הדף היומי מסכת סנהדרין דף מה

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף מה

[מוזיקה] סנהדרין דף מ השו מתחל בעזרת השם במשנה שבסוף הדף הקודם כמו שכבר הזכרנו ל נראה שוב בגימור לא כתוב ורגמו אלא ורגמו אוסו אז משמעו בסוסו רק הוא עצמו נסקל אז אומרת המשנה שו לפני בי משו אבל בכל זאת מכסים את ערוותו בחתיכת בגד אישו מכסים את ערותה מלפני מאחריו ד רבי יהוד ים אמרים אויש סקל אורום ואש רומו נראה בגמ את המקור אומרת הגמור רבון איש מס פרק אחוד מלפנו פרק זה חתיכה זה קטע אז רשי אומר שתי פירושים או שפרק הכוונה על גופו רק מעט ממנו מלפניו או שפרק הכוונה על הבגד חתיכת בגד קטנה ואשו שני פוקים מלפ בגם אחורי הזהר דרב ודריש ק נושב אומרק ורגמו אוסו אז בעצם אוסו מלמד אותי שוסו סוסו אבל יש כאן עוד לימוד אוסו לא אוסו מה אוסו ולא אהו וסו נו שלא סוקלים אותה בכלל ס בזור כתוב ומרת שגם איש סכילה אל אוסו אוסו בסוסו או אוסו בסוסו רבי יהודה אמר אוסו בסוסו אוסו לא בא למהט אישה זה בא ללמד את הדין ש נסקה לרום וממילא לא ישני איש ולא ישני אישו ברגע שאין לי מיות יש לנו כלל שאיש והכוס איש או לאיש לכל בס שבתיו הכללים שווים אלא כל התכ בש זמרו אז אין אישום מיוט אומרת הגמור לממר דרבון חיש רורה ורב יהודה לא חיש רורה ו שמ מה הכוונה כאן רואים שחומים חוששים לאירו שאם נשקול את הערומה שמה יתנו בעיניהם הגברים ויבואו לידי אירור רשי מסביר שנכון שהבאנו פסוק אוסו ולא ויסו אבל גם לולי הפסוק צריך אולי להפשיט אותה כדי שתמות מהר לטובתה אלו מה חוששים להירו ורב יהודה לא חושש להירו ולכן הוא אומר להפשיט אותה אבל זה מאוד קשה לפי פירושו של רשי כמו שרוך לנר מקשה איך אפשר להקשות לרבי יהודה שהוא לא חושש להירוס את עצמו כאן זה גזרת סקוס ו מה אפשר לעשות לפי טויס זה כן מיושב הקופונים בסוטה רואים את שיטותיהם הפוכות טנן הכהן אוחז בגודו של הסוטה שמביאים אותה למקדש אחרי שבעלה קינה לה שלא תסתר עם פלוני והיא נסתרה איתו אם ניקרו כרגיל ניקרו ואם נפרמו קרע משונה לכאן ולכאן חתיכות קטנות נפרמו הוא צריך לאכול את בגדיה ולקרוע אותם איך שהם יקראו לא משנה עד שמגע לליבו וסו סרסור הוא גם סותר הוא הוא מגלה ערה וסותר את קלית ערה רב ודר אלי ג הקופונים רואים שהם הפוכות אומר רבי אס שרבי יהוד חושש לאר שצ מבז זקו ויסגרו בו פרח קהונה יכול להיות שתשתה מהמים ותשאר בחיים תגו בפרח קהונה אבל אוכל בסקלת או מקטלה הרי נהרגת אז אין חשש לכן רב יוד לא חוש להרו כיוס סג בניס כשרו זכל אתרומה יבוא להתגרות באחרות אמרגנו אין צי ש אומר ו דרב יוד רב יוקש וזה תרצ גם יש רמו ששנו כו שרצנו דרב קש אומר כתוב רו כל הנושים שהתירו אנשים ות הבזיונות נו אז אם לא נ אותה אז אם צא זכו אין כאן איסור ואנחנו רוצים לבייש אותה אפילו שהיא זכו שההיא לא נטמעה מכל מקום פרוצה איתה שר הי קינה לבלה שלא תיחד עם פלוני והיא כן התייחדה אבל לאח שהיא נהרגת אין לחי סוגל מזה אז אין סיבה ש לבזות הדגם בהפשטה והטעם לא משו אירו וכי תים לביד בוטרה מיסר אותה גם במיסה וגם בזה אומר רב נחמן רבב או מקו ואהבתו לרח כו גםם הוא חייב מיס ברור לו מיס יופי ל תזהו אז אומרת הגמרה אם כך למרב נחמן תנו רב יהודה חולק על זה אמרת הגמ סרב נחמן חלקו מה מי יופי אותו מהו החכים סוברים בז דש עדי מגפ דהיינו גדול בעיני אדם הביזיון שלו מאשר נוחות גופו לכן נוח לה שתסתכל בלבושה אפילו שהמיטה שלה תשתה תממ ויש שער הגוף ועדיף לזה מאשר הביזיון להפשיט אותה אז זה ברס מיס יופי ומרס סבר ניח בגופי עוד מזינ עדיף לאדם שיחסוך צר הגוף אפילו שיתב בכך לכן עדיף לה שתפ שיטנה כך היא תמות מהר זה המיס יופי שלה אומרת המשנה ביס סקילה שמשם הפילו אותו לארץ או גובע שתי קומות קומת הדם זה שלש זאת אומרת שהיה גבוה שמות ומשם הפיל אותו לארץ איך מנודים שידו שעבר את עבריה דחפו על מוסב הוא דוחף אות על מותניו והוא משכב פרדן דהיינו הוא נשכב והוא נופל על בטנו נפח ליבוי רשי אומר על פניו הוא מגונה אותו ואז יורדים למטה אופ על מוסב על גבו ואם מז בו בתחיה זו עצמה יצו לא צריך לסקול בבנים ואם לאם עדיין חי אז העד השני נו שמונת שם נוסבו מז בוצ ל רגו בכל ישר גוד אבנים ע שהוא מ שנאמר ישן יד נו אמרת הגמ קומו שלו כרי הפיל אותו מעומד ולא מיושב אז זאת אומרת שעד ראשו יש עוד קומה הרי כן שול שלוש קומות תמוס וי בנכו י פחות מזה הוא לא ימות ומינו יש משנה מס בקמה כתוב בתו אדם חופר בורב שסורב ונפל שם שורר חמור אז הוא חייב לשלם את השורר החמור שמת אז כתוב במשנה אךד החופ בורר ואך וד החופר שיח מאור חריצי צין לא משנה כל חפירה שהיא אם כך למה נמר בתר בור זה בא ללמד מה הבור שהוא כדי לומיס והיינו עשור פוחים כי סתם בור הוא לא פחות מעורות פוחים אפ כול כדי לאמיס שיש בו כדי לאמיס ואיזה עומק זה עורות פוכים אבל אם זה עמוק פחות מעורות פוכים ונפל שם שו וחמור ומס פטור אז רואים שבעור פוכים כבר יש שיור לומיס למה צריך תמוס אומר רב נחמ מרבב מופ שימות מהר שואלת הגמ גב גבע יותר משתי קומות שיש מ מאוד מהירה אנגל אומר רשי אם גבוה יותר מדי מתפזר גופו ועברי מתפרקים וקרסו נבקעת אז זה לא מיס יופי אז זה מצב ביניים זה לא מדי גבוה לא מדי נמוך זה מה שעושים כדי שהיה לו מי יופי למדנו איךו י כתוב שהקדוש ברוך הוא זיר ב13 מגבולה עד אחרי ממד הר סיני לא השיגה בו יד בהר סיני כי סוקל הי סוקל או יור הי יורי תו רבן מני שאלה שנידונו אלה שנהגו באר סיניא שבחיה צריך לדחות אותם ממקום גבוה תעמוד למר יור זה לשון השלכה כמו יור בים ומנין שבסקי סקילת אבנים תמוד למר סוקול שהוא לשון סקילת אבנים כמו שכתוב סקול א שר בבונים ומני שבסקי בתחיה שאם נצרכו שתיהם כגון שדחפו אותו ולא מת אז עושים לו את שתיהם תמוד למר סוקול אי סוקל או יורה יורה הכפלות מלמדת אתי כי אם מספיק אחד מהם או זה או זה היה צריך כתוב סוקול או יורי מזה שכתוב פעמיים זאת אומרת שלפעמים צריך לעשות את שני ומנין שהי מז בתחי וצו ולא חייבים לסקול תעמד למה אוי יורה יורה יש מצד אחד כן אוי המחלקת שלפעמים מספיק דבר אחד שאם הוא ו מד בתחיה עצמה אז לא צריך לסקול מנין שף לד של חי י אז קודם כל דים אות מקום גבוה בלשון עתיד בלשון עתיד סס ור נובן גט אחד לחוד יכול להרים את האבן רב ש ש בני אדם ומר שה מקש בריסה הזו תיק שלוכי גופה הבריה עצמה קשה שני ב מה כתוב נולו ונונו הליב שויד או דיד ללא בחברי זה מס שני בני אדום אז אדם שני עוזר לו להרים את זה אבל אחר כך הוא מתרחק וזב את האבן ושוד לאיו רק אחד מהעדים רק הוא זורק עלב האבן כמו שכתוב במשנה כחד תיס מרזי שתבוא עלי מכוער גדול שניים לא יכולים לכוון כוחם להשליך באותו רגע זה משליך זה מעכב יחידי משליך בכוח מה כתוב עמל רגמו וכולו על ידי כל כלל ישראל אז מה יש כזה מצב אות מולם לאשו בודום תמיד הוא מת מהאבן הראשונה אומרת הגמור מי קמינה דוביץ שצריך להיות כך שיכול להיות כך מי צריך קמינה אם צריך באמת זה לא קרה אף פעם אבל אם צריך אז ככה המצווה שכולם יסכלו אותו אוממה מרן בבריה אבן אוס וכולו משמע שכל הימים הייתה מוכנת שם אבן ואני אכס אבן שניס קלבו חס יץ שניטלו חסקי כמו שנראה ללון וחף שר החרב שהורגים את החב סף ח סודר שננ בוזה שחב חנק כולו גבור עמ למדים ז מכפלות כב תגנו אז רואים שהיא גברת האבן אז איך האבן תמיד מוכנה אגמור צריך חילו באמת מיד אחרי הסקילה שקוברים אותו קוברים גם את האבן ומיד מכינים אבן אחרת האבן תמיד מוכנת תמיד יש אבן אחרת אומרת הגמור גבור אמו יחד באותו קבר וא אי גבור אמוי אומר ר פופה אמו אמוי בתפוס מצד אחד כתוב תקברנו רק הוא עצמו מצד שני יש לי פלות קובר תקברנו זה בא למת שקוברים גם את הדברים שאיתם הרגו אותו אבל לא באותו קבר אלא בתפיסת קברו בתוך ארבע אמות של קברו אומר שמואל שמואל בא ואומר חידוש ניקט אידו עדים עדים שהעידו על אדם שהוא חייב סכילה ואחר כך לפני הביצוע בפועל נקטעה ידם פוטר לא סוקלים אותו מת דעד דים תהיה בושו לק הם לא יכולים לסכל אותו כי אין להם ידיים אומרת הגמור לטו דים גד מדקור עדים שבאו להעיד על אדם שהוא חיב סקילה ואין להם ידיים אוחנ פסילה אם כך למה שמואל אמר קטו משמ שדווקא קטו אם היו גדמים לכתחילה זה כן למה הרי אי אפשר לקיים ידו עדים אונה הגמור שיסודו מקר ידו דים שסו כבר ידו דים היד שהייתה בשעת עדותם צריכה להיות קיימת בשע סקילה אז אם לכתחילה ת להם יד זו היד שיש להם ואיין כאן שינוי אבל אם קרה שינוי הייתה להם יד שלמה ועכשיו היא נקטעה אז אי אפשר לקיים את הפסוק אז לא סוקלים אותו מסו למדנו כל מוקם שידו שניים אדם שפסקו עליו מיס בבזן והוא ברח אז בכל מקום שיגיעו שניים לבזן אחר וימרו מעימנו באיש פלוני שנגמר דינו בבזן פלוני למיס הוא פלוני פלוני אדוב הרי אזה יורג על פי עדותם לכאורה אין לי כאן את יעד הדים הראשונים זאת אומרת שלא צריך את הפסוק כמו שכתוב מה שכתוב יד הועדים זה רק למצווה לכתחילה לא לקובה אונה הגמור תרגם שמואל בהן הין דוב דהיינו שהעדים עצמם שאדו בבזן הראשון הם באים לבזן האחר ואומרים אין אין ידוב אתם יודעים מי זה פלוני פלוני אידוב אנחנו היינו העדים בבזן לאיל ושם פסקו אותו למיסה ותשמחו עלינו והם סומכים עליהם שכך פסקו את הדין אבל יש לנו את הדם לפנינו ששכלו אותו שואלת הגמורה מי בהנ רוקד אקסים אכן שכתוב בפסוק אז צריך שיהיה חייב להתקיים הפסוק זה לא רק מצוו לכתחילה אני כתוב ברוצח מויס יומס אמקה רוצח הוא אם היה כתוב רק יומס אין ל במיס סובבו סיף מני שאם את כול יסיס סובו למשל שהוא ברח יכול רק לזרוק עליו חץ שאתה ממיס בכל מיס שאתה יכול להמיס תממ הכפלות מוס ומס המק מכל מקום אז רואים שאפילו שלכתחילה בסף זה לא לקובה אונה הגמור שסו מומס יש לי ריבו מיוחד אבל כאן שאין ריבו ה צריך שיוכל להתקיים יד הועדים ב בראשנו שואלת הגמור וגמ מני נלמד משם שלא צריך רק לכתחילה ידו עדים אונה הגמור שד וצח שנדון בבזן בסייף וגויל אדם דהיינו מיס שגיל אדם ממיט את הרוצח שוגג אדם שרצר בשוגג צריך לברוח לאר מיקלוט אם הוא יוצר מ מיקלוט אז גול אדם דהיינו קרובו של הנרצח יכול להרוג אותו גמור כאן הולכת לפי רשי עם השיטה שיש מצווה להרוג אותו אז שני דינים אלו שני קס מק חוד שזה לא לעיכוב מה שכתוב בהם וכל שני סובבים כחוד מלמדים הכלל הוא שאם התר כותבת דין בפרשה אחת אז למדים משם מה מוצי בענייניו לכל המקומות אם הטרה כותבת הדים בשני מקומות זאת אומרת שהרה לא רוצה שנלמד למקומות אחרים כי אם הטר התה רוצה שנלמד הייתה כותבת רק מקום אחד והייתי לומד לכל המקומות כתוב בשתי מקומות רק בשני אלה לכן לא לומדים מקומות אחרים רוצח אודמן מה שאמרנו מו סיוס הכפלות גול אדם מהי תניה גויל אדם יום רצח מצ בגול אדם קרובו של נרצח ומני שמן גול אין לו קרוב שבז מעמידים גול שיהרוג אותו שנאמר בפיג ויבו מכל מקוים למ אנחנו פוסקים כמ רב קיב שאין מצוה ורגו הקופ זה שני כובים אז אי אפשר ללמוד משם עכשיו כך אנחנו הקש אומי בין קרוק קסיב עכשיו טמאה גימור על זה אומ מרשי שבר הפילר שאומי לאב רוקד קסיב ואנן נראה ללון בפרק ח הדין של בן סר מוירה אז מה קורה אוי אך וד מהם אביו או אמו של הבן הזה גידים אין לו ידיים או אילים או חיגר אין לו רגל או סומה עיו וחרש אינו נס בס שנאמר וסוף סובו ובי וי ולא גיד מין שיש להם ידיים שים לתפוס ציאו וחוץ המחנ ולא חריג יכולים ללכת ואמרו ולא למין בנינו זה מה שמה שהם רואים אותו ולא סומין איננו שמע בכולין ולא חרשין כי אם חרשים לא שומעים מה הוא משיב להם על תוכחה שלהם אז הם לא יודעים הוא שמע בתו לא ש בתוכ אז פשוט כמו ששמואל אמר אמר הגמ ש כל הפסוק מיותר כתובצ כמו שכתוב בשר הסול כל אורך דברים זה למה אלא ללמד אותי שכל הדברים האלה לקובה שם לא שיך לומר שזה מצווה לכתחילה מצווה לכתחילה שהוא לא גידם אבל כאן יתכן שזה מצו לכתחילה אבל ושמה הריה לשמואל כתוב ביר שתושב אבזור אז שב יש כזה רחוב שכולם מתאספים שם ורו את כל שלל היר מה קורה אין לו רחוב איחס לא נוהגים שם את הדין הזה דבר רבי שמואל רב עקיב אין לו רו כת רחוב פש מקמים זאת עד כג מה קיב סובר צריך ש רוו שה לכתחילה ואם אין אז לא מק את הדין קיב סבר קור דומה כמו שאם ההל רחוב אז מקמים שם אתן אפשר כעת למיד רחוב אבל דכו קרקסי ולא אומרים אין לה רחוב נשרוף את זה במקום אחר אז ריה ברורה לשמואל אומרת הגמורה אינו נמה אבל ז מלקס תנו תנו יש שתי תנו אחרים שהם סוברים שלא צריך קרוק קסיב אלא רק למצווה תנן כתוב שמצויר נטהר מביא אושם הזים מאדם הושם על בון יוד ימני בון רגלו על אוזנ ימנית אז מה קורה מצוו שאין לו בון יד אין לו בון רגל אין לו איזה וניס אז תנק אומר איין לוהר אולוס הוא לא יכול להתר הוא נשאר מצו הוא סובר כמו ששמואל אומר בנ קרקסי ואם אפשר לקיים את הפסוקים שלצ אין לו את הרז סקיצ רב ש ס ל שמוא יצ הם שניהם סוברים לא כמו שמואל לא צריך קר דקסי רק הם נחלקו עדיף רב עזר אומר אין לו בון אין לו אוזן אז מזים את אדם על מקום האוזן על מקום הבון רב שמון אומר דיף לעשות ז בכ שז ל שמלו הקופ לפ שניהם לא ב לא דוק ל הב אפשר ל מקום הבו ל דווקא בימין אפשר גם בשמאל עד כאן דף מ
לצפיה בתכנים נוספים: