הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קנב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קנב

[מוזיקה] בב בטרה דף קנב מתחילים בעזרת השם תחילת העמוד במילה התמר ביום כג סיוון כתבו סופרי המלך אחשוורוש שהיהודים ניתן להם להקהל ולעמוד על נפשם לחם ולהשמיד את כל מבקשי רעתם וחתמו בטבעת המלך ומסרו את ה כתבים בידי הרצים רוכבי הרכש האחשתרנים מה זה רוכבי הרכש רוכבי הסוסים זאת אומרת רכש זה סוס מביאה הגמרא חולה שנוטה למות נתן מתנת שכיב מרה את כל נכסיו לאחרים לפני מיתתו שכתוב בה שעשו קניין בבית מדרשו של רב משמו משמי דרב המרי אמרו ארכב ארי רכשי הרכיבו את המתנה הזאת על שני סוסים רכשי על שתי כוחות כמו שהגמרא תפרש מיד ושמואל אמר לא ידע נמה אדון בה אני באמת לא יודע מה הדין במקרה הזה והגמרא מבארת קודם את דברי רב בבית מדרשו של רב בשמו משמי דרב אמרי אמרו ארכ וטרי רכשי זאת אומרת המתנה הזאת הי בשתי כוחות מצד אחד הרי היא כמתנת בריא ומצד שני הרי היא כמתנת שכיב מרא לגבי מה הרי היא כמתנת בריא שאם עמד מחוליו כמו ברי שנתן מתנה אין דבר כזה שזה בטל גם כאן אינו חוזר ולגבי מה הרי היא כמתנת שכיב מרה שאם בין המתנות שהוא נתן הוא אמר הלוואתו שפלוני חייב לי אני נותן אות המתנה לפלוני אז זה מועיל הלוואתו לפלוני ואף על פי שאיין כאן את ה לובה שחייב את הכסף ואין כאן את אותו אחד שנותנים לו את המתנה הזאת את פירעון החוב זה לא מעמד שלושתן שזה תמיד קונה תמיד מועיל אף על פי שיש כאן רק את המלווה שהוא כעת החולה שנטה למות זה מועיל כ שזה כמו מתנת שכיב מר שבמקרה הזה זה מועיל זה דברי רב ושמואל אמר אני לא יודע מה לדון כאן לא ידע נמה הדון בה שמה כיוון שלא היה צריך קניין ובכל זאת עשו אז אקרו את כוח מתנת שכיב מרה מזה ולא גמר בדעתו לקנותו אלא בשטר כמו בריא והרי קניין שטר אפשר לעשות רק בחיי הנותן ופה הוא התכוון לעשות לעשות את זה כמו מתנת שחיב מרע ואיין שטר לאחר מיתה ומרת שכיב מרע מקנה לאחר מיתתו וכאן הוא הרי התכוון לתת את זה בשטר כמו שכיב מרע אחרי מיתתו אז כאן זה לא כמו שכיב מרע וגם מצד שני מתנה רגילה אין כאן כי אי אפשר להקנות אחר מיתה וכאן הוא התכוון לקנות אחר מיתה מביאה הגמרא ורמי דרב הד רב וד שמואל דשמואל יש סתירה גם בין דברי רב וגם בין דברי שמואל מה שהם אמרו כאן למה שהם אמרו במקום אחר ד שלח רבין בשם רבי אבאו משמיד רבי אבאו הבו יד ה תהיו יודעים ששלח רבי אלעזר לגולה בשם רב משום רבינו חולה נוטה למות שכיב מרא שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ואחר כך הוא מת אין כותבין ונותנין אחרי שהוא מת כי הרי הוא אמר לי לעשות שטר שמה לא גמר לקנותו בעל פה כמו מתנת שכיב מרה אלא רק בשטר וכעת אין שטר לאחר מיתה כמו דברי שמואל אז אם כן רואים כאן שרב פתאום אומר כמו דבריו של שמואל אז סותר את מה שהוא אמר קודם ומצד שני אמר רב יהודה אמר בשם שמואל ההלכה היא הלחתה כותבין ונותנין שהוא ציווה לכתוב מה שהוא אמר לעשות שטר זה בשביל להוסיף על כוחו שיהיה כמו מתנת בריא כמו דבריו של רב אז אם כן דבריהם של רב סותרים ודבריהם של שמואל סותרים כשד רב דרב קש דשמואל דשמואל תרצת הגמרא דברי רב על דברי רב לא קש זה לא סותר מה שרב אומר שכותבים ונותנים מדובר דכן מיני שממש עשו קניין אז הוא פא את כוחו גם כמו מתנת שכי מרה וגם כמו מתנת בריא מה שרב אומר שלא כותבים מדובר דלא קנו מני שלא הספיקו לעשות קניין מה שהיה סתירה בין דברי שמואל על דברי שמואל לא קשיה זה לא סותר כי שהוא אמר שכותבים ונותנים זה דווקא שהוא הוסיף בשטר וקנין מיני כמו שנראה בהמשך והוא במפ את כוכו וזה באמת מקרה מיוחד שנראה בהמשך ששמואל מודה שזה כן מועיל מספרת הגמרא יתיב ישב רב נחמן בר צחק אחרי רבה אחורי דרבה וייב רבה רב ישב לפני רב נחמן כמי דרב נחמן וכב מני רבא שאל את רב נחמן ורב נחמן בר יצחק שומע את הדיון את הדברים שואל אותו השאלה כזאת מי אמר שמואל וכי הוא אמר דבר כזה שמה לא גמר לקנותו אלא בשטר ואיין שטר לאחר מיתה והרי אמר רבי יהודה אמר בשם שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אף על פי שעשו קניין קנו מידו אם הוא עמד מחוליו הוא חוזר בו ממתנת שבידו שלא היה הקניין אלא מחמת המיתה משמע שאם הוא מת המקבל קנה אף על פי שהיה כאןן נין לא אומרים שאולי הוא גמר בדעתו להקנות דווקא בשטר ואך ולי בידי רב נחמן עשה איזה סימן לרבא והשתק ואז רבא שתק כי קם כשרב נחמן קם והלך אז רב נחמן בר יצחק ששמע את הדברים הוא שאל את רבא אמר רב נחמן בר יצחק לרבא מה יכב לך איזה סימן הוא ירא לך אמר לי אז רבא השיב ללא הוא רמז לי שזה לא סותר כי מה ששמואל אמר קנה מדובר במפה את כוחו נו מה זה מייפה את כוחו היחידה מי מייפה את כוחו אמר רב חסדה שהוא כותב בשטר והקניין שקנינו מהחולה הזה בא להוסיף על המתנה הזאת וקנין מיני מוסיף על מתן תדה ליפות את כוחו חוץ מהמתנה בעל פה במקרה כזה גם שמואל מודה שיש כאן גם את הכוח של קניין וגם את הכוח של מתנת שכיב מרה אומרת הגמרא פשיטה אם החולה שנוטה למות כתב ל זה את נכסיו אבל הוא לא נתן לו את השטר ואחר כך הוא כתב למישהו אחר את נכסיו לזה היינו זה מה שראינו דחית הרב דימי כשהוא הגיע מארץ ישראל לבבל הוא אמר מתנת שכיב מרה אחת מבטלת מתנת שכיב מרה אחרת דייתיקי מבטל את די תיקי ומה שהוא כתב אחר כך זה מה שקיים ואם אותו חולה כתב את נכסיו וזיכה את השטר לזה ואחר כך כתב את נכסיו וזיכה את השטר לאדם אחר זאת אומרת הוא לא רק כתב אלא גם זיכה ויקנה לאחד ואחר כך קנה על השני רב אמר הראשון קנה כי הוא קנה לו את זה קודם הוא לא יכול אחרי זה לקנות למישהו אחר דבר שהוא כבר הקנה לראשון ושמואל אמר השני הוא זה שקנה הסיבה שרב אמר ראשון קנה כי הרי היא כמתנת בריא הוא הולך לשיטתו ש מתנת שכיב מרה שכתוב בקניין מקבלת את שתי הכוחות גם של מתנת בריא אז אם כן מתנת בריא הוא לא יכול לחזור בו ומה הסיבה ששמואל אמר ששני קנה הרי היא כמתנת שכיב מרה הוא הולך לשיטתו ש הוא אומר לפי דעתי אני לא יודע מדנים במקרה כזה שהשיב מרק כותב קניין וכיוון שהוא מסתפק אם בכלל היה כאן קניין אז השני קונה הראשון לא קנה שואלת הגמרא והרי כבר נחלקו בזה רב ושמואל הפליגו בה אחד הזמנה ו כבר היה את הויכוח אזה למה צריך להביא את אותו ויכוח פעם שנייה היה ויכוח לגבי מתנת שכיב מר שכתוב בקניין מתרצת הגמרא צריכים להביא את הוויכוח בשתי המקומות תמר בהא אם זה היה נאמר במקרה ההוא הייתי אומר בהא כ אמר רב דווקא אז אומר רב שאותו אחד מקבל גם דין מתנת בריא משום ד קנו מיני כי היה כאן קניין אבל בה כם במקרה שלה שלא עשו קניין דלא קנו מיני הימה הייתי אומר שאיין לו את הכוח של מתנת בריא כי לא היה כאן קניין בפועל ומודה לי לשמואל הוא יודע לשמואל והתמר בה אם זה אנימר כאן הייתי חושב דווקא כאן שלא עשו קניין באכ אמר שמואל שאיין כאן תוקף של מתנת בריא אבל בהך כשכן עסו קניין יש תברה שהוא פא את כוחו כמתנת בריא הימה מודה לשמואל לרב אולי הוא יודע שזה כן עם תוקף של קניין גמור כמו מתנת בריא צריך לכן צריך לחדש שהם נחלקו בשני המקומות כך בסורה שנו את הוויכוח של רבו שמואל מתנו החי אבל בפומבדיתא שנו בצורה אחרת מתנו החי אמר רב ירמיה בר אבא שלחו לי מביתו של רב לשמואל ילמדנו רבנו קשו משמואל יאמר להם מה הדין של שכיב מרה חולה נטה למות שכתב כל נכסיו לאחרים וקנו מידו עשו גם קניין מה הוא שלח להוא אז הוא שלח להם כיוון שהיה כאן קניין אז ה אז ההוא שקנה זכה והחולה לא יכול לחזור בו אין אחר קניין כלום וכל שכן שההוא לא יכול עכשיו לקנות את זה למישהו אחר התלמידים היו סבורים בהתחלה מני תלמידים של רב היו סבורים בהתחלה הנה מילה מתי ה הוא לא יכול לחזור בו ממה שהוא יקנה לראשון זה דווקא אם הוא רוצה להקנות את זה לאדם אחר אבל אם הוא עמד מחוליו והוא רוצה להחזיר את זה לעצמו לא מנאו אותו והוא יכול לחזור בו אמר לו רב חסדה כי הת רבונה מכופר כשההוא הגיע פירשה שאפילו לעצמו הוא לא יכול לחזור בו בין לעצמו בין לאחרים הוא לא יכול לחזור בו במקרה שהוא עשה קניין מספרת הגמרא ההוא חולה נוטל עמוד שכתב נכסיו לאחרים והוא גם עשה קניין דכאן ומני והוא עמד מחוליו והוא רצה לחזור בו אתה לקמי ד רבונה אמר לו רבונה מה יהיה בדך מה אני אעשה בשבילך דלא הקנית כד מקנון ש לא קנת כמו שחולה נוטה למות רגיל מקנה כי אתה עשית גם קניין כיוון שעשית קניין אתה כבר לא יכול לחזור בך ועד כאן דף קנב [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: