הדף היומי מסכת סנהדרין דף סה

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף סה

[מוזיקה] סנהדרין דף סח מתחילים בעזרת השם במשנה בתחילת העמוד לדעת את העתיד זה דבר שיש בו מעלה מאוד גדולה דבר טוב והרבה פעמים אנחנו אפילו מקבלים תועלת מזה אדם יודע שהולך להיות יום עם גשם אז הוא לובש בגדים חמים לוקח כל מיני דברים שיוכל להגן על עצמו מפני הגשם אדם יודע למשל דברים אפילו יותר מעשיים הוא יודע שמתקרב החג אז הוא מתכונן לקראת החג הדברים שהכי חוששים מהם זה הפתעות שמתרחשות בלי שהאדם נערך והתכונן אליהם מראש ויש רשימת דרכים לדעת את העתידות אבל התורה מונעת מאיתנו להשתמש עם אותם הדרכים שהם בכוחות טומא שניים מתוכם זה למשל עוב ודוני שנפרט עליהם בעזרת השם בהמשך ואם כן זה שהתורה מונעת מאיתנו לדרוש מה עתיד להיות בדרכים של כוחות אומה אנחנו יכולים להיות סבורים שאולי אנחנו מפסידים אם היינו יודעים שעתיד לקרוא כך וכך היינו נערכים לזה מכינים את עצמנו לזה ולא מקבלים את הנזק או לפחות ממעטים את הנזק כמה שאפשר על זה אומרת התורה אל תשאל לא את האוב ולא את הדוני ואל תדרוש מהמתים אל תשתמש בכל הכלים האלה אתה יודע מה תעשה תמים תהיה עם השם אלוקיך בפשטות כולם יודעים מה פירוש תמים תהיה עם השם אלוקיך לך עם הקדוש ברוך הוא בתמימות כמו שכולם מכירים את הרבה מכירים את הלשון של רשי הקדוש תצפה לו אל תחקור אחרי העתידות ואז תהיה עעם הקדוש ברוך הוא לחלקו וזה מאוד יפה זה מצווה צריך לקיים את המצווה אבל מעיר האור החיים הקדוש את ליבינו עם הידיעה הכל כך מתוקה הזאת הוא אומר מה פירוש תמים תהיה עם השם אלוקיך זה לא הכוונה שאומרים לך היייתה לך תועלת גדולה אם היית שואל את האוב הדוני והתורה וסרת עליך אתה חייב לקיים את מצוות התורה כמו איזה כפה לאמר כגיגית חיייבים לקיים את מצוות התורה ולכן יש כל מיני דברים שאנחנו מפסידים בזה שאנחנו לא נערכים לדברים שעתידים להיות כחנו לא יודעים שהם עתידים להיות אומר אור החיים הקדוש לא ממש הפוך הדבר ה נקרא את לשונו תמים תהיה עם השם אלוקיך זה כמו קורבן תמים מה זה קורבן תמים קורבן שלא חכם לא קורבן תמים הכוונה קורבן שאיין בו מום הוא מושלם מושלם תהיה אם אתה תלך עם השם אלוקיך ולא תחקור אחר העתידות לא יחסר לך דבר וגם אם המזל אומר שיהיה לך שיהיה לאדם משהו לא טוב אין מה שיגיד המזל עליך תתקיים לרעה אם תהיה עם השם אלוקיך ואתה תלך מה שנקרא בתמימות עם השם אלוקיך לא יחסר לך דבר וזה מה שהפסוק אומר תמים תהיה שלם תהיה לא חסר לך דבר אתה יודע למה כי עם השם אלוקיך תהיה עם השם אלוקיך המילה תהיה הולכת גמה לפני כן שלם תהיה וגם עם אחר כך עם השם אלוקיך תהיה עם השם אלוקיך אתה יודע למה אתה תהיה שלם ולא יחסר דבר כי אתה עם השם אלוקיך אתה לא דורש אחר העתידות ולכן מה אמור להיות בעתיד לא מעניין אותי הקדוש ברוך הוא ישמור עליי שהעתיד יהיה רק לטובתי ולכן לא רק שזה שטות שאיין כדוגמתה ללכת לשאול אצל עוב ודוני אלא אומרת המשנה מי שבעצמו הוא הבעל עוב או שהוא שואל על ידי ידעוני את העתידות הוא בעצמו חייב סקילה כמו שהפסוק אומר ואיש או אישה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם מה הכוונה בעל אוב זה מכשף שנקרא פתאום המדבר משחו הוא מעלה את נפש המת על ידי כישוף ומושיב את נפש המת בשכיחות זרועותיו ונוקשות ונפש המת מדברת משם זה הכוונה בעל אוב ומה הכוונה הידעוני זה המדבר בפיו הוא מכניס לפיו עצם של חיה שנקראת ידוע והעצם מדבר מאיליו על ידי כשפים הרי אלו בעל האוב והעד אוני בשקילה ונשאל בהם שהוא שואל אותם עתידות הוא באזהרה שהתורה וסרת אל תפנו אל האובות ואל הידעונים שואלת הגמרא מה ישנה הכה מה שונה במשנה שלנו דקתני כתוב גם בעל אוב וגם ידעוני ומה הישנה מה שונה תחילת מסכת כריתות גבי מניין הקריית שבתורה 36 כריתות שיש בתורה שש עבירות שחייבים עליהם כרת דקתני בעל אוב ולא כתוב דוני שירי דוני מה ההבדל למה כאן כתוב גם אוב וגם דוני ושם במסכת כריתות לא כתוב דוני מביאה הגמרא שתי דעות דעה ראשונה רבי יוחנן אמר אוהיל ושניהם בלב אחד נאמרו לכן על אף שאם אדם שואל אוב לבד הוא עובר או שהוא שואל בידעו לבד הוא עובר אבל שניהם אם הוא יעשה את שניהם בהלם אחד הוא יתחייב רק חטאת אחת ובמסכת כריתות הגמרא שואלת למה צריכים לפרט שיש ולמנות שיש 36 קריט בתורה אנחנו יכולים לספור לבד אלא זה בא ללמד אותנו כרי יש כלל כל עבירה שאם עושים אותה במזיד אז העונש הוא סוג מיטה בידי שמיים של כרת אז אם עושים את זה בשוגג חייבים קורבן חטאת ואם בן אדם עשה כמה עבירות בפעם אחת שהוא שכח את עצמו אז על כל עבירה ועבירה הוא חייב חטאת בפני עצמה אם הוא עשה את אותה עבירה כמה פעמים הספיק לו חטאת אחת אם זה בלם אחד אבל אם הוא עשה כמה עבירות בלם אחד אחד חייב על כל אחת חטאת בפני עצמה אכל חלב חייב אכל חלב וגם דם חייב חטאת אחת על אכילת חלב וחטאת אחת על אכילת דם לכן מונים כמה חטאות אפשר להתחייב בהלם אחד אבל אומר רבי יוחנן לפי דעתי אם אדם גם ישאל באוב וגם בידעו הוא לא יהי חייב שתי חטאות אלא רק חטאת אחת ולכן לא מנו את שניהם אלא מנו רק אחד ם ובכללו ידעוני מכיון שבתורה כתוב קודם כל אוב אז הזכירו את אוב ולא את דוני כמו שנראה בהמשך דעה שניה רש לקיש אמר לפי דעתי על ידעוני בכלל לא חיייבים חטאת אם אדם שואל בידעו הוא פטור מחטאת לפי שאין בו מעשה העצם מדברת מאליה והם מביאים קורבן אלא אם אדם עבר על ליו שיש בו מעשה שהוא עשה מעשה ובזה הוא עבר על הליו וכיוון שבמסכת כריתות מונים שם רק כאלה עבירות שהם עשו אותם משוג חייבים חטאת וכיוון שלפי דעת ריש לקיש על ידעוני לא חיייבים ת לכן לא מוזכר שם זאת אומרת שיש כאן ויכוח בין רבי יוחנן לבין ריש לקיש אם אדם בשוגג שעה עשה את את האיסור של ידעוני האם הוא יהיה חייב חטאת או לא לפי רבי יוחנן הוא יהיה חייב חטאת לפי רש לקיש הוא לא יהיה חייב חטאת שואלת הגמרא ורבי יוחנן שלפי דעתו גם אוב וגם מידעוני זה לב אחד ולכן אין בהם אלא חטאת אחת אפילו אם הוא עשה את שניהם מה ישנה בעל עוב נקת למה במסכת כריתות כתוב אוב למה לא כתוב ידעוני משום פתח ביקרא כי בכל מקום התורה כותבת קודם כל אוב אז מביאים קודם כל בעל עוב שואלת הגמרא ורש לקיש מה איתה מה לא אמר כרבי יוחנן למה הוא לא אמר שלא מנוי ידעוני מפני שהוא נכלל בבעל אוב ושניהם בלב אחד נאמרו אמר רב פפא רש לקיש סובר שבעל אוב וידעוני הם שני ייסורים ואם ידעוני היה מחייב קורבן חטא אם זה היה דבר שיש בו מעשה ואדם היה עושה גם או וגם אדוני הוא היה חייב שתי חטאות ואף על פי שעל שניהם יש אזהרה אחת מכל מקום חלוקין הן במיתה התורה חילקה ביניהם לעניין מיתה כתוב ואיש או אישה כי יהיה בהם אוב או דוני או אוב או דוני לא נאמר אוב ודוני דינו התורה חילקה ביניהם ורבי יוחנן סבר שרק חלוקה דלו שנאמרה באזהרה שמה חלוקה לעניין חטאות אבל חלוקה דמתה זה של עניין מיטה יש הרי את האזהרה ויש את העונש אז בעניין העונש לעניין מיתה באמת כתוב אוב אויד אוני הם חלוקים אבל לעניין ההזהרה לעניין הלא תעשה הם כתובים או ודוני לא או ידעוני אז כיוון ששם הם לא חלוקים אז כיוון שכן זה לא נחשב חלוקה רק חלוקה דליו שמה חלוקה רק אם לעניין אזהרה של הלא תעשה אם שם הם היו חלוקים אם שם התורה הייתה כותבת אוב או דוני אז הייתי אומר שהם חלוקים אבל חלוקת ד מיטה כשמדברים על העונש שכותבים אוב ודוני לא שמע חלוקה זה לא נחשב שהם חלוקים לכן הם נחשבים לאיסור אחד לפי דעתו של רבי יוחנן מחייבים על שניהם חטאת אחת שואלת הגמרא ורבי יוחנן מה התמה מה הוא לא אומר כריש לקיש שאדוני אינו חייב חטאת כי אין בו מעשה אמר לך רבי יוחנן אתה יודע לפי מי נשנתה המשנה בתחילת מסכת כריתות מתניתין דקרת רבי עקיבא היא דאמר של חיוב חטאת לא בינן מעשה שהרי מאיפה אני יודע שהמשנה שמה היא כמו דעתו של רבי עקיבא שסובר שלעניין חיוב חטאת לא חייבים לעשות מעשה בעבירה כי כתוב שמה גם מגדף היינו הפוך מ מברך השם אף על פי שאין בו מעשה גמור ולכן לשיטתו ידעוני חייב חטאת לכן רבי יוחנן היה צריך לומר שהסיבה שלא מנו ידעוני כי הוא בכלל בעל אוב רש לקיש שאמר שהתנה לא מנה ידעוני משום שאיין בו מעשה והרי המשנה שמה היא כמו דעת רבי עקיבא שמחייב קורבן גם בלב שאין בו מעשה הוא יאמר לך נהי דלא בא רבי עקיבא מעשה רבא על אף שרבי עקיבא אינו מצריך מעשה גמור לחיוב חטאת ולכן הוא מחייב במגד כי הכמעט השפתיים שלו כשהו מברך את השם כמובן בלשון הפוכה נחשב מעשה קטן אבל מעשה זו ה בא מעשה קטן הוא כן מצריך ולכן לעניין מברך השם הוא עושה מעשה קטן ולכן זה נכלל שם במשנה וחייבים על זה חתת אבל לעניין ידעוני שהבן אדם לא עושה כאן מעשה בכלל אלא העצם היא זו שמדברת לכן זה אילא מחייבים עליו חטאת אפילו לא לפי דעת רבי עקיבא מגדף מה הם מעשה היקה ואם תשאל מה המעשה הקטן של מגדף אז כמו שאמרנו הכמעט שפתיו ינוע השפתיים בזמן שהמדבר ה ומעשה אבל ביד עוני אין אפילו הכמעט שפתיים שואלת הגמרא בעל אוב שתן המנה בקתות מהעם מעשה יקא מה המעשה שיש בו אומרת הגמרא הקשת זרועותיו שהוא מקיש זרועותיו זו בזו כדי שנפש המש תדבר הוי מעשה שואלת הגמרא שם במשנה במסכת קריטו הוויכוח בין חכמים ורבי עקיבא זה זה רק במבר השם שלפי רבי עקיבא זה נחשב מעשה ולפי חכמים לא משמע שבעל אוב חכמים מודעים שזה נחשב מעשה שמחייב קורבן חטאת נשאלת השאלה וכי הקשת זרועותיו נחשב מעשה גמור לחייב אותו קורבן ואפילו לרבנן והתניה ברייתא לפי דעת רבנן אינו חייב חטאת על עבודה זרה אלא על דבר שיש בו מעשה כגון זיבו קיטור ניסוך ואשת חוה אשתחוה זה סך הכל כפיפת הגוף אמר איש לקיש מן תנא מיהו התנא שסובר שחייבים קורבן על אשתחוה אפילו שהוא לא עשה מעשה שיש בו תוצאה רבי עקיבא הד אמר לא בעינן מעשה גמור ורבי יוחנן אמר אפילו אם תאמר תימא שהברית הזאת כמו דעת רבנן הם מודעים שחייבים על אשתחוה כי כפיפת קומתו אפילו לרבנן ה מעשה אם כן נשאלת השאלה השתה כעת שאלה בידינו שלפי ריש קיש כפיפת קומתו לרבנן הוא הרי חולק על רבי יוחנן לפי דעתו זה לא הוי מעשה אז הקשת זרועותיו דבעל עוב זה כן הו מעשה מתרצת הגמרא כי כמר רש לקיש נמי שקשת זרועותיו נחשבת מעשה לרבי עקיבא הוא אמר את זה רק לפי דעתו של רבי עקיבא אבל באמת לפי רב בנן הקשת זרועותיו לא נחשב מעשה שואלת הגמרא ה החי אם כן שגם על בעל עוב חכמים חולקים למה שם במסכת קריטו חכמים אומרים יצא מגדף שאינו חייב קורבן מפני שאין בו מעשה שייכתבו יצא מגדף ובעל אוב שאין בו מעשה זה מה שמב אלי אלא אמרו לה תירוץ אחר בעל אוב במשנה בקרית מדובר במקר לשד ובאופן זה באופן שהוא מעלה את אתה מת על ידי קיטור לשד שזה ממש מעשה גמור אפילו לפי דעת רבנן שהם אומרים שקית זה נחשב מעשה אמר לי רב להולה והרי מקטר לשד מה צריך להגיע לזה שזה בלוב עובד עבודת כוכבים הוא וזה כבר מנוי שם במשנה ב בין החיובי קריטו אלא אמר רבה תירוץ אחר בעל אוב ששמה מנוי במשנה בקריטת הוא במכטרוניקה לכן זה לא נחשב עבודה זרה אמר להבה לרבא אם כן למה המשנה בקריות מונה את בעל אוב בכלל קריטו שבתורה הרי מקטר כדי לחבר את השדים חובר חבר הוא ואין בו כרת זה רק בלא תעשה אמר לירב להולה הן נכון בדרך כלל חובר חבר זה סך הכל איסור לא תעשה וזה לא קריטו והתורה אמרה על חובר זה שמקטר לחבר שדים שהוא חיובו בסקילה חובר חבר שהוא רק באזהרה זה כגון שהוא חובר חיות או בהמות או נחשים או עקרבים למקום אחד על ידי לחשים אבל מי שחובר שדים על ידי הקטרה הוא כן בסקילה וכיוון ש במזיד הוא חייב סכילה הכלל הוא שאם במזיד הוא חייב או מיטת בידי שמיים של כרת או מיטת בית דין אז אם הוא עשה את זה בשוגג הוא חייב חטאת לכן כאן כיוון שחובר חבר כזה של בל עוב שהוא מחבר את השדים יחד הוא כן אם הוא היה עושה את זה במזיד היה חייב סקילה אז בשוגג הוא חייב חטאת לכן הוא מנוי שם ברשימה מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא מה שעשרה התורה חובר חבר אחד שמחבר חיות ובהמות גדולות בכישוף ואחד שמחבר חיות ובהמות קטנות בכישוף ואפילו ה הוא מכבה הנחשים ועקרבים כדי לגרות אותם זו בזו או להוליך אותם למקום מדבר שלא ימצאו בישוב והזיקו אמר הביה כיוון ששנינו שאפילו נחשים ועקרבים אסור אל כך אימן ד צמיד ומחבר צירעה זיבור ועקרב עקרבה אף גב דק מכוון דלא זקו כדי למנוע מהמהם שלא יזיקו בכל זאת זה אסור אבל רשי מוסיף שזה דווקא מדובר שם אינם רצים אחריו שאיין כם משום פיקוח נפש משמ שבמקום פיקוח נפש זה מותר שואלת הגמרא ורבי יוחנן שאמר שאשת חוה לפי כל דעות נחשבת מעשה לחייב חטאת מה ישנה כפיפת קומתו להשתחוות לעבודה זרה לרבנן ה מעשה והקמת שפתיו במבר את השם רבנן סוברים שלא אהבי מעשה אמר רעבה שני מגדף מברך השם בלשון הפוכה הועיל וישנו בלב עיקר החיוב שלו תלוי בלב שהוא מתכוון להפוך מלברך את השם כי אם הוא היה כינה משהו אותו משהו הוא נתן לו כינוי שם השם וכשהוא מקלל את אותו משהו הוא מקלל אותו עם הכינוי הזה ינו הוא אומר בעצם את הנוסח כאילו הוא הוא מקלל את השם אבל בעצם הוא לקח את השם הזה בשביל לכנות בו איזה משהו אחר אבל הוא לא מתכוון באמת על הקדוש ברוך הוא אז אפילו אם הוא מברך כך כל היום אם כוונתו אינה כלפי מעלה אלא לדבר אחר שקרא לו בשם השם והוא מקלל אותו אינו מתחייב רואים שהדיבור לבד אינו כלום אלא עיקר חיובו תלוי בלב ישנו בלב לכן אמרו רבנן שהוא פטו מקורבן כי זה לא נחשב מעשה בגופו כי העיקר הוא בלב אבל לאשת חוה חיובה על המעשה עצמו ולכן זה נחשב לו שיש יש בו מעשה כי העיקר כאן זה המעשה מקשה הגמרא מתיב רבי זירא הרי שנינו בתורת כהנים ברייתא על הפסוק שנאמר בפרשת קורבן חטאת שמביאים קורבן נפש כי תחתה בשגגה מכל מצוות השם אשר לא תעשנה ועשה מאחת מהנה היינו דבר שיש בו מעשה יצאו עדים זו ממין שהעלילו עלילה על מישהו הם אינם מביאים קורבן בשוגג שאין בהן מעשה למה כי סך הכל הכמעט שפתיים והמי הרי עיקר החטא זה הדיבור לא כמו מברך השם שהעיקר הזה בלב הם טנאו בלב עקר חטם בעדות שהם העידו ולא במחשבת ליבם מתרצת הגמרא אמר רבה שן יעדים זוממים זה שונה למה כי המשמעות של החטא זה לא הקמת שפתיהם אלא הכל ששמעו הדיינים אויל וישנו בכל עיקר חיובם במה שישמיעו את כולם לפני בית הדין הכל אין בו מעשה שואלת הגמרא וכימה שאדם משמיע כולו כדי שישמעו אותו לפי דעת רבי יוחנן לו מעשה הוא והרי תמר אדם שרואה את הבהמה שלו בזמן שהיא דשה את התבואה הוא רואה שהיא באה לאכול התורה אוסרת למנוע ממנה לאכול לא תחסום שור בדישו והוא לא שם לה מחסום בפיה אבל הוא לא נותן לה לאכול כל פעם כשהיא באה לאכול הוא צועק עליה ה עושה לה כל שתבא ותפסיק לאכול חסמה בקול הוא עובר משום לא תחסום שור בדישו או אדם שמנהיג שור וחמור יחד שהתורה וסרת משום כליים לא תחרוש בשור וחמור יחדיו אם הוא נתן להם קול כדי שיילכו ביחד היא ניגע בקול הוא עוב משום לא תחרוש בשור חמור יחדיו לפי דעת רבי יוחנן הוא אומר שהוא חייב מלכות ורש לקיש אמר פטור ממלכות ולמה רבי יוחנן אמר חייב מפני שכמעט פיו ומעשה אף על פי שהעיקר כאן זה הכל אתה רואה שזה נחשב מעשה יש לקי שמה פטור כי הוא סובר כמעט פיו לא אהבי מעשה אבל לפי רבי יוחנן אפילו שהעיקר כאן זה הכל זה בכל זאת נחשב מעשה אז למה העדים זוממים לא נחשבים שעשו מעשה אלא תירץ ואמר רב התירוץ אחר שני עדים זוממים אתהה יודע למה הם לא חייבים חטאת אויל וישנן בראיה עיקר החיוב שלהם בא על ידי הראייה שבה הם שעליה הם מעידים שהם ראו והראיה אין בה מעשה נביא הגמרא תנו רבנן ברייתא בעל וב זה המדבר היינו משמיע את כל המת כאילו מדבר בין הפרקים ומבין הצילי ידיו הנו ה שכי או מבין זרועותיו ידעוני זה המניח עצם של חיה ששמה ידוע או ידוע בפיו והעצם מדבר מאליו מקשה הגמרא מי טבי הרי נאמר בפסוק והיה כאוב מארץ כולך מי לו כילו הכוונה ד משת כי אורכי שמדבר המת מן הארץ רואים שדרך האוב ש המת מדבר מקברו כי כתוב והיה כאוב מארץ כולך משמע שהוא מדבר מהאדמה דוחה הגמרא לא דסליק הנפש של המת עולה מן הארץ ויתיב בין הפרקים ומשתי ויושב לו בין הפרקים ומשם הוא מדבר בין הפרקים של זה שמעלה אותו באוב תשמע פסוק אומר ותאמר היישה אל שאול אלוקים ראיתי עולים מן הארץ מהעלה וכי ללא המשמעות של הפסוק הרי הא הייתה בעלת עוב שהייתה מעלה אה מתים על ידי אוב וכי לא מדובר ד משתי כי אורכי שמדבר המת כדרכו עולים מן הארץ אנו מדברים מהארץ דוכה הגמרא לא לא מדובר ככה אלא דיתיב בין הפרקים הוא משת באמת מעלים אותו והוא מדבר מבין הפרקים מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא בעל אוב זה אחד ששואל מהמת אחד המעלה בזכור שהוא מעלה את הנפש של המת ומושיב אותה על זכרותו ואחד נשאל בגולגולת היינו שואל את גולגולת המת ש מוטלת בארץ והיא משיבה לו על ידי כשפים ומה בין זה לזה שהמלה בזכור המת אינו עולה כדרכו שראשו למעלה אלא עולה הפוך שרגלו למעלה ואינו עולה בשבת ונשאל בגולגולת המת עולה כדרכו ועולה גם בשבת שואלת הגמרא אמרנו שנשאל בגולגולת המת עולה כדרכו להיכן הוא עולה סליק הרי הגולגולת מונחת לפניו כמי מנח מתרצת הגמרא אלא אימה צריך לגרוס באמת אני שאל בגולגולת המת עונה כדרכו בלי לעלות אל הפרקים של המכשף ועונה בשבת מספרת הברייתא ואף שאלה זו שאל טורנוסרופוס שהיה שר חשוב את רבי עקיבא אמר לו הומה חשיבותו של יום השבת מיומיים משאר הימים אמר לו רבי עקיבא ומה חשיבותו של גבר שלך מגברי משאר האנשים אמר לי השיב לו טורנוסרופוס דמר צבי אדוני רצה לגדל אותי משאר האנשים היינו המלך החליט שאני אהיה שר חשוב אמר לו רבי עקיבא שבת נמי גם שבת דמרי האדון כל העולמות הקדוש ברוך הוא צוי רצה לגדל את היום הזה משאר הימים אמר לי טורנוסרופוס החיק מין הלך זה מה שהתכוונתי לשו של מי יי מרד דנה שבתה מה ההוכחה שלך שהיום הוא יום השבת אמר לו רבי עקיבא נהר מלא אבנים שקראו שבטין יוכיח כל השבוע הוא שוטף והולך וביום השבת הוא שוקט ונח וכן בע לוב יוכיח שאינו מעלה את נפש המת בשבת וכן כברו של אביו של טורנוסרופוס יוכיח שאיין מעלה אשן בשבת כמו שאר ימות השבוע שבהם נידון ונשרף ובשבת פושי גיהנום שבטין אמר לו אומנם ניצחת אותי אבל בזיו ביישו וקללת בתשובה שלך ביזית ביישת וקללת את טורנוסרופוס שואלת הגמרא למה התורה צריכה גם לכתוב שואל אוב וגם דורש למתים היינו ודורש ל המתים אונה הגמרא דורש למתים שהפסוק מתכוון הכוונה כד תניה דורש של המתים זה המרהיב את עצמו והולך ולן בית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומה השד של בית הקברות יואהב אותו ויסייע לו בכפיו וכשהיה רבי עקיבא מגיע על המקרה הזה היה בוכה ומה מרהיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה המתענה ומרהיב את עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה אתה יודע מה היה אמור להיות על אחת כמה וכמה השכינה הייתה צריכה לשרות עליו אבל מה יעשה אנחנו מתענים ומבקשים שתשרה עלינו שכינה והי אינה שורה מפני שעונות גרמו לנו שנאמר כם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לביין אלוקיכם אפילו כשראו ש תשרי השכינה היא אינה שורה אם יש עוונות אמר רבא אי באו צדיקי אם רוצים הצדיקים ואם הם יהיו נקיים מכל עוון ברו עלמה יש בכוחם לברוא עולם שנאמר כי אם עוונותיכם הייו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם זאת אומרת אם לא היו עוונות גם הצדיקים הייו יכולים לברוא עולם מספרת הגמרא על רבא שהוא ברא אדם ברא גברה על ידי צירו אותיות של שם שנברא בהם האדם שמבואר בספר יצירה שדרי לקמי ד רבי זרא שלח את אותו אדם לפני רבי זירא אבק משת בד ולא הבק מדר רבי זרא דיבר איתו ואותו אדם לא השיב כלום כי לא היה בו כוח דיבור אמר לרבי זרא אני כבר מבין שמן חבריה את ודאי אתה מהברים שנבראו על ידי החכמים שעוסקים בספר יצירה ולכן אין בך את כוח הדיבור הדר להפריך תחזור פרך רבי חנינא ורבי ישיא היו יושבים כל שבת ית כל מעלי שבתה וסקי בספר יצירה היו עוסקים בלימוד בספר יצירה ומו מברו וגלה טילט היה נברא להם עגלה משובחת כאילו היא משולשת אחד מהפירושים כאילו היא נולדה שלישית שה מאוד משובחת ואכ לילי והם היו אוכלים אותה כנראה בשבת מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא פסוק אומר לו ימצא בך אדם כזה שעושה מעשים שאסורים אחד מהם זה מעונן מה הכוונה מביאה הגמרא בזה כמה דעות רבי שמעון אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין כותב רשי שכבת זרע משבעה בריות ומעביר על עיניו ועושה כשפים דעה שנייה חכמים אומרים זה האוחז את העיניים הכוונה כותב רשי אוחז וסוגר עיני הבריות ומראה להם כאילו עושה דברים של פלא והוא אינו עושה כלום דעה ה שלישית רבי עקיבא אומר זה המחשב עיתים ושעות זה הכוונה מלשון עונה מלשון זמן ואומר היום יפה לצאת לדרך למחר יפה ליקח לקנות איזה מקח ויהיה בו רווח רגילות החיט של ערב שביעית להיות חיטים יפות לימודי ערבי שביעיות חיטים יפות או קירת הקטניות שלא בדרך קצירה מועילה כנגד היותם רעות עקורי קטניות מיות רעות היינו שהם לא יטעו ולא ירכיבו אם תולשים אותם בצורה כזאת לא על ידי קצירה אלא על ידי הכירה זה הכוונה לפי דעת רבי עקיבא מעונן מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא מה הכוונה של מה שהתורה וסרת לא להיות מנחש זה האומר מי שפתו נפלה מפיו או ש מקלו נפלה מידו או שבנו קורא לו מאחריו או שעורב קורא לו או שהצבי יפסיקו בדרך או שהיה נחש מימינו או שהיה שועל משמאלו הוא צריך לדאוג מזק שזה סימן רע לו זה התורה אוסרת לא לנחש עוד מקרה של ניחוש שהתורה וסרת הוא אומר למי שגובה את המיסים אל תתחיל לגבות בי ראשון זה סימן רע להיות ראשון בדבר שהוא הפסד או שמישהו בא לטבוע ממנו חוב שלא יאמר לו עכשיו שחרית הוא ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא וזה סימן רע להתחיל עם גביעה להתחיל עם הפסד זה נקרא ניחוש עוד מביאה ה ברייתא תנו רבנן מה שכתוב לא תנחשו ולא תעוננו לא תנחשו הכוונה כגון אלו המנחשים כשהם יוצאים לדרך בחולדה בעופות ובדגים שנותן בהם סימן טוב אור ע לפי איך שהם הולכים זה התורה וסרת ניחוש אבל אדם שהולך עעם הקדוש ברוך הוא בתמימות תמים תהיה שלם הוא יהיה השם אלוקיך איתך לא חסר את דבר אם אדם הולך עם השם אלוקיו הוא זוכה שהקדוש ברוך הוא מברך אותו מיטיב לו ויש לו רק טוב וחסד כל ימי חייו עד כאן דף ס ה
לצפיה בתכנים נוספים: