הדף היומי מסכת סנהדרין דף לב
הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il
הדף היומי מסכת סנהדרין דף לב
[מוזיקה] סנהדרין דף לב מתחילים בעזרת השם תחילת פרק רביעי פרק אחד דיני ממונות המשנה שלפנינו מביאה עשרה הבדלים בין סדר דיני ממונות לדעת מי חייב כסף ומי פטור לביין סדר דיני נפשות שבהם לחייב אדם חיוב מיטת בית דין אבל בתחילת המשנה מביאים שיש דבר אחד ש בין דיני ממונות לבין דיני נפשות אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות חוקרים את האדים גם בדרישה היינו מתי היה מה שמעידים עליו ובאיזה מקום וגם בחקירה שואלים אותם על הפרטים של הדבר שעליו הם מעידים שנאמר משפט אחד יהיה לכם שאופן המשפט יהיה באופן אחד בלי הבדל בין דיני ממונות לדיני נפשות ובכל זאת מונה המשנה עשרה הבדלים בין דיני נפשות לדיני ממונות הבדל ראשון מה בין דיני ממונות לדיני נפשות דיני ממונות דנים בשלושה דיינים ודיני נפשות ב-23 דיינים הבדל שני דיני ממונות הדיינים פותחים את המשא ומתן בין לזכות ובין לחובה ודיני נפשות חייבים לפתוח פותחין בזכות פותחים לזכות ואין פותחין לחובה הבדל שלישי דיני ממונות מכריעים ופוסקים מתין על פי רוב של דיין אחד בין לזכות כגון שניים אומרים זכאי ואחד אומר חייב זכאי בין לחובה שניים אומרים חייב ואחד אומר זכאי חייב בדיני נפשות מתין את הדין אם זה לזכות על פי רוב של דיין אחד לזכות אם 12 אומרים זכי ו1 אומרים חייב הוא יוצא זכאי וחובה זה חייב להיות על פי רוב של שניים לפחות לחובה כגון 13 אומרים חייב וערה אומרים זכאי חייב אבל אם היו 12 אומרים חייב ואחר אומרים זכאי הוא לא מתחייב הבדל רביעי בין דיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אם פסקו בית דין והתברר שהם טעו מחזירין ומבטלים את הפסק בין אם הם טעו וחייבו וצריך להחזיר לזכות בין אם הם טעו וזיכו צריך להחזיר לחובה לעומת זאת בד נפשות אם טעו וחייבו באמת מחזירים לזכות אבל אם זיכו אין מחזירים לחובה הבדל חמישי דיני ממונות הכל אפילו התלמידים שיושבים לפני הדיינים מעלים צדדים וסברות של זכות ושל חובה אבל בדיני נפשות הכל מלמדים רק זכות והדיינים הם לבד יכולים ללמד חובה אין הכל מלמדים חובה אין שומעים סברות התלמידים אם הם באים לחייב הבדל שישי דיני ממונות דיין המלמד מתחילה חובה היייתה לו סברה לחובה חוזר בו ומלמד זכות והמלמד זכות חוזר ומלמד חובה אבל בדיני נפשות דיין המלמד חובה חוזר בו מלמד זכות אבל דיין המלמד זכות בתחילה אינו יכול לחזור בו וללמד חובה הבדל שביעי דיני ממונות מתחילים לדון דנין ביום גומרין אם רצו לגמור את הדין יכולים לפסוק בלילה אבל בדיני נפשות דנין מתחילים את הדין ביום וגומרים את הדין דווקא ביום הבדל שמיני דיני ממונות אם הדיינים רצו גומרין את הדין בו ביום אותו יום שפתחו את הדיון אפשר גם לסיים אותו בין אם גומרים לזכות ובין לחובה אבל דיני נפשות גומרים בו ביום אם זה לזכות אבל אם באים לחייב צריך להמתין למחר ביום שלאחריו לחובה אלא ממתינים אולי אם באמת ישמעו את דברי המזכים ואולי הם באמת יחזרו בהם גם כן לזכות וכיוון שאן גומרים בדיני נפשות את דינו בו ביום לחובה לפיכך אין דנן דיני נפשות לא בערב שבת ולא בערב יום טוב כי אם יצטרכו להרוג אותו למחרת הרי הם בית דין הורגים בשבת או ביום טוב אם הוא יצא חייב יצטרכו לחייב אותו מחר א ואי אפשר לחייב אותו בשבת או ביום טוב ההבדל התשיעי דיני ממונות וכן אם יש כאן שאלה בדיני הטומאות והטהרות אז מתחילים מן הגדול שואלים את הגדול שבין הדיינים מה דעתו משום כבודו אחר כך שומעים את דעת שאר הדיינים ואף על פי ש יכול להיות שאחרי שישמעו את דעת הגדול אף אחד לא ילך וחלוק עליו אבל בדיני נפשות מתחילים מן הצד מתחילים מן הקטן שבידי ינים ושואלים שואלים את דעתו כדי שכל אחד יאמר באמת את דעתו ואז יש יותר אפשרות שיהיו כאלה שימצאו זכות מה שאם כן אם יפתחו בגדול שהוא יגיד חובה אחרים יגידו חובה כי הגדול שביניהם כך אמר והם מכבדים את דעתו אבל כאן אם בתחלה כולם יאמרו זכות רובם יאמרו זכות אז הרווחנו וגם אם בהתחלה יחייבו הרי אחר כך כשהם שומעים טענות הם יכולים אחר כך לחזור בהם ולזכות אז אם כן ארוויח מכל הכיוונים שבסופו של דבר יכול להיות שיצא כאן זכות ההבדל האחרון העשירי הכל כל אחד מעם ישראל אפילו אם יש לו פסול בייחוס שלו כולם כששרים לדון דיני ממונות ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות אלא כהנים לבים וישראלים שהכוס שלהם הואש שר לגמרי המיין לכהונה אבל מי שאינו מיוחס אינו דן דיני נפשות פתחנו את הפרק ואמרנו אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות כשבאים לבדוק את האדים שואלים אותם את סדרת השאלות של דרישה באיזה זמן ובאיזה מקום זה היה ואת סדרת השאלות של חקירה עעל שאר הפרטים נשאלת השאלה אמנם דיני נפשות שואלים בדרישה וחקירה אבל גם בדיני ממונות מבנן דרישה וחי ורינו אני אקשה לך סטירה בריתה מפורשת שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשנת שביעית שנת שמיטה נאמר שההלוואה הייתה בטבריה בסדר כך כתוב בשטר ובאו עדים אחרים ואומרים לעדים שחתומים בשטר יש חודש ניסן שנת שמיטה טבריה הייתם איתנו כל היום בצפת זה לא מסתדר איך אתם מעידים על שטר הזה לו ביום פלוני אמנו הייתם בצפת מקום פלוני נאמר מה נומר השטר כשר או פסול לכאורה היינו פוסלים אותו אומרת הבריתה לא השטר הזה כשר והאדים שלו כשרין למה חיישינן שמה ההלוואה באמת היייתה במקום שכתוב בשטר בטבריה אבל לא ביום שכתוב בשטר אלא זה היה באמצע חודש אדר נמר בכו אדר עכשיו הידים התישבו לכתובת השטר בראש חודש ניסן ובאותו זמן הם אומנם היו בצפת והם כתבו את השטר שההלוואה הייתה בטבריה ומתי הם כותבים את השטר בראש חודש ניסן אז הם כותבים לפי התאריך שהם עומדים בו כעת על ההלוואה שהייתה לפני כמה ימים בטבריה ואם כן זה בכלל לא סוטר חיישינן שמה חרו וכתבו ויסל כד תך בינן דרישה וחקירה אם כל הסיפור כאן זה הדיוק פה זה המקום זה הזמן צריך גם דרישות שאלות של דרישה וחקירה גם בדיני מעונות איך אנחנו אומרים ש חיישינן שמה החרו וכתבו כל החקירות של העדים זה כדי לדעת שאינם מוכחשים וכאן שמוכח שהעדים מוכחשים איך אתה סומך שאולי כרו וכתבו את השטר אחרי הזמן של ההלוואה אלא ודאי שלא צריך חקירות בדיני ממונות וגם אם אינה מדייקים בזמן הם קשרים וזה באמת נכון באמת לא צריך דרישות וחקירות בדיני ממונות אבל הגמרא שואלת א תמיך למה אתה מקשה מברייתא תקשה לח ממת ניטים כתוב משנה מפורשת ממסכת שביעיית ש לא מקפידים עם הזמן שכתוב בשטר זה לא הזמן האמיתי שבו הייתה הלוואה אומנם אנחנו מקפידים לא לכתוב זמן מוקדם יותר בגלל סיבה אחרת שלא קשורה לעניין של לנו פה אבל לכתוב נמר אם ההלוואה היתה ב אם ההלוואה הייתה בכו אדר אם אתה בא לכתוב שטר בא' ניסן אין שום בעיה בזה אבל בש אתה צריך להביא את זה מברית תק שלך ממנין יש משנה במסכת שביעית שטרי חוב שבאו דים וידו שהזמן שכתוב בהם הוא מוקדם מהזמן שבו הייתה ההלוואה לומר שהלוואה בפועל היייתה בז ניסן ובשטר כתוב א' ניסן פסולים ומאוחרים אבל כמו במקרה שלנו עם ההלוואה בפועל הייתה בכו הדר והשטר כתוב בא' ניסן כשרין והי סל כדעת תח בינן דרישה וחקירה בדיני ממונות שטרות מאוחרי מה קשרין זה שהזמן הוא לא מדויק הם בעצמם זה עצמו מכחיש אותם יתכן שהידים בכלל לא ראו את ההלוואה מסבירה הגמרא הלו קשיה זה לא ממש קושיה למה העדפנו להביא את את הברייתא ולא את המשנה ד עדיפה מינה קאמרינן בברייתא יש חידוש שאין במשנה ואפילו שטר שהזמן שלו אחד בניסן בשמיטה שאז לא מצוי שילבו אנשים דלא שכיחי אינשי ד מוספי כי הם יודעים שבסוף שנת השמיטה ההלוואות מופקעות המלווים צריכים לוותר על החובות שלהם השביעית השביעית משמטת את הכספים אלא אם כן עושים פרוס בול ואז ההלוואות נשארות ואז המלבים עוד יכולים לגבות את החובות שלהם אבל על כל פנים כיוון שבסוף שנת השמיטה כל ההלוואות מתבטלות אז אם כן לא מצוי שאנשים ילוו בא' ניסן בשנת שמיטה דלקה למימר לכן לא מסתבר לצדד ולומר שמה המלווה היה קודם והעדים ראו אבל ו וכתבו חרו את השטר מלכתוב אותו עד אחד בניסן דלו מרל אשתרי הם לא היו מראים את השטר על ידי שמאחרים את הזמן עד השמיטה כדי שאנשים לא יאמרו כיוון שאדם לא עשוי להלוות בשנת השמיטה כנראה שהם זייפו את השטר הם לא היו כותבים שטר בזמן כזה שאנשים יכולים לומר שהוא מזויף וכנראה באמת כיוון שכתוב כאן א' ניסן שמיטה זה באמת היה בא' בניסן בשנת שמיטה ואם כן העדים שיבואו ויעידו שלא ייתכן שהעדים החתומים כאן באמת היו באותו מקום אולי הם באמת יכחישו או אפילו יזמו את העדים האלו לכן מחדש את הבריתה אפילו אחי כיוון ושביעית רק סופה משמטת ההפקעה של החובות זה רק בסוף שנת השמיטה אז לפעמים אדם עשוי להלוות בתחילת שנת שמיטה ולכן זה שכותב את השטר לא חושש ש יגידו שכנראה השטר הזה מזוייף אפילו אם הוא יאחר את הזמן עד ניסן של שמיטה לכן מכשירי נן אנחנו טולים שאמנם החרו את השטר ומכשירים את השטר אבל מכל מקום קשיה רואים גם במשנה וגם בברייתא שלא כל כך מקפידים לדייק על הזמן כשמדברים פה בדיני ממונות כשכותבים את השטר אז אם כן זה סותר את מה שהמשנה אמרה שצריך דרישה וחקירה בדיני ממונות ואם העדים לא מדייקים אז פוסלים אותם מביאה הגמרא סימן לזכור את האמוראים שמשיבים על השאלה חרפש שזה ח' זה רבי חנינא ר זה רבה פ זה רב פפה וש' זה רבשי תירוץ ראשון אמר רבי חנינה באמת מעיקר דבר תורה מעיקר דין תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בודקים את העדים בדרישה ובחקירה שנאמר משפט אחד יהיה לכם שגם דיני ממונות וגם דיני נפשות צריכים דה וחקירה ומה הטעם אמרו חכמים שבדיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה זה תקנה כדי שלא תנעל דלת בפני לובן שהמלון לא ינעלו את הדלת אלא יתנו הלוואות ללובים כי אם נרבה לחקור את העדים המלווים לא ירצו לתת הלוואות כי אולי הלווה יכפור והעדים יטעו כש יחקרו וידרשו אותם ועדותם לא תימצא מכוונת על הדברים ששני הידים לא ימצאו שווים ואז הוא יפסיד את הכסף שלו והמשנה מזכירה את עיקר דין תורה שבאמת אין הבדל בין דיני נפשות לדיני ממונות ושניהם זה בדרישה ובחקירה אבל הברייתא והמשנה דיברו אחרי שתיקנו חכמים שבפועל לא חוקרים את העדים בדרישה וחקירה שואלת הגמרא אלא מעטה שמעיקר דין תורה היו צריכים לשאול את האדים את כל השאלות של חקירות ודרישות וחכמים תקנו שלא ישאלו אז למה אם הדיינים של בית הדין טעו הם צריכים לשלם במקרים מסוימים הם יכלו לפתור את עצמם בטענה אם היו נותנים לנו לחקור את העדים כמו עיקר הדין לא היינו טועים ואם כן הם לא ישלמו מתרצת הגמרא אם אתה תפתור את הדיינים מלשלם אם הם טעו כל שכן שתנהל דלת בפני לובן המבלים לא יסכימו להלוות הם ידעו שאם הדיינים יטעו לא יצטרכו לשלם להם את ממונם זה תירוץ אחד למה באמת מצד אחד במשנה כתוב שבדיני ממונות יש חקירות ודרישות ובפועל אנחנו רואים שאין הסבר שני רבה אמר המשנה כאן מתניתין דעכה מדברת לאחר תקנת חכמים מה שכתוב שדיני ממונות יש חקירות ודרישות זה בדיני כנסות שלמשל אדם גנב הוא צריך לשלם כפל כאן אין חשש שלא תנעל דלת אז כן יש דרישות וחקירות ויד הברייתא והמשנה מדברות בהודעות והלוואות בדיני הלוואות באמת אין דרישות וחקירות תירוץ שלישי רב פפה אמר אידי וידי בהודעה וההלוואה באמת המשנה והברית והמשנה שלנו מדברים כולם בעניין של הלוואות ובאמת אמורים לבטל את החקירות והדרישות ישל נול דלת בפני לון וכאן במשנה שאמרו שחוקרים מדובר בדין מרומה בית דין מכירים את הטובע שהוא רמאי או מתוך דבריו ומבינים שהטענות שלו לא נכונות ולכן כאן כן יש עניין לחקור ולדרוש את העדין וכאן בבריתה ובמשנה מסכת שביעית מדובר בדין שאינו מרומה סתם שבאים עם שטר הלוואה אז לא באים לחקור ולדרוש את ה עדים כמו דבריו של רש לקיש שיש הבדל בין דין מרומה לדין שאינו מרומה דרש לקיש רמי הוא הקשה סתירה מצד אחד כתיב בצדק תשפוט אמיתך פעם אחת צדק ומצד שני כתיב צדק צדק תרדוף פעמיים צדק ה כיצד בפסוק השני כאם מדובר בדין מרומה שצריך לחקור טוב את העדים בפסוק הראשון כאם מדובר בדין שאינו מרומה ולכן לא צריך כל כך לחקור את העדים רב השי אמר אני עכשיו לא בא להביא תירוץ על זה שבמשנה שלנו כתוב שיש דרישות וחקירות בדיני ממונות במסכת שביעית וברייתא כתוב שלא זה אפשר לתרץ כדי שנין כמו אחד מהשלושה תירוצים שהבאנו אבל אני רוצה לתרץ תירוץ אחר על ההבדל בין צדק לבין צדק צדק תרדוף קראי אחד לדין ואחד לפשרה וכד תניה צדק צדק תרדוף צדק אחד לדין וצדק אחד לפשרה כייצד יש פעם שצריך לעשות דין ויש פעם אחרת שעדיף להקדים את הפשרה למשל מתי עדיף פשרה שתי ספינות עוברות בנהר ו שו זה בזה ואם עוברות שתיהן יחד שתיהן טובעות כי אין מספיק בנהר מקום לשניהם ואם הם עוברות בזה אחר זה אז שתיהן עוברות בשלום וכן שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון שיש שמה מעבר צר ובשני הצדדים זה תהום גמל אחד בא מכיוון אחד והשני מהכיוון הנגדי והם נפגשו זה בזה אם עלו שניהן יחד שניהם נופלים מן הצוק ואם אחד יחזור לאחוריו עד שיהיה מקום רחב ויעלו בזה אחר זה שניהן עלים ו ושלום ה כיצד הדין אם היו אחת מהם תאונה בסחורה והשנייה שאינה תאונה בסחורה תדחה הספינה שאינה תאונה מפני הספינה התאונה בסחורה מי ש הטורח שלו מוט מחברו נדחה מפני חברו ואם אחת קרובה לעיר שהיא אמורה להגיע אליה והשנייה יש לה עוד דרך ארוכה שאינה הקרובה תדחה קרובה מפני שאינה קרובה כי יש לה עוד הרבה דרך וצריך לתת לה לקצר את הדרך שלה כמה שיותר יותר אבל אם היו שתיהן קרובות במידה שווה או שתיהן רחוקות במידה שווה הטל פשרה ביניהן אם מי מביניהם מסכימה לוותר ולחזור לאחוריה ומעלות שכר כפיצוי זו לזו זאת אומרת זו שעוברת ראשונה מפצה את זאת שנתנה לה לעבור וזה פשרה מביאה הגמרא ברייתא על הפסוק הזה צדק צדק תרדוף תנו רבנן צדק צדק תרדוף אלך אחר בית דין יפה אפילו למקום רחוק אחר רבי אליעזר ללוד ואחר רבן יוחנן בן זכאי למקום שנקרא ברור חיל ששמה הוא היה מביאה הגמרא תנא ברייתא אם שומעים כל רחיים במקום שנקרא בורני זה מראה שיש כאן ברית מילה שבוע הבן שבוע הבן והרכים האלה זה סימן שטוחנים סממנים כדי לרפא את התינוק של ברית המילה אם רואים אור הנר ביום או נרות רבים בלילה במקום שנקרא ברור חיל זה אומר שיש שמה חתונה משתה שם משתה שם מביאה הגמרא תנו רבנן בריתה נוספת שאדם ילך יטרח לבית דין קבוע מקום קיבוץ החכמים בית דין חשוב צדק צדק תרדוף כמו שאמרנו דורשים תרדוף הלך אחר החכמים לישיבה למקום קיבוץ החכמים שם יש בית דין קבוע וחשוב אפילו מקום רחוק אחר רבי אליעזר ללוד אחר רבן יוחנן בן זכאי למקום שנקרא ברור חיל אחר רבי יהושע לפקיעין אחר רבן גמליאל יבנה אחר רבי עקיבא לבני ברק אחר רבי מתיה לרומי אחר רבי חנינא רבי חנניה בן תרדיון לסכנין רבי יוסי לציפורי אחר רבי יהודה בן בתירא לנציבים אחר רבי חנינא בן אחי רבי יהושע לפומבי אתא שנקרא גולה אחר רבי למקום שנקרא בית שערים ואחר החכמים של סנהדרי הגדולה לשקת הגזית בבית המקדש ששם מקום מושב הסנהדרין מביא הגמרא את ההבדל הראשון שראיינו במשנה בין דיני ממונות לדיני נפשות דיני ממונות פותחן בין לזכות בין לחובה מה שפותחים פותחים את הדיון אבל בדיני נפשות חיייבים לפתוח קודם כל לזכות ולא לחובה איכי אמרינן איך פותחים את המסע ומתן לזכות בדיני נפשות אז בהתחלה אמר רבי יהודה אחי אמרינן לה אומרים לעדים אחרי שחקרו וקיבלו את העידוד שלהם מי אמר כדי כ מריטו מי אמר שאתם לא משקרים באים לומר לפתוח בזכות שאולי הידים שבאים לחייב עם שקרנים אמר ליאולה אתה תוקף אותם כאילו הם אולי שקרנים וחסמין להו אתה חוסם את הפה שלהם הם יחזרו בהם תוך כדי דיבור כי הם מפחדים שחושדים בהם שהם שקרנים שואלת הגמרא ולא יחסמו מה אכפת לך שהם שהם יחזרו בהם מי לא טניה וכלא שנינו רבי שמעון בן אלעזר אליעזר אומר שמסיאן את ה ממקום למקום אומרים להם טוב בואו לכאן נקבל את העידוד שלכם אחרי זה אומרים להם בואו לכאן וככה כדי שתבא ותיטב דעתן ויחזרו בהן מלהעיד אם הם באים לדין דיני נפשות אז גם כאן מה הבעייה נגרום להם שיפחדו על ידי שאמרו להם אולי אתם מרו משקרים ואדרבא אולי הם באמת יחזרו בהם להעיד עדות שקר דוכה הגמרא זה לא דומה מדמי התם שאנחנו מסיעים אותם ממקום למקום ממילא כמד חו הם מעצמם נדחים כדי כיוון שרפנו את דעתם אז זה אפשר אבל הח הכאן אנחנו אומרים להם אולי אתם משקרים כנ כינ להו בידיים אנחנו גורמים להם שירצו לחזור בהם אפילו אם באמת הם אומרים עדות אמת וזה אנחנו לא יכולים בידיים לומר לבן אדם תחזור בך ואל תעיד מה שאתה יכול להעיד אולי הוא באמת כן צודק אלא אמר הולה זה הכוונה פותחים בזכות לא לעדים פונים ואומרים להם אולי אתם שקרנים כי אז גורמים להם לחזור בהם אלא אחי אמרינן אומרים לנידון יש לך ידעים להזים אותם לומר שהם זוממים וזה הכוונה פותחים בזכות אמר לי רבא פותחים בזכות זה וכי פותחים בזכות של זה שהיא חובתו של זה אומנם לנידון זה זכות אבל אם אתה אומר שהם זוממים אם ימצאו עדים שהם זממו להרוג אדם שהוא זכאי הרי יהרגו את העדים עצמם אז אתה בעצם פותח בחובה של העדים למה אתה מעדיף את זכותו של הנידון מאשר זכותם של העדים שואלת הגמרא מה הבעיה ו מאביה חובתם של האדים מאביה חובתו של העד והרי עדיין לא נגמר הדין של אותו אחד והתנן ראינו משנה במסכת מכות אין דים זו ממיני רגין עד שיגמר הדין על פיהם ופה לא נגמר הדין על פיהם כי ימצאו שהם זוממים עוד לפני שיגמר הדין אומר רבא אח ימינה מה שאני התכוונתי איך אתה בא ומציע לנידון אולי יש לו עדים שיזמו את העדים שמעידים נגדו הרי אולי אילו שתיק הי אולי הוא לא יביא עדים שיזמו את אלה שידו נגדו עד מגמר דיני עד שייגמרו את דינו שהוא חייב ורק אז מהת ידים ו מזים להו אז הוא יביא ידים ש שיעידו שהעדים הראשונים הם זוממים ואב יהלי חובתו של זה ואז נמצא שהם כן עדים זוממים שמתחייבים במה שהם זממו לעשות ואם כן נמצא שזה חובתם אתה בעצם אומר משהו לטובת הנידון שזה בעצם לרעת העדין אלא אמר רבא אמרינן לי אומרים לנידון האם יש לך עדים להכחיש אותם יש לך עדים מול העדים האלה שפה זה שונה שהבדל גדול אם אתה מביא שני עדים שמזמן את אלה שיידו נגדך שאז עושים להם את מה שהם זממו לעשות לך חלילה או שאתה מביא עדים שמולם מכחישים אותה מה ההבדל אם זה עדים שמזמן אותם זאת אומרת הם אומרים להם רגע מתי אתם מידעים שזה היה ביום הזה איפה כאן הרי באותו זמן הייתם איתנו מקום אחר אז במקרה הזה תורה מחדשת שכיוון שזימנו בצורה הזאת את העדים הם נקראים זוממים ומענישים אותם במה שהם זממו לעשות אבל להכחיש הכוונה שעדים אומרים שהיה סיפור כזה באים עדים אחרים ואומרים לא אנחנו היינו שם וזה לא היה בקרה כזה סך הכל הכל פה מבוטל נגמר הסיפור וזה לא נחשב שאתה עושה חובה ביחס לעדים האחרים כי הם לא בעצם יהיו חייבים במה שהם זממו לעשות הסבר שני איך פותחים בזכות רבקה נ אמר אומרים לעדים אפילו שבעצם ה העידו לחובתו אומרים מדבריכם יכול להיות ש נזדכה פלוני כפי ראות אינינו הדיינים לא חייב להיות שמחייבים אותו הם מרגיעים את הנידון אף על פי שבעצם הידות כן ממש נגדו בכל זאת אומרים מהעדות שלכם עדים נראה שאפשר לזכות אותו הבא ורב דמרי תרוו הסבר שלישי מה אומרים בשביל לפתוח בזכות אמרי נלי אומרים לנידון אי לא קטלת לא תדל אם לא הרגת אין לך מה לפחד תשובה רביעית רבשי אמר מכריזים בבית הדין כל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו זכות וזה הכוונה פותחים בזכות מביאה הגמרא תניה כותי ד הבאי ורבה כמו התירוץ השלישי שהזכות שפותחים שאומרים לו אותו נידון אם לא הרגת אין לך מה לפחד רבי אומר שהפסוק אומר קודם כל על הצד של הזכות אם לא אם היא לא חטאה לא שכה ושטח ואם לא סתית ו אומר אז אומרת התורה הנקי ממי המרים המאררים האלה זאת אומרת קודם כל אומרים אם את בסדר ולא נכשלת כמו שבעלך חושש אז אדרבא המים האלה ינקו אותך ינקים המים המרירים האלה וזה שהתורה קודם כל מדברת על האפשרות של זכות לומדים מכאן שפותחים בדיני נפשות תחילה לזכות וזה גם מה שאמר הבאי ורבה אומרים אם אתה בסדר אין לך מה לפחד כמו שאומרים גם כן לה אם את בסדר אד רבה המים האלה נקו אותך ואיין לך מה לפחד מכאן שפותחים תחילה בדיני נפשות לזכות עד כאן דף לב [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים:
נהנתם? יש לנו עוד תוכן משובח באתר
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה