הדף היומי מסכת מכות דף כא

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת מכות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת מכות דף כא

[מוזיקה] מכות דף כא מתחילים בעזרת השם במשנה אומרים שיש באור ארבע שכבות של אור ואלה שרוצים לחקוק כתובת קעקה קעקועים על אור בשרם הרגילות היא שמכניסים צבע בין השכבות של האור ועל ידי זה, כשהעור חוזר וונסגר, הצביעה מתקיימת. יש איסור חמור לעשות את הדבר הזה. הכותב בגופו כתובת קעקה. הריבן כותב, מגדיר את זה, כותב תחילה על בשרו בשם או באיזה צבע, סיקרה, ואחר כך מקעקע הבשר במחת או בסכין, עושה איזה חריץ כזה, שריטה כזאת, ונכנס הצבע בין האור לבשר ונראה בו כל הימים. ואסור לכתוב שום כתיבה בעולם על בשרו בעניין זה שכך גזרת הכתוב אם הוא כתב ולא כייק או כיקע ולא כתב בצבע אינו חייב מלכות עד שיכתוב ויקעקע בדיו או בכחול ובכל דבר שהוא משאיר רושם בבשר זה דעת חכמים רבי שמעון בן יהודה רבי שמעון בר יוחאי חולק ואומר אומר אינו חייב שיכתוב שם את השם של עבודה זרה שנאמר הוא כתוב את קקהל תתנו בכם אני השם מביאה הגמרא אמר לרבחברי דרב לרב רשי מה רבי שמעון מתכוון אינו חייב עד דיכתוב אני השם ממש של את הקדוש ברוך הוא אמר לי לא אלא כדיני בר כפרה אינו חייב עד שיכתוב שם עבודת כוכבים שנאמר הוא כתובת קעקה לא תתנו בכם לכם אני השם אל תעשו כן לעבודה זרה משום שאני השם אתה יודע למה כתובת קעקה לא תתנו בכם כי אני השם ולא אחר לכן אתם לא יכולים לכתוב שם של מישהו אחר אמר רב מלקיה אמר בשם רבדה ברבה אסור לו לאדם שיתן אפר שריפה אפר מקלה על גבי מכתו לרפואה פני שמשאיר רושם שחור באותו מקום מקום לעולם והיא נראית כיכתובת קעקה. מי אמר את השמועה הזאת? רב מלכיה. כי אפשר להתבלבל. יש חכם ששמו מאוד דומה רב מלכיו. ויש סימן לזכור מה שמאות שאמר רב מלכיה ומה שמות שאמר רב מלקיו. הגמרא מביאה בזה שתי דעות. אמר רב נחמן ברביקה, השמועות בעניין שיפוד, שפחות וגומות נאמרו על ידי רב מלקיו. והשמועות לעניין בלורית והשמועה אצלנו אפר מקלה והשמועה לעניין גבינה נאמרה על ידי חכם בשם רב מלכיה. כך אומר רב נחמן בנו של רביקא. לעומת זאת רב פפה אמר ששמועה שבאה לבאר משנה וברייתא מתניתנו מתניתאה רב מלקיע זה דברים שנאמרו על ידי רב מלקיה ושמואה שהיא שמת הלכה בפני עצמה שנאמרה על ידי אחד מחכמי התלמוד אחד מהאמוראים אז א פעמים נאמרה על ידי רב מלכיו ומה הסימן לזכור את דברי רב פפא סימניך מתניתא מלכתא המשניות והברייתא והברייטות שהם העיקר והחשובים הם מלשון נקבה נמו על ידי מי ששמו הוא מלשון מלכות וחשיבות ואף דומה שמו לנקבה מלקיע וזה שהשם שלו הוא מלשון מלכה שזה נקבה מה ביניו מה ההבדל אה א לגבי הסימן הרי בעצם יוצא שגם יש הבדל במקרה אחד או שתיים מי אמר את זה ההבדל הוא לפי הסימן זאת אומרת הסימנים הם לא סתם סימן הם לא סתם שכל אחד אומר סימן אחר אלא שגם יש הבדל ביניהם במקרה אחד או שניים על אחת השמועות מי אמר אותה אז מה באמת ההבדל כביניו שפחות לפי הנו שחקן של הגמרא זה רק השמועה של שפחות שרב נחמן אמר שזה נאמר על ידי רב מלכיו ולפי הכלל של רב פפה צריך לומר שזה נאמר על ידי רב מלקיה בל שמואה שעוסקת בעניין המשנה אבל על שאר השמות אין שום הבדל ביניהם ככה לפי הנוסח של הגמרא אצלהם מביאה הגמרא בהמשך לדברי רב מלכי שאמר בשם רבדה ברבה שאסור לתת אפר מקלה אפר שריפה על המכה כי זה אחר כך נשאר סימן זה נראה כמו קעקוע כתובת קעקה אומרת הגמרא הרב ביבי ברביה הקפיד אפילו הריבדה דקוסילתא על מכה בבשר כתוצאה מהכזאת דם שהיא מכה קטנה לא לשים שם אפר אבל רבשי אמר כל מקום שיש שם מכה אז אפילו שם אפר זה לא אסור לא חוששים שזה שהוא ש אנשים יטעו שהוא עשה את זה ככתובת קעקה שמכתו מוכיח עליו רואים שהוא נותן את האפר לרפואה ולכן זה מותר אומרת המשנה משנה נוספת נזיר שהיה שותה יין כל היום הרי אדם שקיבל על עצמו נזירות לזמן אז הוא נאסר באותו זמן לשלושה דברים הסתפר לאכול לו לשתות מה שיוצא מהענבים ולהתאמ למתים עכשיו הוא שותה יין כל היום התרו בו אבל רק פעם אחת לפני שהוא שתה אינו חייב מלכות אלא אחת אבל אם התרו בו ואמרו לו אל תשתה והוא שתה עוד פעם אמרו לו אל תשתה והוא שותה חייב מלכות על כל אחת ואחת מהפעמים שהוא שותה אחרי שיטרו בו וכן האיסור השני של נזיר שאסור לו לטמא למתים היה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת כשיתרו בו פעם אחת אבל אם אמרו לו אל תטמא והוא נטמע אל תטמא והוא מטמא חייב מלכות על כל אחת ואחת מהפעמים שהוא נטמע אחרי שיתרו בו לכן לגבי האיסור השלישי של נזיר שאסור לו להתגלח נזיר שהיה מגלח הכוונה מגלח הוא מסתפר זה לא משנה אסור לו לגזור שיער ראשו היה מגלח כל היום אחרי שיטרו בו פעם אחת אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תיגלח והוא מגלח עוד פעם אל תגלח והוא מגלח חייב על כל אחת ואחת מהפעמים שהוא גילח אחרי שיטרו בו זה לעניין נזיר עכשיו לגבי שער ייסורים היה לבוש בכיליים בגז שעת נז שעשוי מצמר ופשתים יחד כל היום התרו בו פעם אחת שעשו בו שכזה בגד אינו חייב להחת אבל אם אמרו לו אל תלבש והוא פושט ולובש ואז אמרו לו אל תלבש הוא פושט ולובש שוב פעם ושוב פעם חייב על כל אחת ואחת מהפעמים שהוא לבש אחרי שיתרו בו לא ללבוש גיליים עוד אומרת המשנה יש חורש תלם אחד שורה אחת בשדה וחייב עליו מלכות משום שמונה לו. הוא סך הכל חרש שורה אחת בשדה והוא מקבל שמונה פעמים מלכות. באיזה מקרה זה מדובר? הוא חורש בשור וחמור יחדיו. הוא עובר על האיסור לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. אז זה פעם אחת שהוא לוקה. ואין מוקדשין. השור הוא נולד ראשון לאמו ויש בו קדושת בכור ובזה שהוא חורש בו הוא עובר על האיסור לא תעבוד בבכור שורך וגם חמור הוא מוקדש חמור אף על פי שהוא בהמה טמאה יכולה להיות עליו קדושה אם הוא נולד ראשון לאמו תורה מחדשת שיש לו קדושת פתר חמור אם אדם עובד בו הוא גם כן עובר על אותו איסור של בכור אז אז זה איסור נוסף, זה כבר איסור שלישי על מה שהוא עבר על האיסור לגבי השור ועל מה שהוא עבר על האיסור לגבי החמור. על כל אחד מהם א יש תוספת לו. אז סך הכל יש לנו כאן כבר שלושה לאבים. ועל ידי החרישה הוא מכסה בעפר זרעים שהם אסורים משום כיליים. ובזה הוא עובר על זריעת כיליים בקרם כבר פעם רביעית שהוא לוק. זה מדובר פה בשנת שביעית שעובר על איסור זריעה בשביעית. זה כבר פעם חמישית שהוא לוקה. ומדובר כאן שזה ביום טוב. הוא עובר על איסור החרישה ביום טוב. אז זה כבר פעם שישית שהוא לוקח. והוא א נמצא כעת בשדה שיש בהטומת מת. והוא יש לו שתי סיבות למה אסור לו להתעמק כעת. גם כי הוא כהן וגם כי הוא נזיר והוא חורש בבית הטומ אז אם כן יש כאן את האיסור השביעי והשמיני לכן הוא לוקח שמונה מלכות חנניה חכינאי מוסיף ואומר לו נוסף אף לובש כיליים בשל את החרישה אמרו לו זה כבר לא קשור לחרישה אינו השם אמר להם אף הנזיר והכהן לא הוא השם הטומ לא קשורה למעשה החרישה אלא לזה שהם נכנסו לאותו מקום ונצמעו ראינו במשנה שאדם לובש בגד שעת נז שיש בו צמ ופשתים יחד יכול להיות שהוא יהיה חייב כמה פעמים מלכות אם התרו בו שלא ילבש והוא לבש אחר כך חזרו והתרו בו והוא פשט ולבש אז על כל פעם שהוא לובש הוא חייב אה מלכות על זה שהוא לובש שעת נזמר רב ביבי אמר בשם רב רב אסי לא חייב דווקא שהוא יהיה פשט לגמרי ולובש ממש את כל הבגד, אלא אפילו מכניס ומוציא את היד מהשרבול, בית ידום כללי שלו. זה נקרא שהוא לובש אבל יש דעה חולקת מחורך הברידרקה היו והפוקי דווקא אם הוא מלביש ומוריד ממש. ככה יש ביאור בדברי הריבן שהוא חולק. רבשי אמר דעה שלישית אפילו לא שעה אלא שיעור זמן של כדי לפשות וללבוש כבר הוא חייב אם תרו בשוב מלכות פעם נוספת לא צריך בפועל שיוריד וילבש משנה ראינו שיש מקרה שאדם על חרישה אחת חייב שמונה לו יש חורש תלם אחד וכולי אמר רבי יניא מחבורה נמנו החכמים וגמרו המכסה בעפר את הכיליים לאחר זריעתם החופר בכיליים לוקה החופא בכיליים לוקה לא רק אם הוא זורע בפועל שני מינים אסורים משום כליים הוא חייב מלכות על כיליים אלא עצם זה שהוא מכסה בעפר את הכיליים אחרי הזריעה הוא לוקה משום זורי הכיליים אמר להן רבי יוחנן לו משנתנו היא זו הרי אחד מהלוים שחייב אותו חורש תלם אחד. יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה להבין. אז מדובר פה על החורש בשוב ובחמור זה לאבח ואין מוקדשין אז עוד שני לאבים גם על השור וגם על החמור וכיליים בקרם זה עוד לא. מה זה כיליים בקרם? שהוא חייב אי חורש מחייב משום כיליים. איך היא משכחת לה? הרי לא שייך לו על חרישת כיליים בקרם לו דמכסי בעדי דאזיל כמו שבינו במשנה שמכסה בעפר את הזרעים של הקיליים תוך כדי לכת המחרשה רואים שכיסוי על ידי עפר זרעים של כיליים מחייב משום זריאת כיליים אמר לרבי ינאי אתה צודק זה באמת המשנה אבל הילולי שהגבעתי לך את החרס מעל המרגלית היא לא דדלילה חספה ממשכחת מרגנית התותה וכי היית מוצא מתחתיה את המרגלית אחרי שנמנו וגמרו שמי שמכסה זרעי כלאים לוקע אז אפשר לפרש את המלכות את המלכות במשנה שזה הכוונה שהוא חייב משום כילאים על מה שהוא מכסה את הזרעים אבל המשנה עצמה אי אפשר להוכיח כי אפשר להעמיד כמו דעת רבי עקיבא שסובר שעצם מקיים בכיליים שהוא משאיר את הכיליים והוא לא עוקר אותם הוא לוקם וכמו שנראה בהמשך אומרת הגמרא אמר לריש לקיש לרבי יוחנן אני בעצמי באמת הייתי מעמד את המשנה כמו רבי עקיבא אליו דקלסך גבר ררבה אם לא שהסכים ושיבח אותך אדם גדול רבי עניי שהמשנה היא לא דווקא כמו דעת רבי עקיבא והסיבה שחייב מלכות זה מכיוון שכיסוי זרעים של כיליים נחשב זריעת כיליים אני הייתי אומר אבא מינ מתניתימה רבי עקיבא אני הייתי אומר שהמשנה היא רק מודעתו של רבי עקיבא דאמר המקיים כיליים לוקה ולכן כשהוא מכסה את הכיליים בעפר בזו הוא מקיים את הכיליים ולכן הוא לוקה אבל לפי דעת רבנן שחולקים על רבי עקיבא הם הסברו שאם הוא מכסה כיליים הוא יהיה פטור כי זה לא נחשב זורע מה רבי עקיבא היכן מצאנו את דבריו דתניה ברייתא המנקש שהוא מלקט את הקוצים כל מיני עשבים שמיותר סביב זירי הכיליים וכן המכפה בעפר את זירי הכיליים לוקה למה כי הוא מקיים בזה את הכיליים וכמו דעת רבי עקיבא שאומר אף המקיים כיליים לוקה כך מברא הריבן שזה הכל כמו דעת רבי עקיבא כל דברי הברייתא מנין רבי עקיבא דורש שהמקיים המשאיר כלם לוקה מה הייתם דרבי עקיבא דתניה הפסוק כותב באמתך לא תרביע כיליים צדך לא תזרע כיליים אז אני הייתי אומר סדך לא תזרע כילאים אין לי אלא לזורע מקיים כלאים עניין תלמוד לומר הפסוק היה יכול לומר באמתך הכיליים לא תרביע ואז סדך לא תזרע כיליים למה התורה כותבת את המילה כיליים בסוף באמתך לא תרביע כיליים בסמוך למילה סדחה כדי כשנוכל לדרוש כאילו כתוב כאן המילה כיליים גם על לפני כן על באמתך לא תרביע כיליים וגם על אחרי כן כיליים סדך לא שאסור שבשדה יתקיים כיליים ואם כאן רבי עקיבא לומד איסור לקיים כיליים שואלת הגמרא אמר ליאולה לרב נחמן ולילקי שבמשנה אלקי נמים משום זורע ביום טוב בזה שהוא מכסה את הזרעים בעפר אז הוא יהיה חייב לא רק משום חורש ביום טוב אלא גם משום זורע אמר לרב נחמן נכון הוא באמת לוקה תשע ותנא התנא שנה שמונה מלכות ושיר יש עוד מלכות באמת אמר ליולה תנא קטן שמונה כתוב כאן מפורש מספר כמה מלכות ואתה אמרת תנא ושיר שיש יותר משמונה אלא אמר רבה אפילו שזה גם חורש וגם זורע ביום טוב אין שום הבדל אם אדם עשה מלאכה אחת או שתי מלאכות ביום טוב יש חילוק מלאכות בשבת בשבת אם אדם גם זרה וגם חרה שיהיה חייב חטאת על כל אחד ואחד ואין חילוק מלאכות ביום טוב ביום טוב גם אם הוא חרש זרה הוא לוקה רק פעם אחת אמר לי הדעת תהה התשובה הזאת היא סברה נכונה שואל הביה היית והביה ואין חילוק מלאכות ביום טוב טוב אדם שעשה שתי מלאכות ביום טוב לא חייב שתיים והתנן שנינו המבשל גיד הנשה תורה עוסרת אותו באכילה הוא מבשל אותו בחלב אז בעצם יש כאן בשר בחלב שזה איסור בפני עצמו וזה היה ביום טוב שיש איסור לעשות מלאכה ביום טוב ואחו לוקה חמש פעמים פעם אחת הוא לוקה משום אוכל גיד דנשה שהתורה עוסרת לאכול פעם שנייה הוא לוקה מישהו מבשל ביום טוב שלא לצורך דבר שהוא מותר באכילה שמותר ביום טוב זה לצורך אכילה ופעם שלישית הוא לוקח מישהו מבשל בשר בחלב גיד הוא נשב בשר בשר בחלב פעם רביעית הוא לוקח משום אוכל בשר שתבשל בחלב פעם חמישית הוא לוקה משום הבערה של האש לצורך הבישול ואם הייתה אם זה נכון שאפילו אם אדם עשה שתי מלאכות ביום טוב הוא חייב רק פעם אחת עונש א משום הבערה ביום טוב לא מחייב מלכות דיחייב לי משום בישול שלא לצורך אוכל המותר אז אם כן רואים מכאן שיש חילוק מלאכות הוא חייב על כל אחד בפני עצמו תרצת הגמרא באמת הלו החמישי זה לא עוד לו של יום טוב בהתחלה אומרת הגמרא אתה יודע מה הפיק אבערה והלגד הנשה של נבלה תוציא את האיסור מבעיר ביום טוב ובמקום זה תכניס שמדובר כאן שזה היה גיד נשה של בהמת נבלה והוא לוקם משום איסור נבלה זה הלו החמישי אבל הגמרא דוכה את זה ותן לרבי חיא ש החמישה לו מתחלקים בצורה כזאת לוקח שתיים על איסורי אכילתו בשר וחלב גידשה ושלוש על איסור עצם בישולו בישול בשר וחלב ובישול בעברה ביום טוב ואם היתא אם הוא לוקע על איסור אכילת נבלה ולא על איסור הבערה אז יוצא הפוך שלוש על אכילתו הוא חייב ושתיים על בישולו אלא מנסה רבא מנסה הגמרא לומר שרבה יכול לענות הפיק עבר ובמקום זה תכניס שמדובר כאן שהוא משתמש עם עצים שעבדו אותם עבודה זרה פיק עברה והייל עצי אשרה והזרתי מהאחה האזהרה למלכות על הנאהם מעבודה זרה לומדים את זה מהפסוק לגבי עיר שניטחו רוב אנשי העיר לעבוד עבודה זרה כתוב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וגומר שאסור להנות מהעצים שלהם אמר לרוחברי דרב רבשי ולילינמי משום ולא תביא תואבה אל ביתך. מדובר כאן שהוא מבשל בעצי עבודה זרה אז יש כאן לו שישי לא להביא את העבודה זרה אל ביתך לא להשתמש בזה אז אם כן הוא ילקשש אלא לכן ממידה הגמרא לפי דברי רבח במסקינן כגון שבשלו בעצי הקדש עצים ששייכים לגזברים של בית המקדש והזהרתי מהאחה האזהרה שהתורה מזהירה לא להשתמש עם עצי הקדש לומדים את זה מהפסוק לגבי עצי עבודה זרה אשריהם תשרפו באש לא תעשו כן להשם אלוקיכם עצים של הקדש יש איסור להשתמש בהם לעסקה בשביל אנשים בשביל לבשל לאדם רגיל אז אם כן זה הלו החמישי לא אבהרה ביום טוב אלא איסור להשתמש עם עצים של הקדש עד כאן דף אף
לצפיה בתכנים נוספים: