הדף היומי מסכת סנהדרין דף נו

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף נו

[מוזיקה] סנהדרין דף נוו שוכל בעזרת השם במשנה שבסוף הדף הקודם הזכרנו שמגד דינו מבורך אס השם לא ש סגינור כמובן חיב סקילה אומרת המשנה מגדסי חיב עד שיפרש השם שיזכיר את שם השם אבל אם הוא לא הוציא את שם השם מפיו אלא שמע שאדם אחר אומר שם השם והוא בירך אותו אז הוא פטור אומר רביש בן בכל יום דודים בקינו יק יסי את יסי כשהיו נוסים ונותנים בבדיקת העדים אז לא אמרו לאדים איך שמעתם אמ יק יקוק את יקוק יחזרו על רקס השם אלא עשו בכינוי כינוי רשי מדגיש שלא נטעה ללא נראה יש כינוי השם אלוקים צוקו שקי כן הכוונה לכינוי כמו שאדם מכנה ומהפך את הדברים על חברו כדי לומר על עצמו אז כר גם כאן בדקו נתנו דוגמה של יוסי במקום שם השם למה נקטו יוסי אז רשי אומר כאר בוסי של יק וק אז זה כמו ארבוס של י ו סי וגם הגימטריה של יוסי זה 86 זה בדיוק הגימטריה של אלוקים ויקה יוסי את יוסי כי נראה בגימור בתחילת הגימור ברייסה שהוא לא חייב סכילה עד שיבור רך שים בשים אבל נגמר הדין ובאו לומר שחיב סקילה לאורגים בכינוי אי אפשר להרוג אותו על פי העדות שהם שמעו כי הם לא שמעו מפיהם שהוא באמת אמר ברכס השם אלו מוצן כדם לחוץ כי זה גנא להשמיע ברכס השם רבי אז כל מי שמיותר יוצא מבזן ואז הדיון נמשל םס הגודל שביניהם מתחילים הד הגדול יותר ואמו א מר מה ששומעת בפירוש הדיין אומר לו תאמר בפירוש מה שמעת ממנו והוא אמ הוא אומר בפירוש מה מה וזה לא ברכס השם כלא אומר זא בכוונה אומר ז רק כעדות מה שהוא אמר ודיון עמדים על רגליהם כיוון שהם שמו ברכס השם וקרין את בגדיהם ולא חין אסור להם לתפור את הקרע הזה לעולם כמו שנראה בגימור והשני הוא כבר לא צריך לחזור על זה הק הוא אומר אף אני קמו גם אני שמעתי בדיוק מה שהראשון אמר שהוא שמע ושלישי אם יש עץ שלישי המר אף אני קמו אומרת הגמר ונ בריסה הוא לא חייב סכילה עד שיבור שם בשם כגון הוא אמר יק פלני את פלוני כמובן עם שם השם במקום פלוני או יקלל שם פלוני את שם פלוני מנ אומר שמואל דק נוק שם וגמר בנו ש ומוס מה זה הכפלות בנוק שים שדווקא אם הוא נקב שים בשים אומרת הגמד קבש בר לשון ברכה נו פך מברכה סב זז ק המיו שזה הכוונה וא מזו שלא לתחוב סכין לדקור נקב בשם השם שכתוב בקלף דסי בדס זש זרה על קרבו ואיבדת השמם של האלילים והפסלים אבל הפסוק מסיים שם ססו כן להשם אלוקיכם לאבד את שם השם על זה נאמר שקב שם השם ומוס אונה הגמור דרשנו ב שים בשם ק בנקי לא שייך ששם יקוב את חברו אומרת הגמרא למה לא ואם מדמח שני שם ס דוד שם השם על קלף אחד שם השם על כלף שני הוא מניח את הקלפים זה על זה הוא בו זלו והוא קורע את שם השם הראשון וכך הוא מגיע לשני וזה שם בשם אונה הגמור ההוא נויק וחוזה נוקבו בסכין הוא קורע את שני השמות זה לא ששם אחד קורא את השני רק בכללה שייך שכביכול שם מקלל את השם ג חק שפו סכיזו הוא חוקק את שם השם על סכין ועם זה הוא נוקף שם שכתוב בקלף אז זה כן שם בשם אונה הגמור הוא סינו דבוזה מה שנוק מה שקורא את השם זה חריפות הסכין לא השם שחרות על זה אז לא ייתכן שהכוונה נוקב לקריאת השם אבל שואלת הגמור אפרוש ששמו אולי נוק שם השם ומוס הכוונה מי שאומר בפירוש את שם השם ש יקוק בכתיבתו הוא לא אומר אדנ א אומר יקוק כמובן עם ולא ופירוש אומר מפרש גם את שםב שיוצא מזה כן רואים שזה נקרא ק ס וקח מש נוש אש קו בשו זור זרה בכס השם אלקיו שאסור להוציא שם שמים לתו ולזה מומוס אונה הגמור בשם זה לא שיך זורס כתוב בלשון חיובית לא בלשון שלילית זורס לא ישמ זורח ו כתוב במק במד ק קל למק שואלת הגמ דולי יקוזה שני דברים שהוא פירש שם השם והוא גם בירך ורק בשניהם הוא מתחיב סכי ל אחד מהם אונג הקדוש ברוך הוא אמר למש רבנו אוצמל קל ל ש ממה שכתוב ל הנו אח מבי הגמ כתוב בברקס השם נאמר איש איש כ נו הפסוק הבא אומר ק ש השם אז אומרת ה איש הכתוב איש איש איש מהזה הכפלות ל זור על ברכס השם כישראל אבל בשונה מישראל שהוא נסקל וינו נהרוג אלא בסף נוי שברך את השם נהרג בסף בחרב שכל מימ בני נוך אינו אלא בסיף כי כתוב בודום דומו ישופך שופכים את אדם בסיף מיס אחרת לא הוזכרה בהם שואלת הגמור כק המקור שנו מוזרים על ברכס השם זה מאיש איש מסם נק להלו נראה שדורשים את כל הפסוק וצב השם אלוקים וגוי לשבע מצו ב נוח מה שכתוב שם השם זוקס השם אומר רבי יצחק נפח אינו נשם יודעים שכס השם גם בגויים אבל ציר גם את האיש איש לצרכו א לרב כינוים שם כתוב יקוק מנין שגוי מוזר גם שלא לברך את הכינוים אז לא כינוים שראינו במשנה שם זה כינוי אמרנו יוסי אלא אלוקים שקי צוקוס כי שם כתוב השם וית דווק שם מיוחד אבל כאן כתוב א עוד איש איש לרבות גם את הכינוים רשי מוסיף שאפילו שבפסוק שצב נאמר שם גם אלוקים אבל זה הגמור דורשת לזור הסד זורה לכן צריך את איש איש מוסיף רבי יצחק נפחה מה שאמרתי שהביס הזו שאומרת איש איש שאומרת שמיש למדים לרב סנום הכוונה לכינויים וליב דרבו שהוא סובר שישרו שמברך קינוי הוא חייב אז איש ישב לומר שגם גוי חייב על זה אבל חומים שהם אומרים שבישראל אין חיוב מיס על ברקס כינוי השם אז לא נרב גם גויים נתניה איש איש כב נוסח מה את ק שם השמו לפי שנ ק שם השם סומוס יח שם המיוחד בלבד השם יו זה נאמר זה שמי לם מ י שאם הוארך את אלוקים צוקוש וכדומה שהוא גם מתחייב מ תמר איש כ אלקק זה קינוי מכל מק וגם על זה ק ש השוס ד אומרים לא על שם המיוחד על יו במיס כמו שכתוב ם יומס מה שכתוב אשח זה קורס לא מז הכינו רק בזור כי כתוב קים ל וזה גם על הכינוי אלוקים זה לשון שררה איש רק על זורב יש על זה כורס אין על זה מיסה אז ממילא אומר רבי צוק נפ לפי רב מאיר שישראל הם חיייבים מיסה גם על כינויים זה בא איש איש לרבות גם גויים אומרת הגמור מה שרבי צחוק נפרה אומר שזה רק עלי בדרום אבל לפי חומים פטור בנוח על הכינויים ופלי גדרב ישם הוא סובר שאפילו חומים שסוברים שישראל הם רק באזור על כינויים נוחי חייב מס יש אזה מקור כגר כעזר כמו ש שכבר נראה דמר מיש בן נוח שבירך אס השם בכינויים לרבו אפילו לפי חומים שהם פוטרים בישראל ממסה בנוח מסת דמרק כגר כאזרח זה מיותר זה בא לומר לי גר ואזרח גר ועזר זה הכוונה יהודי הוד בנ בנו שם דווקא שם המיוחד אבל נוכרי אפילו בקינוח מיס ורב מיר שוא אמר שנוחרים התרבו מאיש איש וגר וזרח גם חייבים בכינוי הגר כעזר ובדלי גר ועזרא בסקילה אבל נוכרי בסף למה צריך את המקור הזה סל קד תומיה אויל ויסרבו בפרשה לכינויים מאיש איש יסרבו לכל מה שנאמר בפרשה שגם גוי נהרג בסקילה על ברכס השם כומה שמלו מגר כאזרח שהוא דווקא כגר כעזר בסקילה גוי לא אז מה כן המיס שנאמרה בו סיף אומרת הגמור רבי יצחק נלי ב רבון הוא הריס שלפי חומים כמו שישראל פטור על כינוים ממיסה גם נוחים פטורים הי כגר כז רחמי ובדלי ורשי מוסיף לא יתכן שבא למת מסילה על ברכס השם השם עצמו לא כינויים כי מאיך תיסה כם לא תרבו בכלל הפרשה בשם לפי רב מר שם תרבו הגויים מישיש ךלמ אותם מסכי שלא נחשוב שהם נכנסו גם לסקילה לפרשה לפי חום לא הוזכרו בכלל בפרשה הזו אז מה הם דורשים מגר כאזרח אונה הגמור גר ואזרח הו דנן שיברך ש בש אבל נו ש בשם לא צריך לומר יס יס אלא גם אם הוא אמר יסי מוק אוס מקולל גם חי מיס גוי אומרת הגמור איש איש לא מולה לפי חכמים בין לפי רמיש בבצק נכ הרי ברכס השם למדים בויצו השם אלוקים השם הכוונה לברקס השם כמו שהזכרנו כמו שנראה עוד מעט כינוים שגוי מוזר בכינויים לפי נלמד מגר ואזרח לפי רבי צוק נפרה באמת פטור על כינויים אז מה חחים עושים עם הכפלות של איש איש אונה הגימור הם לא דורשים כלום מזה הם טוענים דיברו טוו כל שם בני אודום מביאה הגימור הנושא הזה באמת של שבע מצ ב נוח וכאם בדפים הבאים נראה את כל הסוגיה הזו תו רבון שבע מצוו צטו בני נוח וכבר נראה את המקור של זה מה הם שבע המצוות המצווה הראשונה זה דינים אז כאן יש מחלוקת גדולה בראשונים ולכאורה זה תלוי בסוגיות לאלון לפי הרמבם הכוונה שהם צריכים להקים בתי דין שיידונו בששת המצוות הבאות שנראה הם צריכים לראות שהציבור יקיים את זה הרמבן הוא סובר אחרת דינן הכוונה שהם צריכים לנהוג על פי כללים שיהיו נכונים בנוד לחב רועים לעשות משפט בגניבה אונו וכדומה המצווה השנייה וירקס השם כמו שהזכרנו עבוד זורה בנוח אסור ו זור גילו הרייס אומר רשי כל מה שנאסר על יהודי נעשה על גוי חוץ מנר מורוסו באמת נראה בעזרת השם מחלוקת בזהר שנוקט שיטה אחת נר מורוסו באבימלך כתוב שהקדוש ברוך הוא אומר לו לקחת את סורו אן חומי לאיש אשר לקחתו והיא בו זבול מה שמ רק מ בזבל אם הייתה רק מקודשת לאברום אז לא הייתה נהרג עליה ושי חוס דומים גוי מוזר לא להרוג וגזל ו י לא לתלוש אבר מבמה חיה ולאכול רבי חנני מגמר אף לדם מן החי ומוזר נראה לון את המקור רבי חידק אמר אף על הסירוס לבך אסור לסרס אדם או בעל חי רב שמון מוזר אף על הכישוף פרקיו ב מוז מה הכוונה כתוב צ ב ב סוכל סוגי כישוף שנראה לאלון ומה כתוב בגלל השם אלק מ מפנ אז מכך שהקדוש ברוך הוא הניש את הגויים על כל אלה שמ מינו שזרו על כל אלה למה וונה שלהם כן איזר אז כל מה שאמור כאן הם מוזרים רב לוזר אומר אף על הכילי מוזר בנוח אבל רב לוזר אומר מור בני נוח לילבוש כיים בגד שענ של צמר ופשתים וגם מותר לו לזרוע כיים לזרוע שתי זרעים כי כרם וכדומה מה שאמרתי שהם אסורים בכילה נראה לון את המקור סור בועז בהמה בהמה משני מינים להרביע וב כובס אילון שני סוגי לנות אז ראינו את מצ בן ח כעת נביא את המקורות מנמי מתחילים אתנ שמר מצו אומר רבי ן דקר וצב השם אלוקים ודמו מכל עץ הגון אוכל אבל מדס אל תכל כל הפסוק מיותר כי כבר נאמר שמותר ל לאכול מכל פרי העץ צריך להות כתוב רק האיסור של עץ הדס א כל הפסוק לדרשה וצו הדנ היכן רואים שביטוי זה נאמר בדינים כימר ל אברהם אבינו כי ידעתי למ שצ זבו וגו כתוב שם בהמשך לסס צדקו זה פשרה ומשפ זה ד השם זוקס השם ים הומוס אלקים זה זורז לזור אחים ש זג אז מוזכר הביטוי לימו לגבי הריס מכל גן הקדוש ברוך הוא צריך להפקיר לו להתיר לו את עץ הגן ולא גזל משמה שאם הוא לא מפקיר לו אסור לו לאכול משל אחרים אכל כל הכפלות בא לומר מה שעומד לאכילה את זה תאכל ו חי בהמה כשהיא חיה היא לא עומדת לאכילה היא עומדת לגדל ולדות מזה אל תאכל איבר כי יוס רבי יצחק תו ח הוא הפך שתיים וצב זו זור אלוקים זו דין אומרת הגמ בש אלוקים זודי ס ק בלב אלקים לשה ושמה כונה לבדין א צ זור משמ הכן זה מרומז נחלקו רב חיז ורב דימה חד אומר נאמר בעגל סורו מהר מן הדרך אשר ציס אוסוג מ גומו אזרים בזור לשון סים חד אומר כתוב או שוק אפרים הוא השוק מיד וניו רצוץ משפט הוא רצוץ על ידי שופטיו של הקדוש ברוך הוא למה כי יואיל הולך אחרי צוב הוא התרצה ללכת אחרי ציוו נביא הבל אז רואים צוב לגבי הבד זור אומרת הגמר מה ב מה ההבדל להלוך ב רב צחק ורב יצב דרב חיזב דימי הבו נוכרי שאזור ולא ישחו למען דומה שלמד מהפסוק אוסו משס מב מי למן ל אולך דוז בו שהולך אחרי הפלך לו ווא עובד לה אומרוב איך יתכן אתה אומר שיש מדומר שמסי מת מד אנוכי שז חי אני בזור הכלל הוא דבורים שבז של ישראל ממיס עליהם אם יהודי עושה זאת החי מיס בן נוך מוזר עליהן אין ב של ישראל ממיס עלין אין ביך מוזר עליהן לכאורה למות ליו למות נוכרי שזור ולא ישח לו כשם שיהודי בונה פסל כלמה שהוא לא עובד לו הוא לא חייב מסה כך גם נוכרי אומר פופל וי זה לא בא למאט את זה כי זה התרבה מוצו אפילו שבזה של ישראל לא ממטים על עשיית פסל גוי כן מומת מה שהביסה אומרת שהכלל הוא דברים שבז של בישראל לא ממתים אז בן נוח לא מוזר למו גיפוף ונישוק חיבוק ונישוק של פסל אז כמו שיהודי לא נהרג גם גוי לא מוזר שואלת הגמור גיפו ושו דמ איזור שכך הדרך לעבוד אותה ברקתו להו אז גם ישראל נהרג על זה כ הכלל הוא שכל דרך אודוס חייב אפילו דרך בזו פויר שהדרך לעבוד אותה על ידי עשיית צרכים המי שעושה צרכיו שם הוא נהרג הם מרקו לי שעובדים אותה בזריקת אבנים מי שזורק ן נהרג למדים מפסוק איך יב דגו אם אז אם דרך ו דרך כובד לחבק לנשק ודאי שחייב אלמות שלא קרקו עבד אזור שאין דרך לעובדה בחיבוק ונישוק אז בישראל הוא לא חיב מסה כר גם בגוי אבל אם הגוי עשה פסל ה זה למן דומה אחד אפילו שישראל לא נהרג בגו יש פסוק מיוחד שהוא כן נהרג שואלת כת הגמור דיני בנינו חקו לם ני 10 מצו צו ישראל במורו בתחנה שהייתה במורו במדבור שבע שקיבלו עליהם בני נוח אז זה גם ישראל צובים בזה הסיף ם עוד שלושה דן ושבס וכיבוד מה המקו ד סב הכתוב על מור שוס ומשפ ד ש כתוב בן לגבי שבבים כאשר ציבו השם אלק אומרת לפני מנצו זה לא יתכן אומר רשי שהכוונה שמש רבנו עומד בחוזר לוור ומר ני כי מו ש לא מאליו שנה להם משנ תרו אלא כמו שקיבלה כך הוא חוזר ומגיד להם וכלמה שכתוב בדבר כתוב בלוז וכך שמע בסיני אז בסיני כבר שמעו על שב יבו כש צי השם אק עוד לפני סיני היכן ואמר רב ידצ במור הקופים אז כתוב שדנים אז רק ישר צו אומר רב נחמן רבוא צרכו א דו ר גם לנוח יש להם דינים הכרן הצו במ את הדינים המיוחדים שצריך לדון דינמו מנז בסנהדריה ללום בנוח נרג ביד חוד בדיין אחד אבל יהודים צריכים 23 דיונים צריכים שני דים צריך להתרות ביהודי לפני שעשה את העו כדי שנוכל להרוג אותו מה שאם כן גוי זה מה שהוסיפו במורו שואלת הגמורה יוכ מו הוסיפו עליהם דינים זה לא דינים זה מצווה דיונים אלו מרו צרכו מה הוסיפו להם אלו לדיני קנוס בנו כך כתוב וצו ולמדנו מה שצו שצו זה צדוק הו משפות זה דין ופשרה אבל כנסות זה לא משפות זה כונסים אותו יותר מזה זה רק היהודים עצובים שואלת הגמרא כתב הוסיפו בית דינים מבולי שבאותם דינים שחזרו אז הוסיפו לישראל עוד דינים אבל הסיפ עליהם דינים משמע שכל הלכות דינים הוסיפו אלא מבח ביקב באמת דינ זרו בני נוח מה הוסיפו ליהודים במורו צרו או את המצווה לאיש בז בכל בכל מדינה ובכל עיר ועיר שואלת הגמרא ו בניני כשם שצ ישרא כל פפ בכל עיר ועיר כמו שכתוב ש וש בכל שור כך צ בכל פ בכלר כי צלם כתוב משפט כמו שדרש ושפ משפט צדק נאמר גם עליהם אלוב באמת כמו שאמרנו לא יתכן הבריה הזו שאומרת שירון צטו במור בדין זא אומרת שבני נוח לא הצטוו בדינים אז שאלנו איך זה מתאים מה שלמדנו לאיל שאחת מש נוח זה דינים באמת זה טענה אחר הי טנה של אבריה של מורו הוא סובר שבני נוך לא הצטוו בדינים טנה דב מנש התנה בבית מדרשו במנשה דמה גדך ויסך התנה בבית מדרשו של מנשה הוא הוציא את דינן וברקס השם זה דח מהרשימה שפירטנו ובמקום זה אומר גם ששבע מצו אבל שבע אחרות הוא מכניס במקום זה סירוס וקיים ו מנש וכמו שנראה בעזרת השם בשיעור הבא הוא לא דורש בכלל את הפסוק וצו אלא הוא מביא מקור לכל מצווה ומצווה שבע מצוות נוח אבזור גרץ ודומים גזל ן החי סירוס וכים רב יהודר ודוש וס מסבירים שהוא לא חולק על שבע מס בנוח הוא מדבר רק על ודורש הצ אלזור בלבד שנאמר ויצב השם אלוקים עלו הודו את הלוקות ציווה עליו על האדם שלא יחליף אותו באחר רבי בסמר הצטווה עוד מצווה אף על רקס השם וצב השם אלוקים על ודום אלוקותו ציוה עליו שלא יקלל אותו כמו שכתוב אלוקים לקלל ויש שומרים שוא צבה גם מצווה שלישית אף על הדינים גם זה כלול ויצב השם אלוקים יה לקותי עליך להיות מוראי עליך ולהיות מוראי בליבך ולא מרא בודום לטות משפט משפ קמו אומרת הגמ כז כזה שיטתנו הולכת עוד אמ רב יהוד מרמר שמר מרב שנאמר דשן אלוקים אני לא ללוני כמו שנאמר אל אלוקים אני לא תמרוני אל תחליף אותי כמו שנאמר קים אחפ זולתי אלוקים אני עליכם אלוקים לשון שררה ורבנות כמו שנאמר למוש רבנו לפר לילא מור בדום לא תגד כמה כדעת מי שנוה של רב כי ישבר ששלושת אלו מרומזים בפסוק וצב השם אלוקים ודם שוד מריש צט בשלושת אלו עד כאן דף נוב
לצפיה בתכנים נוספים: