הדף היומי מסכת סנהדרין דף מח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף מח

[מוזיקה] סנהדרין דף מח מתחילים בעזרת השם דף מז עמוד ב שורה עשירית מלמטה במילה התמר י ניסן שנת ב אל טפז עם ישראל נמצאים במקום שנקרא קדש במדבר צין ואז מספרת התורה בפרשת חוקת ותמות שם מרים ותקבר שם מה מרמזת המילה שם הגימטריה של המילה שם זה 340 אומר הבעל התורים שזה כמניין המילים איסור הנאה הוא המילה שם זה בגימטריה איסור הנאה הוא זאת אומרת לומדים מהמילה שם כמו ש נראה שיש ויכוח בין הביה לבין רבה מהיכן לומדים ויש לזה גם משמעות לומדים ש מת ותשמישי של המת אסורים בהנאה לכן ההורג בגד למת אדם שמכין בד לתחריט של המת הבאה אמר עצם ההזמנה שהוא מזמין את הבגד לצורך המת זה כבר אסור בהנאה ורבה אמר ההזמנה לבד עדיין לא וסרת אותו בהנאה הוא עדיין מותר בהנאה הבי שאמר אסור הוא סובר הזמנה והכנת הבגד לצורך המת מילט הי יש ב ממש זה נחשב כמו שהוא כבר קרח בו את המת ורבה אומר לא עצם הכנה וההזמנה של הדבר לצורך המת אין בו ממש ולכן מותר הזמנ הזמנה לאו מילת הי עד שהוא ממש יכרוך בו את המת מה התמה דהבה איפה המקור לדבריו של הביה שעצם ההזמנה זה כבר נחשב כאילו קרח בו את המת גמר הוא לומד גזירה שבה ממה שכתוב ותמות שם מרים ותקבר שם הוא לומד גזירה שבוהה שם מעגלה ארופה אם מוצאים מת מחוץ לעיר לא יודעים מי השם במיטתו של המת אז יוצאים בני העיר זקני העיר מודדים לאיזה עיר הוא הכי קרוב ובני העיר צריכים להביא כפרה עגלה ארופה ושם כתוב והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה בנחל עצם הזמנת העגלה כבר וסרת אותה בהנאה אז אותו דבר גם עצם הזמנת והכנת תכריכים למת כבר הם נאסרים בהנאה מה העגלה ארופה בהזמנה מתרה עצם זה שמזמינים את העגלה לצורך ריפתה שהיא יורדת לנחל איתן היא נאסרת אז כך גם היי משמשי מת נמי בהזמנה מעסרה עצם זה שמזמינים אותם לצורך תכריכים למת הם נאסרים בהנאה זה דעתו של הבי ורבה שהוא סובר שאפילו שם מכינים ומזמינים את הבגד לצורך תכריכים הוא עדיין לא נאסר בהנאה הוא גם דורש ממה שכתוב אתה מוות שם מרים ותקבר שם גזירה שווה שם אבל לא לגלה ארופה אלא מעבודה זרה שכתוב אבד תעבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר יורשים אותם את אלוהיהם צריך לאבד את אלוהיהם של אותם אומות העולם עובדי עבודה זרה על הערים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן כתוב שם גם כן את המילה שם אז לומדים גזירה שווה בין קבורת המת לבין עבודה זרה מה עבודה זרה בעצם ההזמנה לשם עבודה זרה לא מת סרה לא נאסר בהנאה לאדם רגיל כמו ששנינו במסכת עבודה זרה דף מד אדם שאומר בית זה לעבודה זרה הבית מותר בהנאה לאדם רגיל אני לא לקורבן קורבן זה משהו אחר אבל לאדם רגיל זה מותר הף החנה מגם משמשי אמת בהזמנה עצם זה לא מתעשר ז עדיין לא עוסר עד שלא ישתמשו בו בפועל לצורך המת שרק אז הוא יאסר בהנאה ואם תשאל רבא שלומד מעבודה זרה מה אית מה לא גמר מעגלה ארופה למה הוא לא למד כמו הבאי עם עגלה ארופה ואז עצם ההזמנה יהיה כבר סיבה לאסור בהנאה את אותם תכריכים אמר לך על מה אנחנו דנים כאן על משמשין של מת מתי הם נאסרים בהנאה עדיף ללמוד ממשהו שהוא גם כן מ משמשין היינו משמש עבודה זרה גמרינן לאפוק עגלה ארופה להוציא עגלה ארופה שנידון שם זה לא על משמשים של משהו אלא די הגופה קדושה היא בעצמה נאסרת בספר נחל יתן דן האם היא באמת קדושה האם עגלה רופה ם מהמקדשים אבל בכל אופן ודאי הנידון כאן זה שהעגלה בעצמה נאסרת זה לא משהו ש שמשמש לדבר אחר לכן טוען רבא אם אני מנסה לדון לגבי משמשי מת מ2 נעצרים בהנאה אני צריך לדבר על משמשים של משהו אחר שבהם התורה מגלה 200 נעצרים בהנאה איפה מצאתי משמשים של משהו שנערים בהנאה משמשי עבודה זרה אני מעדיף ללמוד משם ממתי הם נאסרים בהנאה רק ממתי שבפועל הם התחילו לשמש עבודה זרה לא ממתי שהזמינו אותם לכך והבה שהוא כן לומד מעגלה ארופה למה מה הי תמה לא גמר מעבודת כוכבים למה הוא לא לומד מעבודה זרה אמר לך אני מדמה דבר שבאמת כך צריך לעשות מדיד אורכי דברים של דרך ורגילות התורה רוצה שיעשו את הדברים האלה שכשאדם עוסק בחסד של אמת בקבורת מת צריך לעשות תכריכים דבר שהתורה רוצה שנעשה את זה זה הדרך לעשות את זה נלמד את זה ממי ד אורכי מדבר שככה דרך לעשות אם מוצאים מת הרוג מחוץ לעיר התורה מצוה לעשות מצוה עגלה ארופה לכן גם רינן לומדים אחד מהשני לאפוקי עבודת כוכבים אלה שעובדים עבודה זרה הם נגד התורה כאילו עבר על כל התורה כולה משם נלמד כיוון שזה דלב אורך על פי התורה זה לא הדרך כך להתנהג אז לכן לא נלמד משם מכל מקום יש ויכוח בין הבאה לבין רבה כשמכינים תכריכים או דברים אחרים בשביל לשמש את המת ממתי הם נאסרים בהנאה לפי דעתו של הבי עצם הזמנה יש לזה ממשות ומאז כבר זה נאסר בהנאה ולפי רבה רק מאז שבפועל משתמשים עם זה רק מאז והלאה זה נאסר בהנאה כעת מביאה הגמרא ארבע ראיות לדעתו של הביה וארבע ראיות לדעתו של רבא ובסוף המסקנה היא שיש בזה באמת ויכוח בין תנאים יש תנא שסובר כמו דברי הבאה ויש תנא שסובר כמו דברי רבה מביאה הגמרא ראייה ראשונה לדעתו של הבאה מטו משנה במסכת כלים תורה אומרת ש דבר טמא מטמא את מה אז יש דברים שמטמא רק קודשים יש דברים שמתמקד נכון יש דברים שמתמיד אוכלים ומשקים ויש את אלה שדרגת טומ שלהם כל כך חמורה שהם מתמים אפילו אדם וכלים עכשיו יש משנה במסכת כלים שדנה על הכלים האלה א כל כלי באיזה שלב של ההכנה שלו הוא כבר נחשב כלי לקבל טומא ויש גם כלים מיוחדים שמיועדים לישיבה או מיועדים לשכיבה או לרכיבה שאלה מקבלים דרגת טומא חמורה יותר בדבר שמטמא מדרס כמו למשל אדם שטמ בתומת ז הוא מטמה אפילו מדרס היינו כשהוא יושב על דבר הראוי לישיבה או שוכב על דבר שראוי לשכיבה הוא מטמא את אותו דבר בטומה חמורה של מדרס היינו א' זה הופך להיות דרגת טומה כמו המטמא בעצמו כמו הזב עצמו שהוא דרגת אב טומה גם הכלי שעליו הוא יושב או שוכב נטמע בדרגת א טומה ב זה לא משנה כמה כלים מונחים מתחתיו זאת אומרת אם למשל יש כאן 10 כיסאות פלסטיק והוא יושב על הכיסא העליון כל הכיסאות נטמעים בדרגת אוטומה ושונה מהכללים הרגילים של טומא שזה הולך ויורד זאת אומרת א אני אם אדם תמ טמ איזה דבר והדבר הוא במשהו אז הדרגה של תומ תמיד אמורה לרדת כאן לא נשאר באותה דרגת תומא זה המושג של תומת מדרס אז במסכת כלים יש נידונים ע על כל מיני סוגי כלים ממתי הם נחשבים שהם כבר כלים מוכנים לשימוש ומתי הם כבר נחשבים כלים שכבר נשברו והם כבר לא נחשבים כלי ועל כלים שמיועדים לישיבה או שכיבה גם כן יש נידון מתי הם באמת רואים לישיבה או שכיבה ו נטמעים תומת מדרס ומתי לא אז שם כתוב לגבי קיפה היינו צעיף נשים שהוא יכול גם כן להיות מיועד לישיבה אפשר להניח אותו כדי לקבל קצת ריפוד על איזשהו כיסא לכן הוא טמא בתומת מדרס אם ישב עליו מי שמטמא תומת מדרס למשל זו הוא טימא אותו אב טומ אם עכשיו יש לנו כזה צעיף כזה בגד שנטמע תומת מדרס נתנת ספר החליטו שרוצים שמהיום הצעיף הזה לא ישמש ל לבוש הוא לא ישמש לישיבה אלא מהיום משתמשים בו בשביל לכרוך בו ספר תורה אז אם כן אומרת המשנה מיד הסעיף הזה נהייה טהור מן המדרש גם אם היייתה עליו תאמת מדרס כיוון שההוא כעת לא מיועד לישיבה הוא כבר לא טמ תומת מדרס הוא כבר לא טמ תומת אב טומא אנחנו יודעים שבטו יש דרגות יש את הטו של אב טומ שזה רוב המקורות של הומא התו בעצמה מי שהוא ממנו התחילה כל הומ אם זה מצורע אם זה שרץ רוב הומות הטו המקורית זה אב הטו אחר כך שולד הטו בוולד הטו יש דרגות יש ראשון שני שלישי ואפילו רביעי אז במדרס הכלי הם מדברים כאן על הצעיף היה בדרגת טומ כמו המטמא בעצמו מדבר על זו אז הזו הוא אב טומא אז הצעיף גם נהיה טמא באב טומא תומת מדרס עכשיו כש יחדו והזמינו את אותו צעיף להיות לכריכה של ספר תורה לכרוך בו ספר תורה אז מיד הוא תהר מתאמת מדרס שבו אבל הוא טמא כיוון שהוא היה מגע מדרס הוא לא שונה משום מכל דבר אחר שנגע בדבר שטמ מדרס שהוא דרגת טומ היינו אם אדם אם אם איזשהו דבר שמקבל תומא נגע באב תומ הוא בעצמו נטמע דרגה יותר נמוכה הוא נהיה ולד הטומאה מה שנקרא במילים אחרות ראשון לטומאה אז מעכשיו הצעיף הזה הוא ראשון לטומאה אם כן רואים כאן בדברי המשנה שעצם ההזמנה שאני מזמין ומייעל את הצעיף לספר תורה משנה את המעמד שהיה לו עד עכשיו שהוא היה יכול לקבל תומת מ ומעכשיו הוא כבר נחשב כמו כלי שלא מיועד לישיבה והוא כבר מקבל רק טומ רגילה ולא תומת מדרס אז יש מכאן ראייה לדבריו של הבי שעצם ההזמנה יש לזה משמעות ואם כן מה יענה על זה רבה שסובר שצריך לעשות מעשה אימה הוא יאמר שהכוונה במשנה לא רק שיחדו את הצעיף מכאן ולהבא לצורך ספר תורה אלא נתתו וכרתו היא נתנה ש ב לספר תורה וקרח אותו סביב הספר כיוון שעשו כאן מעשה לכן מכאן ולהבא הוא כבר לא נחשב צעיף שמיועד לישיבה אלא לקריה לכרוך בו ספר תורה אז אם כן את המשנה הראשונה שהיא ראיה ראשונה ל דברי הביה תירצו איך זה מתאים גם עם דברי רבה וכעת הגמרא מביאה איזשהו נידון כאן למה לינת נתו וכרתו למה היינו צריכים לומר שמדובר כאן ש היא נתנה את הסעיף בשביל ספר תורה לשם ספר תורה וגם כרכה אותו סביב הספר היה מספיק לומר שהיא קרחה סביב הספר גם בלי שנתנו את זה לשם ספר אונה הגמרא לא מספיק שכורכים את הצעיף סביב הספר כדי שהוא כבר יהיה נחשו מיועד לזה אלא צריך גם לייחד אותו לשם ספר וכמו דבריו של רב חסד רב חסדה הי סודרה כזה בגד זמני למיצר בי תפילין הזמינו והכינו אותו להניח בו את התפילין וצר בי תפילין וגם הניחו בו תפילין כם ולהבא כיוון שעשו את שני הדברים גם הכינו אותו שהוא יהיה מיועד לנרתיק תפילין וגם הכניסו בו בפועל תפילין מכאן ולהבא הוא נחשב תשמיש קדושה ואסור למיצר בשיט אסור לצר מטבעות מאות אבל אם אז מני ולא צרבי אם הוא הזמין את ה נרתיק לצורך תפילין אבל בפועל הוא אף פעם לא הכניס בזה תפילין או צרבי אפילו אם הוא כבר הכניס ב נרתיק הזה תפילין ולא הזמני אבל הוא לא הזמין והכין את הנרתיק הזה שמיועד לתפילין באופן קבוע שר למצר בפשיטה עדיין מותר להניח בו מאות אז אם כן גם כאן כדי שה צעיף של אותה אישה יהיה נחשב שהוא מיועד מכאן ולבא לספר תורה לא מספיק שקרח בו את הספר תורה אלא צריך גם כין להזמין אותו שהוא מיועד לספר תורה ולפי דעתו של הביד אמר שעצם ההזמנה לבד מילט היא אם כן הוא חולק על דברי רב חסדה לפי דעתו מה מחשיב את הנרתיק שהוא יהיה מיועד לתפילין שהי אסור לצרוך במאות הוא סובר ככה אם אז מני אם הוא הזמין את הבגד להניח בו תפילין אף אגב זה לא צרב אף על פי שהוא לא צרר בפועל תפילין באותו נרתיק הוא כבר מיועד והוא נחשב תשמיש קדושה ואסו לצרור בו מאות ם צרבי אם הוא רק צרר בו תפילין ולא ייחד אותו את את הנרתיק לתפילין אי אז מני אם הוא הזמין את הנרתיק אין אז זה נאסר להשתמש בו בשביל מאות ואם לא אז מני אם הוא לא אייד את זה לתפילין זה לא נאסר כי ההנחה בלא הזמנה לא וסרת כי אולי רק בדרך הקראי הוא הניח שם את התפילין וזה לא הפך להיות מקום תפילין וזה לא הופך להיות תשמיש קדושה כעת עוברת הגמרא ל הראיה השנייה לדבריו של הביה שעצם הזמנה והכנה של התכריכים לצורך המת כבר וסרת אותם בהנאה תשמ ברייתא בניין שעושים לציון על קבר שנקרא נפש שבנא לשם אדם שעדיין חי שכשהוא ימות זה יי הצבא בשבילו מותר בהנאה אבל הוסיף בו בבניין הזה שורת אבנים אחת דימוס אחד לשם אדם שהוא כבר מת מכם ולהבא אסור בהנאה הזמנת הבניין לצורך מת מועילה לאסור אותו אפילו שלא קבר בו בפועל את המת אם כן יש מכאן ראיה לדבריו של הביה ומה יענה על זה אה הח במה יסקין כאן באיזה מקרה מדובר דרמה בי מת שגם קבר בקבר הזה תחת הבניין הזה מת ואם תשאל האחי מהי עריה מה עריה הוסיף אם כן למה צריך לומר שהוסיף שורת אבנים כי לא הוסיף נמי גם אם הוא לא הוסיף עוד שורה עצם זה שהוא קבר את המת כבר הנפש היינו הבניין שמעל הקבר כבר נאסר בהנאה לא צריכה הבריתה לא הייתה צריכה לומר שהוא הוסיף אלא אף על גב דפני אפילו שפינו את המת שאם הוא לא הוסיף אז הבניין נהיה מותר כי הרי זה נחשב כמו שהוא השתמש בקבר בלי שהזמין אותו במיוחד לשם מת זה נחשב כמו הקרי והוא אינו עוסר אבל אם הוא הוסיף אבנים לשם מת זה נחשב שהוא הזמין את הקבר וגם משתמש בו לצורך המת ואז לעולם נאסר בהנאה אפילו אם הוציאו משם אחר כך את המת מוסיף ואומר רפרם בר פפה ואומר בשם רב חסדה אם מוסיף שורה אבנים לצורך המת ולכן הבניין נאסר ואחר כך הוא רוצה להסיר להוריד בחזרה את אותה שורה אם היה מכירו אם הוא מזהה את השורה של האבנים שהוא הוסיף חולצו הוא יכול להוציא את האבנים האלה מהבניין וזה חוזר להיות מותר אם יוציאו משמה את המת בחזרה אם כן על כל פנים דברי הברייתא שכעת רצינו להביא ממנה ראייה לדברי הביה הצלחנו להתאים אותה גם עם דעתו של רבה כעת מביאה הגמרה ראיה שלישית דבריו של הבאיה תשמ אומרת הברייתא החוצב קבר לאביו שמת ובסוף הלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בו הבן עולמית למה כי המקום נאסר בענה משום קבר המת והגמרא הבינה שאותו דבר בחצב קבר לכל אדם כי עצם הזמנת הקבר וסרת אותו בהנאה גם בלי שקברו בו רואים כמו דבריו של הביה שעצם הזמנת המקום לשם מת כבר עוסר אותו בהנאה אפילו אם לא קברו בו בפועל דוחה הגמרא הדברים של הברייתא יכולים להתאים גם עם דברי רעבה התם שם הסיבה שלא קוברים את הבן זה משום כבוד אביו שלא ישתמש בדבר שהוא הכין לאביו ולא משום משמשי מת כעצם משמשי מת אומר רעבה שההזמנה לא וסרת אותם בהנה כל זמן שלא קברו בפועל ומביאה הגמרא רעיה לדחיה הזאת אחי נמי מסתברא קטני סייף הכתוב בהמשך של אותה בריתה רבן שמעון בן גמליאל אומר לא רק החוצב קבר לאביו לא השתמש בו אלא אף החוצב אבנים כדי לבנות קבר לאביו ולא בנה והלך וקברו לאביו במקום אחר ולא השתמש עם האבנים האלה הרי זה לא יקבר באבנים האלה עולמית אם אמרת בשלם ה שתם שזה אסור משום כבוד אביו מובנת דעתו של רבן שמעון בן גמליאל שפיר מחמירים בכבוד אביו יותר ולא משתמשים באבנים שהוא הכין לו אלא הם אמרת שת מיסו משום ההזמנה לקבר המת זו וסרת את הקבר בהנאה למה עוסר רבן שמון גמליאל את האבנים וכי חציבת האבנים זה נחשב שמזמינים אותה לצורך המת והרי זה בסך הכל הכנה להכנה זה כמו אדם שטובה חוטים תיווי כדי לעשות מזה בד לתחריט להריגה מיקה למנ ד אמו יש מי שסובר שזה נחשב שהוא מזמין ומכין את זה לצורך המת ועד כדי כך זה יהיה אסור כבר בהנאה וודאי שלא אלא מדובר כאן באמת במקרה כזה שהוא הכין את זה לצורך אביב כיוון שכן צריך למנו כבוד יותר ולא להשתמש באותם אבנים לצורך עצמו אז אם כן גם את הראייה השלישית לדבריו של הביה התאמנו עם דעתו של רבא לפני שנביא את הראיה הרביעית והאחרונה לדברי הביה מביאה הגמרא כמה ראיות לדבריו של רבא שעצם ההזמנה זה לא מספיק ספיק וזה לא עוסר את התכריכים בהנאת שהשתמשו בהם בפועל לצורך המת תשמע קבר חדש שנעשה לשם מת שכבר מת מותר בהנאה כי עדיין לא קברו בו אם הטיל בו בקבר הזה נפל היינו אדם שעדיין לא חי 30 יום והוא לא נחשב בחזקת שהוא קיים שהוא בר קיימה אסור בהנאה כי הנפל תפס את הקבר וסר אותו בהנאה זה נחשב קבר המת משמע הבריתה שדווקא כשהטל בפועל בקבר נפל אין אז כן הקבר נאסר אבל אם הוא לא הטיל אלא עצם זה שהוא הזמין את המקום לצורך מת זה לא נאסר כמו דברי רבה דוכה הגמרא אפשר להתאים את דברי הבריתה גם עם דעתו של הבאה ולומר הוא הדין דף על גב דלא הטיל נפל בפועל אלא רק הזמין זה נאסר הבריתה הזאת לא עסקה בעניין ההזמנה וההכנה אלא היא באה לחדש שהטלת נפל וסרת בהנאה את הקבר לאפוקי מדרבן שמעון בן גמליאל ד אמר אין לנפל תפיסת הקבר הם לא תופסים את הקבר שהוא יחשב קבר יסר בהנאה גם הש נתנה בבריתה הזאת שחולק על רבן שמן בן גמליאל ונפל גם וסר את הקבר אפילו אם יפנו את הנפל הקבר ישאר אסור בהנאה אז אם כן הראיה הראשונה שרצינו להביא לדברי רבא האמנו אותה גם עם דברי הבי כית מביאה הגמרא ראיה שנייה לדבריו של רעבה תשמע משנה במסכת שקלים עשו מגבית צדקה למת מצווה שאין מי שיקבור אותו או למתים עניים מותר העודף שנשאר מהמתים ינתן למתים אחרים ומותר המת אם אם גבו צדקה לצורך מת מסוים הינתן המותר ליורשיו ישתמשו בו כרצונם רואים שהממון לא נאסר בהנאה בגלל שהזמינו אותו לצורך מת כמו דבר של רבה מה הב איך הוא יפרש את דברי המשנה הוא יאמר החה במה עסקינן כאן באיזה מקרה מדובר שגבו את הממון לצורך האדם הזה מחיים כשהוא עדיין היה חי ולכן זה לא נאסר שואלת הגמרא איך אתה אומר שמדובר כאן שאספו וגבו את הכסף הזה כשהוא עדיין היה חי הרי מפורש לא תני אחי מפורש לא כתוב כך דתנן כתוב במשנה מותר ה מגביות שעושים לצורך המתים באופן כללי אז נשאר ממת אחד מביאים את זה מ מתים אחרים ומותר המת מה שנשאר מגביית שעשו לצורך מת אחד ליורשיו אז זה המשנה שכבר הבאנו ל דברי המשנה תני בברייתא עלה על המשנה הזאת כיצד אם גבו למתים סתם לא אמרו לצורך מת מסוים זהו המקרה והמשנה של מותר המתים שנותנים את זה למתים אחרים ממשיכה הבריתה ואומרת ואם גבו לצורך מת זה כתוב מפורש שהוא כבר מת אז זהו מותר המת ליורשיו שכיוון שזה בשביל מטרה מסוימת אז מה שנותר ורשו בכל אופן רואים מכאן שאם הזמינו ממון לצורך מת מה שנשאר יכול ללכת ליורשו וזה לא נאסר בהנאה דוכה הגמרא את הראיה עמיך לפי שתך שאתה רוצה להביא הוכחה מכאן שהזמנת ממון לצורך מת זה עדיין לא עוסר אותו בהנאה אסיפה תביא את ההמשך של המשנה שם לכאורה נראה שהזמנה ככן נוסרת כי רבי מאיר שמה חולק ואומר לא יגה במאות ההן עד שיבוא אליהו אסור להשתמש בהן רבי נתן אומר יעשה מהמון הזה דימוס בניין על קברו של המת או זילוף יין היו ככה משפריצים יין לריח טוב לפני מיתתו של המת לכבודו שזה לצורך המת אבל אסור להשתמש בממון הזה לצורך אחרים רואים שהממון נאסר בעצם זה שהזמינו אותו לצורך המת אלא נבאר ככה המשנה הזאת אין ממנה ראייה לא לרבה ולא להבאה הבה מתרץ לטעמי הביה תרץ לפי שתתו את כל דברי המשנה ורבה מתרץ את המי הוא מתרץ פ שיטתו את כל דברי המשנה והולכת הגמרא ומפרשת איך המשנה מסתדרת עם דעתו של הביה שעצם ההזמנה שמזמינים את התכריכים לצורך המת הם נאסרים בהנה הביה מתרץ טעמי דכו לעלמה הזמנה מילתי גם רבנן גם רבי מאיר גם רבי נתן מסכימים עם דעתי שהזמנה לצורך מת אוסרת את הדבר בהנאה ובמה הוויכוח רבנן התנא הראשון תנא כמה סוברים דווקא מה שחזי לי מה שראוי בשביל המת תפיס אז ההזמנה מדפיסה ואוסרת בהנאה אבל דלא זלי מה שלא צריך בשבילו זה לא נחשב הזמנה ולכן לא תפיס זה לא נאסר בהנאה ומותר להשתמש במה שנשאר ורבי מאיר מסתפק מספק לי היא תפיס היא לא תפיס לכח לכן לא יגע בהן עד שיבוא אליהו אסור לתת את זה ליורשים כי אולי זה נאסר בהזמנה הזאת ואסור להשתמש בו לדמו לזילוף למת אולי אין המותר ההזמנה אין המותר הזמנה ואם כן זה לא נאסר וזה של היורשים ורבי נתן פשיט לי דוודאי המת תפיס אפילו מה שלא היה נצרך לו ולכן צריך לעשות עם דברים אחרים לכבודו איל כח יעשה עוד עוד בניין דימו סל קברו זה ההסבר לפי דעתו של הביה שעצם ההזמנה זה כבר יש בו ממש וזה עוסר בהנאה ורבה שהוא סובר שעצם ההזמנה אין לו שום ממש וזה לא עוסר בהנאה מתרץ את המ ומתרץ את שלושת הדות לפי שיטתו לכול העלמה הזמנה לו מלתי כולם מודעים ש הזמנה לא וסרת בהנאה עדיין ובמה הוויכוח דעת התנה הראשון תנה קמה הוא סובר כי בזו על הביזיון שביזו את המת בזה שאספו בשבילו צדקה החולי מכיל זילות גבי יורשים הוא מוכל מחיים ומדת ומסכים שוא יתבזה לאחר מותו לצורך היורשים לכן מותר להם להשתמש בכסף ורבי מאיר מסב קלי היא מכיל היא לא מכיל הוא מסתפק אם מחייב הוא מכל על שמה שהוא התבזה ש שצריך לסוף בשבילו כסף מה שיישאר ילך ליורשים יש לרבי מאיר ספק בזה ילקח לא יגע בהם וכולי אי אפשר להשתמש לצורך המת שמו מכל ליורשים והממון שלהם ומצד שני אי אפשר להשתמש ם זה צרך היורשים שמו לא מחל ולכן הם לא יכולים אין להם רשות להשתמש בדבר שאב יהיה מתבזה בו ורבי נתן פשיט לי דלא מכיל ודאי שהוא לא מוכל על בזיונו ליורשיו ילקח יעשה משהו לכבודו דימוס על קברו או זילוף לפני מיתתו שזה יהיה באמת בשביל לצורכו כעת מביאה הגמרא ראייה שלישית לדעתו של רבא תשמ אדם שמת והיו אביו ואמו מרוב צער מזרקים בו כלים זורקים בגדים על מיטתו יותר ממה שנצרך לו תכריכים כדי שהם יהיו כולם כמו תכריכים והם יהיו אסורים בהנאה וככה מרוב צר הם רוצים עכשיו פשוט לאסור בהנאה את כל ממונם הכל הם זורקים על ה אותו נפטר מצווה לאחרים לקחת את הבגדים האלה לשמור אותם ולהחזיר להם למשפחה אחרי שהם התנחמו מצערים יש מצווה להציל אותם את הבגדים האלה רואים שעצם זה ש שהרי המשפחה רוצים לזרוק את הכל על על הקבר של המת ועצם זה שהם הזמינו את הכל לזרוק זה עדיין לא נאסר בהנאה רואים ראייה לרבבה שרק מתי שבפועל הבגדים בהם את המת רק אז הם נאסרים בהנאה דוחה הגמרא דברי הבריתה יכולים להתאים גם עם דעתו של הבה שעצם הזמנה וההכנה והייעוד שידים את הבגדים האלה תכריכים זה כבר נאסר בהנאה ר התם שם הם לא הזמינו מדת להכין את הבגדים האלה לצורך תכריכים רק משום מררו משום צערם הם עשו את זה שואלת הגמרא ה החי אם זה לא נקרא הזמנה כיוון שזה מחמד צערם היינו דקט זה מה ש כתוב שם בהמשך עלה על הדין הזה אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים שמצווה להציל את הבגדים ולהחזיר דווקא שהבגדים לא נגעו במיטה כ שזרקו אבל אם נגעו במיטה זה כבר ממילא נאסר אסורים בהנאה ואם אנחנו אומרים שזה לא נחשב זריקה מדת אם זה היה רק מחמד צער אז אפילו אם זה נגע במיטה זה אמור להיות עדיין מותר תרגמה הולה תרגם אולי דברי רבן שמ גמליאל שמדובר כאן שהמת שוכב במיטה נקברת עמו מה שנופל על נאסר לא בגלל משמשי המת אלא גזרה משום דמח לפי בתככי המת שמה יטעו ויחשבו שם היו התכריכים כי הרי אין דרכו של מת לשכב במיטה הנקבר עם או בלא תכריכים ואם עכשיו יבואו וייקחו את הבגדים האלה כי ידעו שהם בפועל לא נאסרו בהנאה כי כל מה שהניחו שאר בגדים זה היה רק מחמד צערם ולא משום הזמנה שם באמת עשו את זה מדעת אז הם טירו להם לקחת את זה אנשים יחשבו שלוקחים תכריכים כאן ויחשבו שתכריע מותרים בהנעה לכן גזרו ש זה יישאר אסור בהנאה מביאה הגמרא כעת את הראיה הרביעית בסדרה הקודמת של הראיות לדעתו של הבי שסובר שההזמנה שמזמינים את התכריכים לצורך המת זה כבר לבד עוסר אותם בהנעה גם בלי שבפועל כרכו בהם את המת תשמה ברייתא כיס נרתיק שעשאו להניח בו תפילין אסור להניח בו מאות כסף זה נאסר כי זה נחשב תשמישי קדושה אם בדרך הקרא יניח בו תפילין הוא לא הופך להיות תשמישי קדושה יניח בו מאות אז אם כן רואים שעצם ההזמנה כבר יש לה ממשות כמו דברי הביה אומרת הגמרא רב יסביר אימה זאת אומר שכוונה של הברייתא השאור להניח תפילין ובפועל הניח בו תפילין אז אסור להניח בו מאות כמו דברי רב חסדה כעת מביאה הגמרא את הראייה הרביעית בסדרה השנייה ות לדעתו של רבא שהזמנה לבד זה לא מספיק בשביל לאסור בהנאה אלא צריך בפועל להשתמש בו לצורך המת וכאן אנחנו נראה ש בסוף יש באמת ויכוח בין תנאים בעניין הזה תשמע אדם אמר לאומן עשה לי תיק של ספר תורה או עשה לי נרתיק של תפילין עד שלא נשתמש בה אין תשמיש קודש מותר להשתמש בהן לצורך חול למה כי עצם זה שהוא הזמין את זה לקודש זה לא נחשב עדיין שזה נאסר כמו דברי רבה נשתמש בהן תשמיש קודש אסור להשתמש בהן חול אז אם כן יש כאן ממש ראיה לדברי רבא שעצם ההזמנה לא וסרת עדיין אלא עד שהשתמשו בפועל רק אז זה נאסר בהנאה אומרת הגמרא נכון באמת מכאן יש ראיה לדברי רבה אבל אומר הביה אתה לא מ זה לא קושיה אבל דעתי כי באמת יש בזה קלוח תנאים היא לתניה יש דעה שסובר שעצם ההזמנה כן יש לה ממשות וזה כן אם אתה מדבר על תפילין זה כבר נחשב תשמישי קדושה ובמקרה להבדיל בתכריכים של מת זה כבר נאסר בהנעה עץ מי שהזמינו את זה לצורך מד תניה אדם עשה תפילין וציפה אותן בזהב יש מבהרים שעושה את הבתים עצמה מזהב יש אומרים שהוא ציפה את הבתים שמאור בהמה טהורה בזהב זה מקרה אחד מקרה שני או שתלה להן היינו הוא עשה בתים יש את בתפילין הרי יש את הפרשיות ויש את מה שרואים בחוץ את הצורה של הבתים של התפילין אם הוא עשה את זה תלה להן מאור של בהמה שאסורה באכילה שמכונה כאן טמאה פסולות תפילין האלה פסולות צריך שיהיה בתים רק מאור בהמה טהורה ואם תלן באור בהמה טהורה כשרות אם הוא עשה את הבתים מאור בהמה טהורה זה כשר עכשיו נכנסים כאן לדיון האם צריך לעשות את הבתים לשם קדושת תפילין לפי התענה הראשון אף על פי שלא איבד את האור לא אבדן לשמן לשם קדושת תפילין כי העיבוד זה כמו שמזמינים את זה לשם תפילין וההזמנה ה אינה דבר של ממש אז אם כן אין עניין לאבד לשם תפילין כיוון שהזמנה עליו מילתה אין עניין להזמין לשם תפילין לא צריך שה בתים יעשו לשם קדושת תפילין רבן שמעון בן גמליאל אומר כמו דברי הביה אף אם הוא בא ועשה בתים מאור בהמה טהורה פסולות עד שיאבדו ששמן כי לפי דעתו הזמנה מילתה צריך שהתפילין יהיו מעובדות בהזמנה לשם תפילין תפילי פלאים אז באמת רואים שיש ויכוח בנושא הזה האם יש ממשות בהזמנה שזה דעת הבה ולכן אם אנחנו מדברים על מת אז אנחנו אומרים עצם זה שייחדו את התכריכים לצורכו זה כבר נאסר בענה אבל אם מדברים על תפילין צריך לעבד את הבתים לשם קדושת תפילין אז זה דעת הביי וראינו ב ית שזה דעת רבן שמעון בן גמליאל ויש את הדעה של חכמים שלא צריך לאבד לשמה ואם כן רואים שהזמנה אין בה ממש כמו דברי רבה ואם כן אותו דבר גם לגבי תכריכים אפילו אם הוא אחד את התכריכים לצורך המת הם לא נאסרים בהנאה אמר ל רבינא לרבה מה בכלל הויכוח שלך עם הבאה האם כשיש כאן מת והזמינו לצור הכינו בשביל לא תכריכים אם זה נאסר בהנעה או לא מי מכין בכלל תכריכים לצורך מת אחרי שהבן אדם כבר מת מק דוכתא דרמו באמת כבר מוטל לפניהם מת והרג בגד למת רק אז מתחילים להרוג בשביל תכריכים בדרך כלל הורגים תכריכים בשביל כשאדם עדיין חי לא עושים את ההריגה של התכריך לצורך אדם כשכבר נמצא וצריך כבר לטפל בקבורתו רוצים לזרז כמה שיותר את הקבורה מכינים את זה לפני אמר לי רבה אן יש מקומות שמשים את המת ומכינים לו את התכריכים כגון שכוי דפניה המתים של המקום שנקרא אפניה שהיו עניים לא היה להם המון להכין תכריכים מראש רק אחרי שבן אדם מת היו גובים בשבילו כסף והורגים בשבילו תכריכים ו במקרה כזה באמת הוויכוח האם זה נעסה בהנאה בעצם ההזמנה או לא דרש מרימר כמו מי ההלכה לפי דעתו הלחת עקבתי דהבי ורב רבנן אמרי לפי דעת רבנן ההלכה הלחת עקבתי דרב וכך באמת עוסקת הגמרא איל את עקבתי דרבה שעצם ההזמנה אין בממשות ועד שבפועל לא כרכו בתכריכים את המת הם לא נאסרים בהנאה מביאה הגמרא תנו רבנן הרוגי מלכות הכוונה אדם שמרד במלך ישראל ולכן הוא חייב מיתה והוא נהרג למי שכם הנכסים שלו לפי רבנן נכן למלך רבי יהודה סובר שנחסם ליורשים כמו שנראה מיד לגבי הרוגי בית דין מי שנהרג בארבע מיטות בי דין לפי כל הדעות נכס ליורשים רבי יהודה כמו שאמרנו אומר אף ורגי מלכות נכס ליורשי אמרו לי חכמים לרבי יהודה אבל הוא כבר נאמר בנביא על אכב מלך ישראל שהרג את נבות הוא הרג אותו באיסור בכל אופן אבל הוא בא להטעות את הדיינים שנבו הוא מורד במלכות אז כתוב שם הנה בקרם נבות אשר ירד שם לרשתו אתה רואה מכאן שאחאב ירש אדם שנהרג כי הוא היה מורד במלכות אתה רואה שירוש אתו למלך ולא ליורשיו אמר להן לא אחו היה היורש של אותו נבות כי הוא היה בן דוד שלו בן אחי אביו היה וראוי יורשו היה שואלת הגמרא ל בסדר הוא ראוי ליורשו אבל הוא לא ה יורש הראשון ועלו מקובל אצלנו שהרבה בנים היו לנבות שהם ירשו את אביהם אמר להן אותו ואת בניו אכו הרג שנאמר אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אז רואים שההוא גם הרג את בניו ואם כן היורש הבא במקרה של נבות היה לא היה עוד יורש אחר לפני הבן דוד ולכן אכאב ירש אותו בלי הטעם שהמלך יורש את אלה שמורדים במלכות יכול להיות שבדרך כלל יורשים אחרים באמת יורשים ורבנן שסוברים שאחיו לא הרג את בניו של נבות אם כן איך הם יסבירו אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו שקדוש ברוך הוא ידרוש מאחו יעניש אותו עליהם ההוא בנים הרוין לצאת ממנו כיוון שאחאב הרג אותו לא יכל להביא בנים נוספים ואותם בנים באמת הוא אחו יענש עליהם על זה שהוא הרג את אביהם והוא לא ולכן אביהם לא יכל להביא אותם שואלת הגמרא ביש למה לפי דעת חכמים שם המנדה אמר ש נכסיהן של הרוגי מלכות למלך היינו דכתיב שכתוב שסחרו די שקר שהעידו על נבות בערך נבות הינו קילל את הקדוש ברוך הוא אלוקים וגם את אחיו מלך מובן למה היו צריכים להעיד שהוא קילל את המלך כדי שיחייבו אותו לא רק בגלל מיטת בית דין אלא גם בגלל מורד במלכות כי במורד מלכות דעת חכמים שהנכסים הולכים למלך כי רצו שזה יגיע למלך א לפי רבי יהודה ש שהוא המנדה אמר שסובר נכסיהם של ארוגי מלכות ליורשי והם רצו להעיד על נבות שהוא קילל כדי שאחיו יירש אותו בתור היורש למה לי ומלך למה הו צריכים להעיד עליו שהוא גם קילל את המלך עצם זה שהוא קילל את הקדוש ברוך הוא הוא חייב הרי מיטת בית דין של סקילה והנכסים שלו ילכו לאחאב כי הוא יהיה אונה הגמרא ולטעמי ש נכסה הרוגי מלכות למלך אלוקים למה לי למה ה היה צריך לומר שהוא קילל אלוקים עצם זה שהוא קילל את המלך כבר הוא חייב כי הוא מורד במלכות אלא הסיבה היא לאפוש ריתך כדי להרבות את כעסם של הדיינים עליו כדי ש לא ירננו שאחאב סך הכל רצה שיהרגו אותו את נבות כדי שהוא ירש אותו החינמי גם לשיטת מה שהעידו עליו שהוא קילל את המלך לפוש ריתך להרבות את כס הדיינים עליו שואלת הגמרא ביש למה למען ד אמר נכסיהן למלך היינו לכתיב זה מה שכתוב אצל יואב שנהרג על ידי שלמה המלך וינוס יואב אל או אל השם אל ה משכן ויחזק בקרנות המזבח וכתיב כתוב בנביא שיואב אמר לבניהו שאת בניהו שלחו להרוג את יואב שבן איהו אמר ליואב תצא מאוהל השם ויאמר לא כי פה המות הוא רצה שיהרגו אותו כדין אה סנהדרין שהורגים בן אדם במיטת בית דין על מה שהוא הרג את הנפש הוא לא רצה שיהרגו אותו בשוא מורד במלכות למה אם אנחנו אומרים שמורד במלכות נכסיו למלך אז מובן למה יואב רצה לא להיות נהרג משום שו מורד במלכות כי הוא רצה להרג משום מיתת בדן כדי שנכסיו יהו ליורשיו המנדה אמר שאפילו מורד במלכות נכסיו נכסה ליורשים מה נקא למיני מה אכפת לו אם המלך אם ירו אותו משום מורד במלכות או משום מיתת בית דין אונה הגמרא לחיי שעה הוא רצה להרוויח עוד זמן לחיות עד שילחו לשלמה המלך ויאמרו לו את מה שהוא אמר ועד כאן דף מח א
לצפיה בתכנים נוספים: