הדף היומי מסכת סנהדרין דף כג
דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/
הדף היומי מסכת סנהדרין דף כג
[מוזיקה] סנהדרין דף כג מתחילים בעזרת השם תחילת פרק שלישי פרק זה בורר נקיי הדעת שבירושלים כך מביאה הגמרא ברייתא בהמשך היו נזהרים בשלושה דברים הם לא היו מסיבים בסעודה לפני שהם ידעו מי מיסב איתם הם לא היו חותמים על שטר בלי שהם יודעים מי חותם איתם והם לא היו מצטרפים להרכב של דיינים בלי שהם ידעו מי הדיינים האחרים שנמצאים איתם בהרכב ולכן אומר רב יהודה בשם רב ודאי שהרכב הדיינים חייב להיות על דעת כל אחד מהדיירים המשנה מביאה ויכוח בין רבי מאיר וחכמים האם ההרכב צריך גם להיות על דעתם של שני בעלי דינים דיני ממונות דנים בשלושה דיינים במסקנת הגמרא פירוש המשנה כל אחד מבעלי הדינים בוחר לו דיין אחד מדובר פה במקרה כזה שמתחשבים בדעתו של כל אחד מבעלי הדינים וזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ו שני בעלי הדינים ביחד בוררים להם את הדיין השלישי עוד אחד דברי רבי מאיר וחכמים אומרים זה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ואת הדיין השלישי שני הדיינים בוררים להם עוד אחד זה ויכוח ראשון בין רבי מאיר לבין חכמים ויכוח שני בין רבי מאיר לבין חכמים כשבעל דין זה פוסל את דיינו של בעל דין השני זה ובעל דין השני זה בא לפסול פוסל דיינו של הבעל דין הראשון של זה האם אפשר לפי דעת רבי מאיר כן דברי רבי מאיר שיש לכל אחד זכות לפסול את הדיין של השני והגמרא תבאר ארבעה ים באיזה מקרה זה מדובר ומה הסיבה וחכמים אומרים אי מתי בעל דין פוסל את הדיין של חברו בזמן שמביא להן ראיה שהן קרובין של אחד מבעלי דינים או ששני הדיינים קרובים אחד לשני או שהם פסולין לדון כי הם עברו על עבירה שפוסל את האדם מלדון אבל אם היו היו הדיינים כשרין או מומחין ששמחו מפי בית דין אינו היכו פוסלן אם כן זה הויכוח השני בין רבי מאיר לבין חכמים האם אפשר לפסול את הדיין של השני בלי רעיה גמורה ויכוח שלישי לגבי העדים שהשני מביא לפי דעת רבי מאיר זה פוסל עידו של זה שהבעל דין השני הביא וזה פוסל דיו של זה בעל דין השני יכול לפסול את העדים שהביא ה בעל דין הראשון דברי רבי מאיר וחכמים אומרים גם כאן אי מתי אחד יכול לפסול את האדים של השני בזמן שמביע להן ראיה שהן קרובין אחד לשני או פסולין להעיד מחמת י זה עבירה אבל אם היו כשרין אותם עדים אין יכול אחד מהם אינו יכול וסלן הוויכוח הראשון בין רבי מאיר לחכמים במשנה היה לגבי הרכב הדיינים כשכל אחד יש לו את הדעה שלו ומתחשבים בדעה של כל אחד מבעלי הדינים אז משנה אמרה אחרי שזה בוחר לו דיין אחד וזה בוחר לו דיין אחד מה לגבי השלישי לפי פי רבי מאיר שני הבעלי דינים בוחרים אותו ולפי חכמים שני הדיינים בוחרים את הדיין השלישי זה מסקנת הגמרא כך היא מסבירה את המשנה אבל בהתחלה הגמרא מנסה להסביר הסברים אחרים מה מה הכוונה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד הגמרא הבינה כל אחד בורר בית דין שלם שלושה אז בעל דין אחד בוחר שלושה ובעל דין שני בוחר שלושה ואז שניהם יחד בוחרים עוד שלושה בשביל מה צריכים תשעה דיינים ביטלת הסגה מספיק שלושה אלא החיק אמר כך מנסה הגמרא להסביר באופן שני את ה ויכוח רבי מאיר וחכמים כשאחד מבעלי הדינים זה בורר לו בית דין אחד וחברו פוסל את הבית דין והשני זה בורר לו בית דין אחד אחר וחברו פוסל את הבית דין האחר זאת אומרת כל אחד אינו רוצה לדון בפני הבית דין שחברו בחר אז שניהם בוררין להן עוד בית דין אחד שה מוסכם על שניהם והם ידונו בפניו הגמרא מנסה להסביר שזה הכוונה במשנה בהמשך הגמרא תדחה את זה אבל לפני שאנחנו דוכים את ההסבר הזה אנחנו עכשיו באים ובארים נקודה מאוד חשובה כאן במשנה שרואים מפורש שלשני בעלי הדינים יש זכות לקבוע את הרכב הדיינים שיידונו אותם באיזה מקרה זה מדובר שלשניהם יש באמת את הזכות מביאה הגמרא שיש שני הסברים לבאר באיזה מקרה זה מדובר שהרי יש בדף לאא שמעמידים דברי המימרא שם שכשאדם נתן הלוואה לחברו ויש ביניהם אחר כך ויכוח לגבי פירעון החוב ואחר כך יש להם ויכוח אצל איזה דיינים ללכת להידיין היחיד שיש לו את הזכות לקבוע זה המלווה הלווה צריך להשתעבד לדעתו של המלווה וללכת לדון בבית הדין שהמלווה קבע ולכן הגמרא מתפלת ואפילו במקרה שנידון הוא בין מלווה ללוה אם הלוה רוצה בית דין אחד והמלווה רוצה בית דין אחר מצי מעכב הלווה מעקב את המלווה מלדון בבית הדין שהוא בחר הם הולכים לבית דין שלישי והרי האמר רבי אלעזר בדף ל שמה מדברים כשאחד מהם אומר הדיינים כאן הם לא מספיק בשבילי לא תלמידי חכמים מספיק גדולים בשבילי אני רוצה ללכת לבית הועד ששם מתוועדים התלמידי חכמים שם יש דיינים תלמידי חכמים גדולים יותר אומר רבי אלעזר לא שנינו שקופיים אחד מהמהם ללכת אל בית הדין המומחה אלא אם המלווה הוא זה שרוצה ללכת והלווה רוצה לדון כאן אצל הדיינים הפחותים מהם אבל אם הלווה רוצה ללכת והמלווה מעדיף להישאר קופין את הלווה ודן בעירו של היכן שהמלווה רוצה אם כן איך אתה אומר ששני בעלי הדינים יש להם את הדעה לקבוע מי יהיו הדיינים שידונו אותם מבארת הגמרא כמו שאמרנו שני הסברים באיזה מקרה מדובר כאן שלשניהם יש כוח לקבוע מי יהיו הדיינים הסבר ראשון כדי אמר רבי יוחנן בעניין אחר שלא מדברים פה בכלל על דיינים שדנים בדיני תורה אלא בערכאות בתי דינים שבסוריה שנינו שבני העיר קיבלו אותם עליהם כדיירים הח הנמי כאן נפרש גם במשנה בערכאות שבסוריה שנינו ולכן גם הלובי יכול לדרוש שהוא רוצה לבחור בית דין אחר כי בבית דין זה לא דנים דין תורה אבל אם הדיינים היו מומחים הלוה לא יכול לדרוש אני רוצה ללכת לבית דין אחר כי המלווה הוא זה שמחליט הסבר שני מתי אנחנו אומרים שלשני בעלי הדינים יש זכות לקבוע את הרכב הדיינים שלהם רב פפא אמר אפילו אם תאמר תימה שמדובר כאן בבית דין מומחים שדנים בדיני תורה בכל זאת הלוה יכול לדרוש ללכת ל בית דין אחר במקרה שהוא רוצה לעבור מבית דין אחד לבית דין הסמוך לו כגון בית דינו דרב הונה וד רב חסדה שהם היו באותו באותה עיר כאן הלוה רשאי לקבוע ולומר את דעתו מתי הוא לא יכול לומר אחרת מדעתו של המלווה דווקא אם הוא מטריח את המלווה ללכת לעיר אחרת כאן שאיין ריבוי טורח הוא יכול לדרוש בית דין אחר דכ אמר לי הוא טוען למלווה בוא לבית דין השני מיכ מטרח נלך וכן מדריך אותך בזה ולכן באמת יש לו את הזכות אז אם כן הבאנו באמת שני הסברים איך יתכן שיש לשני בעלי הדינים דעה לגבי הרכב הדיינים אבל עדיין הגמרא לא מקבלת את ההסבר שהסברנו כעת שמדובר כאן ש אין הסכמה בין שני הבעלי דינים לגבי איזה בית דין ללכת אז הם בסופו של דבר צריכים להחליט על בית דין שלישי שמוסכם על שניהם אם זה הכוונה במשנה זה הרי לא ייתכן כי הרי תנן כתוב במשנה וחכמים אומרים שני דיינין בוררין להן עוד אחד ואם יעלה בדעתך ל דתך כד אמרינן שלפי דעת רבי מאיר זה בורר לו אחד הכוונה שכל בעל דין בוחר בית דין אם כן יצא שלפי דעת חכמים כשכל אחד פוסל את הבית דין שבחר חברו אז הבתי דינים מוחרים בית דין שלישי זה הרי לא מסתבר איך ייתכן בית דין אחרי שבעלי דין בעלי דין פסלו אותם פסלה להו זלו ובררו להו בית דין בית דין ה אחרינא הם ילכו ובררו בית דין שלישי הרי הם נפסלו מלדון אותם זאת אומרת אתה רוצה להסביר שלפי דברי רבי מאיר אם בעל דין אחד רוצה להידיין בפני בית דין אחד ובעל דין שני רוצה להתדיין בפני בית דין שני אז לפי רבי מאיר הם צריכים להסתדר ביניהם ולמצוא איזה בית דין שלישי שהם שניהם מסכימים עליו ומה חכמים אומרים שהבית דין שהראשון רצה והשני סרב והבית דין שהשני רצה והראשון סרב שני הבתי דינים האלה הולכים עכשיו לקפוץ על שני הבעלי דינים איזה בית דין שלישי שהם שניהם מסכימים הרי הבעלי דינים לא הסכימו עלל שני הבתי די האלה למה הם עכשיו ילכו ויקבעו להם איזה בן דין שלישי ידון אותם זה הרי לא מסתבר אלא לכן מביאה הגמרא את מסקנת הסבר המשנה כמו שאמרנו במשנה בעצמה החי קאמר זה הכוונה זה סדר בחירת הדיינים בעל דין אחד זה בורר לו דיין אחד והבעל דין השני זה בורר לו דיין אחר אחד אחר ושניהם לפי דעת רבי מאיר שני בעלי הדינים בוררים להם עוד אחד את השלישי מהשנה דבדי אחי מה הטעם שבוחרים דיינים דווקא באופן הזה אמרו בארץ ישראל אמרי במערבה בשם רבי זירא משמי דרבי זירא מתוך שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושניהם בוררים להן עוד אחד יצא הדין לאמיתו כותב רשי דצי בעלי דינין יצייתו בעלי הדינין גם זה שחייבו אותו יציית דסבר החייב הרי אני בעצמי בררתי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך והדיינים בעצמן נוכה דעתן להפך בזכות שניהם מפני ששניהם ביררו אותם כך כותב רשי אם כן זה טוב לברור בצורה הזאת את הדיינים וחכמים חולקים הם אומרים ש את הדיין השלישי בוחרים שני הדיינים שנבחרו אחד בחר דיין אחד השני בחר דיין שני רבי מאיר אומר שכעת הם בוחרים ביחד שני בעלי הדינים את הדיין השלישי אומרים חכמים לא הדיינים קובעים מי יהיה מ מה תהיה זהותו של הדיין השלישי וחכמים אומרים שני הדיינים שנבחרו על ידי בעלי הדין הם בוחרים את השלישי ו בעלי הדין וכולי אומרת הגמרא נימה נאמר שהויכוח הוא בדבריו של רב יהודה שאמר בשם רב קמפ לגי דמר רב יהודה אמר בשם רב אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהם אין ראוי לעדים לחתום על השטר אלא אם כן הם מכירים את העדים האחרים שמה התגלה שהיה אחד מהם פסול ובטלה עדותם ום התביישו ומאותו הטעם גם אין יושבין הדיינים לדון אלא אם כן הם מכירים את ש הדיינים כמו שאמרנו שככה היו נוהגים נקיי הדת שב ירושלים הגמרא בהמשך תביא את הברייתא מה אתה רוצה לומר שיש בזה ויכוח שרבי מאיר לא סובר את דבריו של רב יהודה שאמר בשם רב ולכן בעלי הדינים יכולים נגד דעת הדיינים לקפות עליהם דיין שלישי ורבנן הם סוברים הט להו דרב יהודה שאמר בשם רב ולכן הדיינים הם קובעים מי תהיה מי יהיה הדיין השלישי דוכה הגמרא לא ודאי שלא בזה הוויכוח דכולה על מה יתלו דרב יהודה שאמר בשם ר ודאי שהדיינים הם יכולים לקבוע ולהכתיב את דעתם עעם איזה דיינים הם רוצים לדון דעת הדיינים כול לו פליגה ד בעינן כולם מודעים גם רבי מאיר וגם חכמים מסכימים שצריך את דעתם של הדיינים שייקבעו מי יהו בהרכב במה הוויכוח כי פליגי האם צריך גם דעת בעלי דינים רבי מאיר סובר כן דעת בעלי דינין נמי בינן כדי שתרצו מהדי ויותר ציטו לדין ורבנן סוברים דעת הדיינין צריך בעינן אבל דעת בעלי דינין לא צריך לא בעינן ברגע שהם בחרו כל אחד דיין אחד אז הדיינים יכולים לקבוע בניגוד לדעת בעלי הדין מי יהיה הדיין השלישי כעת מביאה הגמרא נתבונן בגופם של דברים שאמר רב יהודה אמר בשם רב אין הידים חותמין על השת אלהם כן יודעים מי חותם וכולי תניה נמח מביאה הגמרא כת את הברייתא שבאמת כך נאמר בה שזה הנהגה טובה וכך היו נקיי הדעת האנשים הכשרים שבירושלים עושים לא היו חותמן על השטר אלא הם כן יודעים מי חותם עמהם ולא היו יושבים בדין אלא אם כן יודעים מי הדיין שיושב עמהן ולא היו נכנסים לשבת בסעודה אלא אם כן יודעים מי מיסב עמהן כדי להסב בחברת תלמידי חכמים אם כן הסברנו את הביק כוח הראשון בין רבי מאיר וחכמים ששניהם סוברים שכל אחד מבעלי הדינים בוחר לו דיין אחד ולגבי השלישי האם צריך את דעתם של בעלי הדינים רבי מאיר סובר שכן הם שניהם צריכים להסכים מי יהיה הדיין השלישי וחכמים סוברים שלא אלא שני הדיינים שנבחרו הם בוחרים את הדיין השלישי כעת עוברת הגמרא לדון בוויכוח שיני בין רבי מאיר וחכמים האם בעל דין אחד יכול בלי ראיה לפסול את הדיין שהביא חברו רבי מאיר אומר כן חכמים אומרים לו דווקא אם יש לו ראייה שהדיין הזה פסול או קרוב הוא יכול לפסול אותו אז דברי חכמים מובנים הדברים שלהם מובנים מאוד אם אין ראיה שהדיין הזה פסול או קרוב למה שיהיה אפשר לא לקבל אותו שיידון כאן בדין שביניהם איך אתה יכול לפסול את הדיין הזה אבל דברי רבי מאיר מאוד תמוי כל כמיני ד פסיל דייני איך יש לבעל זכות לבעל דין זכות לפסול את הדיין שחברו בחר מתרצת הגמרא שני תירוצים תירוץ אחד כאן בתחילת העניין ותירוץ שני ממש בסוף הסוגיה תירוץ ראשון אמר רבי יוחנן מדובר כאן בערכאות שבסוריה שנינו זה לא דיינים שמומחים לדון דיני תורה אלא דיינים כאלה שהרבים קיבלו אותם עליהם לפי רבי מאיר בעל דין אחד יכול לומר אני לא מעוניין שהדיין הזה יידון בינינו אבל אם הם היו דיינים מומחים הוא לא יכול לפסול וחכמים אומרים כיוון שהרבים קיבלו את הדיינים ה הלה אף על פי שזה ערכאות שבסוריה אז לא יכול אחד מהם לומר אני לא מעוניין שהדיין הזה ידון בינינו זאת אומרת כל אחד בוחר לא דיין אתה לא יכול לומר על הדיין שחברך בחר שאתה לא מעוניין בו מנסה הגמרא להקשות איך אתה רוצה לומר שאם הדיין הוא מומחה אז הבעל דין לא יכול לפסול אותו אפילו לפי רבי מאיר המד קטן הי סיפה מזה שכתוב בהמשך וחכמים שחולקים על רבי מאיר אומרים אי מתי אחד פוסל את הדיין שהביא חברו בזמן שמביא ראייה שהן קרובין או פסולין אבל אם הם היו כשרים ואז מוסיפים חכמים עוד שתי מילים או מומחין ששמחו מפי בית דין אינו יכול פוסלן מכלל דבריהם נראה שרבי מאיר שאומר שאפשר שבעל דין יפסול את הדיין שבחר חברו אפילו במומחי נעמיק אמר דוכה הגמרא לא אחיק אמר באמת אם הם מומחים מפי דיינים והם דנים מפי דין תורה גם רבי מאיר מודה שאי אפשר לבעל דין אחד לפסול את הדיין שבחר חברו אלא מדובר כאן בדיינים כאלה שהרבים קיבלו אותם עליהם וה חיקה אמר זה מה שאמרו חכמים אבל אם היו כשרים אפילו אם הם היו מרכאות שבסוריה כלפינו הם נעשו כמומחים מפי בית דין שקשרים אפילו לרפי רבי מאיר ואינו יכול לפוס לן מנסה הגמרא להקשות מברייתא תשמע אמרו לו חכמים לרבי מאיר לא כל ימנו שפוסל דיין שמומחה לרבים זאת אומרת איך יש לבעל דין זכות לפסול את הדיין מומחה הידוע לרבים שבחר חברו משמע שהוויכוח הוא גם לגבי דיין מומחה דוכה הגמרא אי מה צריך לומר בכוונת הברייתא לא כל עמנו שפוסל דיין שימחו רבים עליהם איך יש לבעל הדין זכות לפסול את הדיין שהרבים מתייחסים אליו כמומחה כמו המקרה של דייני הערכאות שבסוריה אם חברו בכר אחד מהמהם אין לו זכות לבוא ולפסול אותו לפי דעת חכמים ולפי דעת רבי מאיר כן תניה נמי אחי באמת ככה ראינו בברייתא שרבי מאיר מודה שאם הדיינים המומחים בית דין מומחים אז אחד לא יכול לפסול את הדיין של חברו לעולם פוסל והולך בעל דין אחד את הדיינים שחברו מביא עד שיקבל עליו בפני בית דין שמומחה לרבים אז הוא כבר לא יכול לפסול דברי רבי מאיר אז אם כן הסברנו הסבר אחד בוויכוח רבי מאיר וחכמים לגבי שבעל דין רוצה לפסול את הדיין שחברו מביא שמדובר פה דיין שהוא לא מומחה לדיני תורה אלא קיבלו אותו כמו מומחה ובזה באמת הוויכוח האם אחד יכול לפסול את הדיין שחברו הביא כשהוא דיין כזה כעת עומת הגמרא לבאר ארבעה הסברים לוויכוח השני האם בעל דין אחד יכול לפסול את האדים שהבעל דין השני מביא רבי מאיר אומר כן חכמים אומרים רק אם הוא מביא ראיה שהם קרובים הפסולים נשאלת השאלה והרי עדים כמומחים דמי הרי הם לא צריכים להיות מומחים בדיני תורה הם רק צריכים להיות עדים נאמנים אז אם הם נאמנים הם כמו דיינים מומחים ואם כן צריך לומר שבעל דין אחד לא יכול לפסול את העדים של חברו כי הרי אמרנו שגם רבי מאיר מודה שאם הדיינים הם מומחים בעל דין אחד לא יכול לפסול את הדיינים שמביא חברו אז הוא גם לא יכול לפסול את הידים שהביא חברו כי יש להם דין כמו מומחים ובכל זאת אמר רבי מאיר זה פוסה לידיו של זה וזה פוסה לידיו של זה במילים אחרות אנחנו כעת פותחים דיוון בוויכוח השלישי בין רבי מאיר וחכמים איך יתכן שרבי מאיר אומר שאחד יכול לפסול את העדים שהביא חברו בלי שיש לו רעיה שהם פסולים או קרובים כי אם יש לו רעיה אז גם חכמים מודעים יכול לפסול אותם מביאה הגמרא על זה ארבעה הסברים ההסבר הראשון הגמרא דוחה כי זה לא מתאים עם הלשון של המשנה אף על פי שהרעיון הוא נכון היתמר עלה נאמר על דברי רבי מאיר במשנה אמר ריש לקיש הרי רבי מאיר קודש הקודשים חלילה לומר על פה קדוש של רבי מאיר שייאמר דבר זה שבעל דין יכול לפסול את הידים ש חברו הביא בלי רעיה אלא תניא צריך לשנות בדברי רבי מאיר עדו אם חברו הביא רק עד אחד אז השני יכול לפסול את העד האחד והגמרא מעמידה שמדובר כאן שבהתחלה הם שניהם הסכימו שהנאמן של הידע אחד תהיה כמו שניים אבל בסוף השני חזר בו רבי מאיר אומר שהוא יכול לחזור בו וחכמים אומרים ש שהוא לא יכול לחזור בו אבל הגמרא קודם כל מנסה ככה לברר את הדבר באיזה מקרה מדובר כאן אנחנו כבר יודעים שמדובר כאן שבעל דין פוסל עד אחד שהביא חברו חברו הביא רק עד אחד והבעל דין פוסל אותו נשאלת השאלה למהי למה הוא פוסל אותו אי לימה מ לחייב ממון התורה פוסלת עד אחד לא יכול לחייב את השני ממון ואם מדובר כאן שעד אחד מעיד על השני שהוא חייב כסף מה קורה באמת אם באים שני בעלי דין לבית הדין המלווה והלווה המלווה מביא עד אחד שהלווה חייב לו כסף אז הלווה חייב להישבע שהוא לא חייב כי עד אחד מחייב שבועה ואם לזה העד אחד הזה הגיע לטובת המלווה לחייב אותו שבועה הימו מאמן כבית רי לחייב שבועה הוא נאמן כמו שניים אז איך אפשר לפסול אותו אלא מדובר כאן לעולם שהוא בא כמו שניים לחייב ממון זאת אומרת הוא באמת עד אחד והוא לא נאמן כמו שניים והוא בא עכשיו לחייב ממון כאילו הוא שניים ואיך יתכן מדובר כאן לא צריכה דקב עלי בהתחלה הבעל דין השני קיבל אותו כמו שניים כו ר וכעת הוא בא לחזור בו ולפסול את העד הזה רבי מאיר סובר שאפשר חכמים סוברים שאי אפשר שואלת הגמרא מה החידוש אם כן מה קמ שמלן רבי מאיר דמצי הדרבי שאדם קיבל על עצמו מישהו אף על פי שאותו אחד לא היה נאמן אז הוא יכול לחזור בו תנינה שני את זה כבר במשנה הבאה לגבי קרוב שהוא לא נאמן לדון או להעיד אבל אם הבעלי דינים קיבלו אותו הם יכולים לחזור בהם לפי דעת רבי מאיר אמר לו בעל דין אחד לשני נאמן עליי אבא שלי אני מסכים לקבל אותו כדיין אף על פי שהוא פסול או נאמן עלי אביך כדיין או נאמנין עליי אפילו שלושה רואי בקר אלו שאינם יודעים לדון דין תורה אני מקבל אותם עליי דיינים אז רבי מאיר אומר יכול להז וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו אז אפשר להסביר באמת שזה הויכוח שלהם כאן אבל עכשיו תסביר לי מה צריך לומר את אותו ויכוח שתי פעמים גם כאן וגם במשנה הבאה והרי הדיון במשנה הבאה הוא אותו דיון כי הרי אמר רב דימי בנו של רב נחמן בנו של רב יוסף ברי דרב נחמן בד רב יוסף שמדובר כאן כגון קבלי עלי הבעל דין קיבל את אותו אחד אביו או את אביו של הבעל דין השני בתור דיין אחד ושניים נוספים כשרים עמו בכל אופן הוויכוח שם הוא אותו ויכוח כמו כאן למה צריך לומר אותו פעמיים אונה הגמרא צריכה צריך להביא את הוויכוח הזה גם כאן וגם שם די תנה אבא ואביך אם היה כתוב רק את המשנה הבאה לגבי שהבעל דין מקבל עליו נאמנים עליו קרובים דיינים היינו אומרים טוב באופן כללי הם כשרים האבות האלה רק במקרה הזה הם קרובים בהק אמרי רבנן דלא מצי הדרבי ולכן חכמים חולקים על רבי מאיר שם והם אומרים ברגע שקיבלת אותם עליך אתה לא יכול לחזור בך משום דאבא ואביך חזו לעלמה הם ראויים לדון אחרים אבל במקרה שלנו עד אחד ש שהבעל דין השני קיבל אותו כמו שניים כבית ר לעלמה לא חזי עד אחד בשום מקום הוא לא נאמן להוציא ממון אמה מודולי אולי רבנן יודו לרבי מאיר שזה לא העדות ולכן הוא יכול לחזור בו לכן צריך לומר שגם כאן יש ביניהם את הוויכוח ואם היו משמיעים את הויכוח כאן השמיעו נן בהא שאם מקבלים עד כשניים יש ויכוח אם יכולים לחזור אם השני יכול לחזור בו או לא היינו אומרים דווקא כאן באקה אמר רבי מאיר שאפילו שהוא קיבל את העד אחד כמו שניים הוא יכול לחזור בו למה כי הרי גם לגבי בעלי דין אחרים עד אחד לא נאמן להוצי ממון כמו שניים אבל באי במקרה ההוא שהוא מקבל את אביו של אחד מהם כי אחד הדיינים אימה מודו מודו להוא לרבנן הייתי אומר שרבי מאיר מודה לרבנן שהוא לא יכול לחזור בו כי הרי הם כשרים ביחס לאחרים אז כיוון שהוא קיבל אותם עליו הוא לא יכול לחזור בו צריכה לכן צריך ומר שהוויכוח גם כאן וגם שם אבל הגמרא מקשה על ההסבר הזה בוויכוח שהוא לא מתאים עם הלשון במשנה מדקתני במשנה במקרה הראשון כתוב לשון יחיד שבעל דין אחד בא לפסול דיין של חברו וכשמדברים על שהוא רוצה לפסול את העדים של חברו כתוב בלשון רבים סיפה כתוב ידו על מה רואים שהת מדייק דווקא כטן ה אז איך אומר היש לקיש שהוויכוח הוא כששני בעלי הדינים קיבלו עליהם עידות של עד אחד כמו שניים לכן מביאה הגמרא הסבר שני בוויכוח אמר רבי אלעזר מדובר כאן שהוא מעיד ביחד עם עוד עד הבעל דין שטובים אותו לדין תורה א שהוא טובע את השני לדין תורה והוא רואה את האדים שחברו מביא הוא לוקח איתו עוד עד והם כשניים באים להעיד על העדות הזאת הם מעידים על העדות הזאת ום עם מה שהם מעידים הם באים לפסול את העדות הזאת עכשיו צריך להתמודד כאן עם עם דבר מאוד ברור זאת אומרת אם אם אני הולך עכשיו לדון עם מישהו בדין תורה איך אני יכול לבוא עכשיו להעיד על העדים שלו שהם פסולים אני נוגע בדבר אני הרי רוצה לנצח בדין תורה אין לי נאמנות עכשיו לבוא ולהעיד נגד העדים שלו כי הרי אדם שנוגע בדבר לא יכול לבוא ולהעיד לכן אומר רבי אלעזר מדובר כאן שאנחנו לא באים להעיד אני הבעל דין ביחד עם עוד מישהו על העדים באופן ישיר אלא אנחנו באים להעיד באופן כללי על המשפחה שלהם אנחנו לא מכירים הם את המושג הזה איך פוסלים משפחה שלמה כן מדובר פה שמעידים עליהם שהם עבדים כנענים הם לא באמת קיבלו שטר שחרור מהאדון הם נשארו עבדים כנענים אם כן כל המשפחה הזאת בעצם לא יכולה להעיד במקרה כזה הוויכוח בבא הוא הבעל דין ועוד אחר שניהם באים ביחד להעיד בשביל לפסול את העדים לפוסן ואם תשאל כל כמיני כל כמותו הוא הרי נוגע בדבר איך הוא יכול להעיד נוגע בעדותו הוא אמר רב החברי רבקה כגון שהמדים שקשרו של העד מעורערת קרא עליו רער שואלת הגמרא מה פירוש רער דמי אימה שם מערערים עליו שראו אותו גו גזלות הוא הרי נוגע בדבר זאת אומרת איך הבעל דין יכול לבוא ולהעיד על העדים דבר כזה כל כמיני נוגע בעדותו מבררת הגמרא מה הכוונה בדבריו של רבי אלעזר שהבעל דין יחד עם עוד עד מעידים רר פגם משפחה שם משפחה של עבדים כנעניים רבי מאיר סובר ש הבעל דין יחד עם העד שהוא מצרף אליו נאמנים כי הרי הם ה המשפחה גם מסעדי על כל המשפחה הם מעידים והו ממילא פסיל הם לא מעידים באופן ישר נגדו אלא הוא נפסל ממילא כי המשפחה שלו פסולה ולכן הם יכולים להעיד בצורה הזאת ורבנן סוברים לא זה גם נקרא נגיעה בדבר כי סוף סוף נוגע בעדותו הוא כי על ידי שהוא מעיד על המשפחה הוא פוסל את העדים שבאים לחייב אותו הסבר שלישי כית רבדי מי אמר בשם רבי יוחנן באמת מדובר כאן שהבעל דין מצרף אליו עד הם שניהם רוצים לפסול את העדים שהשני מביא אם תשאל מה זאת אומרת אתם נוגעים בדבר ודאי אתם רוצים לנצח בדיון התשובה היא ההוא אמר שיש לו עוד זוג אדים מחלוקת בשתי כיתי עדים דרבי מאיר סבר כיוון שההוא אמר שיש לו שני זוגות עדים צריך לברר את דבריו ולהביא את כל העדים שהוא אמר והוא אם יביא רק זוג אחד הוא לא ייזכה בדין לכן ברגע שהנתבע ם עוד מישהו מעידים נגד זוג אחד אין כאן נגיעה גם אם הוא יפסול את העדים האלה הטובה יש לו שני עדים נוספים ואם הוא לא יביא את שני העדים הנוספים הוא הפסיד לעצמו כי הוא אמר שיש לו שני זוגות בסוף הוא הביא רק זוג אחד ולכן הבעל דין נאמן לפסול את זוג האחד של העדים של חברו ורבנן סוברים אם הוא אמר שיש לו שני זוגות של עדים אינו צריך לברר את דבריו ולהביא את כל העדים ולכן יכול להיות שהוא לא יביא עדים נוספים והנתבע שמעיד על העדים שהוא כן הביא הוא נוגע בעדות כי אם בסוף ההוא לא יביא עוד זוג הדין ואת הזוג הראשון הנתבע עם עוד מישהו פסלו אז העדים האלה ייפסלו אז כיוון שיש להם נגיעה בדבר כיוון שיש לו נגיעה בדבר הוא לא יכול לפי דעת רבנן לפסול אבל במקרה שהתובע יש לו רק ת אחת של עדים דברי הכל אין בעל הדין יכול לפוס לן כי הוא הרי נוגע בעדות אמרו לפניו אז רב עמי ורב אסי אמרו לפני רבי יוחנן אין שם מלקת אחת מה הוא האם הבעל דין יכול לפסול אז הגמרא מתפלת מה פירוש אין שם אלא כת אחת והרי אמרינן אבל בכת אחת דברי הכל אין יכול לפוס הוא נוגע בעדות מה פו שהוא פוסל את העדים שהבעל דין השני הביא אלא מבארת הגמרא השאלה היא כזאת בהתחלה הוא אמר יש לי שני זוגות של הדים בא בעל דין עמוד מישהו והעידו נגד זוג אחד אז אתה אומר שלפי דעת רבי מאיר מקבלים את הפסילה הזו לא מחשיבים אותה את הבעל דין כ נוגע בדבר כי ההוא אמר שיש לו עוד זוג אז שביא את הזוג השני הוא הביא את הזוג השני ונמצאת כד שנייה קרובין או פסולין הזוג השני נמצאו פסולים או שהם קרובים מהוא עכשיו מה יהיה לגבי העדות שהבעל דין פסל את הזוג הראשון אמר להן רבי יוחנן או רושי לפי הלשון הראשון אמר את זה רבי יוחנן כבר העידו עדים ראשונים אקדמי אמר רבשי כבר הידו עד רונים זאת אומרת כשהבעל דין פסל את הזוג הראשון היה עוד זוג לכן קיבלנו את מה שהוא פסל למוד מישהו את הזוג הראשון הפסילה שלו נשארת מה שאחר כך פסלו את הזוג השני בסדר אז הזוג השני גם פסול אבל בכל אופן הפסילה שהבעל דין פסל את העדים של החברו נשאר הם נשארים פסולים אומרת הגמרא כעת לפי ההסבר של רב דימי בשם רבי יוחנן נימה אולי נמר שהוויכוח רבי מאיר ורבנן אצלנו בפלוק דרבי ורבן שמ גמליאל כ מפלגי נאמר שיש ויכוח בין שני זוגות תנאים על אותו נושא לתניה ראינו בריתה מגיע מישהו לאחד שמוחזק בשדה שואל אותו תגיד מה אתה עושה פה בשדה הזאת אז ה אומר לו מה אני עושה בשדה הזאת זה אתה שואל אתה מכרת לי את השדה הזאת יש לי גם שטר שאתה כתבת שאתה מוכר לי וגם אתה רוצה אני מביא לך עדים שיעידו שאני כבר מוחזק כאן שלוש שנים אז אני בכלל לא צריך לשמור את השטר הזה כי אחרי שלוש שנים בן אדם כבר לא צריך להחזיק את השטר מכירה כי יש לו כאן חזקת שלוש שנים חכמים תיקנו כמו שמובא במסכת בב בטרה פרק חזקת הבתים שאחרי שלוש שנים בן אדם כ לא צריך לשמוע את השטר מה אני עושה פה עכשיו השאלה היא מגיע אליו הבעלים הראשונים ואומר לו אה אתה אומר שיש לך שטר וגם הידים שאתה כבר מוסג פה שלוש שנים אני רוצה עכשיו שתביא את כל ההוכחות שיש לך אז לפי רבי נידון בשטר דברי רבי תביא את השטר ולפי רבן שמעון בן גמליאל הוא אומר נידון בחזקה תביא דים שאתה מוחזק שלוש שנים וכשאנו על דברי רבן שמ גמליאל אבי ננ בא בחזקה הרי בשביל מה בכלל יש לנו תועלת בעדים שהוא החזיק שלוש שנים כי הוא לא צריך להחזיק את השטר כל כך הרבה זמן ואם הוא מוחזק שלוש שנים במקום אז גם ממנו שטר הוא אנחנו מאמינים לו שהיה לו שטר והוא נאבד אז איך ייתכן שהוא נידון רק בחזקה ולא בשטר אלא המה אומרים שרבן שמן בן גמליאל שאומר חזקה היינו מספיק חזקה אפילו חזקה לא צריך להביא [מחיאות כפיים] שטר ולפי רבי צריך להביא אם הוא הוא מביא עדים של חזקה זה לא מספיק הוא צריך גם להביא את השטר ובמה הויכוח קי מלן קיבלנו ועמדנו צריך לברר פליגי הוויכוח בין רבן שמעה גמליאל ורבי דעת רבן שמן גמליאל לא צריך לברר את כל הטענות א יש לך עדים שהחזקת שלוש שנים אז אם כן מאמינים לך שקנית אבל רבי אומר היינו מאמינים לך אם לא שהוספת יש לי שטר בזה אתה עכשיו צריך לברר את מה שאתה אמרת ותביא את השטר ונראה שבאמת יש לך אולי נאמר שגם כאן שרבי מאיר וחכמים כאן אצלנו גם חולקים באותו ויכוח שרבי מאיר אומר אתה אומר שיש לך שתי כיטי עדים תביא את שניהם וחכמים סוברים מספיק אחד מהמהם אולי בזה הוויכוח דוכה הגמרא לא רבי מאיר חכמים לא חולקים בוויכוח רבי ורבן שמן גמליאל ואליבא דרבן שמון גמליאל לפי דעתו שאמר שאם המוחזק טוען יש לי גם חזקה וגם שטר מספיק לו שיוכיח על ידי אחד מהם כול עלמה לא פליגי כולם אף אחד מהמהם לא חולק שהוא סובר שלא צריך לברר גם כאן כשהוא אומר יש לי שתי כיתי עדים ואם כן רבי מאיר ודאי לא יכול לסבור כמותו אלא חייב לסבור כמו רבי כי פליגי הוויכוח רבי מאיר ורבנן הליבה דרבי בדעתו של רבי שאמר שבמקרה שמוחזק אומר יש לי גם חזקה וגם שתר צריך גם להביא את השתרר ולא מספיק די ה חזקה בזה הויכוח רבי מאיר סובר כמו רבי שצריך באמת לברר את כל הטענות גם כאן ולהביא את שתי זוגות העדין ורבנן אומרים לך עד כאן לא קמה רבי רק הטעם כל מה שרבי אומר צריך לברר ולהביא גם את השטר זה דווקא שם אלא בחזקה ד מכוח שטר הקת כי כל הטעם שמועיל מה שהוא אומר החזקתי כאן שלוש שנים כי יכול לומר אחרי שלוש שנים איבדתי את השטר אני כבר לא חייב לשמור שטר כל כך הרבה זמן ולכן אם הוא אומר לא איבדתי ויש לי גם את השטר הוא צריך להביא את השטר אבל הח קם במשנה שומר שיש לו שני זוגות עדים דע עדים לא מכוח עדים אחרי נקטו זוג אחד לא תלוי בזוג השני כל אחד הוא בפני עצמו אפילו רבי מודד אן צריך לברר גם רבי יודע שמספיק שביא זוג אחד של עדים כעת מביאה הגמרא הסבר נוסף גם לוויכוח לגבי האם בעל דין יכול לפסול את הדיין שהשני הביא וגם לגבי אם הוא יכול לפסול את האדים שר שני הביא ובעצם זה הסבר רביעי לנושא של אם הוא יכול לפסול את האדים של השני כי הבאנו כבר שלושה הסברים והסבר שני לנושא אם הוא יכול לפסול את הדיין שהשני הביא כית הרבן אמר בשם רבי יוחנן באמת למה הבעל דין יכול לפסול את הדיינים והעדים כי מדובר כאן שהבעל דין אומר לשני איזה דיין בחרת הדיין ההוא איזה עדים אתה מביא העדים האלה גם הדיין וגם העדים שלך שניהם פסולים והסיבה שרבי מאיר סובר שהבעל דין נאמן לומר שהדיין הזה הוא פסול כי רי שמדובר שהתברר על העדים שהם באמת פסולים ועל הדיינין הוא לא הצליח להוכיח אלא הם נשארו בחזקת כשרין בכל זאת הוא נאמן לפסול את הדיינים מתוך מגו דפס ליעדים מתוך שהוא היה נאמן לגבי העדים אומרים שהוא גם נאמן לגבי הדיינים ופסי לינ מדייני הם גם כן פסולים וכן נאמר אותו דבר לגבי שהוא בא לפסול את האדים בחלק השני של המשנה בסיפא מדובר שהתברר שלגבי הדיינים הוא צדק והם פסולים ולגבי האדים לא מצאנו שהוא צודק והם נשארו בחזקת כשרין בכל זאת הוא נאמן מתוך ד מיגו ד פסילי דיינין מתוך שהתברר שהוא צדק והדיינים פסולים אז אומרים שהוא צדק גם לגבי העדים ופס לינם יעדים גם הם בחזקת פסולים שהגמרא מתקיף לרבה זה מובא בשלמה החלק הראשון שהוא בא לפסול את הדיינים מיגו דפס לידים מתוך שהוא היה נאמן שבאמת תברר שהידים הם פסולים פסיל אינה מדינה הוא יהיה נאמן לפסול גם את הדיינים כי אין לו כל כך נגיעה לפסול את הדיינים כי ק בית דינה אחריני יש בית דין אחר דונו שם אלא מה שאנחנו אומרים שהוא נאמן לפסול את העדים מתוך שהוא היה נאמן לפסול את הדיינים מיגו ד פסלי דיני פסלי אנ מעדים אז גם העדים יהיו פסולים והרי אין עוד עדים עדים טו לקה אז ממש נוגע בעדותו ביחס אליהם הוא רוצה לפסול את העדים כדי שהוא יצא זכאי אז איך הוא נאמן מתרצת הגמרא לא צריך הדיק הקת אחרת מדובר כאן שזה לא הזוג היחיד של העדים אלה שהוא פוסל אותם והוא נאמן בתורה מתוך שהוא היה נאמן לגבי הדיינים הוא נאמן גם בהם כי יש עוד זוג של עדים ואם כן הם אלה שיחייבו אותו אם הוא חייב שואלת הגמרא אז אם כן מה ההבדל בין התירוץ של רבן בשם רבי יוחנן שאנחנו מתרצים כעת לתירוץ שכבר תירץ קודם רב דימי בשם רבי יוחנן הקת אחרת מה אם יש רק זוג אחד של עדים ואין שני זוגות י החינמי צ פסלי באמת הוא לא יכול לפסול אותם היינו דרב דימי גם לפי דעתו הטעם שהוא יכול לפסול את העדים של הבעל דין והוא לא נחשב נוגע בעדות כי יש לבעל דין עדים נוספים מה רבי נוסיף מה הוא מתרץ עוד מה שלא תירץ כבר אבדימי תרצת הגמרא הק בניו ההבדל בין רבין ורב דימי זה לגבי הטענה של מיתוך מיגו רבין סבר דמר סבר אמרינן מיגו הסיבה לפי רבי מאיר שהוא נאמן לפסול את העדים של חברו והוא לא נוגע בעדותו שיש לו ראיה לדבריו שהוא הרי צדק לגבי הדיין אז הוא כנראה גם צודק לגבי העדים ורב דימי סבר לא אמרין מיגו לא אומרים את הטענה הזאת של מתוך אלא הסיבה לדעת רבי מאיר שנאמן לפסול את העדים של חברו מי כיוון שיש עדים אחרים אז הוא לא נחשב נוגע בדבר וגם במקום שלא ראינו שהוא צדק לגבי הדיינים בכל זאת כיוון שההוא יש לו עוד זוג של עדים א זה שפוסלים זוג אחד זה לא נחשב נגיעה בדבר אבל בכל אופן הבאנו את התירוץ הראשון איך יתכן לפי רבי מאיר שבעל דין יכול לפסול את העדים של השני אומר רש לקיש מדובר כאן שהם בהתחלה הסכימו ביניהם על עד אחד וכעת הוא חוזר בו אומר רבי מאיר שהוא יכול לחזור בו נתבונן בגופם של דברים שאמר איש לקיש לא ייתכן לומר שרבי מאיר אומר שהבעל דין נאמן לפסול ידיו של חברו את שני העדים של חברו כי מה רבי מאיר שיש לו פה קדוש יאמר דבר זה שאפשר לפסול שני עדים תני עדו תשנ שמדובר פה שהיה עד אחד אנחנו דחינו את זה כי בפועל כתוב עידו וכשרציתי יחיד יכולים לכתוב דיינו אז התנה כן כן דיק אז דחינו את דבריו של ריש לקיש אבל בכל אופן רואים מכאן שרש לקיש מדבר מאוד מאוד בכבוד על רבי מאיר אז הגמרא לומדת מכאן איך הם חיבבו אחד את השני בהתחלה הגמרא מביאה את זה בצורה של קושיה איני וכי ריש לקיש מתייחס בכזה כבוד לרבי מאיר שהוא קורא לו פה קדוש והרי אמר אולה הרואה את ריש לקיש בבית המדרש מרוב הגאונות והחריפות והעמק שלו נראה כאילו ריש לקיש עוקר הרים ותוכנן זה בזה עוצמה של הפלפול הוא מקשה וסותר ו רק מרוב חריפות ואם הוא כל כך חריף למה הוא התבטל לפני רבי מאיר למה הוא מבוטל אליו אמר רבנה ודאי שהוא מבוטל אליו כי כמה שהוא חריף רבי מאיר חריף פי כמה וכמה מה אמרת שזה נראה כמו שהוא עוקר ערים ותוכנם הרוא את רבי ה כל הרוא את רבי מאיר בבית המדרש נראה לו כאילו הוא עוקר לא סתם הרים אלא הרי הרים הרים גדולים ותוכנן זה בזה אז אם כן בוודאי שהרי שלקי שינ אליו בכבוד כי הרי חריפותו גדולה יותר אלא באמת אומרת הגמרא אין כאן תמיה רק הוא התכוון לעורר אותנו אחיק אמר בוא וראה כמה תלמידי חכמים שבארץ ישראל מחבבים זה את זה שרש לקיש קורא לרבי מאיר פה קדוש בכבוד ומחפש לישב את דבריו כמו שרואים עוד מחכמי ארץ ישראל שנהגו כבוד זה בזה כיעד תיב רבי וכמה רבי ישב ואמר בדרשה אסור להטמין את הצונן אסור להטמין מים צוננים או משקין צוננים כדי שישארו צוננים בשבת אסו להטמין אותם בשבת עצמה אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי איך אתה עוסר אבי רבי יוסי רבי יוסי בר חלפתא התיר להטמין את הצונן אמר לו רבי אם כן אם רבי יוסי התיר אז אני חוזר בי כבר הורה זקן וזה מותר ואמר רב פפה בוא וראה כמה תלמידי חכמים של ארץ ישראל מחבבים זה את זה דילו היה רבי יוסי קיים והיה באותה דרשה של רבי הוא בעצמו היה כפוף ויושב לפני רבי כתלמיד לפני רבו דהרי רבי ישמעאל בנו של רבי יוסי היה חשוב כאביו ממלא מקום אבותיו הבה והוא היה כפוף ויושב לפני רבי זאת אומרת שאביו גם היה בא ויושב כפוף לפני רבי ובכל זאת רבי אמר על רבי יוסי שהיה כפוף בפניו כבר הורה זקן הוא נהג בו כבוד גדול אז אם כן אתה רואה כמה חכמי ארץ ישראל מחבבים ומכבדים זה את זה ועד כאן דף כג
לצפיה בתכנים נוספים:
נהנתם? יש לנו עוד תוכן משובח באתר
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה