הדף היומי מסכת סנהדרין דף סד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף סד

[מוזיקה] סנהדרין דף סד מתחילים בעזרת השם שורה שישית מלמעלה תשמע מסופר בספר נחמיה שהחכמים קו בכל גדול אל השם אלוקי מה מה הם קו מה ימור אמר רב יהודה תימה רבי יהונתן הם קו לשון זקה ביה בייה אנחנו לא כל כך מכירים את הלשון הזאת כמו הוי הוי היצר הרע הזה של עבודה זרה היינו חרבי לביתא הוא גרם שיחרב בית המקדש והוא גרם שישרף ההיכל קטלה לי היכלה וגרם שיהרגו צדיקים קטנו לצדיקי והוא גרם שהגנו לישראל ריו ישראל יגלו מארצם ועדיין הוא מרקד בינינו הוא עדיין מנסה להשית אותנו לעבודה זרה ריבונו של עולם כלום נתת יבי תילה לנו את יצר הרע הזה אלא לקבל עליו שכר אם נתגבר עליו לקבו לבי אגרא לא איו בעינן ולא אגרי בעינן לא רוצים לא את היצר ולא את השכר שנקבל אם נתגבר עליו לפני שנמשיך את המשך הסיפור הגמרא עוצרת כאן ומנסה להוכיח מכאן נגד דברי רב יהודה בשם רב בדף סג שיודעים היו ישראל שעבודת כוכבים אין בה ממש ולא נכשלו ישראל בעבודת כוכבים אלא כדי להתיר לעצמם הריות בפרהסיה הם לא רצו שהוכיחו אותם על איסור ריות אז הם עבדו עבודה זרה ואז הם כאילו אמרו שהם פורקים מעליהם עול תורה ואף אחד לא יכול לבוא ולהוכיח אותם למה הם עוברים על הראיות הם אומרים הם פרקו מעליהם עול תורה ולכן הם עבדו עבודה זרה למרות שהם ידעו שאין בה ממש אתה רואה כאן שהם כן היו הדוקים בעבודה זרה לא יכל מתגבר עליו אפילו שהחריב להם את בית המקדש הרג את הצדיקים הגלה אותם עדיין מרקד ביניהם אתה רואה שכן היה להם יצר מאוד קשה לעבודה זרה אז קשה על דברי רב יהודה בשם רב תרצת הגמרא בתר דאבי קובי אחרי שעבדו עבודה זרה נקשרו אליה והיה להם תאווה לעבוד אותה אבל באמת בהתחלה ישראל בכלל היה להם שום יצר לעבודה זרה הם היו יודעים שאין בו ממש בכל אופן הגמרא ממשיכה ומספרת איך זכינו להיפטר מהיצר הנורא הזה יתוו תלתא יומא עניתה ישבו שלושה ימים בתענית ובאו רחמי ביקשו רחמים שהיצר הרע של עבודה זרה תבטל נפל להו פתקא מרקיה נפל להם פתק מן השמיים דכתיב בי אמת הה כתוב שמה המילה אמת זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא חותם על מה שהם מבקשים אמר רבי חנינה שמע מנה שומעים מהדבר הזה שחתמו של הקדוש ברוך הוא אמת כשהמלך מסכים עם עבדיו הוא חותם עמהם בתקנה שהם תקנו את החותמת שלו רואים שחמות של הקדוש ברוך הוא אמת באותה שעה נפק יצא כגורה דנורא כמו אריה קטן של אש מבית קודשי הקודשים אמר להו הנביא זכריה לעם ישראל היינו יצר דעבודה זרה זה היצר הרע של עבודה זרה תתפסו אותו כמו שנראה בהמשך שהגמרא מצטטת את נבואתו של זכריה ויאמר זאת הרשעה טוב עדד כתף סלי בזמן שתפסו את הגור הזה של האריה השמית בניתה מיני נשמתה ממנו שערה והוא הרים את קולו וזעק אזל כלי ב מה פרס הכל שלו נשמע למרחק של 400 פרסאות אמרו החכמים אייד איך נעשה לבטל את הכוח דילמה שמה כיון שהוא כל כך צועק בקול משמ מרח מעלי משמיים רחמו עליו ולא נצליח להרוג אותו אמר לו הנבי זכריה יש לי בשבילכם מצה איך הול שלו לא ישמע שדו בדודה דברא תזרקו אותו בתוך דוד של עופרת וקסיו בברא תכסו את הכיסוי של הדות גם כן באופרת דשפ קלי העופרת שואבת את הכל יותר משאר מתכות וכולו לא יהיה נשמע דכתיב כמו שנאמר באמת בזכריה ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה החכמים ראו שכעת עת רצון אמרי אז הם אמרו הויל ועת רצון הוא התקבלה תפילתנו לבטל את הכוח של היצר הרע של עבודה זרה ניבא רחמי נבקש רחמים גם על יצר הרע של גילוי הריות עבירה שיימסר בידינו לבטל אותו באו רחמי ביקשו רחמים ימסר בידי הו נמסר בידיהם אותו יצר לא כתוב כאן שהיה איזה דמות שיצא מאיזה מקום כמו שכתוב לגבי עבודה זרה ונראה לומר שבאמת היצר של עריות אין בו ממש הוא דמיון בעלמה וזה מה שזה בא ללמד אותנו לקחו את אותו יצר משהו רק לא היה חשו הו אסרו אותו במעשר שלושה ימים תלת היומי כדי לראות אם העולם התקיים בלי היצר הזה ובאותם ימים העולם לא ה לא הצליח להמשיך ולהתקיים הבאו בעת הבת יום עלי חולה חיפשו ביצה שנולדה בו ביום לצורך חולה ולא ה שכחו לא מצאו כי אפילו בהיתר בני אדם לא רצו להתחתן ובעלי חיות לא רצו לחיות ביחד זכר ונקבה ובשביל ש יהיה ביצה צריך שהזכר והנקבה יחיו בייחד אז כיוון שלא היה שום רצון שהם יהיו ביחד אז כבר לא היה אפילו לא ביצה לחולה אמרו החכמים אז אם ככה חיייבים שיהיה את היצר הזה בשביל התר בשביל אנשים התחתנו בהיתר ובעלי חיים יחיו יחד בהיתר איך הי נעביד מה נעשה ניבא הפלגה נבקש חצי שהאדם תווה רק לאשתו פלג מרקיה לא יהבי משמיים לא נותנים חצי דבר מה עשו כח לינו לעיני משכו בעיניו סם כחול שמעבר את העיניים והדבר הזה הועיל בו הנבי דלא גרי איניש קרובותיי שאדם לא מתעורר לכתו עם קרובותיו רק עם נידה או אשת איש וזה גם כן רמז נוסף כמו שמובא בגמרא בכמה מקומות אין יצר הרע שולט אלא במה שאיני רואות זאת אומרת אפשר לומר שמה ש הועיל שם עברו את עיניו של היצר שאדם ששומר על עיניו אין לו יצר אמר רב יהודה אמר בשם רב מעשה בנוכחות נוכרית אחת שהייתה חולה ביותר והיא לא הכירה את הקדוש ברוך הוא היא רק הכירה עבודה זרה אמרה בן עדר על עצמה אם תעמוד ההי אישה מחוליה תלך ותעבוד לכל עבודה זרה שבעולם עמדה מחוליה והלכה לכל עבודה זרה שבעולם ובא לעבוד כיוון שהגיעה לפעור שאלה ל כומרים במה עובדים לזו אמרו לה אוכלים טרדין שותין שכר חדש ומטריד בפניה אמרה מוטב שתחזור הי אישה לחוליה ולא תעבוד עבודה זרה בכך אבל אתם בית ישראל אינו כן כמו אותה נוכרית אותם ישראל שעבדו לפעור נאמר עליהם לא סתם שהם עבדו הנצמדים לבעל פור ולפי הפירוש הזה הכוונה דיבוק ממש חזק כצמיד פתיל כיסוי על כלי שממריא שאהבה שהוא אינו נפרד בקלות אז על בעל פיור כתוב שהם היו ממש דבוקים חזק וקדוש ברוך הוא להבדיל רק היו דבוקים בדיבוק חלש ואתם מדבקים בהשם אלוקיכם כשתי תמרות הדוקות זו בזו שבקלות אפשר להפריד אותם אבל בברייתא כתוב הפוך שנצמדים זה פחות מדביקים מתנית התנא נצמדים לבעל פאור זה כמו צמיד על ידי אישה שאפשר להוריד את זה זה לא דבוק זה סך הכל סמוך מאוד חזק אבל על ההולכים אחרי מצוות השם נאמר ואתם מדבקים בהשם אלוקיכם דבוקים ממש מספרת הברית תנו רבנן מעשה באדם ששמו היה סבטה בן העיר אלס שהזכיר את חמרו לכרית אחת כדי להוביל אותה למקום חפצה כיון שהגיעה לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא לאחר שיצאה אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא אמרה לו ולא יהודי אתה למה אתה עובד עבודה זרה אמר להו מה אכפת לך נכנס פער גילה את עצמו ועשה צרכיו בפניו וכדי לבזות את הפסל קינח לי בחותמו של הפאור כדי לבזות אותו והיו משרתי עבודה זרה מקלסין לו ואומרים מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך זאת אומרת שזה לא בסדר שהוא עשה את זה במשנה למדנו הפער מגלה עצמו לבעל פעור הרי זה עבודתו אף לגב זה מתכוון לביזוי וכן הזורק אבן למרקוליס זוהי עבודתו אפל גם ה מתכוון לרגום אותו למר גמי מספר את הגמרא על רב מנשה אב קאזיל למקום שנקרא בי טורטה אמרו לו עבודה זרה הי דק הך יש כאן עבודה זרה שקל פיסה לקח אבן זרק על עבודה זרה שד בי אמרו לו מרקו ליסי וזה עבודתו שזורקים אבן אמר להוא הזורק אבן למרקו סנן משמע בפניו דרך כבוד לא עליו הלך אחר כך לבית מדרשו לבית המדרש ושאל אם זה נכון אתה שאל במדרשה אמרו לו לא זה לא נכון ה זורק אבן במרקו נן על המרכולית עצמו ואף על גבד מכוון למיר גמ אפילו ש מתכוון לשכול אותו אמר לו הוא לא ידעתי אם ככה אני רוצה לתקן את מה שעשיתי הזיל אשקל ילך ויקח את האבן בחזרה משם אמרו לו אחד הנוטלה אחד זה שנוטל את האבן ואחד ה נותנה אחד זה ששם את האבן שניהם חייבים כיוון שכל חדה וחדה כל אבן ואבן שנטלת משם רבך לחברת שבי כי נותנת מקום לאבנים האחרות שיזרקו שם אומרת המשנה הנותן מזרעו למולך עליו נאמר במשנה בדף נג שהוא חייב מיתת בית דין של סקילה הרמבם כותב בהלכות עבודת כוכבים פרק ו' הלכה ג כיצד היו עושים איך היו מעבירים למולך מדליק אש גדולה ולוקח מקצת זרעו ומסרו לכהה עובדי האש ואותם הכהנים נותנן הבן לאביו אחר שנמסר בידן י הם נותנ אותו חזרה לאביו להעבירו באש ברשותו כשהוא ברשותו של של אביו ואבי הבן הוא שמעביר בנו על האש ברשות הכהנים ומעבירו ברגליו מצד זה לצד אחר בתוך השלב לא שהוא שורפו למולך כדרך ששורפים בניהם ובנותיהם לעבודת כוכבים אחרת אלא בהעברה בלבד היייתה עבודה זו ששמה מולך ועל זה אומרת המשנה מתי הוא יהיה חייב סקילה אינו חייב עד שימסור את בנו למולך ביד אותם הכהני ודה זרה ויעביר אותו באש אבל אם הוא רק עשה אחד מהם מסר למולך ולא העביר אותו באש או העביר באש ולא מסר למולך אינו חייב עד שיעשה את שניהם סור למולך ויעביר באש ברשימת אלה ש חייבים עליהם סקילה קטן ה כתוב עובד עבודה זרה בפני עצמו וקטן כתוב שם בנפרד הנותן מזרון למולך אמר רבי יבין המשנה שם תנן שנוייה כמנ דה אמר מולך לו עבודה זרה הי ולכן אם הוא זבח ניסך כיתר והשתחוו למולך הוא אינו חייב כי אין זה עבודה זרה לא חיווה תורה על המולך רק על מי שמעביר את בנו ובתו באש בזה יש ויכוח ד תניה לפי הדעה הראשונה כאן בבריתה אחד המעביר בנו וביתו באש למולך שדרכו בכך ואחד המעביר בנו וביתו לשאר עבודה זרה שאיין דרכה בכך חייב מיתה כיתן הראשון כם בבריטה סובר שמולך זה גם עבודה זרה ומכך שהתורה הייתה צריכה לאסור בפירוש את המעביר בנו ובתו למולך ולא היה מספיק מה שהתורה באופן כללי עשרה לעבוד עבודה זרה במה שדרכה לעבד זה כדי ללמד אותנו שאסור להעביר בנו ובתו לא רק למולך אלא לכל עבודה זרה אפילו שאותה עבודה זרה אין דרכה בהעברת הבן לשמה רבי אלעזר ברבי שמעון חולק הוא אומר רק המעביר למולך חייב אבל המעביר לעבודה זרה אחרת שלא למולך פטור כי לפי דעתו מולך זה לא עבודה זרה ואיסור העברה אינו בגלל עבודה זרה ורק לגבי מולך שכך דרכו חיווה התורה משנה שלנו כמו דעתו של רבי אלעזר ברבי שמעון זה שאנחנו רואים שיש עבודה זרה בפני עצמה ויש מולך בפני עצמו אמר הבי אותו רבי אלעזר ברבי שמעון שכעת הזכרנו רבי חנינא בן אנטיגנוס אמרו שניהם דבר אחד שמולך אינו עבודה זרה רבי אלעזר ברבי שמעון כבר ראינו שהוא כך סובר עד אמרנו רבי חנינא בן אנטיגנוס איך אנחנו רואים שהוא סובר שמולך זה לא עבודה זרה נתניה רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר מפני מה תפסה תורה לשון מולך לומר כל דבר שמלכו עליהם אפילו צרור ואפילו קיסם שקרא שמו מולך אף שאין עובדים אותו כאלו המעביר אליהם את בנו ובתו חייב סכילה אז אם כן אומר הביה גם רבי חנינא בן אנטיגנוס ובר בדיוק כמו רבי אלעזר רבי שמעון רבה אמר לא יש ביניהם ויכוח מה הויכוח שביניהם מולך ארא ק בנייו רבי אלעזר ברבי שמעון סובר שדווקא מלך קבוע א אדם מעביר את בנו ובתו לי הוא חייב אבל לפי רבי חנינה בן אנטיגנוס אפילו אם העביר למלך הראי כגון שהוא נטל צרור או כיסם והליך אותם עליו והעביר בנו ובתו עליהם הוא יהיה חייו אמר רבי ניא אדם שמעביר בנו למולך לא מספיק שהוא מעביר אותו באש זה לא גורם שהוא יהיה חייב סקילה אינו חייב עד שמסרנו למשרתי עבודה זרה שנאמר ומזרח לא תיתן להעביר למולך תני נמי אחי יכול העביר ולא מסר לכמרים יהיה חייב הרי הפסוק אומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש אז משמע שזה מספיק רק להעביר את בנו ובתו באש תלמוד לומר פסוק אחר לא תיתן וכן אם מסר למולך ולא העביר יכול להיה חייב תלמוד לומר להביר היינו צריך להיות שהוא מוסר כדי שתהיה לבסוף ההעברה ואם מסר והעביר לעבודה זרה אחרת של עולם הולך יכול יהיה חייב תלמוד לומר דווקא למולך אבל ישאר עבודה זרה פטור כמו דעת רבי אלעזר ברבי שמעון שזה א דעתו ואם מסר והעביר למולך ולא העביר באש יכול יהיה חייב התשובה היא שהוא יהיה פטור מגזרה שווה העברה העברה נאמר כאן בויקרא ומזרח לא תיתן להביר למולך ונאמר ללן בדברים ולא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש מה להלן בדברים לא עשה תורה רק באש אף כאן לויקרא דווקא באש ומה כאן רק מולך אף לאלן רק מולך רואים אם כן בדברי הברייתא שהתורה לא חיווה אלי הם כן גם אסר וגם העביר באש למולך אמר רב אח ברידר רבה דווקא אם מי זרו הוא נתן אבל אם העביר את כל זרו פטור שנאמר מי זרך לא תיתן ולא כל זרך בא רבשי רבשי מסתפק מה קורה כשהבן לא יכול בעצמו ללכת אבירו סומה מה הוא ישן מה הוא האם הוא דרך העברה למולך אף על פי שהוא שהבן עצמו לא היה יכול ללכת לבד או לא ועל השאלה הזאת הגמרא לא משיבה ספק שני בן בנו ובן בתאו מה הוא מה עם נכד זה מביאה הגמרא תשובה תפשוט מיה חדה תניה פסוק אומר על אדם אשר יתן מזרעו למולך מות יומת עם הארץ רגמו באבן אומר הקדוש ברוך הוא אני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אותו מקרב עמו כי מזרון נתן למולך מה תלמוד לומר הרי על זה אנחנו מדברים אלא לפי למה צריך להוסיף כי מזרון נתן למולך בדיוק על זה אנחנו מדברים אם גם אם זה לא היה כתוב היינו מבינים על מה העונש אלא לפי שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש אין לי אלא בנו ובתו מה עם נכדו בן בנו ובן בתו מן עין לכן צריך ריבוי מיוחד לרבות את נכדו רואים מכאן מדברי הברייתא שגם נכד חייבים אבל המעניין הוא שמביאים פה פסוק אחר תלמוד לומר בתתו מזרעו זה לא הפסוק שהזכרנו הפסוק המיותר הוא כי מזרעו נתן למולך וכאן הבריתה מביאה תלמוד לומר בתתו מזר שזה פסוק שנאמר בהמשך ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש הו בתתו מזרעו למולך לבלתי אמית אותו ושמתי אני את פני באיש ההוא במשפחתו והכרתי אותו אז אם כן יש כאן בתתו זה פסוק אחר לכן שואלת הגמרא מה פירוש תלמוד לומר בתתו מזרעו תנ פתח ושאל בכי מרו למה זה כתוב וסליק מפסוק אחר בתתו מזו מתרצת הגמרא הדרשה שלמדנו מהפסוק בתתו מזרעו דרשה ארינה הוא והכוונה של הברייתא לפי שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש אין לי אלא בנו ובתו נכדו בין בנו ובן ביתו מן עין תלמוד לומר כי מיזרוח כך דרשה הברייתא דרשה נוספת נאמר כי מזרון לי אלא העביר זרע כשר זרע פסול אם יש לו ממזר מבנו א בן בנו מנין תלמוד לומר בתתו מזרעו כל זרע אפילו פסול אמר רבי יהודה אינו חייב עד שיעביר כדרך העובדים את המולך שמעבירים בדרך העברה מה דרך העברה היך דמי מביאה הגמרא על זה שתי דעות אמר הביה שלא היו שורפים את הילד באש אלא שרג לבנ במצאי ש של לבנים באמצע נורה גיסה ונורה גיסה אש מצד זה ואש מצד זה והבן עובר על אותה שורת לבנים והוא לא נשרף בעברה הזאת דעה שניה רבה אמר כמשבר פוריה כדרך שהתינוקות קופצים בפורים עושים חפירה בקרקע מדליקים באש וקופצים מצד זה לצד זה נקבתי דרב גם בבריתה כתוב אינו חייב עד שיערנו דרך העברה שזה לא העברה ברגל בדרך הליכה היינו קפיצה ו מעבירה ברגל אם העביר בדרך ליכה פטור כי כל החיוב זה דווקא בקפיצה עוד אומרת הברייתא ואינו חייב אלא על יוצא ירכו הא כייצד על בנו ובתו חייב על אביו ואמו אחי ואחותו פטור ואפילו העביר את עצמו פטור ורבי אלעזר ברבי שמעון מחייב את המעביר עצמו עוד אומרת הברייתא אחד המאויר למולך ואחד המאויר לשר עבודה זרה לפי דעת תנ הראשון חייב ואת דעתו של רבי אלעזר ברבי שמעון ראינו כבר שהוא אומר שרק ה מאוויר למולך חייב אבל שלא למולך פטור ראינו שרבי אלעזר ברבי שמעון סובר שאדם העביר את עצמו באש למולך הוא חייב אמר הול מה התמד רבי אלעזר ברבי שמעון מנין הוא לומד את זה אמר קרל לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש אפילו בך בעצמך שואלת הגמרא ורבנן לא דרשי בך והתנן הרי ראינו בבב המציאה עבודתו ועבדת אביו יש לו אפשרות לטפל בעבדה שלו או בעבדת אביו עבודתו שלו קודמת ואמרינן ביארנו מה התמה מנין לומדים את זה אמר רבי יהודה אמר קרא אפס כי לא יהיה בך אביון תישמר שלא תהיה אתה בעצמך אביון ולכן הוידה שלו קודמת לשכל אדם אז אם כן אתה רואה שכן דורשים בך אז איך יכול להיות שכאן רק רבי אלעזר ברבי שמעון דורש את זה אונה הגמרא לא דורשים מ בך את המדרשה היא מאפס היינו תאפס ותכלה עניות ממך אמר רבי יוסי ברבי חנינה שלוש כריתות שנאמרו בעבודה זרה אחת ואני אתן את פני באיש ההוא וכרתי אותו מקרב אמור שנייה ושמתי אני את פני באיש ההוא במשפחתו והכרתי אותו ואת כל הזונים שלישית כי דבר השם בזה ואת מצוותו יפר שימו לב כאן כתוב כרת תכרת הנפש ההיא אבונה בה למה היו צריכים לומר שלוש פעמים כריתות אחת לעובד עבודה זרה כדרך עבודתה עבודתה שחייב כרת ואחת שעובד עבודה זרה שלא כדרכה חייב כרת ואחת לחייב את המעביר למולך שאף על פי שהוא אינו עבודה זרה התורה חיבה שואלת הגמרא ולמן דה אמר מולך עבודה זרה היא אז כרד שנאמר במלך למה לי במהלך למה לי למה צריך להגיד שחייבים כרת הרי זה כמו כל עבודה זרה אונה הגמרא הפסוק הזה למעביר בנו לעבודה זרה שלא כדרכה שאין דרכה להעביר לה באש כלומר שגם עבודת העברה היא עבודה גמורה לפי דעתו ום מחייבים עליה מתחייבים עליה בכל עבודה זרה עוד שואלת הגמרא ולמן דה אמר מגדף מברך השם לשון הפוכה עבודה זרה היא שהוא עובד עבודה זרה בפיו כרת ומגדף למה לי הדרך לעבוד עבודת כוכבים בכך למה התורה הייתה צריכה לפרט את המגדף או הגמרא לקד תניה כתוב לגבי מגדף כי דבר השם בזה ואת מצוותו היפר כתוב כאן לשון כפולה יקרת תיקרת הנפש ההיא עוונה בה ללמדך היכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא דברי רבי עקיבא אמר לו רבי ישמעאל ולו כבר נאמר קודם ונכרתה אז יש פה לשון שלישית וכי שלושה עולמים יש אלא ונכרתה בעולם הזה יכרת תכרת לעולם הבא ולמה כתוב תיקרת גם כן כפל לשון דיברה התורה כלשון בני אם שכופלים את לשונם זה נאמר לגבי מברך השם בלשון הפוכה עליו נאמר ונכרתה אבל מי שמברך השם בלשון ישרה שבאמת מברך את השם אז ודאי שהוא יזכה לחיים טובים בעולם הזה ובעולם הבא ועד כאן דף סד [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: