הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלח

[מוזיקה] בו בטרה דף קלח מתחילים בעזרת השם ד קלז עמוד ב שורה רביעית מלמטה אמר רב יהודה אמר בשם שמואל האם אפשר לתת מתנה לאדם בעל כורחו בלי הסכמתו הכותב נכסיו מתנה למישהו אחר נותן את נכסיו במתנה למישהו ואמר עלה אותו מישהו אומר איפש בהן אני לא רוצה את המתנה הזאת קנה הוא קונה בלי הסכמתו פילו הוא עומד וצובע אני לא רוצה את המתנה הזאת אומרים לו זה שלך קנית את זה ורבי יוחנן אמר לא אם הוא לא רוצה הוא לא קונה אמר רבי אבא בר ממל אתה חושב שיש כאן ויכו בין שמואל לרבי יוחנן לא לא פליגי רבי יוחנן מדבר כאן במקרה שהוא צוח מעיקרה מהתחלה שהביאו לו את שטר המתנה הוא התחיל לצווח שהוא לא רוצה לקנות ולכן הוא לא קונה שמואל לעומת זאת כאן מדבר במקרה שבהתחלה הוא שותק מעיקרה ורק לבסוף צובע לא מועילה כעת ההתנגדות שלו והוא קנה אמר רב נחמן ברצח הוא לא נותן באופן ישיר את המתנה למקבל אלא זיכה ל על ידי מישהו אחר בפניו והוא שתק ולבסוף כשבאו למסור לו את שטר המתנה הוא צוח האם הוא קנה או לא זה תלוי במחלוקת באנו למחלוקת רבן שמעון בן גמליאל ורבנן במה המחלוקת שלהם תניה הכותב נכסיו לאדם אחר והיו בנכסיו עבדים ואמר המקבל לה אי אפשי בהן אני לא רוצה את העבדים אני לא רוצה לתת להם מזונות לפי דעת רבנן הוא זכה בהם עד כדי כך שהתורה אומרת שכהן שיש לו עבדים כנענים מותר להם לאכול תרומה אם היה רבן האדון השני כהן הרי אלו אוכלים בתרומה רבן שמעו גמליאל אומר כיוון שאמר הלה המקבל איפשי בהן הוא הרי עומד וצובע כבר זכו בהן היורשין של הראשון זאת אומרת השני לא קיבל לא זכה בזה זה של הנותן כיוון שהנותן מת אז עובר ליורשיו ובינן בא הקש על זה וכי רבנן התנ קמה התנ הראשון קמה הבריתה סובר שהוא קנה את העבדים בעל כורחו אפילו אם הוא עומד צובחוץ את זה רב יוחנן במקרה שהוא צוח מעיקרו בהתחלה הוא צבח דקו לעלמה לא פליג לא קני ודאי שהוא לא קנה ואם בהתחלה הוא שטק ולבסוף אחרי ששתה מתנה היה בידו הוא צווח דכולה עלמה לא פליגי לפי כל הדעות דקני הוא קנה מה הויכוח כי פליגי זיכה לו על ידי אחר ובזמן שהוא זיק על ידי אחר הוא שתק ולבסוף כשזה בא אליו צבח נקמה סובר מיד שתיק כשהוא שתק בהתחלה כ שזיכו לו על ידי אחר הוא גילה דעתו שהוא רוצה לקנות קנינו אז הוא קנה והדק הצח מה שהוא צועק שזה מגיע לידו עכשיו מדר הוא קדר הוא עכשיו חוזר בו אז הוא לא יכול לחזור בו אחרי שהוא כבר קנה ורבן שמעון גמליאל סובר הוכיח סופו על תחילתו כיוון שעכשיו הוא צוח זה מוכיח שכבר בהתחלה הוא לא רצה ואם כן למה הוא לא ציק עד עכשיו לא צב חדשת סו כי לא מתו לידי מה צבח הוא אמר בליבו זה גנאי לצווח לפני ש זה הגיע לידו כשזה הגיע לידו אז הוא צועק ואם כן זה באמת ויכוח בין רבנן לבין רבן שמעון בן גמליאל מקרה כזה שמזכים למישהו על ידי מישהו אחר והוא שותק וכשזה מגיע אליו הוא צוח האם זה נחשב שהוא קנה או לא מביאה הגמרא ברייתא תנו רבנן חולה שנוטה למות שכיב מרע שמחלק את הנכסים שלו והוא אומר תנו 200 זוז לראובן פלוני 300 זוז לשמעון פלוני ו-400 זוז ללוי פלוני הן אומרין שאחר כך כותבים שטר צבאה מה אותו חולה אמר איך יחלקו את נכסיו כל הקודם בשטר זוכה לא אומרים ככה לא אומרים שראובן קודם לשמעון ושמעון קודם ללוי אלא הם כולם זוכים בשווה ומה זה נוגע להלכה לפיכך אם אחר כך מגיע מישהו עם שטר שאותו שכיב רע חייב לו כסף גובים מנכסיו יצא עליו שתר חוב אז הם שלושתם צריכים לתת את החלק הם צריכים לשלם את החוב שווה בשווה כל אחד נותן חלק שווה גובה מכולם כיוון שכולם זכו בבת אחת אבל אם אותו חולה אמר תנו 200 זוז לפלוני ואחריו תתנו 300 זוז לפלוני ואחריו תתנו 400 זוזה פלוני אז כן אומרים כל הקודם בשטר זוכה לפי כך אם יצא עליו אחר כך שטר חוב אותו אחד גובה מן האחרון ואם אין לאחרון בשביל לגבות את כל החוב אז הוא גובה מזה שלפניו ורק אם אין לו גוה מ שלפני פניו מהראשון תנו רבנן בריתה נוספת שכיב מרא חולה שנותן למות שאמר הוא רוצה לתת לבנו הבכור מנכסיו והוא אומר תנו 200 זוז לפלו בני בכור כראוי לו ראוי לו לקבל 200 זוז אז נטלן ונוטל חוץ מזה את חלק בכורתו אבל ואם אמר תנו 200 זוז לפלוני בני הבכור בבכורת הכוונה היייתה שהוא יכול לקבל את זה במקום חלק הבכורה אז ידו של הבכור על העליונה הוא יכול להחליט אם הוא רוצה נטלן את ה2 זוז במקום ה חלק הבכורה שהוא מקבל פי שניים בירושה אם הוא רוצה נותן את החלק בכורה שלו בכורתו והוא לא מקבל את ה-2 זוז וכן לגבי אדם שהוא חולה נוטה למות שכיב מרה שאמר תנו 200 זוז לפלונית אשתי מנכסי אחרי שהוא ימות כראוי לה זאת אומרת זה חוץ ממה שהתחייבתי לה בכתובה שהיה לה ות ש תלמן לקבל מנכסי נוטל תן את אותם 200 זוז וחוץ מזה נוטלת גם את הזכויות שיש לה בכתובתה ואם הוא אמר תנו לה 200 זוז בכתובתה היא יכולה להחליט ידע לעליונה אם זה יותר מהסכום של הכתובה שלה רצה נוטלת את אותם 200 זוז ואם הכתובה שלה יותר אם היא רוצה נוטלת את כתובתה ושכיב מראה שאמר תנו 200 זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו אז גם כאן טלן את אותם 200 זוז וחוץ מזה הוא נטל את חובו אבל ואם אמר תנו לו 200 זוז בחובו כאן זה לא כמו בכור או אישה נטלן בחובו הוא לא יכול לקבוע שהוא מעדיף לקבל את החוב שלו או לקבל את ה-200 זוז אלא אם החוב שלו היה 200 זוז הוא נותן את ה-200 זוז האלה ואם היה החוב שלו היה פחות הוא לא יכול לקבל 200 זוז זה נראה כמו ריבית בנוסף אצל בנו ואשתו אנחנו אומרים שכיוון שהם קרובים שלו אז הוא רצה לתת להם יותר אבל אצל בעלי חובו לא שואלת הגמרא משום דאמר במקרה הראשון תנו 200 זוז פלוני בעל חובי כראוי לו נטלן ונטל את חובו למה ודיל מה כראוי לו בחובו כמר מתכוון להגיד כמו שראוי לו לקבל בפירעון החוב מי אמר שזה בנוסף אמר רב נחמן אמר לי הונה ה התנה של הבריתה הזאת מני מי הוא רבי עקיבא היא דייק לישנא אתיר מדייק שבן אדם אמר לשון ייתרה הוא בא לחדש משהו אתנן שנינו אדם שמוכר לחברו את הבית והוא לא פירט מה הוא כולל במכירה הזאת אז הבית מחור אבל זה לא כולל את הבור בור מים שיש לו שם ולא את הדות בור עם בניין של כתלים ואף על פי שכתב לו אני מוכר לך את הבית ועומקו ורמו גובהו בכל זאת זה לא כולל בור או דות והבור רועדות נשארים של המוכר עכשיו אם הוא רוצה לבוא ולקחת מים מהבור האם יש לו רשות פשוט להיכנס ולקחת מים או שהוא צריך שהקונה יתן לו וימכור לו דרך להגיע אל הבור יש בזה ויכוח בין רבי עקיב לבין חכמים לפי רבי עקיבא הוא מכר את הבית כולו וצריך עכשיו לקנות ליקח לו דרך מאותו קונא כדי שיוכל לעבור אלה הם דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים לא המוכר שיער לעצמו את הדרך אינו צריך ליקח לו דרך הוא מודה רבי עקיבא לחכמים בזמן שהמוכר אמר לקונה אני מוכר לך את כל הבית וזה הרי לא כולל את הבור והדו כמו שאמרנו ואם כן למה הוא צריך להוסיף אם הוא הוסיף חוץ מאלו כיוון שהוא אמר מילים יתרות ודאי הכוונה היייתה שהוא משייר לעצמו גם את הדרך אל הבור ודות ואז אין צריך המוכר ליקח מהקונה דרך לבור ודות על מה רואים מכאן כיוון ד לא היה צריך לומר חוץ מהבור הועדות וכ אמר הלשון היתרה שלו לטיפו מילת קת זה בא להוסיף עוד דבר שהוא משייר מה את הדרך ההכנה מגם אצלינו כשהוא אמר שיתנו 200 זוז לפלוני בעל חובי והוסיף את המילים כראוי לא זה בא לרבות ולהוסיף כיוון ד לא צריך להוסיף וכאמל לטיפו מילת קת זה בא להוסיף שהוא יקבל חוץ מהחוב גם את ה2 זוז בריתה נוספת אנו רבנן חיו מרה חולה נוטן למו שאמר מנה יש לי אצל פלוני לקח ממני הלוואה והוא חייב לי את הכסף הזה והעדים כותבים מה שהם שמעו אף על פי שהן מכירים את אותו פלוני והם לא יודעים שאותו פלוני באמת לקח הלוואה הם כותבים את זה לפי כך כש היורש הוא גובה את ההלוואה צריך להביא ראייה שבאמת הייתה הלוואה דברי רבי מאיר כי אין לנו כאן הוכחה שהייתה הלואה אלא רק דבריו של אותו חולה בסדר עם כל הכבוד שהוא חולה והוא נותן למות ויש לו זכות לחלק את נכסיו אבל אין לו כוח על פי דבריו לחייב אנשים בגלל שהוא אמר שהם חייבים לו כסף וחכמים אומרים העדים אינם כותבים את מה שהם שמעו ממנו אלא אם כן הם מכירים בבית דין את אותו לובה ויודעים שהוא באמת לבה וכיוון שכן אם אתה רואה שהם בכל זאת כתבו לפי כך כשההוא גובה אינו צריך להעביר רעיה כי זה ש העדים כתבו שאותו אחד לקח הלוואה מאבא זה מוכיח שהם יודעים את זה בוודאות והם יכולים להעיד על זה ולא רק על פי דברי אותו חולה הם כתבו את זה אמר רב נחמן אמר לי הונה תנה יש בריתה שאומרת דעות הפוכות מהברית הקודמת רבי מאיר אומר אין כותבין עדים לא כותבים את דבריו של אותו חולה שמישהו חייב לו כסף וחכמים אומרים כותבין ואפילו רבי מאיר שאמר אין כותבים הוא מודה שהיו אמורים לכתוב כי הרי יש כאן דבר שאותו חולה אומר שאיין לו זמן כעת לטבוע את החוב שלו והוא רוצה שמישהו אחר יתבע את זה במקומו אז הוא היו צריכים לכתוב את זה למה בכל זאת לא חובים כי הרי זה שהוא אומר זה לא הוכחה שבאמת אותו לוה חייב לו אז לא אמר רבי מאיר שאין כותבים אלא משום חשש בית דין טוין שכשם אראו כזה שטר שעדים כתבו שאחד חייב כסף לאותו חולה הם יהיו סבורים שהם כנראה מעידים על זה והם לא ידעו שהם סך הכל כתבו את מה שהחולה אמר ולכן לא כותבים אבל אמר רב דימי מן הרדה ההלכה היא הלכתה אין חוששים לבית דין טוען לא חוששים שבית דין יטעו ולכן אותם מדים יכולים לכתוב כן אותו חולה אמר שההוא חייב לו כסף אפילו שהם לא יודעים בוודאות שזה נכון שואלת הגמרא איך אתה אומר שלא חוששים שבדין טוין ומה ישנה מדבריו של רבה ד אמר רבא אין חולצין כשבאה אישה וטוענת שבעלה מת בלי בנים ולכן היא צריכה להתחתן עם אח של בעלה אבל הם לא רוצים להתחתן אז אותו אח עושה חליצה ומתיר לה להתחתן עם מישהו אחר אסור לבית דין לעשות חליצה אלא אם כן הם מכירים אותם ויודעים שבאמת הם צריכים לעשות חליצה וכן אם קטנה יתומה מאבא שהאמא שלה או האחים שלה קיבלו בשבילה קידושין ממישהו והיא ממאנת היא לא מעוניינת בזה אז כל זמן שהיא קטנה היאו יכולה למן ולומר שהיא לא רוצה ואז הכאילו בטלים אין ממענים בבית דין אלא אם כן הם מכירים את הבעל והאישה לפיכך כיוון שצריכים שהדיינים יכירו אז כותבין את השטר חליצה ושטר מיוון העדים יכולים לכתוב את הגד חליצה וגת מיון ואף על פי שהאדים אינן מכירים כיוון שוודאי הבית דין לא נתנו להם לחלוץ או למען בלי שיכירו אותם מה התמה למה לא חולצים ולא ממענים אלאם כן בדי מכירים לאב משום ד חוששין לבית דין טוין ואז אם כן כשיבואו בית דין אחר וייראו שכאן נתנו חליצה אז ההיו סבורים שבאמת הבית דין שבפניהם עשו את החליצה בדקו ובאמת ראו שאותה אחת באמת הגיעה עם עם אח של בעלה אמיתי וממנו היא קיבלה חליצה וזה לא שבאמת זה היה מישהו אחר בכלל וחליצה הזאת היא לא חליצה טובה אלא הבית דין סומכים מזה שיש כאן שטר של בית דין שעשו חליצה כנראה הם הכירו שזה באמת האישה וזה באמת אח של הבעל תוכה הגמרא לא זה הסיבה באמת לא חוששים שבית דין יטעו שאם העדים כותבים שהם שמעו שאותו חולה אמר שמישהו חייב לו כסף אז הם בדקו והם יודעים שהוא חייב לו כסף אלא הם וודאי ידעו שהם כתבו מה שהוא אמר את הצוואה שלו ולא שהם מיידים שבאמת מה שהוא אמר זה נכון רק כשיש כאן חליצה שכתוב שבית דין עשו אותה אז כאן הם ישמחו שוודאי בית הדין בדקו לפני שהם עשו אצלהם את מעמד החליצה והם לא יבדקו אחריהם בידין בתה בידין לא דיקי זאת אומרת הם יאמי להם כנראה הם יודעים שהבעל שהבן אדם הזה באמת הוא האח של הבעל והחליצנו לה לנסה למישהו אחר על פי מה שכתוב כאן שבית דין אחרים באמת עשו חליצה שם אם נאמר שיבואו לפני בית הדין של ירושלים ויתנו להם שמה שטר חליצה שנעשה בבית דין ב בבל הם יאמרו טוב כנראה שמה החליצה נעשה כראוי והאישה הזאת היא חלוצה והיא מותרת לנסה לאחרים כי הבית דין ככה כתבו כנראה שהם בדקו אז בזה באמת הם ישמחו אבל זה לא שבית דין טועים בית דין הבתר עדים הם לא יטעו אלא דייקי שם זה שונה לא חושבים שבית דין טועים שאם יש כאן עדים שאומרים טוב החולה הזה אמר שמישהו חייב לו כסף אז ודאי שהם הם גם מעידים על זה לא הם לא מעידים על זה הזה בסך הכל מספרים מה שהם שמעו זה לא שהם בעצמם בדקו שאותו אחד באמת חייב על זה לא חושבים שבני ניטו המשנה אמרה בדף ק לו שאבא יכול לתת את נכסיו לבנו מעכשיו ולאחר מיתה ועכשיו הבן יזכה בגוף הנכסים לאחר מיתת אביו הוא יזכה גם בפירות של הנכסים האלה אבל בחיי האבא הפירות הם של האבא ולכן אומרת כאן המשנה שהוא תולש פירות מהנכסים ומאכיל לכל מי שיירצה ומה שהוא הניח תלוש בשעת מיתתו זה לא של אותו בן שקיבל את הנכסים אלא כיוון שבחיי האבא זה היה של האבא הפירות התלושים האלה אז כעת כשהוא מת הרי הפירות האלה הם של כל היורשים זה דווקא מדובר אומרת הגמרא בפירות התלושים אין מה לגבי הפירות שמחוברים לקרקע והם עומדים להתעש האם נאמר שזה נחשב חלק מגוף הקרקע שזה דווקא לאותו בן שזכה בקרקע בחיי אביו או שזה נחשב כמו פירות תלושים ואם כן זה היה ברשות האבא ועכשיו כשההוא מת זה מתחלק בין כל היורשים אז במשנה שלנו אפשר לדייק שפירות מחוברים לקרקע אנחנו לא מחלקים בין היורשים אלא נותנים את זה דווקא לאותו בן שיקנו לו בחיי האבא את הנ חסים משמע שזה נחשב כמו גוף הקרקע והרי בברייתא תניה שהפירות האלה הם נחשבים פירות ולא נחשבים כמו גוף הקרקע כי הרי שם שנינו שאם אותו בן שקיבל את הנכסים מאביו שמהיום הוא זוכה בגוף הנכסים ולאחר מיטת אביב הוא זכה גם בפירות הלך ומכר את אותם הנכסים למישהו אחר אז הרי אותו אחר לא זוכה נכסים למה כי הרי האבא עדיין יש לו זכות אכילת פירות רק אחרי מיטת האב שהבן יזכה גם בפירות אז זה יעבור לאותו קונה אז שם כתוב מה לגבי הפירות המחוברים שהיו מחוברים לקרקע בזמן מיטת האב מי זוכה בהם לא כתוב שמה שאותו קונה זוכה בהם כי הם נחשבים כמו גוף הקרקע אלא היורשים זוכים בהם כי זה נחשב כמו פירות תלושים שאבא השאיר ושמן את המחוברים ללוקח צריך לשלם את דמיהם ליורשים המרולה הזה לא סותר לא קשיה באמת באופן כללי פירות שהם עומדים להתעלם כמו שהם תלושים והם לא נחשבים כמו גוף הקרקע ולכן אותו קונה לא זכה בהם אלא זה נחשב כמו שהאבא זכה בהם כי אבא היה לו קניין פירות וכעת זה מתחלק בין יורשיו וכאן מה שהמשנה שלנו מדויק ממנה שהבן זוכה בפירות המחוברים ורק בתלושים לא זה מדובר דווקא בבנו שדעתו של אדם קרובה אליו הוא רוצה שהוא יזכה גם בפירות שמחוברים לקרקע וכן בבריתה מדובר באדם אחר שקנה את הנכסים אצלו אין את הסברה הזאת של אועיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ולכן הולכים אחרי עיקר הדין שבאמת פירות האלה שעומדים להתעש הם כמו פירות תלושים והרי קניין פירות היה לאבא ועכשיו כשהוא מת הוא משאיר את זה ליורשו והם כולם מתחלקים בזה עד כאן דף קלח ‏e
לצפיה בתכנים נוספים: