הדף היומי מסכת סנהדרין דף כא
דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/
הדף היומי מסכת סנהדרין דף כא
[מוזיקה] סנהדרין דף כא מתחילים בעזרת השם במשנה התואר הנכבד ביותר שאדם יכול תאתר בו בדורינו גדול הדור בחורים צעירים לומדים תורה בהתמדה חולמים לזכות ום אחד להיות גדול הדור מתוך שלא לשמע אדם לומד תורה כדי שייקראו לו רבי בסוף הם באים לשמע הקדוש ברוך הוא מזכה אותם ללמוד את התורה עם הכוונה הטהורה אבל היה אדם שזכה לקבל תואר גדול יותר לא גדול הדור אלא גדול העולם זה היה שלמה המלך אומר רבי יצחק בעמוד הבא פני מה לא נתגלו טעמי תורה מה הסיבה שאסור לחרוש בשור יחד עם חמור אסור לטוות בגד להרוג בגד צמר ביחד עם פשתים התורה לא מביאה טעם לא בכל המצוות יש טעם הסיבה היא שהרי שתי מקראות נתגלו אתאמן נכשל בהן גדול העולם הכוונה לשלמה המלך וזה יהיה הנושא שלנו היום אותם שתי מקראות כמובן החלק הראשון יהיה במקרה במקרא הראשון והחלק השני של השיעור יהיה במקרא השני המקרא הראשון כתיב על מלך לא ירבה לו נשים ומה הטעם אומרת התורה ולא יסור לבבו כדי שהם לא יטו את לבבו מאם השם אמר שלמה המלך אני חזק יש לי יראת השם תמימה אני הרבה נשים ולא אסור אני לא אלך מדרך השם ומה כתיב הפסוק אומר ויי לאת זקנת שלמה נשו איטו את לבבו הוא נשע והרבה נשים וכתוב עליו נשו יטו את לבבו מה הכוונה לא ירבה לו נשים אז יש בגמרא במשנה וברייתא שלושה סכומים הסכום הראשון זה 18 נשים הסכום השני 24 והסכום השלישי 48 במשנה שלנו התנה סובר את הסכום הראשון של 18 נשים רק יש ויכוח בין רבי יהודה לבין רבי שמעון האם הכ נה היא 18 נשים כאלה שיש חשש שהם יסיירו את לבבו על זה נאמר שלא ישא אלא 18 וזה דעתו של רבי יהודה הוא אומר מרבה הוא לא אפילו יותר מ-18 נשים ובלבד שלא יהיו נשותיו מסירות את ליבו מלקיים את מצוות התורה רבי שמעון חולק הוא אומר 18 הכוונה נשים כשרות שלא מס את לבבו בכל זאת לא יותר אבל אם אותה אישה שהוא הולך לסת יש חשש שהיא תסיר את לבבו מאת השם אפילו אישה אחת ומסירה את ליבו הרי זה לא סינה ואם כן למה נאמר לא ירבה לו נשים ואפילו צדקניות כמו אבי גיל גם נשים כאלה לא ירבה לו יותר מ-18 מאוד מעניין שהתורה אומרת שהבן אדם שהמלך לא ירבה לו נשים כדי שלא יסיירו את ליבו משמע אם הם לא מסירות את ליבו אז לפי הטעם של הפסוק הוא יכול להרבות לו נשים מי אומר את הדעה הזאת רבי יהודה משמ שהוא הולך לפי טעם הפסוק מה הסיבה שצריך להתחתן רק עם 18 נשים הסכום 18 הגמרא תביא דרשה מדוד המלך אבל למה לא ירבה לו נשים כדי שלא יסיר את לבבו מאת השם אז אז אם אני דורש את טעמו של הפסוק אני אומר שאם זו האישה כזאת שלו תסיר את ליבו מ את השם הוא יכול להתחתן אפילו יותר מ-18 נשים מאוד מעניין כי זה נראה שרבי יהודה הולך לפי הטעם של הפסוק ולכן הוא אומר את זה רבי שמעון אומר לא התורה אומרת לא ירבה נשים אפילו אם הם כשרות לא ירבה על 18 משמע שהוא לא הולך לפי הטעם של הפסוק כי אם הוא היה הולך לפי הטעם של הפסוק לכאורה הוא היה צריך להגיד כמו רבי יהודה שלמה לא ירבה לו נשים כדי שלא יסיירו את ליבו אם ככה אם זה אישה שאינה מסירה את ליבו אז לכאורה רבי שמעון היה צריך לומר אם הוא היה הולך לפי הטעם של הפסוק שהוא יכול כן לשת נשים כאלה לממר אתה רוצה לומר מדברי המשנה שדעת רבי יהודה הוא דריש טעם דקרא הוא דורש מהוא טעם הפסוק ועל פי זה הוא פוסק הלכה שבמקום שלא קיים הטעם הזה בטל הדין כמו שאנחנו רואים שהוא פסק שמותר למלך ליסע נשים רבות כשהן אינן סירות את לבבו כי הטעם של איסור ריבוי נשים משום הסרת הלב ורבי שמעון אנחנו רואים שהוא אומר הפוך כי הוא לא דריש תעמד יקרא ולכן בכל אופן הוא עוסר להרבות נשים והרי אנחנו יודעים בכל השס שהדעות הם הפוכות איבח ש מינן לאו בוא תראה ברייתא נתניה התורה אומרת לא תחבול בגד אלמנה אלמנה שחייבת לך כסף אל תיקח ממנה את את הבגד משכון לפי דעת רבי יהודה בין שהי עניה וזה הבגד היחיד שלה בין שהיא עשירה ויש לה כמה בגדים חוץ מהבגד הזה אין ממשכנים אותה לא לוקחים ממנה את הבגד משכון שנאמר לא תחבול בגד אלמנה ראית כאן אלמנה עניה כתוב כאן אלמנה גם אם היא עשיר דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר רגע מה את מה באמת הבעיה למה שאני לא אקח משכון בגד של אלמנה יש לזה איזשהו טעם והטעם הזה נוהג דווקא באניה ולא בשיירה ולכן השירה ממשכן אותה רק אם מעניה אין ממשכן אותה מה מה מה הבדל אז ר רבי שמעון אומר מילים שהגמרא תכף תפרש אותם אתה חייב להחזיר ואתה משיה שם ר ב שכנותיה מה פירוש אמרינן מק אמר מבארת הגמרא אחיק אמר אתה לא יכול לקחת בגד מאלמנה עניה משכון עד שהא תחזיר לך את החוב למה מתוך שאתה ממשכן אותה ואתה לוקח ממנה בגד יחיד שיש לה אתה חייב להחזיר לה את הבגד אם זה בגד של לילה בכל ערב ולקחת אותו בכל בוקר כי הרי הניה וזה בגד היחיד שיש לה ואתה מסיא לה שם רע ב שכנותיה שיראו איש נכנס לבית האלמנה הזאת כל בוקר וכל ערב אז זה שייך דווקא באניה אבל עשירה אתה לא חייב להחזיר לה את הבגד כל יום אז אם כן אין את הטעם הזה ומי זה שמחלק רבי שמעון על מה אתה רואה מכאן שרבי יהודה שלא מחלק וגם בשיירה הוא עוסר לקחת משכון לא דרישת אמה דקרא ולכן אסור לקחת בגד משכון מאלמנה אפילו אם מעשירה ורבי שמעון הוא כן דריש טעם דקרא ולכן אם זאת עשירה שאין את הטעם הוא מתיר אז למה במשנה שלנו הדעות שלהם התהפכו מתרצת הגמרא הדעות שלהם הם כמו בברייתא כאן והסיבה באמת שבמשנה הדעות שלהם תהפכו זה באמת כי התורה כותבת את הטעם בעלמה במקומות אחרים בתורה באמת רבי יהודה כמו שאנחנו רואים לגבי משכון של אלמנה הוא לא דורש לא דריש תמה דקרא אסור לקחת משכון בגד של אלמנה אז אפילו אם היא עשירה הוא עוסר ושני החה כאן לגבי נשים של מלך הסיבה שהוא דורש כי מפרשת מדקר הפסוק בעצמו מפרש מהטעם לא ירבה ללא נשים משום דלא יסור לבבו משמע שאם לא מסירות את לבבו מותר ורבי שמעון הוא לשיטתו אומר בדיוק הפוך אמר לך לפי דעתי מכדי הרי באלמה בדרך כלל לפי דעתי דרשינן טעם הדקר כמו שרואים לגבי אלמנה שדווקא אצל הניה שייך הטעם הזה ולכן רק ניה אסור לקחת משכון אבל מהשירה מותר אז אם כן בשביל מה התורה כותבת את הטעם מד אנחנו דורשים את הטעם שלה לכתוב רחמנא לא ירבה לא נשים ולשתוק לא לומר לא יסיר לבבו ואנה אמינה אני לבד יאמר כמו שאני אומר בכל התורה שאני דורש את טעם הפסוק הייתי מבין שהסיבה היא למה לא ירבה לו נשים משום לא יסיר לבבו למה התורה צריכה לכתוב את הטעם הזה מה שהי לא כותבת במקומות אחרים למה היא צריכה לכתוב שזה בשביל שלא י אסור לבבו למה לי אלא זה כדי ללמד אותנו שכאן זה שונה ואפילו אם אחת הוא מסירה את ליבו הרי זו לא סנה ועל זה נאמר ולא יסור אלא מה אני מקיים באיזה מקרה אני מעמיד את הפסוק לא ירבה לו נשים ואפילו אם ה באה להתחתן עם נשים צדקניות כמו אבי גאיל עד 18 ולא יותר מביאה הגמרא באמת לגבי הסכומים שיש שלושה סכומים במשנה ראינו שהתנה סובר שהסכום הוא 18 מבארת הגמרא הני 18 נשים מנלן מנין לומדים את זה נכתב אצל דוד המלך כתוב ייוולדו ייוולדו לדוד בנים בחברון אנחנו נתמקד יותר בשמות של הנשים מפורטות כאן שש נשים ויהי בכורו אמנון לאיזה אישה האישה הראשונה אכי נועם הישראלית ומשנהו הבן השני כלאב לאיזה אישה אביגיל אשת נבל הכרמלי והשלישי אבשלום לאיזה אישה בן מאחה אז האישה השלישית קראו לה מאחה והרביעי אדוניה בן חגית אז האישה הרביעית קראו לה חגית חמישי שפטיה בן אביטל אם כן נמצא שהאישה החמישית קראו לה אביטל והשישי התרעם הגמרא תגיד שהוא היה בן של מיכל שמכונה כאן עגלה אשת דוד אלה יולדו לדוד בחברון ואם כן אנחנו רואים שהיו לדוד המלך בחברון שש נשים וכ אמר לי נתן הנביא אומר לדוד אם מעט עם שש אנשים שיש לך הם מועטות והוסיף ליך על הש כהנה אז התנא במשנה שלנו סובר שזה עוד שש וכהנה עוד שש כהנה שיט וכהנה עוד שיט דו ולהו כמה זה שלוש פעמים שש הפעם הראשונה זה השש המפורטות בפסוק והפעם השנייה זה מהקנה הראשון והפעם השלישית מהכנה השני אז אם כן הוו להוא תם נשרי סך הכל 18 זה דעה ראשונה אנחנו נראה שיש דעה שנייה שוברת שהסכום הוא 24 נשים הגמרא מביאה את זה בצורה של התקפה של קושיה מתקיף לרינה אפשר לדרוש אימה שהכהן הראשון אמנם בא להוסיף שש כמו השש שיש לו עוד שש כהנה ואחר כך הפעם השנייה כהנה זה אחרי אנשים שכבר יש היו לו שש הוספת לו שש וכהנה זה כמו מה שיש לו עכשיו אחרי שהוספת לו שש יש לו כעת 12 אז עוד 12 אז בסך הכל זה 24 באמת כך בבריתה כתוב שיש דעה שזה הסכום של נשים שמלח מות א תני נמי אחי לארבה לו נשים יותר מ-24 וכעת מביאה הגמרא מנן לומדים 48 למען דדריש מהעיתונות אפשר לדרוש מהו של וכהנה להכפיל עוד פעם אז זאת אומרת יש לך שש כהינה זה עוד שש סך הכל 12 וכהנה אתה מוסיף עוד 12 זה 24 ומהו של כנה אתה מוסיף עוד 24 זה נהיה 48 תנינ מי אחי באמת יש ברייה שככה סוברת לא יהיה הרבה לו נשים יותר מ-48 ות ותנ דידן שאומר רק 18 מה התה מי למה הוא סובר שכהנא זה שש וכהנה זה רק עוד שש למה הוא רק עוד שש הרי בפעם השנייה שהוא אמר וכהנה כבר היה לו 12 אז כהנה של ה-12 אמור להיות עוד 12 התשובה היא אמר יש אמר רב כהנה מקיש יש השוואה בין המילה כהנה בתרה השנייה לנ לקנה כמה לפעם הראשונה שכתוב כהנה מה הכנה הראשון כמה אז כהנה כמו מה כמו מה שיש לו שש אז שיט אף כהנה בתה גם הפעם השנייה שכתוב כהנה זה מרבה עוד שש שיט אז בסך הכל 18 שואלת הגמרא ברשימה לא מפורטת מיכל אנחנו אמרנו שהגלה זה כינוי למיכל ואהבה מיכל אמר רב באמת הגלה שמיה בפסוק זו מיכל ולמה נקרא שמה הגלה שזה לשון חביבות זה היה מציאות זה היה שם של חביבות חביבה עליו כעגלה וכן הוא אומר בשמשון שהוציאו מאשתו איזה חידה מסויימת הוא אמר להם איך הצלחתם להוציא כי אתם לחצתם על אשתי לולי חרשתם בעגלתי וגומר אם לא הייתם לוחצים עליה לא הייתם לעולם יודעים את הפתרון של החידה בכל אופן רואים שהוא קינה בלשון חיבה עגלה אז אם כן נמצא שסיימנו כאן את הנושא של הדרשה למה 18 נשים זה הסכום שמלך יכול או לפי דעה שנייה 24 או לפי דעה שלישית 48 כעת אנחנו מתמקדים בזה שכתוב שמיכל היה לה בן כן כתוב האחרון ברשימה אחרי שאמרנו ש עגלה זה הכוונה מיכל אז מי היה הבן שלה התרעם התרעם לעגלה אשת דוד נשאלת השאלה ו מיהב ו למיכל בנים וכי היו לה בנים והכתיב ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה אמר רב חסדה בהתחלה הגמרא הביאה את התירוץ שלו שרק עד יום מותה לא היה לה ילד אבל ביום מותה היה לה וזה הבן שמפורט בפסוק אבל הגמרא לא מקבלת את זה כי מכדי הרי הבנים שמפורטים בפסוק כתוב שזה היה בחברון זה היה עוד לפני שהוא מלך על כל עם ישראל איך כך השיב לה הוא בחברון ייוולדו לדוד בחברון ואילו מעשה ד מיכל שבגלל המעשה הזה לא היו לילדים בירושלים הבה דכתיב הפסוק אומר שכשהייתי הכנסת היה הכנסת ארון ברית השם לבית המקדש כתוב שמה ודוד ומ שמיכל בת שאול השקיפה נשקפה בעד החלון ותראה את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני השם כך הוא שמח עם תורת השם עם מצוות השם ותבז לו בליבה היה לה איזשהו זלזול שהיא זלזלה בו מכאן לומד הרמבם שבשמחה של מצווה אדם צריך לזלזל בעצמו מדברים עלל שמחת תורה שמחות בית השואבה ששמחים עם התורה אדם אסור לו לשמור על כבודו אלא צריך לתת לתת להוריד את את הכבוד שלו בשביל לרקוד לכבוד התורה וזה לומדים באמת מהפסוק הזה המלך דוד מפזז ומכרכר לפני השם בכל אופן הסיפור הזה היה אחרי הסיפור עם חברון וכבר היה לה בן בחברון ואמר רב יהודה ויש אומרים מי תמה שאמר את זה רב יוסף שכתוב שלא היה לילד עד יום מותה שזה היה עונש שקלטה מיכל למטרפסיה את העונש שלה על זה ש היא זלזלה בליבה על הכבוד הגדול שדוד המלך ביזה את עצמו לכבוד התורה והרי דוד מלך בירושלים אחרי שמלך בחברון והילד הזה נולד בחברון לא ייתכן שהוא נולד ביום מותה אלא מתרצת הגמרא אימה עד אותו מעשה שנבזה דוד בעיניה היה ליילד מכאן ואלך לא היה לה עוד ילד אז הילד הזה שנולד בחברון לד לפני שהיא זלזלה בדוד בליבה ואז שהיא זלזלה נגזר עליה שלא יהיה לה עוד ילדים השם ישמרנו שואלת הגמרא וכתיב ויקח דוד עוד פילגשים הגמרא תכף תבאר מה ההבדל בין פילגש לבין אישה רגילה ועוד נשים מירושלים אז אם כן היו לו יותר משש נשים מתרצת הגמרא הנשים האלה באמת היו למילוי ל-1 הוא נסע עוד 12 נשים שסך הכל זה היה 18 מבארת הגמרא מה ההבדל בין נשים ופילגשים מה היא נשים ומה היא פילגשים אמר רב יהודה אמר בשם רב נוסעים נשים התחייבות בשטר כתובה שאם היא תתגרש או תלמן מתחייב לזכויות ממוניות ו בקידושין שהוא מקדש אותה בכסף וכדומה לעומת פילגשים שמייחדים אישה בלא כתובה ובלא קידושין אמר רב יהודה אמר בשם רב 400 ילדים היו לו לדוד וכולן בני אשת יפת תואר היו משמע שרשי סובר שדוד המלך התחתן עם אשת יפת תואר ונולדו לו הילדים האלה מנשות יפות תואר שהוא התחתן שהתורה אומרת בספר דברים פ ת כי תצא ששיוו למלחמה יש היתר מיוחד להתחתן עם אישה שמוצאים במלחמה ואלה היו 400 ילדים שהיו לדוד והם היו מגדלי תספורת של גויים בלוריות היו וכולן היו יושבים בקרוניות של זהב ומהלכים בראשי גייסות היו והם היו אנשי הזרוע שהטילו מורם על הציבור שמכונים בעלי גרופין של בית דוד ואמר רבי יהודה אמר בשם רב תמר בת דוד מאשת יפת תואר היייתה ש היא נולדה מאמה לפני שאמה התגיירה שנאמר כאן אנחנו נכנסים לסיפור קשה מאוד שהיה בביתו של דוד המלך שהשם ישמרנו שאמנון רצה לקחת סור את תמר והיא אומרת לו אתה דברנה אל המלך כי לא נאני ממך למה לעשות את זה באיסור אולי תגיד לדוד המלך שנתחתן כדת משה וישראל וסל קד תח בת נישואי נבואי אם תמר היא בת של דוד המלך מאשת יפה תואר אחתי היא הרי אחותו מאביו מאב שרילי וכי היא הייתה מותרת לו הרי אסור לאדם ליסא את אחותו אלא שמא מינה רואים מכאן שבת יפה תואר היייתה ואם כן היא נולדה כשאמה היייתה עדיין גוייה בכל אופן ה התחילה לוצר כשאמה הייתה עדיין גוייה והיא לא נקראת בת דוד ולכן היא לא נקראת אחות אמנון ולכן היא אומרת לו למה לעשות את זה באיסור אפשר לעשות את זה בהתר הגמרא ממשיכה ודורשת את הסיפור הכואב הזה שהיה שם לאמנון רע אבל לא סתם רע רע רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ואותו יונדב היה איש חכם להרה וגומר אמר רבי יהודה אמר רב איש חכם לרשעה שנתן עצה לעשות מעשה רע ויאמר הוא אמר לאמנון הוא ראה אותו שהוא ככה נראה רע מדוע אתה ככה דל בן המלך אז הוא סיפר לו שהוא רוצה להתחתן עם ות תמר ויאמר לו יונדב תעשה את עצמך כאילו אתה חולה שכב על משכבך ועשה את עצמך חולה וגומר ואז תגיד לדוד שאתה צריך שיעזרו לך כי אתה לא בכל הכוחות שלך ואתה צריך מישהו שיעזור ואז הוא ישלח את תמר שהיא תביא לך לאכול כמו שמפורש שמה כל הסיפור בנביא עד ועשתה ל לעיני את הבריאה מאכל תיגון ובאמת כך היה ותיקח תמר את המשרת המחבת ותיוק לפניו את המאכל שהיא הכינה אמר רב יהודה אמר בשם רב שעשתה לו מיני תיגון בסוף אחרי שהוא לקח אותה באיסור כתוב וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד מבארת הגמרא מה הי תמה מה הסיבה אמר רבי יצחק נימה סערה נקשרה לו ושתו קרות שופכה ממש הוא נפצע שואלת הגמרא מה הסיבה אבל שהוא שונא אותה וכי נקשרה לו שערה הי הי מי עבדה אלא אימה שהיא זו שפצע אותו קשרה לו שיער נימה סתו קרו שופכה שואלת הגמרא איך בכלל היייתה שערה באותו מקום היני והרי דרש רבה מ דכתיב על עם ישראל כשהיו בתפארת ויצא לך שם בגויים ביופייך שאין להן לבנות ישראל לא שיער בית השכ ולא בית הערבה עד הזמן שהם הלכו ותלכנה נטויות גר התנהגו בפריצות כמו שרשי כותב קודם שחטאו וגבו בנות ציון אז אם כן שהם היו בפרתם אז נאמר עליהם השבח הזה מתרצת את הגמרא כמו שכבר אמרנו שני תמר תמר זה שונה דבת יפעתו הרבה ה ואם כן אז הייתה הסערה הזאת שיכלה לפצוע את אותו אמנון אחרי הסיפור הזה תמר מאוד זלזלה בעצמה ותיקח תמר אפר על ראשה וכתונת הפסים אשר עליה קראה ותשם ידה על ראשה ותלך על לוך וזעקה תנה משמי רבי יהושע בן כורחה ז עשה קידוש השם מאוד גדול שהיא ככה ביזתה את עצמה גדר גדול ייה גדול בדיני ציניות גדרה תמר באותה שעה על ידי שהיא קה אמרו שר נשים כמה צריך להיזהר באמת לא להתנהג בחוסר צניעות אם לבנות מלכים כתמר כך ארה לבנות אדיות על אחת כמה וכמה שיכולות לקרות כאלה מקרים רעים ואם צנועות כתמר כך ארע פרוצות על אחת כמה וכמה אמר רב יהודה אמר בשם רב משום אותו מעשה גזרו באותה שעה במסקנת הדברים אסרו ייחוד אפילו עם פנויה אבל בהתחלה הגמרא מביאה שגזרו שני דברים על האיחוד שאסור להתייחד עם אשת איש ועל הפנויה שאסור לקחת פנויה בלי קידושין שואלת הגמרא הרי איסור ייחוד עם אשת איש איסורו דאורייתא הו ד אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק רמז שאסור לאדם להיות מקום לבד עם אישה אשת איש מן התורה מן ען שנאמר כי סדך אחיך בן אמך לעבוד עבודה זרה וכי רק בן אם מסית לעבוד עבודה זרה בן אב אחיך בן אביך לא מסית אך לא יכול להיות שהוא יכשל לעבוד עבודה זרה ויסיט את אחיו מאביו לעבוד עבודה זרה למה כתוב דווקא בן אמך אלא הפסוק בא לומר לך בן מותר לו להתייחד עם אמו ולכן הוא מצוי אצלה תמיד ואין אחר מתייחד עם כל האריות שבתורה ובכללם אשת איש אסור להתייחד עם אריות שבתורה אלא אימה באמת לא הכוונה שאסרו ייחוד עם אשת איש רק מאז והלאה כי זה כבר היה אסור קודם הכוונה שגזרו על הייחוד ד פנויה דהיינו שזה גזרה אחת אסרו מאז והלא הייחוד אפילו אם פנויה הפסוק בנביא מדבר על עוד סיפור שהיה שדוד המלך הבטיח ששלמה המלך ימלוך אחריו ואדוניה בן חגית ניסה למלוך כשדוד היה זקן לפני הסתלקותו מן העולם אדוניה בן חגית אומר הנביא מתנסה לאמור אני אמלוך אמר רב יהודה אמר בשם רב מלמד שהוא ביקש למלוך להלמות הלום זה לשון מלכות הוא ניסה ללבוש את כתר המלכות של מלכי בית דוד ולא הולמ תו לא הטים לו הכתר כי בכתר במקום שסים את הראש היה מן שרוית כזה ול מלכי בית דוד הראוים למלוכה היה שקע בראש שיכלו ללבוש את הכתר הזה אדוניה שלא היה ראוי למלוך לא היה לו את השקע הזה ולא היה יכול להניח על ראשו את הכתר ככה מביא רשי ויעש לו אדוניה רכב ופרשים ו50 איש רצים לפניו כדי לה שהוא בא למלוך מה מיוחד ב50 האלה שהיה נראה על ידם שהוא רוצה למלוך מה רבוטה כל בן מלך יש 50 שרצים לפניו אמר רב יהודה אמר בשם רב כדי שיוכלו לרוץ בקלות כולן היו נטולי תחול שזה מקשה על המרוץ הם היה להם איזשהו דבר רפואי שעשו להם נטלו להם את התחול ונטלו מהמהם את הבשר שעל העצם שכפות הרגליים כדי שיוכלו לדרוך על קוצי ולא ירגישו בכאב הם היו חקוקי כפות רגליים היו וזה דבר שמראה שהוא בא למלוך כמו שאמרנו הדרשה של רבי יצחק בפתיחה של השיעור למה לא נתגלו טעמי כל המצוות שבתורה כי היו שתי מקראות שנתגלה טעמן ונכשל בהן גדול העולם שלמה המלך אז עד עכשיו דיברנו על הפסוק הראשון לא ירבה לו נשים כדי שלא יסור לבבו שלמה המלך אמר אני חזק ואני הרבה נשים ולא אסור וכתיב וילי את זקנת שלמה נשה יתו את לבבו כעת נעבור לעסוק בפסוק השני שנתגלה טעמו כתיב ו ירבה לו סוסים המלך אסור שירבה לו סוסים מה הטעם כדי שלא ישיב את העם מצרימה למען ארבות סוס אמר שלמה אני רבה סוסים ככה רבי יצחק אומר כאן בהמשך של העמוד ואני לא אשיב את הם מצרימה וכתיב שבסוף הוא כן שלח אנשים לקנות סוסים במצרים תצא מרכבה ממצרים ב600 כסף בכל אופן אנחנו כעת נעבור לד ד הזה שהתורה אומרת שמלך אסור לו להרבות סוסים לא ירבה לו סוסים אלא כדי שיעור שצריך למר כבתו וכן כסף וזהב אומרת התורה לא ירבה לו מאוד אלא כמה כן כדי שיעור שצריך ליתן להחזקת הצבא אספניה וההלכה הבאה במשנה אנחנו נעסוק בעזרת השם בשיעור על דף כב שהמלך כותב לו ספר תורה לשמו בשביל עצמו שכשהוא יוצא למלחמה מוציא את הספר תורה עמו וכשהוא נכנס הוא מכניס בחזרה את הספר תורה עמו כשהוא יושב בדין הספר תורה עמו וכשהוא מסב לאכול עם מולו כנגדו שנאמר הפסוק אומר כתב לו את משניה התורה הזאת והייתה עמו וקרא בו כל ימי חייו משמע שבכל מקום הספר תורה צריך להיות אמו ההלכה הראשונה שראיינו במשנה לא רבה לו וסים מביאה הגמרא תנו רבנן יתה לא ירבה לו וסים יל אילו כדי מרכבתו ופרשו אסור לו להחזיק סוסים תלמוד לומר לא רבה ו לגדל את עצמו אינו מרבה אבל מרבה הו כדי רכבו ופרשו המני מקיים איסור לא להרבות סוסים סוסים הבטלנים שאינם מצורך מרכבתו ופרשו אלא רק לגדל את עצמו זה לא מנעין שאפילו סוס אחד והוא בטל שהוא עובר עליו בלא ירבה כי הרי כתוב שאסור להרבות סוסים משמע שסוס אחד שהוא מרבה רק לצורך גדולתו אין איסור מנין לומדים שגם בסוס אחד יש איסור תלמוד לאמר ולא ישיב את העם מצרימה למען רבות סוס רואים שאפילו בסוס אחד יש איסור אם הוא בטל אז אם כן נשאלת השאלה ו מחרד אפילו סוס אחד והוא ל כ הוא עובר בלא ירבה לו סוסים אז אם כן למה לי לכתוב סוסים בלשון רבים התשובה היא זה כדי לעבור בלא תעשה נפרד על כל סוס וסוס בטלים שיש למלך לכן התורה מביאה את הפסוק הנוסף הזה שואלת הגמרא תמה דכתב רחמנא לא הסיבה שמותר למלך לקחת סוסים לרכבו פרשיו כי כתוב לא משמע מתי אומרת התורה לא ירבה סוסים כשזה לא משמע לפרשו מותר כן הליו הכי אם לא היה כתוב לא הו אמינה אפילו כדי רכבו ופרשו נמי לו אם לא היה תוספת של המילה לא מה היית חושב שאסור לו לגדל סוסים להרבות סוסים אפילו בשביל מרכבתו הרי רשי מביא אין מלכות בלא רכב ופרשים אז ודאי שמותר לו לצורך רכבו ופרשיו לרבות סוסים מתרצת הגמרא לא צריכה אלה לומר שמותר לו ליקח ברווח לרכבו ופרשיו והוא לא צריך לצמצם בסוסים יכול אפילו פושי אם זה למלוכה ל לצורך מרכבתו מותר אפילו להרבות מתי אני אומר לא להרבות זה דווקא כשמדובר בשבילו לגדל את עצמו במשנה למדנו שיש הגבלה נוספת למלך כסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי מה ליתן בשביל הצבא אספניה תנו רבנן פסוק אומר וכסף וזהב לא ירבה לו אומרת הבריתה יכול אפילו כדי ליתן אספניה יהיה אסור לו להרבות בכסף וזהב תלמוד לומר לא ירבה לא כסף וזהב לא ירבה לעצמו לצורך עצמו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי ליתן לצבא כדי אספניה שואלת הגמרא משמע תמה למה מותר למלך להרבות כסף לצורך ספניה דכתב רחמנא לא שדווקא לעצמו אסור לו להרבות אבל בשביל הצבא שלו מותר הל ואחי אם לא היייתה כתובה המילה לא היית אומר הב אמינה הייתי אומר אפילו כדי ליתן ספניה נמי לו למה בכלל היינו סבורים דבר כזה למה שנחשוב שהוא לא יכול להרבות כסף וזהב כדי שלא מה לשלם בשביל הצבא הרי אין מלכות בלא צבא הוא צריך כסף זהב כדי לשלם לצבא ודאי שמותר לא צריך פסוק בשביל זה תרצת הגמרא לא היינו צריכים את הפסוק אלא לומר שמותר גם לקח מס ברווח כדי ש אם יצטרך לזכור חיילים נוספים יהיה לו מספיק כסף בשביל זה שואלת הגמרא אשת ד אמרת כעת שאמרנו גם לגבי סוסים וגם לגבי כסף וזהב שיש דרשה מיוחדת מהמילה לא שדווקא בשביל עצמו אסור לו להרבות כעת אנחנו צריכים לדרוש על הדבר הראשון שדיברנו לגבי להרבות נשים מה מה המילה לא באה למעט אשת ד אמרת לא לדרשה לא ירבה לא נשים מהי דרשת ב מה תדרוש בזה למוטי למעט מהאיסור הזה דיוטות אדם שהוא לא מלך אין לו את האיסור לא להרבות נשים מביאה הגמרא רב יהודה הביא סתירה רמי פסוק אחד כתיב וי לשלמה 40 אל ורבות סוסים מקומות מוכנים למאכל סוסים 40 אל למרכב ופסוק אחר כתיב יל שלמה רק 4000 אוריות סוסים אז לכאורה זה סותר כמה היה לו 40 או 1000 או 4000 אומרת הגמרא ה כייצד איך ניישב את זה אלא אחד הפסוקים מדבר על בתים גדולים שיש בו הרבה תאים ופסוק אחר מדבר על התאים על כל תא ותא בעצם היה לו 160 מיליון תאים אז אם היו לו 40 אל בתים של ורבות הצטב אות היו לו אז בכל אחד ואחד מהם היו 4000 תאים ורבות סוסים ואם נאמר שהיו לו 4000 רק 4,000 מטבלאות בתים זה מה שהיו לו אז אם כן אומר שבכל אחד ואחד מהמהם היו בו 40,000 ורבות סוסים זאת אומרת זה יוצא 4000 פעמים 40,000 תאים עכשיו השאלה היא כמה בתים של תאים היו לו אז זה באמת אפשר להגיד בשני לשונות אבל בסופו של דבר היו לו 4,000 פעמים 40 אל תאים כעת מביאה הגמרא דרשה שרב יצחק הביא מסתירה בין פסוקים רמי כתיב פסוק אחד שהיה כזה שפע גדול בזמנו של שלמה המלך אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה כסף לא היה נחשב כלום בימי שלמה ובפסוק אחר כתיב שהוא היה נחשב רק כמו אבנים כתיב וייתן שלמה המלך את הכסף בירושלים כמו אבנים לא ק שזה לא סותר מה שהוא לא היה נחשב כלום הכסף כמה מדובר קודם שנסע שלמה את בת פרעה אז לפני כן המעלה עד אז המעלה של עם ישראל היתה כל כך גדולה ולכן הייהה שפע כל כך גדול ש כסף לא היה שווה בכלל וכאן שהכסף כבר היה שווה רק הוא היה שווה קצת כמו אבן מדובר לאחר שנסע שלומה את בת פרעה אז ירד קצת אושרה של ירושלים אמר רבי יצחק בשעה ש נשה שלמה את בת פרעה באיסור ירד מן השמיים המלאך גבריאל ונעץ בים מקל נעץ כנה בים והעלה במקל חול ופסולת סרטון והצטרפו להיות אי קטן בים ומשך הזמן האי הזה הלך וגדל ועליו נבנה קרח גדול שברומא זאת אומרת עונש על הנישואין ששלמה לקח את בת פרעה נהייה כל הכרח הזה של רומי ולסיום נביא את הדרשה שאמר רבי יצחק מעין מה שהתחלנו ופתחנו מפני מה לא נתגלו טעמי כל המצוות שבתורה מפורש שהרי שתי מקראות נתגלו האמן ולכן נכשל בהן גדול העולם שלמה המלך מקרא אחת כתיב לא ירבה לו נשים כדי שלא יסור לבבו אמר שלמה אני ארבה ולא אסור לבבי כתיב שהוא נכשל וילה את זקנת שלמה נשו יטו את לבבו במקרה במקרא אחר כתיב לא ירבה לו סוסים תמו כדי שלא ישיב את העם מצרים בשביל להרבות סוס אמר ו אני הרבה סוסים ולא אשיב את ה מצרימה וכתיב שהוא כן הלך להביא סוסים ממצרים ותצא מרכבה ממצרים ב-600 כסף וגומר שמחיר המרכבה היה 600 כסף והוא הביא סוסים ממצרים הוא שלח אנשים שייקנו לו סוסים ממצרים אז רואים מכאן אם כן שאפילו גדול העולם התורה לא כותבת את טעמי התורה כי אנחנו מכירים את עצמנו פחות ממה שהקדוש ברוך הוא הוא בעצמו מכיר אותנו הוא יודע שאנחנו צריכים לל לקיים את התורה והוא יודע גם את עמי התורה אבל אם אנחנו נדע את עמי התורה יכול להיות שאנחנו נמצא לעצמנו כל מיני קולות ולכן הקדוש ברוך הוא לא גילה לנו עמי של התורה עד כאן דף כא
לצפיה בתכנים נוספים:
נהנתם? יש לנו עוד תוכן משובח באתר
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה