הדף היומי מסכת סנהדרין דף סא

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף סא

[מוזיקה] סנהדרין דף סא מתחילים בעזרת השם שורה 24 מלמעלה מספרת הגמרא על רב אמנונה שנאבדו לו שברים איר חסו תורי מאוד הפריע לו הלך לחפש הוא היה מאוד טרוד מזה בדרך פגע רבא פגש אותו ורמ לימני דדי הוא הקשה לו סתירה מהמשנה אצלנו למשנה אחרת אומר הי דרמה למה מלמדים אותנו למה מספרים לנו שזה היה בזמן שהוא היה טרוד כל כך ללמדך כמה היה זהיר במצוות ואוהב את התורה שאפילו בשעה שהיה באול על ממונו ורדוף לבקש את שבריו עמד להענות את רבא על שאלתו אפעל פי שהוא כעת בעול הוא צריך למצוא את השברים שלו לא הוא נעמד עכשיו לשמוע את השאלה של רבא מצד אחד כתוב במשנה תנן העובד עבודת כוכבים חייב משמע העובד הן אבל אם הוא רק אומר אלך ועבוד לא ונן תנן משנה אחרת שאומרת האומר האבוד או אלך ועבוד או נלך ונעבוד באמירה לבד הוא חייב אמר לי השיב לו רב אמנונה זה לא סותר אצלנו שדווקא אם הוא עבד הוא חייו מדובר באומר איני מקבלו עליי לאלוה אלא בעבודה משנה היא שהוא אמר אלך ואבוד הוא קיבל עליו את העבודה זרה לאלוה ולכן מיד שהוא קיבל עליו לאלוה הוא חייב משום לא טובה ולא תשמע תירוץ אחר רב יוסף אמר תנא שקלט מאלמה לקחת את כל התנאים מהעולם לא מצאת ויכוח תנאים בזה אין סתירה כל משנה הא לפי שיטה אחרת ומחלוקת תנאים היא האם חייב על דיבור דניה האומר לאנשים על עצמו שהוא אליל והוא מסיט אותם בואו ואבדו רבי מאיר מחייב מיתה כמסי ורבי יהודה פותר אומר רב יוסף היחד פלחו כשעבד לו כול ל מהלא פליגי כולם לא חולקים מודעים שהוא חייב דכתיב לאלא תעשה לך פסל המילה לך מיותרת דורשים לא תעשה את עצמך לפסל כי פליגי הויכוח הוא בדיבור בעלמה שהם לא שמעו לו אבל הוא אמר שעבדו אותו רבי מאיר סבר דיבור ה מילט הי הדיבור הוא דבר ולכן הוא חייב רבי יוסי בר דיבור עליו מלתי הדיבור הוא לא נחשב דבר של ממש ופטור אז אם כן בזה אפשר לבאר את הויכוח בין המשניות אחר כך רבי יוסף חזר בו דר אמר אבי יוסף לאו מלת דמרי זה לא נכון מה שאמרתי שלפי רבי יהודה דיבור אין בממשות ואפילו לרבי יהודה דיבור נה מחיוב ומחייב ד תניה מפורש רבי יהודה אומר לעולם אינו חייב על דיבור אלא עד שיאמר אבוד או אלך ואבוד או נלך ונעבוד אבל אם הוא אומר על עצמו בואו ובדו הוא יהיה פטור רואים אם כן שרבי יהודה מודה ש ור עצמו כן מחייב אלא במק המפלגה במה הוא חולק עם רבי מאיר במסי את אנשים לעבוד לעצמו ואמר להם אומרים לו כן כן כן אן בזה ק מפלגי רבי מאיר סובר שמסית לעצמו שמלי הם שומעים לקולו ון דקאמר קושט הוא זה באמת אמת הם קיבלו אותו עליהם לאלוה ולכן יש ממש בדבריו וגם הוא יהיה חייב ומר סב רבי יהודה סובר מסיט לעצמו לא שמלי הם לא שומעים לקולו כי הוא אדם כמותם ומי מרמרי אנשים אומרים לעצמם מה ישנ ו מנן דידן מה הוא שונה מאיתנו אנחנו לא נעבוד אותו מה פתאום ואן דקאמרי אכו עלי מה שהם אמרו לו שהם עושים אותו לאלו הם צחקו ממנו אז אם כן הם לא חיייבים וגם הוא לא חייב כי לא יצא שום ממשות מדבריו ואם כן איך תרץ את הסתירה בין שתי המשניות מתניתין כאן שמתחייב בעצם האמירה מדובר ביחיד ניסת אז הוא חייב וכאן שהוא חייב רק בעובד מדובר ברבים ניסתי יחיד שהתריע אין דרכו לחזור בו לא ממלך ותאי בטרי הוא יכול לטעות אחרי המסית אבל רבים אפילו שתרצו לו הם עשויים להתחרט ולחזור בהם ממלכי ולא תאו בתרי אז אם כן לכן אם הם לא עשו פעולה ומעשה אז דיבורם לא נחשב אגב רואים פה את המעלה הגדולה להתחבר ל שהרבים אפילו אם הם חשבו לעשות משהו לא בסדר הם יחזרו בהם וילכו לדרך הישרה אבל היחיד יכול להישאר בדרך המעוותת אמר רבי יוסף מנ מנלה מנין אני אומר את דברי שיחיד אניסת מתחייב בעצם הדיבור שהוא קיבל על עצמו דכתיב לגבי מסית אחרים לעבוד עבודה זרה או מדיח את אנשי עיר הנידחת לעבוד עבודה זרה כתוב לא תובל לו ולא תשמע אליו משמע האבה רצה ושמע חייב כי יחיד אפילו אם הוא לא עבד בפועל עצם זה שהוא קיבל על עצמו הוא חייב מקשה הגמרא איתיו הביה הוא הקשה לרב יוסף משני וכי יש הבדל בדיבור בין ניסת דרבים ניסת יחיד אם האדם התפתה אם הוא יחיד או שזה רבים שהתפתו והתניה למדנו בריתה על הפסוק כי יסיתך אחייך בן אמך משמע אחד יחיד אניסת ואחד רבים הניסים והוציא הכתוב את יחיד אניסת ושינה את דרכו מכלל רבים ניסת היינו עיר נידחת והוציא רבים את דינם מכלל יחיד מתי יחיד הוצא מכלל רבים לעניין להחמיר על גופו יחיד שעשית אותו לעבוד עבודה זרה חייב אם הוא הוסת בסקילה והרבים הם פחות הם בסיף הם בחרב ולהקל על ממונו שמצד שני ממונו לא נאסר ולא נשרף ולא מאבדים אותו ומצד שני הוציאו את הרבים מכלל היחיד להקל על גופם שדינם בסייף ולא בסקילה ולהחמיר על ממונם שיש מצווה לשרוף את רכושם משמע שרק בעם מילט הו דשני רק בדבר הזה יש הבדל בין יחיד לרבים אבל בכל מילי כי אדד נינהו בשאר הדברים הם שווים ולעניין זה שהוא ניסת בדיבור משמע שאפילו רבים דינם כמו היחיד אלא אמר הבי תירוץ אחר על הסתירה בין המשניות כאן שהוא אינו מתחייב אלאם עבד מדובר בניסטי עצמו הוא עצמו החליט פתאום לעבוד עבודה זרה וכאן ובמקרה כזה רק אם הוא עבד בפועל הוא חייב וכאן מה שכתוב שעצם האמירה הוא חייב מדובר בניסטי אחרים שאחרים הסיטו אותו כשהוא הוסט מפי עצמו אפילו אם הוא אמר שהוא יעבוד עבודה זרה הוא יחזור בו אבל בנישת מפי אחרים כיוון שנת רצה גריר בטריו הוא יגרר אחרי אחרים ואין דרכו לחזור בו אמר הביי מינה אמינה למינן מצאנו שכש שת מפה אחרים הוא מתחייב בעצם הדיבור שהוא מקבל עליו לעבוד עבודה זרה דכתיב לגבי מסית ומדיח לא תובה לו ולא תשמע אליו רואים הם אבה ושמע חייב גם אם הוא לא אבד רב אמר תירוץ אחר על הסתירה שבמשנה שלנו כתוב שרק אם הוא בפועל עבד הוא חייב במשנה אחרת כתוב שעצם האמירה הוא חייב אידי ואידי שני מדובר בנישת מפי אחרים משנה שמחייבת על עצם האמירה ד אמר לי המסית אמר לה ניסת את השבח של העבודה זרה כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה ולכן עצם האמירה הוא חייב והמשנה שאינו מתחייב אלא עבד מדובר ד לא אמר לי כך אוכלת כך שותה וכולי הוא לא שמע על המעלות של עבודה זרה ולכן הוא יכול לחזור בו למרות שהוא אמר שהוא יעבוד אמר רבא מנה מנלה מנן אני אומר שמתחייבים רק עם הדיבור שאמר אדם דיבר שהוא יעבוד עבודה זרה היה אחרי שהסבירו לו ושיקרו עליו את מעלותיה של העבודה זרה אבל אם לא אמרו לו והוא קיבל על עצמו אז בדיבור הוא לא חייב דכתיב כתוב שמסיתים בן אדם שיעבוד אלוהים אחרים מאלוהי העמים אשר סביב אותכם הקרובים אליך כתוב או הרחוקים ממך מדברים על קרובים ועל רחוקים מה לי קרובים ומה לי רחוקים בשי מה התורה צריכה להגיד את זה אלא אחיק אמר לי אומר הפסוק לאותו אחד שמסיתים אותו לעבודה זרה את הקרובים אתה יודע שהם לא שובים כלום נכון אז מטיבות של הקרובים אתה למד מה טיבון של הרחוקים שגם הם אבל מהלב דמר ליכי לא מדובר פה שבאים ואומרים לו שהם שעבודה זרה שווה משהו כך אוכלת כך שותה כך מתיבה כך מריה ולכן צריכים לומר לו אל תאמין לכל השקרים שמספרים לך כמו שאתה מכיר את הקרובים שאין בהם ממש דע לך שרחוקים גם אין בהם ממש אז רואים שמתי בן אדם אומר השק כן גם אני שבדיבור בעצמו הוא יהיה חייב דווקא מדובר שסיפרו לו שבח על אותה עבודה ז שמע מינה שרק כש הדיבור היה כשאמרו לו את תיבה של עבודה זרה רק אז לדיבור יש משמעות אבל אם לא לא ואם כן אפשר לתרץ באמת את הסתירה מתי מתחייבים בדיבור לבד כשסיפרו לו מעלותיה מתי הין מתחייבים אלא במעשה שזה המשנה שלנו כי שלא אמרו לו את מעלות רבשי אמר תירוץ אחר סיפה משנה שעצם האמירה הוא חייו מדובר בישראל שהוא מומר המיר דתו כיוון שתרצה הוא אינו עשוי לחזור בו רבי אמר תירוץ אחר לגמרי באמת אין שום סתירה בין שתי המשניות רק המשניות נכתבו בצורה של לא זו אף זו קטני המשנה שלנו מדברת על החידוש הקטן שהאדם עובד עבודה זרה חייו ואחר כך מביאים חידוש יותר גדול שאפילו אם הוא רק אמר שיעבוד עבודה זרה כבר הוא יהיה חייב אנחנו אבל רואים מכאן עד כמה חמורה האמירה הזאת שאדם אומר שהוא ילך לעבוד עבודה זרה זה מלמד אותנו כמה חשובה האמירה שאדם אומר אני אלך לעבוד את הקדוש ברוך הוא מקבל עליו את הקדוש ברוך הוא לאלוה כליתה וודק אלוהי רומק ודאי שהוא יזכה לחיים טובים והקדוש ברוך הוא ישפיע עליו את כל הטוב שהוא יודע להשפיע לעושה רצונו ועד כאן דף סא
לצפיה בתכנים נוספים: