הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קמה

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קמה

[מוזיקה] בב בטרה דף קמ מתחילים בעזרת השם ת קמד עמוד ב במשנה החכם מכל האדם שלמה המלך אומר בספר משלי נכון שאנחנו שמחים לקבל מתנות שאנשים שולחים לנו אבל שונא מתנות יחייה כך אומר שלמה המלך מי ששונא מתנות זה יותר טוב בפשטות כותב רשי שם כי אם הוא שונא לקבל מתנות כל שכן שהוא לא ייקח מאנשים מתנות בכוח כל שכן שהוא לא יגזול הוא לא רגיל לא מרגיל את עצמו לקחת ממון של אחרים היום אנחנו ניכנס לעולם שחלק מאיתנו מכירים את זה באופן חלקי חלק מאיתנו לא מכירים את זה בכלל אבל זה נוגע לנושא של אדם שקיבל מתנות אבל הוא בעצם קיבל חובות כי זה לא מתנות שהוא קיבל והוא יכול עכשיו להמשיך הלאה את החיים שלו אלא הוא חייב לזכור ממי הוא קיבל את המתנות האלה כי עוד יגיע זמן פקודה שהוא יצטרך להחזיר והוא יכלו לטבוע אותו מבית דין שיחזיר את המתנות שהוא קיבל אמנם לא את אותם המתנות עצמם אנחנו מדברים ים פה על אדם שהתחתן וקיבל מתנות משפחה שחינה בן וקיבלו מתנות וכשיגיע הזמן שהמשפחה שנתנה את המתנות תחתן היא את הבן שלה יהיו חייבים לבוא אליהם ולשמח אותם לתת להם מתנות זה חוב שבמקרים מיוחדים אפשר אפילו לטבוע אותו בבית דין וכאן במקרה שלנו דנים גם לגבי ירושה המשנה מדברת על ראש משפחה אבא שקיבל הזמנה לבוא ולהשתתף בשמחה של ידידו ורעו והוא בא שם לחתונה והשתתף האחין שעשו מקצת שושבינות בחייו האבא שלח את כין שיעשו שושבינות שישתתפו בשמחה וישמחו וייתנו מתנות שם לחתן ואחר כך האבא נפטר וא אותה משפחה באה עכשיו בחתונה של אחד יתומים לתת מתנות ולשמוח והם נותנים את המתנות לחתן חזרה ה שושבינות נותנים את המתנות לבן לחתן אבל השושבינות הזאת חזרה לאמצע זאת אומרת כל האחים מתחלקים בזה בשווה למה שהשוו שבונות נגבת בבית דין אם עכשיו המשפחה הזאת לא תבוא ותיתן מתנות שושבינות לחתן יבוא ויתבעו אותם בבית דין כי זה כמו מלווה שהאבא הלווה להם כשהם חיתנו את הבן שלהם בזה שהוא נתן להם מתנות ועכשיו כש אחד היתומים בן של האבא זכרונו לברכה מתחתן והם באים ומחזירים את המתנות זה כאילו שהם פורעים ומשלמים חוב שהם היו חייבים לאבא והיורשים חולקים בזה בשווה אבל שולח במתנה סתם לחברו כדי יין וכדי שמן אין גבין בבית דין מפני שאין גמילות חסדים ואין לזה דין של שושבינות אבל ההלכה הראשונה שראינו במשנה שאם האבא שלח על ידי בנו מתנות למשפחה השנייה כשהם חיתנו את הבן שלהם אז כשהמשפחה השנייה שומעת שכעת אחד יתומים התחתן והמשפחה ראשונה מחתנת ומחזירים שושבינות למי נותנים את השושבינות לכל האחים לא רק לחתן הור מינין קשה לך סתירה מברייתא ששם כתוב שאם שלח לו משפחה הראשונה שלחה למשפחה השנייה אביו של המשפחה הראשונה שלח המשפחה השנייה על ידי אחד מבניו שושבינות מתנות כשהם חיתנו את אחד מהבנים שלהם כשהמשפחה השנייה רוצה להחזיר למשפחה הראשונה כשהיא חוזרת בזמן שאחד היתומים התחתן אחרי שאבא נפטר חוזרת לבן עצמו וזה לא נחשב שזה חוזר לאבא וכל האחים מתחלקים בזה אז אם כן יש סתירה במשנה כתוב שהשוו שבנות חוזרת למשפחה של האבא ומתחלקת לכל האחים ובברית כאן אנחנו רואים שזה רק ניתן לאותו בן שהוא מסר את השושבינות כשהוא מתחתן הכל מגיע רק אליו ממשיכה הבריתה מקרה נוסף אם נשתל לאביו שושבינות אם האבא קיבל לעצמו את השושבינות כשהוא חיתן אחד מבניו ואחר כך הוא נפטר ואלה ששלחו לו שושבינות כעת מחתנים את הבן שלהם כשהיא חוזרת כשבאים להחזיר שושבינות מי מחזיר כל האחים ביחד שיש להם מצווה לפרוח וב אביהם וחוזרת מן האמצע על כל פנים מתחילת הבריתה יש סתירה לדברי המשנה אם הראש משפחה א' שולח על ידי אחד מבניו שושבינות למשפחה ב' כשהם חתנו את הבן שלהם במשנה כתוב שכש המשפחה ב' מחזירה למשפחה א' אז מחלקים את זה בין כולם ולא רק נותנים את זה לחתן ובברית כתוב שרק החתן מקבל את זה אותו אחד שהוא בעצמו הביא בהתחלה את השושבינות למשפחה הזאת שכעת מחזירה מתרצת הגמרא שלושה תירוצים תירוץ ראשון אמר רב אסי אמר בשם רבי יוחנן באמת במשנה מדובר כמו המקרה השני בבריתה כתנ נמי מתני מה שכתוב שהאחים עשו שושבינות בחיי האב זה לא הכוונה שהם נתנו למשפחה השנייה אלא נשלחה שושבינות לא אביב תנן שנתנו להם משפחה ב נתנו למשפחה א' שמשפחה אלם קת היתומים נתנו להם אז בחיי אביהם שושבינות ועל זה כתוב שכיוון שנתנו לאבא אז עכשיו כשמשפחה בת צריכה לקבל בחזרה אז כולם שותפים ומחזירים שואלת הגמרא והרי זה לא מתאים עם הלשון של המשנה ששם כתוב האחין שעשו מקצת שושבינות זה קטן משמע שהם נשלחו לתת לא שהם באו לקבל אומרת הגמרא תני תדחוק ותשנה בלשון המשנה אחים שעשו למקצת הנו ששלחו להם שואלת הגמרא והרי במשנה כתוב חזרה שוש שושבינות קטנ משמע שכיוון שהם נתנו כעת מחזירים להם לא שהם מחזירים כי נתנו להם ם אונה הגמרא צריך לדחוק ולומר אחיק אמר חזרה שושבינות לגבות מן האחים שהאחים צריכים להחזיר בגלל שנתנו להם ואז נגבת מהאמצע אז גובים מכל האחים כי כשנתנו נתנו לאביהם תירוץ שני רב אסי אמר לא קשיה במשנה כאן מדובר במקרה שהוא שלח את בנו סתם עם המתנות הוא לא אמר לו שהוא נותן את זה בדווקא על מנת שיחזירו לבן ששולח אז מחזירים מחזירים לכל המשפחה זאת אומרת משפחה א' האבא עוד היה חי שלח את הבן שלו שייתן מתנות למשפחה ב' כשהם חיתנו את הבן שלהם הוא לא אמר אני שולח את הבן הזה כדי שכשאתם תחזירו תחזירו דווקא ללא כשהוא יתחתן ולכן מחזירים לכולם ביחד לא רק לאותו בן ובריתה כם מדובר במקרה שהאבא מפרש ששלח דווקא את הבן הזה שיתן את ה שבנות כדי שכשהוא תחתן יתנו דווקא לו בחזרה ולכן הוא לבד מקבל כד תניה שלח לו אביו שושבינות כשהיא חוזרת חוזרת לו ואם זה היה בסתם שלח אביב שושבינות סתם ועל זה מדברת המשנה כשהיא חוזרת חוזרת לכל האחים לאמצע ואם כן התירוץ הזה של רב אסי מתאים עם הפירוש הפשוט איך שהבנו במשנה תירוץ שלישי שמואל אמר במשנה מדובר כאן כשמשפחה א' שלח שושבינות עם בן מסוים למשפחה בת כשהם חיתנו וכעת אותו בן ממשפחה א' בעצמו התחתן ולכן משפחה ב' באה והחזירה את השושנות לאותו אחד שנתן להם אבל קרה כאן מקרה נורא אחרי שבעת ימי המשתה הוא נפטר בלי בנים ואשתו היייתה חייבת להתחתן ביבום עם אחיו ואותו אח שהתחתן עם היבמה זוכה בירושה של אותו מת והוא אמור לקבל את ירושתו אבל את השושבינות הוא לא מקבל למה אח בבס עסקינן והסיבה שהוא לא מקבל את השושבינות כיוון שזה לא היה ברשותו של אותו מת הוא לא היה מוחזק בו אלא הוא רק היה ראוי לקבל את השושבינות הזאת והיום אינו נוטל במה שהיה ראוי להגיע לאחיו כמו מה שהוא נוטל במה שהיה מוחזק בידי אחיו שמת ולכן כיוון שהיום לא זוכה בזה אז נותנים את זה לכל האחים עכשיו הגמרא מאירה הערה מה מכלל דאח משלם אתהה רוצה להגיד לי שבמקרה שהחתן מת אז חייבים לשלם את השושבינות הרי לימה משפחה ב שאמורים להחזיר את השושבינות יכולות לטעון תנו לי שושביני ואשמח אמ אני רוצ אנחנו רוצים את החתן עצמו לשמוח איתו ואז ניתן לו את השושבינות כמו שהוא היה איתנו ושמח איתנו מלוניה וכי ללא שנינו בברייתא את הסברה הזאת לגבי הארוסה שקיבלה קידושין וישת איש אבל עדיין לא חיו ביחד על ידי חופה על ידי נישואין והיא מתה ונתנו לה הרי ה כסף קידושין ולכן היא ארוסה אז השאלה היא האם כיוון שבסוף החתן לא נשא אותה לא התחתן לא חי איתה חיי נישואין אולי מגיע לו בחזרה כסף הקידושין אז אומרת הברייתא במקום שנהגו להחזיר את כסף הקידושין לבעלה מחזירין לו ובמקום שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין לו ואמר על זה רב יוסף בר אבא אמר בשם הרעו קווה שאמר בשם שמואל לא שנינו שזה תלוי במנהג אלא כשמתה היא אבל אם מת הוא אין מחזירין ליורשיו את כסף הקידושין מה הי טעמה מה הסיבה מפני שה ארוסה יכולה שתאמר זה שאיין נישואין זה לא בא בגללי היא מוכנה להתחתן תנו לי בעלי ואשמח אמו הכנה י גם כאן נימה משפחה ב שבאו לתת שושבינות למשפחה הזאת שהחתן מת נימה אולי הם יכולים לטעון תנו לי שהוא שביני ואשמח עמו כי שהוא בא לכאן עם המתנות הוא שמח איתנו זה לא שהוא בא נתן את המתנות והלך אז אנחנו רוצים רק אם אנחנו נשמח איתו לתת את המתנות אמר רבי יוסף כמו שכבר אמרנו כאן החה במס קינן באיזה מקרא משנ המקרה המשנה מדברת כגון ששמח עמו שבעת ימי המשתה ולא הספיק פרעו לא הספיקו לתת את המתנות של השושבינות עד שמת אז כיוון שהוא שמח איתו הוא התחייב לשלם ולמי הוא משלם מלם לכל האחים כמו שפירשנו אומרת הגמרא אולי נאמר לימה שהטענה הזאת שזו שקיבלה קידושין ובעלה מת לפני שהספיקו לחיות ביחד ובאים לטבוע ממנה שתחזיר את כסף הקידושין והיא אומרת אני לא מעכבת ולכן אין סיבה שאני אחזיר את הכסף תנו לי בעליו שמח עמו ולכן הא יכולה להשאיר אצלה את כסף הקידושין נאמר שזה שנוי מחלוקת תנאים היא ד תניה המהרס את האישה ובסוף הם לא נישאו הם לא חיו ביחד למה או כי היא התגרשה לפני הנישואין או שהיא התאלמנה ממנו אז אם היא היייתה בתולה אז גובה מהיורשים את כתובתה 200 זוז כמו החיוב של הכתובה ואם היא הייתה אלמנה היא גובה רק מנה רק מי הזוז כמו ההלכה של כתובה ממשיכה הבריתה מה לגבי כסף הקידושין היא הרי רק קיבלה קידושין היא לא היייתה בחיי נישואין עם בעלה אז מקום שנהגו להחזיר את כסף הקידושין ליורש בעל מחזירים ובמקום שנהגו שלא להחזיר את כסף הקידושין ליורשיו אין מחזירים דברי רבי נתן רבי יהודה הנשיא אומר באמת אמרו מקום שנהגו להחזיר אז הגמרא כעת סבורה שמדובר פה על כסף הקידושין מחזירים ובמקום שנהגו שלא להחזיר את כסף הקידושין אין מחזירין רגע מה הוויכוח כאן רבי יהודה הנשיא אומר בדיוק כמו דברי התנה הראשון רבי נתן היינו תנ קמה אז במה הויכוח אל עליו כילו בזה הוויכוח שכש אותה שקיבלה קידושין ולא נישאו לא חיו ביחד באה וטוענת שהיא לא מעוניינת להחזיר את כסף הקידושין כי היא לא מעכבת תנו לי בעלי ואשמח עמו בזה הויכוח יכ ביני הו וחסור מחסר ואחי קטני חסרה תוספת בביאור של הבריתה וכך צריך לשנות את הבריתה המהרס את האישה הוא נתן לה רק כסף קידושין והם לא נישאו אז את הכתובה היא גובה בטולה גובה 200 ואלמנה מנה במת דברים אמורים כשהבעל הוא זה שמעכב ולכן הם לא יכולים להתחתן דאדר ביהו הוא חוזר בה הוא חוזר בו אבל אם היא מתה אז זה תלוי במנהג המקומות מקום שנהגו שה יורשים מחזירים את הקידושין לבעל להחזיר מחזירין מקום שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין ודווקא כשמתה היא אבל אם היא לא מעכבת והיא מוכנה שייתנו ל את בעלה ותשמח אמו מת הוא אין מחזיר זה לפי דעת רבי נתן מה הי תמה כי לפי דעת רבי נתן יכולה שתאמר תנו לי בעלי ואשמח אמו ועל זה בא אתה רבי יהודה הנשיא לומר למימר באמת אמרו בן אם מת הוא והיא יכולה לטעון תנו לי בעלי ואשמח אמו לא מקבלים את הטענה שלה ובן אם מתה היא זה תלוי במנהג המקומות מקום שנהגו להחזיר את כסף הקידושין מחזירים במקום שנהגו שלא להחזיר אין מחזירין ולא מציה אמרה היא לא יכולה אומר ולטעון תנו לי בעלי ואשמח אמו לפי דעת רבי יהודה הנשיא אם כן נמצא שזה תלוי הטענה הזאת בוויכוח של רבי יהודה הנשיא עם רבי נתן דוכה הגמרא לא בזה הויכוח דכו לל מה כולם מודעים שיכולה האישה שתאמר תנו לי בעלי ואשמח אמו ו אם כן במקרה דמית הוא ם הבעל מת ולכן היא לא יכולה לחיות עם בעלה אבל היא לא זו שמעכבת אז היא לא חייבת להחזיר את כסף הקידושין בזה כולם אמ לו פליגי ודאי שהיא לא חייבת להחזיר כי פליגי במה הוויכוח של רבי נתן ורבי יהודה הנשיא כשמתה היא וכאן האכה הוויכוח הוא האם כשאדם נותן לאישה כסף לקידושין אז בליבו הוא מסכים שאם בסוף הם לא תחתנו הוא מוכן שהכסף כאילו יטבע בנער קידושין לטיבון נתנו בזה קמיפלגי או שאם בסוף לא יהיה חתונה הוא דורש את הכסף קידושים בחזרה רבי נתן סובר קידושין אדם נותן בתנאי שהם באמת יחיו ביחד שהקידמה יתפסו כמו שצריך לאו לטיבו ניתנו הוא לא רוצה שזה יטבע בנהר הוא לא רוצה להפסיד את הכסף הזה ואם הם בסוף לא נישאן הם לא חיים חיי נישואין הוא רוצה את הכסף בחזרה רבי יהודה הנסי סובר קידושין לטיבון ניתנו מסכים שהכסף שלו כאילו יטבע הוא לא רוצה לדרוש את כספו במקרה שבסוף הם לא יהיו נשואים שואלת הגמרא והרי מקום שנהגו להחזיר מחזירים קטני בדברי רבי יהודה הנשיא הרי אתה אומר שהוא סובר שהוא מסכים להפסיל את הכסף בסוף לא יהיה נישואין אז למה במקום שנהגו להחזיר מחזירין אונה הגמרא החיק אמר רבי יהודה הנשיא בחלק הזה דיבר על סבלונות על המתנות שהחתן שולח לארוסתו ובזה וודאי אומר רבי יהודה הנשיא לרבי נתן אני מודה לך שבמקום שנהגו להחזיר אותם כשמתה הכלה מחזירים אבל בקצ כסף הקידושין עצמם אני חולק כי לפי דעתי הוא נתן את הכסף שבשביל הקידושין אם בסוף לא יהיה קידושין הוא מוותר על זה מביאה הגמרא ש בוויכוח הזה האם כשאדם נותן את כסף הקידושין והיא מקודשת הוא מסיח דעתו ולא רוצה את הכסף בחזרה גם אם בסוף לא יהיה נישואין והם לא יחיו חיי נישואין ביחד או שהוא רוצה את זה בחזרה כי כל מה שהוא נתן זה רק היה על מנת שהם יחיו חיי נישואין שבזה הוויכוח בין רבי נתן ורבי יהודה הנשיא יש תנאים שהוויכוח שלהם הוא באותו נושא א נתנא כ נתנא נתניה אדם קידש אישה ב-25 מנה שזה כיכר כסף והוא לא יכול לחיות איתה עכשיו חייי נישואין ולא בגלל אשמתה אלא מדובר פה שהוא כהן והיא אשת כהן שנאנסה שהיא לא השמה אבל היא אסורה על בעלה הוא חייב לגרש אותה אז אם היא קודם כל היא גובה את כתובתה בתולה גובה 200 ואלמנה מנה וכסף הקידושין נשאר בידה דברי רבי מאיר זאת אומרת רבי מאיר סובר שקידש לטיבון ניתנו הינו זה כמו שטובע בנהר ברגע שהוא נתן את כסף הקידושין נשאר אצלה גם אם בסוף אין חיי נישואין רבי יהודה אומר מה פתאום היא צריכה להחזיר את כסף הקידושין ולכן אמנם מתוך כסף הקידושין היא גובה את כתובתה אם היא בתולה גובה 200 ואם היא אלמנה מנה ומחזר לו את השער מכיכר הכסף רבי יוסי מסתפק האם הוא התכוון שהכסף קידושין ישאר אצלה אפילו שאין חיי נישואין או שהוא רוצה לגבות את זה בחזרה ולכ אומר רבי יוסי שכול קין ואם קידש אותה ב-20 שק כל שקל זה ארבעה זוז 20 שק זה 80 זוז אז אם כן היא מקבלת בשביל הקידושין חצי מ-80 40 זוז ואם היא אלמנה שהיא צריכה לקבל כתובה 100 זוז אז הוא נותן לה עוד 30 חצאי חצאי שקלים כל שקל זה ארבעה זוז חצי שקל זה שני זוז אז 30 חצאים זה עוד 60 זוז ואם הוא קידש אותה ב30 שק אם כן היא מקבלת חצי מזה אז אבע פעמים 30 שהרי בכל שקל יש ארבעה זוז אז יוצא 120 זוז אז היא מקבלת 60 זוז שזה חצי מ-10 חצי דמי הקידושין ועוד 60 זה בשביל הכתובה וצריך להוסיף לה עוד 40 זוז כדי להגיע ל100 זוז אז נותנים לה עוד 20 חציין אמרנו ש-20 חצאים זה חצי של שקל שכל שקל זה ארב זוז אז אז חצי זה שני זוז אז 20 חצאים זה 40 זוז ואז יהיה לה 100 זוז של הכתובה זה המסקנה של הגמרא שבזה הוויכוח האם ודאי לנו שהבעל התכוון לתת את הקידושין ולהשאיר את זה אצלה גם אם בסוף לא יהיה נישואים או שוודאי שהוא רוצה את הכסף בחזרה או שיש כאן ספק אבל הגמרא בשביל להעמיד את זה מביאה במה עסקינן באיזה מקרה מדברים כאן בבריתה אם ומר הי לימה שמדובר כאן שלפני הנישואין האישה מתה ולכן מחזירים לבעל את שר כסף הקידושין כיוון שלא הייתה הכוונה שלו להפסיד את הכסף אם הוא לא התחתן איתה הרי כתוב כאן שהיא מקבלת כתובה אם היא מתה מת לה כתובה ואלא תרצה לומר שמדובר כאן שבעלה מת הוא ולכן היא גובה את כתובתה אז אם כן למה רבי יהודה אומר שהיא מחזרת לו את השער המה היא מחזרת לו את השער ונמה הא יכולה לעקב את כל כסף הקידושין לעצמה בטענה של תנו לי בעלי ואשמח אמו כיוון שהיא לא מעכבת כאן את הנישואין ואמרנו שאם כן היא יכולה להשאיר אצלה את כסף הקידושים במקרה הזה לפי כל הדעות ואלא נאמר שמדובר כאן באשת ישראל שזינתה אחרי הקידושין לפני הנישואין ובמאי אם מדובר פה שהיא זינתה ברצון ולכן נשרה על בעלה והוא צריך לגרש אותה מעית לכתובה הרי ה מגרשים אותה בלי לשלם לכתובה במקרה כזה ואלא מדובר כאן באונס ואם כן היא מקבלת כתובה אז אם זה לא כהן אלא ישראל שאשתו נאנסה משר שרילי הי מותרת לבעלה הוא לא צריך לגרש אותה ואם הוא רוצה לגרש אותה למה היא מחזירה לו את שאר כסף הקידושים ואלא מדובר פה כמו שעמדנו באשת כהן שנאנסה שהיא לא זו ששמה בגירושים שחייבים לגרש אותה ולכן חייבים לשלם לכתובה וב נושא של קידושין אם זה לטיבון לטבוע בנהר לזה ניתנו והוא מוותר על כסף הקידושין בזה ק מיף לגיי רבי מאיר סובר הוא מוכן לוותר על כסף הקידושין לטיבון ניתנו ולכן כיוון שהיא נאסרה עליו והוא לא יכול לשאת אותה בנישואין מפסיד את כסף הקידושין והוא צריך לשלם לה את הכתובה בנוסף לכסף הקידושין רבי יהודה סובר לא הוא לא מוותר על כסף הקידושין לאו לטיבון ניתנו וכיוון שהוא לא יכול לשאת אותה היא נוטלת את הכתובה מכסף הקידושין ואת השאר היא מחזירה לו ורבי יוסי מסתפק מספ קלי אם הקידושין לטיבון ניתנו או לא היא לא כיוון שזה ספק חולקין ו מחזירה לו חצי מכסף הקידושין ולכן היא לכך אם הוא קידש אותה ב-20 שק שכל שקל זר בה זוז אז אבע פעמים 20 ל8 אז היא נוטלת חצי מ80 40 זוז ואת החצי השני היא לוקחת בשביל כתובתה אז יש לה 40 זוז בשביל כתובתה ואם היא אלמנה היא צריכה לקבל כתובה של 100 אז לכן הוא מוסיף לה עוד 60 זוז נותן לה 60 זוז והרי כל שקל זה ארבע זוז חצי שקל זה שני זוז ואנחנו צריכים להגיע ל-60 זוז אז זה 30 חצאים של שקל ואם הוא קידש אותה ב-30 שק שזה ארב פעמים 30 כי הרי כל שקל זה ארבע זוז זה יוצא 120 חצי מ10 זה 60 שזה היא לוקחת בשביל חצי מכסף הקידושין וה-60 האחרים זה בשביל תחילת גביית כתובתה של 100 זוז אז צריך להוסיף לה עוד 40 זוז נותן לה עוד 40 זוז שהם 20 20 חציין של שקל אם כן נפלא מצאנו שאפשר להעמיד גם את הוויכוח הזה של רבי מאיר רבי יהודה ורבי יוסי באותו ויכוח שעמדנו את הדברים של רבי נתן ורבי יהודה הנשיא אמר רבי יוסף בר ניומי אמר בשם רב נחמן בכל מקום שנהגו להחזיר את כסף הקידושין כשהאישה מתה מחזירים מבערת הגמרא תרגומה היכן המקום הזה שכך נהגו להחזיר את כסף הקידושין בנהר דעה שואלת הגמרא ובשאר בבל מה מה יהיה הדין שם רבא ורב יוסף דמרא רויו הם שניהם אמרו שאת המתנות שהחתן שולח לארוסתו אם בסוף לא ה לא היה נישואין הם לא חיו ביחד והרי הדרי את זה צריך להחזיר קידושי את הקידושין כסף קידושין זה לא נוהגים שמחזירים לא הדרי אמר רב פפא הלחתה ההלכה היא בן שמת הוא והיורשים שלו דורשים מהאישה שתחזיר את הכסף והיא טוענת תנו לי בעלי ואשמח עמו וכיוון שאתם לא יכולים לתת לי את בעלי אני לא מוכנה להחזיר את הכסף אני לא זו שמעכבת את הנישואין כאן אני משאירה את הכסף אצלי בין במקרה שמתה היא והבעל טובע מיורשי שיחזירו את כסף הקידושין ובין ששניהם חיים אלא הדרבי הוא הוא חוזר בו אחרי שהוא קידש אותה והוא לא רוצה לשת אותה אלא הוא רוצה לגרש אותה מוהר הדרי את המתנות שהם נתנו את המתנות שהוא נתן הוא צריכים להחזיר לו כי הוא נתן את זה על מנת שהם יהיו בחיי נישואין ואת כסף הקידושין לא מחזירים לא הדרי ואם הדר בה איי אם היא בסוף לא רוצה להיות איתו בחיי נישואין אחרי שהיא כבר מקודשת לו והיא רוצה גט היא חייבת להחזיר גם את הכסף קידושין אפילו קידושי נמי הדרי ככה אומר רב פפא המר אמר את כסף הקידושין אא לא צריכה להחזיר לא הדרי למה גזרה שמ יאמרו מה היא קיבלה קידושין בסוף היא אומרת שהיא לא רוצה החזירה את הקידושין יגידו שבכלל לא היה כאן קידושין ויאמרו שמה יאמרו שאם עכשיו ירצה לקדש את אחותה שקידום תופסים באחותה כיוון שהיא בכלל לא היייתה מקודשת לו וההלכה היא ש אדם קידש אישה אחת אחר כך הוא בא לקדש את אחותה היא נחשבת קרובה ולא תופסים בה בכלל קידושין אפילו אם עכשיו הוא כבר גירש את הראשונה האחות אסורה עליו כל זמן שהיא בחיים אישה אל אחותה לא תיקח לצרור בחייה זאת אומרת כל זמן שהאישה חיה הבעל אסור באחותה ולא תופסים בקידושין אבל אנשים יהיו סבורים שבכלל לא תפסו הקידושין בראשונה כי הרי נתן הקידושין אם בסוף לא רצתה החזירה לו והוא קיבל את זה היו חייבים להחזיר לו אז יו סבורים שבכלל תפסו הקידושין אז אם כן אחותה בכלל לא כשבת קרובה שלו ככה אנשים יהיו סבורים ולכן אומר הממ לא מחזירים את הכסף רבשי אמר לא חוששים שיחשבו שהקדוש לא תפסו כי גיטה מוכיח עליה כי הרי היא חייבת גם לקבל גט היא מחזירה את כסף הקידושין אבל היא גם צריכה לקבל גט אומרת הגמרא אבל דבריו של רבשי זה בדותה היא זה דברים לא נכונים למה מה פירוש היא ה מחזירה את כסף הקידושין אנשים רואים היא קיבלה קידושין החזירה את הכסף יהיו סבורים ש לא כל בכלל קידושין נגיד רגע אבל היא קיבלה גט מתי הא קיבלה גט לא באותו רגע יכול להיות שש אנשים שלא ראו שהיא קיבלה גט הי קד שמע בהא ולא שמע בהא הם שמעו שהיא החזירה את כסף הקידושים לא שמעו שהיא קיבלה גט אז יהיו סבורים שבכלל לא תפסו הקידושין ואז הם יגידו שאם הוא יקדש את אחותה הם לא ידעו שזה נחשב אחת מהקרבות שלו ויחשבו שתפסו הקידושין וכדי שלא יהיה את התקלה הזאת אז לכן באמת היא לא מחזירה את כסף הקידושין במשנה אמרנו שהכסף של השושבינות שזה נראה כמו מתנות תמימות בין משפחה אחת לבין משפחה אחרת נגבת בבית דין זה נחשב ממש חוב ממוני אם מש א נתנו בזמן שמשפחה ב חיתנו את הבן שלהם מתנות של שושבינות עכשיו משפחה ב חיייבים כמו חוב להחזיר למשפחה א' מביאה בריית תנו רבנן חמישה דברים נאמרו בדיני השושבינות שאדם מביא לחברו מתנה בזמן שהוא מתחתן וחברו מחזיר לו בחזרה בזמן החתונה שלו אלה הם החמישה הדברים דבר ראשון אם חברו לא החזיר לו נגו את השושבינות בבית דין ודבר שני החוב הזה לא רובץ על זה שקיבל כל הזמן אלא חוזרת בעונתה הוא מתחייב להחזיר רק מתי שחברו מתחתן הוא לא יכול לטבוע את זה ממנו לפני כן ודבר שלישי אם חברו נותן לו יותר מתנות מרובות יותר אין בה משום ריבית הלכה רביעית ואין שנת השביעית משמטת את החוב הזה אף על פי שכל שנה שביעית שנת שמיטה התורה קובעת שהמלווה חייב לוותר על כל החובות שחייבים לו כי קרא שמיטה להשם נקרא שמיטת כספים אלא אם כן הוא עשה שטר פרוזבול הוא הקנה את את החובות שלו לבית דין על ידי זה יחזירו לו את החובות אפילו אחרי שנת שמיטה כל זה שצריך לעשות פרוזבול ואם לא אז כל החובות בטלים ומופק זה דווקא חובות כאלה שכבר חייבים לו וברגע הזה הוא נוגס דהיינו הוא טובע ונושא בלובה שיחזיר לו אבל אם עוד לא הגיע הזמן הפירעון אזח כזה השביעית לא משמטת וכיוון שאת ה כסף הזה של השושבינות המתנות האלה של השושבינות עדיין לא גובים כי עוד לא הגיע הזמן כי הבן אדם עוד לא מתחתן אז לכן שנת שביעית לא משמת את חוב כזה דבר חמישי אם נאמר ראש המשפחה שלך שושבינות למשפחה אחת כשהם התחתנו עכשיו כשאחד ועכשיו ראש המשפחה נפטר ואחד היתומים מתחתן ומחזירים את השושבינות בחזרה וזה מתחלק בין שאר האחים אז כולם חולקים בזה בשווה לא אומרים שהבכור מקבל פי שניים אין הבכור נוטל בה פי שניים כי הרי מה שהבכור מקבל חלק נוסף בירושה זה דווקא דברים שאבא היה מוחזק בחייו לא דברים שהיו ראויים לבוא ללא אחר כך מבארת כעת הגמרא את כל חמשת ההלכות שנאמרו בשושנת הדבר הראשון אמרנו נגבת בבית דין מה הייתה מה מה הסיבה כי זה כמו מלווה דמיה כיוון שיש זמן מתי צריך להחזיר את המתנות האלה שקיבלו ודבר שני אין בה משום ריבית למה דלו הדעת הדח יבלי לא הוסיף לו יותר בגלל שהוא שיש כאן עניין להחזיר יותר אלא מתוך שמחת החברות ביניהם כי הוא היה יכול גם לתת קצת פחות הוא נותן מתוך החברות שלהם כמה שהוא רוצה לתת אז אם הוא נתן קצת יותר זה לא נחשב ריבית מה שאמרנו אן השביעית משמטת את החוב הזה לו קרינן בי לא מתקיים בו האיסור לא יגוס את ראהו כי קרא שמיטה להשם אל תהיה נושה לחברך ואל תטבע ממנו את החוב כי צריך לשמ את החובות אבל כאן כיוון שעוד לא הגיע זמן התשלום הוא עדיין לא טובע ממנו את זה בשנת השמיטה לכן שביעית לא משמטת מה שאמרנו אין הבכור נוטל פי שניים כיוון שאבא לא היה מוחזק בזה בזמן שהוא מת אלא אבלי ראוי היה ראוי להגיע אליו ואין הבכור נוטל בירושה פי שניים בדברים שהיו ראויים לבוא לאביו אלא רק במה שאביו היה מוחזק בזמן מיתתו בזה הבכור נוטל פי שניים אמר רב קאנה יש כללים דשו שניתה של חיוב החזרת שושבינות אם חברו שצריך כעת להחזיר אחרי שהוא קיבל שושבינות הבה במטה הוא היה בזמן החתונה בעיר היא באה אלא למיתה אז הוא היה צריך לבוא לחתונה לשמוח ולתת את המתנות של השושבינות ואם הוא לא הביא אפשר לטבוע אותו בבית דין שיביא וגם אם הוא לא היה בעיר אלא מחוץ לעיר אבל הוא שמע את כל הצלצול שמודיע בטבלה על החתונה גם כן ה באלה למיתה היה צריך לבוא ולשמוח ואם הוא לא בא הוא צריך לשלם את דמי השושבינות אבל אם הוא היה מאוד רחוק והוא לא שמע את כל הצלצול של הטבלה שמודיע לחתונה אז היבא אלה להודו היו צריכים להודיע לו שיש חתונה ולהזמין אותו מכיוון שלא הודיעו לו תרעומת היטלי יש לו ערומת אבל בכל זאת שלומי משלם הוא חייב להחזיר את השושבינות אבל הוא מוריד את דמי הסעודה כי הוא לא אכל בחופה ועד כמה הוא מוריד כנגד מ הסעודה אמר הבה נהגו בני גננה אלה שקושרים חופות בחתונות ד זוזה אם הוא מביא ד זוז לשושבינות היתה בכפי כ בקרס הוא לא צריך לשלם כלום כי מה שהוא מבי זה מה שהוא אוכל מילוי היד והכרס מה שהוא מביא ביד זה מה שהוא בעצם מחזיר ואוכל ואם הוא הביא מזוז עד ארבעה זוזים לשושבינות אז הוא משלם חצי שני זוז פלגה כין שהיה ראוי שיאכל אוכל בשווי של שני זוז כיוון שהוא מביא שושבינות כזאת של עד אבעה זוז מכאן ולך אם הוא מביא שושבינות של יותר מארבע זוז איניש איניש חשיבות לכל אחד פחתו מדמי השושבינות כשהוא לא וזמן לסעודה לפי החשיבות כמה שהיו מכבדים אותו במיני מעדנים לפי זה משערים מה שהו מוריד מדמי השושבינות תנו רבנן בריתה אם עשה אמו בפומבי חברו עשה חתונה בגלוי בשמחה מפורסמת והוא הביא לו שושבינות וכעת כשהוא בא ועושה את החתונה ביקש לעשות עמו חופתו בצינה בצניעות או בשעת צרה או שהוא בא לחסוך בהוצאות הסעודה חברו יכול לומר לו בפומבי אעשה עמך כדרך שעשית עמי אם אתה עושה את החופה בפומבי אני מחזיר לך אבל אם אתה עושה את זה בצנעה אני אמתין להחזיר לך לפעם הבאה שתעשה באותו מעמד שגלוי ושמחה מפורסמת וכן הם הביא לחברו שושבינות כשהוא התחתן עם אישה שמתחתנת פעם ראשונה עשה עמו בבתולה וכעת ביקש לעשות אמו בזמן שהוא נושע אלמנה שזה שמחה פחות יכול חברו לומר לו אני אמתין שאתה תחתן או תתחתן עם בתולה ואז אעשה עמך כדרך שעשית עמי וכן אם הביא לחברו שהוא שבנות כשהוא נשה אישה שנייה עשה אמו בשנייה הוא ביקש כעת הוא לעשות אמו הראשונה יכול חברו למר לו כשסע אישה אחרת שנייה כמו שאני התחתנתי כשמחת אותי אז אשה עמך אני לא יכול לשלם לך שושבינות של חתונה כל כך יקרה וכן אם עשה אמו במקרה שוא נשה אישה אחת אז ה עשה איתו שושנות הוא ביקש לעשות אמו בזמן שהוא נושה שתי נשים כאחת שהשמחה היא פחותה יכול לומר לו באחה תעשה עמך כדרך שעשית עמי זאת אומרת נותן לך שושבינות כשאתה תחתן חתונה דומה לחתונה הזאת שאני עשיתי כשאתה עשית איתי ונתת לי שושבינות כעת עוברת הגמרא לדרוש בדברי אגדה תנו רבנן ברייתא יש ארבעה סוגי תלמידי חכמים יש אחד שהוא כמו עשיר הטיר בנכסים שיש לו שדות קרמים זיתים שכולם רואים את העשירות שלו יש אדם שהוא אטיר פומבי יש לו הרבה בהמות יש לו אושר מפורסם אושר גלוי זה דומה זה הוא בעל הגדות שיודע דברי אגדה ש דורש ברבים בהרבה מעמדים כולם מתאספים לשמוע את הדרשה שלו מפורסם בחוכמתו יש סוג שני שהוא כמו עשיר בסלים טיר סלעים שולחני אדם שמחליף כספים מסכר בכל מיני סוגים של מטבעות כל יום בכל זמן והוא דומה גם להתיר עשיר בשמן שמגיע מתקוע שזה המקום הראשון של שמן טוב יש שמה כל מיני טעמים של שמן זה הוא בעל פלפול שיודע לפלפל בדברי התורה שהוא בכל יום מרוויח הרבה טעמים מתוך פלפול יש סוג שלישי שהוא עשיר בדבר המדוד התיר משך עשיר בדברים שהם באוצר דברים כמוסים ששומרים אותם לזמן השוק שאז המקרו אותם זה הוא בעל שמוות שיודע הלכות ומרות וכשיגיע זמן הוראה שיצטרכו לדעת הוא יגלה את שמותיו ויש סוג רביעי שלא הכל צריכין זה למרי חיטה בעל חיטים שתמיד בשביל החיים של בני אדם חייבים חיטים בשביל לאפות פת כולם זקוקים לאדם כזה זה בעל גמרא שיודע את סוגיות הגמרא היינו שהוא לא רק בקיא במשניות ובריתות אלא הוא יודע גם ליישב אותם ולהוציא מהם את ההלכה למעשה אחרי שהוא לוקח בחשבון את כל המשניות והברית וכל השמועות ואז הוא מוציא הלכה כיוון שכולם צריכים לדעת את ההלכה כולם צריכים להגיע אליו אמר רבי זרא אמר בשם רב שלמה המלך אומר בספר משלי כל ימי אני כל הימים שלו הם רעים וטוב לב משתה תמיד מי זה אותו אחד אותו ני שכל ימיו רעים זה בעל גמרא שהוא כל הזמן מתאמץ ממיט את עצמו לכוון את ההלכות ולתרץ את מאמרי ה אמוראים וטוב לב משתה תמיד זה בעל משנה ששונה משניות אחת אחרי השנייה והוא לא כלכך צריך להתאמץ לתרץ את המאמרים ולכוון את ההלכות רבא אמר שזה להפך היפך שימיו רעים זה בעל משנה שהוא לא יכול להוראות הלכה מתוך משנתו ושמשות חולקות זו על זו הוא לא יודע לתרץ אותם טוב לב משתה תמיד זה בעל גמרא שיודע את המשניות לקרם הוא בקי בטעמם והוא יכול להכריע להלכה למעשה אחרי שהוא בקיא בכל הדברים הוא יודע איך להכריע והיינו זה מה שאמר דמר רב משר שיה בשם רבה משמיד רבה ממה דכתיב הפסוק אומר בספר קהלת מסיע אבנים יעצב בהם מי שמוליך מוביל אבנים זה גורם לו עצבות בוקע העצים מי שבוקע חוב עצים ישכן בם וא נהנה מהם מה זה מסיע האבנים מה זה בא לרמז שהוא יעצב בהן אלו בעלי משנה ששונים משניות כל היום ואין להם אלא צר שמתקשים בטעמיה ולא יודעים לפרש את דברי המשניות בוקע העצים סכון בם ינם י אלו בעלי גמרא שיודעים להורות הלכות מתוך השמועות שלהם ואז יש להם מיזה הנאה רבי חנינה אמר הסבר אחר מה הכוונה של העני שימיו רעים כל ימי האני רעים זה מי שיש לו אישה רעה שנאמר עליו שהוא אינו רואה פני גיהנום וטוב לב משתה תמיד זה מי שיש לו אישה טובה רבי הניא אומר מי זה אותו אני שעליו נאמר כל ימי ני רעים זה אחד שכל דבר גורם לו שדעתו קצה עליו זה הוא איסטניס דעתו קצה נמאסת מכל דבר מגונה שהוא רואה ומי זה זה שטוב לב משתה תמיד זה אדם שדעתו יפה מה פירוש אדם שלא כל דבר מפריע לו לא מזיק לו כל כך כשהוא רואה לכלוך או מיוס רבי יוחנן אומר מי זה אותו אני שעליו נאמר כל ימי אני ראים זה אדם שהוא רחמן שדואג בצערו של כל אדם אזה טוב לב משתה תמיד זה אדם שהוא אכזרי על הרשעים רבי יהושע בן לוי אמר מי הוא אותו עני שעליו נאמר כל ימי אני רעים זה שדעתו קצרה הוא רגזן קפ דן אינו צרה יש לו צרות עין בשלו ובשל אחרים מי זה אותו אחד שעליו נאמר טוב לב משתה תמיד זה מי שדעתו רחבה עוד אומר רבי יהושע בן לוי אפשר לבאר שהעני שעליו מתכוון שלמה המלך כל ימי אני רעים הכוונה עני שאין לו מה לאכול הוא אוכל מאכלים פשוטים ואם תשאל הרי איק השבתות יש שבתות וימים טובים שאז הימים של העני טובים כי נותנים לו מאכלים טובים להנג את השבת התשובה היא כמו דבריו של שמואל שאמר אמר שמואל אם אדם רגיל לאכול מאכלים פשוטים והוא משנה את ההרגל שלו שינוי וסת אפילו אם הוא משנה את ההרגל שלו לטובה תחילת חולים מעיים אז אם כן זה גורם שיהיה לו צער גם בשבתות על פי זה אומר בעל ה אמונת אברהם מ פיצבורג שכשאדם אוכל כל השבוע הוא יכול לכוון לכבוד שבת קודש כי אם הוא רוצה שהמאכלים שהוא אוכל בשבת יהיו בשבילו עונג הוא צריך להרגיל את עצמו כל השבוע לאכול מאכלים טובים כדי שלא יהיה בחינה של כל ימי אני רעים שאפילו בשבת ויום טוב הזמן שלו הוא רע כי אפילו המאכלים הטובים שהוא אוכל הם לא מביאים לו שום טובה נמצא אם כן שאדם יכול לאכול כל השבוע מאכלים טובים כראוי כהוגן וכל זה לכבוד שבת קודש כתיב בספר בן סירה על הפסוק במשלי כל ימי אני רעים בן סירה מוסיף ואומר אף הלילות שלא רעים למה כי אין לו כסף לקנות בית במקום טוב אז בשפל גג גגו הוא קונה בית במקום נמוך ואז כשיורד גשם ממטר גג לגגו המטר והגשם של כל הגגות שמקלחים ללמטה מקלחים על הגג שלו ומציפה את הגג שלו וכשהוא בא לקנות קרם אין לו כסף לקנות קרם בבקעה במקום נמוך אלא ברו מרים קרמו מקום שהעשירים לא כל כך מעוניינים בו וכשהוא בא לדשן את הכרם מעפר קרמו יורד לקרמים של העשירים שנמצאים למטה זה יורד מקום גבוה למקום נמוך אבל העשירים הם זוכים תמיד שהבתים שלהם נמצאים במקומות טובים ו הקרמים שלהם נמצאים בבקעה ואז הימים שלהם טובים עד כאן דף קמ [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: