר מה דריש בי אה הגמרא כד תניה ברייתא באו על נערה מאורסה עשרה בני אדם שלא כדרכה זה אחר זה ועדיין היא בטולה כולם בסקילה ככה דעת התנה הראשון רבי אומר רק הראשון בסקילה והאחרים כולן בחנק רבי יושיע סובר כמו רבי וזה הכוונה לבדו רק אחד יכול להתחייב סקילה של נערה מאורסה אבל האחרים כבר בחנק תנו רבנן ברייתא ובת איש כהן כ תכל לזנות מה הכוונה כל רבי אומר לשון תחילה וכן הוא אומר ומת האיש אשר שכב מה לבדו מהכ אמר מה הכוונה בדברי רבי אמר רב הונא ברי ד רב יהושע רבי כרבי ישמעאל סביר עלי הוא סובר כמו רבי ישמעאל דאמר בת כהן הרוסה יצא לשריפה דוקא מארוסה היא בשריפה ולא נשואה נשואה בחנק כמו בת ישראל ואח היק אמר רבי אם תחילת ביה בזנות בשריפה אם הפעם הראשונה היה באיסור אז היא בשריפה ידח אבל אם היא כבר נשואה בחנק כמו אשת איש ומה מה הכוונה במה שאומר רבי וכן הוא אומר ומתה האיש לבדו זה כית כמו בנערה מאורסה מה התם כמו בנערה מאורסה בתחילת ביק המשתה קרא התורה אומרת שדווקא הראשון בסקילה ואחרים הם בחנק החנ מי גם לגבי בת כהן בתחילת ב ביק המשת קרה רק אם זה הפעם הראשונה אז היא בשריפה אבל אם זה אם היא כבר נשואה אז היא כמו שאר בנות ישראל בחנק אמר לי רב ביבי בי מר היינו רב יוסף רבנו לא אחי אמר הוא לא פירש כך את דברי רבי ומנו מי הוא היה מר שרב ביבי התכוון אליו הכוונה לרב יוסף כי רב יוסף באמת לא אומר שזה הכוונה בדברי רבי אלא רבי כרבי מאיר סביר עליי הוא סובר כמו דעת רבי מאיר דאמר בת כהן שנישאת לאחד מן הפסולין התחתנה עם מישהו שאסור לה להתחתן איתו ואם היא מתחתנת איתו היא נפסלת מן הכהונה ואחר כך זינתה מיתתה בחנק וחיק אמר זה כוונה דברי רבי אם תחילת החלתה בזנות תחילת החילול של ה היייתה הזנות אז היא בשריפה וידך אם היא כבר התחלה בגלל שא התחתנה עם אחד פסולים לה אז הרי היא בחנק למה כי היא כבר לא מוגדרת כבת כהן כי היא התחלה מן הכהונה ומה וכן מה הביאור במה שאומר רבי וכן הוא אומר הוא מת האיש לבדו הרי הפסוק שם לא מדבר על תחילת חילול אלא שאין חיייבים בנערה מארסה רק על ביאה ראשונה וזה לא קשור בכלל למה שדורש רבי מכי תכי לזנות סימנה בעלמה רבי לא בא אלא לתת סימן שמדובר באיזשהי התחלה כמו בנערה מאורסה אמרה תורה לבדו הינו רק הראשון תחילת ביאה כך גם כאן כי תחל היינו תחילת חילול היינו שהא עדיין לא התחלה מן הכהונה רק אז יש את המושג של העונש של בת כהן עד כאן דף סו
לצפיה בתכנים נוספים: