הדף היומי מסכת סנהדרין דף ו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת סנהדרין דף ו

[מוזיקה] סנהדרין דף ו מתחילים בעזרת השם דף ה עמוד ב שורה 12 מלמטה במילה גופה יש סיפור מאוד מאוד מיוחד על מלמד שם מלמד תינוקות של בית רבן תורה והקפיד בכל פעם להופיע בפני התלמידים זמן שנקבע וכשתלכי הוא היה מעמיד אותם על טעותם אתם צריכים לבוא בזמן כך היייתה משנתו פעם אחת עם כל ההשתדלות שהוא השתדל לבוא בזמן היו עיכובים שלא היו תלויים בו והוא התעכב בכמה דקות הוא לא הרגיש בנוח שהוא מגיע מאוחר אחרי שהוא כל פעם מעיר לתלמידים להגיע בזמן ומה גדולה היייתה הפתעתו שכשהוא בא להופיע ולהיכנס לתוך הכיתה עמד שם אחד הילדים שבדרך כלל היה מאוד עדין מידות טובות והצביע לו על שעון הוא הרגיש שהוא כמעט מאבד את ה שיקול דעת ויישוב הדעת והוא הולך להחזיר לאותו תלמיד מנה הפ איך אתה ככה נוהג בכזה חוצפה להעיר למלמד שהוא מגיע מאוחר מראה לו על השעון אבל הוא מספר תמיד ידעתי שתגובה שבאה מתוך חיפזון היא טעות לכן החלטתי להחזיק את עצמי בכל הכוח ולא להגיב להמשיך הלאה נכנסתי לכיתה כאילו לא היה שום דבר התחלתי ללמד את התלמידים ואז בהפסקה קיבלתי את ההפתעה של החיים התלמיד מגיע אליי והוא אומר לי אתמול אבא שלי חזר מעבר לים והוא הביא לי מתנה שעון כל הלילה חיכיתי להראות למלמד שכל כך יקר בליבי את השעון שקיבלתי מאבא ולכן ישר שהמלים הגיע הראתי לרב את השעון ואז המלמד הבין כמה טוב הוא עשה שהוא לא נהג בפזיזות מה היה קורה אם הוא היה ישר צועק על אותו תלמיד שכאילו בא לתת לו מוסר שהוא מאחר אותו תלמיד היה סך הכל התכוון לבוא לשתף את האדם היקר לליבו בדבר שכל כך הוא שמח בו ואז המלמד הבין את המשמעות של התורה שהיא אומרת בצדק תשפ אמיתך דורשים חכמינו זכרונם לברכה הבה דן את כל האדם לכף זכות גם אם אתה בטוח בצורה בטוחה שהמעשה שהאדם ההוא עשה זה וודאי לא בסדר חוצפה שאיין כדוגמתה אל תשפוט אותו כל כך מהר לחובה אלא תדון לכף זכות לך תדע אולי הוא בסך הכל בא להראות לך כבוד שהוא כל כך מייקר אותך רוצה להראות לך את השעון החדש שלו בדיוק הפוך ממה שחשבת המשמעות הפשוטה אבל של הפסוק בצדק תשפוט אמיתך מדבר על דיין שבא לדון את עם ישראל שיידון אותם בצדק מדייק שמואל למה כתוב לשון יחיד תשפוט למה לא כתוב תשפטו הרי צריכים שלושה דיינים אלא אמר שמואל שניים שדנו ותוספות מביא של אפילו דיין אחד שדן דיניהם דין אלא שנקרא בית דין חצוף שהם עברו על תקנת חכמים שחכמים אמרו שצריכים שלושה דיינים מספרת הגמרא יטיב רב נחמן הוא ישב וקמר לה שמעתה אמר את השמועה של שמואל ש אפילו דיין אחד או שניים שדנו דיניהם דין מעיקר דין תורה אז רב ה הקשה לו ו שתי קושיות היתי וירבה לרב נחמן קושיה ראשונה שנינו אפילו שניים מהשלושה הדיינים מזקין או שניים מחייבין והשלישי אחד אומר איני יודע איך לפסוק אז השלישי שלא יודע איך לפסוק ו כמי שאינו כמי שאינו נמצא לא פוסקים את הדין על פי שניים אלא הוסיפו עוד דיין על הדיינין ופסקו על פי רוב משלושה דיינים ואם הדין כמו דברי שמואל שדין ששניים דנים יש לו תוקף להב להבו כשניים שדנו אז אם בהרכב של שלושת הדיינים יש שניים שיודעים את פסק ההלכה והשלישי לא יודע אז תאמר שהכילו השלישי איננו כאן ביניהם ויש כאן רק שניים שדנו ודיני דין למה צריך להוסיף דיין שלישי מזה שאתה רואה שצריך להוסיף דיין שלישי זה אומר שאפילו בדיעבד שניים שדנו אין דיניהם דין אז קשה על דברי שמואל מתרצת הגמרא זה לא סותר כי מדברים פה על שני עניינים שונים אנחנו מדברים על שניים שישבו לדין לדין לדון דין מספיק באמת לפי דעתו של שמואל שניים ואפילו אחד אבל שם זה שונה שני הטם במשנה שם מה הסיבה שצריך להוסיף עוד דיין ד מעיקרה כיוון שבהתחלה כשהם ישבו הדעת דלתה יתיב הם ישבו על דעת שלושה דיינים הם לא רצו לדון בשניים לכן אם ירד אחד מהדי אין דינם דין צריכים להוסיף עוד דיין אבל הח הכאן בדבריו של שמואל אליו הדעת תלת יתיב הם לא ישבו על דעת בית דין של שלושה אלא על דעת בית דין של שניים לכן אם הם דנו דיניהם דין אלא שהם נקראים בית דין חצוף על מה שהם עברו על תקנת חכמים לדון בשלושה קושייה שנייה מקשה רבה הטו שנינו את דעתו של רבן שמעון בן גמליאל הוא אומר הדין בשלושה דיינים אז אנחנו נראה שבאמת רבנן חולקים על רבן שמעון בן גמליאל ואין החינמי באמת זה כך באמת שמואל דיבר לפי דעת רבנן לא לפי דעת רבן שמעון בן גמליאל וכאן אנחנו רואים עוד נושא שאנחנו נדבר בצורה מאוד מרתקת ומעניינת בהמשך הדף על הנושא של פשרה אם רוצים לעשות פשרה בין שני הצדדים בזה אומר רבן שמעון בן גמליאל מספיק שניים שעשו פשרה ממשיכה המשנה ויפה כוח הפשרה מכוח הדין במה הוא יותר טוב לפי ששניים שדנו בעלי דינים יכולים לחזור בהם פסק וללכת לבין דין אחר כי הרי לפי דעת רבן שמעון בן גמליאל רק שלושה יכולים לדון שניים לא ולעומת זאת שניים שעשו פשרה ובעלי הדין יסכימו שהם יעשו פשרה אחרי הפשרה הם לא יכולים לומר לא עם זה הפשרה שלכם אנחנו לא מסכימים לא אין בעלי דין יכולים לחזור בהן כיוון שהם התרצו לעשות כפי שהשניים יורו להם אם כן רואים ש לפי דעת רבן שמעון בן גמליאל בנושא הראשון שמדובר כאן לעניין כמה דיינים צריך צריכים שלושה וזה לא כמו שאמר שמואל שבדיעבד מספיק שניים כעת אנחנו משלבים את דעתו של האמורה הראשון שאמר את דבריו בתחילת הגמרא במסכת בבא בטרה רבי אבאו שלפי דעתו צריכים באמת שלושה דיינים אי אפשר שניים אנחנו לא אומרים שם הם דנו דיניהם דין א שם נקראים בית דין חצוף אלא אי אפשר לדון בפחות משלושה לפי דעתו מביאה הגמרא וכי תימה פליגי רבנן עלי דרבן שמעון בן גמליאל אם תרצה לומר שרבנים חולקים על רבן שבא מ גמליאל כמו שבאמת זה דעתו של שמואל הרי אמר רבי אבאו שניים שדנו לדברי הכל אפילו לפי דעת רבנן איין די דין מביאה הגמרא נכון באמת הוא חולק גברה גברה קרמית מה אתה מקשה על שמואל שהוא בעצמו אמורה מדברי רבי אבאו שגם הוא אמורה באמת יש ביניהם ויכוח האם אפשר בפחות משלושה דיינים או לא לפי דעת רבי אבהו שכבר ראינו את דעתו בתחילת מסכת סנהדרין תחילת הגמרא במסכת סנהדרין שהוא אומר שצריכים באמת שלושה והוא לומד את זה מדרשות בפסוק אבל לעומת זאת שמואל סובר שיש בזה ויכוח בין רבן שמעון בין גמליאל לבין רבנן ושמואל כמובן פוסק כמו הרבים כמו דעת רבנן ששניים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו בית דין חצוף כעת נתבונן בגופם של דברים מה שאמר רבי אבאו שצריכים שלושה דיינים ולכן שניים שדנו דיני ממונות לדברי הכל אין דיניהם דין ואם תקשה איטו הקשה רבי אבא לרבי אבהו ממה ששנינו דיין שדן את הדין ובמקום לחייב את החייב הוא זיכה את החיו ובמקום לזכות את הזכאי הוא חייב את הזכאי או במקום לטהר את הטהור הוא טימא את הטהור או במקום לטמא את הטמא הוא טיהר את הטמא מה שעשה עשוי הדין נשאר בתוקפו ומשלם למי שהפסיד מממונו מביתו אז רואים שמספיק שאחד דן כי כתוב דן את הדין לא כתוב דנו את הדין אז אם כן איך כתוב כאן מה שעשה עשוי למה בכלל ה דין הזה יש לו תוקף הרי לפי רבי אבאו צריכים לפחות שלושה מתרצת הגמרא פה יש מקרה שרבי אבאו מודש מספיק דיין אחד הח במ סקינה ד קיבלו עליי הו ששני הצדדים קיבלו עליהם אותו לדיין ולכן דינו דין אבל אם הם לא קיבלו אותו עליהם סובר רבי הבאו שצריכים שלושה פחות משלושה לפי כל הדעות אין דיניהם דין שואלת הגמרא יחי אם מדובר פה שהם קיבלו אותו עליהם ומה שהוא יפסוק מקובל עליהם המם ישלם מביתו אם הוא טעה הם הרי קיבלו שמה שהוא יאמר זה מה שמקובל עליהם מתרצת הגמרא דאמרו לי הם יכולים לומר לו אותם בעלי דין היה דעתנו שתדון לנו דין תורה די נתלה דין תורה וכיוון שטעית אתה צריך לשלם אמר לי רב ספרא לרבי אבא דעה במאי על איזה טעות מדובר כאן אימד בדבר משנה אם זה משנה מפורשת אחרת ממה שהוא אמר והרי אמר רב ששת אמר בשם רבי יסי אם הדיין טעה בדבר משנה חוזר ואינו משלם מביתו כיוון שזה דבר מפורש אלא טעה בשיקול הדעת היייתה לו טעות בשיקול הדעת מביאה הגמרא דוגמה היחיד מי איך יכול להיות טעות איזה דוגמה יש טעות בשיקול הדת אמר רב פפא כגון שיש ויכוח בין תנאים ו אמוראים תרי תנא ותרי אמורא דפליג דדי ולא תמר לכתה לא נפסקה הלכה לא כמר ולא כמר לא כזה ולא כזה ונראה לרוב הדיינים בעולם סוג ין דאלמה עלי בד אחד מן היו נראה להם לפסוק כמו שיטת אחד מהמהם אף על פי שלא נפסק ממש בצורה גמורה כך נראה לרוב הדיינים לפסוק וזל הי הוא הלך עדיין הזה ועבד כדך הוא פסק כמו הדעה השנייה היינו זה נקרא טעה בשיקול הדעת אי אפשר לחייב את הבעל דין שזכה להחזיר לחברו כיוון שלא נפסקה הלכה כמו השני אלא הדיין ש שה בשיקול הדת משלם לזה שהפסיד אם כן נמצא שיש ויכוח בין שמואל לבין רבי אבאו אם צריכים לפחות שלושה דיינים או שניים שדנו דיניהם דין לימה אולי נאמר שהוויכוח שלהם כבר יש בין התנאים כי הרי למדנו ביצוע היינו פשרה שעושים פשרה בין שני הצדדים בשלושה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים פשרה ביחיד אנחנו ראינו בריתה פשרה בשניים בדעתו של רבן שמעון בן גמליאל הגמרא תביא בהמשך באמת שאולי נאמר שבאמת יש שלושה תנאים שיש ביניהם ויכוח כמה צריכים כדי לעשות פשרה בכל אופן כאן לפי רבי מאיר צריך שלושה וחכמים אומרים מספיק אחד וסברו בני הישיבה לומר דקו לעלמה רבנן ורבי מאיר מסכימים שמכשיל פשרה לדין ששרה אז משווים אותה לדין כי כתוב משפט וצדקה וצדקה דורשים בהמשך שזה הכוונה פשרה אז הקישו בין הצדקה שזה פשרה לבין משפט שזה דין ומה אליו באק המפלגה וכיו בזה הויכוח בין רבי מאיר לבין חכמים דמר סבר דעת רבי מאיר כמו דעת רבי אבהו שהדין בשלושה ולכן גם בפשרה צריכים שלושה וחכמים סוברים שדין בשניים כמו דעתו של שמואל ולכן גם בפשרה מספיק אחד כמו שב תוספות שגם דין מספיק אחד דוכה הגמרא לא דקו לעלמה גם לפי דעת חכמים דין אפשר לומר שזה דווקא בשלושה כמו דברי רבי אבהו ואך הבק מפלגי הויכוח בין רבי מאיר לבין חכמים דמר סבר דעת רבי מאיר מקשין פשרה לדין יש הקש ביניהם וכמו שדין צריכים שלושה ככ גם פשרה וחכמים סוברים מר סבר לא מקשין פשרה לדין אין הקש ביניהם אלא דווקא בדין צריכים שלושה אבל פשרה לא מביאה הגמרא לימה תלת התנא הי בפשרה כמו שאמרנו אם כן נמצא שיש שלוש דעות כמה צריכים כדי לעשות פשרה דמר סבר דעת רבי מאיר בשלושה ובנו כבר את דעת רבן שמעון בן גמליאל מר סבר בשניים ודעת חכמים מר סבר ביחיד נמר שיש שלוש דעות כמה צריכים כדי לעשות פשרה שלושה שניים או אחד תוכל הגמרא אמר רבח בריד אביקה ויש אומרים תמה שאמר את זה רבי רבר שלמיה רבן שמעון בן גמליאל שהוא המנדה אמר שאומר שצריך שניים טרי יכול להות שוא סובר כמו חכמים שמספיק אחד אפילו חד דק אמר טרי מה שאמר שצריך שניים זה לא בשביל הפשרה אלא כדי שהיו עדים על הפשרה שיהיו שניים שיעידו כיכבו עליסה אמר רבשי שמ מינה פשרה אינה צריכה קניין לא ים שאחר הפשרה בעלי הדינים יעשו קניין מה הראייה מי אמר אולי הם כן צריכים לעשות קניין סלקת צריכה קניין אם יעלה בדעתך שצריכים לעשות קניין אז למן דאמר לפי רבי מאיר שסובר ששרה צריכה שלושה תלתה למה לי למה צריכים שלושה למה צריך בית דין טסטר שנסתפק בשניים וקנ מני יעשה קניין וזה יהיה כמו נותן מתנה מדעתו והשניים יהודים על כך למה צריכים שלושה כי לא צריך לעשות קניין ולכן צריך שלושה שהם בית דין כדי שהם לא יכלו אחר כך לחזור בהם והלכתא להלכה אומרת הגמרא פשרה אפילו לפי רבי מאיר שצריכים שלושה דיינים שיעשו פשרה בכל זאת צריכה קניין ואם תשאל אם עושים קניין ששני הצדדים מסכימים לעשות לפי הפשרה אז למה זה לא נחשב כמו אחד שנתן מתנה לחברו למה צריכים שם יהיו דוקא שלושה דיינים ששובה היא כי שניים הם אינם בקיעים בפשרה ואז אפילו אם עשו קניין זה נחשב קניין בטעות כשיש שלושה אז ודאי אחד מהמהם יהיה בקי ואם כן הפשרה תהיה כראוי ום עושים קניין והם לא יכולים אחר כך לחזור בהם מביאה הגמרא כעת תנו רבנן כשם שהדין בשלושה הדיינים כך פשרה שנקראת כאן ביצוע בשלושה אבל את הפשרה אפשר לעשות לפני שנגמר הדין ברגע שנגמר הדין כבר אמרו מי זכאי מי חייב יי לבצוע אי אפשר לעשות פשרה אלא חיייבים לעשות כמו שנפסק ו זה דעה אחת כעת אנחנו נראה כמה דעות האם מצווה לעשות פשרה או אסור לעשות פשרה וכן עד מתי עוד אפשר לעשות פשרה מביאה הגמרא שמונה מאמרים של תנאים והסימן לזכור את השמות זה סרמ ש בנקה זה הסימן והסימן הוא שלוקחים אות אחת זה לא האות הראשונה לא האות האחרונה ולא האות האמצעית זה אחת האותיות משמו של התנא וכל תנא יש אות אחת משמו כמו למשל התנא הראשון רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי לוקחים את הס של רבי יוסי הגלילי בהמשך נראה רבי אליעזר לוקחים את הרש האות האחרונה את רבי מאיר לוקחים את האות הראשונה רבי יהושע בן כורחה לוקחים את הש' מרבי יהושע כן הלאה כל פעם לוקחים עוד אחת משמו של התנא שומר את המאמר אז הראשון שמביא מאמר זה רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי הוא אומר אסור לבצוע ברגע שבאו בעלי דין לפני הדיינים אסור לעשות פשרה וכל הבוצע דיינים שבאים ועושים פשרה הרי זה חוטא וכל המשבח ומברך את הבוצע הרי זה מקלל ומחר את השם אתכ כך מנץ השם ועל זה נאמר בוצע ברך אתה מברך את זה שעושה פשרה ניץ השם אלא יקוב הדין את ההר יעשה הדין בלי פשרה שנאמר כי המשפט לאלוקים הוא וכן משה שהיה דיין היה אומר בעת שהיה בא דין לפניו יקוב הדין את ההר אבל אהרון שהוא בא לאנשים עוד לפני שהם הלכו לבית הדין הוא היה אוהב שלום ורודף שלום ה שלום בין אדם לחברו אפשר לבאר לפי זה מה פירוש רודף שלום אוהב שלום מספיק מה זה רודף שלום הוא היה רודף רץ אחריהם אל תלכו לבית דין לפני שילכו לבית דין הוא היה רץ אחריהם כדי לעשות ביניהם שלום כי אחרי שהם כבר באים לבית דין אי אפשר לעשות ביניהם שלום קוב הדין את ההר שנאמר על אהרון הכהן תורת אמת היייתה בפיהו והבל לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור בדרך ישרה הלך איתי ורבי משיב מעוון מי אמר שהפסוק הזה נאמר על אהרון הכהן כי כתוב אחר כך כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו בכל אופן רואים שזה דעתו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שברגע שבאים לבית הדין אסור כבר לעשות יותר פשרה אם כן הוא חולק על הדעה של התנה בבריתה הקודמת שעד שנגמר הדין אפשר עדיין לעשות פשרה כעת מביאה הגמרא את דבריו של רבי אליעזר שהוא אומר דרשה על הפסוק שהבאנו קודם בדרך אגב בוצע הברך ניץ השם לפי דעתו דורשים את זה למקרה הבא הרי שגזל כמות גדולה שעה של חיטים ותכן את החיטים ואפה את העיסה והפריש ממנה חלה שהתורה אומרת שמתחילת העיסה ואם כבר אפור אז לוקחים מה פת האפויה לוקחים מעט מפרישים חלה ונותנים לכהן ויש ברכה על הפרשת חלה כיצד מברך איך הוא יכול לברך לשבח את הקדוש ברוך הוא על הפרשת חלה אין זה מברך אלא מקלל ומחר מנץ ועל זה נאמר הו בוצע ברך בוצע זה הכוונה גנב דרך כל בוצי הבצה ברך הוא מברך על הפרשת חלה ניץ השם מביאה הגמרא דרשה שלישית על הפסוק בוצע ברך ניץ השם שדרש רבי מאיר הוא אומר לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה אחד מ1 השבטים מסופר בפרשת וישב בספר בראשית שהשבטים רצו להרוג את יוסף הצדיק אמר להם יהודה שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצה כי נהרוג את אחינו למה להרוג בוא נמכור אותו לעבד ואחו שמו בקולו אז עליו נאמר ניאץ השם היה לו לומר לאחים שרצו למכור את יוסף בואו נחזיר אותו כבר לאבינו הרי דבריו היו נשמעים להם וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ ועל זה נאמר הוא בוצע ברך ניץ השם למה יהודה נקרא בוצע כי הוא אמר להם מה בצע כי נהרוג את אחינו המי שמברך את אותו בוצע את וד עץ השם כי יהודה כבר ראה שדבריו נשמעים היה צריך כבר לומר להם בוא נחזיר אותו לאבינו כעת מביאה הגמרא דעה נוספת לגבי פשרה ראינו שרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אסור לעשות פשרה ברגע שבאו לדין רבי יהושע בן קורח אומר מצווה לעשות פשרה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם משפט שלום ולו במקום שיש משפט אין שלום ובמקום שיש שלום אין משפט אלא איזה הו משפט שיש בו שלום הוה אומר זה פשרה ביצוע וכן בדוד המלך הוא אומר אומר הנביא על דוד ויהי דוד עושה משפט וצדקה על כל מקום שיש משפט אין צדקה ומקום שיש צדקה אין משפט אליזה הוא משפט שיש בו צדקה א אומר זו פשרה זה ביצוע איך יבאר את את הפסוק הזה צדקה ומשפט התנא הראשון בברייתא רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שאמר אסור לעשות פשרה הנקמה הוא יבאר שאם דין דן את הדין זיכה את הזכאי וחייב את החייב וראה שנתחייב אחד מהם והוא ני ואין לו מאיפה לשלם ממון ודיין שילם לו מתוך ביתו משלו זה מה שנאמר על דוד ש היה עושה משפט וצדקה משפט לזה וצדקה לזה משפט לזה הבעל דין שהחזיר לו ממון שהיה חייב לו אותו שני וצדקה לעני הזה שתחייב בדין ששילם לו מתוך ביתו מאמר חמישי מאמר של רבי כשלי לרבי הדרשה בפסוק שאומרים שזה הכוונה משפט צדקה לעני שיצא חייו בדין הי לכל עמו למה כתוב שהיה עושה משפט וצדקה לכל עמו לנים היה צריך לומר מי בא אלי אלא לפי דעתו של רבי אף על פי שהדיין לא שילם מתוך ביתו זהו משפט וצדקה משפט לזה וצדקה לזה משפט לזה ש זכה בדין שהחזיר לו את על ידי שיקה אותו בדין וצדקה לזה מה הצדקה שהוא עשה לאותו אחד שהתחייב בדין ו היה צריך לשלם שהוציא את הגזלה מתחת מתחת ידו איזה צדקה זאת לעשות חסד עם בן אדם שיש לו ממון שהוא אצלו בגזל ולהוציא את הממון הזה ממנו כדי שלא יהיה לו גזל וטובה לנצח נצחים מאמר שישי רבי שמעון בן מנסיה אומר שניים שבאו לפניך לדין עד שלא תשמע את דבריהן או מי שתשמע את דבריהן ועדיין אתה יודע להיכל הדין נוטא את הרשי לומר להם תסו פשרה צאו וצאו אבל שתשמע את דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוט הי את הרשי לומר להן צאו וצאו שנאמר הפסוק אומר פותר מים ראשית מדון פותר מים אם באת לפתור ולהשליך את המריה שמשו כמים ולשים שלום ביניהם ראשית מדון קודם שתיסע ותיתן בדין אז תעשה את הפשרה הזאת ולפני התגלה הריב נטוש קודם שהתגלה נתגלה הריב אתה יכול נטשו לעזוב את הדין ולעשות פשרה אבל מי שנתגלה רייב כשכבר אתה נוטה לצד אחד מהם אתה יודע מי מביניהם לא בסדר אי אתה יכול לנות שות אתה לא יכול לעזוב אותו ולעשות פשרה א אתה חייב לדון ולקיים את פסק הדין מאמר ש של בן לקיש יש שלוש גרסאות מי יש אומרים שזה רבי שמעון בן לקיש אבל זה לא כל כך מסתדר כי מדובר פה בבריטה ובריתות יש תנאים רבי שמעון בן לקיש היה אמורה לכן יש מביאים שזה היה רבי יהושע בן לקיש ויש אומרים שזה היה רבי יהודה בן לקיש שם תנאים ובכל אופן אותו בן לקיש אמר כך מאמר שביעי שניים שבאו לפני הדיין אחד מהם רך ואחד מהם קשה בעל מריבה מטריח את הדיינים עד שלא תשמע את דבריהן או מ שתשמע דבריהן וי אתה יודע להיכן דין נוטא את הרשע לומר להם איני נזקק לכם לא רוצה לדון אותכם לא רוצה להתעסק עם הבן אדם הזה שמן התחייב חזק ונמצא חזק רדפו אולי האדם החזק צר חיי והוא ירדוף את הדיין הוא יכול ומר אני לא רוצה להיכנס לדין הזה אבלם שתשמע את דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטא הי אתה יכול לומר להן איני נזקק לכם ואם תאמר רגע אבל אני פוחד מהבן אדם הזה הוא בן אדם עלים לא אומרת התורה שנאמר לא תגו מפני איש אל תפחדו מאמר שמיני רבי יהושע בן כורחה אומר מנין לתלמיד בסך הכל תלמיד שיושב לפני רבו וראה התלמיד זכות להני וחובה לעשיר ורבו טוה בדין מנין שלא יחלוק כבוד לרבו ולא ישתוק שנאמר לא תגורו מפני איש רבי חנין אומר תגורו כאן מלשון לאסוף לאגור לא תכניס את דבריך מפני איש אלא תאמר את ך ממשיכה הברייתא אחרי שהשלמנו את השמונה מאמרים של התנאים שעליהם הסימן שונו בהתחלה סר מש בנ קש מביאה הברייתא את ההשלמה ויהיו הידים יודעים את מי הן מדין ולפני מי הן מדין ומי עתיד להיפרע מהן הם כאילו מעידים בקדוש ברוך הוא והוא עתיד להיפרע מהם כי הם מטריחים את הקדוש ברוך הוא אם הדין יהיה שלא ביושר ויוציאו מהאדם הזכאי באיסור את הממון הקדוש ברוך הוא יצטרך כביכול לטרוח להחזיר לו את זה שנאמר ועמדו שני האדים שני האנשים אשר להם מריב לפני השם בעצם נמצאים כאן לפני השם ממשיכה הבריתה ויהיו הדיינים יודעין את מי אן דנין לפני מי אן דנין ומי עתיד להיפרע מהמהם שנאמר אלוקים ניצב בעדת כל וכן ביו שפת הוא אומר ויאמרו אומר אל השופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי להשם שמ יאמר הדיין מה לי בצער הזה למה אני בכלל צריך לדון ואם אני אתאה אז חס שלום הקדוש ברוך הוא עתיד לשלם לו עונש להיפרע ממנו תלמוד לומר עמכם בדבר משפט מה שעם לבבכם היכן שבכם נוטא בדבר לפי הטענות שלפניכם בדבר משפט לפי זה תדונו ותשפטו ולא תנשום לו לדיין להתיר ולהימנע מהדין אלא ידון לפי מה שאיני רואות תכוון להוציא את הדין לאמיתו ולא יענש אחרי שנגמר הדין אמרנו שאי אפשר כבר לעשות פשרה איך ידע מגמר דין אמר רב יהודה אמר בשם רב אם הדיינים אומרים איש פלוני אתה חייו איש פלוני אתה זכי הבאנו כמה דעות האם מצווה לעשות פשרה שאסור לעשות פשרה שרק בשלב מסוים אפשר לעשות פשרה כמו מ ההלכה אמר רב הלכה כרבי יהושע בן קורחה שמצווה לעשות פשרה הגמרא מפרטת את דעתו בצורה מפורטת כי איני וכי כך אומר רב הרי תלמידו רבונה תלמידי דרב אבה כבת לכמ ד רבונה כשהיו באים לפניו לדין אמר להו היה אומר להם האם אתם רוצים לעשות דין או פשרה היא דינה ב היא פשרה בעיתו רואים שתלמדו של רב רב הונה אומר שזה לא מצווה לעשות פשרה אלא אם רוצים עושים ואם רוצים לא עושים מבארת הגמרא בוא ונפרש מה בדיוק הייתה כוונתו של רבבי יהושע בן קורחה שאמרנו שהלכה כמותו שמצווה לעשות פשרה מהיא מצווה נמי דכ אמר רבי יהושע בן כורחה לכן מפרשת הגמרא מה מצווה נמי דכ אמר רבי יהושע בן קורחה מה המצווה לממר הו לאמר להם אתם רוצים דין או פשרה היא דינה בעיתו הי פשרה בעיתו שואלת הגמרא אם כן זה בדיוק כמו התנא הראשון שאומר שמי שנגמר הדין אסור לעשות פשרה מה שלפני כן מותר היינו תנ קמה ר אצת הגמרא ק בניו ההבדל הוא האם מצווה לומר לעשות פשרה שזה דעת רבי יהושע בן כוחה שסבר מצווה נקמה סבר זה לא מצווה אלא יש לו רשות לומר להם שואלת הגמרא אם כן התנא הראשון שאומר שזה רשות לש להציע פשרה היינו דרבי שמעון בן מנסיה אם כן נמצא שהתנה הראשון סובר כמו תנה נוסף שראינו בבריתה רבי שמעון בן מנסיה שאמר שרשאי לומר להן צאו ועשו פשרה צאו וביצעו יק בניו ההבדל בין תן הראשון לרבי שמעון בן מנסיה מי שתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטא לפי דעת התנה הראשון אתה עדיין יכול לומר להם עשות פשרה עד שנגמר הדין אבל לפי דעת רבי שמעון בן מנסיה אי אתה רשא לומר להם צאו ביצעו ברגע ששמעת את דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטא אפילו לפני גמר הדין אתה לא יכול לומר להם לעשות פשרה מביאה הגמרא והתנאים שדרשו מהפסוק בוצע ברך ניץ השם דרשות אחרות כמו שראיינו את הדרשה של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שמדובר פה על דיין שבא ועושה פשרה מי שמברך אותו את הבוצע היינו שעשה פשרה ני עץ השם אלה שדרשו מהפסוק הזה דרשות אחרות הם חולקים על דבריו של רבי תנחום בר חנילאי דאמר רבי תנחום בר חנילאי לא נאמר המקרא הזה שמי שמברך את הבוצע זה שעשה פשרה אלא כנגד מעשה העגל שהיה מתי שמשה רבנו עלה לקבל את התורה 40 יום ו40 לילה תעו בחשבון לפי החשבון שלהם הוא כבר היה אמור לחזור וברגע שהוא לא חזר אז הם באו לעשות עבו לעבוד עבודה זרה מישהו אחר שינהיג אותם ובאו לחור בנה של מרים כי הרי משה רבינו אמר להם מראש שהוא עולה והנה אהרון וחור אמכם מי בעל דברים מי שיש לו דברים שרוצה לדבר איתי יגש אליהם במקום מי הגש אליהם אל אהרון וחור אז בהתחלה הם פנו לחור בוא תעשה לנו עגל והוא כמובן לא הסכים שחטו אותו אז אומר הפסוק ויר אהרון ויבן מזבח לפניו מה ראה אמר רבי בנימין בר יפת אמר בשם רבי אלעזר הוא ראה את חור שכבר זבח לפניו אמר הי לא שמענה לושתי אם אני לא אשמע לדבריהם כעת עבדו לי כד עבדו בחור הם יעשו לי כמו שעשו לחור נו ומה הבעיה אהרון הכהן היה מוכן למסור את נפשו ולא לעבוד עבודה זרה רק הוא חישב הוא מקיים בי ברגע שהם יעשו את המעשה הזה הם יעברו על אבון מאוד חמור כמו שנאמר בזמן חורבן בית המקדש ש נהרגו עוללי טיפוחים איך יכול להיות שהיה חורבן כל כך גדול חורבן בית המקדש אומר הנביא אם יהרג במקדש השם כהן ונביא מה שכחתם מה שהיה עם זכריה הנביא שהיה גם כהן גדול שהרגו אותו בבית המקדש וכשעושים דבר כזה זה חורבן אז אמר אהרון הכהן הרי אני גם כהן גדול וגם נביא ואם הם יהרגו את אהרון הכהן מקיים בי יהרג במקדש השם כהן ונביא ולאבי להו תקנת לעולם לא יהיה להם תקנה זה יכול להביא חורבן ממש גדול מוב דלב דו לעגל יותר טוב ש אניח להם לעשות את העגל אפשר דו ילו תקנת בתשובה כך אולי תהיה להם תקנה בתשובה אבל הפסוק מגנה את הארון על הפשרה הזאת שהוא עשה ראינו בבריתה את דבריו של רבי שמעון בן מנסיה שדורש מהפסוק פותר מים ראשית מדון שאם אתה רוצה לפתור מעליך את המריבה שנמשה למים ולעשות פשרה תעשה את זה בתחילת הדיון לפני שאתה עושה דין מביאה הגמרא א נתנה האלה שסוברים שאפשר אפילו לעשות פשרה אחר כך אולי אפילו מצווה פותר מהם ראשית מדון מהי דר שב מה הם ידרשו מהפסוק הזה הם ידרשו כמו דבריו של רב אמנונה דמר רב אמנונה אין תחילת דינו של אדם נידון לעתיד לבוא אלא על שלא עסק בדברי תורה פחד פחדים יש הרבה דברים שבן אדם עושה יש הרבה דברים שבן אדם לא עושה אבל תחילת הדין זה על שלא עסק בדברי תורה שנאמר פותר מים אין מים אלא תורה מה שפתר האדם את התורה מעליו ראשית מדון זה ראשית הדין לעתיד לבוא אמר רב הונא דיברנו על ה מריבה שמרמזת במים הי טיגרה מריבה דמיה לצינו דביקה דמיה דומה לנהר שעולה על גדותיו מתחילה הוא כמו צינורות קטנים של מים ואם אין סותמים אותם בתחילה והם מתרחבים כיוון דרוח רווח אי אפשר כבר לסתום אותם יותר אז זה מרומז בפסוק פותר מים ראשית מדון ראשית מדון ומריבה דומה לפותר מים פתיחת מים לכן צריך לעצור את המריבה בתחילתה הביה הזקן כשאישה אמר מריוה דומה דמי לגוה גמלה גמלה הכוונה גשר גודה זה הקורות של הגשר בהתחלה כש קבעו את הקורות של הגשר הם לא היו כל כך מקובעים במקומם אבל בסוף הם מתחזקות נקבעות בהתחלה כשדורכים עליהם תנוע נאות אבל כיוון דקם קם כיוון שהרבה עוברים שם הם נקבעים במקומם אותו דבר אדם שמרבה בקטטה היא מתחזקת עוד ועוד אבל אם אדם עוצר את הקטטה בתחילתה אז הוא מביא מביא שלום עד כאן דף ו'
לצפיה בתכנים נוספים: