הדף היומי מסכת מכות דף יז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת מכות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת מכות דף יז

[מוזיקה] מכות דף יז מתחילים בעזרת השם טז עמוד ב שורה 12 מלמטה במילים החל טבל סדר הפרשת תרומות ומעשרות דבר ראשון מפרישים תרומה גדולה תקנת חכמים אדם בינוני שהוא לא נדיב מדי והוא לא מקמץ מדי נותן אחד מ-50. על כל 50 הוא נותן אחד, על 100 הוא נותן שניים, שני חלקים. אחרי שנותנים תרומה גדולה שאותה מביאים לכהן, ממה שנשאר מפרישים מעשה ראשון עשירית ונותנים ללוי. הלוי מפריש מהמעשה ראשון תרומת מעשר עשירית והוא נותן לכהן. אחר כך, אחרי שהפרשנו תרומה גדולה במעשה ראשון והלוי הפריש מהמעשה ראשון תרומת מעשר, יש עוד מעשר אחד שצריך להפריש. איזה מעשר? זה תלוי על איזה שנה אנחנו מדברים. ויש מחזור של שש שנים. אחרי שנת שביעית, שנת שמיטה, בין שמיטה אחת לשמיטה אחרת, אותם שש שנים. שנה ראשונה ושנה שנייה מוסיפים ונותנים מעשר שני. מעשר שני הבעלים בעצמו יכול לאכול, אלא שהוא צריך להביא את זה לירושלים ולאכול שם. ובשנה שלישית מפרישים מעשר אני עשירית ממה שנשאר ומחלקים לאני. אחר כך בשנה הרביעית והחמישית שוב פעם מפרישים מעשר שני ובשנה השישית מעשר עניהי. ואז השנה השביעית זה עוד פעם שנת שמיטה שאז מפקירים את כל הפירות ואז לא צריך להפריש. במשנה למדנו אדם שאכל טבל לפירות שלא הפרישו עליהם תרומת מעשרות אז הוא נאנש בעונש של מלכות או אדם שאכל מעשר ראשון שנותנים לליבי והוא צריך להפריש עשירית תרומת מעשר לכהן לפני שהוא הפריש את התרומת מעשר המעשה ראשון הזה הוא גם כן טבל אם אדם אכל מהמעשה ראשון הוא גם כן לוקה. עוד ראינו במשנה, אדם שאוכל מעשר שני מחוץ לירושלים, יש אפשרות לאכול מעשר שני מחוץ לירושלים. תורה נותנת את האפשרות לפדות את הפירות של מעשר השני על כסף ואז הפירות של המעשר שני יוצאים לחולין ואפשר לאכול אותם מחוץ לירושלים. את הכסף צריך לעלות לירושלים ולקנות בזה מאכלים ומשקאות חשובים ולאכול לשתות שם בירושלים לפני השם. אבל אם אדם אכל מעשר שני מחוץ לירושלים בלי שהוא פדע את המעשר שני הוא גם לוקה. וכן ראינו במשנה מקרה של אדם הקדיש פירות לבית המקדש שהגזברים שם, הממונים שם מכרו את הפירות ובכסף הם יוכלו להחזיק את בית המקדש. לקנות מה שצריך, לשלם לפועלים שעובדים. אם ה אדם הקדיש פירות ו הלך ואכל את פירות ההקדש, יש אפשרות לאכול את הפירות של ההקדש אם הוא פדע אותם על כסף ששילם לגזבר ואז הפירות יוצאים לחולין. אבל אם הוא לא פדע את הקדש הוא לוקה. כעת מחדש רב. אמר רב אכל טבל של מעשר אני אני מבין המקרה הראשון אדם אכל טבל פירות שלא הפרישו מהם תרומות ומעשרות אז הוא לוקה אבל אם כן הפרישו תרומה גדולה סר ראשון רק לא הפרישו מעשר עני עכשיו מעשר אני אדם יכול להפריש ואחר כך אם הוא לוקח את זה לעצמו הפירות נשארים מתוקנים אלא שהוא גזל את העניין הייתי אומר תראה אם הוא לא הפריש מעשר אני אז זה לא יהיה כל כך חמור אולי והוא לא יהיה חייב מלכות מחדש רב שהפירות הם טבל והוא לוקה כמן כמו מי סובר רב כיתנ כמו התנה בברייתה הבאה דתניה אמר רבי יוסי יכול הייתי יכול לחשוב לא יהיה חייב מלכות אלא על הטבל המשנה אומרת שאדם אוכל טבל הוא חייב מלכות הייתי חושב שזה דווקא שלא הוא רם ממנו כל עיקר לא הפרישו אפילו לתרומה גדולה כלום אבל אם הוא רם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשה ראשון או הורם ממנו מעשר ראשון ורק לא מעשר שני ואפילו בשנה שלא נותנים מעשר שני אלא מעשר אני והוא לא הפריש רק מעשר אני הייתי סבור אולי שהוא אינו לוקה מנין שהוא לוקה תלמוד לומר לגבי מעשר שני לא תוכל לאכול בשעריך היינו מחוץ לירושלים מעשר דגנך מעשר דגנך וגומר אז כתוב כאן לשון בשעריך על מעשר ולאלן לגבי מעשר אני הוא אומר ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה כל אלה שזקוקים למעשר אני ואכלו בשעריך גם כאן כתוב בשעריך ושבהו מה לאלן כמו הפסוק האחרון מדבר על מעשר אני אף כאן גם לגבי טבל שנאמר בו בשעריך זה הולך גם על מעשרני. אם לא הפרישו מעשר הנמר רחמנא לא תוכל לאכול בשעריך. אז זה כולל איסור טבל שכבר הפרישו תרומה גדולה ומעשה ראשון. כיוון שלא הפרישו מעשרני, לוקה אם הוא אוכל את הטבל הזה. אמר רב יוסף, נכון. כך באמת רואים דעתו של רבי יוסי בברייתא. אבל יש בזה ויכוח בין תנאים. המסכת השלישית בשישה סדרי משנה מסכת דמאי. המילה דמאי מורכבת משתי מילים בארמית. די זה מה. מדובר כאן על פירות שלקחו מאדם שלא נאמן שהוא מפריש תרומות ומעשרות. או יותר נכון שהוא מפריש מעשרות. כי אנשים נאמנים שתרומה הם כן מפרישים כי זה מאוד חמור בעיני כולם. הפרשה של תרומה אבל על מעשרות שאר המעשרות הוא לא נאמן שהוא מפריש לכן מי שלוקח ממנו פירות תיקנו חכמים שמספק צריך להפריש מפריש מעשר ראשון ומה עם מעשר אני רבי אליעזר אומר אינו צריך לקרות את שם על מעשה רני של דמאי כרי יש לנו ספק אולי אותו אחד שלקח ממנו את הפירות כן הפריש רוב המא הארץ שלא נאמנים על המעשות מפרישים רק מה יש ספק אולי הוא לא הפריש אולי אותו אחד לא הפריש מעשר אני עכשיו נאמר ש אני כן אפריש מעשר אני יבוא אליי עכשיו אני ובקש את המעסר הוא לא יכול לחייב אותי לתת לו כי זה ספק ובדיני ממון הכלל הוא ממון שמוטל בספק המוציא מחברו עליו הראיה אתה רוצה להוציא ממני את המעשר אני תביא ראיה שזה שקיבלתי ממנו את הפירות לא הפריש מעשר אני מכיוון שאין לך ראיה אם היה ראיה היה אז יכול להיות שזה לא היה דמאי אולי זה היה ממש טבל פירות שוודאי לא הפרישו מהם תרומות מעשרות אין לך ראיה זה ספק סך הכל אתה לא יכול לקחת ממני אז גם כשאני מפריש אם אני אפריש אני לא אצטרך לתת לעניים אני משאיר את זה אצלי כי העניים לא יכולים לבוא ולקחת את זה ממני להוציא את זה ממני אז נשאר אצל המפריש לכן אומר רבי אליעזר לא צריך אפילו לקרות שם על מעשרני של דמאי לא צריך אפילו להפריש בדיבור ואחרי זה לקחת את זה ולהשאיר את זה אצל גם מפריש וחכמים אומרים צריך להפריש קורא את השם הוא מייחד מקום למעשה רני כגון הפירות שבצד הצפון של הפירות יהיו מעשרני וגם חכמים מודעים שאחר כך אינו צריך להפריש ולתת עניים. זאת אומרת הוא קורא שם. זאת אומרת יש כאן פירות שהם הפכו להיות מעשרני, אבל הוא משאיר ומעכב אותם אצלו. ומה הוויכוח? מה? לו בהקמפלגי. כי הוויכוח של רבי אליעזר וחכמים הוא לא בנושא הזה. דעת חכמים מר סבר אם לא קראת שם על חלק מהפירות שהם יהיו מעשר אני אז אם אף אחד לא הפריש כאן מעשר אני זה ממש טבל הרי יש לנו ספק אולי אותו אחד שקיבל את המנות הפירות לא הפריש מעשר אני ואם גם אם בן אדם לא יפריש מעשרני יש כאן פירות שהם עדיין טבל גמור פחד פחדים בן אדם יכול טבל הוא חייב מלכות שזה ודאי טוב לא אם זה היה ודאי שלא הפרישו מעשר אני זה היה שם טבל ממש ולכן אל תיקח סיכון תפריש מה אכפת לך אתה יודע מה אל תפריש תקרא שם שלפחות יהיה כאן חלק מהפירות מעשרני תשאיר אותם אצלך כי אף אחד לא יכול לבוא ולהוציא את זה ממך ואין איזה קדושה מיוחדת למעשה רני אני שחייבים דווקא כהנים לאכול או דווקא במקום מסוים לאכול אבל לפחות שתדע שהפרשת כאן וזה לא נחשב טבל הפרשת מעשרני ולעומת זאת רבי אליעזר מר סבר שאם ודאי לא הפרישו מעשר אני אינו טוב לו אין כאן איסור טבל יש כאן איסור גזל שהוא גוזל עניים מלמסור לידיהם את המעשר ולכן כיוון שבספק אם הפרישו לא חוששים לגזל ענים כי הקדוש ברוך הוא קבע שכשאתה בא להוציא ממון מספק אתה חייב להביא ראיה ואין לך ראיה שהזה שקיבלת ממנו לא יפריש מעשרני כן אני לא חייב להפריש אני לא חייב לקרוא שם אז אם כן אומר שרב שאמר שאם לא הפרישו מעשר אני הפירות הם עדיין טבל הוא סובר כמו דעת חכמים אבל לפי רבי אליעזר אם הפרישו את שאר ה דברים את התרומה הגדולה והמעשה ראשון אז טבל זה כבר לא נחשב זאת אומרת לעניין עונש מלכות הוא כבר לא יענש דוכה הגמרא אמר לי הבסף אם כן אי האחי שיש ויכוח חכמים ורבי אליעזר האם תבואה או פירות שלא הפרישו מהם מעשר עני הם עדיין טבל הדמפלגה בספקו עד שחכמים ורבי אליעזר יביאו את הוויכוח שלהם במקרה של דמאי שיש ספק הפרישו להפלגו בוודאי שיחלקו האם מי שאכל מתבואה שוודאי לא הפרישו ממנה מעשר אני לוקה למה הם לא חולקים במקרה של ודאי אלא מבאר הבי דכולעלמה כולם מסכימים כמו דברי רב שאיתו פתחנו היום את הדברים דברי הגמרא שאם לא הפרישו מעשר אני זה נחשב טבל ומיש מי שאוכל מהפירות האלה חייב מלכות ודאי טובלו כמו שבינו ובמה הוויכוח הך בהק המפלגי כאן הוויכוח בין חכמים לרבי אליעזר דעת רבי אליעזר מר סבר לא צריך אפילו לקרוא שם מעשר אני כי לא נחשדו עמי הארץ על מעשר אני של דמאי הם לא נחשדו שהם לא הפרישו מעשר עני למה? למה מעשרני הם כנראה כן מפרישים? כיוון שהם יכולים להינצל מאיסור אבל על ידי שהם קוראים שם של מעשרני, אפילו שהם לא יתנו את זה בפועל העניים. דמון ההוא. זה סך הכל עניין פה של דיני ממונות. אם הם לא יתנו את זה לעניים. אפרושו שמפריש אז הם מפרישים והם לא נותנים את הממון לעניים. ומשראים את זה אצלם. הם לא מפסידים כאן כסף. הם לא מפסידים הם לא מפסידים כסף. הם נאמר לא מסוגלים לוותר על הפירות האלה. עבדו על הזה מאוד קשה. לא יכולים למסור את זה לאני. אז כדי להינצל מחיוב מלכות הם כנראה ילכו ופרישו מעשרני מהפירות וישאירו את המעשרני אצלהם מה הם הרוויחו שזה לא טבל כבר כי הפרישו מעשר רני ומה עושים עם המעשרני שהם יפרישו הם ישאיר ישאירו את זה אצלם מה מה בעצם הם נכשלים כאן בגזל כי המעשר הנהי לא צריך לאכול את זה דווקא אנשים מסוימים לא עניים דווקא חייבים לאכול את זה אלא זה מתנה של עניים. האנים יכולים לתת את זה להשיר אחר כך אם הם רוצים אבל זה דבר שהוא ממון שלהם. אז כאן יהיה פה דיני ממונות בינם לבין העניים אבל לפחות הם לא יהיו חייבים מלכות על מה שהם אכלו טבל. לכן העניים עמי הארץ העמי הארץ לא נחשדו לא להפריש מעשרני כי זה דבר שמכולים להנצל ממנו בלי להפסיד אפילו לו פרוטה אחת. לפחות הם ינצלו ממלכות של שהם ימנו מאכילת טבל ולכן אני לא צריך להפריש מעשר אני כם כנראה אם אני לוקח ממישהו שהוא לא נאמן על המעשרות אני לא צריך לחשוש על מעשר אני אלא אני סמוך לפי דעת רבי אליעזר שהוא הפריש מעשר אני אבל רבנן סוברים אתה לא מדבר כאן עכשיו על תלמידי חכמים אתה מדבר פה על אנשים שהם מהארץ אנשים שלא חשוב בעיניהם בכלל על המצוות והתורה כיוון דטריך למילתא זה תרכה בשביל האמארץ להפריש מעשרני אז א אולי הוא לא מפריש בכלל מעשרני בשביל מה לך לקחת סיכון הרי אם זה ודאי לא הופרש מעשרני זה טבל זה חיוב מלכות תפריש אפילו מדמאי אתה לא צריך לתת את זה לעניים כי הם צריכים להוכיח שזה שקיבלת ממנו לא הפריש מעשר עני כדי שהם יוכלו לקבל את זה כעת אנחנו מתחילים עם השיעור מה הכמות טבל שאם אדם יאכל הוא יהיה חייב מלכות כמה יאכל מן הטבל ויהיה חייב במשנה ראינו דעת רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי הוא אומר כלשהו אפילו אם הוא אכל כמות מועטת הוא חייב מלכות וחכמים אומרים כמו כל איסורי אכילה שהשיעור הוא בנפח של כזית. מביאה כעת הגמרא ויכוח האם יש הבדל אם מדובר כאן על קמח או גרגיר חיטה. אמר רב ביבי אמר בשם רבי שמעון בן לקיש, מדובר כאן דווקא על חיטה. מחלוקת רבי שמעון עם חכמים. לפי דעת חכמים השיעור הוא דווקא כזית ולפי רבי שמעון השיעור הוא חיטה שלמה אבל בקמח שזה חיטה שתחנו אותה שהיא לא בריאה שלמה גם רבי שמעון מודה דברי הכל כזית ורבי ירמיה אמר בשם אותו רבי שמעון בלקיש שזה לא נכון מה שרב ביבי אמר בשם רבי שמעון בן לקיש זה לא נכון רבי שמעון בן לקיש אומר כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו שלפי דעת רבי שמעון לא רק בחיטה אנחנו אומרים שהשיעור הוא בכולשהו כיוון שזה בריה שלמה אלא אפילו בקמח כל שהוא לוקם מביאה הגמרא ראיה לדברי רב ביבי מהמשנה שלנו תנן במשנה רבי שמעון וחכמים פותחים את הויכוח אמר להם רבי שמעון לחכמים אי אתם מודעים לי באוכל נמלה שלמה כלשהו אפילו פחות מכזית שהוא חייב מלכות משום אכילת שרץ אמרו לו חכמים בנמלה אנחנו מודים לך מפני שהוא כבריתה בריאה שלמה כמו שנבראה ועל זה לא נאמר שיעור כזית אמר להן רבי שמעון אף חיטה אחת היא שלמה כמו שהיא נבראה כבראתה רואים מכאן רק גבי חיטה שהיא כבראתה אין אז לפי רבי שמעון חייב אפילו בכל באוכל קמח נראה שרבי שמעון לא חולק על חכמים אלא הוא מודה שהשיעור הוא כזית כמו איך שאמר רב ביבי מתרצת הגמרא רבי ירמיה יענה שרבי שמעון לדבריהם של חכמים כאמר להו אמר להם לפי שיטתי לדידי אפילו קמח גם נמי יהיה חייב בכל שהוא אלא לדידחוש אתם סוברים שחייב רק על דבר שהוא כבראתו הודו לי מית בכל מקום תודו לי דחיטה אחת שלמה היא כבראתה והוא לוקה אפילו שזה פחות מכזית רבנן מחלקים דווקא נמלה שהיא לא סתם בריאה אלא היא בריאת נשמה ולכן היא חשובה לעבור עליה באיסור אבל חיטה שהיא בריאה שאין בה נשמה לא חשובה בשביל לעבור עליה איסור באכילה של פחות מכזית אז אם כן מהמשנה שרצינו להביא ראיה להסבר של רב ביבי זה לא ראיה גמורה אפשר לבאר אותה גם כמו רבי ירמיה כי את מביאה הגמרא תניה כבתי דרבי ירמיה יש ברייתה כמו דבריו של רבי יומיא רבי שמעון אומר שיעור אכילת כלשהו בטבל נאמר למלכות בין אם זה חיטה ובין אם זה קמח לא אמרו שיעור אכילת כזית אלא לעניין שאם הוא אכל טבל בשוגג כדי להתחיב קורבן אז קיבלו חכמים הלכה למשה מסיני שזה צריך להיות שיעור של כזית מכל מקום לעניין מלכות רואים כמו דברי רבי ירמיה שדעת רבי שמעון שזה לא משנה אם זה בריאה או לא בריאה בכל מקרה החיוב מלכות הוא בקולשהו אומרת המשנה המשנה מפרטת מקרים נוספים שחייבים עליהם מלכות יש מצווה מאוד מאוד ססגונית, מצוות ביכורים. היו מקיימים אותה בכבוד גדול ובפאר ועדר. זה היה מצווה מאוד מאוד נפלאה. אדם שגדל לו פרי ראשון משבעת המינים, קורך עליו איזה עסב או משהו כדי שיהיה סימן מה גדל ראשון, אחר כך כשזה מבשיל צרף את זה יחד עם כל הפירות הביכורים שיש לו והוא מעלה את זה בשמחה ובשירה אל ירושלים, אל בית המקדש. שם, כמו שמתארת התורה בפרשת כי תבוא, הוא מגיע אל הכהן והוא קורא מקרא ביכורים. הגדתי היום לשם אלוקיך, כי באתי אל הארץ. בהמשך הוא אומר את הפסוקים הרמי עובד אבי מצרימה שעל הפסוקים האלה מבוסס כל האגדה של פסח כל מגיד ואחר כך נותנים את הביכורים לכהן כהן האוכל ביכורים עד שלא קרה עליהם לפני שהבעלים אמר הרמי עובד אבי הוא חייב אותו כהן מל מלכות מקרה נוסף אומרת המשנה יש שתי קבוצות של קורבנות קודשים קלים שנאכלים חלקם בכל ירושלים וקודשי קודשים שנאכלים גם חלקם זאת אומרת מה שנאכל מהם נאכל דווקא בתוך האזהרה ודווקא על ידי כהנים. אדם שאכל בשר קודשי קודשים מחוץ לאזהרה, מחוץ לקלים, במשכן זה היה קלים, בבית המקדש זה היה זרה, הוא חייב מלכות. האוכל קודשים קלים מחוץ לחומה של ירושלים חייב מלכות. וכן, כבר אמרנו, מעשר שני שמפרישים נאכל בירושלים. אם אדם אכל מעשר שני מחוץ לחומה של ירושלים חייב מלכות. מקרה נוסף, בקורבן פסח יש הלכות מאוד מיוחדות שהם שייכות רק בקורבן פסח. אחת ההלכות זה התורה כותבת ועצם לא תשברו בו. אסור לשבור עצם של קורבן הפסח. אדם שעובר את העצם בפסח, כמובן מדובר פה שהקורבן פסח הוא טהור, מביא אותו בטהרה. הרי זה לוקה את ה-40. אבל המותיר בטהור אם הוא לא סיים אכילת בשר קורבן פסח טהור והוא השאיר אותו עד בוקר והוא עבר על לא תעשה של תותירו ממנו עד בוקר בדרך כלל אדם שעובר על לא תעשה חייו מלכות כאן הוא לא יהיה חייב מלכות כמו המושג הידוע, כיוון שיש כאן תיקון על ידי מצוות עשה שנאמרה מיד אחר כך ו נותר ממנו עד בוקר באש תשרוף אז על ידי המצוות עשה מתקנת לא תעשה שהוא עבר לכן הוא אינו לוקה וכן השובר עצם של קורבן פסח במקרה שהוא בא בטומ מה הוא גם כן אינו לוקה את ה-40 התורה מצווה כיקרא כאן ציפור לפניך אתה מוצא כאן ציפור האם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תיקח על הבנים שלח תשלח אתם ואת הבנים תיקח לך יש ויכוח אדם שעבר על לא תעשה שלא תיקחהם והוא נטל את ההם מעל הבנים והוא משאיר אותה אצלו צא לאכול מהבשר של העוף או שהוא רוצה לעשות עם העוף דברים אחרים בכל אופן משאיר אצלו את העוף האם הוא לוקה הוא עבר על לא תעשה לא תיקח חיים על הבנים רבי יהודה אומר נכון לוקה ואינו מצווה עוד לשלח אתם. מה שכתוב שלח תשלח את ההם זה המקרה ה התחלתי. בן אדם לא לקח את ההם אומרים לו תשלח. אבל אם הוא כבר לקח את ההם הוא כבר לא יכול לקיים לפי דעת רבי יהודה שלח תשלח. וחכמים אומרים יש לו דרך לתקן את מה שהוא עבר על הלא תעשה שלא תיקח האם על הבנים. משלח שכאן תיקיים מצווה תשלח. תשלח. לפי דעת חכמים זה אפשר ועל ידי זה אינו לוקה לפי דעתם זה גם נקרא לו הניתק לעשה העשה מתקן את הלא תעשה ממשיכים חכמים זה הכלל כל מצוות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבנה ליה מלכות המקרה הראשון שראינו במשנה של חיובי מלכות זה כהן שאכל ביכורים שהבעלים לא אמר עליהם את מקרא הביכורים. במשנה אמרנו שהכהן לוק הוא אכל מהפירות האלה. אמר רבא ברברחנה אמר בשם רבו רבי יוחנן זו דברי רבי עקיבא שהיה כותב רש"י רגיל רבי לסתום דבריו במשנה בסתם בכמה מקומות. אנחנו יודעים שסתם משנה רבי מאיר, אבל רש"י כאן מביא הסבר על דברי הגמרא שכמה מקומות רבי אמר סתם משנה כמו דברי רבי עקיבא אבל חכמים חולקים הם אומרים ביכורים רק הנחה של הבעלים על גבי המזבח מעכבת בהן אם הכהן אכל קודם ההנחה לוקח אבל קריאה של מקרא ביכורים אין מעכבת בהן לכן אם הייתה הנחה של הביכורים על המזבח ולא קרא בעלים מקרא ביכורים אם הכהן אכל מביקורים כאלה הוא אינו לוקה לפי דעת חכמים שואלת הגמרא ולימה רבי יוחנן יכול לומר זו דברי רבי רבי שמעון כי מצאנו שבאמת כך דעתו ורבי סתם את המשנה כמו דעתו של רבי שמעון עונה הגמרא כמשמלן רבי יוחנן בא להשמיע לנו לרבי עקיבא כרבי שמעון סביר עלי רבי עקיבא סובר כמו דברי רבי שמעון מה רבי שמעון היכן באמת מצאנו שככה דעתו של רבי שמעון שכהן אם הוא אוכל ביכורים לפני שהבעלים קרא מקרא ביכורים לוקה דתניה הפסוק אומר לא תוכל לאכול מחוץ לירושלים בשעריך הפסוק מביא רשימה של דברים המקרה האחרון הוא תרומת ידיך דורש רבי שמעון אלו הביכורים רשי מביא כמו שנאמר בביכורים ולקח הכהן אתנם מידיך אז ידיך זה ביקור ביקורים אמר רבי שמעון לא תוכל לאכול בשעריך ביכורים מה בזה ללמדנו אם לאסור לאוכלן חוץ לחומה זה מה שאתה רוצה ללמוד כפשטות הפסוק שחייבים לאכול בכורים דווקא בירושלים פשוט אפשר למעץ בקל וחומר ממעשר שני שהוא יותר קל מביכורים. כמו שהגמרא תפרש בהמשך את כל הדברים. למה אנחנו אומרים שהם יותר א חמורים ממעשר? ומה מעשר שני הקהל לאוכלן חוץ לחומה לוקה? אם הוא אוכל ביכורים מחוץ לחומה לו כל שכן שלוקה. הלא בא כתוב ללמד אותנו בביכורים שאם אוכל מחוץ לירושלים לוקה אלא לאוכל מביכורים עד שלא קרה להן הבעלים מקרא ביכורים שהוא לוקה אם כן רואים שדעת רבי שמעון שכהן שאכל ביכורים שלא קראו עליהם מקרא ביכורים לוקה הברייתה ממשיכה ומפרשת מה דורשים מהיתורים באותו פסוק כתוב שם קודם ונדבוותך זו קורבנות תודה ושלמים שבאים בנדבה הם קורבנות קודשים קלים שבשרם נאכל בכל ירושלים אמר רבי שמעון גם כאן מה בא האיסור הזה ללמד אותנו אם כפשטותו לאסור לאוכלן חוץ לחומה של ירושלים אפשר ללמוד קל וחומר ממעשר הקל שנאכל דווקא בירושלים כל שכן הם אלא על כוחך לא בא כתוב ללמדנו אלא לאוכל בשר תודה ובשר שלמים לפני זריקה של אדם על גבי המזבח שהוא לוקם ההיתר אכילה הוא רק אחרי זריקת אדם על המזבח מילה נוספת בפסוק שרבי שמעון דורש ובכורות זה הבכור אמר רבי שמעון מה בא האיסור הזה ללמד אותנו אם ללמד אותנו שאסור לאכול בשר בכורות חוץ לחומת ירושלים לא צריך שהפסוק ילמד את זה. אפשר ללמוד את זה בקל וחומר ממעשר שני שהוא יותר קל. אם את מעשר שני אסור לאכול מחוץ לירושלים, כל שכן בכור. ואם הפסוק בא לאסור אכילת בכור לפני שזרקו את הדם של הבכור על גבי המזבח, אפשר ללמוד איזה קל וחומר מקורבנות תודה ושלמים שהם קלים יותר מבכור. אלא ודאי לא בא הכתוב ללמד אותנו אלא לאיסור אוכל מן הבכור אפילו לאחר זריקה של הדם אם הוא לא כהן כי הרי בכור שהקריבו אותו קורבן בשרו נאכל רק לכהנים אדם שהוא אינו כהן שאוכל מבשר הבבכור לוקה מילים נוספות שנאמרו הפסוק פסוק שרבי שמעון דורש בגרך וצונך זו קורבן חטאת וקורבן אשם שהם קודשי קודשים שנאכלים דווקא באזהרה על ידי כהנים אמר רבי שמעון מה בא האיסור הזה ללמד אותנו אם לאסור לאוכלן חוץ לחומת ירושלים אפשר ללמוד את זה בקל וחומר מהמעשר שני ואם לאסור באכילה לפני זריקת אדם אפשר מול את זה בקל וחומר מתודה ושלמים שכעת למדנו ואם הפסוק בא לאסור אכילה לאדם שהוא אינו כהן כי הרי ה השם והחטאת נאכלים דווקא לכהנים זה באמת דבר שעוד לא דרשנו עד עכשיו אבל לא צריך בשביל זה פסוק אפילו לאחר זריקה לאסור לזרים לאכול לומדים את זה בקוח מבכור בהמה טהורה בכור שהוא טהור ואין בו מום בכור תמים שמקריבים אותו קורבן והמשנה אומרת, אומרים את זה בפרק איזו מקומן, הבכור נכל לכהנים אז אם בכור נכל לכהנים כל שכן חטאת ואשם כי הרי כן כי הם יותר חמורים מבכור על כוחך לא הבאה הכתוב אלא ללמד שמי שאוכל מחטאת והשם אפילו לאחר זריקה ואפילו אם הוא כהן אם הוא אוכל אותם מחוץ לקלים של המשכן היינו בבית המקדש מחוץ לאזהרה שהוא לוקה כי הרי קודשי הקודשים נאכלים דווקא באזהרה מה שהפסוק אומר את המילה נדריך זו עולה אמר רבי שמעון מה בא הפסוק הזה ללמד אותנו לגבי עולה אם לאסור לאוכלן חוץ לחומה לומדים את זה בקל וחומר ממעשר אם לאסור באכילה לפני זריקה כל וחומר מתודה ושלמים אם לאסור לזר לאחר זריקה כי הרי עולה לא נאכלת אפילו לא לכהנים אז כל שכן כן לו לזרים אז לומדים את כל וחומר מבכור שהוא יותר קל מעולה והוא אינו נאכל לזרים שאינם כהנים אם בא הפסוק לאסור לאוכלם מחוץ לכלאים של האזהרה כל וחומר מחטת ושם שיותר קלים אלא על כורכך לא בא הכתוב ללמדינו אלא לאורחל מן העולה לאחר זריקת הדם ואפילו הכהן אוכל אותו בפנים האזרה שהוא לוקה כי קורבן עולה מוקטר ר כולו קליל על המזבח אסור לאכול ממנו אפילו לא מהנותר מבשרו אחרי הקטרת האימורים ואפילו לא לכהנים אפילו לא בהזרה קורבן שהוא כולו מוקטר על גבי המזבח אמר רבה דרידה מי כל שאמו יולדת תבקש רחמים ריבונו של עולם אני מבקש ש אנחנו כולנו מבקשים אבל שגם האמא תבקש שנזכה שיהיה לנו בנים כמו רבי שמעון בר יוחאי אבל רב מתבטא התבטות חריפה אם הבן יהיה כמו רבי שמעון תלד והיא לא תלד ואף עלגב דית לא אפשר לפרוך את דבריו של רבי שמעון בברייתא אבל יש בהם מעלה גדולה וכמו שהגמרא תבהר מה הפרכות על דברי רבי שמעון הוא מתחיל כך מה בא כתוב שאומר שאם שביכורים לא תוכל לאכול בשעריך דורשים א תרומת ידך זה הביכורים אז אומר רבי שמעון מה מה באים פה להחמיר בביכורים שזה חייב דווקא לאחל בירושלים שמ את זה בקל וחומר ממעשר היא מעשר הקהל חייב לאחל דווקא בירושלים ודאי ביכורים החמורים מה חומד ביכורים ממעשר שכן אסורין הביכורים לאכילה לכאלה שאינם כהנים לזרים ומעשר שני מותר לכולם מהדרבא בוא נפרוך את דבריו מעשר יש דבר שהוא חמור יותר מביכורים ואם כן הכל וחומר נופל שכן מעשר אסור לאדם שאחד מהשבעה הקרובים שלו הלך לבית עולמו ועוד לא נקבר שבאותו זמן הוא עונן ביכורים מותרים באכילה לעונן אז אם כן יכול להיות שבאמת הפסוק בא ללמדנו כפשוטו לא תוכל לאכול מחוץ לירושלים בשאר שעריך ביכורים אתה לא יכול ללמוד את זה מעשה השני כי במעשה השני יש חומה שאין בביקורים וכן לגבי תודה ושלמים שאמרנו ש לא יכול להיות שהפסוק בא כפשוטו לומר שתודה ושלמים חייבים לאכול כל דווקא בירושלים כי אפשר בקל וחומר ממעשר ומה איך אומרה לתודה ושלמים ממעשר שכן תודה ושלמים צריך להקריב תאונין מתן דמים זריקת הדם והקטרת האימורים לגבי המזבח מה שאין כן במעשר אדר דרבא יש דבר שמעשר שני יותר חמור מתודה ושלמים שכן אם אני רוצה לפדות מעשר שני אני חייב מטבע עם צורה, תאונים כסף צורה אבל כשפודים תודה, שלמים קודשים לא צריך אפילו מטבע בטח לא צריך שתהיה על זה צורה אפשר לבדות על כל שווה כסף בהמשך דבריו רבי שמעון לומד מהפסוק לא תוכל לאכול בשעריך אחד מהדברים שמה הוא מרבה בכור א מה זה מה זה בא לרבות? זה לא בא לרבות שהוא חייב לאחל דווקא בירושלים כשח מעשר שני אולי זה בא לרבות שמי שאוכל מבשר הבכור לפני שזרקו את הדם על גבי המזבח הוא חייב מלכות ולא צריך בשביל זה פסוק מיוחד אפשר למר את זה בקל וחומר מתודה ושלמים כי הרי הוא יותר חמור מתודה ושלמים מה חומרה לבכור מתודה ושלמים שכן קדושתו מרחם אמו כבר אז חלה בו הקדושה גם אם לא יקדישו אותו לעומת זאת תודה ושלמים רק אם מקדישים אותם הם קדושים אדרבא יש לנו חומרה בתודה ושלמים שהם חמורים יותר מבכור שכן כשבאים ומקריבים אותם תאונים שהבעלים ישמוך וישאן עליהם לפני הקרבה וצריך להביא ביחד איתם נסחים של [מחיאות כפיים] יין וכן אחרי שחיטת הקורבן הם תאונים תנופת חז זה ושוק שלהם לעומת זאת בבכור אין את החומרות האלה אז אם כן אפשר לדחות גם את הכל וחומר הזה בהמשך דבר רב רבי שמעון מרבה שם בפסוק גם חטאת ואשם מה הפסוק בא לרבות לא בא לרבות שהם אינם נאכלים מחוץ לירושלים של מוד את זה ממעשר אז אולי מה נאמר שבאים לרבות שהם נאכלים דווקא לכהנים ואדם שאינו כהן שאוכל מבשר חדת והשם לוקה אבל לא צריך שזה פסוק שהמולת זה בקל וחומר מבכור שגם הוא נאכל דווקא לכהנים שהוא יותר קל חטאת והשם חמורים ממנו אז נלמד בקל וחומר ומה היא חומרה דחטת והשם מבכור מה אתמר שכן חטת והשם הם קודשי קודשים ובכור הוא רואה קודשים קלים יש בזה כמה משמעויות המשמעות הכי בסיסית זה שקבוצת הקורבנות שהם קודשים של קודשי קודשים מיד יש בהם מעילה מי שנה מהם ולעומד עוד קודשים קלים אין בהם מעילה אז אולי נאמר שבזה יש חומרה ב קודשי קודשים יותר מבכור שהוא קודשים קלים דרבא יש משהו שבכור חמור מחטת והשם שכן כמו שאמרנו קדושתו של הבכור היא מרחם אבל שאר הקורבנות לא ואפילו חטת ושם רק אם הקדישו אותם הם קדושים עוד אמר רבי שמעון שדורשים בפסוק שם לרבות קורבן עולה מה זה בא ללמד אותנו אז מה תגיד החידוש הגדול שזה בא ללמד אותנו שאם כהן אכל מבשר צר העולה חוץ לאזהרה הוא ילכה אפשר ללמוד את זה בחטאת והשם שמקלים יותר כל שכן עולה שיותר חמורה ומה היא חומרה דעולה מחטת והשם במה עולה יותר חמורה שכן קליל שהוא כולו מוקטר ושום חלק מנו לא נאכל אדרבה יש חומרה בחטת והשם ומה הם יותר חמירי יותר חמורים שכן מחפרים על עוון הבעלים עולה אין עיקרה עומדת לכפרה וכולו גם משאר הקורבנות אי אפשר ללמוד עולה וקל וחומר אפילו אלה שאינם מכפרים למה זה שחלק מהם נאכל אפשר למצוא בזה אפילו חומרה שכן חמירי מעולה דבו שתי האכילות זה לא נאכל רק על המזבח היינו רק מוקטר כולו אלא גם נאכל לכהנים. וזה שעולה כולו מוקתר למזבח, אתה יכול לראות בזה חומרה, אבל מצד שני יש חומרה נוספת במה ששאר הקורבנות גם נאכלים. שואלת הגמרא, אם אפשר לפרוח את כל דברי רבי שמעון, אז מה רבא אומר? אלא מה דלידה אמ כרבי שמעון? רק כמו רבי שמעון. אונה הגמרא כי לפי שיטתו מיד סבירה לדידי שהוא סובר שהכל וחומר נכון הוא התחכם יפה לדרוש את הפסוק לא לפי הסדר כדי שהוא יוכל ללמוד בקל וחומר ייסורים נוספים מי ששים לב הבריתא דורשת את הפסוק מהסוף להתחלה קודם כל את המילים מילים האחרונות תרומת ידיך ואחר כך המילים מילה שלפניהם וכן הלאה עד תחילה עד ההתחלה מהסוף להתחלה אם רבי שמעון היה דורש את הפסוק לפי הסדר שהוא כתוב הוא לא היה יכול ללמוד את כל הייסורים כמו שהוא דרש למדסביר ללדידה מסרצל לקרא ודריש לה לפי שיטתו הוא עשה את זה הפוך והוא התחם והוא עשה את זה בחוכמה שואלת הגמרא רבי שמעון כדבר פשוט מביא שאם אפשר ללמוד בקל וחומר אז ודאי הפסוק לא בא ללמד את המקרה הזה שנלמד על ידי קל וחומר לא יכול להיות שזה זה חיוב מלכות שהתורה באה לרבות כי אפשר לקוח לחייב מלכות וכי מזהירין מן הדין וכי אפשר ללמוד אזהרה לחיוב מלכות על ידי קל וחומר האפילו למן דאמר עונשין מן הדין אפילו לפי הדעה שסוברת שאפשר לתת עונש על חטא שהעונש נלמד על ידי קל וחומר הוא מסכים שאין מזהירין מן הדין אתה לא יכול ללמוד אזהרה לידי כל וחומר דווקא מפורש אתה יכול להחשיב את זה כזהרה והרי הכלל הוא כל דבר שאתה רוצה לחייב עונש חייבת להיות לפני כן אזהרה בפני עצמה זאת אומרת התורה צריכה בפסוק בפני עצמו להזהיר לא לעשות את אותו חטא א ובמקום אחר לרבות איזה עונש נאנש מי שעובר על החטא הזה והרי כאן אתה רואה שלומדים על ידי קל וחומר את ה לכאורה את האזהרה אונה הגמרא באמת רבי שמעון לא התכוון שעל הלוים האלה יהיה אזהרה ויהיה מלכות אלא הוא רק התכוון לדרוש מהפסוק איסרו איסור הבעלמה הוא רק רוצה ללמוד איסור במקרים שהוא בא לרבות על ידי הקל וחומר. שואלת הגמרא, והרי אמר רבא זר, לא כהן שאכל מן העולה לפני זריקת אדם מחוץ לחומה של ירושלים. לפי רבי שמעון לא עובר חמש עבירות, אלא לוקח חמש סדרות של מלכות. משמע שעל כל ריבוי שרבי שמעון מרבה הוא לא מרבה את זה סתם לאיזה איסור הוא מרבה את זה לחיוב מלכות וכאן הוא לוקה פעם אחת שהוא אכל מחוץ לירושלים פעם שנייה שהוא אכל קודשי קודשים קורבן עולה מחוץ לאזהרה ופעם שלישית על זה שהוא אכל לפני זריקת אדם ופעם רביעית על זה שהוא לא כהן והוא אוכל בשר קודש שנאכל רק לכהנים ופעם חמישית על עצם זה שהוא אוכל בשר עולה שאפילו כהנים אסור להם לאכול. אונה הגמרא, רבא לא התכוון חמש מלכות אלא חמישה ייסורים. אהבו זה באמת רק ייסורים. שואלת הגמרא, והענן תנן אנחנו במשנה שנינו אלו אינ אלוקין. ובמשנה שקראנו היום הבאנו מי שכהן שאוכל ביכורים שהבעלים לא קראו מקרא ביכורים. וכן מי שאוכל בשר קודשי קודשים מחוץ לאזהרה וכתוב שלוקים על זה אז אם כן קשה לרבי שמעון למה לוקים הרי כל מה שלומדים כאן איסור זה רק על ידי כל וחומר זה שקודשי קודשים אסורים באכילה מחוץ לאזהרה רבי שמעון לומד את זה על ידי כל וחומר אז איך לוקים הרי אין עונשין מן הדין אלא הפסוק שרבי שמעון דורש אותו לרשימת הדרשות כמעט כולו מיותר קריטי ראהו מכדי הרי כבר כתיב קודם הראשונים מביאים את הפסוק והבאתם שמה עולותיכם וזבחכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם ונדרכם ונדוותיכם ובכורות פקרכם וצונכם ואכלתם שם לפני השם אלוקיכם אתה כבר רואה את כל הרשימה שחייבת לאכל דווקא בירושלים אם כן בשביל מה צריכים אחר כך לחזור ולכתוב לא תוכל לאכול בשערך מעשרת גנך ותראשך ויצרך שזה הדברים של מעשר ובכורות בקרך וצונך שזה בכור בהמה טהורה וכל נדריך אשר תדאור ונידותיך אוטומת ידיך היה מספיק לכתוב רחמנא לא תאכל לאוכלם בשעריך ותלמד על כל הרשימה שזה חייב לאחל דווקא בירושלים לא צריך לחזור ולפרט את כל הדברים אלא חייב להיות למה התורה כתבה אתיו במקום אחר והיא חזרה לדברים מהדר מפרש בור רחמנא למה לי אלא ליחוד לאול ולכל חד וחד זה בא ליחד לו לכל אחד מהם ללמד דבר חדש זה שהתורה מביאה לא תעשה מיותר לכל אחד מהם לא לאכול כל מחוץ לירושלים אם אינו עניין לאיסור זה אחד מהדברים שהתורה נדרשת בהם זה שהתורה באה ללמד לעניין אחר זה בא לרבות לו לעניין אחר לעניין חדש לעניין שבפני עצמו למשל לעניין ביכורים אם אינו עניין ללמד אותנו שביקורים נאכלים דווקא בירושלים זה בא ללמד אותנו שאם הכהן אוכל ביכורים שהבעלים לא קרא עליהם נקרא ביכורים אותו כהן לוקה לכן בכל שער הרשימה זה בא בסך הכל לרבות לו בעניין אחר שלא מפורש וכמו הרשימה שהבאנו הדברים שמתרבים רש"י מפרש על כל אחד מהמקרים בדיוק מה זה בא לרבות אפילו למלכות ומה זה רק בא לרבות לעניין אזהרה מכל מקום במקרה שאנחנו עוסקים בו לעניין מקרא ביכורים זה ודאי שרבי שמעון בא ללמוד כאן מהיטור שאם כהן אוכל ביכורים שלא קרו עליהם יקרא ביקורים לוקה עד כאן דף יז Да.
לצפיה בתכנים נוספים: