הדף היומי מסכת סנהדרין דף מב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף מב

[מוזיקה] סנהדרין דף מב נעסוק היום בעזרת השם בברכה החביבה של ברכת הלבנה קידוש לבנה תחיל בדף מ עמוד ב שורה שישית מלמטה ואמר רבי אחא בר חנינה אמר בשם רב אסי שאמר בשם רבי יוחנן עד כמה ימים בחודש מברכין על חידוש החודש ברכת הלבנה עד שתתמלא פגימתה שיתמלא חסרונה זה צריך להיות בזמן שהיא מתחדשת סוף החודש הקודם הלבנה נעלמה תחילת החודש הזה היא מתחדשת ורק עד שהיא עד שמתמלאת פגימתה היא נקראת מתחדשת לכן עד אז אפשר לברך את הברכה של מחדש חודשים וכמה ימים בתוך החודש זה נקרא שנתמלא פגימתה של הלבנה שעד אז אפשר לברך ברכת הלבנה אמר רבי יעקב בר אידי אמר בשם רב יהודה עד שבעה בחודש נרד אמרי עד 16 בחודש ובין רב יהודה ובין חכמי נהר דה כ רבי יוחנן סביר ליו הם מסכימים עם דבריו שמברכים עד שתתמלא פגימתה של הלבנה רק שרב יהודה סובר למהוי כי יתרא שהלבנה תהיה כמו מיתר של הקשת המיתר שמתו בין שני הקצוות של הקשת הרי יש את הצורה של הקשת שזה חצי עיגול ויש מיתר שמתו בין שני הקצוות אז כש נה מתמלאת שהיא חצי עיגול זה אומר שתמלא הלבנה לפי דעתו וחכמי נארדה סברו שצריך להיות עיגול שלם מהבי כנפיה כמו נפה אז לפי רב יהודה זה עד היום השביעי בחודש אז הלבנה נהית חצי עיגול חכמי נהרדע שרוצים שיה עיגול שלם הם ממתינים עד 16 בחודש שואלת הגמרא אמר לירו מדפתי לרב ינה לפי רב יעקב בריידי ש אחרי היום השביעי בחודש לא מברכים יותר על ברכת הלבנה ולכל הפחות להבריך שיברך הטוב והמיטיב שהשם מיטיב לעולם שהוא מוסיף אור ללבנה בכל לילה עד אמצע החודש כמו שמברכים הטוב האמיתי ועל כל הטובות שהשם עושה איתנו אמר לי השיב לו רבנה התו כי חסר מאמצע החודש עד סוף החודש שהלבנה נסרת ומתמעטת בכל לילה מ מברכין דיין האמת וכן אנחנו נברך ברוך דיין האמת כמו שאנחנו מברכים על שאר הדברים שנראים לנו רעים ד לברך הטוב האמיתי שאתה מציע לנו שכשל בנה מתרבה האור שלה מתרבה נברך הטוב האמיתי לא שואלת הגמרא באמת למה לא לברכנו לתרבות תברך גם הטוב המיתי כשהלבנה הולכת ומהירה יותר ויותר וגם דן האמת כשהיא הולכת ומתמעטת ונשך אורה מתרצת הגמרא כיוון דהיינו אורכי כיוון שהקדוש ברוך הוא חקק כך בטבע העולם שבתחילת החודש יתווסף אור ובסופו תמט לא מברכי נן אין עניין לברך זה לא דבר רע או טוב זה דרך העולם לכן לא מברכים לא דיין האמת ולא הטוב והמיטיב ואמר רבי חא בר חנינה אמר בשם רב אסי שמר בשם רבי יוחנן כל המברך על החודש ברכת מחדש חודשים בזמנו כאלו מקבל פני שכינה כתיב הך לענין ראש חודש החודש הזה לכם ראש חודשים וכתיב התם בשירת הים שזכו עם ישראל להקביל פני השכינה על ים סוף והם היו מראים באצבע זה כלי וענווה כתיבתם זה כלי וענוה אז גם כשאנחנו זוכים לברר ברכת הלבנה אנחנו אומרים כאילו זה כליון וו אנחנו זוכים להקביל פני השכינה תנא דו בבית מדרשו של רבי ישמעאל למלא זכו ישראל ם ישראל לא זכו לשום מצווה אחרת אלא רק למצווה הזאת שהיא כמו להקביל פני אביהם שבשמיים בכל חודש וחודש בברקת הלבנה דים אמר הבה עכשיו אנחנו אומרים שברכת החודש ברכת הלבנה קידוש לבנה זה הקבלת פני השכינה לכך נ מרינו מאומד צריך לומר את זה בעמידה משום כבוד השכינה ובאמת ככה נהגו מרימר ו זוטר שאפילו שהם כבר היו זקנים וכבדי בשר ולא יכלו לעמוד היו מקטי נשענים על הכתפיים של עבדיה ומברכים ברכת הלבנה מה הנוסח של הברכה אמר לי רב הכ לרב השי בארץ ישראל במערב ומברכים ברוך מחדש חודשים אמר ליז רבשי אמר לו היי נוסח כזה קצר נשים שלנו נ של עידן גם היו יכולים לזכור בעל פה נמי מ כי אלא מה הנוסח כמו דבריו של רב יהודה דאמר רב יהודה ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר במאמרו של הקדוש ברוך הוא ברא שחקים וברוח פיו כל צבם שמש ירח כוכבים חוק סדר קבוע היום לשמש והלילה לירח וזמן למסלול שנה לשמש וחודש לירח נתן להם שלא ישנו את תפקידם ססים ושמחים לעשות רצון כולם רשי מביא את הנוסח פועלי אמת שזה היינו השמש והירח שפעולתם אמת שהם לא משנים מתפקידם וללבנה אמר שתתחדש ותמלא מהחיסון שלה בכל חודש ובזה היא תהווה תרת תפארת סימן לתפארת לעם ישראל שמכונים עמוסי בתן שגם הן עתידין להתחדש בגאולה השלמה כמו הלבנה שמתחדשת בכל חודש ולפאר אחר כך שכשם זכו לגאולה השלמה ומרה ליוצרם על שם כבוד מלכותו ואז חותמים ברוך אתה השם מחדש חודשים הפסוק אומר במשלי כי בתחבולות תעשה לך מלחמה אז כיוון שהבאנו את דבריו שאמר רב אחה בר חנינה שמע בשם רב אסי שמע בשם רבי יוחנן מביאים גם את הדרשה הזאת שהוא אמר במי אתה מוצא מלחמתה של תורה איזה אדם מקוים בו עיקר מלחמתה של תורה שזה ההבנה של הדברים באופן הנכון והוראת הוראת דינים נכונים ומי שיש בידו חבילות של משנה שהוא יודע הרבה משניות אם הוא לא יבין סברת משנה אחת הוא ידע ללמוד את הסברה ממקום אחר והוא ידע להקשות סתירות בין משניות ולהעמיד את הדברים על מיתתם אבל אדם שיודע משנה אחת יכול להיות שהוא טועה והוא לא מבין את המשנה נכון ואין לו שום דבר אחר שיעורר אותו להבין שהוא טועה רק ברגע שיש לו הבנה לא נכונה במשנה אחת ואז משנה אחרת נראית לא סותרת אז הוא מבין שכנ הוא לא הביא נכון משנה אחת ואז עם משנה אחת הוא מיישב את המשנה השנייה עד שהוא מגיע בסופו של דבר לדעת את הדברים ולהעמיד אותם על ה מיתתם ידוע שרב יוסף כונה בכינוי סיני שהיה גם מכונה מרי דחייה בעל החיתים במסכת ברכות והורות בסופם אז הוא עצמו קרא על נפשו קרי רב יוסף הנפשי כיוון שהוא היה בקיא מאוד ורב טבועות מי שיש לו הרבה משניות והרבה ידיעות שמלות לתבואה בכוח שור הוא הרי שמו יוסף ויוסף מכונה בכור שור בידי יוסף שמשל לשור בידי רב יוסף היה הרבה מאוד תבואות כך הוא אמר על עצמו ראינו במשנה שאם באים שני עדים להעיד נגד מישהו אז שואלים אותם באיזה זמן זה היה ונכנסים גם לפירוט באיזה שעה בזמנם לא היו שעונים היו צריכים לדעת את השעה לפי השמש אז לכן אם אחד אומר שזה היה בשתי שעות ואחד אומר בשלוש שעות עדיין עדותם קיימת כי אפשר לטעות בכזה הפרש אבל אם אחד אומר בשלוש שעות והשני אומר בחמש שעות שזה הפרש של שעתיים לפי דעת חכמים עדותם בטלה לפי דעת רבי יהודה עדותם קיימת אמר רב שמי בר אשי לא שנינו את הוויכוח הלה בשעות האם אדם טועה בשתי שעות או לא אבל אם אחד אומר ש שהסיפור היה קודם הנץ החמה אחד אומר לאחר הנץ החמה אפילו שזה זמן מועט של הפרש עדותן בטלה כי הנץ נץ החמה הוא סימן מובהק לפני הנץ החמה לא רואים את השמש אחרי הנץ החמה רואים את השמש לא יתכן שיטעו בהפרש כזה פשיטה לכאורה זה פשוט שלא יטעו מה החידוש בדברי רב שמי ברשי מתרצת הגמרא אלא הוא התכוון לומר במקרה שאחד אומר קודם הנץ ואחד אומר בתוך הנץ ברגע שבו רא הנץ עצמו חדש רב שימי שעלותן בטלה הנה מפשיטה כי הרי הנץ הוא סימן מובק רצת הגמרא מה הו דתם אני הייתי יכול לומר הא זה שמעיד שזה היה בתוך הנץ הוא עמד במקום גלוי שאיין דברים שמסתירים ואפשר שם לראות כל שביב של אור בגילוי הכה וזהר ר באלמה וד חזה הוא ראה את ההבזק והוא חשב שהוא הנץ ובאמת זה היה לפני הנץ אם כן אין כאן הכשה ונמר שעי דותן קיימת כי הראשון אמר לפני הנץ וזה שאמר בנץ הוא בעצם היה סבור שזה הנץ אבל באמת זה היה באמת לפני הנץ מהשמן רב שימי שלא תולים שהוא ראה הבזק אלא אם הוא אומר שזה היה בנץ אומרים שה הוא באמת ידע שזה הנץ הוא התכוון לנץ עצמו ולכן כיוון שזה דבר מובהק להבחין את ההבדל אז דותם בטלה משנה ללמדנו שהיו שואלים עד אחד ואחר כך ה מכנסים את השני וכולי ובהמשך שם כתוב שאם אמר אחד מהתלמידים שיושבים לפני הדיינים שהוא לא דיין הוא אומר יש לי ללמד זכות על הבן אדם הזה מעלים אותו מושיבים אותו ביניהם ולא היה יורד משם כל היום כולו אם יש ממש בדבריו שומעים לו משמע שמדברים כאן על אותו אחד שהיה לו זכות לומר ושמעו לו נשאלת השאלה ר אותו היום הוא לא היה יורד ותו לא למחרת הוא היה חוזר למקומו והתניה אם יש ממש בדבריו אם התלמיד הזה אמר דבר נכון שאף אחד דיינים לא אמר אותו אז היו מעלים אותו ולא היה יורד משם לעולם אם אין ממש בדבריו אז באמת נאמר מה שנאמר במשנה אנו יורד כל היום כולו כדי שלא תהיה עליתו מה שכיבדו אותו והעלו אותו לבית דין לשמע דבריו שזה לא יהיה ביזיון שלא יהיה רידה בשבילו כשמיד מורידים אותו כשרואים שאין ממש בדבריו אנשים לא לא ירצו לבוא ו אמר דברים כש יראו שאם הדברים שהם לא יתקבלו מיד מורידים אותם במשנה לא חילקה בין אם יש ממש לדבריו לבין אם אין ממש בדבריו בשני המקרים במשנה לחורה נראה ש היו רק באותו יום משאירים אותו אמר הביי באמת צריך לתרגם לפרש את דברי המשנה שאינו יורד רק באותו היום האם אין ממש בדבריו א אבל אם באמת היה היו מקבלים את דבריו הוא היה נשאר בין הדיינים לתמיד ראינו במשנה שנה שאם מצאו לנידון זכות לזכות אותו היו פותרים אותו ומזכים אותו ואם רוצים לחייב אז לא משלימים את הדיון באותו יום כי בדיני נפשות אם יצא לדיינים שצריך לחייב צריך להמתין עם זה למחורת והיו מזדווגים זוגות זוגות ראינו במשנה ודנים ביחד והיו ממעטים מאכל ולא היו שותים יין כל היום וכולי שואלת הגמרא יין מה אית מה לא למה לא שותים יין אותם הדיינים אמר רב אחא בר חנינה אמר קרא הפסוק אומר במשלי רוזנים אי שיכר מי זה אותם רוזנים דיינים שעוסקים בדיני נפשות שנפש האדם זה עיקר העולם הם עוסקים ברזולוצית אל ישתכרו היינו במשנה שהם ישבו 23 דיינים לדון אדם בדיני נפשות ולא היייתה להם החראה אז מוסיפים עוד שני דיינים ועוד עד שמגיעים ל-71 דיינים ואם עדיין אין הכראה אז דנין אלו כנגד אלו עד שתהיה הכראה אחד יצליח לשכנע את השני שואלת הגמרא מה יקרה אם לא ראו אלו את דברי אלו אף אחד לא הצליח לשכנע את השני מי אמר רב אחה פוטרין אותו וכן אמר רבי יוחנן פותרים אותו הוא יוצא זכאי אמר לרב פפא לביין וליפ טרי מעיקר אתה הי רוצה לזכות אותו והצילו העדה אומרת התורה צריך לנסות לזכות אז אם בסוף המסקנה אם בסוף לא תהיה אם לא תהיה אחרה הוא יוצא זכי אז תזכה אותו כבר עכשיו אמר לי הבה אחי אמר רבי יוחנן כדי שלא יצאו מבית דין מעורבבים לגנאי לבית דין שלא ידעו להכריע את הנידון זה לא טוב שם יצאו בלי מסקנה ברורה ולכן מנסים עד כמה שאפשר כן להכריע אקד אמרי יש אומרים שהשאלה הייתה על ה-23 דיינים אמר ליפ להבה כ-23 לא מצליחים להכריע מה לי הוסיפו למה המשנה אמר שיך להוסיף עוד שני דיינים ועוד שני דיינים עד שמגיעים ל-71 ליפטר מבית דין כמה בהרכב הראשון של 23 כשאין להם מכרעה ידונו אלו כנגד אלו אם יראה אחד מאלו את דברי אלו יכריע את הדין ואם לא יפטרו אותו אמר לי השיב לו הבעיה רבי יוסי כ קבטח באמת כך סובר רבי יוסי לתניה רבי יוסי אומר כשם שאן מוסיפין על בית דין של 71 וברגע ש אי אפשר להכריע מזכים כך הן מוסיפים על בית דין של 23 הם ישבו הרכב של 23 אם הם לא יודעים להכריע לא מוסיפים עוד דיינים לפי דעתו אלא פותרים אותו אבל חכמים סוברים שעדיף להוסיף עוד דיינים ולהכריע מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא בסוף הדיון אומרים נזדקן הדין אבל זה דווקא בדיני ממונות אומרים נזדקן הדין ואן אומרים בדיני נפשות נזדקן הדין קודם כל מהי נזדקן הדין מה אתה אומר פה בעצם אי לימה אם נאמר קש דינה א זה היה דין קשה צריך עוד לעיין בו אם כן אי פחה מיבא אלי הבריתה אתה צריך לומר הפוך מדיני נפשות צריך יותר מתינות אז אפשר לומר אחרי שמסיימים או יש פה עדיין א מה לעיין אבל בדיני ממונות שהכריעו האחרה היא החראה ברורה מה צריך לומר שיש עדיין מה לעיין מתרצת הגמרא שני תירוצים תירוץ ראשון באמת זה הכוונה קש דינה שהוא דין קשה ובאמת צריך להפוך את ה דברים אמר רבונא בר מנוח משמי דרוח ברי דרבוקה היפוך אין אומרים בדיני ממונות נזדקן הדין למה כי מכריעים באמת לא אומרים שיש עד מה לעיין בדיני נפשות כן אומרים את זה אם יש מישהו עוד שיכול לומר זכות אז הוא יכול לבוא ולומר זכות תשובה שנייה רבשי אמר לעולם לא תהפוך אל תהפוך את הדברים בבריתה ובאמת אומר רק בדיני ממונות נזדקן הדין אבל מה ה נזדקן הדין זה לא הכוונה שהוא קשה אלא חכם דינה החכמנו בדיני העמדנו אותו על בוריו אנחנו לא צריכים יותר לאיין בו דיני ממונות שלא צריכים עוד דיון שהכריעו אומרים נזדקן הדין היינו החקים הדין אבל בניני נפשות אתה אף פעם לא יכול לומר אזה תקן הדין כי אם ימצא אחד זכות מחזירים את הדין אז יש עוד מה לעיין תמיד בקשה הגמרא מיטיו קושיה מברייתא גדול שבדין אומר נזדקן הדין אם אמרת בשלמה נזדקן הדין היינו חכם דינה שהחמצנו דין שלם ומוחלט העמדנו אותו על היינו דאמר זה מה שאומר את זה הגדול ש בדיינים הוא מודיע לאלה שינו שמינו כמו שצריך והדין על בוריו אלאם אמרת קש דינה שהדין הוא קשה ויש עוד מה לעיין בו לא סגייה דלא אמר גדול כיסוף יודיק מכסיף נפשי למה דווקא גדולה דנים אומר את זה הוא מבייש את עצמו שאומר לא הצלחנו לעמוד על מכו של הדין אומרת הגמרא אין עדיף שהוא יגיד את זה אפילו שהוא מתבייש מאשר שדיין אחר יאמר קשה היה עלינו את הדין ואז הוא בעצם מבייש את גדול הדיינים שהיה לו קשה אינו דומה מתבייש מעצמו ל מתבייש מאחרים שבן אדם עצמו אומר על עצמו דבר שהוא לא לא כבוד גדול בשבילו אז זה לא כזה בושה כמו שמישהו אחר אומר את זה עליו אי קד אמרי יש אומרים שהגמרא הקשתה מהברית בצורה הזאת כתוב כאן שגדול הדיינים אומר נזדקן הדין אם אמרת בשלמה נזדקן הדין היינו קש דין הדין קשה ועדיין לא עמדנו בו על בוריו יש עוד מה לעיין בו היינו מובן למה גדול הדינים אומר את זה כמו שאמרנו קודם דינו דומה מתבייש מעצמו מתבייש מאחרים עדיף שגדול דיינים יומר את זה על עצמו מש שאחרים יאמרו את זה עליו שהוא לא הגיע לדון את הדין על בוריו אלא הם אמרת שנזדקן הדין הכוונה חכם דינה שהדין הזה יצא על בוריו אז למה הגדול ש בדיינים משתבח אשבו ם אשבח נפשי משבח את עצמו שהצליחו להעמיד את הדין על בוריו והכתיב הפסוק אומר י זר שאחרים יהללו אותך ולא פיך אתה אל תתעלל את עצמך מתרצת הגמרא שני מילתא דבי דינה שונים הדברים של בית הדין ד הגדול רמיה זה מול על גדול הדיינים הוא מדבר בשם שאר בית הדין את דבריהם כדתנן כמו שראיינו במשנה שכשמו את המשא ומתן את הדבר היו מכניסים את בעלי הדין מכניסים אותם וגדול שב שבדיים הוא אומר את ההכרעה איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייו ולכן גם אם ה הכראה היא חכם דינה שהצלחנו באמת להעמיד את הדין על בויו גדול הדינים אומר את זה אפילו שזה נראה שהוא משבח את עצמו כי עליו מוטלים הדיבורים שצריך לומר בבית הדין אז הוא אומר מה שצריך לומר ככיוון שזה מה שצריך לומר הוא אומר את זה לא בשביל לשבח את עצמו אלא בגלל שזה דיבור שצריך לומר בבית הדין וכל הדיבורים הם נאמרים על ידו הדרן לך פרק חמישי פרק היו בודקים מכאן אנחנו עוברים לפרק השישי פרק נגמר דין אם נפסק הדין שבן אדם חייב מיתת בית דין ה פרק שלפנינו מדבר על מיטת בית דין של סקילה מוציאין אותו מבית הדין בשביל לסקול אותו לסולו כי בית הסקילה היה נמצא מחוץ לבית דין רחוק קצת שנאמר התורה אומרת לגבי מי שקילל שהוא מכונה מברך השם כתוב עליו הוצא את המקלל ואז סקלו אותו ורגמו אותו כל העדה רואים ש צריכים להוציא אותו מבית הדין כדי לשכול אותו כשיצאו מבית הדין לבית הסקילה המקום שבו סוקלים אדם אחד עומד על פתח בית דין והסודי בידו כדי לנופף אם יהיה צורך לאלה שהולכים לסקול וא אדם רכוב על סוס לכיוון בית הסקילה רחוק ממנו מזה שמחזיק ב סודרין כדי שיהיה רואה הוא צריך לא להתרחק יותר מדי צריך שזה שעל הסוס אפילו שהוא קצת רחוק לא יהיה מדי רחוק אלא הוא יוכל עדיין לראות את זה שמחזיק את הסודר בפתח של בית הדין ואם אומר אחד מן הדיינים אחרי שכבר הוציאו את אותו חייב סקילה בדרך לסקילה אחד מהדיונים אומר יש ללמד עליו זכות הלה זה שמחזיק בסודי מניף בסודי מסמן לזה שרוכב על הסוס שיש כאן ללמד זכות על הבן אדם והסוס רץ מהר לאלה שמוליכים את הבן אדם לבית השקילה ומעמיד אותם נוצר אותם מחזיר אותם לבית הדין ואפילו ם הנידון עצמו בדרך אומר יש לי ללמד על עצמי זכות מחזירים אותו לבית הדין כדי לשמוע את דבריו ואפילו אם זה קורה ארבע וחמש פעמים אבל אם הבן אדם הזה מתחכם הוא עושה את זה כל הזמן אז לא תמיד אנחנו ניתן לו זור ובלבד שאלה שהולכים איתו שומעים שיש ממש שיש טעם בדבריו אבל אם הטענה שלו היא טענה של הבל לא מחזירים אותו במשנה אמרנו שהמקום שקלו בו היה מחוץ לבית הדין משמ שזה הה יכול להיות בתוך העיר רק לא בתוך בית הדין ולא סמוך לבית הדין שואלת הגמרא בבית הדין רק היה חוץ לבית הדין הו דהבה ותו לא לא היה צריך להרחיק אותו מחוץ לעיר ו בברייתא תניה בית השכילה היה מחוץ לשלוש מחנות מחוץ למחנה שכינה מחוץ למחנה לביה ומחוץ למחנה ישראל במילים אחרות זה היה צריך להיות מחוץ לעיר אומרת הגמרא אן נכון כדכ אמרת צריך להוציא אותו מחוץ לשלוש מחנות דקתני החי הסיבה שבמשנה כתוב שהוא היה מחוץ לבית הדין כי אפילו אם בית הדין בעצמו מחוץ לעיר נפק מינה דנפיק בית דינה בעצמו יתיב חוץ לשלוש מחנות אבדין על בית השקילה חוץ לבית דין אפילו שאפשר לעשות את בית השקילה בתוך בית הדין כי הוא נמצא מחוץ לשלוש מחנות לא יש הלכה מיוחדת חוץ מזה שבית השקילה צריך להיות מחוץ לשלוש מחנות הוא גם צריך להיות מחוץ לבית הדין אב דינן בית השקילה חוץ לבית דין למה שני טעמים א' כי יחיד לא מתח זה בית דין רוצחים שלא יראה הדבר שבית דין עצמו הם רוצחים אם בית השקילה יהיה סמוך לבית דין זה יראה כמו שבית דין זה מקום של איבוד נפשות זה גנאי לבית דין שם יקראו הורגי נפשות ב אנמי כיכי תהב להצלה בדרך הדם יוצא מה שנקרא מחוץ לעיר אז יכול להיות כיוון שיש זמן עוד שהות בזמן הזה אולי יכלו הדיינים לנסות להפך בזכותו אולי אז יאמר אחד מהם יש לי ללמד עליו זכות ויחזירו אותו ויזכו אותו כן דנה הגמרא מנין יודעים שהבית סקילה חייב להיות מחוץ לשלוש מחנות ננ מילי לתנו רבנן ברייתא פסוק אומר הוצא את המקלל אל מחוץ לאיפה למחנה מה שמע מחנה אחד והביתה אומרת שכוונה חוץ לשלוש מחנות אתה אומר חוץ לשלוש מחנות או אינו אולי הכוונה אלא לחוץ למחנה אחת הנו שלא יהיה מחנה שכינה שלא יהיה בתוך המשכן התשובה נאמר כאן בסקילה מחוץ למחנה ונאמר באותם קורבנות חטאת שקדושת חמורה אח אחד מהם זה הפר של יום הכיפורים פר כל מיני פרים הנשרפין שמפורטים בתחילת איזו מקומן קורבנות מאוד מאוד מיוחדים מזים מדמם בתוך ההיכל ביום הכיפורים גם בתוך קודש הקודשים שאר ימות השנה כנגד הפרוכת על המזבח הזהב שבתוך ההיכל פרים הנשרפים אחד את בשרם שורפים מחוץ למחנה כתוב שם על אותם הפרים ששורפים אותם מהיכן חוץ למחנה עכשיו בפרים הנשרפים ודאי מדובר חוץ לשלוש מחנות תכף נוכיח מנין לומדים את זה אז אם ככה לומדים כמו ש בפרים הנשרפים כתוב חוץ למחנה מה ללן הכוונה חוץ לשלוש מחנות אף כאן כשכתוב חוץ למחנה היינו חוץ לשלוש מחנות לגמרי מחוץ לעיר לא רק חוץ למחנה שכינה ואתם מנלן מנן אתה יודע בפרים הנשרפים שהם נשרפים מחוץ לכל שלוש המחנות היינו מחוץ לעיר נתנו רבנן הפסוק אומר על אחד מפרים הנשרפים והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אז השאלה שלנו עכשיו נפת חת מי אמר שמחוץ למחנה היינו מחוץ לשלוש מחנות אתה אומר חוץ לשלוש מחנות או הינו אלה חוץ למחנה אחת היינו רק חוץ למחנה שכינה אבל יהיה מותר במחנה לביה לשרוף את הפר כשההוא אומר אל מחוץ למחנה בפר הבא על שגגת כל הציבור על שגגת העדה שהדיינים עלתה בפניהם שאלה למשל על חלב מי שאוכל חלב סוג של הבהמה שהוא אסור באכילה אם הוא אוכל אותו בשגגה הוא חייב חטאת מזיד חייב כרת אז אם שאלה מהסוג הזה עלתה על שולחנם של הדיינים ובטעות הם פסקו להתיר אותו ובסוף התברר שהם טעו אחרי שהציבור הלכו ועשו על פיהם ואכלו מהחלב הזה צריך להביא פר רבה פר העלם דבר של ציבור פר העידה שם כתוב שזה אחד פרים הנשרפים הפרים המיוחדים האלה שמזהים מדמם בתוך ההיכל מול הפרוכת ועל המזבח הזהב מזבח הפנימי כתוב שם גם כן אל מחוץ למחנה בפער העדה שאיין תלמוד לומר לא צריך לומר שזה הכוונה מחוץ למחנה שהרי כבר נאמר ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון את הפר של הכהן גדול ונאמר שם מחוץ למחנה אז למה צריך גם כאן לומר חוץ מזה שכתוב כן ששורפים אותו כמו ששרפו את הפר הראשון שזה צריך להיות מחוץ למחנה על כורחך הפסוק הזה בא ליתן לו מחוץ למחנה שנייה זאת אומרת לא רק מחוץ למחנה שכינה אלא אפילו מחוץ למחנה לביה וכשהוא אומר אל מחוץ למחנה בהוצאת הדשן זה אותו אפר שהצטבר על המזבח שנאמר שמוצאים אותו מחוץ למחנה שאיין תלמוד לומר שהרי כבר נאמר ב פר שדיברנו של הכהן גדול ששורפים אותו מחוץ למחנה כתוב אתה יודע איפה על שפח הדה שנשרף במקום שפיכת הדשן אז אנחנו כבר יודעים שמקום שפיכת הדשן זה אותו מקום ששם שרפו את הפר של הכהן גדול בשרו של הפר וכבר הגענו לזה שזה אחרי מחוץ לשתי מחנות לא רק מחוץ למחנה שכינה אלא גם מחוץ ממחנה לוייה למה צריך לכתוב לגבי הדשן שזה צריך להיות מחוץ למחנה ליתן לו מחנה שלישית שצריך להיות מחוץ לשלוש מחנות אם כן כאן אנחנו למדנו על כל שלושת המקומות שכתוב מחוץ למחנה ששכב מחוץ למחנה דורשים מזה שהתורה כותבת עוד פעם ועוד פעם שצך ות מחוץ לשלוש מחנות אז זה כולל פר כהן גדול פר אלם דבר של ציבור ו שפיכת הדשן האפר שמצטבר על המזבח שם אנחנו עכשיו לומדים גם לגבי מה שכתוב מחוץ למחנה על הנסקל שזה רד מחוץ לשלוש מחנות שואלת הגמרא למה אתה לומד משם ליף אפשר ללמוד משוטי חוץ מאדם שהקריב קורבן מחוץ לבית המקדש מה לאלן כמו שאם אדם שחט קורבן מחוץ לבית המקדש התורה אומרת מה פירוש שהוא עשה את זה מחוץ לבית המקדש דש כתוב שם שזה היה מחוץ למחנה לא מדובר כאן שהוא שחט את הקורבן מחוץ לשלוש מחנות אלא אפילו אם הוא שחט את הקורבן בתוך העיר ואפילו אם הוא שחט את הקורבן בתוך מחנה לביאה עדיין הוא נחשב שהוא שחט מחוץ לבית המקדש שזה מחנה שכינה והוא חייב אז אולי נאמר שכמו שחוץ למחנה שנאמר לגבי אכותי חוץ היינו חוץ למחנה אחת ככה גם אף כאן לגבי זה שחייב סקילה שכתוב בחוץ למחנה היינו מחוץ להזהרה חוץ למחנה אחת חוץ למחנה שכינה אבל במחנה לביה נאמר שייה מותר לסקול וכל שכן במחנה ישראל רצת את הגמרא יש לי שתי אפשרויות כמו שאתה אומר אפשרות אחת ללמוד מאותם קורבנות של קודשי קודשים פרים הנשרפים ומשפך הדשן שמחוץ למחנה הינו מחוץ לעיר לגמרי מחוץ לשלוש מחנות ואם אני לומד מ אדם ששחט קובה מחוץ לבית המקדש שם גם כתוב חוץ למחנה הנו מחוץ לבית המקדש מחוץ למחנה שכינה מחוץ להזהרה מחוץ למחנה שכינה בכל זאת עדיף ללמוד סכל מ הקורבנות האלה שצריכים להוציא אותם מחוץ לכל השלוש מחנות מסתבר מפרים הנשרפים הבל למילף למה כי הוא יותר דומה להם מאשר שחוטי חוץ בארבעה דברים שכן דבר ראשון גם בזה שחייב שקילה וגם בפרים הנשרפים כתוב לשון הוצא שחותי חוץ לא כתוב עוצה זה דבר אחד שהם דומים דבר שני בשניהם כתוב הם מחוץ למחנה אל מחוץ למחנה בשכות חוץ כתוב רק מחוץ למחנה דבר שלישי מחוץ למחנה שנאמר לגבי זה שחייב סקילה ולגבי פרים הנשרפים זה ההכשר של המצווה מכשיר אתה וה ושה את זה מחוץ למחנה אתה עושה את זה כמו שצריך אבל מה שכתוב לגבי מי ששוחט קורבן מחוץ למחנה היינו שהוא עושה את זה בצורה לא טובה ועוד דבר למה זה שחייב סקילה יותר דומה לפרים הנשרפים כי הרי בשניהם זה המחפר הקורבנות מחפרים מחוץ למחנה ששורפים את בשרם ואותו נסקל מתכפר על חטו בזה שמוציאים אותו לסקו מחוץ למחנה אבל זה שוחט מחוץ למחנה קורבן הפוך זה דווקא ה ה חטא לכן זה יותר דומה באותם ארבעה דברים ללמוד נסקל מפרים הנשרפים ואם תשאל אדרבה אני אמצא לך ארבעה דברים שהנזק דומה לשכוי חוץ וממנו ה למילף שכן דבר ראשון מחוץ למחנה שנאמר לגבי נסקל ומי ששוחט קורבן מחוץ לבית המקדש זה מדבר על אדם ומחוץ למחנה שנאמר על פרים הנשרפים מדבר על בהמה הוצאת הפר הוצאת הבהמה דבר שני גם לגבי נסקל וגם לגבי מי שמקריב קורבן מחוץ לבית המקדש מדובר על החטא אבל בפרים הנשרפים מדברים על הפר והוא לא חטא דבר שלישי גם בנקל וגם במי שמקריב מחוץ לבית המקדש מדובר בהוצאת נשמה של נסקל כמובן יוצאת נשמתו בשקילת וגם מי שמקריב מחוץ לבית המקדש הוא מוציא את נשמתה של הבהמה של הקודשים אבל פרי בהקרבת פרים הנשרפים זה כבר מדובר פה על בשר הקורבן ששורפים אותותו זה לא הוצאת נשמה דבר רביעי שכילה והקרבה מחוץ לבית המקדש דומים ששניהם לא שייכים בדיני פיגול פיגול בדרך כלל הכוונה שמקריבים קורבן בכוונה שהוא יאחל אחרי הזמן שהתורה הקציבה לאכילת אבל כאן מדברים ש שפוסלים את הקורבן כל סוג פסול שפוסלים קורבן על ידי כוונה ששוחטים אותו מתוך כוונה לא טובה ולכן הוא נפסל אז קוראים לזה כם פיגול שבפרי הנשרפים אם שחטו אותם על מנת להקטיר את החלקים שמביאים מהם על המזבח שאמורים להקריב אותם על המזבח אם הייתה הכוונה של ההקרבה של אותם פרים הנשרפים על מנת שיקטי את אותם אימורים אותם חלקים שאמורים לעלות את המזבח על מנת שיקטי אותם מחוץ למחנה הם נפסלים אז אם כן זה דבר החלק הזה של פיגול שייך רק בפרים הנשרפים אבל הנסקל ומי שמקריב מחוץ לבית המקדש בדבר הזה הם שווים שהם לא שייכים בדבר הזה אז אם ככה יש לנו גם ארבע דברים שמשווים נסקל למי שמקריב מחוץ לבית המקדש אז למה אתה מעדיף לומר שלומדים נסקל מחוץ למחנה שנאמר בפרים הנשרפים ולא מחוץ למחנה שנאמר ב מקריב מחוץ לבית המקדש מתרצת הגמרא כיוון ש מעדיפים ללמוד מכשיר ממכשיר הדמיון הזה שיש בין נסקל ל פרים הנשרפים שהם שניהם אכשר מצווה לעשות אותם מחוץ למחנה עדיף לזה יותר עדיף מאשר שאר הדברים שהם דומים שאר הדברים שנשקל דומה בין אם אתה מדבר על פרים הנשרפים ובין אם אתה מדבר על מי שמקריב מחוץ להזהרה הדבר הזה ש בעצם עושה כאן את פעולת מעשה המצווה הכשרת המצווה מחוץ למחנה שזה שייך גם בנזק אף על פי שאנחנו לא אוהבים את הדבר הזה אבל זה בכל אופן מצווה שהתורה מצווה לשקול את חייבי השקילה ולתקן את נשמתם זה נחשב הכשר וגם כשאתה מקריב פרים הנשרפים מחוץ למחנה זת אומרת לא מקריב אתה שורף את בשרם מחוץ למחנה אתה בזה מכשיר את המצווה לעומת זאת כתה מדבר על אדם שהקריב קורבן מחוץ לאזהרה בזה הוא פסל את הקורבן הוא לא מכשיר כאן שום דבר הוא לא מקיים באיזה מצווה לכן אתה לא יכול לדמות אותו למקרים של מכשיר אז אם כן השלמנו כאן מקור אחד מנין יודעים ש שנשקלים מחוץ ל שלוש מחנות לומדים את זה מפרים הנשרפים מקור שני שהשכילה מחוץ לשלוש מחנות רב פפה אמר משה רבנו היכן הוא היה יושב היכן היה המחנה שלו היכן אב יתיב במחנה לוייה כי הרי היה לוי ואליו הגיע הדיון לגבי זה שחייב סקילה במדבר אמר לי רחמנא הקדוש ברוך הוא אומר לו בתורה הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה מחוץ למחנה לביה אז אתה לא במחנה שכינה אתה נמצא במחנה לביה אומרים לך תוציא אותו מחוץ למחנה אז הכוונה ודיין חוץ ממחנה לביה ואחר כך כתוב ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה למה צריך להוסיף עוד פעם אל מחוץ למחנה גם בלי שהיית אומר אל מחוץ למחנה אני יודע שהוציאו אותו למקום שהקדוש ברוך הוא ציווה להוציא אלא זה על כורחנו בא ללמד חוץ למחנה ישראל אם כן הדרשה של רב פפה היא פשוט בתוך אותו פסוק שמדבר על חייו סקילה ששם אנחנו רואים שזה צריך מחוץ לשלוש מחנות משה רבנו היה כבר במחנה לביה והקדוש ברוך הוא אומר לו שאתה מקלל צריך להוציא מחוץ למחנה לביה תורה אומרת שהוציאו מחוץ לעוד מחנה הינו אפילו מחוץ למחנה ישראל אז מחוץ לכל השלוש מחנות שואלת הגמרא איך אפשר לדרוש ממה שכתוב הוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה הי מי בא אלי לעשייה זה בא ללמד שבני ישראל הכן עשו כמו שהם הצטוו והוציאו את המקלל וסלו אותו מתרצת הגמרא השייה זה שהם באמת עשו את מה שנצטוו בהדי קטיב זה כתוב מפורש בסוף אותו פסוק ובני ישראל עשו כאשר ציווה השם את משה בשביל מה צריכים לכתוב שהם הוציאו מחוץ למחנה אז בא ללמד שזה היה מחוץ לעוד מחנה מחוץ למחנה ישראל מחוץ לכל השלוש מחנות שכינה לביאה וישראל שואלת הגמרא אלא מעתה שמה שכתוב בבני ישראל עשו כאשר ציווה השם בזה כלולים כל הפרטים ולא צריך לפרט איך הם עשו וירגמו אותו אבל מי אבדלה בשביל מה ה צריכים לכתוב הרי הקדוש ברוך הוא ציווה לרגום אותו אז ודאי שרגו אותו באבן וזה כבר קלול מה שנאמרו בני ישראל הסו כשר ציווה השם מתרצת הגמרא ומי באלה לקד עניה מה שכתוב והוסיפו שרמו אותו אבן זה בשביל מה שנאמר בפסוק וירגמו אותו באבן אותו ולא כסותו לא כשהוא לבוש אבן לשון יחיד ללמד שאימת באבן הראשונה אחרי שהסתכלו אותו זרקו עליו אבן אם מת באבן אחת יצא ידי חובת סכילה לא צריך לזרוק עוד אבנים וצריך למכתב פעם אחת כתוב בתורה אבן בלשון יחיד לגבי נסקל וצריך למכתב פעם שנייה כתוב בתורה אבנים לגבי נסקל די כתב רחמנא אבן לשון יחיד אב אמינה הייתי אומר איך דלא מת בחד אם על ידי אבן אחת שזרקו עליו אחרי ששקלו אותו הוא לא מת לא נית אחרית וקתלי נפתור אותו לא נביא עוד אבן בשביל לזול אותו כי קיימנו במצוות סקילה לכן כתב רחמנא אבנים לשון רבים ויא כתב רחמנא אבנים לשון רבים בלי אבן שו יחידה ומינה מעיקרה מהתחלה ניטי טרטי גם אם מספיק לו אחד שיזכו אותו באבן אחת נביא לכתחילה שניים לכן כתב רחמנא אבן שאם הספיק לו אבן אחת לא מביאים שניים מכל מקום רב פפה דורש שהשכילה נעשית מחוץ לשלוש מחנות מזה שכתוב שעם ישראל בפועל הוציאו את אותו מקלל אז זה דורשים שזה על עוד מחנה חוץ מהמחנה שהקדוש ברוך הוא ציוה את משה להוציא ממחנה לביה שבו משה היה הוציאו אותו גם ממחנה ישראל שואלת הגמרא וההיי תנא הרי בברייתא המפורש כתוב שמניין לומדים שסוכל מחוץ לשלוש מחנות נאמר כאן לגבי נסקל מחוץ למחנה נאמר בפרים הנשרפים מחוץ למחנה לומדים על ידי גזירה שווה זה מה שקה אמר ואיך רב פפה אומר שלומדים את זה ממה שנאמר לגבי הנסקל בעצמו שהקדוש ברוך הוא אומר למשה שיוצאים מחוצה מחנה בבני ישראל יוצאים מחוץ למחנה אזה שתי מחנות חוץ ממה שמשה רבנו בעצמו היה מחוץ למחנה שכינה הוא היה במחנה לביה אז יש לנו שלוש מחנות תרצת את הגמרא רב פפה יענה ש הבריתה מתכוונת אילו לא נאמר ויוציאו כמר גזירה שווה מפרים הנשרפים וחייקה אמר אילו לא נאמר קרא אם לא היה כתוב מפורש בנסק ל ש לומדים משם שמוצאים מחוץ לשלוש מחנות אז הייתי יודע סקילה הייתי אומר מגזרה שווה מפרים הנשרפים אבל עכשיו כשנאמר קרש אפשר רש אתזה מהפסוקים ס שנאמר לגבי נסקה מפורש אז גזירה שבה באמת לא צריך מקור שלישי מנין לומדים שנשקל מחוץ לשלוש מחנות סוקלים אותו רב אשי אמר משה איך הו יתיב כבר אמרנו איפה היכן ישב משה רבנו כש נצטווה להוציא את המקלל מחוץ למחנה הוא ישב במחנה לביה כמו שאמרנו במחנה השני אמר ל רחמנא הוצא את המקלל תוציא אותו מהמחנה שלך ודאי לא תוציא אותו למחנה שכינה זה נקרא להכניס תוציא אותו מחוץ למחנה לביה לאן המחנה ישראל אז אם כן למה מוסיף הפסוק אל מחוץ למחנה כדי ללמד שיוציאו אותו גם חוץ למחנה ישראל מה שרב פפא דרש מחנה נוסף ממה שכתוב ויוציאו את המקלל הוא אומר שזה הכוונה לעשייה רבשי אומר שזה הכוונה להודיע שעם ישראל באמת עסוק כמו שנצטוו ואם תשאל מה ששאלנו מקודם סייה בעדיה כתיב בהו כתוב ובני ישראל הסוקה אשר ציוה השם את משה תרצת הגמרא מה שכתוב בני ישראל עשו ההוא מבא אלי זה צריך בשביל ללמד אותנו לשמיכה שהתורה ציוותה שם ושמחו כל השומעים את ידיהם על ראשו של אותו מקלל שחייב סקילה לא כתוב מפורש שבני ישראל עשו את זה לכן התורה הייתה צריכה לכבש לכתוב שהם עשו מה שהקדוש ברוך הוא ציוה את משה וכן לדחיה כי בפסוק כתוב שסוכל אותו הינו שזורקים עליו אבנים אבל במשנה בדף מ כתוב דורשים מה שכתוב סקול יסקל או ירו יירא היינו ר ידחף וזרק שכל סכילה קודם כל מעלים את הנסקה למקום גבוה ו דוחים אותו שיפול ורק אם הוא לא מת אז סוקלים אותו באבנים לא כתוב כאן ש דחו את את המקלל הנסקל אז לכן היו צריכים לכתוב שהסוכה שציוה השם את משה שודאי הקדוש ברוך הוא ציה גם את החלק הזה אף על פי שהוא לא מפורש בפסוק אז זה הסיבה שתורה התה צריה לכתוב את זה אמרו לי רבנן לרב השי לפי דעתך לדידך שאתה אומר שמה שכתוב הוצא את המקלל ומה שכתוב אל מחוץ למחנה דורשים כל אחד בנפרד ולכן זה שתי מחנות נפרדות אם כן כל הני הוציא דכתיב שכתוב לגבי הקורבנות פרים הנשרפים פרים הנשרפים מה דרשת בהו הרי נאמר שם שלוש פעמים ודורשים חוץ לשלוש מחנות לפי דעתך יש כאן עוד שלוש לימודים גם וצא וגם מחוץ למחנה אז היה צריך להיות חוץ לשש מחנות מה אתה דורש מעוד שלוש דרשות שאפשר לדרוש גם לגבי פרים הנשרפים אומרת הגמרא קשיה באמת הקושיה הזאת קשה על דבריו של רבשי עד כאן דף מב
לצפיה בתכנים נוספים: