הדף היומי מסכת סנהדרין דף נה

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף נה

[מוזיקה] סנהדרין דף נה הש בסיעתא דשמיה סוף דף קודם ש שורות אחרונות סוף השורה ו רבון למדנו ל שכתוב לגבי יס משק זכ איש אשר איש כ זכר לא כתוב איש אלא א זכ בן גודל בין קן אבל אומרת הי ז גד הנשק לא צריך להיות ברשי כדי לחייב את השוכב אם הוא ברושין אבל הוא צריך להיות קצת גדול עוד מעט נראה שתי שיטות ב חיב גם ב בו הגן כגודל כי לא יתכן שנשכב חייב להיות ברש כי סיכמנו שלא אז כמוכן צריך להיות שתי דות אומ רב ן שונים כבן שונים השכ אפיו ש אם הוא בא על קט שוא פחות מגיל ת אז הוא פטור רק אם הנשב לפחות בן ת ושמ אמר ס בן שונים כבן שונים צריך להות בן שלוש בג רב סו אז רשי מסביר שרב סובר כמו רבי עקיבא שהזרת נשכב למדי משוכב כתוב סיש אפשר לקרוא זאת סי שוכב ממילא זה הקזה לזה כל ס בשכב ס בשכב וכל ד בשכב ל בשב ושוכב הרי אם הוא פחות מ בן תשע גם אם השכב הוא ברושין אז הוא לא מחייב אתו מיסה כי זה ביוס ביה כמו ששנינו מסכת סניד שנביא עוד מעט בעזרת השם בסוגייתנו שרק בן ת שוני ומחד ביוס ביה ולכן גם נשקע פחות מבן תשע לא מחייב את השוכר אפילו שהוא גודל ושמואל סובר כתוב משכב זוכ משכבי אישו קסיב והרי אישה בת ששונים כבר ויה וזה ששוכב אותה עם זר מחויב מיס ממילא גם זכר נשכב מספיק שהיה בן שלוש כדי לחייב את השוכב אם הוא ברושין מביאה הגמ תניה כבוס דרב ורשי גורס זכור זוכר אומרת הביסה בן תשע שוני ומחד אז הוא זוכר הפחות מכך הוא לא זוכר וזה בהכרח מדבר בשכב אומר רשי כי אם בשכב אה צריך לומר זוכו ולא זוכו וגם אם בשכב היסה מדברת ולחייב את הנשב אז למה נקטו דווקא זוכו כל ב שלפח בן ת הלא בח שמדובר בנשק יש לנו בריס כמוב בינתיים כ מביאים את סיום הברס ששונה עוד דינים הב בן כדרכו בן שדרו הוא נקרא יש מבי בן כדון ש קק של האישה חב האישה חייבת מב הגמור דורש רב נחמן בישו שני משכב כי כתוב משכב אישו ובבהמה משכח כי לא נאמר משכבי אז רשי מסביר שלא יתכן שרב נחמן מדבר מה שהוא אומר באיש אושני משובו כשאדם בועל אותה כי לזה יש לנו פסוקים מפורשים משכו אישו הרבה משניות ורב פופה גם לא יכול לחלוק על זה אלא בהכרח שרב נחמ מדבר לגבי רביה ובזה הוא מחלק שאישה שרבת לבמ אם מתחייבת גם אם רבעה מהבהמה שלא יק דרכו כדרך שמתחייבת בבית אדם גם שלא כדרכו אבל בהמה שנרבה על ידי אדם האדם לא חייב רק אם הוא שכב את הבהמה כדרכו מזקף לו רב פופה הסברה אומרת להפך הדרבי אישו דור שדרכה בבעילה המשקה מחיב דבר שדרכו דנו כדרכו אז ה חייבת המידע אחרי על דבר אחר דנו שלא כדרכו לא מחיב אומר רשי כי אין דרכה ואין הנאתה מרובה בהי מדליו וחי לבוא אליה אז מה זה משנה לחיב ולה הכל נקב ונקב יש כאן קושי כי לפי מה שרשי פירש במת ראשונ אחים מפרשים אחרת אבל לפי מה שרשי פירש שהכל מדובר לגבי באימה אז גם אישה אין דרכה להיבהל מבהמה אז תוס הראש מסביר כך אישה שדרכה בבעילת איש וכשהיא מביאה את הבהמה עליה מסתו מביאת באותו מקום שדרכה ליב לאיש רק דרכו על בהמה שאין דרכה בבלתי שוא בא אלי שלא לדעתה אז מה זה משנה כדרכו שלא כדרכו למעשה יש לנו כאן שתי שיטות תניה יס כמו שהבנו כבר דקרו דלא כשהם כי מה ראנו ב שכתבנו זכר בן ת שחד ובל בין כדק בן ש קדו חייו יש מב בן כדן ש דקו חיו אז רואים בין איש שרובה בהמה ובין אישה שרבת מבהמה אין הבדל בכדו לש דרקו דלא יקד שניים מבי הגמ אמ ר לרו המר בזכור הרוא הכוונה תחילת ב בלי גמר ב אז רשי מביא שזה מק גומס אקל מדוז נשיק אבר על הנקב מג של העבר בנקב קסור אבלק אז לגבי הגמ כי כתוב בני ויש הק של כל הריס כמו שכתוב כסי מכל הושו כל הרי זה לא זה אז הכל הוקשו לדו שהר מחייבת כמו גמר בבז המבז זה השאלה שואלת הגמור זוכ מש איס בזכור וכל מה שמחייב באישה מחייב גם א השלה שר הייתה האם הוא חייב או דווקא בגמר חייב אומר אמר ל שם נאמר כצרי שם זה מיותר כ השו שיש חיוב על חוד אז אם אין עניין לגופו חמו מלמד אותי שרבי ב חיבים גם על הר לחוד בקשה גמור מ בני כמו שלמדנו סילה דס דדו חי ריסס אחו חוסן בזה חיוב מ בקורס אז למה האיתור לבה נאמר שם לכתב את האיתור ג באחד מהר שם גמז כגון במה אז למה התור נאמר ר שלא דומים הונה הגמור אול וכו קר כל הפסוק הזה של החוו חומו הוא מיותר כמו שגמור בומס מפרשת כי יש שם עוד פסוק לעניין הזה אז כל הפסוק לדרוש שדוס כמו שמפורש שם בומס סנס דרוש גם רוא נאמרה כאן לדרוש מביאה הגמור ב מני רב אחד בברי מרב שס זוכ שהמערה בעצמו הוא מערה בעצמו לא בזכור אחר מה הוא האם הוא חיב אומר נלו רב שס כוסון צרתני ששאלת דבר שאי אפשר לא ייתכן טכנית אומר רבש בולך מה אתה מסתפק חד ב בקושי אומר רשי בושו של בר כחס לו שיוכל לקופו לעצמו כי משס לו במשמש מס באיבר מת בלי קושי אז זה תלוי במלק מסכת ש למד משש פט אפ ולמן דומה חיב אז באמת אוכ מחיב תרת כי הוא שוכב את עצמו אז הוא גם שוכב וגם נשכב מחיב שוכ חיב נשכב למדו אומר שזה נלמד משתי פסוקים לפי רבי שמואל לפי רבי עקיבא זה הרי אותו פסוק אז לא שייך לחייב פעמיים אומרת כת הגמור ראינו במשנה שני טעמים לשקילת הבהמה ב מני הרב שיס נוכרי אבו על הבהמה מהוא האם נשכל את הבהמה או לא אז בישראל ראינו שני טעמים אחד שבו דם את הכל לי ודו הכשילה את הישראל בעוון וגם שלת ורז בשוק לאחר זמן ויאמרו זוי הבהמה שהוא נסקה לידה זה קלון יהיה לו בושות מה קורה לגבי גוי זה ברור שב נוח הוא זר על הרייס וא מוזר לא לעשות כך כמו שנראה לאלון בירקין שאלה היא את הכול וקול בינן צריך שיקמו שני הטעמים ווך את הכו יקה הבהמה הזאת הכשילה בעוון את הב נוח אבל כל לקה למה אומר רשי קודם כל דרכם בכך הם לא מתביישים הגויים וגם גםם יש לו כלון אז קולן של גוי התר לא מרחמת עליו אודיל מ את הקולה אף על פי שאין קולן מספיק שיש את הקולה שהבהמה הזו הכשילה את הגוי ברביע אתה היא צריכה להסתכל כך הסתפקו החכמים ושאלו את רב שישש אומר רב שישש ניסו למדנו זאת בברייס לגבי השירו כתוב טס רפו בוש השירו זה עץ שעבדו אות אומרת הבד הודן זו הסיבה המס ח מדרכים לדרכי מ שוא מסיט אותו הלחץ כמה וכמה שצריך להרוג אותו אז מה רואים כאן שמספיק את הכולה אפילו שאין כאן כול כש שגבל הבוד זורן כבושות אלא רק תקלה כי גם גוים הזו עלבד זורה ים שמספיק תקלה ממילא טוען רב שיס שגם אם גוי נרב לבהמה הורגים את הבהמה שואלת הגמור אל מטו שמשום תקולה לחוד נסכלת נוכרי המשטח לבהמתו שיש תקולה העבד עזור הנוכרי וח מיסה תצ ומקלה תעשר הבהמה לישראל בנו והרוג את הבהמה אונה גמורה משרא לא ינוי ו לא יתכן כרים יהודי משתחווה לבם ו אז בעלי חיים לא נאסרים פנד זורה איפה רואים זאת מכך שתר צריכה לאסור נעבד להקריב אותו לקורבן ממה שמע שמותר לאכול את הבהמה רק לקורבן אסור להקריב אותה אז לא יתכן שגוי יותר חמור ושגוי יעבוד לבהמה אז היא תעשר ויצטרכו להרוג אותה שואל את הגמור למה באמת ישראל גופי ליצר גם כשישראל משתחווה לבהמה נצטרך להרוג אותה מדד רבי כמו שרואים שאם ישראל רובע במה אז היא נהרגת משום תקולה מה שאלו אם כך למה צריך פסוק לאסור נבד לגבוה הרי גם רוביה ונרבה יש פסוק שהוא פסול לקורבן והתקשו בזה למה צריך פסוק הרי כתוב ממשק ישראל להקריב את הבמ דבר שמותר לישראל ואמנו זאת שמדובר שהוא נרב על פי דחד או על פי הודעת הבלים שאז האדם לא נהרג והיא לא נהרגת הבהמה בכל אופן היא אסורה לקורבן אז כמו כן שהפסוק שנאמר לגבי נעבד זה רק באופן שיש רק ד חוד על פי הבינים אבל באופן ש שני ידים שישראל עבד לבהמה באמת תהיה אסורה באכילה ויצטרכו להרוג אותה אומר הביה אין דמיון בנבי זור לרביה זה כשישראל רובע בבהמה קלונו מרובה אומר רשי שיש כאן כלון שעבר על מצוות כונו יש כאן קלון של אובון וגם קלון שגי עצמו בדו מגונה זה דבר גונה שוא רבה בהמה לכן הסכל את הבהמה וזהו קלונו מוט אז בראשי יש כאן שתי פירושים מי זה זהו פירוש ראשון ברשי בגוי גוי שרבה בהמה קלונו מועט זאת אומרת הבי חולק על רב שיס כדי להרוג את הבהמה צריך שיהיה גם תקולה וגם קלון וכאן יש לכ קלונו מואט דהיינו הקלון שהגוי עבר עבירה עם הבהמה הזו אבל בושה אין ולכן הבהמה לא נהרגת פרוש שני ברשי הב גם סובר כמו רב שיס שגוי שרה הבהמה הורגים את הבהמה אבל הוא חולק על טעמו של רב שיס הבי סובר לא מספיק בטעם של תקולה כמו שרב שיש אבר רק צריך גם תקולה וגם כולן אבל במשקו במ שכלון הוא גדול אז אפילו בגוי זה גם נחשב ככון כלון מרובה ולכן גוי שרב והבהמה היא נהרגת וזה אם גו או יהודי עבדו לבהמה אז הבהמה לא נהרגת שואלת הגמור יס מרוב כי מדובר רק בזור יש רק את החטא אין את הכון של הבושה ואמ נחי בעל חי הוא לא ניצר בדבר קטן צריך כדי שרוג חיים רואים שתר רחמה ם כי צריך של 23 דיונים ודוס אדים מה שאם כן לשרוף השירו לא צריך את כל זה לכן גם בקלון מועט שורפים את האש הירו רובו אמה רוב מפרש בדרך אחרת למה בהמה שנרבה לישראל נסכלת ובהמה שישראל עבד לעבד זורה לא נהרגת רב אומר לא למדים נבד מנרבה כי בנד הבהמה לא ננת אומרו וו בהמ ננ וה תורג ולכן רב שיש צודק גם גוי שבעל הבמ תורג כי נטרה מה שאן כן כשעבד עב זור לבהמה היא לא נהנתה היא לא ור שואלת הגמר כ וקלי ונ ובחיים כמר חוס רחמו עליו אז רק אם הנהנת נהרגת אבל באשיר זה לא בלחיים גם בלי הנו היא נשרפת מביאה הגמור תוש בוא נביא ראיה משנתנו ל שש שגם בתכול לחות בלי כלון הבהמה נהרגת עד כעת הבנו שהרשה שמשנת אומרת טעם של תקולה הסיפה רקון זו שסק ודו בושה כעת מבינה הגמור הבנה חדשה מה ראינו בספ דוחו של בה וורז בשוק ויאמרו זוי שסק פני על יודו מבינה כת הגמורה שיש כאן גם קולון וגם קולי זוהי זה קלון זו הבהמה שפלוני חטה איתה כזה חטא מגונה שניס קל פלוני על יודו זה אובון היא הביאה את הכול זו שמחמת הו נסקל אז הרי ש כבר מיותרת יש לי בספ את שני הטעמים מ מספת הקול קולן רשת הקול בקולן זה בא לומר לי שגם אם יש את הקול בלי קולון גם אז הבהמה תהרג ואדומה נוח בו על הבהמה זאת אומרת שרשי אומרת לי למה צריך להרוג בעמה כי הביאה את הכולה הכן שח רק את הכולה בלי קולון בגוי הסיפה ממשיכה דבור אחר תקול קולון זה ביהודי אחרי שראיינו בסעיפי ש תקול ו קולון נהרגים על זה למה צריך את הרשע כדי ללמד שגם על תקולל אחוד גם נהרג את הבהמה דוחה הגמור אלוי סעיף אמת כמו שאמרת תקולה וקולן אבל עדיף לומר שכל המשנה מדברת ביהודי ולא שהטעם הראשון מדבר גוי לכן להפך רשוש מלון פילו בסיבה אחת איזו סיבה לא תקו בליק אלא להפך נ מח דו עשג הוא לא ידע מה האיסור הזה חשב שמותר שיש בזה כלון שהוא גינה את עצמו בדבר מגונה תכו ן ומה הכוונת המשנה תקו שב דם קוד קוסק לא קוס לה שיש לו בושות ועדיף לדחוק כך ולהמית שהכוונה לת הכולל את הכול הסקול כדי לומר שהכל מדובר בישראל וכדי בו רב אמנונה ואז ה מפרש כך את המשנה יש לנו פשיטות ליבוש רב אמנונה ד בו רב אמנונה ישראל הבועל הבהמה בשוגג מהוא האם הבהמה נהרגת או לא הישראל ודאי לא נהרג תקול בהנה כדי להרוג את הבהמה כניק הכל ק כו עבר עוון הולי ידע שעשו ף פי שאין את הכל זה כבר סיבה להרוג את הבהמה אז עכשיו עוברים לנסות לפש הבו שרב אמנונה אומר רב יוסף תושמע למדנו משנ מסכני מי מתי בת היא בזיה מגיל שלוש כי מאז קמלו לרבו שהם בתולי ה חוזרין אז הרויה לבי וזה נוגע לכמה וכמה הלכות כמו שהמשנה מפרטת בושו חוד מקדש בבי היא עצמה או אמה ואחיה כשי תומה לא יכול לקדש אותה רק מד רבו ואם היא רוצה הא יוצאת במיון אבל אם אביה חי אז אביה יכול לקדש אותה מדריסה הסבתי נסעתי לו איש הזה אז ה יכול למסור אותה לקידוש הביה האב יכול לקדש אותה כבר מגיל אפס על ידי קבלת כסף או קבלת שטר הוא יכול למסור אותה לביאה מגיל שלוש עוד דין ואם בוא לו יוב ומ קנו אביה קידש אותה ובעלה מת בלי ילדים כעת היא נופלת לייבום אז לפני גיל שלוש אם היבום בעליה אז זה לא ביה ואם הוא בא לגרש אותה בגט הוא לא יכול הוא צריך להמתין עד שתהייה בשולם שול שונ ואז הוא יבעול אותה ואז הוא יקנה אותה ביבום ומאז ולך הי מגרש הוא יכול לגרש אותה בגט והגטו אבייה אומר רשי והיא לא צריכה חליצה כי ברגע שהוא בא עליה אז הוא קנה אותה לכל דבר או יכול להמתין עד שתהיה גדו ו תביא שתי שארץ בת 12 ואז היא תחלוץ ממשיכים ודין מגיל שלוש וחייבין עולהו משוי אם קיבל הבה קידוש עבורה אזש איש אז אם אחר בעליה אז הוא חיב משש איש אבל אם היא פחות מגיל שלוש אז נכון שו יכול לקדש אותה כמו שדיברנו יכול לקבל קידושי כסף למשל אבל מי שיבוא לאדם זר הוא לא תחייב משו שיש כין ב עודן נידו ל משח אדם שנוגע בניו אז הוא נטמע טומס ערב ה יום אחד טמא הוא מטמא ר רש רק אשקים הוא לא מטמ ודם וכלים אבל אם הוא בעל נידו אז בעצם נידו כבר בס מחוד אם הא רואה אדם הא נידו כמו שלמד מוב שוזו אבל אם הוא בעלה בתש אז הוא לא ב דו שנאמר ד רק נוגע באלמה כי זה לא בזב אבל אם ה כבר בבת של אז הוא בדו ואז הוא שבע סיומן כמוה וגם לת משק תח כלין דהיינו בו נידו לא ממש כמו נידו נידו כמו זה וכל אלה הדומים לה אז אם היא יושבת על משכב או שוכבת על משכב אפילו שיש כאן 10 משכבות כל ה10 נטמעים כדו עצמה להיות אב תומה אבל בול נידו אין לו את החומרה הזו אלא כל המשכות שהוא שוכב זה כמו אלינוי מה זה אלינוי כמו אליינו של זהב שאם יש דבר שעזב נוסע מעליו אפילו שיש כאן 10 מסעות שהוא נוסע עליו הוא לא נוגע רק בראשון הם כולם טמאים כאילו שהוא נגע בהם הם רישן לטו הם לא אב טומה כמו משכבו הם רישן לתומה ממשיכים סס לקון על ידי קידושי אביה אוכלס בתרומה א פחות מגיל שלוש אפלו ש קידושי הקידוש עדי אביה כיוון שהם בוסו ביה אז החו פוסו חופה אז הי רק רוסו ונכון שמן הויר גם רוסו לקו נוכלת בטרו קדק קספו מ ד שת לפ אז לכ פח מגיל ש היא לאוכל משיש ב מן הפסולים למשל גוי חולל נוסי ממזר פוסלו מן הקהונה כיוון שכ בגיל של בו ך אם בקון אסורה בחיו הא אסורה נס לקון ורש מביא את מקורות לכך בקדוש ממשיכה מש בתרו שחיבים על זה מיס מומוס ודו שרבי וסי והיא פטורה כי לא בסשן כי עדיין מתחת לגיל בצוות אבל זה שבעל אותה אם הוא בנוש הוא תחייב עד כאן המשנה מדייקת הגמורה מה כתוב בסוף איך עוד מכל הר שבעליה ואפילו בהמה ממוס לי ודו זאת אומרת שאם בהמה רבעה ילדה בת שלוש אז הורגים את הבהמה וודק אק יש בושה תקק ב ש אז היא כמו שוגג וקונה ממוס ודו אז ראייה לרב שיס דוחה גמור לא כבד מזיד הי ובהכרח מדובר במזיד כם הייתה שוגג למה צריך לומר והיא פטור או מחמת שהיא קטנה ממילה הי פטורה אלא מה זידו תכנ מיקה ויש כאן חידוש גדול בגימור שקטן שעושה הבירה זה יש זה שם אוב רק חמו דחוסה לו שלא להרוג אותה כיון שעדיין לה בסש הלו דידוס הב מלכוס אז אין רעיה אומר רובה ושמה רעיה דומה משם בנידה שם שנינו גם בן תשע שונ חוד מאז ביוסי לכל הדינים שמה הבעל יבים טוי הא נפלה לפני יב והוא בעל אותה קנו ומתה לך היא אשתו הוא יורש אותה ם היא מתה היא לא צריכה כבר חליצה רק בגט יוצאת ממנו אבל בעינו סגת עד שיגדיל לכאורה אומר רשי אם הקידוש שהוא קידש אותה בביה היה קידושים של קוטן אז גם גט של קוטן יועיל התירוץ הוא כיוון שהקדוש זה המשך של קידושי אחיו ש היה גודל אז ממי הוא קנה אותם מדריסה אז בגירושין שהוא כעת יתן לגט כשהוא קטן לא יועילו רק שהוא יגדיל גרשות בגט הו מטמ נידו אם הוא בועל נידו אז מי בן טס שוני הוא כבר נחשב בול נידו כי ביוס בי ולא כמו נונג בדו אלא כמו בול נידו ישקף תחתון שלקו כמו שדיברנו הפחות מעם בתע אז ב לא כמו נוגע בניד שמר רק יום אחד ה מתמר קכל המשקים פוסל אם הוא בטס פוסל את האישה אם הוא פסול למשל אם הוא גוי הא נפסלת מתרומה ונו עם אכל מצד שני אם הוא כון והוא בעל לשם קידושין הוא לא מאכיל אותה בתרומה כי אפילו שהוא בן טסוס בי אבל אין קניון קנין אז לא א אפשר לקרוא בזה את הפסוק קנין קספו להחיל בתרומה הפוסל בלג במזבח אם הוא רבה באמה ואין עדים רק דוד על פי הבלים היא לא נסכלת היא לא נאסרת לאדות היא נאסרת לקרובה ושכל סודו אם יש אדים אז היא נסכלת על ידו אפילו שהוא קוטן אומר רשי שאין שוה במ סקנים אלא דדים ונהדרים כמו שלמדנו בפרק ראשון ואם בו הבן תס זה הלחץ מכל הרס המורס בתרו והי גדולו מומוס ודוי מה רואים מפורש כאן שהבהמה נסכלת על ידו וכי כבושה יש הכל אקן נגמ אותו תירוץ זה לא ריה כז הק למה לא הורגים אות רחמו הבס רונ וש משנתנו מה רנו ד בשוק ו זו שד אז כמו שהבנו לי מס ן זו זה קלון שניק זה תקו אז הרי ש מיותר רקו ומה זה דו ישרל הבעל בשוגג כי א אפש לומר שרי שבא לומר תכולה בלי כולה כי זה לא שייך בישראל לא רוצים להעמיד בגוי אומה הרי ש בא לומר שגם בישראל כשהן בשוגג משום הקולן לחוד גם הורגים את הבמה ד גמ סף את הכל ר ב ד שש ב מנ רב שיס ממילא הגמורה מעלה שאינו חמה ברשע של המשנה המשנה מחדשת לנו שמספיק טעם אחד כדי להרוג את הבהמה אבל אי אפשר לדעת איזה טעם האם תקולה או הטעם של כולן אז יש לנו שני ספקות שרב שיש ורב אמנונה אחד משתי הספקות ד אפשר לפש אבל לא יודעים איזה ספק לפש אז שני הספקות נשארו בספק עד כאן דנ ‏y
לצפיה בתכנים נוספים: