הדף היומי מסכת סנהדרין דף לג
הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il
הדף היומי מסכת סנהדרין דף לג
[מוזיקה] סנהדרין דף לג מתחילים בעזרת השם תחילת השורה השנייה דיני ממונות מחזירין וכולי היום נעסוק במקרה שבו הדיינים טעו פסקו פסק הלכה והתברר שהוא מוטעה מה עושים במשנה ראינו שאם זה טעות בדיני ממונות מחזירים את הדין מבטלים את הדין שואלת הגמרא ורמין הוא זה סותר משנה במסכת בכורות ם הדיין דן את הדין וטעה הוא זיכה את החייב או חייב את הזכאי זה בדינים וכן לעניין איסור והיתר הוא תימא את הטהור או תיאר את הטמא לא כתוב כאן שהם מבטלים את הדין אלא מה שעשה עשוי ואם הוא הפסיד לאחד מבעלי הדין שלא כדין הוא חייב לשלם מביתו את מה שהוא הפסיד רואים מכאן שבמסכת בכורות מפורש שאם הדיינים טעו לא מבטלים את הדין אמר רב יוסף לא קשיה זה לא סותר במשנה כאן שמבטלים מדובר בדיין מומחה שיש לו שמיכה לדון הסמיכו אותו לדיני תורה יש בידו כו לחזור ולבטל את הפסק ובמסכת בכורות שאי אפשר לבטל כאן מדובר בשאינו מומחה אין לו מספיק סמכות ולכן הוא לא יכול לחזור בו בעל הדין יכול לומר לו אתה אומר לי שהפסק הראשון שלך טעית הפסק השני שלך זה הפסק הנכון אולי מחר תבוא ותגיד שהפסק השני שלך טעית הפסק הראשון היה נכון לכן הוא לא יכול לבטל רק הוא יכול לשלם את מה שהוא הפסיד לזה שהוא כעת סבור שבאמת הוא זכאי שואלת הגמרא אז מה יוצא שאם מדובר פה בדיין מומחה מחזירין את הדין ומבטלים והקטן כתוב בהמשך המשנה בבכורות אם היה מומחה לבית דין פטור מלשלם אז אם כן אתה רואה מכאן שמדברים שם גם בדיין מומחה ובכל זאת כתוב שם שהדין נשאר רק שיש דיוון אם הוא חייב לשלם או לא אם הוא היה מומחה פטור מלשלם ואם הוא לא היה הוא חייב לשלם אמר רב נחמן במשנה כאן שהדיין חוזר בו מדובר שיש בית דין גדול וחשוב ממנו מהבית דין שתא בחוכמה ובמנין הדיינים וא יכול לחזור על ידי שבית דין הגדול יותר יסכים עם הדעה השנייה ויבטל את דעתם הראשונה ובחלק השני במסכת בכורות שמומחה לא יכול לחזור בו והוא מצד שני גם טור מלשלם כן מדובר כשאין בית דין גדול וחשוב עימנו מהבית דין שטעה בחוכמה ו במניין ולכן הוא לא יכול לבטל את דבריו קבל דין לא ישמע בקולו כשהוא יחזור מדבריו לכן כאן כל הדיונים הוא חייב לשלם אולא אז הוא פטור מלשלם תירוץ שיני בסתירה בין המשנה שלנו שאם טהו מבטלים את הדין לביין המשנה בבכורות שלא מבטלים וכל הדיון אם צריך לשלם לזה שהפסיד או לא רב ששת אמר במשנה שלנו כאן מדובר שטעה בדבר משנה זה לא חייב להיות משנה היינו בדבר מפורש אם הוא היה יודע את הדבר הזה הוא היה פוסק אחרת ולכן הדין בטל ובמסכת בכורות כאן מדובר שהוא טעה בשיקול הדעת בדבר שהוא לא לגמרי מפורש כמו שנראה בהמשך דמר רב ששת אמר בשם רב הסי אם הדיין טעה בדבר שנה מפורשת הדין מבוטל חוזר ם הוא טעה בשיקול הדעת כמו שאמרנו שנראה בהמשך מה זה טעות בשיקול הדעת אז אינו חוזר רק מה יש דיוון אם הוא חייב לשלם למי שכעת לפי דעתו הפסיד שלו כדין אמר לי רב אמנונה לרב ששת מה הכוונה טעה בדבר משנה אפילו טעה והוא לא זכר דבר ברייתות ורבי חיא ורבי יהושעה אמר לי אמר לו אן משנה זה יכול גם להיות ברייתא אז הוא שאל אותו אפילו בדברי רב ושמואל דברי המוראים אמר לאין ואפילו בדידי ובידך או רב אמנונה ורב ששת או רבינא ורב אשי שהם סוף התלמוד אמר לי התו ענן וכי אנחנו לא חשובים כתלי קני באג מנן חותכי ומלקט קנים באגם אנחנו גם כן הם אמרו על עצמם שהם גם כן תלמידי חכמים וחשובים ואם אדם לא יודע מאמר שהם אמרו ואם הוא היה יודע אותו היה חוזר בו אז זה נחשב טעות טועה בדבר משנה והדין בטל עכשיו מבארת הגמרא אחרי שראיינו מה זה טוה בדבר משנה מבוארת הגמרא יחיד מי טוה בשיקול הדת שאז דינו אינו חוזר אמר רב פפה כגון שיש ויכוח בין שני תנאים תרי תנאי או תרי המורא דפליגי הדד יש ויכוח בין שני המוראים ולא נפסקה הלכה ברורה לא תמר לכתה לא כמר ולא כמר רק מה הדיין ה זה אקרי ועבד כחד מנ היו הוא פסק כמו אחד מהם וסוגיה דשמעתא דלמה אזלי קדך רוב דייני העולם דעתם לפסוק כמו הדיין השני וזה הייתה הטעות שלו היינו טעות בשיקול הדעת שהדיון לא בטל הפסק לא בטל הוא לא חוזר ועל זה באמת נאמר שיש דיון האם צריך לשלם או לא צריך לשלם מכל מקום רב ששת אומר שאם דיין טעה בדבר משנה הדין בטל כל מה שהוא אמר מבוטל כאילו לא אמר הייתי ורב אמנונה רב אמנונה מקשה על רב ששת מעשה בפרה של בית מנחם שניטלה הרחם שלה ובאו שאלו את רבי טרפון על הבשר של הפרה האם זה נחשב טריפה או לא ו הכיל הבעל הפרה את בשרה על פי הפסק שרבי טרפון פסק שהי טרפה השליך בעליה את בשרה לכלבים ובסוף התברר שרבי טרפון טעה בא מעשה לפני חכמים שביבנה והתירו את הבשר פני שאמר תודוס הרופא שאם ניטל הרחם הבהמה הינה טריפה ויותר מזה אין פרה או חזירה יוצאת מאלכסנדריה של מצרים אלא אם כן חותכים את הרכם שלה כדי שלא תלד היא לא טריפה מחמת כן אז אם כן התברר שהפסק של רבי טרפון היה בטעות אמר לעצמו רבי טרפון אם ככה אני צריך הרי לשלם על ההפסד שגרמתי לבעל הפרה ואני בשביל זה הצטרך למכור את החמור הלך חמורך טרפון אמר לו רבי עקיבא פטור אתה מלשלם שכל המומחה לבית דין אפילו אם הוטעה פטור מלשלם ואם איתא אם אם הוה בדבר משנה הדין בטל מה צריך להגיע לזה שרבי טרפון מומחה לבית דין ולכן הוא פטור מלשלם רבי עקיבא היה יכול לומר לו לי מלי אתה יודע למה אתה פטור טועה בדבר משנה הייתה כי הרי זה משנה מפורשת במסכת חולן דף נד שאם ניטלה הרחם הבהמה אינה טרפה וטועה בדבר משנה חוזר הדין בטל ואם כן נמצא שמה שאתה פסקת שהפרה היא טרפה מתברר כפסיכותרפיסט שום הפסד ואם תשאל הרי בפ ל כעת הבשר איננו זה לא אתה זה שזק לבשר אתה רק גרמת את הנזק הזה אדם שרק גרם נזק לא חייב לשלם אדם שגרם פטור ואם כן כיוון שכל הפסק שלך כעת אמור להיות בטל כי אתית בדבר משנה ולכן אתה פטור מתרצת הגמרא נכון חד ועוד כ אמר לו רבי עקיבא בא ואמר לרבי טרפון שיש שתי סיבות שאתה פטור סיבה ראשונה חדה תועה בדבר משנה אתה ווה בדבר משנה הדין שלו חוזר ואם כן מבחינת מה שאמרת שזה תרפה עכשיו זה כבר הופך להיות כשר וזה שהבעלים הלך וזרק את זה לכלבים אז אתה רק גרמת את הנזק אתה לא עשת את הנזק בידיים אם הפסק שלך היה נשאר נמצא שאתה עשית את הנזק בידיים כי על ידי הפסק שלך ש כעת לא בטל ופסקת אותו בטעות זה גרם נזק אז אתה באמת אולי הייתה צריך לשלם אבל כאן הפסק שלך מבחינתו בטל לגמרי כי זה טועה בדבר משנה זה שהיה נזק אתה רק גרמת לנזק אתה לא חייב לשלם על זה ועוד אינאמי גם אם זה היה טעות בשיקול דעת הייית טועה טעית מומחה לבית דין אתה וכל המומחה לבית דין פטור מלשלם שואלת הגמרא אמר רב נחמן בר יצחק לרב המיק מוטיב רב אמנונה לרב ששת למה הוא הקשה מי המשנה הזאת בבכורות עם הסיפור של הפרה ש שהטריף אותה רבי טרפון למה ה קשל רב ששת שאומר שאם הדיין טאה בדבר הדין בטל מה הוא מקשה מהסיפור של פרה הרי בפרה לא שייך לכאורה לומר את זה הרי החילה לכלבים בעליה הכיל את הפרה לכלבים ולית תדר הבשר איננו כדי שיוכלו עכשיו לומר שהדין בטל אמרתי לך שזה טריפה עכשיו זה כשר אז אם ככה לא עשיתי לך שום נזק הרי כרגע כן הוא עשה לו נזק מכיוון שעכשיו אין את הבשר של הפרה ואם כן אין סיבה לפתור אותו עונה הגמרא אחיק אמר לי זה מה שרב המנונה הגשה לרב ששת אם אמרת בשלמה שאם תאה בדבר משנה אז הפסק נשאר ואינו יכול לחזור בו אינו חוזר על מכם דינה נמצא שבגלל שרבי טרפון אמר שהפרה הזאת טריפה היא הופכת עכשיו להיות טריפה אז הוא הזיק ממש בבחינה מסויימת כמו הזק בידיים אני לא יודע כמה מפחיד רבי טרפון זה מה שהוא חשש מזה שהוא פסק בטעות שאי אפשר כעת לבטל את הפסק והוא הפסיד לאדם הזה ממון והוא יהיה חייב לשלם כמר לאיו אמר לו רבי עקיבא מכיוון שמומחה לבית דין אתה ואתה פטור מלשלם אלא אם אמרת אתה בדבר משנה חוזר אז אם כן הדין בטל לי מלי רבי עקיבא יאמר לרבי טרפון אתה פטור ככיוון דאילו אבה הפרה דינה אחלב דינה אם הבשר של הפרה היה לפנינו הדין שאמרת של טריפה היה מתבטל ואם כן לא כלום עבדת זה שאמרת שטרף מתברר שזה ה שבעצם מבטלים את כל הפסק שפסק וזה חוזר להיות כשר השת נמי גם עכשיו שבעצם גרמת נזק בזה שההוא הכיל את הבשר לכלבים לא כלום עבדת אתה לא עשית הזק הזק בידיים מזה ש רבי עקיבא לא אמר את הטענה הזאת מזה רב אמנונה רצה להוכיח לא כמו דעת רב ששת אבל אנחנו אמרנו שבאמת רבי עקיבא אמר לו טענה ועוד טענה אמר לו את שתי הטענות ביחד הסבר שלישי להבדל בין המשנה שלנו שאם הדיינים טעו אפשר לבטל את הדין ו במסכת בכורות כתוב שאם הם טעו הדין לא בטל רק יש מקרים שהדיין חייב לשלם ויש מקרים שהוא פטור כדי לתרץ את הסתירה רב חסדה מתרץ תירוץ שלישי ואומר בבכורות כאן מדובר אתה יודע למה אי אפשר לבטל את הדין כי היה תוקף גדול לדין שהדיין אחרי שהוא חייב הוא נטל מהנתבע ונתן לטובע ביד ולכן הוא לא יכול לבטל ולעומת זאת כאן במשנה הוא רק אמר את פסק הדין הוא לא נטל ונתן ביד שואלת הגמרא ביש למה זה מובן כשההוא חייב את הזכאי אפשר לומר כגון שנטל מה נטבע ונתן לטובע ביד אלא אם הוא זיקה את ה חייו איך הוא זייקה אותו ביד איך היא משכחת לה אז הגמרא מתרצת על זה בהמשך שמדובר שהיה לאותו טובע משכון לגבות בו את החוב והלך הדיין ולקח את המשכון והחזיר אותו חזרה על הנתבע אז שייך להגיד שהוא עשה משהו ביד אבל בהתחלה הגמרא מנסה לתרץ שמדובר כאן דמר לי פטורת בזה שהוא אמר לה נטבע שהוא פטור זה נחשב שהוא עשה משהו ביד ביד אבל הגמרא לא מקבלת את זה והרי במקרה שהוא אומר לו פטור מציאות הוא לא נטל ונתן ביד אז איזה תוקף יש כאן אומרת הגמרא כיון ד אמר לה נתבע פטור אתה זה כמו שהוא נטל ונתן ביד דמי כיוון שהממון היה כבר ביד הנתבע והוא פסק להשאיר את הממון בידו שלא צריך לתת את זה לטובה הזה נכשיו כאילו ביצע בעצמו את פסק הדין שואלת הגמרא אם בכל מקרה שהוא מזכה את הנתבע זה נחשב כמו שהוא ביצע בידו את פסק הדין ולכן הדין לא חוזר אם הוטעה אלא מתניתין במשנה שלנו דקתני שדיני ממונות אם טעו מחזירין הדין כן בטל בין אם טאו לזכות וובין אם טאו לחובה בשלמה לזכות אפשר לומר שאפשר למצוא מקרה משכחת לה במקרה הפוך מ המקרה של בכורות שמה מדובר שהוא נתל ונתן ביד כשהוא חייב כאן מדובר שהוא רק אמר לו חייב אתה ואמר ל מעיקר החייב אתה ולא נטל ונתן ביד והוא חוזר בו לזכות אז זה בסדר והדין חוזר כי לא היה תוקף כל כך חזק כי הוא לא נטל ונתן ביד אלא לחובה איך היא משכחת לה איזה עוד אפשרות יש חוץ מלומר לה נטבע פטור אתה ואחר כך לומר בעצם אני חוזר בי חייב אתה אלא אמר לי פטור אתה והרי אמרת כיוון דמר לי פטור אתה כמו שנטל ונתן ביד דמ אז אם כן למה יש הבדל בין המשנה שלנו שאם הוטעה הוא חוזר בו לבין המשנה בבכורות שאם הוטעה הוא לא חוזר בו מתרצת הגמרא לפי המהלך כעת שבאמת אצלנו אין שני מקרים חד הקטן בדיני ממונות מה ששנינו בן זכות בין לחובה במקרה אחד שהם מחזירים לזכות בהתחלה הם חייבו אותו ומחזירים לזכות שהיא חובה בעצם אנחנו מזכים את הנתבע אבל אנחנו בעצם עושים פה חובה לטובע שמחייבים אותו להחזיר ובאמת מדובר שלא נטל הדיין ונתן ביד והוא לא ביצע את הפסק ולכן באמת אפשר לבטל את הדין אבל אם טאו וזיכו מתחילה את הנתב הם לא חוזרים ומחייבים אותו מכיוון ש זה נחשב כמו שהדיין ביצע את הפסק בעצמו והדין אינו חוזר ובאמת בזה לא דיברה המשנה כשהאדם אמר כהדין אמר לנתבע פטור אתה באמת לא שייך לומר כאן שהם חוזרים בהם אחר כך כשהוא אומר לו פטור אתה זה נחשב כמו שהוא נטל ונתן ביד כמו שאנחנו רוצים כעת לתרץ אבל הגמרא לא מקבלת את זה קוותה צריך שזהה מקביל ומתאים גם כמו דיני ממונות גם לגבי דיני נפשות המשנה אומרת מחזירין לזכות והן מחזירין לחובה אז מחזירין לזכות אתה יכול לומר שכיוון שמדובר כאן בלי שהדיין נתן נתל ונתן ביד אז יכולים לחזור בהם לזכות זכות גרידה יכול להיות שאם הם טעו וחייבו וכעת הם רוצים לחזור בהם ולזכות אז אפשר כיוון שלא היה כאן משהו ביד שהם עשו אז הם יכולים לחזור בהם והן מחזירים לחובה לכאורה זה לא מובן איך אתה תפרש כמו שפרשת בדיני ממונות לזכות שהיא חובה אם הם טעו וחייבו הם לא יכולים לחזור ולזכות אותו אם זה גורם חובה למישהו אחר מה יכול להיות חובה למישהו אחר מישהו חייב אותו מתד בית דין עכשיו אנחנו מזכים אותו מישהו יש לו מאזה חובה שזכינו את הבן אדם ואנחנו לא ממתים אותו מנסה הגמרא לומר הלו קשייה חובתי דגול אדם זה שקרוב שלו נהרג מאוד אכפת לו שלא ממצאים את הדין עם הרוצח שואלת הגמרא רגע משום חובתי דגול אדם קטלין לליים כדי לא לגרום צער לקרוב שרצחו את הקרוב שלו אז אנחנו נהייה חייבים להשאיר את גזר הדין למי שחשד ב שהוא רוצח אף על פי שבסוף מצאנו זכות שהוא זכאי כדי לא לצער את הקרובים של מי שנרצח אז אנחנו נהרוג בן אדם חף מפשע ועוד משמע שמדברים כאן בדיני ממונות על שני מקרים מחזירים בין לזכות ובין לחובה ואם מדובר פה על מקרה אחד מה היא בין לזכות בין לחובה שמשמע שמדובר פה על שני מקרים אומרת הגמרא באמת קשיה אי אפשר לתרץ שזה הכוונה במשנה ז שה לאחד וחובה לאחר אלא לכן מביאה הגמרא תירוץ אחר רבנה אמר כ באמת כמו שתראה צרב חסדה שהמשנה אצלנו שאפשר לבטל כי מדובר שהוא לא לא נטל ונתן ביד ולכן אפשר לבטל את הדין אין לו כל כך תוקף ובבורות מדובר שיש לו תוקף כי נטל ונתן ביד איך נפרש את ההמשך במסכת בכורות זיכה את אחיו מה פירוש שהוא זיכה אותו והוא עשה פה מעשה ביד בסוף התברר שהוא טעה פשוט מאוד כגון שהיה לו לטובע בידו משכון על ההלוואה הזאת וכש הדיין טאה ופתר את הנתבע נטלו ממנו לקח את המשכון מהמלווה והחזיר אותו ללוה ובסוף התברר שזה היה טעות אבל היה כאן מעשה לכן יש לזה יותר תוקף ולכן הוא לא יכול לחזור בו לכן במקרה שהדיין טאה וימא את הטהור מדובר שם שהוא פשוט טימא בכוח את ה הדבר הטהור לקח איזה שרץ שמטמא וג אב הוא פשוט נגע עם השרץ באותו דבר שהיה טהור ובזה הוא טימא אותו והוא הפסיד בזה את השואל וכן מה שהיה שהוא טיהר את הטמא מדובר כאן שירבב את משהו שהיה טמא התייחס אליו כמו טהור והוא ירבון בין פירותיו הטהורים כדי באמת שאותו שואל יהיה ברור לו שזה טהור הוא פשוט רבב את זה עם הפאות הטהורים שלו לא שוא ואם כן הפסיד לו עכשיו את כל הפירות התאורים שהם נטמעו ואם כן אפשר באמת לפרש את ההסבר הזה גם של רב חסדה במשנה אמרנו שדיני נפשות אם רוצים עכשיו לשנות את מה שפסקו אפשר לשנות לזכות אבל לא לחובה מביאה הגמרא תנו רבנן מנין ליוצא מבית דין חייו אדם חייבו אותו בבית הדין ואמר אחר כך איזה אדם אחד יש לי ללמד עליו זכות ומדובר פה על דיני נפשות מנן שמחזירים אותו שומעין את דברי אותו אחד ואם הוא צודק מזכים את הנידון תלמוד לומר נקי אדם שלא חטא אל תהרוג אפילו אם פסקת עליו למיתה ומני לי יוצא מבית דין זכאי ואמר אחר כך איזה אדם אחד יש לי ללמד עליו חובה מנען שאין מחזירין אותו ואין שומעין את דבריו של אותו אחד תלמוד לומר צדיק מי שהצדיקו אותו אפילו אם זה היה בטעות אל תהרוג אתה לא יכול עכשיו להחזיר את הדין ולהרוג אותו אמר רב שמי רשי כל זה דווקא בשאר דיני נפשות אבל יש מקרה אחד שבו החמירו מאוד וחילוף ה למסית מ שמסית אנשים לעבוד עבודה זרה אז אם פסקו שהוא זכאי ובא מישהו ורוצה לחייב אותו מחזירים ושומעים אותו בשביל לחייב ואם פסקו שהוא חייב לא מוכנים לשמוע אף אחד שיזכה אותו נכתב במיסי לא תחמול ולא תכסה עליו רב כהנה מתני מאיפה יודעים שמי שמסית לעבודה זרה אז לא מחזירים את הדין אם רצו לחייב אותו אפילו אם מישהו בא לזכות מי כי הרוג תארגנו שכתוב שם כפל לשון לחזר אחר אחרי כל הצדדים בשביל לחייב אותו ולא בשביל לזכות אותו במיני רב זירה מרב ששת אדם ש בשוגג רצח והוא אמור ללכת להרי מקלט גלות בהרי מקלט חייבי גלויות שאמרו שהוא פטור מהי האם כשיבוא מישהו וירצה להביא ראייה שהוא חייב יחזירו לחייב כמו בדיני ממונות או לא כמו דיני נפשות אמר רב ששת כמו דיני נפשות אין מחזירים כ לומדים דיני נפשות וא אדם שחייב ללכת להרי מקלט בגזירה שווה אטיה מה שכתוב ברוצח מזיד שהוא חייב מיתת בית דין מות תיומת הרוצח וכתוב לגבי אדם שרוצח בשגגה שצריך ללכת לרי מקלט כתוב לנוס שמה רוצח אז לומדים שכמו ש מחייבי מיטת בית דין דיני נפשות ברגע שפסקו לזכות לא מקבלים אף אחד שרוצה לומר שום סברה לחייב אז אותו דבר גם בהרי מקלט שאל רבי זירא מה יהיה לגבי חייבי מלכויות שבטעות זיכו אותו ממלכות מהם האם עכשיו הולכים לשמוע מישהו שרוצה לחייב אמר לו לא כמו בדיני נפשות תיה לומדים גזירה שווה מרוצח שכתוב שמה אשר הוא רשע למות ולגבי מלכות כתוב והיה עם בינקות הרשע אז אם כן כמו שבדיני נפשות לא מוכנים לשמוע מישהו שרוצה לחייב אחרי שזיכו גם בחייבי מלכות תניה נמי אחי חייבי גלויות מן העין שלא מחזירים אותם לחובה אלא רק לזכות אתייה גזירה שבה רוצח רוצח כמו שאמרנו חייבי מלכויות מנעין שלא מחזירים לחובה אתייה בגזרה שבה רשע רשע מדיני נפשות כמו שאמר רב ששט במשנה למדנו שבדיני נפשות מחזירים לזכות אם רצו לחייב אותו ובסוף יש מישהו שרוצה לומר דבר של זכות אז אפשר לבטל את הדין אבל אם זיקו אין מחזירין לחובה אמר רבי חייא בר אבא אמר בשם רבי יוחנן מה שאמרנו אין מחזירים לחובה בדיני נפשות והוא שהטעות היייתה בדבר ש יש איזהשהו מציאות שבן אדם יטעה דהיינו שזה לא מפורש בתורה אבל אם זה מפורש בתורה אז אם אם הדיינים לא ידעו מזה והם פסקו אחרת מדין מפורש בתורה אז כשמביאים להם דין מפורש בתורה אז הם חיייבים לחזור בהם מדובר כאן שהוא טעה בדבר שאיין הצדוקי שהם רק מאמינים במה שכתוב מפורש בתורה והוא טעה בדבר שהם אינם מודעים בוכ זה לא מפורש בתורה אבל אם הדיין טעה בדבר שהצד קים מודים בו הוא ממש מפורש בתורה אז ודאי שמחזירים את הדין כי זה כמו זיל קרי בירב הוא לך ותשנה בבית רבך כל ילד בבית רבו יודע את זה דבר כזה ודי מחזירים את הדין ב מיני רבי חיא בר אבא הוא שאל מרבי יוחנן אם הוא טעה וזיכה בנוף ונפת באשת איש מהוא האם חוזר הדין בגלל שאין פה במה לטעות כי זה כתוב מפורש זה דבר ש הצדוקים מודים בו אמר לי אמר לו רבי יוחנן ודאי הד מוקד יקד כשהאש שלך דולקת זיל קוץ קרח וצלי לך קטוף את הדלת שלך ותצ אותה היינו כשאתה עסוק במה שאמרתי לך שבכל דבר שצדו ים הודים בו חוזר הדין אתה מעצמך צריך ללמוד גם לגבי מי שחטא באשת איש שודאי הצדוקים הודים ש הוא חייב כי זה מפורש בתורה תמר נמי אמר רבי אמי אמר בשם רבי יוחנן שאם טאה וזיכה בנוף ודא שחוזר הדין אלא הי חיד מי אין חוזרין מתי במקרה של הריות אנחנו אומרים ש דיני נפשות אין מחזירים לחובה ברגע שזיכו איך יכול להיות באריות דבר שהצדק לא מודים בו אמר רבי אבא הוא אמר בשם רבי יוחנן כגון שתאה וזיקה בשלו כדרכה שהחיוב לא ממש מפורש בתורה לא דורשים את זה מהפסוק בזה ה לא מודעים ואם הוא זיקה אדם כזה אז לא חוזרים ומחייבים אותו עד כאן דף לג
לצפיה בתכנים נוספים:
נהנתם? יש לנו עוד תוכן משובח באתר
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה