הדף היומי מסכת סנהדרין דף לא

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת סנהדרין דף לא

סנהדרין דף לאא מתחילים בעזרת השם שורה 13 מלמעלה מספרת הגמרא אל בית הדין של רבי ימי נכנסו שני עדים אחד אומר פלוני חייב לפלוני דמי חבית של יין נאמר י זוז ועד אחד אומר פלוני חייב לפלוני דמי חבית של שמן נאמר 200 זוז שמן היה שווה יותר מיין העובדה ואת קמד רבי ימי היה סיפור שהם באו לפני רבי עמי לדין חיב רבי עמי לשלו מלי דמי חבית דחמרא הוא חייב את אותו שהעדים באו להעיד נגדו שישלם לפחות נאמר 50 זוז דמי חבית יין מגו חבית הד מישחה מתוך חבית שמן זה כלול בתוך חבית שמן זאת אומרת יש כאן ד אחד שרוצה לחייב אותו נאמר 100 זוז בשובי של חבית שמן והשני אומר אני רוצה לחייב אותך דמי 50 זוז דמי חבית יין אז שניכם מסכימים שבעצם הבן אדם הזה 50 זוז הוא ודאי חייב אז שישלם 50 זוז כמן כמו מי אמר רבי אמד דבריו כמו מה שרבי שמעון בן אלעזר אמר בשורה שביעית מתחילת העמוד שדעת בית הלל שכש עד אחד בא לחייב 200 זוז והשני 100 זוז אז 100 זוז הבן אדם הזה חייב כי על זה שניהם מודים אמר ד אמר רבי שמעון בן אלעזר החד יש בכלל 200 מנ כי אחד העיד על שהוא חייב 100 והשני 200 בכלל 200 יש גם 100 אז בזה הם שניהם מסכימים אבל בהתחלה הגמרא הבינה שהעדים העידו על חבית ממש אז כי הי גב נמי אמר וכי במקרה כזה שאחד אומר הוא חייב חבית יין והשני אומר מה פתאום הוא חייב חווית שמן הם בעצם מכחישים אחד את השני כל אחד מדבר על משהו אחר מי אמר אומרת הגמרא באמת זה לא מדובר כאן שהם באו להעיד שזה אומר ההוא חייב חבית יין וזה אומר ההוא חייב חבית שמן לא אלא כמו שאמרנו לא צריך לדמי הם באו להעיד זה אמר הוא חייב דמי חבית יין וזה אמר הוא חייב דמי חבית שמן אמר רבי ימי אם ככ על דמי חבית יין ש שניהם מסכימים שהוא חייב כי זה הסכום הזול יותר וזהו ישלם עוד אומרת הגמרא אם עד אחד אומר המלווה אלווה זוז ללוה במרפסת של הקומה העליונה בדיוט העליונה ועד אחד אומר הוא אלוה לו במרפסת של הקומה התחתונה בדיוט התחתונה בעצם הם מכחישים אחד את השני אבל הם מסכימים שהלווה חייב מנה למלווה אמר רבי חנינה מעשה כזה בא לפני רבי וצירף עדותם כיוון שסוברים כמו רבי יהושע בן קורחה שעם התוצאה של העדות של שניהם מאותה תוצאה מצרפים והם באמת מחייבים אותו מנה במשנה למדנו שאם היו שלושה דיינים שניים חייבו ואחד זיכה מני לכש הדיין שזיכה יצא מבית הדין לא יאמר לבעל הדין שחייבו אותו אני מזכה חבריי מחייבים אבל מה אעשה שחברי יתרבו עליי ולכן חייבו אותך מביאה הגמרה תנו רבנן ברייתא מנין לכש הדיין שזיכה יצא מבית הדין לא יאמר לה בעל דין שהתחייב הרי אני מזכה וחברי מחייבין אבל מה עשה שחברי יתרבו עלי ולכן פסקו כמותם תלמוד ומר לא תלך רחיל בעמך ואומר הולך רכיל מגלה סוד מספרת הגמרא ההוא תלמידה היה תלמיד מתלמידי בית המדרש דנפיק לילה יצאה עליו שואה דגלי מילט וגילה הדבר תמר במדרש הבתר תן שנין אחרי 22 שנה הוא סיפר אתם יודעים לפני 22 שנה אמרו איזה משהו בבית המדרש וזה היה סוד שהיה אסור לפרסם אותו אפקי רב אמי מבי מדרשה רב אמי הוציא אותו מבית המדרש כי הוא מגלה כאן סודות יש דברים שעשו לפרסם אותם וכל אלה שנמצאים בבית המדרש חייבים להיות נאמנים לזה אמר דין גלי רזה התלמיד הזה מגלה סודות שאסור שהם יתגלו לא כל דבר צריכים כולם לדעת ואם כן הוא לא יכול להיות בין תלמידים שכולם פה צריכים להיות נאמנים לשמור את הסודות שיש כאן המשנה הבאה יש בה שני וויכוחים בין חכמים לבין רבן שמעון בן גמליאל יש את ה ושניהם מדברים על עניין של ראיה שהבעל דין רוצה להביא ראייה לדבריו כדי לסתור את הדין של הדיינים הדיינים פסקו לרעתו והוא יש לו עכשיו רעיה לטובתו הויכוח הראשון זה ראיה ראשונה והוויכוח השני מכונה ראייה אחרונה הראיה אחרונה נשמע כמו שזה הראיה האחרונה שיש לו אבל לא זה הכוונה הכוונה היא הנושא השני שיש ויכוח בין חכמים לבין רבן שם גמליאל בעניין ראייה בתחילת המשנה יש דבר מוסכם שאין עליו ויכוח שהם פסקו דין לרעת מישהו ובסוף הוא מביא ראייה נגד הפסק לטובתו כל שמביא ראייה סותרת את הדין אבל במקרה הבא יש ויכוח בין חכמים לבין ר רבן שמעון גמליאל אם הדיינים אמרו לו תראה אנחנו פסקנו את הדין כל ראיות שיש לך לסתור את מה שפסק יש לך עכשיו 30 יום להבי אבה מכאן ועד 30 יום אז לפי דעת רבנן אם הוא מצא בתוך 30 יום סותר את הדין לאחר 30 יום אינו סותר את הדין אמר רבן שמון ב גמליאל מה יעשה זה שלא מצא בתוך 30 ומצא לאחר 30 אז לכן הוא כן יכול לסתור לפי דעתי את הדין זה במקרה שהם אמרו לו יש לך 30 יום להביא רעיה וזה הויכוח הראשון בעניין ראיה שאמרו לו שאתה יכול להביא ראיה תוך 30 יום והוא הביא אחרי 30 יום הוויכוח השני שמכונה ראיה אחרונה אמרו לו הוה עדים והוא אמר אין לי אין לי עדים אמרו לו הבה רעיה ואמר אין לי רעיה ולאחר זמן הביא רעיה או מצא עדים פי דעת רבנן כיוון שהוא בהתחלה אמר שאין לו אז עכשיו שהוא מביא חוששים שהוא מרמה הרי זה אינו כלום הוא לא יכול לסתור את הדין אמר רבן שמ גמליאל מי אמר שהוא מרמה אולי הוא פשוט לא מצא את העדים הוא בכלל לא ידע שיש לו מה יעשה זה ש לא היה יודע שיש לו הדין רק מה התפרסם כל הדיון כאן ואז באו אליו שני אנשים אמרו לו מה היה לך דין תורה בנושא ההוא אנחנו ראינו את הסיפור אנחנו יכולים להגיד לטובתך בכלל לא ידעתי שאתם ראייתם לא שמתי לב לזה מה הוא יעשה הוא מצא עדים אחר כך הוא לא היה יודע שיש לו רעיה ואחר כך הוא מצא רעיה זהו עכשיו נושא נוסף שגם עליו אין ויכוח ובזה מסיימת המשנה אם כשההוא ראה שמתחייב בידין אז הוא לא הלך פתאום ומצא עדים או פתאום מצא רעיה לא הוא אמר קרבו פלוני ופלוני ודוני זאת אומרת מה מה קרה עכשיו פתאום אתה עד עכשיו לא ידעת שיש לך עדים מה עכשיו כשאתה רואה שבאים לחייב אותך פתאום אתה אומר להם שיבואו להעיד כיוון שהעדים האלה מזומנים והוא הה יכול לקרוא להם גם לפני כן אז הוא לא יכול כעת להביא אותם או שהוציא ראייה מתחת חגורתו מתחת פונדת היה לך את הראייה הזאתי כל הזמן אצלך למה לא הבת אותה עד עכשיו לכן הרי זה אינו כלום לפי כל הדעות בוויכוח הראשון שאחרי פסק הדין אמרו לו תשמע יש לך 30 יום להביא ראיות והוא הביא את הראיה אחרי 30 יום שלפי דעת רבנן לא מקבלים אותה ולפי רבן שמעון בן גמליאל מקבלים אותה אמר רבא בר רב הונה הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ואמר רב ברבונה אין הלכה כחכמים אז למה צריך לומר את שני הצדדים פשיטה כוונ ד אמר רבא ברבונה הלכה כרבן שן גמליאל גם אם הוא לא היה אומר שאין הלכה כחכמים כיוון שהלכה כרבן שמעון גמליאל ממילא ידנה אנחנו יודעים דין הלכה כחכמים תרצת את הגמרא הוא רוצה לומר שזה אפילו בדיעבד ככה מה הו דת אנחנו היינו אומרים אם הוא היה רק אומר הלכה כרבן שמ גמליאל הנ מילי דווקא לכתחילה אבל דיעבד אם כבר עשה כמו חכמים שפיר דמי והוא לא צריך לחזור את הדין לא צריך להחזיר את הדין כמה שמלן רב ברונ דיעבד כרבנן אם הוא עשה אפילו בדיעבד כמו רבנן מהדרין לי צריך להחזיר את הדין לכן הוא אמר הלכה כרבן שמעם גמליאל ואין הלכה אפילו בדיעבד כמו חכמים וכן לגבי הויכוח השני כשאמרו לו אב דים והוא אמר אין לי ואחר כך פתאום הוא מביא אותם וכולי גם שם היה ויכוח לפי דעת חכמים חוששים שהוא רמאי רבן שמ בן גמליאל אומר הוא לא ידע שיש לו עדים וכעת הוא מצא אותם אמר רבן שמע גמליאל וכולי שהוא חולק על חכמים ו סובר שהוא כן נאמן גם אם הוא אמר בהתחלה אין לי עדים ועכשיו פתאום הוא מצא כ יכול להיות שהוא לא ידע שיש לו וכעת נודע לו שיש לו וגם כאן אמר רבא בר רב הונה אמר בשם רבי יוחנן הלכה כדברי חכמים ואמר רבא ברב הונה אמר בשם רבי יוחנן אין הלכה כרבן שמן גמליאל פשיטה בשמ צריך לומר את שני הצדדים ככיוון ד אמר רב ברבון ההלכה כדברי חכמים ממילא ידענו דין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל למה צריך לומר כפול הלכה כחכמים ואין הלכה כרבן שמי בן גמליאל מתרצת הגמרא ה כשמלה זה מה שמחדש רבא בר רב הונה בשם רבי יוחנן שדעת רבי יוחנן בההיא אין הלכה כרבן שמוע בן גמליאל המקום היחיד במשניות שרבן שמוע בן גמליאל אומר את דעתו שלא פוסקים כמותו הבקו הוא בשאר המקומות שנזכר רבן שמ בן גמליאל הלכה כמותו כמו רבן שמן בן גמליאל ופוקי דבריו של רבא ברבונה באו להוציא ד אמר רבא ברבר חנה יש ביניהם ויכוח מה דעתו שלב ר יוחנן לפי רב רב הונה רבי יוחנן פוסק תמיד כמו רבן שמוע בן גמליאל חוץ ממקום אחד חוץ מכאן שזה הנושא של ראייה אחרונה היינו הנושא השני שיש ויכוח בין חכמים לרבן שמע גמליאל חוץ מזה כאן באמת אין הלכה כרבן שמעם גמליאל אבל בכל המקומות האחרים הלכה כמותו אבל רבא בר ברחנא אומר בשם רבי יוחנן שיש עוד שתי מקומות שאיין הלכה כרבן שמען גמליאל כל מקום ששנה רבן שומם גמליאל במשנתנו הלכה כמותו חוץ ממסכת בבה בטרה דף קעג ששמה יש לו ויכוח בעניין ערב וחוץ ממסכת גיטין דף עד שמה יש לו ויכוח לעניין צידן וחוץ מכאן לעניין רעיה אחרונה זאת אומרת שיש ויכוח בדעת רבי יוחנן מה הוא סובר מתי המקום שאין הלכה כרבן שמ גמליאל רב רב הונה אומר רק לעניין ראייה אחרונה ורב אב ברחנא אומר גם לעניין הוויכוח בעניין רב וצי דן מספרת הגמרא ההוא ינוקה בפשטות הכוונה ילד הרן באחד מהפירושים שלו מסביר שזה הכוונה לאדם גדול רק שבאו לדון אותו בעניינים של נכסים של אביו והוא לא כל כך היה בקיא בענייני נכסי אביו אז ביחס אליהם הוא נקרא כמו ינוקה טבו לדיין הקמ דרב נחמן באו תבו אותו לדין לפני רב נחמן לא מפורש פה כל כך מ הה נושא אבל באו לחייב אותו אמר לי אז רב נחמן אמר לו תלך סעדי יש לך עדים לטובתך שיבואו ו יזכו אותך אז אמר לי הוא אמר אני לא לאלא לפי מה שידוע לי אין שאל אותו יש לך רעיה לטובתך יש לך ראייה אמר לי לא אני לא לא יודע שיש ראיה חיוי רב נחמן רב נחמן הוציא אותו חייו הבק בכי וזיל צ בוכה למה מחייבים אותו שמעו אנחין שי שמעו אותו שני אנשים בוכה אמרו אמרו לי מה אתה בוכה סיפר להם אמרו לו אנחנו ידעינן יודעים במי ליד אבוך אנחנו יכולים להעיד לך ידות כי אנחנו כן יודעים מה היה שם א רב נחמן בה אפילו רבנן מודו אפילו חכמים מודעים לרבן שמוע גמליאל שאפשר לסתור את הדין אפילו שהוא אמר שאין לו רעיה ינוקה במילי דבוע לא ידע כ הנוקה לא ידע בענייני נכסי אביו וכאן היה פה דיון לגבי העניינים של נכסי אביו אז הוא ודאי יכל להגיד ש אין לו עדים אין לו ראיה אבל בסוף התברר שיש עדים והוא הוא לא כיר אותם מספרת הגמרא מעשה נוסף הי תת דנפק שטר המיתות ידה אישה הביאה לבית הדין שתר שהיה אצלה פיקדון היא הייתה כמו אדם שלישי שהמלווה והלווה הפקידו אצלה את השטר שלהם אמרה לי אמרה לרב נחמן ידנ בא שטר דפרי אהבה אני יודעת שהלווה כבר שילם את החוב שכתוב כאן בשטר המנ רב נחמן רב נחמן האמין לה אמר לי רבא לרב נחמן כמן כמו מי אתה סובר שאתה מאמין לה כמו רבי דמר אותיות היינו מה שכתוב בשטר נקנות במסירה היינו כשמסר את השטר למישהו אז הוא קונה את החוב זאת אומרת מעכשיו חייבים לו במקום למלווה אז אותו דבר גם כאן כיוון שהשטר היה בידה זה כאילו היא קנתה את החוב והיא נאמנת לומר שהוא פרוע אמר לרב נחמן לא צריך להגיע לתם הזה כדי להאמין לה שני החה כאן זה שונה דהיא בעיה אם היא היייתה רוצה לפתור את הלוה קלטי היא הייתה יכולה לשרוף את השטר וכיוון שהיא לא שרפה את השטר אלא הביאה אותו לב בית הדין נאמנת לומר פרוע הוא זה לפי לשון אחד קדרי לפי לשון אחר הסיפור היה שלא ימנה רב נחמן רב נחמן אמר את לא נאמנת לומר שהלווה שילם אמר לי רב לרב נחמן הוא שואל אותו למה אתה לא מאמין לה וההיי בעיה אם היא הייתה רוצה לפתור את הלוה קלטה היא הייתה יכולה לשרוף את השטר והיא לא שרפה את השטר והיא מביאה את זה לבית הדין והיא אומרת לך שכבר שילמו את החוב למה אתה לא מאמין לה אנה רב נחמן כיוון והתחזק בבית דין אב קלת לא אמרינן רשי מבאר כיוון שמדובר כאן שהשטר הזה בית דין בדקו את החתימות ונמצאו כשרות וכתבו קיום על השטר שבאמת הלוה חייב למלווה כאן כבר היא לא נאמנת מכוח זה שאם היא היייתה רוצה היא הייתה יכולה לשרוף את השטר לומר שהוא פרוע תוספות מביאים שכיוון שבית דין ראו כבר את ה שטר לפני שהיא אמרה שהוא פרוע ואחרי שראו את השטר היא כבר לא הייתה יכולה לשרוף אותו אז לכן היא כבר לא נאמנת לומר שהוא פרוע מביאה הגמרא קושיה על דברי רב נחמן אית רב לרב נחמן כתוב בבריתה מפורש שאדם שלישי נאמן לומר נאמן לומר שהלווה שילם שאם יש ללווה שטר שהמלווה כתב שבאמת הוא כבר שילם את החוב שמכונה סימפון שיש עליו עדים אם עדים חתומים על השטר הזה אז יתקיים בחותמו מביאים כאלה שיכולים להעיד שזה חתימות כשרות ואז באמת הלוה יהיה פטור אבל אם כזה שתר שאין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש היינו אדם שלישי אדם שומר שהמלווה והלווה הפקידו אצלו שטר ואמרו לו תראה כשלו ישלם תיתן ללוה את השטר הזה הוכחה שהוא שילם ם הוא לא י שלהם תחזיר את זה למלווה או שעל השטר עצמו כתוב שהלווה כבר החזיר את הכסף יוצא אחר חיתום שטרות אז כשר והלווה פטור למה אדם שלישי נאמן על השטר שבידו שהוא פרוע עלמה שליש מאימן ותיבת דרב נחמן וגם לגבי הדבר השני שכשזה כתוב על השטר עצמו שהלווה כבר שילם אצל מי השטר נמצא אצל המלווה איך כתוב כאן על השטר שלובה שילם חייב להיות שהוא באמת שילם לכן המלו נתן לו לכתוב את זה מביאה הגמרא כאת הרב דימי כשהוא הגיע לבבל הוא אמר בשם רבי יוחנן אז רב דימי כשהוא אמר את המאמר בשם רבי יוחנן לא כל כך הבינו מה הוא התכוון הוא אמר דבר כזה לעולם הביא רעיה וסותר את הדין עד שהסתתרו טענותיו עד שהוא יאמר אין לי יותר ראיות אחר כך הוא לא יכול לחזור ולומר יש לי ראייה ואז הוא מוסיף ואומר שהוא גם צריך לומר קרבו פלוני ופלוני דוני הוא רואה שבאים לחייב אותו אז הוא אומר לשני אנשים בואו וידו לטובתי הם היו פה כל הזמן למה לא הבאת אותם עד עכשיו המאמר הזה הגוף הקשיה הזה זה סותר אמרת שכש הסתיימו טענותיו הוא כבר לא נאמן אז הטען לרבנן באנו לדעת רבנן במשנה שברגע שוא אמר אין לי ראיות יותר הוא לא נאמן יותר להביא ראיות אחר כך ודר אמרת בסוף דבריך אתהה אומר דבר שאין עליו שום ויכוח שאם בן אדם רואה שבאים לחייב אותו והוא קורא פה לשני חבר'ה שכבר הייו פה שהיו פה כל הזמן קרבו איש פלוני ופלוני ודוני אז הוא לא נאמן נתן לרבן שמעה בן גמליאל זה דבר שגם רבן שמעה בן גמליאל מודה ש בצורה כזאת הוא לא יכול לסתור אז אם כן רבן שמון גמליאל הוא זה שאומר שאפילו שהוא אמר אין לי ראיה הוא יכול עדיין סתור את הדין אבלם הוא בא ואומר בואו שני חברה שכל הזמן היו פה בואו תעדו בשבילי מה קרה פתאום שאתה קורא להם הרי הם כל הזמן היו פה מה אמרת שאיין לך ראיה במקרה כזה גם רבן שמ גמליאל מודה שהוא לא נאמן אז בעצם הדברים פה סרים תחילתם לסופם מה בדיוק אמר פה רבי יוחנן בהמשך נראה שהגיע רב שמואל בר יהודה והוא הסביר מה בדיוק אמר רבי יוחנן אבל בהתחלה מנסה הגמרא להסביר אולי וכי תימה כולם רבן שמון גמליאל באמת כל המאמר כאן שהביאו בשם רבי יוחנן זה כדעת רבן שמ בן גמליאל שאפילו אם בהתחלה הוא אמר אין לי רעיה הוא יכול אחר כך להביא רעיה ופרוש גם מפרש ובסוף דבריו ומפרש את תחילת דבריו מי עד שהסתתר טענותיו שאחר אחרי שיסתמו טענותיו אי אפשר לחזור ולסתור זה לא עד שהוא יאמר אין לי ראייה אלא עד שיאמר קרבו פלוני ופלוני ודוני אבל אי אפשר לפרש כך כי אם ככה יוצא שרבי יוחנן סובר כמו רבן שמע גמליאל והרי כבר אמרנו שאמר רבא ברכן אמר בשם רבי יוחנן כל מקום ששנה רבן שמען בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו חוץ מאצלנו ועוד שתי מקומות רב וצייד ורעייה אחרונה אז אם ככה אנחנו יודעים שרבי יוחנן לא פוסק כמו רבן שמן גמליאל אלא מביאה הגמרא את המאמר שאמר רבי יוחנן כי את אתה רב שמואל בר יהודה אמר בשם רבי יוחנן את המאמר המדויק יותר לעולם מביא ראיה וסותר את הדין עד שהסתתרו טענותיו וד נים יאמרו לו וי עדים ואומר אין לי אדים או שיאמרו לו אוי רעיה ואומר אין לי רעיה וכמו דעת חכמים שאם אחר כך הוא כן מצא עדים או רעיה הוא לא יכול לסתור את הדין וכאן מביאה הגמרא חידוש שבזה כולם מסכימים אבל אם באו עדים ממדינת הים באו ממקום רחוק אנשים שיכולים להעיד או שהייתה דיסקה שק ק שטרות של אביו מופקדת ביד אדם אחר והחזיר אותו אדם אחר את השטר עכשיו הגיעו כאן דברים חדשים שלא היה לו גישה אליהם לפני כן הוא לא היה יכול להגשת אליהם לפני כן אז ה מודים חכמים שהרי זה מביא ראייה וסותר את הדין אין כאן רמאות הוא פשוט לא ידע באמת באו אנשים מחוץ לארץ שלא היו פה עד עכשיו יש כאן מישהו שמביא לו שטרות שלא ה לא היו ברשותו עד עכשיו ובאמת בזה הוא ודאי יכול להביא ראיות חדשות ועדים חדשים אומרת הגמרא כאת רב דימי כשהוא בא לבבל הוא אמר בשם רבי יוחנן התוקף את חברו בדין אם אחד מבעלי הדינים הוא תקיף ועקשן ואחד אומר נדון כאן ואחד אומר לא אני רואה שת המידי עקשן אני רוצה שנלך למקום הועד שם מקום החכמים בפניהם אולי תתבייש לא תהיה כל כך קשה ועקשן אז מביאים בשם רבי יוחנן קופין אותו וילך למקום עבד אמר לפניו רבי אלעזר רבי כופין אותו ללכת למקום עבד מה זה עולה הרבה כסף הוא סך הכל חיייבים לו כסף הוא רוצה להוציא את זה מי שנושא בחברו מנה יוציא עכשיו מנה על הנסיעה בשביל לקבל מנה בעצם הוא לא ירוויח כלום למה שבזבז את הכסף הזה אלא קופין אותו ודן בהירו זה שרוצה ללכת למקום עבד אומרים לו לא תדון כאן בבית דין שבעיר שלך התמר נ ממר רב ספרה שניים שנ התעצמו התווכחו והיו קשים עם זה לזה בדין אחד אומר נדון כאן ואחד אומר נלך למקום עבד קופין אותו ודן בעירו מה זאת אומרת למה שהוא יצטרך לבזבז את כל ההוצאות של הדרך ואם בית הדין עצמו הוא צרך דבר לשאול יש להם איזה שאלה הם כותבים ושולחים את השאלה למקום הבד הלכה נוספת ואם אמר זה שחייבו אותו כתבו ותנו לי שתר ואני רוצה שתכתבו מאיזה טעם דנתוני מה הטעם שחייבת אותי טבן ונותנין לו יכול להיות שהוא יכול עכשיו לקחת את השטר הזה ולהראות אותו במקום עבד ויבמה שבעלה נפטר בלי להשיר זרע והיא לא כמו אלמנה רגילה שכולה להתחתן עם מישהו אחר אלא היא צריכה להתחתן עם אח של בעלה או שהיא יוצאת ממנו על ידי חליצה והיא גרה בעיר אחת והוא גר בעיר אחרת היא הולכת אחר יבם שחלוץ לה להתירה עד כמה היא צריחה ללכת אחריו אמר רבי עמי אפילו מבית דין מומחה לבית דין פחות מומחה מטבריה ששם היו מומחים אם היבם נמצא בציפורי היא הולכת אחריו לציפורי אמר רב קנה מה יקרא איך רואים איך רואים בפסוק שהולכים אחרי עירו של היבם ששם כתוב לגבי יבם וקראו לו זקני עירו משמע שזה נעשה בפני הדיינים בעירו של היבם ולא זקני עירה של היבמה אמר הממ הלחתה כופין אותו ויילך למקום עבד יש ויכוח בין שני הבעלי דינים אם לדון בבית דין קם בעיר או ללכת למקום החכמים קופים את זה שרוצה לדון באותה עיר ללכת למקום הוד של החכמים אמר לרב אשי למימר והרי אמר רבי אלעזר כופין אותו ודן בעירו מתרצת הגמרא אתה יודע מתי הוא דן בעירו זה תלוי מי זה שרוצה ללכת למקום הועד הנ מילי מתי אנחנו אומרים שלא הולכים למקום הוד איך הדק אמר ללווה למלווה חצוף אותו לובה שעשו לו טובה ונתנו לו הלוואה כעת כשיש ויכוח בינו לבין המלוה הוא אומר בוא לך למקום הוד לא הוא לא יכול לומר דבר כזה אבל אם המלווה אומר אני רוצה ללכת למקום הוד כיוון שהוא זה שנתן את ההלוואה הוא יש לו באמת את הזכות לדרוש אני רוצה ללכת לבית דין אחר למה כי הפסוק אומר במשלי עבד לווה הלווה הוא משועבד לאיש מלווה למלווה לכן שומעים לו שילכו לדיין בבית הוועד מספרת הגמרא שלחו חכמי ארץ ישראל איגרת למר אוקבה שהיה אב בית הדין בבבל למר אוקבה דזיו לי כבר ביטה שזיב פניו מאיירים כמו משה רבנו שהתגלו בתיה בת פרעה ולכן הוא נקרא כאילו בנה שלם שלום היה כאן ויכוח בין וקון הבבלי וירמיה וקון הבבלי קבל קדמן התלונן בפנינו על ירמיה אחייב שהעביר עליי את הדרך נהג איתו שלא קשורה בענייני ממון ואז הם אומרים למרוקו שני דברים שנראים סותרים מצד אחד הם אומרים לו אמרו לו היינו אתם תאמרו לירמיה שיתפס עם אחיו היינו אומרים למרוקו אתה תדון כאן ומצד שני הם אומרים לו אסיו ויראה פנינו בטבריה היינו אנחנו נדון תתנו לו עצה שיבוא אלינו שאנחנו נדון אותו הגוף הקשי הדברים פה סותרים בהתחלה אמרת אמרו לו שמר אוקו ידון כאן ויאמר לרמי שתפס עם וקון על מה דיינו אתון רואים שדיני בבל יידונו ובהמשך נאמר אסיו הוא תתנו לו עצה ויבוא אלינו ויראה פנינו בטבריה על מה שדרו אחה תשלחו אותו לכאן אז מי ידון חכמי בבל או חכמי ארץ ישראל אלא מביאה הגמרא שני הסברים הסבר ראשון אחיק אמרי אמרולי תאמרו ל ירמיה שיתפס עם וקון דיינו הטון אתם דיני בבל תדונו אותו אם הוא יציית אז הוא יציית ואם הוא לא יציית אלא הוא יאמר אני רוצה לכת דוקא לארץ ישראל ששמה זה מקום הבד טוב אז יהו ויראה פנינו בטבריה אז שיבוא אלינו לארץ ישראל ונדון אותו כאן בטבריה הסבר שני רבשי אמר זה היה פה דיון על דיני כנסות אבה ובבבל הרי לא דינו דיני כנסות הם היו רי צריכים להיות מוסמכים ולא הסמיכו בבבל לדון דיני כנסות ודש לחו ליחי אז אם ככה למה הם שלחו למרוקו תדון אותו תאמר לו כדי לחלוק כבוד למרוקו אבל באמת רק הם היו יכולים לדון וזה מה שהם אמו בסוף דבריהם תיתן לו עצה שיבוא אלינו כאן לארץ ישראל כי רק כאן אפשר לדון אותו דרן הלך פרק שלישי פרק זה בורר ועד כאן דף ל
לצפיה בתכנים נוספים: