הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קמח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קמח

[מוזיקה] בב בטרה ד קמח מתחילים בעזרת השם דף קמז עמוד ב שורה השמינית מלמטה אמר רבה אמר בשם רב נחמן כמה כוח יש למילה שאדם מוציא בפיו חולה נוטה למות שכיב מר שאמר יגור ידור פלוני בית זה או יוכל פלוני פירות דקל זה והוא רוצה שאותו מקבל יזכה בבית או בפירות לא אמר כלום עד שיאמר את המילה תנו תנו בית זה לפלוני וידור בו או תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו צריך לומר לשון קניין פלא פלאים הוא רוצה לתת בית לאיזה אחד מחלק את הנכסים שלו לפני מותו הוא צריך לדייק במילה שהוא אומר לומר לשון קניין אבל אם הוא רק אמר שהוא יגור בבית הזה זה לא מועיל ההוא לא קנה היה צריך לומר תנו ב את זה לפלוני כן פירות דקל אם הוא רק אמר שההוא יאכל פירות דקל זה ההוא לא קנה צריך לומר לשון קניין תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו שואלת הגמרא לממר זה בא לומר לנו דסבר רב נחמן רב נחמן סובר שכיב מרע חולה שנטה למות הכללים שלו זה כמו אדם בריא סב רב נחמן מילתא דית בבריאת בשכיב ר דלת בברי לת בשכיב מרע דבר שקונה באדם בריא קונה גם בשכיב מרע ודבר שלא קונה באדם בריא לא קונה בשכיב מרע ולכן כמו בדם ברי שבא להקנות נכסיו לאחר צריך שיהיה קניין לשון קניין גם כשחולה נוטה למות בא לתת נכסיו למישהו אחר צריך לומר לשון נתינה לשון קניין והרי אמר רב אמר בשם רב נחמן שכיב מרה חולה שנוטה למות שמישהו לבה ממנו כסף בלי שטר בעל פה וכעת החולה אומר תנו הלוואת לפלוני אני רוצה שהלווה במקום שיחזיר לי יחזיר למישהו אחר דבריו קיימים והלוואת עוברת לפלוני ואף על גב ד לכאורה לט ובריא מה בריא אדם בריא יכול לומר בהלוואה שמישהו חייב לו ואיין לו שטר על זה שבמקום שיחזיר למלווה יחזיר לחברו אם כן רואים ש מתנת שכיב מרה יש לה יותר כוח מתרצת הגמרא רב פפא אמר הועיל והיורש של אותו חולה היה יורש את ההלוואה הזאת בלי שהיה צריך לומר כלום לכן כיוון שמתנה של חולה נוטה למות זה כמו ירושה אז יכול גם לתת את זה לאדם באמירה לבד שבמקום שיחזירו לא ליורשו יתנו את זה למישהו אחר אבל רבח בריד רביק אומר מי אמר שהלוואה אדם בריא לא יכול להקנות למישהו אחר איטא בברי וכמו דבריו של רבונה שאמר בשם רב דמר רבונה אמר רב אם המלווה אומר ללווה המנה שלי שהלוואי לך שהוא בידך במקום להחזיר אותו לי תנה הו לפלוני אם זה במעמד שלושתן שגם המלווה וגם הלווה שהוא אומר לו ותן את זה לפלוני וגם אותו פלוני שלושתם פה נמצאים אז אותו פלוני קנה בדיבורים בלי קניין בלי עדים אז אם כן גם אדם בריא יכול למכור להעביר את ההלוואה בעל פה שלו למישהו אחר אז גם שכיב מרה יכול לעשות את זה מביאה הגמרא ספה כי בעיה להו ולפי אחד הפירושים ברשב גם כאן מדברים על חולה שנטה למות שציווה לתת דקל לאדם אחד ואת הפירות של הדקל לאדם אחר מה הוא מי שייר מקום הפרי הפירות כשנתן את הדקל לאדם אחד הוא שייר לעצמו את הפירות ומקום הפירות היינו הענפים ואחר כך כשהוא נתן השני את הפירות הוא שיהר לעצמו את הענפים אז אם כן זה נתינת שכיב מרע שהוא שייר משהו ובמשנה כתוב שאם השכיב מרע חילק את נכסיו ואחר כך הוא חזר ובריא עמד מחוליו אז אם הוא לא ש לעצמו כלום המתנות שלו מבוטלות כי עומדים את דעתו שהוא התכוון לתת רק על מנת אם הוא לא יחייה עכשיו שהוא חי כל המתנות שלו בטלות אבל אם הוא שיר לעצמו משהו המתנות שלו קיימות אז כאן נאמר שהוא נתן את הדקל לאחד ואת הפירות לאחר אבל את המקום של הפירות הוא שייר לעצמו ואם כן המתנות שלו קיימות או שנמר שהוא לא שיער כשהוא נתן את הדקל הראשון התכוון לתת לו את כולו אחר כך הוא חזר בו ונתן רק את הפירות לשני ולעצמו לא שיהר כלום אם תמציא אם תמצא מקור לומר כמו הצד השני שהוא לא שיהר לעצמו כלום עדיין יש ספק אולי רק לאחר לא הבי שיעור אבל כששיר לעצמו את הפירות והוא אמר אני נותן לאחד את הדקל חוץ מפירותיו מה הוא האם הוא התכוון לשייר גם את הענפים או רק את הפירות אמר רבה אמר בשם רב נחמן אם תמצא לומר ש הנותן דקל לאחד ופירותיו לאחר אז לא היה בדעתו לא הי שיעור על מקום פירי אבל אם הוא נתן דקל לאחד ואת הפירות הוא שיער לעצמו שיר פירותיו לפניו אז הוא שיער את מקום הפירות פר ואם כן הוא כן שיר לעצמו משהו מה הטעמה כיוון שלכל לגבי נפשי שהוא משייר לעצמו בעין יפה הוא משייר לא רק את הפירות אלא גם את המקום על גבי הדקל אז אם כן הוא שיר לעצמו קרקע כלשהי ואם כן שאר המתנות שהוא נתן קיימות אמר לי רבי אבא לרב לרב השי אנחנו את השאלה והתשובה של רבא בשם רב נחמן עד ברי רבי שמעון בן לקיש שנינו את זה מתנן לה דמר רבי שמעון בן לקיש כאן מדברים ממש של מכירה לפי כל הפירושים המוכר בית לחברו קומה ראשונה ואמר לו על מנת שהקומה העליונה הדיוטה העליונה שלי אז הקומה העליונה שלו דיוטה שלו ועל זה היה הספק כי בא אלי הוא אם הוא נתן בית עם חצר לאדם אחד הקומה הראשונה קומת קרקע נתן לאדם אחד ואת הקומה העליונה את הדיוטה הוא נתן לאדם אחד אחר מה הוא מהי שיעור האם הוא יקנה לבעל הקומה העליונה זכות לשים ורות על הקיר שלו מעל החצר באוויר של החצר או לא ואם תמצא לומר שלא אם הוא מכר בית קומה קרקע עם החצר לאחד ורק את הדיוטה לאדם אחד אחר לא הבה שיעור אותו אחד אין לו זכות לשים קורות באוויר של החצר השאלה תהיה כשהוא נתן בית ואמר אני נותן לך את הבית חוץ דיוטה חוץ מהקומה העליונה שבעצם לא היו צריכים להוסיף את זה מה הוא אמר רבה אמר בשם רב נחמן אם תמצא לומר בית לאחד דיוטה לאחד לא אבי שיעור אם הוא הוסיף ואמר מפורש אני נותן לך את הבית הקומה הראשונה קומת קרקע עם החצר חוץ מהקומה העליונה חוץ דיוטה הוי שיעור וליבה דרב זי לפי דבריו של רב זבידה אמר בפרק הרביעי שאם הקונה רצה להוציא בה בקומה העליונה קורות זיזין מוציא עלמה רואים שכיוון ד שייר את הדיוטה שהוא נתן לראשון את הקומה הראשונה את ה קומת קרקע הוא שייר את הקומה העליונה אומרים שאת מקום הזיזי נמי שייר גם הוא שייר לזה שיתן לו את הקומה העליונה שיוכל להוציא גם קורות באוויר של החצר אמר רב יוסף בר מניומי אמר בשם רב נחמן חולה שנטה למות שכיב מרה שכתב כל נכסיו לאחרים ולא השאיר לעצמו כלום בודקים במעשיו רואים אם בשעה שהתחיל לחלק היה בדעתו לחלק את כל נכסיו ולא לשאר לעצמו כלום אז אם בסוף הוא מת קנו כולן ואם הוא עמד מחוליו חוזר בו מכולן וכולן כמו שראיינו במשנה שעומדים את דעתו שהוא נתן את הכל על דעת שהוא לא יקום מחוליו אבל ברגע שהוא קם מחוליו הכל מבוטל ואם רואים שהוא מחלק את נכסיו באופן שהוא נמלך בהתחלה הוא נתן חלק ושתק ואחר כך נמלח לתת עוד ואז עוד עד שבסוף הוא נתן את הכל אז אם הוא בסוף מת קנו כולם ואם הוא עמד מכל יו אז הראשונים שהוא נתן להם זכו כי הוא שיהר לעצמו האחרון שקיבל שאז כבר לא נשאר כלום לאותו שכיב מרעה אי ממנו הוא כן חוזר אינו חוזר אלא באחרון שבהם שואלת הגמרא ודיל מה אולי גם אם הוא בהתחלה שתק זה נראה לך כמו שהוא חזר בו והחליט לתת בתחלה וא נתן לאחד חלק ואז הוא שתק ואתה רואה שנותן לו עוד אחד עוד חלק ועוד חלק מי אמר שהוא כל פעם החליט להוסיף עוד חלק ועוד חלק אולי כבר בהתחלה הוא התכוון לחלק את כל נכסיו רק היונק ה מאיין כל פעם הוא חשב למי לתת את החלק הבא ודרייב אחר כך הוא אמר למי הוא נותן מי אמר שבהתחלה כשהוא נתן חלק אז זה נתינה גמורה כי הוא שיער לעצמו את החלקים האחרים מתרצת הגמרא סתמי סתמו דשכיב מרע מידק דייק ועד אר יהיב בהתחלה הוא חושב היטב למי הוא יתן כל קרקע ואחר כך הוא מחלק אותם אחד אחרי השני אז אם כאן אנחנו רואים [מוזיקה] שהוא נתן לאחד והמתין אז כנראה שכשהוא המתין הוא התכוון לא לתת יותר ורק אחר כך הוא חזר בו ונתן יותר אז לכן למי שקיבל את החלקים הראשונים שכשהוא קיבל אותו שכיב מר שיר לעצמו אז גם אם בסוף הוא קם מחוליו אלה זוכים בחלקם כי כשהם קיבלו אותו אחד שיר לעצמו ורק האחרון שקיבל ש כשהוא קיבל כבר השכיב מרא לא שאיר לעצמו כלום זה אנחנו אומדים את דעתו של השכיב מרא שהוא התכוון רק אם הוא לא יקום מכל יור רק אז הוא נותן אבל אנחנו לא אומרים שהוא כבר בהתחלה התכוון לתת את הכל ולכן גם הראשונים אם בסוף הוא קם מכול ו יצטרכו להחזיר כי בדרך כלל כשבן אדם נותן הוא כבר החליט מראש שהוא נותן אז אם כן לא יתכן שכשהוא המתין אח אחר כך זה היה סתם שהוא מאיין למי לתת את השאר אם הוא התכוון לתת את הכל הוא היה נותן את הכל אחד אחרי השני כי הוא כבר היה מחשב מראש את האלו שהוא הולך לתת להם אם אתה רואה שהוא נתן והמתין ואחר כך נתן עוד ועוד פעם המתין משמע שהוא כל פעם החליט לחזור בו ולתת עוד חלק ועוד חלק עד שהוא נתן את הכל אמר רבח בר מניומי אמר בשם רב נחמן חולה למו שכיב מרה שכתב את כל נכסיו לאחרים ומד מחוליו אז הוא חוזר בו אבל אינו חוזר בו במקרה שחיי שינן חוששים שמה יש לו נכסים במדינה אחרת ואותם הנכסים הוא שיהר לעצמו ואם תשאל אל מתניתין דקתני במשנה שלנו שכתוב שאם הוא לא שיר ככה כלשהוא אין מתנתו קיימת אם הוא בסוף עמד מחוליו אנחנו עומדים את שהוא לא התכון על דעת זה לתת איך הם משכחת לה באיזה מקרה מדובר אמר רב חמה במקרה שהוא אומר כל נכסי הוא נותן אז אנחנו יודעים שהוא לא שיהר כלום כי גם אם יש לו נכסים בחוץ לארץ גם אותם הוא נותן אבל רבח בר מניומי מדבר במקרה שהוא לא אמר כל נכסי אלא הוא חילק את הנכסים שאנחנו מכירים אנחנו לא יודעים אם יש לו עוד חוששים אולי יש לו עוד ולכן גם אם הוא קם מחוליו אז אנחנו מעמידים את הנכסים ש נתן בחזקת אלה שקיבלו רבשי אמר במשנה מדובר במחזק לנ ד לטלי שידוע לנו שאין לו עוד קרקעות ולכן ברגע שהוא נתן את מה שידוע לנו שיש לו ומוחזק לנו שאין לו יותר אז אנחנו עומדים את דעתו שהוא לא באמת התכוון לתת את כל נכסיו ולכן אם הוא קם כו ו אז המתנות שלו מבוטלות ומה שרוח הבר מניו מדיבר כשאנחנו לא מכירים את נכסיו ואז אנחנו אומרים טוב מה שהוא חילק אנחנו יודעים אבל אולי יש לו עוד נכסים ולכן את זה אנחנו טולים אולי הוא שייר לעצמו ומה שהוא לק נשאר אצל המקבלים מסתפקת הגמרא חולה שנוטה למות שכתב את כל נכסיו לאחד ואחר כך חזר בו וחלק מהנכסים נתן למישהו אחר היא באה אליו החזרה שהוא חזר בו במקצת שהוא נתן לשני הו חזרה בכולה זה נחשב שהוא חזר בו לגמרי ממה שהוא נתן לראשון וכעת מה שהוא נתן לשני של השני והשאר הו משאיר אצלו או לא או שנמר מה שהוא נתן לשני הוא החליט לתת בסוף לשני ולא לראשון אבל מה שהוא לא נתן לשני הוא השאיר אצל הראשון ואם כן אם בסוף הוא עמד מחוליו אז אם נאמר שכשהוא נתן חלק לשני הוא חזר בו לגמרי ממה שהוא נתן לראשון נמצא שהוא שיהר לפניו חלק מהנכסים אז כשהוא עמד מכל יום מה שהוא נתן לשני השני זכה ומה שהוא לא נתן לשני נשאר אצלו אם כן מתנתו מתנה אבל אם אנחנו אומרים שהוא לא חזר בו אלא חלק ממה שהוא נתן לראשון הוא חיל תסוף לתת לשני אבל מה שהוא לא נתן לשני הוא השאיר אצל הראשון נמצא שהוא חלק את כל נכסיו אז ומד מכליו כל המתנות שלו בטלות והוא זוכה בהכל כי על דעת זה הוא לא נתן במסקנה הגמרא אומרת ש הוא כן שיהר אצל עצמו מה שהוא נתן לראשון הוא ביטל לגמרי ומקצת הוא נתן לשני ומה שהוא נתן לשני נשאר אצל השני בהתחלה הגמרא מנסה להכריע מברייתא תשמ חולה שנטה למו שכתב את נכסיו בהתחלה את כולן לאדם אחד לראשון ואחר כך הוא חזר בו ונתן מקצתן לשני אומרת הברייתא השני קנה והראשון לא קנה מה באיזה מקרה הבריתה מדברת מסתפקת הגמרא הבא אלהו חולה נוטה למות נתן את כל נכסיו לאדם אחד אחר כך הוא חוזר בו במקצת וחלק מהנכסים נותן למישהו אחר הוו חזרה בכולה האם זה אומר שהוא ביטל לגמרי את מה שהוא נתן לראשון והוא החזיר את הכל לעצמו ומקצת שהוא הביא לשני זה הדבר היחיד שהוא נותן או לא מה שהו נתן לראשון ולא לקח ממנו ונתן לשני נשאר אצל הראשון ומה שה הוא נתן לשני זה יעבור אצל השני ואם כן נמצא שאם בסוף הוא יעמוד מכליו על הצד שאנחנו אומרים שהוא חזר בו ממה שהוא נתן לראשון נמצא שהוא שיהר לעצמו חלק ונתן לשני רק מקצת אבל על צד השני שנמר שמה שהוא נתן לראשון והוא לא נתן לשני הוא השאיר אצל הראשון ומקצת שהוא העביר לשני רק זה הוא נותן לשני ואם כן שניהם מקבלים אם כן הוא נשאר בלי שום נכסים אז הוא עומד מכל יום הוא מקבל את הנכסים בחזרה אליו מנסה הגמרא ריע מברייתא תשמ חולה נוטה למות שנתן בהתחלה את כל נכסיו לאדם אחד לראשון ואחר כך הוא חזר בו ונתן את מקצתן מנכסיו לשני אז השני קנה והראשון לא לא קנה באיזה מקרה מדובר כאן מה הי לב בשמת אותו חולה ואנחנו רואים שהראשון לא מקבל כלום רואים מכאן שכש נתן מקצת לשני הוא חזר בו ממה ש נתן לראשון דוכה הגמרא לא מדובר פה במקרה שהוא עמד מכליו מה אמור להיות על הצד שהוא לא חזר בו מהראשון אם כן הוא לא שיהר לעצמו כלום הוא נתן את הכל הראשון ואחר כך הוא החליט חלק לתת לשני ובעצם הראשון קיבל חלק אחד והשני חלק אחר והוא נשאר בלי כלום ואמרנו שאדם שנשאר בלי כלום עם מעמד מכו ור הכל חוזר אליו אז למה כתוב כאן שהשני קנה זה הגמרא תשאל בהמשך אבל בתחילה הגמרא סבורה שבמקרה כזה זה באמת השנית כן קנה החינמים הסתברה גם מסתבר לומר שמדובר שומן מחוליו בקטן סיפה מד שבהמשך שם בבריתה כתוב שאם נתן בהתחלה רק את מקצתן לראשון ואחר כך הוא חזר בו ונתן את כולם לשני אז הראשון קנה והשני לא קנה פלא אם אמרת בשלמה שמדובר פה במקרה שהוא עמד מכל ו מובן למה משום אחי שני לא קנה כיוון שהשני קיבל הכל החולה לשיר אצלו כלום אז במקרה שהוא עומד בכליו הכל חוזר אליו אלא אם אמרת שמדובר פה במקרה שהחולה מת טבו לקנו ששניהם קנו הוא לא שיהר לעצמו כלום למה כתוב שהשני לא קנה דוכה הגמרא אמר לי רב ימר לרב השי ותא נמי גם אם נעמיד את החלק הראשון במקרה שהוא עמד מכליו עדיין יש ראייה שאם הוא חוזר בו במקצת אז הוא חזר בו מהכל כי אם אמרת בשלם החזרה במקצת שהוא נותן למישהו אחר אחרי שהוא נתן לאחד את הכל הוא נותן לשני חלק אבי חזרה בכולה זה נקרא שהוא חזר בו מכל מה שהוא נתן לראשון היינו דשני מית קנה מובן למה השני קנה כמו שהבנו בהתחלה שמדובר פה אפילו עם מת כיוון שהוא נתן את הכל בהתחלה לראשון ואחר כך הוא נותן לשני מקצת זה אומר שהוא חזר במ שהוא נתן לראשון אז לכן רק השני זכה בין אם הוא עמד מכוו בין אם הוא בסוף מת זה מובן אלא אם אמרת שזה שהוא חזר בו כשהוא נתן לשני במקצת אז מה שהוא לא נתן לשני הוא משאיר אצל הראשון לא י חזרה בכולה אז אם כן נמצא שהוא חילק את כל נכסיו חלק לראשון וחלק לשני נבי כמחלק את כל נכסיו ואם הועמד מכל יול אחד מני לא לקנו אף אחד מהמהם לא זכה פוסקת הגמרא והיא הלחתה ההלכה בשאלה ששאלנו ם חזרה במקצת זה שהוא החליט בסוף לתת לשני חלק האם זה נחשב שהראשון הפסיד הכל או שמה שהוא לא נתן לשני נשאר אצל הראשון התשובה היא כמו האפשרות הראשונה הביה חזרה בכולה מה שהוא נתן לשני זה אומר שמבטל את מה שהוא נתן לראשון ורק השני קיבל את אותה מקצת והשאר נשאר אצל הנותן ואת הברייתא נבאר ככה תחילת הבריתה רשע משכחת לה אפשר להעמיד אותה בן מקרה שהוא בסוף מת ובן מקרה שהוא עמד מכליו הראשון שבסוף הנותן חזר בו והחליט לתת מקצת לשני ואנחנו אומרים שזה נחשב שהוא חזר בהכל מה שהוא נתן לראשון ואז הראשון לא קנה כלום השני קנה בין אם בסוף החולה מת כמובן שהשני קנה ובין אם בסוף החולה עמד מחוליו גם כן השני קנה כי כשהוא קיבל המקצה שהוא קיבל זה הדבר היחיד שנותן נתן כי הוא חזר בו ממה שהוא נתן בהתחלה את הקול הראשון אז אם כן הוא השאיר לפניו חלק אז מה שהוא נתן נשאר אצל מקבל והחלק השני של הבריתה סיפה לא משכחת לה אי אפשר להעמיד אותה אלא מקרה כשעמד מחוליו ולכן הראשון קנה כיוון שכש נתן לראשון הוא שיהר לעצמו קצת והשני שקיבל את הכל כיוון שהנותן לא שיהר אצלו כלום אז כשהוא עמד מכול ו כל המתנה שלו מבוטלת כעת מסתפקת הגמרא הב אלהוא שכיב מרע שלא נתן לחברים את נכסיו אלא הקדיש את כל נכסיו לבית המקדש ועמד מכל יו מהוא מי אמרינן האם אנחנו אומרים כל מה שאדם אומר לגבי הקדש גמר בדעתו ומקנה לגמרי בין אם הוא יחייה בין אם לא או שנאמר או דילמה כל לגבי נפשי לגבי עצמו שהוא לא רוצה להפסיד את כל נכסיו לא גמ בדעתו הוא מקנה אלא אם כן בסוף הוא לא יחזור ויעמוד מכל ו אז אם כן אפילו שהוא הקדיש כיוון שהוא הקדיש את כל נכסיו הוא לא התכוון על דעת זה שהוא יקום מכל יום לא גמר הוא מקנה עכשיו על הצד שאנחנו אנחנו אומרים שלגבי הקדש הוא הקדיש אפילו אם הוא בסוף יעמוד מכל יום אם הוא הפקיר את כל נכסיו מה הוא מי אמרינן כיוון שההפקה לעניים כעשיר גם עשירים יכולים לזכות מההפקר אז הוא גמר בדעתו לשם שמיים הוא מקנה לגמרי לכל מי שיבוא ויזכה אפילו אם בסוף הוא עמד מכול ו או דילמה או שנמר כל לגבי נפשי הוא לא רוצה להפסיד את כל נכסיו אם הוא יעמוד מכול ו לא גמר הוא מקנה אלא אם כן הוא לא יעמוד מכלו אם תמצא לומר שלגבי הקר הוא התכוון באמת להפקיר גם אם הוא יקום מחוליו אם הוא חילק את כל נכסיו לעניים מהי מי אמרינן אם אנחנו אומרים לצדקה ודיי מגמר גמר גמר בדעתו ומקנה כי יד עניים זה כמו יד הקדש ואם כן אפילו אם הוא יעמוד מכול ו הוא לא יקח מהעניים בחזרה או נומר או דילמה כל לגבי מה שהוא רוצה להשאיר לעצמו נפשי לא להפסיד כל נכסיו לא גמר בדעתו הוא מקנה אם הוא יעמוד מכל יום הוא מתכוון שזה ישאר אצלו טקו השאלות יישארו בספק אמר רב ששט כשהחולה שנטה למות נתן את נכסיו דיינו אמר שהוא נותן את נכסיו לאחרים אם הוא אמר לשון יטול פלוני או ייזכה פלוני או יחזיק פלוני או יקנה פלוני זה מועיל כולן לשון מתנה הן במתניתא בברייתא תענה כתוב עוד לשונות לשון ירושה אף יחסין ויערת זה מועיל מקרה שהוא נותן לאחד מבניו כשיש לו כמה יורשים והוא נותן לאחד מהיורשים אחד שראוי ליורשו וזה כמו דבריו של רבי יוחנן בן ברוקי שהוא אמר בדף קל ש אדם יכול לומר שהוא מוריש את הירושה כשיש כמה יורשים לאחד מהיורשים אז הוא יכול להגיד בלשון ירושה מביאה הגמרא כמה לשונות שזה בספק כי בא הי להו כשהוא אמר לשון יהנה פלוני בהן בנכסיו מה היא דנב כול הוא מתנה כמר שהוא יהנה בהם כמו נכסיו שזה יהיה מתנה אודיל מלית הני מו מדקאמר שייהנה בהם קצת אבל לא שהם יהיו שלו לכן כשנותן אמר בלשון יראה פלוני בהן בנכסיו מה הוא האם הכוונה שהוא יראה בהם כמו שהוא נראה בנכסיו ממש או לא וכן כשהוא אומר יעמוד בהן מה הוא האם הוא מתכוון שהוא יעמוד בהם כמו ש סי או לא כוא אומר ישען בהן מה האם הכנה שהוא ימ בהם שוא סמ בנסו ממש תקו כל הלשונות האלה ספק אם זה מועיל כלשון קניין או לא עד כאן דף קמח [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: