הדף היומי מסכת סנהדרין דף נח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף נח

[מוזיקה] סנהדרין דף נוח עוסקים בשבע מצוות בני נוח תחיל בעזרת השם דף נז עמוד ב שורה 25 מלמטה נו רבנן אחת משבע מצוות בני נוח זה גילוי הריות ומנין לומדים את שבע מצוות בני נוח ראינו דף נוו פסוק שבו מרומזים כל שבע מצוות בני נוח ויצב השם אלוקים על האדם לאמור מכל עץ הגן החול תוכל ודורשים מכל את כל שבע מצוות בני נוח מהפסוק הזה שם בדף נוו במילה למור דורשים זה גילוי העריות וכאן מאוד מעניין הבריתה דורשת את זה מכפל הלשון איש מה תלמוד לומר איש איש בלא תקרבו לגלות רבה זה בא לרבות את הקוים שמוזר על האריות כי ישראל ואם תשאל ה מאחה נפקא מ לומדים את זה כפל של המילה איש מתם נפקא מהמילה לימור זה גילוי עריות אונה הגמרא הכפל איש בא ללמד על עוד איסור אריות אצל בן נח התם מילה למו מדבר באריות דידו של גויים והך הכה מדובר בסוג עריות מיוחד שלא שייך אצלהם בהתחלה אומרת הגמרא דידן היינו שזה אשת אי של ישראל קטן סיפה בעל עריות ישראל נידון בדיני ישראל למה הלחתה לגבי איזה הלכה הם נידונים בדיני ישראל אמר רב נחמן אמר בשם רב ברבוע לא נצרכה אלא שבדרך כלל בן נח מספיק לו דיין אחד עד אחד הוא לא צריך התראה וכאן צריכים כמו דיני נפשות 23 דיינים שזה עדה ושני עדים והתראה לפני כן אבל הגמרא לא מקבלת את זה איך יכול להיות שאם הוא בעל אשת איש של ישראל מגרה גרה יהיה דינו קל מאשר אם הוא בעל אשת גוי אלא מבארת הגמ אמר רבי יוחנן לא נצרכה הבריתה שנדו בדיני ישראל אלא במקרה ששיך רק בישראל נערה מאורסה שאצל ישראל יש מצוות כי יקח איש אישה מצוות קידושים אבל אצל בן נח זה לא שייך בכלל שמה יש רק את העניין של בעולת בעל לדידו לת להו אין להם איסור בנערה גוייה מאורסה ואינם אסורים אלא בעולת בעל אבל א אבל כאן הבעל נערה מאורסה ישראלית התרבה מאיש איש לחייב אותו כישראל על זה אומרת הברייתא דנינ להו בדין דידן דנים אותם בדין שלנו בסקילה שואלת הגמרא נהרה מאורסה אמרנו שדנים בדיני ישראל אבל גוי הבעל אשת איש ישראלית נשואה משמע שבדין דידו דנינ ודנים אותם בדיני בני נוח ואתני רי למדנו בברייתא בן נוח הבעל נערה מאורסה נידון בסקילה ואם בעל אשת איש נידון בחנק ואם אשת איש דנים בדין ה דידהו הרי הדינים שלהם אדנים בדינים שלהם הדינים שלהם הם כל מיתות של בני נח זה רק חרב סייף הוא אז איך אתה אומר כאן שאם הוא באל אשת איש נידון בחנק אמר רב נחמן בר יצחק מהי אשת איש דקתני בברייתא שנדון בחנק ישראל כגון שהיא לא מאורסה אמנם כי לא רק נתנו לה קידושין אלא כבר היה חופה אבל מצד שני היא לא נחשבת האריות של עובדי ה כי שם צריך בעולת בעל וכאן זה לא היה כי ה רק נכנסה לחופה ולא נבלה דלדו לגויים להו אין להם איסור באשת איש גויה אלא אם כ נבעלה ולכן כשב ישראלית שלא נבעלה דיני להו בדין דדן כשהוא בעל ישראלית דנים אותו בדין שלנו בחנק והדין הזה שמם אורים אסורים בגויה שנכנסה לחופה ולא נבעלה למדנו מתני רבי חנינא בעולת בל יש להן איסור כי כתוב לגבי אבימלך אנח מת על האישה שלקחת והיא בעולת בל אבל אם היא רק נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם איסור כי לא כתוב והיא אשת איש משמע שהחיוב מיתה הוא משום בעילתו של בעל ולא משום קדושיו חופתו תניה כבתי דרבי יוחנן ש הברייתא בעל הריות ישראל נידון בדיני ישראל היינו בנערה מאורסה שהוא חייב סקילה כתוב בברייתא כל ערווה שבית דין של ישראל ממת מ עליה בן נח מוזר עליה אבל רווה שאיין בית דין של ישראל ממתין עליה כגון חייבי קריטו שזה מיטה בידי שמיים אין בן נוח מוזר עליה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים הרבה אריות יש שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהן ובין נוח מוזר עליהן ריבו מאיש איש לכל העמו בפרשה כולל חייבי קריות אבל רבי מאיר לא דורש איש איש לרבות בנוח הוא סובר ש בחייבי קריטו בן נוח באמת לא נהרג ממשיכה הברייתא בן נח שבא ריות ישראל על בנות ישראל נידון בדיני ישראל בא ריות בני נוח נידון בדיני בן נוח ואנו אין לנו חילוק לבין נח בין בעל בת ישראל ועל הגויה אלא בנערה מאורסה בלבד שאצלם אין איסור בזה אז דנים אותו בישראל בסקילה כישראל שואלת הגמרא ונחשו וב נמי נכנסה לחופה ולא נבלה שנדון בחנק כ ישראל בנשואה למה הבריתה אומרת שמדובר רק על נערה מורסה אונה הגמרא הי תנה תנה דוי מנשה הוא התנה קם הבריתה זה תנה דוי מנשה דמר כל מיתה אמורה לבני נח אינו אלא חנק ואם כן לגבי הא נכנסה לחופה ש מיתתה בחנק אין שום הבדל בין זה לבין שאר מיתות של בן נוח אידי וידי חנק הוא שואלת הגמרא וכיסו רבי מאיר כל רוה ש בית דין של ישראל ממתין עליה בן נח מוזר עליה והתניה ראינו בריתה גר שהייתה תחילת יצירתו אורתו שו בקדושה אמו אז היייתה גוייה ולידתו בקדושה כשהוא נולד אמו כבר התגיירה כיוון שתחילת יצירתו היה שלא בקדושה מן התורה דינו כמו גר שכשהוא מתגייר הוא כמו תינוק שנולד נו מעצמו אין לו שום קרבה לקרובים שלו מהתורה אבל רבנן אסור עליו ינסה קרובות שאסורות על גוי ולכן יש לו איסור הריות על קרובתו שישאר שהיא קרובה מצד ההם ואיין לו איסור על קרובתו שישאר מצד אהו מבארת הברייתא ה כיצד נשא אחותו מן האם שנולדה קודם שהתגיירה אמה נתגייר עם אמה ביחד היא אסורה לו וגרשה כיוון שגוי אסור באחותו מאמו ולכן יוציא אבל אם נשע את אחותו מן האב יקיים והיא מותרת לו כיוון שגוי לא אסור באחותו מאביו אבל אם זה אחות ההב רק מנהם אבל משני אבות שונים והוא התחתן איתה עם אחות אהב מן ההם היא אסורה לו יוציא כיוון שגוי אסור בה כמו שהגמרא ת רוש בהמשך ואם נשא את אחות אביו מן האב ולא מנהם יקיים ממשיכה הבריתה אם הוא נסע את אחות האם מן האם שהיא אחות של אמא שלו שנולדו מאותו אמא יוציא אחות ההם שהם רק אחיות מן האב רבי מאיר אומר כיוון שיש כאן שום צד כיוון שיש כאן איזשהו צד האם יוציא שמה יבואו להתיר כרובי האם כמו אחותו מן ההם וחכמים אומרים יקיים ולא גוזרים ולמה רבי מאיר גוזר שהיה רבי מאיר אומר כל ערבה שהיא משום שאר הם קרובה שלהם יוציא משום שערב קרובה שלו יקיים ממשיכה הבריתה ומותר באשת אחיו לאחר מותו של אחיו אפילו אחיו מאמו ומותר באשת דודו אכי אביו ושאר כל האריות שבאות מחמאת אישות דינו שהקרובים התחתנו עם איזה מישהו ולכן אותו מישהו נהיה עכשיו קרוב אצלו מותרות לו ומה זה בא לעיתוי לרבות את אשת אביו שהיא לא אמא שלו אשת אישה אחרת של אביו שמותרת לו כי כל הקרובות שעל ידי אישות אינם אסורים לבני נוח ולכן לא גוזרים כאן ממשיכה הבריתה גוי שנשא אישה ובתה והם שלושתם התגיירו אחרי שהוא התחתן איתם הם התגיירו שלושתם הוא והם אף על פי שאחר שהתגיירו הם כבר אינן קרובות כי הרי גם האמא וגם ביתה כמו תינוק שנולד הם כבר לא מתייחסים אחד לשני מעיקר דין תורה בכל זאת כונס אחת ומוציא אחת אסור לו לקיים את שתיהן גזירה שמה יבואו להתיר אישה וביתה אף בישראל מוסיפה הברייתא כל המקרים שאמרנו יקיים אם הוא יתחתן היינו בדיעבד לכתחילה גם אותם לא יקנוס מתה אשתו לפי לשון אחד לפי דעה אחת במותו חמותו לא אסורה לבן נוח ולכן גם כשהוא מתגייר לא יאמרו שעכשיו הותרה לו אישה שהייתה אסורה לו לפני כן וי דמרי ד אחרת סוברת מת ה אישתו עסו בכמותו בכל אופן כאן בבריתה אנחנו רים מפורש בשיטת רבי מאיר ש יש מקרים שבית דין של ישראל ממתין עליה ובכל זא בן נח מותר בהם באשת אביו וחמותו וכן כתוב כאן שהוא עשור באחותו ובאות אביו ובאות אמו למרות שבית דין של ישראל אין ממתין עליהם והם רק חייבי קריות אז אם כן יש כאן בריתה אחת שסובר דעה אחת בדברי רבי מאיר ובריתה אחרת ש תוברת דע אחרת בדברי רבי מאיר אמר רבי יהודה באמת זה לא סותר לא קשיה ה הבריתה שרבי מאיר אומר שאחות אסורה לבן נוח ושת אביו מותרת לו רבי מאיר אמר את זה על ליב ד רבי אליעזר כמו שנראה בהמשך והא מה שרבי מאיר אומר שחייב מיתות נאסרו לבני נוח וחייב קריטו לא נאסו לבני נח ורבי מאיר עלי בד רבי עקיבא ד תניה כתוב אצל אדם הראשון על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו רבי אליעזר אומר אביו היינו אחות אביו וכל שכן אחותו אמו היינו אחות אמו שהם חייבי קריטו שגם בהם הוא עשו רבי עקיבא אומר אביו היינו אשת אביו עמו היינו עמו ממש היינו חייבי מיתות בדים ולא חייבי קריטו ממשיכה הבריתה ומותר באשתו כי זה נחשב ודבק ולא בזכר באשתו ולא באשת חברו והיו לבשר אחד מ שנשן בשר אחד שיכולים ללדת ועל ידי כך נעשים האב והאם לבשר אחד יצאו בהמה וחייה שאסורים לבני נח שאינן נעשין בשר אחד הם לא יכולים ללד מהאדם כעת מפרשת הגמרא את דברי הברייתא אמר מר רבי אליעזר אומר אביו מרמז הלכות אביו שואלת הגמרא מי אמר אימה אביו ממש אונה הגמרא זה כבר אמרנו ודבק ולא בזכר אימה אולי נאמר אשת אביו אונה הגמרא כבר אמרנו באשתו היינו באשתו ולא באשת חברו אימה לאחר מיתת אביו אונה הגמרא דומיה דאמו מה אמו דלו אישות זה אמו עצמה או אחות אמו אף אביו דלו אישות זה לא אשתו או משהו כזה אלא מדובר כאן על אחות של אביו ולא על אשת אביו עוד ראינו שלפי רבי אליעזר אמו הכוונה לאחות אמו ואמא אול נומר כמו ש רבי עקיבא אומר שהכוונה אמו ממש אונה הגמרא היינו באשתו ולא ולא באשת חברו ואמ לאחר מיתה שאז היא כבר לא אישת אביו דומי ד אביו מה אביו דליו ממש כמו שכעת הסקנו אף אמו דליו ממש אלא הכוונה לאחות אמו אם כן סיימנו להסביר ולפרש את דעתו של רבי אליעזר כעת מבהרים את דברי רבי עקיבא הוא אומר אביו היינו אשת אביו ואם האביב ממש אונה הגמרא גם כאן כתוב דבק ולא בזכר הי אחי אם אתה אומר שמדובר באשת אביו היינו נמי היינו באשתו ולא באשת חברו כי הרי אישת אביו וישת איש אונה הגמרא מדובר כאן לאחר מיתה רבי עקיבא אומר אמו אמו ממש שואלת הגמרא אם זה אמו היינו באשתו ולא באשת חברו כי הרי זה אישת אביו אונה הגמרא מדובר כאן באמו מנוסתו נוסת אביו ולא נשוא אביו שאין כאן משומשת חברו ולא משומשת אביו אלא רק משום שאמו שואלת הגמרא במק המפלגה מה נקודת הוויכוח רבי אליעזר ורבי עקיבא אונה הגמרא רבי אליעזר סבר שצריך לפרש אביו דומיה דאמו ועמו דומיה ד אביו וא אין לך עוד אפשרות אחרת שזה יהיה אותו דבר לא משכחת לה אלא באחווה אם מדוברים פה על אחות אז מסתדר אחות אבי ואחות אמו שניהם דו זה רבי אליעזר רבי עקיבא הוא אומר שהתורה אומרת עעל כן יעזוב איש את אביב היינו ערוות אביו שיעזוב את ערוות אביו מה נקרא ערוות אביו אשת אביו מוטב לאוקמי באשת אביב דיקר בפורש בתורה ערות אביו לפוקי מאחות אביו שזה הכוונה ערוות דשאר אביו אחות אביך ולא לא ערבת אביו זה לא מקרי מביאה הגמרא ראייה שאחות אביו מותרת לבני נח והיה מזה קושייה על רבי אליעזר שאסר תשמע פסוק אומר ויקח אמרם את יוכבד דודתו לא לאישה שהייתה אחות כת אביו מ לו דודתו מן ההם האם יוכבת לא הייתה אחות אביו גם מנהם ואם כן משמע שאחות אביו מותרת את קודם מתן תורה היינו לבני נח דוכה הגמרא לא היא הייתה דודתו רק מן האב באחות אביו מן האב גם רבי אליעזר מודה שמותרת כיוון שאין להם שער האב כעת מביאה הגמרא קושייה על רבי עקיבא ראיה שאחות מהאם אסורה לבני נוח רבי עקיבא סובר שהיא מותרת תשמע כתוב לגבי אברהם אבינו ש אמר לאבימלך על שרה אשתו וגם אמנה מה שאמרתי לך שהיא אחותי זה גם נכון אחותי בת אבי היי אך לא בת אמי הגמרה הבינה שהכוונה היייתה שלכן היא מותרת לו כיוון שאינה אחותו מאמו מכלל משמע דבת האם אסורה לבני נח דוכה הגמרא ותס ברה בחט הסבור ששרה אחותו של אברהם הוואי הרי לא הייתה אחותו אלא בת הרן אחיו הוואי היא הייתה בת אחיו הרן וכיוון דאחי הוא כיוון שזה כך לא זאת הייתה כוונתו של לאברהם כיוון שזה לא משנה לגבי ההיתר של החיתון שהרי לא שנה אם היא בת אחיו אין הבדל אם זה מנב ולא שנה מנהם בשניהם שריה אלא הת מחיקה אמר לי זה מה שאברהם אמר לאבימלך מה שאמרתי שאחותי זה לא שקר קורבה ד אחות היתלי בעדה מאבא ולא מאמא יש לי קרבת אחות איתה כיוון שהיא בת אחי מאבי הרי היא כמו אחותי בת אבי כיוון שבני בנים הרי הם כבנים יש לי את הקרבה מאבא ולא קרבה מאמא מקשה הגמרא קושייה נוספת על רבי עקיבא איך אתה אומר שבן נח מותר באחותו תשמע פני מה לא נשע אדם הראשון את בתו כי הקדוש ברוך הוא אמר לו לעשות חסד עם בנו כדי שישה קין את אחותו ויבנה העולם מזה שנאמר כי אמרתי עולם תחילתו של העולם בחסד יבנה משמע שהיה יתר מיוחד ליסה אחות עלה וכי בלי היתר המיוחד הזה הסיירה אז הוא אז קשה על רבי עקיבא שאמר שהיא מותרת אונה הגמרא רבי עקיבא יומר כיוון ד אשתרי אשתרי כיוון שהותר לקין הותר גם לכל בני נוח אמר רב הונא רבי אליעזר שלמד מאביו אחות אביו ומאמנו אחות אמו וכן רבי עקיבא שלמד אביו מאביב אשת אביו ואמו הינו אמו ממש לפי שניהם לא לומדים מהם את שאר האריות אלא אסורים רק אלה המפורשים בפסוק ולכן קוטי מותר בבתו ואם תאמר אם כן פנימה לא נשע אדם הראשון את בתו לא כיי אסורה לו אלא עשה חסד כדי שישא קן את אחותו משום עולם חסד יבנה והי דמרי אמר רבונה כוי אסור בביתו תדע שלא נסה האדם הראשון את ביתו משמע שהיא אסורה לו ולא היא דוכה הגמרא אין ראיה כיוון שהת מינו טמה אתם הוא למה הוא לא נשע אותה כדי שישה כן את אחותו משום דולם חסד יבנה אמר רב חסדה עבד כנעני דהיינו גוי שהופך להיות עבד של יהודי מותר באמו ומותר בבתו כיוון שיצא מכלל קוטי ש ור באמו ובתו והרי הוא כגר שדינו כקטן שנולד כרי עבד כנעני שעובד אצל ישראל הוא צריך לעבור תהליך דומה לגרות תובל לשם עבדות אז לכן הוא גם נחשב כמו תינוק שנולד ומצד שני לכלל ישראל הוא לא בא לכן לא גוזרים שיאשר באמו ובביתו שם יאמרו שעד עכשיו הוא היה אסור ועכשיו הוא נהייה מותר היינו פתאום נהיה קדושה קלה יותר בזה שהוא נהיה יותר קרוב ליהודי אין את החשש הזה כי לכלל ישראל הוא לא בא כית הרב דימי כשרב דימי בא מארץ ישראל הוא אמר בשם רבי אלעזר שמר בשם רבי חנינא בן נח שיחד שפחה לעבדו והאדון בא עליה אז האדון נהרג עליה שואלת הגמרא ממתי אותה שפחה נחשבת מיוחדת לעבדו אמר רב נחמן מדקר אולה מאז שקוראים לה בנות העיר רבתא דפניה ילדתו של אבד פלוני שואלת הגמרא מאימת התרתה מתי היא כבר נחשבת שהיא כבר לא מיועדת ותו עבד אמר רב הונה מי שפרעה ראשה בשוק שזה לא דרך הנשואות אז משמע שה כבר לא מיוחדת לאותו עבד אמר רבי אלעזר אמר בשם רבי חנינא בן נוח שבא על אשתו שלו כדרכה חייב שנאמר ודבק ולא שלא כדרכה אמר רבא מיק מידי וכ ייתכן דבר שישראל לא מחייב וקוי מחייב אלא אמר רבה באשתו של בן נח ודאי פטור כי אינו ו יותר מישראל מהפסוק לומדים שבן נח שבא על אשת חברו שלא כדרכה פטור מה היתה מה כי מהפסוק בדוק באשתו לומדים באשתו ולא באשת חברו וממעטים שהאיסור באשת חברו הוא רק ודבק ולא שלא כדרכה כאן השלמנו את הנושא של האיסור משבע מצות בני נוח שגילוי עריות כעת עוברים לדברים נוספים שאסורים בבן נוח אמר רבי חנינה עובד כוכבים שיקה את ישראל חייו מיתה שנאמר משה רבנו שורה מכה יהודי והרג אותו ויפן כוחו ירכין איש ויח את המצרי וגומר ואמר רבי חנין הדבר שצריך טוב לתת אל הלב הסותר לואו של ישראל נותן לו סטירת לכי כאילו סותר לוו של השכינה שנאמר מוקש אדם הוא נוקש את האדם כאילו סותר לוו של קודש היעלה קודש מביאה הגמרא סימן לשלושה מאמרים שאמר האיש לקיש מגביע עבדו שבת סימן אמר הש קיש המקבי ידו על חברו כדי להכותו אף על פי שלא יקה הוא נקרא רשע שנאמר ויאמר לרשע למה תקה ראך לא כתוב למה הכית זה לא נאמר אלא למה תכה אף על פי שלא יכהו רק הגבע ידו כבר נקרא רשע זהירי אמר בשם רבי חנינא המרים ידו להכות את חברו נקרא חוטה שנאמר בבני אלי אלי הכהן שהיו לוקחים הם היו כהנים במשכן שלו הם לקחו מבשר הקודשים שהביאו אנשים להקטיר ומו אמרו ואם לא תיתן חלק משובח לקחתי בחוזקה כמו אדם המרים ידו ומאיים להקות וכתיב כתוב עליהם בנביא ותהי חטאת הנערים גדולה מאוד רואים מכאן שמי שמרים יד נקרא חוטא רב הונה אמר המרים ידו על חברו תקצץ ידו שנאמר וזרוע רמה תישבר רב הונה באמת קצץ ידו של אדם אחד שהיה רגיל להכות את חברו רבי אלעזר אומר אין לו תקנה אלא קבורה למי שמכה את חברו שנאמר ואיש זרוע לא מתוקנת הארץ לקבורה ואמר רבי אלעזר לא ניתנה הקרקע אין ראוי לאדם לקנות קרקע אלא לבעלי זרועות שיש לו הרבה כוח למה יש הרבה תגרה עוררים על ידי קרקע וצריך שהוא יהיה חזק לעמוד נגד כל אותם עוררים שנאמר ואיש זרוע לא הארץ בשביל להיות אדם שעובד אדמה צריך להיות אדם חזק ואמר אש לקיש מה דכתיב עובד אדמתו ישבע ל אם עושה האדם עצמו כעבד לאדמה עוסק תמיד באדמתו כמו עבד לחרוש להשקות לנקש לעדור ישבע לכם ואם ליו לא סבע לכם ואמר אש לקיש עובד כוכבים ששבט ממלאכה יום שלם חייב מיתה שנאמר לגבי הזמנים של השנה ויום ולילה לא ישבות הוא דורשים את זה גם על בני אדם ואמר מר עצם האזהרה של בני נח זוהי מיתתן הם כבר נשים במיטה אפילו שלא כתוב מפורש שהם חייבים מתה אמר אבינה אפילו אם שבת אותו בן נוח ביום שני בשבת הוא חייב שואלת הגמרא אם כן לחשב הל גבי שבע מצוות בני נוח אומרה הגמרא כי כך השיב שב ואל תעשה נבנו בשבע מצוות בני נוח רק מצוות שהם בשב ואל תעשה אל תרצח אל תעשה דברים שעשו קום ועשה לא כשב לא מחשבים דברים שיש לו מצווה כן לעשות לעשות מלאכה ולא להיבטל יום שלם ממלאכה ואם תשאל הרי חיוב דינין לעשות משפט קום עשה הוא וככה בין שבע מצות בני נוח התשובה היא זה גם קום עשה וגם ש ואל תעשה נינו קום ועשה משפט ואל תעשה אבל עד כאן דף נח
לצפיה בתכנים נוספים: