הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלח

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלח

[מוזיקה] ב דף קלח השור מ בעזרת השם ארבע שורות האחרונות של הדף הקודם אומר רב יהודה אומר שמואל הוסב נסב לאחר הוא כותב בשטר שהוא נותן את נכסיו לאדם אחר במתנה ומרלו זה שכתוב בשטר שהוא מקבל את המתנה אומר אי אפ שיבואן אני לא רוצה אותם קונו הוא קנה את המתנות ואפילו ומד וצווח שהוא לא חפץ במתנה זו כבר נראה מהש ורבי יחנו אמר אם הוא צובע שהוא לא רוצה זאת לא יקו בפשט הם נחלקו אומרת הגמר לא אומר רבי אבמ ופליג כל אחד דיבר במקרה שונה כאן רבי יחן דיבר בצח מיקור מיד כשמסר לו את השטר שבו מזכה לו את כל נכסיו הוא התחיל לצווח אז הוא לא קנה לא מזכים לאדם בעל כוחו ורש בם אומר כי זה חוב לו כמו שכתוב ס מתוכה אז הרשש אומר שבהכרח אין כוונת הרשם ש באמת זה חוב אם כך איך קילו בכל מקום שאפשר לזכות מתנה לאדם אחר כי זה סחוס וזוחל בפונו אלא ודאי בדרך כלל זה זכות לאדם הרשב רק בא לפרש למה הוא לא חפץ מה ההגיון אז הוא אומר יש הגיון סנ מתו סיכה מציין הרשם שמבואר מסכת קריס דלוקי שכח לוכ שגם הנותן עצמו לא מקבל זאת בחזרה אלא זה נעשה הפקר כי הוא מצידו הסתלק מנחוסים הוא רצה לתת מתנה לשני השני לא רוצה לקבל זאת אז זה נשאר הבקר כל הקודם זוכה בזה באופן זה דיבר רבי יחנן כאן שמואל דיבר בשסק מקורה בשעה שהוא קיבל את השטר ליד הוא שתק ובסוף צווח שהוא לא רוצה זאת כיוון שהוא קיבל את השער בשתיקה התרצה לזכות במתנה וכיוון שהוא זכה הוא לא יכול להוציאה מרשותו עעל ידי שהוא אומר היף ש מתו נזו זה כבר שלו אם הוא רוצה להוציא זאת מידו הוא צריך לקנו מתנה לאדם אחר או להפקיר זאת אומר רב נחמן צרוק מה קורה מקרה שלישי זיקו על ידי חר ושסק עומדים כאן ראובן שמעון לוי ראובן אומר ללוי תשמע אני רוצה לתת מתנה את נכסי לשמעון שעומד כאן תעשה עבורו קניין תיקח עבורו את השטר או תעשה עבורו קנין סודר זוכין ודום ושמעון עומד כאן ושותק לבסוף כשבאו למסור לו את השטר ביד צוח בואנו למחלק ש גמליאל ורבן האם הוא זוכה בנכסים או לא נתני הוסב נכוו לאחר וו בן עבודים חלק מנכסיו זה עבוד עם כנענים ואומר הלו המקבל אי אף שבון אז שוב הרשב מסביר פרש שאומר שהרשם לא בא לומר למה ככה הלכה אלא ההלכה היא תמיד אותו דבר ש צווחת לא כלום ולמה נקטו אבודים כי רצו לדבר לגבי טרומי אלא רשבם מסביר רק את ההיגיון למה שהוא לא יוצה עבודים כ הוא לא רוצה לזון אותם זהו כסף לתת ם מזונות ואפילו שיש מדומה שהאדון יכול לומר לעבדו הנני זו אתה תעבוד במזונות לך תבץ בפתחים אבל לא לא נחמד לאדם לעשות כך אז אומר שב הצבתו אינה מולה ולכן אבן שני דינו עוד חדש המקבל ון הרי עבוד קנים אכן בתרו כ הוא קנה אותם וכתוב הפסוק נ נשב שלכים ר כך סוברים ים ר גלוים שרוב אז הוא לא זוכה בזה אז למי נשארו עבודים כבר זו בן יורשים כלומר הם נשארים ברשות הראשון אם הראשון מת אז הם חוזרים ליורשים שלו ממילא אם הוא ישראל אז הם לא אוכלים בתרומה אומר הרשם רב שמן לא סובר ששלו שמ מסכת רסס מה שאמרנו לאל שגמל סובר שהוא צ רק לתת זאת לזה ואם הוא לא רוצה לקבל זאת אז ה חוזר אליו אבל וחקר שלוק כמו שהזכרנו וגם כאן כמו שעוד מעט נדבר הל וחק חומים עכשיו התקשנו בברי הזו מה קורה כאן נקמה אפילו עומד וצווח שלא רוצה את העבוד אם הוא זוכה בם בעל כורחו אומר רבין בצח מעיקור מיד בשעה שמזכים ל צוח דכו לליגד קונה מצד שני שוס בשעה שהוא קיבל את השט בסוף צוח כמו שאמרנו כולם לפג כפג במקרה שאנו שזק ושש מכ הוא עמד כ ושקוף צבח כשהגיע לידו אז הוא צוח נו ח אחכ עכשיו הוא חוזר בו לא יכול לחזור בוזה כבר שלו ורג סכי סתי משהוא כעת צובע זה מוכיח על השתיקה שבתחילה שלכתחילה לא התרצה ובחדש סובר זה לא יפה לצוק לפני שזה מגיע בפועל לידי כילו ותו ודי כל זמן של הגיעו לידי העבדים מה צמך ברגע שהם יגיעו לידו התחיל לצמוח אז זה מוכיח שלכתחילה הוא לא רצה בהם אומר הרשם להיל שלוח כח חומים כר יש לנו כלל הלוכ קרבונים גמליאל במשי אז הכן שכתוב שלוכי במשנה למשל כתוב משנס רב זר ביקב קו ונוקי הוא דיבר מעט קו אבל נוקי כל מה שהוא דיבר זה הלוכ אז כתוב משנס אז מוזכר במשנה בן אם מוזכר בברייס הלח ק מותו אבל כאן הכלל נאמר על וחק הרשב במש סינו אז הכוונה דווקא אם מוזכר במשנה אבל כאן זה בריסה אז חוזרים לכלל שיוחד ורבים אוחק רבים נושא חדש תו רבון שכיב מרש אומר תנו מסים זוז לפני הוא שס לפני ומס לפלוני והוא לא שיר כלום מנכסיו שאז אפילו שלא עשו קניין ברגע שהוא מת הכל חל אם הוא השיר הוא צריך לעשות קניין הכל פונים אנחנו אומרים הוא פשוט רצה לתת לכולם לזה 200 זה 300 זה 400 כאילו ש אמר זאת בבת אחת רק אדם לא יכול לומר שלוש דברים בבת אחת אז הוא אמר זה אחד אחרי השני אבל אין כאן קדימות לכן אינו כל הקודם בשטר זוכ אלא כולם כאחד רשבם אומר שכמו שמבואר ללו מדובר שהוא לא נמלך הוא אמר כל זאת אחד אחרי השני באופן שרואים שהוא רצה לומר את כל השלושה בבת אחת אז אם אין מספיק אז מחלקים לפי ערך ולכן גם לפי ק יו סולוב שחו והוא מת ורוצים לתת את המתנות אבל הגיע שת הרחוב הם באים לגבות מהמהם איך גובים מזה הכנתן זאת מתנות לאנשים אחרים אז הרשב אומר שתי פירושים או שמדובר שלפני שנתנו להם את הכסף ביד וזה חידוש שלפני שנתנו להם את זה ביד אפילו שהוא כבר מת והם זכו במתנות אז אפשר עדין לקבו מזה חובות או שמדובר בקרקעות הוא אמר תנו מוסע עם זוז בשדות 300 זוז בשובי בשדות בשובי זה כמו כן 400 ולכן יכולים לגבות מזה אומר הרש בם כמו שנראה להלום בפרק הבא מקבל מתנ שכירה יש לו דין של יירש וכמו שגובים מקרקע של סומים לבלו גם גובים מקרקע של מקבל מתנ שמר רב קיג מגש מקש יני או גם מם מתנס בורי גוי בשטר מלבש יוצ שחו אדם שמגיע עם שטר הוא גוה גם מנכסים שנמכרו שניתנו מתנס בורי למה רשבם צריך להביא את הגימור לאלון אז הרשע שאומר שאינו נמה רק הרשב רצה לומר ש אפילו אם זה לא היה שתר חוב אלא הגיע עם מדים על מיל ועל פה הוא גם מגווה מהם אם זה בדובר בקרקעות כי יש לו דין ק מת משחים ר כמו יירש הקופון מגיע כעת שת חויב לפי כו שת חויב גוי ומכול הרי כולם באותו באותו ערך ולכן מן המעט ימעיט ומן הרב ירבה למשל לחוב מגיע לטרוף ב לטבוע ת דינרים כל המתנות יחדיו 200 300 400 ביחד זה 900 9 דינרים זאת אומרת שכל צריך להביא דינר לכן זה שקיבל 200 משלם ש דינרים 3 ש דינרים 404 דינרים זה הכל כשהוא אמר בלשון הזו אבל לא אמר תנו מים זוז לפלוני ואחר תתנו 300 לפלוני ואחר תתנו 400 לפלוני כיוון שוא הוסיף את המילה חרוב אז רואים שהוא רוצה שיהיה כאן סדר מסוים לכן אמרים קדם בש ז אז קודם כל נותנים את ה2 יש עוד כסף ים את ה300 יש עוד כסף נים 400 כן גם לפיקוח היות זולא שתחויב אחר כך גומן האחרון הוא יכול ללכת רק לאחרון כי הקודמים אומרים הנחנו לך מקום אין לו עם החוב יותר מ-400 אז גוי ומשל פוב הוא הולך לזה של 300 אין לו גוי ומשל פני פוב רשבם אומר שלכן קטו 200 300 400 לחידוש בגלל הסיפה שאפילו שהוא נתן לאחרון 400 זאת אומרת שהוא הוכיח שהוא הכי אוהב אותו נותן לו הכי הרבה בכל זאת כיוון שהוא אמר אח רוב אז ממנו גובים ראשונה וגם אם אין מספיק אז הוא לא יקבל רזבן מצים בתחילת הסוגיה שלכן הכתוב שכיב מרה כי בשכיב מרה יש לחלק במר החוב לא המר החוב כ הוא מחלק את כל נכסה בדיבור פיו אבל אדם ברי שמחלק אז רגיל לתת לכל אחד בפני עצמו וידוע למי מקנה תחיו ולמי לבסוף עניין חדש תו רבון שכי מרש אמר נו מסם זוז לפני בני חר קורלו אז כמו שגמור אומר ללון המילים קורלו זה מילים מיותרות זה ב פות את כוחו שהוא מקבל את ה2 זוז מלבד בכורתו ללכן טלון ונוטל בכורסי קודם כל בירושה מקבל 200 זוז זה הוא קיבל מטנס שימרה ואחר כך בחלוקת הירושה אז הוא מקבל פי שחלקים מקבל שתי חלקים כד מחו אבל אם הוא אמר אם הומר שניתנו לו 200 זוז ב בחו רוסו כחלק מהבחורה שלו אז הוא לא יכול למת מהבחורה שלו ולכן יודע ליוינו הפח יכול לבחור מה שהוא רוצה הוא לא יכול לקבל גם 200 וגם פי ש אלא מה ש יותר רוצו טלון אם הבכורה חלק הבחו פחות מ-200 אומר אל תתנו ל את החלק פוו תנו לי 200 רוצו כורום החלק פחרו זה יותר מ-200 אז הוא נות את החלק פרו אומר הרשב כמו שמחר בגימור לון הוא הדינמו אמר סתם תנו מוסים זוז לפנו בני בלי לומר ביח רוסו אז גם יודע ל עלינו רק אם הוא אמר כאוי לו שיש כאן איתור לשון אז הוא מקבל גם 200 זוז גם רוסו אז למה הברס נקטה שהוא אמר בחסוי לחידוש שאפילו שאמר בוסו הוא לא יכול למעט מחלק פרו שלו הוא יכול לבחור אם חלק פחרו יותר הוא נטל את כל החלק פחרו תור סחין כבר מקשה מה החידוש ברור כמו שרשן עצמו מציין ה כתוב בפסוק ליוח לב למת מחלק ורוס הקופונים ככה הרשב מפ מבער זה החידוש כמו כן מקרה דומה השכים מרשנו מסם זוז לפ קו אז כין ש הוסיף קלו 200 זוז וגם אבל אםו שתנו 200 זוז בקסו יודלי הוא לא יכול למת מכתובת אבל יכולה לבחור את הגדול מביניהם רצ צסו וסון אם הכתובת פחות מ2 לת את ה2 רצון לסוסו אומר הרשב שמדובר שלא מחלה לו בכך והב מ דינו שהרי למדנו לי שם הוא עשה אותה שותף בין הבנים אז היא מוחלת את כלבתה אז מסבירים הראשונים שכאן מדובר שהוא אמר זאת שלא בפניה אז היא לא מחלה או שמדובר שהוא לא חילק את כל הנכסים ודיברנו לאל שאם הוא שיר אפילו דקל אחד זה הי לא מוחלת אז ממלא היא לא מחלה יכולה לבחור את הגבוה מביניהם מקרה שלישי אותו דים ושכיב רשו אמר תנו מוסים זוז לפלוני בעל חובי שאני חייב לחוב קורו אלוי אז כיוון שוא הוסיף קורו אלוי נו ילון את ה2 זוז וגם הנו לסחוב אבמר תנו זוז לפני בוו כמ שזכרנו הוא לא אמר כלום הוא אמר סתם נו זוז לם ו כחלק מפרון החוב אומרת כת הגמור מה שאמרנו משום ד ל ו ודי מ ב כמו מרים הקודמים אומר רב נחמן אומר ונ אומני זו כדעת מי שנו רב קי ומדייק מלשון מיותרת שאנוס המוך נותן דתנן למדנו בפרק המוך סביס אדם שמוכר בית לחברו אז רק הבית כלול הוא לא מכר לו ולא ישה בורר שנמצא בבית ולא ישה דוס זה עוד סוג בור שלמדנו שם אף על פי שכוס לא י אומק ורומי אני מוכר לך את הבית עומקו ורמו גובו זה לא כלול הבור ודוס כלול בזה רק הקרקע שתחת הבית הגג האוויר שמעל הבית שזה יש לזה את אותו תשמי של הביס אבל בור שהם לשימוש שונה הם לשימוש של מים זה מסתו לא מכר לו אבל אומר רב קיב כיוון שמובן יוף מוכר אז הוא שיר לעצמו המוכר רק את הבור עצמו רק את הדות עצמה אבל הוא לא שיר לעצמו את הדרך לשם ולכן כש רוצה לגשת אל בורו אז הכונה אומר לו לא מרשה לך וצור ליקח לדרך צריך לקנות ממנו זכות לעבור לבורו דבר רב קיב אמרים מ ב מ ולכן אין צורך לקח לדרך כ אנחנו אומרים כשם שהוא שיר לעצמו את הבור הוא שייאר לעצמו גם את הדרך ל הבור אבל מסימת המשנה הומיד רב עקיב בזמן שום לחוץ מאלו הוא אמר לו א מכר לך את הבית חוץ מהבור חוץ דוס שאינו צורך לקח לדרך למה אלמה כן דלא צורך זה מיותר מה שההוא אמר חוץ מאלו כי ממילא הבו ודוס לא מכורים וקו מהוא הוסיף זאת לתפו מלסקו בא להוסיף משהו מה ה בא להוסיף שהוא משר על עצמו גם את הדרך אוכמה כנו לצורך לומר קור וקמה לטפו מסס שזה יהיה מלבד הסוב מלבד החוב מלבד החלק בחרו אומר הרשב אומה רב הקיב לו דווקא גם חכו מודים לרב הקיבה שכשאדם מוסיף מילים מיותרות ואפשר לפרש כתוספת כמו במקרה שלנו אז מפרשים זאת כך שם זה לא שייך כי בכל מקרה יש לו דרך מה שאמרנו אמן רב קיב כרב עקיב אומר זאת מפורש נושא חדש תו רבן שכי מר שהוא נטה למות ו אומר לדים ש שם דעו לכם שאמר מונה יש לצ פלוני זה וזה חייב לי זוז העדים קוסמין אף על פי שהם מכירין אפילו שידים לא יודעים מי זה הלוי והזה האם הוא אמת חייב לו הם כותבים זיכרון עדות הם אומרים פלוני אמר לנו שזה וזה חייב לו זוז לפי כוח כיוון שנתנו חחים רשות לידים לכתוב מה שהם שמעו אפילו שהם לא יודעים אם זה נכון כשהוא גוי ויירש בא לגבות עם הזכור אדוס הז מפני ממונ המונ ממי הזוז צוריך לו רים זה לא מספיק רעיה כעדים כתבו רק מה שהם שמעו הם לא ידעו אם זה נכון דברי רמיו אז מה התועלת בכתיבה יש בזה כמה דרכים אסמ מתרץ שהכתב יועיל שהל ולא יעיז לכפור כל כך כשיראה צבה חתומה בעד ביד היורשים האם הוא מ תך פה אין מה לעשות צריך להביא ראייה שהוא חייב וככ אומרים אין קוסן אלא הם כן מכיר אסור להם לכתוב למה כמו שגמור תבר עוד מעט כי חוששים לבזן טועים הם יראו ש דים כתבו והם יהיו סבורים שעדים לא כתבו אלאם כן חקרו תחילה היטב ידעו שדבריו אמת ולכן אסור לכתוב לפי כוך כיוון שאמרנו שאסור לכתוב ממילא הם כן כתבו אז כשהוא גוי ואין צורך לויר כ אנחנו אומרים אם הם כתבו זאת אומרת שהם ביררו יש כאן שטר שמוכיח שהעדים יודעים שהיה כאן חוב אז ברגע שמקיימים את החתימות של העדים יוכלו לגבות על פי שטר זה אומר רב נחמן אומר לי הוא נתון אנחנו שנינו אחרת רמי רמר אין כוסון את הזיכרון דות חמרים וסבים ואף רמר יאמר אלו משום בזנ טון מן הדינה צריך להודות לדבר חומים שכותבים כן פני לשכיר כת לגבות את חובותיו הקמר חושש לבזנטים שיהיו סבורים שדם לא כתבו אם כן הכירו ולא יצריכו ליורשים לאויר אומר רבד מרדו אלכסה כמו שחו ארים לפי רב נחמן אין חוש שבז תוים ולכן אפשר לכתוב אפילו שלא מכירים וכמובן כשרצו לבוא לגבות צרחו להביא רעיה שואלת הגמורה מה אתה אומר אין חוששין ומיש מדרובה דומה רובה מגיעים לבזן איש ואישה האישה אומרת אני בעלי נפטר בלי ילדים אני צריכה לקבל חליצה וזה זה אח של בעלי אנחנו לא מכירים אותם אומר ובי אין חולצין אלאם כן מכירים לא אומרים נש חליצה מה יכול לקרות אם כן כן לא לא לא כי כמו שנראה חוששים לבזן תוים היא כעת תבוא לבזן אחר ותאמר בזנ זה קיבלתי ממנו חליצה ובזן הראשון לא יברר ייתכן שהיא תביא אדם מהשוק לא הכי בעלה והוא יתן לך ליצה לכן חששו שבז אחרים יטעו ויתיר אותה על פי זה אז תקנו אין חולצין אלא אם כ מכירין בברור שזה היוב וזה הוומו אותו דבר חזל תיקנו שאדם יכול לקדש את ביתו הקטנו מדו רסה אבל אם האבא מת היא יתומה היא עצמה לא יכולה לקדש את עצמה חששו חחים שלא תהיה הפקר אז תקנו קידוש מדרבנן תנו יכולים אמה ואחיה לקדש אותה זה קידוש דרבון וכדי לצאת מבעלה הי לא חייבת גט היא יכולה לגשת לבז לומר אני ממנת בבעלי והיא מותרת לשוק אז ון ממנין אלו אם כן מכירין מכירים את שתיהם זה הקוטן וזה בעלה לפי כוך כיוון שלא חולצים אלם כ מכירים אז ידים שראו את החליצה או את המיון קוסמין גת חליצה וגת מיון זה שטר רעיה כזה נים לה שטר ביד שהיא עברה החליצה שעברה מיו ומותרת לשוק אף על פי שהם מכירים הד לא מכירים אותם כי הם יכולים לסמוך שבז ודאי כירו בהם בש ליצ ומיון אז שואלת הגמור אין ח מירן וז כמו שהסברנו אז לאל גם בשכירה למה לא נחשוש לבזן אומרת הגמורה לא יש הבדל גדול בז בק בק חצ ומון זה דווקא בפני בזן אז ממילא אם נאמר שו אפי שה מירן אפי ש מכרן אז בז השני יכול לטעות ולחשוב שמסתם הם כירו אותם הם לא ידעו את ההלכה שאפשר לעשות חץ גם בלי להכיר הם יתירו על פי זה לכן חוששים כי בזני יסמוך על בזן קודם א בצב שימרה מה בזני טעו לסמוך על עדים שכתבו כך סתם זיכרון הידוס ודאי שהן חוששים שבז יטעו אלא ישמחו שמחים הזה שבז יבינו שזה סתם זיכרון עדות וצריך לברר את הדבר ואי אפשר לקבו בלי ברור ולכן קוסן וכך מסיים הרשב אין חפ ו יכולים לכתוב מה שהם שמו מהר אומרת המשנה כהמשך למשנה קודמת אדם כתב את כל נבנו ח אמר מהיום אז מפרשים שהגוף קנוי לבן כבר מהיום הפירות אהב ישאיר לעצמו עד שהוא ימות ממילה האב תולש את פירות הקרקע ומחי אחרים לכל מי שירצה והב מסביר שהחידוש הוא שהינו אומרים שהאב שיר לעצמו רק כדי שיה לו מה לאכול אבל לא ו שלאחרים לא הפירות שלו כל ימי חייו מה שהוא רוצה יכול לעשות עם זה עכשיו כך כשהוא מת ויש כאל עדיין פירות ומה שהניח תולש פרות שהוא כבר תלש זה כבר הוא זכה בהם הרי הוא של יורשין וזה לא של בנו שהוא נתן לו מתון זה שייך לכל היורשים התחלקו בזה שווה בשווה מדייקת מיד הגימור מה שהניח טולו טולו שין מחובר לוי אם כשב מת יש פירות מחוברים לקרקע מה שמ אפילו שפירות שכבר מוכנים לתלישה הם עדיין מחוברים זה נחשב כגוף הקרקע וזה באמת שייך למקבל מתונה כי זה חלק מהגוף שמיד שאבא מת זה שייך לו המת רק בבן אומר הרשב כמו שעוד מעט נראה אז כך בבן הקופונים ככה לוכ וטניה שו מינס המכו בורין לקיח מה מדובר שם אמריס הזו שנוייה בתוספת אדם כתב כל נכוו לבנוי מהיו מולך מיסה הבן הלך ומכר את הנכסים הקרקע לל יקח אז דיברנו ליל כשאבא מת והבן חי יש אפילו שהבן מת כמו שדיברנו ליל המ לוקס זה עובר ללקח אז אם יש כאן קרקעות שיש שמה פירות מחוברים לקרקע אנחנו אומרים הלקח זכר רק בגוף הקרקע הפירות אפילו שמחוברים זה כבר זכה האבא וזה עובר ליורשים אז שלקח לוקח את הקרקע הוא צריך לשום את שוי הפירות שמחוברים וזה הוא צריך לשלם ליורשים אז רואים ש שגם הפירות המחוברים נשארים ליורשים אומרו ללאי קשי כמה מי ש מדובר בנוי הוא כתב את החוסים לבנוי וזה עדיין ביד בנו בנו לא מחר זאת כמה בריס מדובר באחר הבן מחר זאת לאחר כמו שאמרנו אויל ודתו של ודום קרו אצל בנוי אומר הרש בם לדעת כן הוא יקנה את המתונה לבנו שיהיה לו חמיס גם את הפרות המחוברים אבל כשמדובר לגבי לוקח שהוא קנה מבנו זה לא אז זה כמו גוף הקרקע הנה אומר הרש ם הבן עצמו לא יקנה לקיח שהוא אדם זר אל את הגוף ולא את הפירות אפילו שהם מחוברים לכן הפירות נשארים ליורשים אומר הרשב ממילה פשוט שכל מה שמדייק במשנה שמה שיניח טולו שורש יושי מה שיניח מחובר הוא שמק מתונה זה דוקא אם נתן מתון לבנו אב אם נתן מתון אל אדם זר אז שאדם זר הזה בא לקחת את הקרקע כשה במת הוא לוקח רק את הקרקע את הפרות המחוברים הוא צריך לשום ולתת ליורשים כל שנו ב שאה יבז לא ה ים דכ ד ל [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: