הדף היומי מסכת סנהדרין דף ו
הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il
הדף היומי מסכת סנהדרין דף ו
[מוזיקה] סנהדרין דבש מתחיל בעזרת השם 12 שורות האחרונות שדף הקודם גופ הזכרנו בדף ג אומר שמואל שניים שדנו דיניים דין הדין חל א שקר בז חצוף שעברו על הקונה שידו דווקא בשלושה דהינו שמואל סובר כמו שלמדנו שם כשיטות הסברות שדס בדוס מספיק דיין אחד ק תקנו שידונו שלושה משום שיש קונוס הבדיעבד שניים שדנו דם דין וס מכח ממשך הסוגיה שבבת גם אחד שדן דידין יוסיף רב נחמן בקלוש רב נחמן חזר על דברי שמואל היס ורוב לרב נחמן ממשנה לום בבר זבו אפילו שניים מזקין או שניים מחין ואך דמ אי יד אי אפשר לפסוק את הדין א סיפו הדיו דיין חדש אומר רשי זה שאומר אין ידיה הוא כאילו איננו יש כאן רק שני דיינים וצריך שלושה דיינים ואז כשיש שלושה דיינים אפילו שרק שניים מזכים ואחד מחייב או להפך אפשר לפסוק על פי רוב משלוש אבל זה שאומר אין יודע כילו איננו הבי יסה ששניים שדו דיניהם דין להבו כשניים שדנו מסביר הרן נכון שלשמו לכתחילה צריך שלשו אבל כאן שכבר דנו בשלוש אחד אומר איני יודע זה כמו ד עבד אומרת הגמורה לא זה לא כמו ד עבד שינו שם ישבו כדי לדון בשלושה כפי תחומים ממילא זה כמו לכתחילה זה לא כמו דעבד וכל זמן שאין כאן שלושה כי אחד מהם אומר אני יודע מוסיפים אוכ בשניים שדו לכתחילה ד אז דם דן י גדן בשלו ור לפסוק פשרה שלא דנים עפי דין על המפרים בי בשני ויפח חדין ששניים שדנו בלי דינ יכולים להז בם לא חיבים לשמוע על הפסק ושניים שסו פשור אין בלידי יכולים להחז בהן אומר רשי שרי תרצו ועל פיהן עשו אז טויז מקשים במה יפה דינ דו מפשרה אם זה היה מדעת שניהם אז גם אין בעלי דין כולים לדון כיוון שקיבלו עליהם את השניים אומר טויס שמדובר שהם באו לשניים ואמרו להם דונו אותנו כמו שרגילים לעשות ה הדין או עשו לנו פשרה כמו רגים לשותה אז בזה בד ילים לזור בהם כ רג לשות בשלושה בפשר לא יכלו לזור בם אז מה רואים כן ששניים זה לא רגילות לדון זה לא דין וכי תפליג רבו רב שם גמליאל והם סוברים ששניים שדון דיניהם דין ואומר רבי אבו שניים שדנו לדברי הכול אין דינין דין הוא מתכוון שאפילו שלגבי פשור נראה לעלון שחים חולקים ע רב שם גמליאל והם סוברים שמספיק אחד אבל לגבי דין אין מחלוק ביניהם אונה הגמור גבר הגבר רומיס אתה מקשה מרבב על שמואל שמואל חולק והוא סובר שחומים חולקים על רבוש גמליאל והם סוברים שגם בדין גם שניים שדנו דין אחד שדן דידין גופה מה הזכרנו אומר רביבו שניים שד ד ממניס לדברי הכל אין דן דן רב רבב למדנו במשנה לון דון אסדן משמ יחידי זיקו אח יזק או שבאו לפניו בשאלה של טומה והרה ותסר או רתומה הוא טעה מה שוסו אוסו אי אפשר להחזיר את הדין אבל הוא משל מיסוי רשי מציין נראה בעזרת השם בדף לג שמדובר שהוא נוסו ונוסו ביד הוא לקח מזה שהוא פסק חייו הוא נתן זאת ל זה שהוא זיכה אותו קופוני מה שרואים כאן שמהסס זאת אומרת שהדין דין כי אם לא אם אתה אומר שכש דן יחידי אז זה לא חל אז שיחזור הדין אומר רשי י אפשר לומר שמדובר ב מומחה כרי בספה שם כתוב אם הוא היה מומחה לבזן אז הוא פטור זאת אומרת שמדובר במי שלא מומחה המר שו מקשה שמשמ מרשי שאם היה אפשר להעמיד במומחה אז אין קושיה ר בבו אבל רשי בעצמו בדף ה מסביר שמה שמומחה דן יחידי זה רק לשיט שמואל שמנטר כשר כל דין לדון אפילו ביחידי אבל לפי שיטס ר בבו אז גם הומח לו אז המשו מתרץ שדף ק מומח שלא נתן רשות ה לא יכול דום יחידי לשיט הסר בבו אבל נתל רשות כן יכול לדון אקפו אפשר למיד במומחה כי בהמשך מדובר במומחה אסקי קיבלו עליו הם קיבלו על עצמם שמסכימים שהוא ידון אותם שואלת הגמור אם קיבלו אותו וחמה מבינ הגמ סלון דן ו אומר רשי וק דן ודן אז כאן יש שתי דרכים איך ללמוד זאת המרם והמשל מבהרים שלומדים זאת בדרך תמי דנסון דן טוו וחידת אותנו דין טוו אתה לא יכול לומר שקיבלנו אותך אז אתה יכול גם לטעות אם טעית לא דעת עלפי דין תרת השלם אבל הורך לנר מקשה אם כך למה אומרים לו שרבים דינס לא ש רבים רק זה שנתחייב צריך לטון כך לא הבל דין השני לכן הוא מפרש ד אמרו כח משמה גם ברשי בדפ שמדובר שאמרו לו לכתחילה אנחנו מקבלים אותך אבל דווקא אם תדון דין וירו אבל אם טעית אז זה לא קיבלנו באמת מוסיף אורך לנר שאם לא אמרו כך מראש אז הוא פטור מלשלם כי יכול לתון להם קיבלתם את הפסק שלי וגם אם טעיתי קיבלתם את זה עכשיו לעצם דברי המשנה אומר לרב ספר לרב בדתו במי במה ת דיין אי מדתו בדבר משנה הוא פסק להפך ממשנה מפורשת ואומר רב שיס אומר רמי אומר ר בסי טו בדבר משנה חיזו אז חוזר הדין ולא צךש מביתו כיוון שזה דבר מפורש אז אין דינו דין אל מדובר הדס מה הכוונ אדמ בשאלה שב לפניו ישים לא נשנתה כדעת מסוגו דל ההילוך של העולם רוב הדיינים בעולם ליחד מו פוסקים על פילח אחך כמר השני היינו טעות בשיקול הדס מסביר רשי כיוון שלא ת מרלס לא יקמ ולא יקמ אז הבל דין שזכה הוא יכול ליטון הדין נכון לא צריך להחזיר את הכסף מצד שני כיוון שסוג יונ דעל מכיוון שרוב הדינים בעולם פוסקים קטן או קמיר השני אז הדיין צריך לפצות את זה שהוא חייב אותו אבל יש מפרשים שמדובר דווקא באופן שהדיין עצמו מודה שהוא טעה אבל אם הוא אומר אני סובר שכך הלכה אז הוא באמת פטור אמרת הגמור קטנו האם המחלוקת ששמו רבב אם שניים ש דין ומדין האם זו מחלוקת סתים כבר כי למדנו בברי ביצוע בשושו פשרה בין שני בדינים כמו בוצעים שמחלקים את הלחם אז זה נעשה בשושו דברי רב מר חכים אומרים פשור נעשה תגם ביחיד והראשונים מקשים למה רב מר נקט לשון ביצוע וחכים נקטו לשון פשור אז היד רמה מבאר שרב מאיר סוב שלכתחילה אין לעשות פשרה לכן הוא קורא ל זה ביצוע מלשן בוצע בצע זה לשון גזל הוא לוקח ממון מאחד ומזכה לשני שלא מגיע לעל פידן חחים סוברים שמותר לעשות פשרה ולכן הם קרו זאת פשרה כמו מים פושרים לא חמים ולא קרים עכשיו כך סוברו הח החום מים הרואים בני הישיבה שהם רצו למר שלי כת נוה אז הם סברו לכול מבין חכו בין רב מייר מקשין פשור לדין רשי מביא את הפסוק שנראה עוד מעט משפוט וצדקו ונראה לאלון שצדקו זה ביצוע וזה הוקש למשפט דן בשלש ומי כיון שהוקש פשור לדין אז גם פור בשומ מסברים דין גם בשניים כשר כשמואל ולשיטתו גם באח בבד א שור אפשר גם לכתחילה בחד אומרת הגמ כו שכ מעירים זה הכל הפ רבב שהוא יכול לומר שלכול העלמה דין בשושו לפי שמואל בכח באמת להעמיד את המחלו סתים בזה והוא סובר כחכמים עכשיו כך בתחילת השיעור רבנו בריסה ששם גמליאל אומר שפשו בשניים כאן ראינו רמ אומר בשושו חחים אומרים באחד אז לאמ סנו בשור נחלקו שלושה תים איך עושים פשור דמה בשושו אומה רב ש גמלי סוב בשניים ומ שלרב סוב ביחד אומר רבק רב לאדו מרר ש גמליאל אפילו דנ ממכשיר אומר רשי כיון דלא מקשי לדין מהרי מחד הממשי מבאר שרשי הוא נוקט את האמת שהוא סובר שלא מקשין לדין אבל באמת כמו שסיכמנו גם אם מקשים דין למשפט אז מלי אחד מלי שניים ר למה הוא אמר שניים כ כדי שיהיה עדים דהינו אם רק אחד יעשה את הפשרה אחר כך יהיה ויכוח מה הוא אמר מה הפשרה שהוא פישר ביניהם אז לכן עדיף שיהיו שניים ואז הם יכלו להעיד מה התה הפשרה אומר הבש שמ מינו פשור אינו צריכו קניין כשהם באים בפני הדיה מבקשים שייעשה פשרה הם לא צריכים לעשות איתו קניין וברגע שהוא פסק את הפשרה ח נוק מותה כד תוצריו קניין בעלי דין צריכים לעשות קניין למוצרי למה צריך שלושה דיינים תגר כיוון שקנו לא מצריך בזן אומר רשי זה מתנה בעלמה דעתו ויא מתקיימת על ידי הקניין אלא בהכרח למה צריך שלושה שיהיה כאן קויר בזן שאפילו בלי קניין לא יכולים לחזור בם חייבים לשמוע על הפשרה אבל הגמור אומרת לו לשור צריך אוקנין ואפילו נסת בשלושה אומר הטופס אם כך למה יש סוברים רב מייר שלא מספיק בשניים הרי הוא עשה קניין אז הוא הסכים הוא הסכים לפשרה אומר ס ב בשפ רק בשלושה אומרים שהשרה הי נכונה ופחות מזה הקניין שהוא עשה היה קיים בטעות הגמור ברי ארוכה בענין פשור ו רבן כשם שהדין בשושו כך ביצוע בשושו זה כשי ל נגמר הדין הדנ כבר אמרו איש וזק איש וחיב היא התורה שבצו אסור להם לפשר וכעת יש סימן לכל דברי התנו הבאים השמות של התנו ראשי תיבות מש בקמן רב לזר בנו שבג א אסור לבצ אסור לעשות פשרה צריך לפסוק על פי דין וכל הבצה הרי זה חוט וכל המבורך מי שמשבח אותו הרי זה מנאץ הוא כביכול מנאץ הפך מברכה את הקדוש ברוך הוא ועל זה נאמר בוצי רך מי שמברך את הבוצי ניץ השם אלוי קב אדי נהר צריך לפסוק אפילו שזה קשה צריך לנקב את ההר כן צריך לעשות זאת שנאמר כי המשפט קמו צריך לעשות על פי משפט כן מש הוא אמר את הפסוק המשפ אבל אחי ל שנאמר כתוב בכי כתוב שסוד אמ ב ואב צת ור אומר רשי כיון שה שומע מחלוקת ביניהם שני אנשים קודם שיבואו לפניו לדין היה רודף אחריהן ומטיל שלום ביניהם אז משבא ברשי איך הוא יכול לעשות פשרה הרי רבי אליזר אומר שאסור לבצוע אז הוא אומר שלפני שבא לפניו לדין אז הוא רץ ועשה פשרה ואז מותר לו עדין לעשות פשרה תוסס אומרים כמן שלא היה דיין ולא היה הדין בא לפניו לפני מוישה אז ודאי שלדי אשור לעשות פשרה רב לזר הוא דורש אחרת את הפסוק בצה הברך כהוא סובר שאין איסור לעשות פשרה רב לזר אמר הרי שגוזל שעו של חיטים ותוכנו ועפו אפילו שעשה כמה שינוי ואיש מנוח צריך להפריש חלה עישה כיצד מבורך אז יש מפרשים שהעניין הוא הברכה לפרוש הסחלה או הברכה על אכילת הלחם אין זה מבורך אלו מנץ הקדוש ברוך הוא אומר מה אתה צריך לברך אותי על כזה דבר שגזל ל זה נמ הו בצה בצ זה לשון גזלה כמו שרשי מביא את הפסוק במשלי בירך ניץ השם זה לא ברכה אלא להפך ר מר גם סובר שאין סור לעשות פשרה אז הוא דורש באופן שלישי רממ נמר בצ כנגד יהודו שנאמר ויאמר יהודה אלך ביוסף הצדק מה בצע כינר סכינו זה בצע לשון בוצע וכל המבורך יהודו משבח אותו על זה שהוא הציל את יוסף הרי זה מנץ ל זה נמ וצך עץ השם אומר רשי שהיה להם שיה לו לומר נחזיר לאבינו אחרי שהיו דבריו נשמעין לאחיו רביש בן קורח חוזרים לעניין ש בשורה לא רק שאין איסור לבצוע אל מצוו לבצה שנאמר אמס ומשפט שלים שפטו בש רחם נשאלת השאלה אבל במקום שיש משפט הם פוסקים על פי דין אין שולים זה שיוצא חייו הוא כועס במקום שייה שולים אין משפט אלו איזו משפט שיש בו שולים יש בו גם שלום אב מה זה ביצוע פשור יש קצת משפט כי הוא משלם קצת ויש גם שולים הוא לא משלם הכל ואז אם מתרצים בפשרה יש כאן שולים אז יש מצווה בשור כ הפסוק אומר לעשות כך וכן בדוד בדוד המלך רואים וי דוד אוסה משפט וצדקו נשאל את השאלה אבל כל מוקם שיש משפט א צדקו הוא צדוק משפט אלוהי זה משפט שיש בו צדקו אמה זה ביצוע שיש משפט חלקי ויש כם צדקה שהוא מוותר יש כאם פשרה אומרת כת הגמורה מקדימים לדברי הברייה בהמשך שלא נחשוב שההמשך הוא המשך דבריו של רבי ישע בן כורחו הסון לתנ קמה תנק ד רב לזר בנו רבי ס גלילי שהוא אמר שאסור לבצוע אז הוא דורש אחרת את הפסוק בדוד דונס הדין הה ד הד זק י ור אז מהה דוד לםד שלם במקומו זה משפט וצדקו משפט ו זה צדקו ו זה משפט ו זה שז למ הזקה את זה שחייבים לו כסף הוא צדוק ולזה עשה צדקה גם אם אני מתחייב ששילם לאלם במקומו מסו רבי דורש אחרת הפסוק של דוד והס מקדימה הגיבור מקדימה ס למה הוא פירש אחרת כש לרבי אי לכמו אם זה כוונת הפסוק שזה דוד המלך שילם ממקום האני אז מה הפסוק אומר שהוא עשה ז לכל למוי להני מבוא אלי רק לני אם הוא עשה צדוק משפט אלו רבי אף על פי ששילם בעיסוי אלא הוא אמר אתה חייב לשלם לו זהו משפט וצדקו משפט לו זה וצדוק לוזה משפט לוזה שך זהמ הוא צדוק לזה זה שהוא חייב אותו שוצי חסוד זו צדקה עבורו ש אותו מעוון גזל מבי הגמור וד דה לגבי פשור ר ש שניים שבו לפני הדין עד שתש דברין או מ שתש דבר שמעת את הטענות אבד מ זכ מ חיו התורה שצו בצו פשרו ביניכם מ שתשמע בר ת ידע ד אפילו לפני גמר דין י התורה שצצו שנאמר פר מים אם בת לפטור ולהשליך את המריה השו כמו שנראה לאלון לשים שלום ביניהם רמוד לפני שתש ותדע בדין לפני שתראה ח הדית ולפני סגורי נטוש תנטוש את הדין רדוף אחרי השלום אז רק קודם שסג הריב לפני שברור לך די אתיו נוצו משגלי הריבו נווי ורי שלוקי שומה אל הגרסה הזו מוקשת כ מדובר כא בברי לוקי אז יש גורסים יהוד בן לוקיש יש גורסים רבי יהושע בן לוקיש זה תים שניים שבאו לדין איך עוד רך ואיך עוד כושא אומר רשי בעל מריבה מטריח דינים עד שתש דבריהם או מ שתש דבר דע דת התורה שם אין אני זקק לכם לכו לבז אחר שמו סחיב חוזק ונמצא חוזק רפוי הוא ירדוף את הדין שיהפוך את הדין וטוס מסבירים שלכן הוא נקט איך עוד רך וך עוד כושם שניהם קשים אז מישהו יפסוק לטוב אז הוא יסייע לו כנגד החזק השני אבל כאן שאחד רך ואחד אם הוא יזכה את הרח אז הוא יסבול המי שתשמע דברי כם שנ סגור מפני איש אל תפחדו מפני איש ותוציאו את הפסק דרשה אחרת על הפסוק הזה רבי בן ק מני לתלמי ש לפני רבו וב לפני רבו ולא לפניו אבל ור התלמיד רואה זוס לעוני ווו ושר וא שרבו בדי והולך לפסוק להפך מני שלו אישו מחמת כבוד רבו שנאמר ל יסגור מפני איש ודורשים ל יסגור מלשון לאגור להכניס רב חומר כניס דורך מפני איש כמו שמו בדז תר מקשים הראשונים למה נקטו דווקא רוז חוס לני וחוי לושר מבאר היד רמה כדי לחדש שאסור לתלמיד לשתוק אפילו שיש לו שלוש סיבות א' הוא לא דיין הוא רק תלמיד ב זה לא כבוד רבו ג ה העשיר עלול לרדוף אחרי בכל זאת לא ישתוק ממשיכה הברס ביעדים ידים אסמי אין מעידים אומר רשי כאילו אין מעידים בקדוש ברוך הוא כמו שגב בכס אומרת שאם הם יידו להפך מהאמת בשקר הם מטריחים את הקדוש ברוך הוא להחזיר ממון לבעליו ולפני מן ידין הקדוש ברוך הוא מוס פורמן שנ ועמדו שנינוש השול הריב אז בעצם בפשטות הפסוק מדבר על התובע על הנדבה אבל גמור מסכת שוס במידה הזאת על הידים לפני השם זאת אומרת שעומדים לפני השם אותו דבר את הקדוש ברוך הוא פן שנמר הקדש ברוך הוא נמצא שם בז כ אמר לשופטים וימר פ רומה אתים כיו תשפטו כשם אתם שופטים ככל את הקדוש ברוך הוא ש דן מה לי בצער הזה אם אני אתה אני אנש מה א צריך את כל הדבר הזה תמוד ימר ופ ממשיך ואומר ומכם בדבר משפות לפי משים לבבכם שבכם נוטא בדבר כלומר בטענותיהם מה שנוטה ליבכם לשמוע עמכם במשפט לפי אותם דברים תשפטו ולא תעשו אין לו לדיין אלו מה שינו ורוס לדון תכוון להוציא צדקו למיטו ושוב לא יענש לכן אין לו להתיירא ולמנוע עצמו מן הדין עד כאן הברי ורת הגמור איך דומ גמר דין שמרנו בריש שאחרי גמר דין אסור לבצוע אומר רב יוד מרב אם הם פסקו איש פלנ וחיב איש פלנ אוזק כבר אסור לבצוע אומר וחק רביש בן כורחו שמצווה לעשות פשרה בקשה גורני ו תלמ ו תלמידו של רב רו טובע נדב אמרלד בשור בסו מה אתם רוצים דין או פשרה אז רואים שאפשר להציע את שניהם אז איך אומרים שרב רבו שרבו פוסק שמצווה לבצוע אונ הגמור מצו רב ש בן כחו מצדו צריך מיד לפתור ולשאול אותם האם אתם רוצים פשרה או דין עדיף שתעשו פשרה אומרת הגמור אם כך הינו נקמה נקמה אומר נגמר הדין היא התורה ש לבצוע לפני יגמר דין אז רשי לבצוע וגם הוא אומר שרק רשות אונה גמור יש כן הבדל ביניהם אי כביו מצווה אם מצווה להזכיר לבעל דינים אולי אתם רוצים שרה לפי תנם אין עניין לפי רבי ש בקוח יש עניין רבי ש בקח ס מצווה תנקום סב רשו ונה מצווה שואלת הגמור אם כח תנק הנו דרב ש בסיה שהוא גם אומר שזה רק רשות אומרת הגמור בניו מה שרב אמר מ שתשמע דברן תידע לידת אפילו שלא נגמר הדן הי התורה שצצו חולק שאפילו שמע דברם והוא יודע לכ הדית קודם גמר דין לפני שאמר זה זקה וזה חיב עדיין מותר לעשות פשרה עד כאן דבב
לצפיה בתכנים נוספים:
נהנתם? יש לנו עוד תוכן משובח באתר
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה