הדף היומי מסכת סנהדרין דף נט

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף נט

[מוזיקה] סנהדרין דף נט מתחילים בעזרת השם שורה שנייה אמר רבי יוחנן עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה ציווה לנו משה מורשע קהילת יעקב לנו מורשה ולא להם שואלת הגמרא אם זה אחד מהמצוות שאסורים לבני נח לחשב על גבי שבע מצוות אונה הגמרא זה באמת כלול ד אמר מלשון ירושה אז אם גוי לומד תורה הוא גוזל מעם ישראל מגזל גזיל לה ומד אמר מלשון נערה מורשה מורשה כילת יעקב אז גוי שעוסק בתורה דינו כ בעל נערה מאורסה ד בסקילה כשה הגמרא מתו היה רבי מאיר אומר מנן שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא נחשב כמו מעלת יהודי שלומד תורה שהוא נחשב ככהן גדול שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לא נאמר כהנים לבים וישראלים לא זה מה שנאמר אלא נאמר האדם ה למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול התשובה היא התם כשהוא עוסק במה שאנחנו מדברים עכשיו בשבע מצוות דידו שלהם אבל בשאר התורה אם הוא עוסק הוא חייב בבריתה בדף נוו רבי חנינא בן גמליאל אומר בני ב נוח נצטוו לא רק על עבר מן החי על בשר שהוציאו מהבהמה בחייה אלא גם על דם מן החי אף הדם מן החי ודעת רבנן הם חולקים מביאה הגמרא תנו רבנן פסוק אומר בציווי שהקדוש ברוך הוא ציווה את נח ובניו בספר בראשית אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו רואים שיש איסור עבר מן החי בשר כשהוא ניטל בנפשו כשעדיין הבהמה היייתה בחיים לא תאכלו זה עבר מן החי רבי חנינא בן גמליאל אומר מהפסוק הזה אף הדם מן החי מהתם רבי חנינא בן גמליאל כי כתוב כאן גם דמו אז דורשים שיש כאן שני דברים קריבי בשר בנפשו לא תאכל דמו בנפשו לא תאכל ורבנן ההו מה שכתוב דמו זה בא למשי להתיר עבר מן החי בשרצים ודעתה וכמו שנראה בעמוד הבא שבשר ים אנחנו אומרים שבדם אין משהו חלוק מהבשר זה כלול בבשר לעומת זאת בבהמה וחיה הדם הוא בפני עצמו והבשר הוא בפני עצמו אז לכן כאן כתוב דמו כדי ללמד אותנו שמדבר דווקא על בהמה וחיה ולא על שרצים כי בשרצים אין איסור עבר מן החי מוסיף רבי חנינא כיוצא בדבר אתה אומר בספר דבר בציווי שנצטוו עם ישראל שמה יש איסור על דם ואיסור על עבר מן החי כתוב שמה אחרי מצוות השחיטה רק חזק לבלתי הכל אדם כאדם הוא הנפש ואז בהמשך כתוב וגומר ולא תוכל הנפש עם הבשר אז כאן יש איסור אבר מן החי זאת אומרת לפי דעת רבי חנינא בן גמליאל הפסוק מצווה את עם ישראל גם כן ור דם מן החי כי מה שכתוב דם זה נאמר מן החי מזה שכתוב בהמשך ולא תאכל הנפש עם הבשר ורבנן הם סוברים שאיסור דם הוא רק משום דם ולא משום דם מן החי והפסוק ההוא של רק חזק מה הסיבה שההוא נשמח למה שכתוב אחר כך חבר מן החי זה לא כדי לאסור אותו משום חיות משום דם מן החי אלא כדי ללמד אותנו על איזה דם אז הוא חייב לדם הכזה שנשמה יוצאה בו הודעתה לרבות שחייבים בדם ש מקיזים מהחי על איזה דם חייבים דווקא כזה שהנשמה יוצא בו רשי מפרש בדיוק על איזה סוג דם שהוא משחיר רק על זה חייבים ואם כן נמצא שיש כאן שני דברים שהם בוויכוח בין רבי חנינא לבין רבנן קודם כל דם הכזה מה החיוב שלו לפי דעת רבי חנינא משום דם מן החי ולפי דעת חכמים מסתם איסור דם ועוד ויכוח יש ביניהם על איזה דם חייבים לפי דעת רבי חנינא בכל דם מפי דעת חכמים דווקא אדם של נפש יוצאת בו שואלת הגמרא למה לי למכתב איסור עבר מנחי לבני נוח ולמה לי למשנה למה צריך לשנות ולומר את זה אחרי מתן תורה בסיני וכי יעלה בדעתנו שמשעה שקיבלו ישראל את התורה יצאו מכלל המצוות הראשונות אונה הגמרא כדי רבי יוסי ברבי חנינא ואמר רבי יוסי ברבי חנינא כל מצווה שנאמרה לבני נח ונשנית בלי שום תוספת אל עצם המצווה עצמה בסיני לזה ולזה נאמרה מצוים בה גם ישראל וגם בני נח כל מצווה שנאמרה לבני נח ולא נשנת בסיני רק לישראל נאמרה מסיני ולח ולא לבני נח ואנו אין לנו מצווה ש נאמרה לבני נח ולא נשנתה בסיני אלא גיד נשה וליב דרבי יהודה שסובר שגד הנשה נאסר כבר לבני יעקב קודם מתן תורה אבל חוץ מזה שאר המצוות שנאמרו לבני נח נשנו שוב כדי ללמד שהם אסורים גם כן לבני נח אמר מר כל מצווה שנאמרה לבני נוח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה גם לבני נוח שואלת הגמרא אד רבא מד נשנת בסיני מסתבר שדווקא לישראל נאמרה ולא לבני נוח מתרץ צאת הגמרא מדהני מזה שחזר ונשנה איסור עבודת כוכבים בסיני ושכח מצאנו דנש עובדי כוכבים מלוי כתוב שבגלל התבות האלה שעשו אנשי ארץ ישראל השם הוריש אותם מפנינו זאת אומרת שאומות העולם נענשו על עבודה זרה כי מדובר על תובות של עבודה זרה משמע שהם כן מוזהרים אפילו אחרי מעמד הר סיני שמע מינה לזה ולזה נאמרה רבי יוסי ברבי חנינא אמר ב הבריתה כל מצווה שנאמרה לבני נוח ולא נשנת בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נוח נשאלת השאלה אדרבה מדלא נשנת בסיני מסתבר שדווקא לבני נח נאמרה ולא לישראל כי כשמדברים לעם ישראל לא אומרים להם את זה אונה הגמרא אי אפשר לפרש ככה כי לא ייתכן לקע מדאם לא יתכן שיהיה דבר לישראל שרב ולעובד כוכבים אסור ישראל שהם עובדי השם ועבדי השם לא יתכן שיש מצווה שהם לא יצטרכו לקיים אותה ודווקא עובדי כוכבים יצטרכו שואלת הגמרא וכי לא מצאנו דבר שישראל מותר וגוי אסור והרי היתר לקחת יש תפת תואר במלחמה שנאמר בפרשת כי תצא ישראל מותר וגוי אסור אונה הגמרא התם הסיבה שהגויים אסורים משום דליו בני כיבוש נינו לא ניתן להם רשות לכבוש את הארץ ויפה תואר הותרה רק במלחמה שואלת הגמרא והרי גזל פחות משווה פרוטה ישראל פטור וגוי חייב אונה הגמרא התא משום דלו בני מחילה נינו הם אכזרים והם לא מוכלים אף פחות משווה פרוטה רבי יוסי ב בחנינה אומר כל מצווה שנאמרה לבני נוח ונשנה פעם שניה בסיני לזה ולזה נאמרה גם לבני נוח וגם לישראל שואלת הגמרא והרי מצות ברית מילה שנאמרה לבני נח הינו לפני קבלת התורה תכתיב ויאמר אלוקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרח אחריך לדורותם ונשנית גם בסיני וביום השמיני אמול בפרשת תזריע ובכל זאת רק לישראל נאמרה ולא לבני נח לא מנינו אותה בשבע מצוות בני נוח אונה הגמרא ההוא ביום השמיני לא נחשב שנשנה בסיני כי לא נכתב באזהרה אלא זה בא לומר שזה דוכה שבת לשרי שבת ודעתה כי דורשים ביום ואפילו בשבת שואלת הגמרא והרי מצוות פריה ורבייה שנאמרה לבני נח דכתיב ואתם פרו רבו על אדם הראשון ולבניו ונשנית גם בסיני אחרי מתן תורה לחם אור להם אחרי קבלת התורה שובו לכם לאהליכם נשיכם מצוות פריה ורבייה ובכל זאת לישראל נאמרה ולא לבני נוח כי לא מנינו את זה בשבע מצוות בני נוח אומנה הגמרא זה לא נחשב שהיא נשנת בסיני כי הפסוק ההוא לא למצוות על פריה ורבייה נאמר אלא כיוון שאסרו עליהם פריה ורבייה אז היו צריכים לבוא ולהתיר לכל דבר שבמניין כל דבר שנאסר במניין צריך מניין אחר להתירו ו דעתה כיוון שנאסר בזמן םי הגבלה הכנה לקבלת התורה היו צריכים לבוא ולהתיר את זה שוב הי אחי אם כן כל חדה וחדה כל מצווה מצוות בני נוח נמי נימן אומר שלא סתם נשנה בסיני אלא משום מילתא איתני משום איזה סיבה הוא נכתב כגון עבודה זרה נצרח כדי לפרש שזה עונש ואיזה עבודות אסורים וכן עריות כדי לפרש שיזה עונש אם כן אין מצוות שנאמרו לבני נח ונשנו בסיני וממילא כל המצוות נאמרו רק לישראל מתרצת הגמרא מה ש אמרנו מצווה ששנת בסיני שזה לומ שזה נשאר גם בבני נוח וזה גם ניתן לישראל החיק אמר זה הכוונה כיוון שנאמרה אזהרה לבני נח אז גם אם רוצים לומר את זה שוב בסיני מספיק לומר את העונש אז הרה מדר ומתנה לומר שוב את ההזהרה למה לי למה היו צריכים לחזור ולומר את ההזהרה למד שזה גם אסור לבני נוח וגם לישראל ואיין לנו מצווה שנאמרה לבני נח ולא נשנת בסיני שהיא באמת א ניתנה רק ל אף על פי שהא ניתנה לבני נח היא כעת רק לישראל אלא גיד נשה בלבד וליב דרבי יהודה ש גדנ השן אומנם זה נאמר לפני קבלת התורה אבל זה לא נשנה אחר כך כדי לומר שזה שייך רק לעם ישראל ולא לבני נח שואלת הגמרא הני נמי גם מילה ופרה ורבה אמרנו שמה שנש בסיני אינו לשם הזרה אלא לסיבה אחרת ואם כן הם בכלל אלו שנאמרו לבני נוח ולא איתני לא נשנו בסיני מתרצת הגמרא אמנם הם בכלל ל אלו שלא נמרו פעם שניה לא נאמרו פעם שנייה בסיני ורק ישראל מצוים בהם אבל רבי יוסי ברבי חנינה שאמר אין לנו הכוונה שאין מצווה שלא נשנתה בכלל בסיני והני מילה פריה ורביה איתני כן נשנתה נשנו שוב לשוב מילת בלמה בשביל איזשהי מטרה מסוימת שנלמד שם לעומת זאת גיד אנשי ה המצווה היחידה שלא נשנתה בכלל לא תנ כלל בראש העמוד שאלנו הרי מילה נאמרה לבני נח ו שנתה אחר כך וביום השמיני אמול אז אם כן לפי הכלל אנחנו צריכים לומר שזה נאמר גם לבני נוח למה הין מצוות מילה לבני נוח אז תשובה אחת ענינו שזה שנאמר פעם נוספת זה רק בשביל לומר שמילה דוחה שבת כעת מביאה הגמרא תירוץ אחר אי בתמה מעיקרה קודם קבלת התורה מצוות ברית מילה מעולם לא ניתנה לכל בני נוח רק לאברהם בלבדו דק מזהר לי רחמנא הקדוש ברוך הוא הזהיר רק את אברהם אבינו וי אומר אלוקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרח אחריך לדורותם רק אתה וזרח כן אן אני שכינה אבל שאר בני נוח לא לכן גם עכשיו רק זרע אברהם היינו בני ישראל מצווים במצווה הזאת שואלת הגמרא מי אמר שזה רק בני ישראל אלא מעתה בני ישמעאל וחייבו במילה כי הם נחשבים זרך מתרצת הגמרא בני ישמעאל הופקעו מכלל זר אברהם שנאמר הקדוש ברוך הוא אומר לו כי ביצחק יקרא לך זרה שואלת הגמרא בסדר כל בניו של של יצחק זה גם כולל את בני עשו לחייבו במצוות מילה מתרצת הגמרא בני עשיו לא נחשבים זרע אברהם כי לא כתוב יצחק יקרא לך זרע אלא ביצחק יהיה אחד שיקרא לך זרע ולא כל יצחק היינו רק יעקב ולא עשיו מתקיף לרב אושייה אלא מעתה שרק יצחק נקרא זרך אז ששת בני קטורה אשת אברהם לא לחייבו במילה אונה הגמרא אמר רבי יוסי ברבין וית היש שומרים שמה את זה רבי יוסי בר חנינא הפסוק אומר וכל וערל זכר אשר לא ימולד בשר אורתו ונכרתה הנפש ההיא מהמ אם כן למה מוסיפה התורה את המילים את בריתי איפר זה בא לרבות חיוב על אברהם למול את בני קטורה שזה היה הציווי מיוחד אמר רבי יהודה אמר בשם רב אדם הראשון לא הותר לו בשר להחילה דכתיב ויאמר אלוקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורי הזרע ואת כל העץ לכם יהיה לא אוכלה ולכל חיית הארץ דורשים לכן ולחיות הארץ נתתי את העשבים והאילנות ואת כל ירק ולא חיית הארץ נתונה לכם לאכילה וכשבאו בני נח התיר להם את בשר החיות שנאמר כי ירא קסב נתתי לכם את כל כי ירא קסב שהפרתי ונתתי לאדם הראשון לאכול ממנו נתתי לכם מעכשיו את הכל גם בהמות וחיות יכול מכיוון שהותר להם בשר שהיה אסור להם יהיה מותר לגמרי ולא יהיה עבר מן החי נוהג בו תלמוד לומר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו בעוד נפשו בו לא תאכלו את את הבשר יכול אף לשרצים שגם בשרצים מנהג איסור עבר מן החי תלמוד לומר אך למעט שרצים מאיסור בר מן החי ומה ה תלמודה מנין ממעטים מח דווקא שרצים אולי נמט משהו אחר אמר רב הונא האיתור של המילה דמו מלמד שהאיסור הזה של עבר מן החי נוהג במי שדמו חלוק מבשרו שהדם נקרא דם והבשר נקרא בשר יצאו שרצים ש כולה כל השרץ נקרא בשר כולל הדם אין דמם חלוק מבשרם אמרנו שהאדם הראשון לא הותר באכילת בשר מטיב כתוב בפרשת בראשית שהקדוש ברוך הוא אומר לאדם וחווה אורדו תרדו בדגת הים מה אליו וכי לא הכוונה שישלטו בהם היינו לאכילה תוכה הגמרא לא למלאכה שואלת הגמרא ודגים מה הם יכולים לעשות מלאכה בני מלאכה נינו אומרת הגמרא אן כן כדרכו דב רחוה רחוה שה לגבי כליים ש אסור לחרוש וחמור יחדיו אם הוא הנהיג באיזה ושיבוט המי אדם קשר קרון לדג שבים ולז ש ביבשה על שפת הים ושניהם מנהיגים את הקרון האם הוא לוקה משהו מנהיג כליים או לא רואים מכאן אבל על כל פנים שדגים ראויים למלאכה שואלת הגמרה איך אתה אומר שאדם הראשון היה אסור לו לאכול בשר תשמ כתוב בהמשך אותו פסוק הורדו בדגת הים ובעוף השמיים מה הכוונה ששלטו על אעוף השמיים מה אליו לאכילה דוכה הגמרא לא למלאכה שואלת הגמרא ועופות בני מלאכה נינו מה המלאכה שאפשר לעשות בעופות אומרת הגמרא בוודאי אן כד בא רב בר רבונה הוא שאל דש את התבואה כדי להפריד את הפסולת מהגרעינים באווזים תרנגולים לפי דעת רבי יוסי ברבי יהודה מי האם עוברים עליהם בלא תחסום שור בדישו וחייבים לתת להם לאכול או לא רואים שופות בני מלאכה שואלת הגמרה תשמה כתוב הורדו באוף ב דגת הים עוף השמיים ובכל חיה רומסת על הארץ היינו הותרו להם החיות משמע באכילה כי הרי החיות הם אינם ראויות למלאכה אונה הגמרא ההוא לטוי נחש הו דעתה זה בא לרבות היתר להשתמש בנחש למלאכה קודם הקללה שהקדוש ברוך הוא קילל את הנחש שילך על גחונו הוא היה ראוי למלאכה לתניה רבי שמעון בן מנסיה אומר חבל על שמש גדול שעבד מן העולם שמלא תקלל נחש כל אחד ואחד מישראל היו מזדמנים לו שני נחשים טובים אחד מהם היה משגר אותו לצד צפון ואחד משגר אותו לצד דרום כדי להביא לו איזה אבן טובה שנקראת סנדל בונים סנדל בונים טובים ואבנים טובות ומרגליות ולא עוד אלא שמבשילים קושרים לו רצועה תחת זנבו זה יהיה כמו ידית לקופה ומוציא בה באותה קופה עפר לגינתון עם הקופה הזאת ויביא עפר לגינתון אז רואים אם כן שגם חיה יש ממנה שראויה למלאכה אז וזה הכוונה לרדות בחיית הארץ מקשה הגמרא איך אתה אומר שאדם הראשון לא אכל בשר מי טיוי היה רבי יהודה בן תמה אומר אדם הראשון מעסו בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולים לו בשר ומסננים לו יין הציץ בו נחש וראה בכבודו נתקנה בו רואים ש היו צולים לו בשר רואים שההוא הטר באכילת בשר אונה הגמרא הטם הבשר שהוא אכל בגן עדן מדובר בבשר היורד מן השמיים שהוא לא נאסר על אדם הראשון שואלת הגמרא מעיק הבשר היורד מן השמיים כי יש דבר כזה בשר שיורד מן השמיים אומנה הגמרא אן כן יש כזה דבר כיעד רבי שמעון בן חלפתא שמעון בן חלפתא היה לו סיפור שירד לו בשר מן השמיים אז רואים שיש כזה דבר וזה היה הבשר שאכל אדם הראשון ואת הסיפור נשיר לפתוח בו בעזרת השם את שיעור על דף ס ועד כאן דף נט
לצפיה בתכנים נוספים: