הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קסח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קסח

[מוזיקה] ובטר דף קסח מתחילים בעזרת השם ד קסז עמוד ב שורה חמישית מלמטה מספרת הגמרא שני סיפורים על רב ירמיה בר אבא שהיה חתום על שתר שאישה נותנת לבעלה הוכחה שהוא כבר שילם לה את החוב שהוא מתחייב בשטר הכתובה סיפור ראשון הוו רד חתים על הרב יר מיא ברבא היה שטר שובר שהבעל שגירש את אשתו החזיק שהוא כבר שילם לאשתו את הכתובה יש טר שהיא חותמת שהיא כבר קיבלה את התשלום והיה חתום על זה רב ירמיה ברבא עבר זמן עיה לקמיה הטתה באה אותה אישה לפני רב ירמיה בר אבא ואמרה לי לו אנה הבי מי שביקש לכתוב את השובר זה אישה אחרת שרצתה לעזור לבעלי היא סיפרה כאילו היא אני והיא אמרה את השם שלי כאילו שזה היא ו על סמך דבריה כתבו שובר ורב ר מי ברא בחתם ואני עדיין לא קיבלתי את הכתובה וזה שבעלי מחזיק בשטר שכתוב שכבר קיבלתי זה שטר מזוייף אמר אז וביר מי ברבא אמר נ נמי אמרי לאוליב איי הי אני גם בהתחלה אמרתי שזה אישה אחרת והעדים אמרו לי לא זו אותה אישה והסיבה שהרב טועה אולי זו אישה אחרת כי הקל שלה הה עבה יותר מחמת שהיא הזדקנה מיקש הוקש עלה היא קצת הזדקנה ובגר לה קלה והכל שלה נהיה וה ובוגר יותר ולכן הרב לא מכיר אותה והרב סבור שזה אישה אחרת ומישהו כתב על שמה שובר ובאמת היא לא קיבלה את הכתובה אבל באמת זה אותה אחת ובאמת התברר שזה אותה אחת אמר הבי אף על גב דאמור רבנן כיוון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אדם אמר משהו הוא לא יכול אחר כך לומר משהו אחר והיינו חושבים שכיוון שאבייר מיבר אבא כבר עודה שזו אישה אחרת הוא לא יכול כעת לחזור בו ולומר שזו אותה אישה כאן זה שונה כי תלמיד חכם צורבה מרבנן אין דרכו לדייק ולהכיר נשים כל כך לבור כי למידק ולכן מה שאמר בתחילה שזה אישה אחרת זה לא נחשב אמירה וודאית שהוא אמר והוא נאמן אחר כך לומר שהוא דקדק יותר טוב והתברר שזו כן אותה אישה אלא שהכל שלה השתנה סיפור שני מספרת הגמרא על רב ירמיה בר אבא עם שובר ההוטו רד חתים עלי רב ירמיה בר אבא סיפור נוסף עם אישה שטענה ששטר השובר שיש לבעלה שהוא כאילו שילם לה את הכתובה זה מזויף ו מישהיא אחרת סיפרה שזו היא כתבה את השם שלה אבל באמת זה לא היייתה היא ואם כן היא צריכה לקבל את הכתובה אמרה לי לבנה הוהי זו שבאה אליכם וביקשה לכתוב את השובר זו היייתה אישה אחרת שכתבה על שמי בשביל לעזור לבעלי שגירש אותי שהוא לא יצטרך לתת לי את הכתובה אמר לה כאן רב ירמיה ברבא כבר היה בטוח איברא באמת אני בטוח א אבת זו היית את את סתם משקרת אמר הביה אף על גב צובה מרבנן לבור כ למידק תלמיד חכם אין דרכו לדייק ולהכיר כל כך נשים אבל כיוון שהוא אומר מפורש דק שפה הוא כן דקדק וזו אותה אישה דק הוא נאמן אמר הביה הי צוב מרבנן תלמיד חכם דזי לקידוש הוא הולך לקדש אישה נדבר הארץ בד שיקח איתו ם הארץ דילמה מחליפו למיני שמה יחליפו לו את האישה כיוון שהתלמיד חכם אין דרכו לדייק בזה ואיין דרכו להסתכל בנשים משום צניעות במשנה הבאנו רשימת שטרות ואמרנו כלל כל שטר כזה שזה בא לחייב מישהו הוא חייב להיות נוכח בזמן כתיבת השטר ומי שמרוויח יותר הוא זה שמשלם את השכר על כתיבת השטר לסופר אז לגבי שטר גט הבעל נותן את השכר עבור כתיבת הגט וכולי מה היייתה מה למה הוא זה שמשלם על כתיבת הגט דמר קרא הפסוק אומר וכתב לה גט ספר קריטו ונתן הנותן שנותן את הגט הוא יהיה זה ש ישלם שייכתבו אותו ודנה היום דלא אבדין נחי לא נוהגים ככה אלא האישה משלמת את שכר הסופר עבור הגט הסיבה ששד רבנן הטילו את תשלום כתיבת הגט על האישה כיד שיהיה לו סיבה אחת פחות לבעל לעכב את נתינת הגט שלא יוכל לטעון שאין לו כסף לשלם שכר סופר אמרו טוב האישה תשלם כבר גם את שכר הסופר העיקר שהיא לא תהיה עגונה ו שיפתור אותה כבר בגט לגבי שתר הלוואה אז קודם כל מי צריך להיות נוכח מי זה שמתחייב זה שלוקח את ההלוואה שהוא מתחייב להחזיר אותה אז לכן הלוה חייב להיות נוכח אבל אבל המלווה לא כותבים שת על הלווה אף על פי שאין מלוו אמה וכולי כתוב גם שהלווה משלם שואל גמר פשיטה פשיטה שהוא צריך להיות נוכח כי הוא זה שמתחייב וזה גם פשוט שההוא צריך לשלם כי הוא זה שמרוויח שהוא מקבל את ההלוואה רצת הגמרא לא צריכה לא נצרכו הדברים במשנה אלא לחדש אפילו בשת רסקה שזה לא ממש הלוואה שהמלווה עושה רק טובה ללובש שוא נותן לו את ההלוואה הזאת אלא יש ביניהם עסק שהם עושים כח אתה אל זוז תעשה בזה עסקים וחצי מהכסף יהיה רווחים בשבילי וחצי מהכסף יהיה רווחים בשבילך וכך נרוויח כזה שטר שאמנם זה שלוקח את ההלוואה הוא הלווה אבל גם המלווה מרוויח מחדשת המשנה בכל זאת הלווה משלם כי הוא עיקר המרוויח והוא נהנה יותר מה מההלוואה הזאת ראינו במשנה לגבי ששטר מכירה מי חייב להיות נוכח כמובן המוכר כי הוא בעצם כעת מעביר את החפץ לקונה ומי זה שצריך לשלם מי שנהנה יותר כמובן הקונה אז כותבים שתר המוכר הוא צריך להיות נוכח אף על פי שאין הלוקח נמצא שם וכולי ומי משלם את השכר הלוקח שואלת הגמרא פשיטה שה לוקח הקונה משלם כי הרי הוא מרוויח שעל ידי השטר יהיה לו הוכחה שהוא קנה את החפץ ר את הגמרא לא צריכה אלא במקרה כזה שהמוכר רוצה כבר שהשדה תלך ממנו מוכר שדה ומפני רעתה אז המוכר גם נהנה מהמכירה הזאת בכל זאת רק הקונה צריך לשלם לגבי שטרות של אירוסיים שההורים של החתן והכלה מחליטים כמה הם נותנים אז צריכים ששניהם יהיו הם כותבים שתר אירוסים וכולי כתוב שמה שהחתן משלם שכר לסופר שכותב את השטר מה כל אחד מתחייב לתת שואלת הגמרא פשיטה פשוט שחתן משלם הוא הרי מקבל את כל הכסף הזה תרצת הגמרא לא צריכה המשנה לא היייתה צריכה לחדש אלה ד אפילו אם החתן הוא תלמיד חכם צוב מרבנן שחמי מוכן לשלם הכל שיזכה לחתן תלמיד חכם זה דבר שאין אין אין לו שום כל כל עון של העולם שווה דבר כזה ניכ לחמו לקרוב חמי רוצה מאוד בקידושין יתן את כל כר הסופר אולי ממש לא בפועל מי מרוויח את הכסף אותו חתן אז הוא צריך לשלם את סחר הסופר לגבי שטר הסכם בין בעל שדה לבין הפועל אומרת המשנה הם כותבין שטר של הסכם הריסות שהפועל מקבל חלק ממה שיגדל חצי שליש או רבע או לנות שהוא מקבל סכום קצוב וכולי אן כותבים את השטר הזה אלא מידת ש שניהם צריכים להיות נוכחים בזמן הכתיבה גם בעל השדה וגם הפועל וכתוב שם שהמקבל הפועל הוא משלם שכר הסופר שואלת הגמרא פשיטה הוא הרי נהנה הוא מקבל פרנסה צת הגמרא לא צריכה אלא שמקבל שדה שצריך להביר אותה היינו להשאיר אותה בלי שום זריעה כמה ש שנה או שנתיים בורה כי השדה צריכה קצת מנוחה ואם כן בשנה שנתיים האלה הרי המקבל לא נהנה מזה שהוא כעת חותם הסכם עם בעל השדה בכל זאת כיוון שבהמשך עוד יגדל כאן הרבה דברים טובים בשדה אז הוא צריך לשלם שכר על הסכם ה הריסות או הקבלנות בינו לבין בעל השדה לגבי שטרי בירורי אז כתוב אין כותבין שטרי ביורן אלא מידת שניהם וכולי מהי שטרי בירורי כאן בבבל הכה תרגמו פרשו שזה הכוונה שטרי טענת הסופרים בבית הדין כותבים את הטענות של בעלי הדין ועל פי הכתיבה הזו הדיינים דנים אב ירמיה ברבא אמר שטרי בירורי הכוונה כל אחד מהבעל דין בורר דיין אחד שהוא רוצה שיידון אצלהם זה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושני הדיינים בוררים להם דיין שלישי שישב איתם וכותבים את זה בשטר זה נקרא שטרי בירורי ואת השטרות האלה שטרי הבירור ראינו במשנה שאין כותבין אלא מדעת שניהם דעת הטובע והנתבע הם שניהם צריכים להיות נוכחים לפי דעת רבנן כותבים אחד ום שניהם שותפים בסכר הסופר רבן שמעון בן גמליאל אומר לשניהם כותבים שניים לזה בעצמו ולזה בעצמו במה הוויכוח לימה נאמר בקופי על מידת סדום כ מפלגי שיש ביניהם ויכוח האם אפשר לקפות על זה שדורש שני השטרות והוא לא רוצה שכל הטענות יהיו אצל אחד ובשביל זה צריך לשלם יותר שזה נחשב כמו מידת סדום כמו שכתוב במסכת אבות פרק ה משנה י שהאומר שלי שלי ושלך שלך זו מידה בינונית ואש אומרים זו מידת דום כותב הרשם אותו דבר גם כאן כשאדם מבקש שהטענות שלו יהיו אצלו והטענות של השני יהיו אצל השני ובעצם נמצא שתצטרכו כאן לשלם שני השטרות שזה מדת סדום בזה הוויכוח דעת רבנן דמר סבר קופין על מידת סדום שניהם יתנו שכר לכתוב שטר אחד שיהיה לשניהם ורבן שמו גמליאל סובר אין כופין על מידת סדום זכות אחד מהם לומר שהוא אינו נותן שכר לשטר משוטה אפילו הוא רוצה שהיה לו שטר לבד וזה הוויכוח ח הגמרא לא דכולה על מ קופין על מידת סדום בודאי אנחנו לא יכולים לחייב מישהו לשלם כסף רק בל שהשני רוצה שכל אחד יהיה לו שטר בנפרד אם זה מידת סדום ודאי שנקפו אותם נשלם יחד ולחסוך לשלם פחות הך היינו טעמה דרבן שמון גמליאל מה הסיבה כאן שרבן שמון גמליאל אומר שזה טענה נכונה שכל אחד רוצה שיהיה לו את הזכויות שלו אצלו וזה לא נקרא מידת סדום כיוון שיש לו הפסד אם הטענות שלו יהיו אצל השני אם יהיה כאן שטר משותף לשניהם דמר לי אחד אומר לשני לא ניח לי דבי זכותך גבי זכותי אני לא רוצה שהטענות שלי שהם לזכותי יהיו כתובים באותו שטר כמו הטענות שלך שהם לזכותך דד מית עליי כאריה ארבע אתה תהיה עליי כמו אריה שבא במערב כל פעם תראה את השטר ואז תראה את הטענות שלך אז את הטענות שלך אתה מכיר אבל אתה שוב פעם תיזכר בטענות שלי ואתה תתחיל עתון משם טענות נגדי אתה תראה את הטענות שלי ואז נבוא ו על ידי זה יהיה מריבה כל פעם אתה תיזכר במה שאני טוען וכולי המריבה רק תגדל ותפרוץ לכן אני רוצה שהזכויות שלי הטענות לטובתי יהיו אצלי והזכויות שלך והטענות לטובתך יהיו אצלך והכל יבוא על מקומו בשלום אומרת המשנה הרי אנחנו יודעים שאם אדם נתן הלוואה לחברו וחברו בא ושילם חלק מההלוואה אז נותנים לו שובר שטר שהוא שילם חלק מההלוואה ומשאירים את שטר ההלואה אצל המלווה כאן היה אחד שעשה טעות פרה מקצת חובו ובמקום להטריח את המלווה שיכתוב לו שובר השליש לובה את שטרו ביד אדם שלישי ואמר לו אם לא אתן לך המלווה את המשך תשלום מכאן ועד יום מסוים יום פלוני אתה השלישי שהשטר מופקד אצלך תן לו בחזרה את שטרו והוא יוכל לגבות שוב את כל החוב אוודאי שבן אדם לא תכנן שכשיגיע אותו יום מסוים הוא לא ישלם אם הוא היה יודע הוא לא היה מתחייב התחייבות כזאת זה נקרא הסמכתה שאדם שמחה דעתו שהוא לא הצטרך לשלם הגיע הזמן ולא נתן את תרת החוב רבי יוסי אומר אף על פי שזה השמחת זה קונא וייתן אותו אדם שלישי את השטר למלווה אף על פי שיכול להיות שהוא יקבה את כל החוב שוב רבי יהודה אומר לו שמחת לא קונה לכן לא יתן למלווה אלא ישאיר את זה אצל אותו אדם שלישי מה הויכוח במה קמיפלגי בהסמכת רבי וסי סבר השמחת התחיבות שאדם מקבל על עצמו מספק שתלוי בתנאי ידוע בלי גמירות דעת שהוא לא גמר דעתו הוא לא באמת התכוון לשלם בכל זאת קניה אותו דבר גם כאן כ שהלווה מסכים שאם הוא לא לא ישלים את התשלום עד יום מסוים אז אותו אדם שלישי יחזיר את השטר למלווה שיוכל לגבות את כולו הוא היה בטוח שהוא יחזיר עד אותו יום והוא לא יצטרך להגיע לידי זה בכל זאת סובר רבי יוסי שזה קונה רבי יהודה סובר לא אסמכתה לא קניה אף על פי שהלווה הסכים האדם השלישי לא יכול להחזיר את השטר למלווה כי לא שמכה דעתו לא הייתה ג מרו דעת הוא לא התכוון שבסוף באמת הוא לא ישלם עד אותו יום מסוים מה ההלכה אמר רב נחמן אמר בשם רב ברבוע שמר בשם רב הלכה כרבי יוסי ששמחת קונה כיתו לקמי דרבי עמי כשהביאו לפני רבי עמי ללמד דיני אסמכתא אמר לה לתלמידיו וכי מאחר שרבי יוחנן רבנו מלמדנו פעם ראשונה ושנייה בכמה מקומות הלכה כרבי יוסי ששמחת קונה אני מה אעשה לא יכול לחלוק עליו ולומר ששמחת לא קונה בכל זאת הגמרא אומרת שההלכה ה שההלכה הא לא כמו רבי יוסי ואין הלכה כרבי יוסי אלא הסמכתה לא קונה משנה נוספת מי שנמחק אשת הרחוב שלו נמחק הוא מחפש ידים שיכולים להעיד על השטר הזה מעמיד עליו עדים ובא לפני בית הדין ועושים לו קיום וכותבים איש פלוני בן פלוני נמחק השטר שלו ביום פלוני והעדים כותבים את כל הפרטים מתי הייתה ההלוואה ממי הוא לוה כמה הוא לווה וכן מי היו העדים פלוני ופלוני היו העדים של השטר והם חותמים מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא ש הדיינים הם אלה שכותבים ים את השטר הזה של הקיום איזה הוא קיומו הדיינים כותבים במושב שלושה היינו במותב תלת האונה כותבים את השמות שלהם אןנו פלוני ופלוני ופלוני הוציא פלוני בן פלוני שטר מחוק לפנינו כותבים באותו יום יום פלוני מי היו העדים פלוני ופלוני עדיו אבל זה חייב להיות שהדיינים מקיימים שההלוואה באמת היייתה לא מספיק שמקיימים שיש כאן עדים שמעידים מה היה כתוב בשטר כי אם אנחנו יודעים מה היה כתוב בשטר זה עדיין לא אומר שהוא לא מזוייף לכן דווקא אם כתוב בו שהדיינים כותבים וזקנו חקרנו לעדותם של עדים ונמצאת עדותן מכוונת שהם יכולים לקיים את החתימות שזה באמת חתימות טובות ולא מזוייפות החתימות המקוריות שהיו כאן על השטר אם הדיינים באמת ביררו שההלוואה הזאת באמת היייתה והשטר הזה באמת כשר אז גובה ולא צריך להביא ראיה ואם לאו אם לא הוסיפו את זה צריך להביא ראיה על כל הדברים שהוא טוען שהיה כתוב בשטר ולא רואים אותו לפנינו עוד אומרת הברייתא אם אנחנו רואים שטר קרוע אז זה תלוי אם הוא נקרא על ידי אדם פסול אם תקרע מעצמו כשר תכף הגמרא תבאר איך אפשר לדעת את זה אם אדם קרא את זה או שזה נקרא מעצמו עוד אומרת הבריתה אם השטר נמחק או נטשת ש תלוי אם רישומו ניכר אפשר לקרוא מה כתוב בו כשר ואם לא לא הבנה את הגמרא כעת לגבי השטר קרוע איכי דמי נקרא על ידי אדם שהוא פסול איכי דמי נקרא תקרע מעצמו שהוא כשר אמר רב יהודה נקרא שהוא פסול היינו קרע של בית דין תקרע מעצמו זה קרע שאינו של בית דין איך ידע מקרע של בית דין מביאה הגמרא עעל זה שני דבר שני תירוצים תירוץ ראשון אמר רבי יהודה אם קרוע מקום ח תמת האדים או המקום של הזמן או מקום התורף שזה שם הלוה והמלווה והסכום זה נקרא קרע של בידין והשטר פסול אבל אם קרוע סתם מהצד משהו שהוא לא מבין הדברים האלה או מהטופס של סתם הנוסח אז זה כשר הבעייה אמר אם הקרע הוא לאורך והרוחב שתי וערב זה נקרא קרע של בדין והשטר פסול כי זה אומר שכבר גבו את מה שכתוב כאן בשטר ואם זה לא לאורך לרוחב אז הוא אומר שזה סתם נקרא א מעצמו ואם כן השטר הזה עדיין כשר ועד כאן דף קסח [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: