הדף היומי מסכת סנהדרין דף נה

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף נה

[מוזיקה] סנהדרין דף נה מתחילים בעזרת השם דף נד עמוד ב שורה שלישית מלמטה במילים תנו רבנן עניין אותו הטירוף נמאס ומכוער הוא מאוד בעיני כל בעל שכל את הלשון החריפה הזאת כותב ספר החינוך מצווה רט על האיסור שהתורה אוסרת את זכר לא תשכב משכבי אישה טירוף נמאס מכוער מאוד בעני כל אדם בעל שכל והאיש שנברא לעבודת בוראו לא ראוי להתנוון במעשים מכוערים כאלה לא ראוי לא ראוי אבל העונש על המעשה הנורא הזה זה חמור מאוד חיוב של מיתת בית דין של שקילה קטן אינו בר עונשים אז ודאי שעל הקטן לא מדובר כאן האם הוא נענש או לא אם הוא עשה את האיסור הזה ועדי מדובר פה על גדול רק שיש כאן בבריתה דיוון לגבי אותו גדול שכבר חייב בעונשים של מיתת בית דין אם הוא עשה את האיסור הזה עם קטן האם הוא חייב או לא הביאה הבריתה לא עשו בו קטן כגדול זאת אומרת אם קטן הוא פטור מה הכוונה קטן לפי דעת רב פחות מבן תשע לפי דעת שמואל פחות מבן שלוש לגבי האיסור שהתורה אומרת בכל בהמה לא תיתן שחובת לטמאה בה שם עשו בה קטנה כגדולה אפילו ום לגבי זכור אמרה הברייתא לא עשו בו קטן כגדול מבאר את הגמרא ויכוח מי לא עשו בו קטן כגדול עד מתי הוא נחשב קטן אמר רב לא עשו בית פחות מבן תשע שנים כבן תשע שנים היינו פחות מבן תשע ושמואל אמר לא עשו ביד פחות מבן שלוש שנים כבן שלוש שנים הינו פחות מבן שלוש במה קמיפלגי מהמה נקודת הוויכוח רב סבר הרי מנין לומדים את הנשק מהשכבות לא תשכב דורשים לא תשכב כל דת בשכב אית בנשקו כל שישנו בשכב ישנו בשכב וכל דלט בשכב לט נשכב וכל שאינו שייך בשכב לא שייך בנשקו ואם כן פחות מבן תשע לא שייך בביאה ושמואל סבר פורשים מה שכתוב את זכר לא תשכב משכבי אישה כתיב אז הולכים לפי אישה ואישה מבת שלוש כבר ראוייה תניה כבתי דרב בריתה מפורשת כמו דעתו של רב כתוב זכר בן תשע שנים ויום אחד חיייבים עליו ממשיכה הברייתא הבעל הבהמה בן כדרכה בן שלא כדרכה והאישה מביאה את הבהמה עליה בן כדרכה בן שלא כדרכה חיייבים סקילה דרש רב נחמן ברב חסדה באישה שנכשלה עם בהמה חייבים בשני משכבות גם כדרכה וגם שלא כדרכה כי כתוב משכבי אישה לשון רבים ובבהמה איש שנכשל עם בהמה רוצה רב נחמן לטעון שרק דרכה הו חייב משכב אחד כי לא כתוב לגבי בהמה משכבי מתקיף להרב פפה הד רבה מסתבר לומר הפוך אישה שדרכה בכ דרכה היא דרכה עם איש כמובן המשכב מחייב דבר שהוא כדרכו חייבים אם היא עשתה את זה עם בהמה המידעה מרינה אבל אם שלא כדרכה לא מחייב אבל בימה דלו אורחה היא כלל להיכשל עם אדם אז לחייב עלעל כל נקב נקב כי אפילו כדרכה זה נקרא שלא כדרכה ביחס אליה ובכל זת התורה אוסרת מביאה הגמרא ניה דלא כתרו בבריטה כתוב שבין אישה ובין איש בכל מקרה חייבים בין כדרכה ובין שלא כדרכה כשהם נכשלים עם בהמה זכר בן תשע שנים ויום אחד הבעל הבהמה בין כדרכה בין שלא כדרכה והאישה מביאה את הבהמה עליה בין כדרכה או בין שללא כדרכה חייבים עליה חייבים עליהם אמר לי רבינא לרבה ה המרה בזכור כותב רשי שלא גמר ביאתו במסכת יבמות דף נה כתוב שתי דעות בדיוק מה הכוונה מתי ההגדרה של המהרה מהוא האם כמו בכל האריות גם זכור חיייבים או לא שואלת הגמרא פשוט שכן המרבי זכור משכבי אישה כתיב ב אז כמו שחייבים באישה חייבים באיש אלא השאלה היייתה כזאת המערה בבהמה מהרו אמר לה השיב לו רעווה באחות אבי ואחות אמו כתוב ההראה והרי זה מיוטב כי כבר כתוב לגבי נידה ומשם לומדים את כל האריות אז אם הינו עניין להראה דכתיב ע גבי אחות אבי ואחות אמו לא יצריך זהלא צריכה לא צריך לכתוב את זה שם שחייבים אפילו על ההראה ד התקש הקישו כל האריות להראה דנידה ושם כתוב מפורש את מקורי רה ולומדים כיוון ש בפרשת האריות כתוב כי כל אשר יעשה מכל התאבות האלה זאת אומרת יש הקש בין כולם אז גם לגבי אחות אבי ואחות אמו לומדים בהיקש ש בהרה חייבים אז בשמה התורה כותבת שמה הראה כיוון שאינו עניין לשם תנהו עניין להרה ד בהמה שחייבים שואלת הגמרא מכדי הרי האיסור עם בהמה מחיב מיתות בית דין היא אז למה דכתיב להראה דידה גבי חייבי קריטו למה לומדים את החיוב ההראה אצלה שזה חייבי מתת בית דין מאחות אבי ואחות אמו שזה חייבי קריטו היה ראוי לכתבי לכתוב להראה ש אנחנו לומדים ממנה לבהמה גבי חייבי מיתות בית דין כגון אמו או חמותו ולגמור כדי שנלמד את חייבי מיתות בית דין שוכב עם בהמה מחייבי מיתות בית דין באם אינו עניין למה זה כתוב לגבי חייבי כריתות אם אתה לומד משם לחייבי מיתת בית דין אונה הגמרא אויל וכולה קרא מכיוון שכל הפסוק של אחות אבי ואחות אמו אינו נצרח לגופו ובמסכת יבמות דף נד לומדים שמה מהפסוק הזה דרשות הודעתי לומדים מיזה רשימה של דרשות אז כתיב הנמי מילתא דרשה ללכן כתוב גם את הדרשה לעניין ההראה באמה בא מיני רב אחדבוי בראה ממרו ששת ושאל אותו שאלה כזאת שאלה מאוד מאוד לא מצוייה המרה בעצמו מה הוא אמר לי רב ששת כוסת צירת אותי אתה שואל אותי שאלה לא מציאותית אמר רבשי מה הייתי בא לך בקושי רשי כותב באיבר קשה לא משכחת לה זה לא יתכן כי משכחת לה במשמש באיבר מת אז אם כן אם נאמר יהיה מציאות כזאת אז גם כן זה לא יהיה ספק כי למ דמה משמש בעבר מת באריות פטור אחה בעצמו פטור ולמד אמר חייב אחה מחייב תרתי כאן הוא יהיה חייב מחייב גם השוכב וגם מחייב ה נשכב הוא יהיה חייב שניים ראינו במשנה שני טעמים למה סוקלים באימה שנכשלו בה באריות טעם ראשון משום שבא לאדם תקלה על ידה תקלה טעם שני כדי שלא תהיה הבהמה עוברת בשוק וכולם אומרים זוהי שנכשל פלוני על ידה היינו כלון יש טעם אחד של תקלה וטעם שני של כלון כעת עד המשנה עד סוף השיעור הגמרא מביאה דיון האם צריך את שני הטעמים כדי להרוג את הבהמה או שמספיק טעם אחד באו מני מרב ששת עובד כוכבים הבעל הבהמה מה הוא האם היא נסכלת האם תקלה וקלון אנחנו צריכים בעינן כדי לסקול אותו ואח עובד כוכבים אומנם תקלה היקה אנחנו בעזרת השם מדף נוו למשך כמה דפים נעסוק בנושא הנפלא של המצוות שנאסרו גם בבני נוח גם בגויים ואחד מהמהם זה כמובן איסור אריות אז אם כן בגוי תקלה היקה הם מוזהרים על האריות אז אם כן לפי זה אם הטם הוא רק משום תקלה ני אסכול את הבהמה אבל מצד שני קלון לקע כיוון שדרכן בכך והם אינם מתביישים בזה וגם התורה אינה חסה על כבודם או דילמה או שנמר לא צריך את שני הטעמים והיא כן נסכלת כשיש תקלה אף על פי שאין קלום אמר רב ששט ששת מנסה להשיב תנית למדנו ברייתא שממנה אפשר להשיב על הספק שם כתוב כל וחומר מה האילנות שעבדו אותם לעבודה זרה עצה השרה שאין אוכלין ואיין שותין ואיין מריחים אמרה תורה אשחט שרוף וקלה אותם אם עבדו אותם עבודה זרה אועיל ובא לאדם תקלה על ידן רואים שהנקודה העיקרית זה תקלה המטה את חברו מדרכי חיים לדרכי מיטה לחת כמה וכמה שעונשו חמור על כל פנים כם בבריתה לכאורה רואים שעצם שבא תקלה על ידי הצה השרה כבר זה סיבה שמשחית שורפים ומכלים את האילנות האלה שואלת הגמרא א תה שת הכלה לבד גורמת סכילה עובד כוכבים המשתחרר תאסר בהנאה ו מקטלה תהיה חיבת מיתה מתרצת הגמרא לא כיוון שיהודי שמשתחרר לא נאסרת ומיק מידי וכי יש דבר שלישראל לא אסר ולעובד כוכבים אסר שואלת הגמרא אדרב ישראל גופי ליצר אז אתה יודע מה אז באמת אם אם ישראל השתחווה לבהמתו תאסר והרג מתעם תקלה מדדו הרביעיה כמו בישראל שנכשל באריות עם בהמה מתרצת הגמרא אמר הבייה זה לא דומה איסור העריות עם בהמה לאיסור עבודה זרה עם בהמה זה שעבר איסור הריות עם בהמה קלונו מרובה ולכן היא נסכלת וזה מי אינה נסכלת זאת אומרת שהבעיה בא פה עם טעם שני לא עם הטעם שאמר רב ששת שתקלה לבד מספיק בשביל לזכות את הבהמה אלא צריכים גם תקלה וגם קלון אלא מה אצל אריות זה כלון מרובה עבודה זרה זה כלון מועט ובלון מועט אנחנו לא סוקלים שואלת הגמרא והרי אילנות דין לונן מרובה אילנות ש ובדו אותם לעבודה זרה ואמרה תורה שחט שרוף וחלה אונה הגמרא הסיבה ש משמידים אילנות גם בלי קלון מרובה זה כי דווקא באילנות זה נאמר כי אילנות זה לא כזה נורא לכרות זה לא בעלי חיים א בעלי חיים קמרינה דחס רחמנא עליו התורה והקדוש ברוך הוא חס עליהם הם נהרגים רק בעדות כשרה בפני בית דין של 23 דיינים לכן בלי כלון מרובה הם אינם סכלים אז אם כן יש לנו את דבריו של הביה שהוא מסביר שבשביל לסקול את הבהמה צריך תקלה וצריך קלון מרובה רב ה חולק הוא אומר אי אפשר להשוות אדם שנכשל באריות עם בהמה למי ש נכשל בעבודה זרה עם בהמה כי העריות אמרה תורה בהמה נהנית מעבירה תהרג אבל בהמה שעבדו את העבודה זרה היא לא נהנתה ולכן לא חייבת והרי אילנות דהן נהנין מהעבירה ואמרה תורה שהם עבדו אותם משחט שרוף וקלה מתרצת הגמרא אילנות משמידים משום תקלה גם בלי שהייתה ל אילנות הנאה מה שאמרנו שצריך גם ההנאה דווקא בבעלי חיים קאמרינן וחס רחמנה עליו הקדוש ברוך הוא חס עליהם ולכן בלי הנאה הם אינם נשקלים זאת אומרת לפי דעתו של רבה מספיק רק הטעם של תקלה אבל צריך שגם יהיה לו הנאה ואם יש את שני הדברים האלה הם נשקלים כעת חוזר את הגמרא על השאלה ששאלנו האם כשסוס הטעם של תקלה או שצריך גם את הטעם של קלון והשאלה תהיה לגבי עובד כוכבים שנכשל באריות עם בהמה מנסה הגמרא להענות מהמשנה שלנו תשמה שסוקר את הבהמה שנכשלו על ידה באריות ו משנה שאלה בהמה מה חטאה לפי שבא לאדם תקלה על ידה דבר אחר משום קלון שלא תהה בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנזכה ל פלוני על ידה ומה שהמשנה אומרת זו היא הפירוש שעל ידי הבהמה הזאת יש לאותו אדם קלון ומה שהמשנה אומרת שנזק ל פלוני על ידה פירוש תקלת העבירה שעל ידה הוא נשכל אז אם כן רואים שבחלק האחרון במשנה מוזכר גם תקלה וגם קלון אז מה שהמשנה אמרה לפי שבת לאדם תקלה על ידה לפי כך אמרה למהר כתוב תסכל הוא לכאורה מיותר למה צריך להגיד עוד פעם את העניין של תקלה מה הכוונה כאן בדברי המשנה וכי לא הכוונה מד סיפה זה שרואים בחלק האחרון שמדובר תקלה וקלון החלק בראש המשנה רשע שבת תקלה מדובר דווקא תקלה אפילו בלי קלון ויחיד מי איך מדובר רק תקלה כגון עובד כוכבים הבעל הבהמה משמע שזה לבד מספיק ויהרגו את הבהמה וכה הגמרא זה לא הוכחה אפשר לומר שבאמת בספה מדובר גם בתקלה וגם בקלון והרשה אפשר לומר שלא מדובר בתקלה בלי קלון אלא בקלון בלי תקלה ומה הפירוש לפי שבת לאדם תקלה הכוונה תקלה שעשתה לו קלון וקמ שמלן זה מה שמחדש התנה במשנה ואפילו קלון שאדם יש לו בושה על ידיו בלא שבא תקלה נמי מחי ידי איך יכול להיות קלון בלא תקלה כגון ישראל הבעל הבהמה בשוגג שהייה סבור שמותר ודב רב אמנונה דב רב אמנונה ישראל הב לבהמה בשוגג מהוא האם היא נסכלת או לא האם צריך תקלה וקלון בענן ואח כאן יש רק קלון איקה שהוא גינה את עצמו בדבר מגונה אבל כיוון שהוא שוגג תקלה לקה וי לא תסתכל או דילמה אומר ש מה נסכלת גם כשיש רק כלון אף על פי שאין תקלה אז אם כן נמצא שדברי המשנה אפשר לבאר שאמנם בחלק השני כתוב גם תקלה וגם קלון אבל החלק הראשון יכול להיות שהכוונה היא רק קלון מנסה הגמרא לפשוט את הספק של רב אמנונה שכעת ה אלינו האם כשיש רק כלון סוקלים את הבהמה אמר רב יוסף תשמה בנידה כתוב ילדה בת שלוש שנים ויום אחד אז היא ראוייה לביאה לגבי כמה דינים לגבי זה שאם מסרה הביה לאדם שיבוא עליה לשם קידושין הרי זו מתקדשת בביאה וכן לגבי אם בעלה מת בלי להשאיר זרע אח של בעלה הוא יבם בא עליה ייבם קיים מצוות ייבום וקנאה להיות כאשתו לכל דבר ולגבי זה שאם אביה קידש אותה ומישהו אחר הלך ונכשל בה באריות חייבין עליה משומשת איש וכן מי שבא עליה היא מטמה את בועלה בטומאת בועל נידה שזה טומ מאוד מאוד מיוחדת שונה משאר ה טומאות סדר הרגיל של טומאה וטהרה רוב הטומאות הם בדרך כלל אב הטומאה הטומאה בעצמה שהיא מייצרת היא היא ייצרה את הטומאה כמו השרץ המצורע זהב נידה שהם המקור של הטומאה הם בדרך כלל בדרגת טומא של אב טומא אב ממנו הגיעה הטו הוא הוליד את הטומאה ו הוא מטמא כל דבר שיכול לקבל טומא אדם כלים אוכלים משקים תרומה קודשים והופך אותם להיות ראשון לטומאה במילה אחרת ולד טומ ראשון לטו זה כבר דרגה קלה יותר מאב טומא כמובן הוא לא יכול לטמא אדם וכלים הוא יכול לטמא רק אוכל משכה תרומה קודשים אחר כך כשהוא מטמא אוכל או משכה והופך אותו לשני לתומה אז האוכל הזה כבר לא יכול להתמ חולין לא אדם לא כלים לא אוכלים ולא משקיעים אלא רק תרומה או קודשים לעשות אותם שלישי התרומה יכולה לפסול את הקודשים להפוך אותו לרביעי זה הסדר הרגיל של דרגות התמא עכשיו בזב תומת זב יש חידוש מיוחד שנקרא מדרס שיש לו ש שתי חומרות א' שכשהוא מטמא כלי בתומת מדרס הוא לא מוריד אותו בדרגה אלא הכלי גם כן נשאר א טומא נטמע בדרגת א טומא ב גם אם הוא לא נגע בכלי בעצמו אלא הוא ישב עליו דוגמה היו רה כיסאות אחד על השני והוא ישב על הכיסא העליון ורק בו הוא נגע בכל זאת כל התשעה הכיסאות שמתחת נטמעים גם כן זה מדרס עכשיו בזו יש גם מה שנקרא עלינו של זו או במילים אחרות טומאת מדף שזה הכוונה מה שמעל הזו גם כן הכלל הרגיל הוא שרק במה שטמנו נוגע נתמ אבל ליוונו של זב זה אומר שגם מה שהוא לא נגע בו מה שהיה מעליו נגיד הוא החזיק כמה וכמה דברים והוא לא נגע בכל אחד מהם בכל זאת כל מה שהיה מעליו נטמע בתומת עליונה של זהב אלא ששם יש רק אחת החומרות זאת אומרת זה שגם אם הוא לא נגע בכל זאת הדבר ההוא נטמא אבל אין את החומרה הנוספת שזה נטמע באותה דרגת טומא של הזו עצמו אלא זה תמ בדרגת ראשון לטמא בסך הכל ולד טומא אז כאן לגבי בועל נידה י חידוש מיוחד שמצד אחד הוא מטמ מדרס מטמ משכב תחתון אפילו אם הוא לא נגע זא אומרת הוא נגיד ישב על 10 כיסאות ערה כיסאות הוא מתמ את כל העשרה כיסאות דומה למדרס אבל לא באותה דרגת טומה כמו ש המדרס מטמה את כל העשרה כיסאות שהם יהיו אב טומה לא אלא כמו ליוונו של זהב שדבר שהיה מעל הזב אפילו אם הוא לא נגע בו נטמע אבל הוא נטמע רק בדרגת ראשון לטומאה אז כאן גם כן אותו בועל נידה מטמ את מה שהוא יושב עליו נגיד דומה למדרס אבל כמו עליון משכב התחתון מתמ כמו עליון כמו עליונ של זו שזה נטמע רק בדרגת ראשון לטומאה ולגבי זה גם כן בת שלוש שנים יום אחד מטמה בועל נידה בטומה של בועל נידה מהגיל הזה היא כבר נחשבת שהיא מטמה לעניין זה ואם קידשה אביה לכהן והיא נכנסה לחופה נישאת לכהן אוכלת בתרומה אבל לפני גיל שלוש כיב שאין ביאתה ביאה אין חופתה חופה והא נחשבת עדיין ארוסה ונה אוכלת תרומה התורה אומרת ש שאישה שמתחתנת עם כהן אפילו אם היא לא בת כהן היא יכולה לאכול בתרומה אבל חכמים תיקנו שזה דווקא אם היא נשואה אז כיוון שכן רק מגיל שלוש שנים ויום אחד יכולה לאכול בתרומה ואם בא עליה אחד מן הפסולים אחד מאלה שם הוא מתחתן עם אישה באיסור הוא פוסל אותה לכהונה כגון גוי או כהן שתחל מהכהונה או ממזר או הנתינים שנפסלו לבוא בקהל פסל אותם מן הכהונה היא לא יכולה להתחתן עם כהן ו אם היא בת כהן היא לא יכולה לאכול תרומה ואם בא לה אחד מכל האריות אמורות בתורה מו מתין על ידה והיא פטורה כי היא קטנה תדייק כתוב אחד מכל האריות ואפילו אפילו בהמה והרי אחה לכאורה רק קלו ניקה תקלה לקה כי הריי קטנה אתה לא מחייב אותה ובכל זאת קטן אם הוא מתין על ידה רואים שקלון לבד זה מספיק דוחה הגמרא יש כאן גם תקלה כיוון ד מזדה היא תקלה נמי היקה ולמה לא ממיתים אותה רחמנא ודך סלה הקדוש ברוך הוא ה חס עליה על הדידה חס אבל על הבימה לא לא חס מנסה הגמרא י ראייה מ זכר בן תשע שנים יום אחד שמאז ביתו ביה ויש רשימה של דברים במשנה מסכת נידה אמר רב השמ בן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ולכן אם אחיו מת בלי להשאיר זרע והוא יבם אם הוא בא על יבמתו קנאה והוא זוכה בירושה וכעת אם הוא רוצה להוציא אותה הוא לא יכול לתת לה חליצה ש על ידה בדרך כלל מוציאים יבמה לא ה צריך לתת לגט אבל הוא לא יכול לתת לגט כי הוא עדיין אין לו דעת אז הוא צריך לחכות שיהיה גדול אינו נותן גט עד שיגדיל ואם בעל הנידה הוא מתמ בנידה כבול נידע תומת שבעה ימים ואף לטמ משכב תחתון כעליון של ז והיינו לטמא את כל המצאות שתחתיו אפילו שלא נגע בהם בדרגת ראשון טומה כמו מה שהיה ל הזו כמו שהסברנו לגבי בת וכן אם הוא פסול גוי חלל ממזר נתין והוא בא על אישה הוא פוסל אותה מכהונה ומאכיל תרומה ומצד שני הם הוא בעצמו כהן והוא התחתן עם אישה אז אומנם ביאתו ביאה אבל היא לא נקראת קניין כספו הם יאכלו בלחמו ולכן כיוון שהוא עדיין לא יכ עשות קניין אינו מאכיל אותה בתרומה והוא פוסל בביתו את הבהמה מלהביא אות הקורבן מעל גבי המזבח אפילו כש אינה נסכלת היינו אם הוא בעלה על פי עד אחד או על פי הבעלים והבהמה נסכלת על ידו ם בעלה ויש דים ואם בא על אחת מכל האריות המורות בתורה הם המומתים על ידו למרות שהוא פטור כי אינו בין עונשים והכה הרי כם במקרה הזה אם הוא בא על בהמה כלו ניקה אבל לכאורה את לקה כי הוא אינו חייב מצוות וכט נסכלת על ידו דוחה הגמרא גם כאן כיוון ד מזיד הוא תקלה נמיקה יש כאן כן תקלה אפילו שהוא קטן ולמה לא מנשים אותו רחמנא עוד חס ל אבל רק על ידידי חס רחמנא תורה חסה עליו אבל על הבהמה לא לא חס הקדוש ברוך הוא לא חס רחמנא מביאה הגמרא תשמה במשנה למדנו ש ממתים את הבהמה ש כלו איתה באריות למה הרי לא חטאה לפי שבאה תקלה לידה דבר אחר שלא תהי בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו הי שנזכה ל פלוני על ידה זוהיא הפירוש הוא שעל ידי הבהמה הזאת יש לו כלון ומה שכתוב שנזל פלוני על ידו היינו על ידה היינו תקלת העבירה רואים שמוזכר גם תקלה וגם כלון כמו שייקנו מקודם אם כן מה שהמשנה אמרה לפני כן לפי שבא לאדם תקלה על ידה לכן אומרת התורה תסקל זה הרי מיותר אז למה המשנה צריכה להגיד בהתחלה גם כן את העניין של תקלה אחרי שבסוף כתוב גם תקלה וגם קלון ליו מד סיפה תקלה וקלון כיוון שבחלק ה שני במשנה מדברים גם על תקלה וגם על כלון רשע בחלק הראשון שכתוב רק תקלה מדובר רק בקלון בלא תקלה תקלה היינו תקלת קלון ויחיד מי מתי מדובר על כלון בלי תקלה כגון ישראל הבעל הבהמה בשוגג משמע שמספיק בקלון גם בלי תקלה כדי לכול את הבהמה דוכה הגמרא לא סיפה החלק השני באמת מדבר גם על תקלה וגם על קלון והרי שהחלק הראשון אפשר לומר כמו שהבנו לגבי השאלה לגבי עובד כוכבים אולי נאמר שזה תקלה בלא קלון ויחידה מתקלה ולא קלון עובד כוכבים הבעל הבהמה וכבה הו מרב ששת כמו ששאלו את רב ששת בעמוד הקודם אז אם כן נמצא ש מהמשנה שלנו אין הוכחה מזה שבסוף המשנה כתוב גם תקלה וגם קלון ובחלק הראשון כתוב רק תקלה זה לא אומר שהחלק הראשון בא לדבר שמספיק רק תקלה כי יכול להיות שזה הכונה תקלת קלון ולא שמדובר על כלון כי יכול להיות שזה מדובר על תקלה אז אם כן אי אפשר להוכיח מדברי המשנה לא לכאן ולא לכאן ועד כאן דף נה
לצפיה בתכנים נוספים: