הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קמח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קמח

[מוזיקה] בב בטרה ד קמח מתחילים בעזרת השם דף קמז עמוד ב שורה השמינית מלמטה אמר רבה אמר בשם רב נחמן כמה כוח יש למילה שאדם מוציא בפיו חולה נוטה למות שכיב מר שאמר יגור ידור פלוני בית זה או יוכל פלוני פירות דקל זה והוא רוצה שאותו מקבל יזכה בבית או בפירות לא אמר כלום עד שיאמר את המילה תנו תנו בית זה לפלוני וידור בו או תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו צריך לומר לשון קניין פלא פלאים הוא רוצה לתת בית לאיזה אחד מחלק את הנכסים שלו לפני מותו הוא צריך לדייק במילה שהוא אומר לומר לשון קניין אבל אם הוא רק אמר שהוא יגור בבית הזה זה לא מועיל ההוא לא קנה היה צריך לומר תנו לו בא את זה לפלוני כן פירות דקל אם הוא רק אמר שהוא יאכל פירות דקל זה ההוא לא קנה צריך לומר לשון קניין תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו שואלת הגמרא לממר זה בא לומר לנו דסבר רב נחמן רב נחמן סובר שכיב מרע חולה שנטה למות הכללים שלו זה כמו אדם בריא סב רב נחמן מילתא דית בבריאת בשכיב ר דלת בברי לת בשכיב מרע דבר שקונה באדם בריא קונה גם בשכיב מרע ודבר שלא קונה באדם בריא לא קונה בשכיב מרע ולכן כמו ב אדם ברי שבא להקנות נכסיו לאחר צריך שיהיה קניין לשון קניין גם כשחולה נוטה למות בא לתת נכסיו למישהו אחר צריך לומר לשון טינה לשון קניין והרי אמר רב אמר בשם רב נחמן שכיב מרה חולה שנוטה למות שמישהו לבה ממנו כסף בלי שטר בעל פה וכעת החולה אומר תנו הלוואת לפלוני אני רוצה שהלווה במקום שיחזיר לי יחזיר למישהו אחר דבריו קיימים והלוואת עוברת לפלוני ואף על גב ד לכאורה לט ובריא מה בריא אדם בריא יכול לומר בהלוואה שמישהו חייב לו ואיין לו שטר על זה שבמקום שיחזיר למלווה יחזיר לחברו אם כן רואים ש מתנת שכיב מרה יש לה יותר כוח מתרצת הגמרא רב פפא אמר אועיל והיורש של אותו חולה היה יורש את ההלוואה הזאת בלי שהיה צריך לומר כלום לכן כיוון שמתנה של חולה נטה למות זה כמו ירושה אז ה יכול גם לתת את זה לאדם באמירה לבד שבמקום שיחזירו לא ליורשו יתנו את זה למישהו אחר אבל רבח בריד רבקה אומר מי אמר שהלוואה אדם בריא לא יכול להקנות למישהו אחר איטה בברי וכמו דבריו של רבונה שמר בשם רב דמר רבונה אמר רב אם המלווה אומר ללווה המנה שלי שהלוואי לך שהוא בידך במקום להחזיר אותו לי תנהו לפלוני אם זה במעמד שלושתן שגם המלווה וגם הלווה שהוא אומר לו ותן את זה לפלוני וגם אותו פלוני שלושתם פה נמצאים אז אותו פלון קנה בדיבורים בלי קניין בלי עדים אז אם כן גם אדם בריא יכול למכור להעביר את ההלוואה בעל פה שלו א למישהו אחר אז גם שכיב מרה יכול לעשות את זה מביאה הגמרא ספה כי בעיה להו ולפי אחד הפירושים ברשב גם כאן מדברים על חולה שנותן למות שציווה לתת דקל לאדם אחד ואת הפירות של הדקל לאדם אחר מה הוא מי שייר מקום הפרי הפירות כשנתן את הדקל לאדם אחד הוא שיר לעצמו את הפירות ומקום הפירות היינו הענפים ואחר כך כשהוא נתן השני את הפירות הוא שייאר לעצמו את הענפים אז אם כן זה נתינת שכיב מרע שהוא שיער משהו ובמשנה כתוב שם משכיב מרע חילק את נכסיו ואחר כך הוא חזר והבריא עמד מחוליו אז אם הוא לא שיר ל עצמו כלום המתנות שלו מבוטלות כי עומדים את דעתו שהוא התכוון לתת רק עלמנת אם הוא לא יחיה עכשיו שהוא חי כל המתנות שלו בטלות אבל אם הוא שיר לעצמו משהו המתנות שלו קיימות אז כאן נאמר שהוא נתן את הדקל לאחד ואת הפירות לאחר אבל את המקום של הפירות הוא שיר לעצמו ואם כן המתנות שלו קיימות או שנמר שהוא לא שיהר כשהוא נתן את הדקל הראשון התכוון לתת לו את כולו אחר כך הוא חזר בו ונתן רק את הפירות לשני ולעצמו לא שיר כלום אם תמציא אם תמצא מקור לומר כמו הצד השני שהוא לא שיהר לעצמו כלום עדיין יש ספק אולי רק לאחר לא הבי שיעור אבל כששיר לעצמו את הפירות והוא אמר אני נותן לאחד את הדקל חוץ מפירותיו מה הוא האם הוא התכוון לשייר גם את הענפים או רק את הפירות אמר רבה אמר בשם רב נחמן אם תמצא לומר ש הנותן דקל לאחד ופירותיו לאחר אז לא היה בדעתו לא הוי שיעור על מקום פירי אבל אם הוא נתן דקל לאחד ואת הפירות הוא שיער לעצמו שיר פירותיו לפניו אז הוא שיער את מקום הפירות פר ואם כן הוא כן שיר לעצמו משהו מה הטעמה כיוון שלכל לגבי נפשי שהוא משייר לעצמו בעין יפה הוא משייר לא רק את הפירות אלא גם את המקום על גבי הדקל אז אם כן הוא שיר לעצמו קרקע כלשהי ואם כן שאר המתנות שהוא נתן קיימות אמר לרבי אבא לרב לרב השי אנחנו את השאלה והתשובה של רבה בשם רב נחמן עד ברי רבי שמעון בן לקיש שנינו את זה מתנן לה דמר רבי שמעון בן לקיש כאן מדברים ממש של מכירה לפי כל הפירושים המוכר בית לחברו קומה ראשונה ואמר לו על מנת שהקומה העליונה הדיוטה העליונה שלי אז הקומה העליונה שלו דיוטה העליונה שלו ועל זה היה הספק כי בא אלי הוא אם הוא נתן בית עם חצר לאדם אחד הקומה ה ראשונה קומת קרקע נתן לאדם אחד ואת הקומה העליונה את הדיוטה הוא נתן לאדם אחד אחר מה הוא מהי שיעור האם הוא יקנה לבעל הקומה העליונה זכות לשים קורות על הקיר שלו מעל החצר באוויר של החצר או לא ואם תמצא לומר שלא אם הוא מחר בית קומה קרקע עם החצר לאחד ורק את הדיוטה לאדם אחד אחר לא הבה שיעור אותו אחד אין לו זכות לשים קורות באוויר של החצר השאלה תהיה כשהוא נתן בית ואמר אני נותן לך את הבית חוץ מהדיווח העליונה שבעצם לא היו צריכים להוסיף את זה מה הוא אמר רבה אמר בשם רב נחמן אם תמצא לומר בית לאחד דיוטה לאחד לא אהבי שיעור אם הוא הוסיף ואמר מפורש אני נותן לך את הבית הקומה הראשונה קומת קרקע עם החצר חוץ מהקומה העליונה חוץ דיוטה הוי שיעור וליבה דרב זביד לפי דבריו של רב זבידה אמר בפרק הרביעי שאם הקונה רצה להוציא בה בקומה העליונה קורות זיזין מוציא עלמה רואים שכיוון ד שיר את הדיוטה שהוא נתן ראשון את הקומה הראשונה את קומת קרקע הוא שייר את הקומה העליונה אומרים שאת מקום הזיזי נמי שייר גם הוא שייר לזה שייתן לו את הקומה העליונה שיוכל להוציא גם קורות באוויר של החצ אמר רב יוסף בר מניומי אמר בשם רב נחמן חולה שנוטה למות שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ולא השאיר לעצמו כלום בודקים במעשיו רואים אם בשעה שהתחיל לחלק היה בדעתו לחלק את כל נכסיו ולא לשאר לעצמו כלום אז אם בסוף הוא מת קנו כולן ואם הוא עמד מחוליו חוזר בו מכולן בכול כמו שראינו במשנה שעומדים את דעתו שהוא נתן את הכל על דעת שהוא לא יקום מחוליו אבל ברגע שהוא קם מחוליו הכל מבוטל ואם רואים ש מחלק את נכסיו באופן שהוא נמלך בהתחלה הוא נתן חלק ושתק ואחר כך נמלח לתת עוד ואז עוד עד שבסוף הוא נתן את הכל אז אם הוא בסוף מת כנו כולם ואם הוא עמד מכל ו אז הראשונים שהוא נתן להם זכו כי הוא שיהר לעצמו האחרון שקיבל שאז כבר לא נשאר כלום לאותו שכיב מרעה אי ממנו הוא כן חוזר אינו חוזר אלא באחרון שבהם שואלת הגמרא ודיל מה אולי גם אם הוא בהתחלה שתק זה נראה לך כמו שהוא חזר בו והחליט לתת בהתחלה הוא נתן לאחד חלק ואז הוא שתק ואתה ר שנותן לו עוד אחד עוד חלק ועוד חלק מי אמר שהוא כל פעם החליט להוסיף עוד עוד חלק ועוד חלק אולי כבר בהתחלה הוא התכוון לחלק את כל נכסיו ר היונק ה מאיין כל פעם הוא חשב למי לתת את החלק הבא והדר ייב אחר כך הוא אמר למי הוא נותן מי אמר שבהתחלה כשהוא נתן חלק אז זה נתינה גמורה כי הוא שיער לעצמו את החלקים האחרים מתרצת הגמרא סתמי סתמו דשכיב מרע מידק דייק ועד אר יהיב בהתחלה הוא חושב היטב למי הוא יתן כל קרקע ואחר כך הוא מחלק אותם אחד אחרי השני אז אם כאן אנחנו רואים [מוזיקה] שהוא נתן לאחד והמתין אז כנראה שכשהוא המתין הוא התכוון לא לתת יותר ורק אחר כך הוא חזר בו ונתן יותר אז ללכן למי שקיבל את החלקים הראשונים שכשהוא קיבל אותו שכיב מר שיר לעצמו אז גם אם בסוף הוא קם מחוליו אלה זוכים בחלקם כי כשהם קיבלו אותו אחד שיר לעצמו ורק האחרון שקיבל שכשהוא הוא קיבל כבר השכיב מרא לא שאיר לעצמו כלום זה אנחנו אומדים את דעתו של השכיב מרא שהוא התכוון רק אם הוא לא יקום מכל יור רק אז הוא נותן אבל אנחנו לא אומרים שהוא כבר בהתחלה התכוון לתת את הכל ולכן גם הראשונים אם בסוף הוא קם מכול יו יצטרכו להחזיר כי בדרך כלל כשבן אדם נותן הוא כבר החליט מראש שהוא נותן אז אם כן לא ייתכן שכשהוא המתין אחר כך זה היה סתם שהוא מאיין למי לתת את השאר אם הוא התכוון לתת את הכל הוא היה נותן את הכל אחד אחרי השני כי הוא כבר היה מחשב מראש את האלו שהוא הולך לתת להם אם אתה רואה שהוא נתן והמתין ואחר כך נתן עוד ועוד פעם המתין משמע שהוא כל פעם החליט לחזור בו ולתת עוד חלק ועוד חלק עד שהוא נתן את הכל אמר רבח בר מניומי אמר בשם רב נחמן חולה נוטה למות שי מרע שכתב את כל נכסיו לאחרים ועמד מכל ו אז הוא חוזר בו אבל אינו חוזר בו במקרה שחיי שינן חוששים שמה יש לו נכסים במדינה אחרת ואותם הנכסים הוא שיהר לעצמו ואם תשאל אל מתניתין דקתני במשנה שלנו שכתוב שאם הוא לא שיר ככה כלשהוא אין מתנתו קיימת אם הוא בסוף עמד מחוליו אנחנו עומדים את דעתו שהוא לא מתכון על דעת זה לתת איך הם משכחת לה באיזה מקרה מדובר אמר רב חמה במקרה שהוא אומר כל נכסי הוא נותן אז אנחנו יודעים שהוא לא שיהר כלום כי גם אם יש לו נכסים בחוץ לארץ גם אותם הוא נותן אבל רבח בר מניומי מדבר במקרה שהוא לא אמר כל נכסיי אלא הוא חילק את הנכסים שאנחנו מכירים אנחנו לא יודעים אם יש לו עוד חוששים אולי יש לו עוד ולכן גם אם הוא קם מחוליו אז אנחנו מעמידים את הנכסים שהוא נתן ב סקת אלה שקיבלו רבשי אמר במשנה מדובר במחזק לנ ד לטלי שידוע לנו שאין לו עוד קרקעות ולכן ברגע שהוא נתן את מה שידוע לנו שיש לו ומוחזק לנו שאין לו יותר אז אנחנו עומדים את דעתו שהוא לא באמת התכוון לתת את כל נכסיו ולכן אם הוא קם כו ו אז המתנות שלו מבוטלות ומה שרוח הבר מניו מדיבר כשאנחנו לא מכירים את נכסיו ואז אנחנו אומרים טוב מה שהוא חילק אנחנו יודעים אבל אולי יש לו עוד נכסים ולכן את זה אנחנו טולים אולי הוא שייר לעצמו ומה שהוא חילק נשאר אצל המקבלים מסתפקת הגמרא הבא אלהו חולה נוטה למות נתן את כל נכסיו לאדם אחד אחר כך הוא חוזר בו במקצת וחלק מהנכסים הוא נותן למישהו אחר הו חזרה בכולה האם זה אומר שהוא ביטל לגמרי את מה שהוא נתן לראשון והוא החזיר את הכל לעצמו ומקצת שהוא הביא לשני זה הדבר היחיד שהוא נותן או לא מה שהוא נתן לראשון ולא לקח ממנו ונתן לשני נשאר אצל הראשון ומה שהוא נתן לשני זה יעבור אצל השני ואם כן נמצא שאם בסוף הוא יעמוד מחוליו על הצד שאנחנו אומרים שהוא חזר בו ממה שהוא נתן לראשון נמצא שהוא שיהר לעצמו חלק ונתן לשני רק מקצת אבל על הצד השני שנמר שמה שהוא נתן לראשון והוא לא נתן לשני הוא השאיר אצל לראשון ומקצת שהוא העביר לשני רק זה הוא נותן לשני ואם כן שניהם מקבלים אם כן הוא נשאר בלי שום נכסים אז הוא עומד מכל יו הוא מקבל את הנכסים בחזרה אליו מנסה הגמרא להכריע מברייתא תשמע חולה נוטה למות שנתן בהתחלה את כל נכסיו לאדם אחד לראשון ואחר כך הוא חזר בו ונתן את מקצתן מנכסיו לשני אז השני קנה והראשון לא לא קנה בזה אזה מקרה מדובר כאן מה היא לאו בשמת אותו חולה ואנחנו רואים שהראשון לא מקבל כלום רואים מכאן שכשהוא נתן מקצת לשני הוא חזר בו ממה שהוא נתן לראשון דוכה הגמרא לא מדובר פה במקרה שהוא עמד מכל יום מה אמור להיות על הצד שהוא לא חזר בו מהראשון אם כן הוא לא שיהר לעצמו כלום הוא נתן את הכל הראשון ואחר כך הוא החליט חלק לתת לשני ובעצם הראשון קיבל חלק אחד והשני חלק אחר והוא נשאר בלי כלום ואמרנו שאדם שנשאר בלי כלום עם מעמד מכלו הכל חוזר אליו אז למה כתוב כאן שהשני קנה זה הגמרא תשאל בהמשך אבל בתחילה הגמרא סבורה שבמקרה כזה באמת השני כן קנה החינמי מסתבר גם מסתבר לומר שמדובר שהוא עמד מכל יו מקטן סיפה שבהמשך שם בבריתה כתוב שאם נותן בהתחלה רק את מקצתן לראשון ואחר כך הוא חזר בו ונתן את כולם לשני אז הראשון קנה והשני לא קנה פלא אם אמרת בשלמה שמדובר פה במקרה שהוא עמד מכל יו מובן למה משום אחי שני לא קנה כיוון שהשני קיבל הכל החולה לשיר אצלו כלום אז במקרה שהוא עומד בכל יו הכל חוזר אליו אלא אם אמרת שמדובר פה במקרה שהחולה מת טוב ויו לי קנו ששניהם יקנו הוא לא שיהר לעצמו כלום למה כתוב שהשני לא קנה דוחה הגמרא אמר לי רב ימר לרב עשי ותא נמי גם אם נעמיד את החלק הראשון במקרה שהוא עמד מחוליו עדיין יש ראייה שאם הוא חוזר בו במקצת אז הוא חזר בו מהכל כי אם אמרת בשלם החזרה במקצת שהוא נותן למישהו אחר אחרי שוא נתן אחד את הכל הוא נותן לשני חלק אבי חזרה בכולה זה נקרא שהוא חזר בו מכל מה שהוא נתן לראשון היינו דשני מי התקנה מובן למה השני קנה כמו שהבנו בהתחלה שמדובר פה אפילו הימת כיוון שהוא נתן את הכל בהתחלה לראשון ואחר כך הוא נותן לשני מקצת ז אומר שהוא חזר בומה שהוא נתן לראשון אז לכן רק השני זכה בין אם הוא עמד מיכו להות בין אם הוא בסוף מת זה מובן אלא אם אמרת שזה שהוא חזר בו כשהוא נתן לשני במקצת אז מה שהוא לא נתן לשני הוא משאיר אצל הראשון לא הביה חזרה בכולה אז אם כן נמצא שהוא חילק את כל נכסיו חלק לראשון וחלק לשני נאבי כמחלק את כל נכסיו ואם הוא עמד מכל יול אחד מניו לא לקנו אף אחד מהם לא זכה פוסקת הגמרא ו הלחתה ההלכה בשאלה ששאלנו עם חזרה במקצת זה שהוא החליט בסוף לתת לשני חלק האם זה נחשב שהראשון הפסיד הכל או שמה שהוא לא נתן לשני נשאר אצל הראשון התשובה הייא כמו האפשרות הראשונה אביה חזרה בכולה מה שהוא נתן לשני זה אומר שהוא מבטל את מה שהוא נתן לראשון ורק השני קיבל את אותה מקצת והשאר נשאר אצל הנותן ואת הברייתא נבאר ככה תחילת הבריתה רשע משכחת לה אפשר להעמיד אותה בין מקרה שהוא בסוף מת ובין מקרה שהוא עמד מכליו הראשון שבסוף הנותן חזר בו והחליט לתת מקצת לשני ואנחנו אומרים שזה נחשב שהוא חזר בהכל מה שהוא נתן לראשון ואז הראשון לא קנה כלום והשני קנה בין אם בסוף החולה מת כמובן שהשני קנה ובין אם בסוף החולה עמד מחוליו גם כן השני קנה כי כשהוא קיבל המקצה שהוא קיבל זה הדבר היחיד שנותן אתה כי הוא חזר במה שההוא נתן בהתחלה את הכל הראשון אז אם כן הוא השאיר לפניו חלק אז מה שהוא נתן נשאר אצל המקבל והחלק השני של הבריתה עיפה לא משכחת לה אי אפשר להעמיד אותה אלא במקרה כשעמד מחוליו ולכן הראשון קנה כיוון שכ שנתן לראשון הוא שיהר לעצמו קצת והשני שקיבל את הכל כיוון שהנותן לא שיהר אצלו כלום אז כשהוא עמד מכל יור כל המתנה שלו מבוטלת כעת מסתפקת הגמרא הב אלהוא שי מר שלא נתן לחברים את נכסיו אלא הקדיש את כל נכסיו לבית המקדש ועמד מכל יו מהוא מי אמרינן האם אנחנו אומרים כל מה שאדם אומר לגבי הקדש גמר בדעתו ומקנה לגמרי בין אם הוא יחייה בין אם לא או שנאמר או דילמה כל לגבי נפשי לגבי עצמו שהוא לא רוצה להפסיד את כל נכסיו לא גמ בדעתו הוא מקנה אלא אם כן בסוף הוא לא יחזור ויעמוד מחוליו אז אם כן אפילו שהוא הקדיש כיוון שההוא הקדיש את כל נכסיו הוא לא התכוון על דעת זה שהוא יקום מכל יום לא גמר הוא מקנה עכשיו על הצד שאנחנו אומרים שלגבי הקדש הוא הקדיש אפילו אם הוא בסוף יעמוד מכל יום אם הוא הפקיר את כל נכסיו מהו מי אמרינן כיוון שהבקר דאף לעניים עשירים גם עשירים יכולים לזכות מההפקר אז הוא גמר בדעתו לשם שמיים הוא מקנה לגמרי לכל מי שיבוא ויזכה אפילו אם בסוף הוא עמד מחוליו או דיל מה או שנמר כל לגבי נפשי הוא לא רוצה להפסיד את כל נכסיו אם הוא יעמוד מחוליו לא גמר הוא מקנה אלא אם כן הוא לא יעמוד מחוליו אם תמצא לומר שלגבי הבקר הוא התכוון באמת להפקיר גם אם הוא יקום מכול ו אם הוא חילק את כל נכסיו לעניים מה הי מי אמרינן האם אנחנו אומרים לצדקה ודיי מגמר גמר ה גמר בדעתו ומקנה כי יד עניים זה כמו יד הקדש ואם כן אפילו אם הוא יעמוד מכול ו הוא לא יקח מהעניים בחזרה או נומר או דילמה כל לגבי מה שהוא רוצה להשאיר לעצמו נפשי לא להפסיד כל נכסיו לא גמר בדעתו הוא מקנה ואם הוא יעמוד מכל יום הוא מתכוון שזה ישאר אצלו טקו השאלות יישארו בספק אמר רב ששט כשהחולה שנוטה למות נתן את נכסיו דנו אמר שהוא נותן את נכסיו לאחרים אם הוא אמר לשון יטול פלוני או יזכה פלוני או יחזיק פלוני או יקנה פלוני זה מועיל כולן לשון מתנה הן במתניתא בברייתא תנה כתוב עוד לשונות לשון ירושה אף יחסין ויערת זה מועיל במקרה שהוא נותן לאחד מבניו כשיש לו כמה יורשים והוא נותן לאחד מהיורשים אחד שראוי ליורשו וזה כמו דבריו של רבי יוחנן בן ברוקי שהוא אמר בדף קל ש אדם יכול לומר שהוא מוריש את הירושה כשיש כמה יורשים לאחד מהיורשים אז הוא יכול להגיד בלשון ירושה מביאה הגמרא כמה לשונות שזה בספק כי בעיה להו כשהוא אמר לשון יהנה פלוני בהן בנכסיו מה הי דנבי כול הוא מתנה כמר שהוא יהנה בהם כמו נכסיו שזה יהיה מתנה אודיל מלית הני מומד כמר שיהנה בהם קצת אבל לא שהם יהיו שלו לכן כ שהנותן אמר בלשון יראה פלוני אן בנכסיו מה הוא האם הכוונה שהוא יראה בהם כמו שהוא נראה בנכסיו ממש או לא וכן כשהוא אומר יעמוד בהן מה הוא האם הוא מתכוון שהוא יעמוד בהן כמו שהם נכסיו או לא כשהוא אומר ישען בהן מה הוא האם הכוונה שהוא יסמך בהם כמו שהוא נשמח בנכסיו ממש טייקו כל הלשונות האלה ספק אם זה מועיל כלשון קניין או לא מביאה הגמרא עוד ספק שבאי להו יסתפקו בני בית המדרש חולה שנוטה למות שמכר את כל נכסיו מה הוא האם זה כמו שהוא נתן מתנה את כל נכסיו ועומדים דעתו שזה היה רק כי היה סבור שהוא לא ייקום מחוליו אבל כשהוא קם מחוליו המתנות מבוטלות או כיוון שזה מכירה הוא הרוויח כסף אז זה גם על דעת שהוא הוא יקום מכלו המכירה תישאר אז מביאה הגמרא שזה באמת תלוי אם הוא שיער את הכסף אצלו או שהוא פרא עם הכסף חובות שהוא היה חייב ולכן היו פעמים שאמר רבי יהודה אמר בשם רב אם עמד מכליו המתנה נשארת והוא אינו חוזר ופעמים אחרות זמנין אמר רב יהודה אמר בשם רב הפוך שאם הוא עמד מחוליו הוא חוזר בו כמו במתנה שהוא נתן את כל נכסיו ולא פליגי אין ויכוח בין שני המאמרים מה שהוא אמר שחוזר בו כך מבאר רשבם מדובר דתנו לזוזה בעיניו שהמהות נשארו ברשותו מוכח ש כל מה שהוא מחר זה היה כי הוא היה סבור שהוא לא יחייה על דעת זה הוא מחר את נכסיו אבל אם הוא היה סבור שהוא חיע ה היה משאיר את נכסיו ברשותו אז המכירות מבוטלות מה שאמר רב יהודה בשם רב שהמתנה נשארת מדובר דפרי בחובו שהוא שילם עם הכסף שהוא קיבל חובות שהוא היה חייב ואז מוכח שכשהוא מחר הוא היה באמת צריך כסף בשביל לפרוח חובות ולכן אפילו אם הוא עמד מחוליו המכירות קיימות מביא מארים מגש ועוד ראשונים שמבאר הפוך שכשהוא השאיר אצלו לפחות את הכסף עומדים את דעתו שהמכירה קיימת כי בסדר אז אין לו את הנכסים אבל לפחות הכסף הוא השאיר לעצמו להמשך חייו אבל ברגע שהוא לא השאיר כלום גם מח את הנכסים וגם את הכסף שהוא קיבל הוא שילם עם זה חובות אז אם כן עומדים בדעתו שהוא לא התכוון להשאיר את עצמו כשהוא יקים מכול ו בערום וחוסר קול אז אם כן ודאי הוא התכוון למכירה רק בתנאי שהוא לא יעמוד מכול ו אבל ברגע שהוא עמד מכליו המכירות מבוטלות עד כאן דף קמח [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: