הדף היומי מסכת מכות דף כג

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת מכות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת מכות דף כג

[מוזיקה] מכות דף כג מתחילים בעזרת השם דף כב עמוד ב במשנה השנייה המשנה שלנו מפרטת באופן מעשי איך הולך העונש של מלכות כיצד מלכין אותו קופא שתי דיו של מחוייב המלכות על העמוד של עץ שמחובר לקרקע אלך ואילך משני צידי העמוד כשהוא עומד כלפי העמוד והוא גם מקופף לכיוון העמוד כך קושרים את שתי ידיו על העמוד וחזן הכנסת שמש הקהל מוריד את בגדיו אוחז בבגדיו כדי שהמכות יהיו על גופו ממש אם הבגדים נקראו שהוא משך אותם נקראו והם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את ליבו של הלוקה. על מה עומד המכה? ההבן נתונה מאחוריו של מקבל המלכות וחזן הכנסת עומד עליו. ואיך הייתה נראית הרצועה שבה היו מלכים? רצועה בידו של אור עגל שכל רצועה כפולה אחד לשניים והיו שתי רצועות אז שניים לארבע ארבעה רצועות ושתי רצועות של אור חמור עולות ויורדות בתוך הרצועות של העגל הידית שהמכה היה מחזיק ברצועה היה אורך טפח ורוכבת טפח כך ושה של הרצועה הייתה מגעת עד תחילת הכרס. כשהוא מכה בגבו היה צריך להגיע על פי כרסו עד תחילת הכרס שהיה מכה אותו מאחוריו לרוחב הגב. באופן שהרצועה מגיעה עד תחילת הכרס בצד שלפניו. ומכה אותו אה בסדרות של שלוש שלוש מלכות. מכה אחת לפניו ועוד שתי מכות מאחוריו. שליש מלפניו על הבטן ושתי ידות מלאחוריו. מכה בצד אחד של הגב ומכה בצד השני של הגב. ואינו מכה אותו לא כשמקבל המלכות עומד ולא כשהוא יושב אלא כשהוא מוטא ומקופף על גבי העמוד שנאמר והיפילו השופט. לומדים שהמכות צריכות להיות דרך נפילה. והמכה מכה כשהוא מחזיק את הרצועה בידו האחת ומכה בכל כוחו והיה דיין מיוחד שהתפקיד שלו היה לקרוא את הפסוקים אז הוא היה אותו קורא היה קורא שני פסוקים אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה להראה את השם הנכבד והנורא הזה את השם אלוקיך וגומר ויפלא השם את מכותיך ואת מכות זרך מכות גדולות ונאמנות וחולאים רעים ונאמנים וגומר. אם כשהוא סיים לקרוא את הפסוקים האלה נשאר עוד מלכות ללקות חוזר לתחילת המקרא קורא את זה שוב ואם מת תחת ידו היו עומדים את את המחויב מלכות לפני כן כמה מכות הוא מסוגל לקבל אבל אם בסוף הוא מת עליו שעמדו אותו שהוא אמור להיות מספיק חזק לקבל את המלכות האלה שליח בית דין פטור אף על פי שהוא הרג אדם בשוגג שזה אמור לחייב ב אותו ללכת ולגלוט למקום שמכוני הרי מקלט. כמו שראינו פרק השני של המסכת בהרחבה. כאן הוא פטור כי הרי הוא אנוס. הוא מקיים פה מצווה. ואם בשוגג הוא הוסיף לו עוד רצועה אחת יותר ממה שהיה צריך להכות אותו ומת הרי זה גולה על ידו. כי זה נחשב שהוא הרג אותו בשוגג. אם מרוב הפחד מהמלכות אז זה שאמור לקבל את המלכות נתקלקל לעשות את צ את צרכיו בפניהם בין שהתקלקל בצועה רי במי רגליים פטור מלבל את המלכות כי הוא כבר נתבזה רבי יהודה חולק והוא אומר האיש פטור רק אם מתקלקל ברי והאישה אפילו אם נתקלקלה במי רגליים אומרת הגמרא ראינו במשנה שכשהיו מכים אותו לפני כן היו מסירים את בגדיו דרך ביזיון מה הייתה מה הסיבה לזה? משום שהתורה אומרת ונקלה אחיך לעיניך. זה צריך להיות בדרך ביזיון שהוא יהיה מבוזה אותו שלוקה. אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה מנין לאותה רצועה שמלכים בה שהיא של אור עגל תכתיבים לגבי מלכות 40 יקנו. ובסמוך סמיך לי כתוב את האיסור שכשנותנים לשור לדוש את התבואה צריך לתת לו לאכול. לא תחסום את הפה של השור בזמן שהוא דש בדישור. כיוון שמדובר פה על שור, התורה הסמיכה את המצווה הזאת למלכות כדי לומר שמלכים באור של הבן של השור, של העגל. ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה, מנין ליבמה שבעלה נפטר בלי להשאיר זרע שהיא צריכה להתחתן עם אח של בעלה ביבום. היא נפלה לפני מוקש חין אח של בעלה לא עלינו מוקש חין היא לא רוצה להתייבם אליו עניין שלא גוארים בה לסתום את טענותיה ולהכריח אותה להתייבם אין חוסמין אותה דכתיב לא תחסום שור בדישו ובסמוך סמיכלי כתוב את הפרשה של יבום כי ישבו אחים מחדיו אחד מת אז אשתו צריכה להתייבם לאחיו אז כיוון שזה סמוך לעניין שלא תחסום משו בדישו לומדים שלא חס רושמים אותה ומכריחים אותה להתייבם אלא מתירים לקבל חליצה ולהתחתן עם מישהו אחר ואמר הרב שיש את משו רבי אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדים שהוא עושה מלאכה בימי כל המועד משנה ברורה מביא בסימן תקל בשם הכל בו כל שכן אם הוא עוסק בסחוק וכדומה במול המועד כאילו עובד עבודת כוכבים נכתיב אלוהי מסכה לא תעשה לך היינו עבודה זרה ובסמוך כתוב סמיך להתחג המצות תשמור שזה כולל את ימי חג ימי חול המועד אז התורה הסמיכה את שני הדברים כדי ללמד שמי שעושה מלאכה והוא מבז ימי חול המועד אז זה כאילו עובד עבודה זרה שנאמר אלוהים הסכה לא תעשה לך נאמר בסמוך מביא מהמרל מה העניין של עשיית מלאכה בכל המועד לעבודה זרה כי מועדים זה מלשון ונוע עדתי לך שם שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו הקדוש ברוך הוא כביכול רוצה להתוועד איתנו בימי המועדים הקדוש ברוך הוא קורא לנו בואו אני רוצה להתעד איתכם בואו נעסוק בעבודת השם במקום זה בן אדם עוסק בעניינים אחרים במקום עבודת השם הוא עושה עבודה אחרת עבודה זרה ואמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כולם מספר לשון הרע יכולה מקבל מאמין ללשון הרע יכולה מעיד עדות שקר ראוי אחר מיתתו להשליך אותו לכלבים לכתיב לכלב את השליחונות אותו זה נאמר על בשר טריפה וסמוך סמיכלי כתוב לא תיסא שם השבה וכמר אל תעילדות שקר ודורשים מזה גם לא לקבל לשון הרע וקריבי קוראים בזה גם נמא תשיא אל תספר לשון הרע במשנה למדנו שתי רצועות וכולי היו רצועות של אור חמור תפורות בתוך הרצועות של העגל שבהם היו מלכים תנא הרצועות האלה אלה הם של חמור. יש כאלה שבמשנה עצמה לא מביאים שזה רצות של חמור. במשנה אצלנו כתוב מפורש שזה של חמור. מה הסיבה שהיו תופרים רצועות של חמור ברצועה של המלכות? כמו שדרש אותו אדם מהגליל כדי דריש ההוא גלילה לפני רב חיזדה על ידי רב חיסדה. פסוק אומר הקדוש ברוך הוא בא ונותן מוסר לעם ישראל. אפילו שור יודע מי קונה אותו. הוא ידע שור קונה הוא אפילו החמור יודע מי נותן לו את האוכל ליבוש בעליו ישראל לא ידע על מי לא התבונן וגומר אמר הקדוש ברוך הוא יבוא חמור מי שמכיר אבוס בעליו ויפרע באור שלו ממי שאינו מכיר אבוס בעליו ועובר על דברי התורה של הקדוש ברוך הוא במשנה למדנו שהיד של הרצועה הייתה טפח על טפח והיא מקים אותו ברצועה עד פי כריסו זאת אומרת שיש אורך שהרצועה צריכה להיות להיות שהיא תגיע לכל אורך הגב עד הכרס אמר באישמ מינה כל אחד ואחד לפו גבי אבידין צריכים לייצר רצבועות כל אחד לפי האורך שלו כדי שזה יגיע עד כריסו אמר להירבה אם כן אפיש לו רצוע טובה אי אפשר לעשות דבר כזה כי היו צריכים להיות לבית דין הרבה רצועות כל אחד לפי הגודל שלו למה הרעבה היה לולאות לרצועה אבקתלי כי באי כשהרוצה לקצר את הרצועה מקטרבה היה מהדק וקוש אושר חיבית שרוצה להעריך מרפה בה הוא היה מרפא את הקשר משחרר מהרצועה כמה שהוא היה צריך לפי מידתו של הלוקה משנה למדנו מלקין אותו סדרות של שלוש שלוש מלכות אחד לפניו ושניים מאחוריו וכולי מנן המילי שיקח סדר נתינת המלכות אמר רב קהדמר קר הפסוק אומר והפילו השופט ויכאו לפניו כדי רישתו במספר לפניו כדי רישתו לומדים שרישה אחת חד מלפניו מספר הכוונה עלאחוריו ששתי רישיות מלאחוריו דבר שסופרים אותו זה לפחות שתיים במשנה למדנו אין מלקין אותו אלא כשהוא מקופף אל העמוד מוטא וכולי שנאמר בפילו השופט מביאה הגמרא דרשה אחרת שפה לומדים מהפסוק הזה אמר הרב חיזדה אמר בשם רבי יוחנן מנין לרצועה שהיו כופלים כל רצועה לשתיים כמו שהראינו במשנה שהיא מוכפלת שנאמר והפילו דורשים כאילו כתוב כאן והכפילו והר נשאל את השאלה מלה לגופי צריך את הפסוק הזה ללמד שהמלכות צריכות להיות שהוא מות דרך נפילה אוה הגמרא אם כן אם הפסוק היה רוצה רק לחלש את זה לכתוב קרא מפורש יתאה אותו יתה הוא מי ויפילו שמע מן התרתי גם שיהיה דרך נפילה אנו שיהיה מוטא וגם לקפול את הרצועה ויכפילו במשנה למדנו המכה מכה בידו אחת בכל כוחו מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא לפי לפי דעת חכמים אין מעמידים חזנים שלוחי בית דין למלכות אלא אנשים שאין להם הרבה כוח חסרי כוח ויש להם הרבה חוכמה יתרי מדע רבי יהודה חולק הוא אומר אפילו חסרי מדע ויתרי כוח אין בזה הקפדה אמר רב כך באמת מסתבר כבתי דרבי יהודה מסתברה תכתיב 40 יקנו ומי שחייב מלכות לא יוסיף ואין יוסיף להקותו אם אמרת משלמה שהיו ממנים גם חסרי מדע צריך להזהיר אותם שלא יוסיפו ללקות יותר ממה שבית דין למדו את אותו אדם שהוא יכול לקבל אלא אם אמרת שיו ממנים רק אנשים שהם יתרי מדר מי צריך להזהורי כי צריך להזהיר אותם שלא יתנו יותר מכות מה שהבן אדם צריך לקבל הגמרא ורבנן שהם סוברים שמנים אנשים בעלי חוכמה בכל זאת צריך לזרז אותם ומכאן מגיע הפתגם הידוע אין מזרזין אלא מזורזין מזורז תן הברייתא שהוא מגביע את ידיו עם הרצועה להלקות מגביע בשתי אדם את הרצועה וכשהוא מכה כשהוא מוריד את הרצועה ללקות על החייו הוא מכה בידו אחת כי חידלתי מדידי אופן כזה המכה תבוא ממנו בכוח יותר גדול ביד אחת כנראה זה יותר ממוקד במשנה למדנו הקורא קורא סדר הפסוקים בזמן המלכות מביאה הגמרא ברייתה שמבארת מה הדייינים היו עושים בזמן המלכות תנו רבנן הגדול שבדיינין קורא את הפסוקים שמובאים במשנה הדיין השני מונה את מניין המלכות שאוחזים בו. איזה מכה כ מה מכה שצריך לתת? מכה שלישית, מכה רביעית וכדומה. השלישי אומר לשליח בית דין לפני כל מכה אקהו. בזמן שמכה מרובה עמדו אותו לקבל הרבה מלכות אז הגדול שבידינים מעריך בקריאת הפסוקים כי שהוא יוכל אה לסיים את הפסוקים אחרי כל המלכות כי זה הרבה מלכות. שמכה מועטת תומדו אותו לקבל קצת מלכות מקצר בקריאת הפסוקים כדי לסיים אותם ביחד עם המלכה שואלת הגמרא והרי אנחנו שנינו ענן תנן שאם עושים יש הרבה מלכות אז אפשר לסיים את הפסוקים ולקרוא אותם עוד פעם חוזר לתחילת המקרא אונה הגמרא נכון אם קרה ככה אז באמת חוזרים לתחילת המקרא אבל יש מצווה לצמצם לסיים את הקריאה עם סיום העלכה ואם בדיעבד הוא לא צמצם חוזר לתחילת המקרא מביאה הגמרא תנו רבנן תחילת הברייטה כתוב כך הפסוק אומר 40 יקנו לא יוסיף לומדים מזה שלא יקה אותו יותר מ-39 מלכות ואין יוסיף להקותו על מכה רבה ללמד שלא יוסיף יותר ממה שעמדו אותו שהוא יכול לקבל וממה שנאמר גבי האיסור פן יוסיף מכה רבה אין לי אלא שלא יוסיף להכות אותו יותר ממה שעמדו אותו שלא יוסיף הרבה מכות מכה רבה אבל מכה אחת או שתיים מכה מועדת מנן שגם זה לא תלמוד לומר כתוב בתחילת הפסוק 40 יקנו לא יוסיף שלא יוסיף אפילו לו מכה אחת אם כן תמיד לומר מכה רבה מת על המכות הראשונות שהם צריכות להיות מכה רבה בכל כוחו משנה למדנו שאם נתקלקל המחויב מלכות לפי דעת חכמים בין בצוהר בין במי רגליים אז הוא כבר פטור ממלכות רבי יהודה אומר שזה תלוי איש רק אם הוא התקלקל בצועה ואישה אפילו מרגליים ויה הגמרא תנו רבנן אחד האיש ואחד האישה אם תקלקל בריא פטור ולא במים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר האיש בריאי והאישה במרגליים חכמים אומרים אחד האיש ואחד האישה בין בריא בין במים פטורים שואלת הגמרא על רבי יהודה איך אתה אומר כאן האיש ברי והאישה גם במרגליים ואתני רבי יהודה אומר אחד האיש ואחד האישה בריא משמע שבמי רגליים אפילו האישה לא אמר רבי נחמן בר יצחק מה שרבי יהודה בברייתא כאן התכוון לומר ששניהן שווים בראי שהם נפטרים על ידי זה אבל באמת באישה גם במרגליים אמר שמואל אם כפתו את האדם שחייב מלכות והוא הצליח להשתחרר והוא רץ מבית הדין פטור מלקבל את המלכות יש פה חידוש גדול ש בזה שהוא רץ הוא התבזה ולכן הוא פטור. שואלת הגמרא מיטבי שיהיה מברייתא כלה מלשון ונקלה התבזה בעשיתי צרכיו פותרין אותו בין בראשונה היינו בין בפעם הראשונה שהרימו את הרצועה כדי ללקות בו ואפילו לא הקו אותו מכה אחת בין בשנייה כל שכן כשכבר הלקו אותו מכה אחת והרימו אות רצועה כדי ללקות אותו את המכה השנייה כיוון שהוא התבזה בעשיית צרכיו פותרין אותו מלקבל את שאר המלכות שנותרו אבל אם נפסיקה הרצועה מהידית אז זה תלוי. אם הוא כבר קיבל מכה אחת זה קרה ברמת הרצועה בפעם השנייה כדי להלקות את המכה השנייה אז פותרין אותו. אבל אם זה קרה בפעם הראשונה שהרימו את הרצועה אין פותרין אותו. המי למה לא לב כמו שהוא רץ ותפתור אותו. אוה הגמרא התם רץ בדברי ישמעאל הוא רץ הוא התבזה במנוסע ולכן הוא פטור אבל הה כשנפסקה הרצועה מהידית הוא לא רץ ונתבזה ואם משום שנתבטל הדין בזה שנפסיקה הרצועה זה נאמר רק אחרי שכבר התחילו להלקות אותו כמו שלמדנו לגבי נפסקה הרצועה אחרי המכה הראשונה שאז באמת פותרין אותו מביאה הגמראנו רבנן ברייתא אם בית דין למדו אותו שהוא לא מסוגל לקבל מלכות וכשיילכה קלה הוא התבזה בעשיית צמחיו זה נקרא שהוא לא מסוגל לעמוד במלכות ופותרין אותו אבל אם עמדו אותו שכשהוא יקבל את המלכות הוא לא יתקלקל אלא כשיצא מבית דין הוא יתקלקל בעשיית צרכיו אז כן מלקין אותו ולא דאלה אפילו התקלקל בתחילה קודם שהתחילו להתעסק בהקעתו מלכין אותו שנאמר ויקהו וגומר ונקלה רק אם התבזה בשעת המלכות הוא נפטר ממלכות ולא שנקלה כבר בבית דין שאם עמדו אותו שיתקלקל קודם שיקבל את המלכות הוא לא נפטר בזה ממלכות משנה נוספת כל חייבי קריטות שעשו עבירה שחייבים על בית ידי שמיים של כרת שקיבלו מלכות נפטרו ידי קריטתם הם פטורים כרת שנאמר ונקלה כיוון שלקו אחיך לעיניך כשלקה הרי הוא כאחיך ואינוך עבוד עונש דבר וה רבי חנניה בן גמליאל אמר רבי חננה בן גמליאל, מה עם העובר עבירה אחת? יכול להיות עבירה שחייבים עליה מיתה בידי שמיים של כרת, נוטל נפשו עליה, עושה מצווה אחת על אחת כמה וכמה שתנתן לו נפשו. רבי שמעון אומר הדבר הזה ממקומו של כרת הוא למד שנאמר מי שעשה עבירה שחייבים עליה כרת על עבירה אחת ונחרטו הנפשות העושות וגומר ומשחילת הפרשה הוא אומר ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אש יעשה אותם האדם וחי בהם מה הם אותם דברים שיעשה אותם האדם שהוא פורש מאיסורי עריות וכתוב על זה וחי בהם הכל היושב ובא לידו ניסיון לעבירה ולא לא עבר את העבירה, נותנים לו שכר כעושה מצווה. רבי שמעון בר רבי אומר, הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול אדם כי הדם הוא הנפש וגומר. מי בכלל רוצה לאכול דם? ומה עם אדם שנפשו של אדם אדם קצר ממנו? בכל זאת הפורש ממנו שהוא לא אוכל דם, מקבל שכר, כל וחומר על ייסורי גזל ועריות שנפשו של אדם מתבע להם מחמדתן לעבור עליהם. וד פורש מן על אחת כמה וכמה שיזכה לשכר לא ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות אגב רואים מכאן את המעלה של זכות אבות שבזכות האבות שכל כך א התגברו אז הדורות הבאים את כל הדורות זוכים זה יכול להיות דורשירי וזה יכול להיות דור 30 ויכול להיות דור כמה דורות שרק יכול להיות עד סוף כל הדורות אדם זוכה זה כמו שמפורש בפסוק הקדוש ברוך הוא נוצר חסד לאלפים רבי חנניה בן הקשיה אומר, אנחנו לא מסמים את השיעור, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפי כך רבעה להם תורה ומצוות, לסור עליהם דברים שהנפש מעצמה מועסת בהם. יקבלו שכר על האימנות מעבירה. שנאמר השם חפץ למען צדקו. השם חפץ להצדיק את ישראל להרבות להם שכר ולכן יגדיל תורה ויעדיר. לכן הוא מרבה להם מצוות שיקבלו שכר. בתחילת המשנה אמר רבי יחנניא בן גמליאל שאדם שעשה עבירה שחייבים עליה מיטה בידי שמיים של כרת אם הוא קיבל מלכות הוא פטור מכרת אמר רבי יוחנן רוב חכמי דורו חלוקין עליו חבריו על רבי חנינא בן גמליאל הם אומרים שהמלכות לא פותרות אותו מן הכרת כיוון שהרוב חולקים ההלכה אינה כמותו מביאה הגמרא ראיה ל דברי רבי יוחנן נען אמר עבדה ברעבה האמרי בי רב אמרו בבית מדרשו של רב תנינן ראינו משנה במסכת מגילה אין הבדל בין עשיית מלאכה בשבת לבין עשיית מלאכה ביום הכיפורים ביחס לעונש שהמחלל נאנש אלא שהמחלל את השבת זה אם הוא עשה את זה במזיד עם עדים והתראה זדונו בידי אדם היינו חייב עונש של מיטת בית דין של סקילה וזה מי שמחלל את יום הכיפורים היא עושה את זה במזיד זדונו ביקרת מיטת כרת בידי שמיים והיא מיתה אם כמו דברי רבי חנניה בן גמליאל שחיבי קריטות שלקו פטורין מכרת הידי וידי גם שבת וגם יום הכיפורים אונשם בידי אדם הוא גם מי שמחלל את יום הכיפורים ענוש מלכות בבית דין של מטה שפותרת אותו מן הכרת אלא אתה רואה מכאן שהתנה של אותה משנה שזה זה סתם משנה וכך אמורה להיות ההלכה הוא סובר שאף מלקה הוא לא יהיה פטור מן הכרת ולא כמו דברי רבי חנניא בן גמליאל דוכה רב נחמן ואומר אפשר לומר שרוב החכמים מודים לרבי חנניה בן גמליאל שהמלכות פותרת מן הכרת ומה שראינו שם במשנה שעונש של יום הכיפורים בדי שמיים אפשר להתרץ שזה כמו דעת יחיד המני רבי יצחקי דאמר שחייבי קריטות לא מקבלים מלכות חייבי קריטות לקה אבל שם שאר התנאים שסוברים שעובר עבירה שיש בכרת ויתרו בו שאם הוא יעבור את העבירה הוא יהיה חייב מלכות לוקה שכך סוברים רבי ישמעאל ורבי עקיבא בדף יג והלכה כמותם נאמר שהם מודים לרבי חנאה בן גמליאל שברגע שהוא לקח הוא יהיה פטור מכרת היכן מצאנו את דבריו של רבי יצחק דתניה רבי יצחק אומר הרי כל חיובי עריות הם היו חייבים את העונש של כרת. חייבי קריטות בכלל היו. הפסוק אומר על כל האריות כי כל ה שיעשה מכל התואבות האלה ונחרטו הנפשות העושות מקרב מם. אז אם כן התורה אומרת על כל אריות שיש חיוב כרת. ולמה יצאת כרת באחותו? למה התורה הייתה צריכה לכתוב על איש אשר יקח את אחותו ונחרטו? הרי זה כלול בשאר האריות. אלא הפסוק המיותר הזה בא לדונו את אחותו בכרת ולא במלכות. ומכאן אתה לומד לכל חיבי קריטות שבתורה שהם בכרת ונם במלכות. הבאנו בתחילת הגמרא את דבריו של רבי יוחנן שרוב החכמים חולקים על רבי חנניא בן גמליאל. הם סוברים שגם אם הוא קיבל מלכות הוא לא פטור מכרת. זה שחייב כרת. וניסינו להביא ראיה עם משנה במגילה ששם כתוב שבשבת העונש מי שעבר במזיד מידי אדם אנו שהוא חייב סקילה בבית דין ויום הכיפורים כיוון שזה כרת אז עונש הוא בידי שמיים אז אם כן לכאורה היה נראה מכאן שדעת רוב החכמים שכרת זה רק בידי שמיים וגם אם הוא לקע הוא לא נפטר מכרת אז הבאנו דחייה אחת שזה דעת דעת יחיד דעת רבי יצחק רב אשי אומר אפילו אם נאמר שזה דעת רבים המשנה היא אפילו תרבנן עדיין אפשר לומר שהתנא שם מסכים שאם מי שהתחייב כרת קיבל מלכות ופטור מכרת מה שתנא מתכוון לומר זה חילול שבת עיקר העונש על סדונו בידי אדם שזה סקילה וזה חילול יום הכיפורים עיקר העונש על סדונו זה כרת בידי שמיים אבל באמת אם יתרו בו למלכות והוא לקח הוא באמת יהיה פטור מכרת אמר רבדבר ואמר בשם שם רב הלכה כרבי חננה בן גמליאל שחייבי קריטות שקיבלו מלכות פטורים מכרת אמר רב יוסף מי עלה לשמיים מהסלק לאילה וחזר ואתה ואמר שמי שלקן נפטר מבית דין של מעלה מכרת אמר לה הבעיה מה זאת אומרת אנחנו לא צריכים להגיע לבית דין של מעלה בשביל לדעת את זה פה נקבעים ההלכות האלה איך שאנחנו דורשים את הפסוקים ככה באמת זה נשאר ובית דן שם עלה גם כן כי אם לא אלא הד אמר רבי יהושע בן לוי שלושה דברים שלוש הלכות עשו בית דין של מטה הם קבעו והסכימו בית דין של מעלה על ידם גם שמה אתה יכול לשאול מהן סליק לאילה ואתה ואמר מי עלה למרום וחזר ואמר שבית דין של מלה הסכימו אלא על כוחך מה התשובה קרא דרשינה אנחנו לומדים את הדבר מהפסוקים ולכן הם מקבלים את זה בבני של מעלה ההכנה וגם כאן ביחס לחיבי קריטות שלקו קו פטורים מכרת קראשינן אנחנו לומדים את זה מהפסוקים שהמלכות פותרת מהכרת כמו שראינו במשנה ועל פיהם קובעים את ההלכה מה הם השלושה דברים שעשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידיהם גוף אמר רבי יהושע בן לוי שלושה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם אלו הן הם הוסיפו מצוות מקרא מגילה מגילת אסתר בפורים ותיקנו שאילת שלום בשם השם להזכיר שם שמיים בשאילת שלום אף על פי שזה נראה כ כמו שהוא מזכיר שם שמיים לבטלה וכן תקנו הבאת המעשרות לבית המקדש שמעשה ראשון אמורים לתת ללוין ולא דווקא בירושלים תיקנו שיביאו את זה לירושלים לבית המקדש יחלקו את זה גם לכהנים הריבן מביא תקנה נוספת שלא רק על דגן מיני דגן ועל ענבים תירוש ועל זי תצער אלא גם על שאר פירות וירק שתיקנו מעשר זה גם כן דבר שתיקנו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידיהם היכן רואים שבאמת בית דין של מעלה הסכימו קרא מגילה דכתיב קיימו וקיבלו היהודים מי הם אלה שקיימו למעלה בשמיים מה שקיבלו למטה שאילת שלום מנין שקיבלו בבית דין של מעלה שיוכלו לשאול בשם השם כתיב והנה בוא אז בא מבית לחם ויאמר הקוצרים השם עמכם שאל בשלמה בשם השם ואומר שהמלאך ברך את גדון השם ממך גיבורי חיל מהי ואומר בשמע צריכים את הפסוק השני חי תמה אם היה לך רק את הפסוק של בוא אז היית אומר על הוא דוד מדעתי הוא עשה את זה על דעתו מי אמר שמשמיים הסכימו על ידו אולי לא הסכימו על ידו תשמע ואומר המלאך בירך בשם השם שאל בשלום א גדעון בשם שם השם שהוא אמר לו השם ימח גיבור חיים והבעת המעשר מנען שהסכימו בדין שמעלה על ידיהם דכתיב אומר הנביא מלאכי לעם ישראל הביאו את כל המעשר אל בית האוצר שבבית המקדש ויהיה מזון טרף בביתי לאכילת הכהנים והלביאים שמשרטים שם ובחנון בזאת עכשיו זה המצווה היחידה שאומר הקדוש ברוך הוא שאי אפשר לבחון ולבדוק את הקדוש ברוך הוא אמר השם צווקות אם תתנו מעשרות אני אפתח לכם שפע אם לא אפתח לכם את הרובות השמיים והריקות לכם ברכה עד בלי די אז רואים מכאן שבאמת הסכימו הקדוש ברוך הוא דיבר בנבואה ש באמת מסכים לדבר הזה שיביאו את כל המעשר אל בית האוצר בבית המקדש מה היא ברכה עד בלי די אמר הרמבר מרוב שאמרו די כבר עייפו השפתיים שלהם עד שיבלו ספתותיכם לומר די מרוב שפע אמר רבי אלעזר בשלושה מקומות שלושה בתי דין הופיע רוח הקודש נגלה רוח הקודש בבית דינו של שם ובבית דינו של שמואל הרמתי ובבית דינו של שלמה המלך נגלה רוח הקודש להוכיח שהם צדקו בבית דינו של שם נכתיב מעשה שהתורה מספרת על יהודה ותמר ויקר יהודה ויאמר צדקה ממני היינו הבנים שיוולדו מתמר הם בעצם בנים של יהודה ידען יהודה ידע שבאמת מעוברת ממנו דין מכה חיידל היא לגבה כמו שהוא הלך אצלה הזל נמיניש אחרינה לגבה אולי הלך גם איש אחר אצלה והיא מוברת מאיש אחר אלא יצאת בת קול ואמרה ממני ממני יצאו דברים נעלמים וכבושים נגזר שתמר תזכה לזרע מלכים מודה שהוא מלך וזה יצא בת קול זאת אומרת היה גילוי של רוח הקודש בבית דינו של שם שם כדי להכריע שבאמת זה נכון שתמר הייתה מעוברת מיהודה. מקום שני בבית דינו של שמואל דכתיב. שמואל אמר לעם ישראל, הננו הני בי הנו בי נגד השם ונגד משיכו את שום מי לקחתי דהיינו שהוא מעולם לא קיבל טובת הנאה מהם ויאמרו עם ישראל לשמואל לא השקת אותנו ולא רצותנו וכולי ויאמר עליהם שמואל עד השם בכם ואד משיחו היום הזה כאילו מצאתם בידי מאומה וי ויאמר עד מי זה ויאמר עד עכשיו זה היה בלשון רבים כשעם ישראל לנו אז ויאמרו עד מבה אלי ויצתה בת קול ואמרה אני עד בדבר הזה ששמואל לא לקח שום דבר מעם ישראל זה היה המקום השני מקום שלישי שהופיע רוח הקודש היה בבית דינו של שלמה המלך דכתיב משפט שלמה הידוע באו שתי נשים וטענו על תינוק כל אחת טענה שהוא התינוק שלה ואז שלמה המלך אמר שיחצו אותו אז אחת אמרה בסדר השנייה אמרה מה פתאום תנו אותו לשנייה אמר שלמה זאת שלא רוצה שרגו את התינוק היא האמה האמיתית ויין המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתו אל תרגו אותו היא אמונה ידע שלמה שאכן היא אמו דילמה רומה מארמה אולי היא עשתה את עצמה כאילו מרחמת עליו ועצה בת קול ואמרה היא אמו הופיע רוח הקודש דוכה הגמרא אמרה רעבה ממים מי אמר שופע רוח הקודש באותם המקומות דילמה אולי יהודה ידע שתמר מוברת ממנו כיוון שהוא שהוא עשה חשבון לחשיב ירח ויומי ויתרמי הוא עשה חשבון של החודשים והימים מאז שהוא היה אצלה ונמצא כדבריה לכן לא חוששים שבאותו יום היה הייתה מישהו אחר דחזינן מחזיקינן כי הרי מה ש לפי מה שאנחנו רואים לפי זה אנחנו מחזיקים ולא חזינן לא מחזיקינן אנחנו לא עושים חזקה על דבר שאנחנו לא ראינו לא צריך לחשוב שאולי קרה משהו מה שראינו זה מה שאנחנו אנחנו מחזיקים שהיה וכן שמואל נמי שכשכתוב לשון ויאמר לשון יחיד ויאמר עד מי אמר שזה לא הכוונה על כל עם ישראל הרי כולו ישראל קרילו בלשון יחידים מצאנו שקוראים לכל עם ישראל בלשון יחיד הכתיב ישראל נושע לא כתוב נושאים בהשם וגם בשלמה אפשר לדחות נמי למה הוא היה כזה בטוח שזאת שאומרת שיתנו את התינוק לשנייה היא האמא האמיתית מדה כמה רחמת וה לא כמה רחמת הרי האמא השנייה לא ריחמה היא אמרה כן שיחצו את הילד לשניים אז אם כן מכאן הוא ידע שזאת לא האמא האמיתית וזאת שלא רצתה שירגו את התינוק היא האמא האמיתית אלא מנין אנחנו יודעים שבאותם שלושה מקומות הופיע רוח הקודש זה גמרא קיבלנו ככה במסורת שרוח הקודש הופיע אצלם והיא זו שאמרה ממני אותה רוח הקודש והיא זו שאמרה עד לגבי שמואל והיא זו שאמרה היא אמ לגבי משפט שלמה ועד כאן דף כ"ג [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: