הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלו

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלו

[מוזיקה] ב 12 דף קלו השו מתח בעזרת השם במשנה למדנו שמתנה שכי מר כל מה שהוא נותן כוסו וכוסו בלי קניין וזה חל אחרי שהוא מת אבל אדם ברי שרוצה לתת מתנה שהמתנה תכול אחרי שהוא ימות הוא לא יכול לעשות זאת כין מתון אחמי רק מתש הו מיוחדת אבל יש לו נצה איך לעשות זאת רשבם נותן דוגמה לא דווקא באופן זה אבל דוגמה אדם בריא שרוצה להתחתן נישואים שניים והוא לא רוצה שכל הנכסים תעבדו לכסת אשתו השנייה ואז לבניו האישה הקודמת לא יישאר על רשת אז הוא רוצה עוד לפני הנישואין השניים להקנות את כל נכסיו לבניו הנישואים הקודמים אבל הוא רוצה עדיין להשתמש בנכסים עד שהוא ימות אז מה הוא עושה הוא אומר כך אומרת המשנה הקו סוב נכו סוב לבוב לו דווקא לבונ וא הדין אדם אחר צריך שיכתוב מהיו ולחמי ואז המשמעות היא מהיום יהיה קנוי לך גוף לבדו אחרי מיתתי תה נגמרת המתנה שתאכל גם את הפירות אבל אם הוא לא יכתוב מהיום הוא יכתוב רק אני נותן לך את זה לאח המיסה אז לא נתן להם כלום כן מתון לאח המיסה אחרי שהוא מד כבר לא שייך לו דברי רבי יהודה רבי יס אומר אינו צורך לכתוב מהיום ובכל זאת המתון נחלה כמו שנראה בגימורים עכשיו ממשיכה המשנה ברשם זו משנה חדשה בסוף העמוד מה קורה אחרי שהוא נתן כזו מתונה הוא כתב מה חמיסה או לפי רבי יוסי אפילו שהוא כתב רק חמיס הקוס וס לבנו חמוס עכשיו כל זמן שאבא חי אב אינו כולים כדם אחר את הגוף והפירות לגמרי מפני שהם כובים לבן הגוף עכשיו פרס חמיס מצד שני והבן אינו יכולים כ לגמרי בחייו מפני ש ו סעב לאכול פירות כלזמן שהוא חי אם הם רוצים יכולים שניהם לסכם אנחנו שנינו מוכרים זאת לאדם שלישי האב מוכר את זכות הפירות הבן מוכר את הגוף אז ודאי יכולים למכור מה קורה מוחר האב בסתם מחור עם הפירות לקיח עד שומוס אב אבל ברגע שהאב מת אטול הבן את הגוף ופירס או הבן עצמו או אדם אחר שבא מכוחו אם הבן כבר נפטר אז בנו עומד במקומו לקחת את זה ולא משנה אם האב מת בחיי הבן לא שני אם הבן מת בחיי ההב הגוף קנוי לגמרי לבן משעה שכתב לו אהב וכשמת הבן חכח ההב ויש לו בנים לאותו בן הם יורשים את כוחו כאן זה ברור המקרה השני זה מח ליקס מה מה קורה מוחר הבן בחיי האב אין לו לקח בהם כלום כי מה הוא מכר לו מה שיש לו בינתיים אין לו כלום עד שיום מוסב הוא לא עדיף מהבן אבל הוא גם לא גורע מהבן ברגע ש שמת האב אז עוברים הנחושים לקח מהבן אומר הרש בם זה הכל הקופונים לכול מ מוסכם כשהבן קיים בשעה שעו מת אז זה עובר ללקח אבל אם הבן מת ואחר כך מת הב מחליק בגימור האם קנה לוקח או לא אומרת הגמורה מה ראינו ברשה שאדם יכול לתת את הנכסים מהיים לחמי אנחנו מפרשים שהכוונה גוף מיום פרס לחמי למה אנחנו מפרשים כך כיוס חמיס מהו אנן למדנו משנה מסכת גיטין אדם כותב גת לאשתו והוא כותב לה שהגט יחול מהיים ולאח מיסה גת ונו גת היא ספק מגורשת ספק הינה מגורשת למה כי יש לנו ספק מה הוא התכוון אפשר להבין שהוא התכוון לומר מהיום יכול הגת אם אני אמות הוא מתנה ולכן באמת כשהוא מת הגט חל למפריע משעת נתינת הגט אז היא מגורשת או שמה הוא חזר בו הוא אמר מהיום לא לא לא לא אני רוצה לה חמיסה אפילו שהוא לא אמר לא אנחנו כח מפרשים את התוספת להח המיסה ואם הוא חזר ב ווא רוצה שיחול רק לח מיסה אז זה לא כלום כין גת לח מיסה ולכן גת ואינו גת היא ספק מגורשת אם היא קיבלה קידוש מאדם אחר היא צריחה גת משניהם מכיוון שההיא סופק מגורשת והיא מס אחרי שהוא נתן כזה גת הומת בלי זרע אז היא ספק חייבת ביבום ספק פטורה מייבום חולצ ס מאחיו שם איננו גת ולא מסי במס כי שמה הגת חל ואסור ל להנשא לגרוש הסוכ חב קורס ממילא למה כאן לא נאמר כך שכשאדם נותן מתונה מהיו מולח מיסה אז נסתפק האם הוא מתכוון לחזור בו ומתונה לא חלה או שהתכוון רק להתנות ומתו נחלה ובספק לא יקנו אונה הגימור ודאי שכשאדם אומר את שתי הלשונות ואני יכול לפרש ששתי הלשונות משתלבים ירדו שיש שתי שלבים אז ודאי שזה הפירוש העיקרי ולכן כשאני יכול לפרש כך אני מפרש כך בגט אין לי אפשרות לפרש אות אוסום בגט אין שתי שלבים בחוס גט מה שהגט יתחיל היום ויגמר לה חמיסה לכן מה נשאר ל לפרש את שתי הפירושים שאמרנו מסע קלון תנו הוה ואז הגט חל יחזור הוה אז זה ספגת אבל וכ אפשר לפרש ברור למה צריך להסתפק ם ני חזור הפירוש הנורמלי ביותר הוא לומר אוקו אמר לי גוקו מהוים פר חמי במתו שייך שתי שלבים מה ראינו במשנה רבי סמר אינו צורך לכתוב מהיו מהוא רמו ש רבי סי מביאה הגמור רבי ברבו חולש הוא חלה נכנסו לפניו אול לגבי רבונה ורב נחמן לביקור חולים לפני שנכנסו לרבי ברבו אומ לרב הונ לרב נחמן אני מבקש ממך בעני תשאל את רבי ברבו החכ רב יוסי או אין חרב יוסי אלא כרב יהודה אומר לי אונה לו רב נחמן איך אני אשאל אותו כזו שאלה ת רבי דני אני לא מבין למה הוא אומר זאת ו במני אומ רונ נעשה כזה הסכם דלו ותוך אחרי שנצא אני אסביר לך אתמו שרב יסי אז כך הם עשו בואני נכנסים לרבי ברבו שואל רב נחמ את רבי ברבו מה ההלכה או מלא נ לו רבי רבס ב כעת מקיים רבנ את כ בהסכם אומר לי אומר רודן רב נחמן היינו תעמ רב יסי דומר זמנו של שתו מכי חולוב איך כותבים שתום העדים כותבים בתאריך זה וזה בקר וקר בשבס אומר לונו פלוני הבו לי ידים וקנו ממני לפלוני בני לח מסוסי למה הוא כתב תאריך אם הוא מתכוון שהמתנה תחול רק אחרי שהוא מת אז מה שייך תאריך התאריך של המתונה זה ביום שהוא ימות הוא יודע כעת איזה יום לכתוב למה הוא כותב את התאריך של היום ודאי שמתכוון לומר שהום זה יתחיל וזה יגמר לחמי אז התאריך הוא תחליף לכתיבת המילה מהים אומר הרשם וכך הוקרב ייסי שאפילו שהוא כתב רק לאחר מיס כיוון שיש תאריך בשטר אז זה כאילו שהוא כתב מהחי רב פסק רב סי רשב מעריך שאפילו שמסכת גיטן רואים שרב חושש דלא יק רבי אז הרשב אומר שזה לר משום ח רב יסי מביאה הגמ תי שמו ש רב יסי רבי יסי אמר אינו צרך לכתוב מהיום מפני שזמנו ששת מכייח ולוב שהוא מתכוון שגוף הוא יקנה כבר מהיו מביא הגמור למדנו מלקס רבי ס ורבי יהודה רבי יהודה סובר שאם הוא לא כתב מהיים המתון לא חלה אבל בוא מרוב מרב נחמן בקנו מהוא אפשר לומר שכל המחלק זה בשטר מתונה בלי קניין אלומי איך הוא רוצה להקנות לו את המתונה בקניין שטר כסף קרקע נקנית בכסף בשטר או בחזקה אז ברגע שכותבים שטר ובשטר כתוב שהוא סדי נתונה לך לאחר מיסם אז אפילו שהוא מסר לו את השטר מחיים אז אומר רב יודה נכון שכתוב תאריך הוא לא כתב אבל מהיום אז אני אומר הוא רצה להקנות לו רק לחמי המתון לא חלה רבי ייסי אומר ללא התאריך כאילו שהוא כתב מהיים אבל מה קורה בשטר שכתוב בו קניין העדים כותבים וקנ מני עשינו סודר למתנה אז קניין אולי רבי יהודה מודה שהקנייה ודאי מה הוא עושה כעת קניין שכעת יכול הקרק המתונה על גוף הקרקע ומה שהוא כתב בשטר לאחר מיסה זה רק שהוא משייר לעצמו את הפרס עד שהוא ימות אומר להנה לו רב נחמן כן בקנו צ ברגע שיש קניין הקניין לא היה מוגבל אומר הקניין הוא על הגוף כבר מעכשיו מה שהוא כתב בשטר חמיסה זה רק שהוא משאר לעצמו את זכות הפירות כך אומר רב נחמן רב פפי אומר תלוי איניס צורך ויכניס דלא צורך בדרך כלל העדים מזכירים את הקניין פעמיים בתחילת השטר ובשורה האחרונה שחוזרים על ענייני השטר אז תלוי איך הם כתבו זאת אם כתבו אני וקנ מני לא צוריך אם בתחילת השטר כתוב שהידים אומרים שאמר לנו אני תקנו ממני ותכתבו ותחתמו ובסוף הם כותבים שכך עשינו נ מני זה מיותר הרי הם כותבים בתחילת השטר שהוא אמר להם תקנו ממני אז כאילו שכתוב שעשו קניין למה חזרו וכתבו וקנ מיני כביכול יש כאן שני קניינים זה בא לאפות את כוחו שוודאי שכי הקניין חל מהתה אז בזה רבי יהודה מודה שאפילו שלא כתוב מהיים כאילו כתוב מהיים אבל אם להפך הם כתבו בראש השטר ונינה עשינו איתו קניין אומרים העדים קנינו עבורו בקן סודר ובסוף השטר הם מפרשים ניה זה קניין אחד המפרשים איך קני מיני כרי הוא קנה לנו הוא אמר לנו לעשות את הקניין ממילא אין כאן איתור לשון אז בזה רבי יהודה גם חולק שאם לא כתב מהיים המתון לוך הלא זקיף לו רב חנינה מסורה איך אתה מדגדג בכאלה לשונות של השטר שהסופרים כך מדקדקים מי כמי דוכי יש כזה דבר דנן לא דינן אנחנו לא יודעים אין רוב החכמים פקעים בחילוק לשון זה אם הוא כתב כך או כתב כך וספר ידב סופרים יודעים לדקדק ש ולכך התכוונו ולא צריך לכתוב מהיום אם כתבו בכזו לשון אומרת הגמור כן ראו את העניין שלינו לספר דבי שאלו את הסופרים בבית דינו של הב ביד הם אמרו כן אנחנו יודעים שאם כותבים כך זה כאילו מהיו אם לא כותבים כותבים להפך אז לא אותו דבר שאלו לספר דרוב לסופרים בבית דינו של רובה ידה ממילא אז רב פפי צודק בחילוק שהוא עשה אבל למיסה רב נחמן חולק עליו ומביאה גמור עוד שיטה כרב נחמן רבו בר רבי ישוע אמר בין אם הוא כתב קני וקנ מני ככ הם כתבו הדים בין אם כתבו קנ מני וקני לא צור לכתוב מהיום גם לא לרב יוד רקו בדוכן פסגו מדב פונו אם כותבים שתר דות בלי קניין זכרון דברים לא זכרון קניין הם כותבים לפנינו הוא הקנה בשטר לא כותבים שהוא עשה קניין קניין סודר פליגה בזה הם נחלקו רבי יהוד ורב יסי האם צריך לכתוב מהיום דהיינו רב הונ יש גם סובר כמו רב נחמן אומר רב קני אמרית למתמ רב זרד אמרתי לפני רב זרד מה שאמרנו ליל שרובה הסתפק הוא שאל את רב נחמ מה קורה עם קינין ורב נחמ פשט לו ואמר ליון אוסלו שזה היייתה שאלה שרוב ורב נחמן ענה לו לא נן אוסנ לו זו לא הייתה השאלה אומר רו אומר רב נחמן בקנו אינו צוריך בין אם כתבו אני וקני מני בין אם כתבו קני מני ואחכ ני לא צורך גם לרב יהוד רק אם כתו בדון פסגו דבן פונו זכרון דברים שהיה לפנינו בלי קניין פליג אומר השבק מלון שאפילו לרבי יהודה לא צריך לכתוב מהיום בשטר שיש בו קניין למה כ סיכ ל שהלכה כרב יסי שברגע שכתוב תאריך אז בכל מקרה לא צריך לכתוב מהים מה רנו במשנה הוס נס לבנו חמוס והלך הבן ומחר בחייב כך מתאב אז הקרקעות הנחוצים עוברים ללוקח מהבן איתמ מביאה הגמור מחלוקה שהזכרנו במשנה מה קורה מוחר הבן בחי יואב ומיס בן בחי יואב ועכשיו מת האבא האם זה עובר לו לקיח או לא מחלוק אומר רבי כנון לא יקון יקח אומר הרשב שמעולם לא היו ראויים לבוא לידי הבן כך התברר קת אלא מה יעשו עם הנכסים יחזרו לשער יורשיו ולא לקיח ולדבריו מתפרשת המשנה מוח רבן אין לקח עד שיום מוסעב שמשמ ששמת זה עובר קח זה הכל כשהבן עדין חי בשעה ש מת אז הנס מגיעים לידו הם עוברים ל לקח שקנה זאת ממנו קודם אבל אם מת הבן עוד לפני שאבא נפטר שלא הגיעו הוסים לעולם ליד הבן אין לק בזה לום כך ס רב יחן ור שלוקי שמר גם במקרה כזה לקח המיש מדברת בכל אופן ומה השואר שמכ ליקס בכל דבר בכל חפץ בכל קרקע יש שתי חלקים יש את גוף העניין את גוף הקרקע למשל ויש את השימוש את הפרוס מי נחשב בל הבית כשהגוף שייך לאחד והפירות שייכים לאדם שני אפשר להבין שמי שיש לו את הגוף הוא בע לבית אפשר להבין שהעיקר התכלית של קרקע של חפץ זה השימוש בו אז מי שיש לו זכות שימוש הוא בע לבית בזה הם נחלקו רבי חמ לאקו לקח קניין פרש שיש להב כל זמן שהוא חי כקניין הגוף דומה אומר הרשם כאילו הגוף כנו דומה ולא היה הבן יכול למכור לאחר אלא על מנת דוס יד רק יכול לומר לו לקח כשיעבור לידי תברר שזה שלי אז המחיר תחול אכין דסד התברר כת שזה מעולם לא הגיע ליד הבן לא קון לקיח אבל הרשב אומר נקודה חשובה אם הבן לא מכר והוא מת לפני האבא ועכשיו האבא מת אז זה עובר ליורשים של הבן כי הם עומדים ממקום אביהם אפילו שיש לו קניין חלש בקרקל הבן ווא לא יכול למכור אבל להורי שמספיק והבנים עומדים במקומו אבל במקרה שלפנינו לכאורה אפשר לומר גם אם אנחנו אומרים שהמכירה לא חלה אז כאילו שהבן לא עשה כלום אם הבן לא עשה כלום אמרנו שכש האבא מת אחרי הבן זה עובר לנכדים לבנים של הבן כאן זה ילך לכל יורשי עב חלק מיורשי יאב זה הנכדים אלה הבנים של הבן הזה אבל לא רק להם למה יש חולקים על הרשב כך אומר הרשב כי ברגע שהוא מחר הוא סילק את נפשו משס המחיר ממתנה הבן הוא גילה דעתו אני הסתלקתי מ זה אני מכרתי את זה אז מצד אחד המחיר לא חלה כי אין לו יכולת למכור כי קניין הגוף שיש לו זה כלום כנין פרס שיש לה גובר על זה המצד שני הוא הסתלק מזה ולכן זה לא עובר לבנים ממקומו אלא זה נשאר ביד יור שאב זה הכל סובר רבי יוחנן ור שלוקי שומר כו לקח כי כין פירס שיש לאבא לאו ככן הגוף דומה ומי נחשב בעל הבית הבן אז הבן יכול כעת למכור את הגוף אז כל זמן שאבא חי הלוקח לא יכול לאכול פירס כי את זה הבן לא יכל למכור לו מה שאין לו לא יכול למכור אב ברגע שאבא מת אז הגוף נשאר ביד הלקח כבר מאז הגוף הגיע לידו אז הגוף נשאר בידו וגם הפרס אומרת הגמורה אם זו המכ לוקס אז ה מיותר ווא פגו בחוד זמנה כבר נחלקו מחלק הזו רבי יחן שלוקי היכן תמה כתוב בתוה כל מי שיש לו שדה בארץ ישראל צומח שם משיב המינים צריך להביא את הביקורים את הפרי הראשון לביס מקדוש וקוראים שם מיקרו ביקורים את הפסוקים שכתוב בתוה ונותנים את הביקורים לכוהן עשים נופו סדר שלם אז למדנו מה קורה המוכר שדהו לפרוס ראובן יש לו שדה בארץ ישראל הוא מכר לשמן לא את גוף השדה אומר לשמן אני מוכר לך את השדה פירותיה לשנה לכמה שנים רבי חנון אמר מיוי וקירה שימן מביא ביקורים משדה זו והוא גם קורא את מיקרו ביקורים הוא יכול לקרוא הדומו אשר נוסעת לי השם כיוון שיש לו את זכות הפירות בקרקע אז זה נחשב האדום ה שנסעו לי השם ור שלוק שמר מי וק הוא לא יכול לקרוא את הפסוקים הדומ שנוסע תולי זה לא הדומ שלך זה הדומו של ראובן בעל הגוף אם כך למה הוא מביא אבל זה נחלקו הראשונים הרשב מביא שהוא חייב מדריסה למה כי כתוב ה שטובי מארצו והרי משועבד לו ניק את הקרק פירותיו אבל טוס אומרים אמו נפשך אם זה נחשב מארצו זה נחשב ד מוסו אז גם נחשב הדומה שנוסע ולי למה לא יקרא לכן מפרש ספס שאמת לרש לוקיש הוא פטור ב ביקורים כי זה לא קרקע שלו זה לא הדו שס ולי זה רצו זהלא המוסו מה כן מד רבונו החיו אותו כיוון שיש לו כ פירס אז למה לא יקרא מדרבן אז זה כבר ראינו בפרק אמס הספי שתי סיבות מדוע באופן כזה שהוא חי רק דרבון לא יקרא כמו שנים כא מה הם נחלקו רבי פ שש לשמעון כן הגוף דומה אז מ וקפ הגוף דומה אזול כלומר הדום ה ש נסה אולי אז למה ה צריכים לחלוק באותה מחליק פעמיים הונהג הור אמ לובן זה לא מספיק שחלקתי שם בביכורים ה צריך לחזור על המחלק גם כאן אף גבעל כבר אמרתי לך שכ פרס כן הגוף דומה או ה צריך שם מדובר שהוא מכר לאדם זר אבל כאן מדובר באב ובן ס קדמ אלגברי אכו לאכי אב לגבי בנו הוא מוכה לו לגמרי על הגוף מקנה לו את הגוף כ ק וכי פ שנשאר ביד האבא הוא לא כין הגוף דומה כוש מלון שלא גם במקרה של אב ובן מי שיש לו את הפיוס הוא נחשב ב הבית ורב שלוקי שומע אני צריך לחזור על המחלק גם כאן כי אף הגד מפרס כ הגוף דומה אצטריך סל כד תומי כל מה שחלקתי שם בביקורים כי שם מדובר שון הוא מכר לשמן את זכות הפירות הוא שיר לעצמו את הגוף אז בזה אפשר לומר שהוא לא מעביר ל לקח בכו הפר שמעביר לו ממש כין הגוף נותן לו רק פירס ולכן הוא לא יכול להביא ביקורים ולקרוא עליהם הוא מביא והנו קר אבל כל לגבי נפשי כם מדובר להפך מקרה הפוך האבא משאיר לעצמו את קנין הפיר זה מוכר לאדם אחר נותן לבנו את קנין הגוף אז כל לגבי נפשי אפילו מוקבר נפשי דיפלי אפילו לגבי בנו אז הוא עצמו עדיף לעצמו אז הוא משאיר לעצמו כין פירס כין פירס חזק שהוא כן כקניין הגוף דומה כומה שמלון לא שגם כאן אומר אש לוקיש קניין פירס שנשאר לאבא הוא לא כקניין הגוף והבן יכול למכור שהמחיר התחול אפילו אם הנכסים מעולם לא יגיעו לידו מוסיף רשבם שגמור יכלה גם להמשיך שאותו דבר אותו הסבר רק הפוך צריך להסביר למה לא לוק רבי יחנון במחלק כאן ונבין מעצמנו גם בביקורים כי אפשר לומר גם ספרות הפוכות אם היו חולקים רק כאן היה אפשר לומר שדווקא כאן אומר רבי יוחן שכין פירס כקן הגוף כי האבא שיר לעצמו את הפיוס אז הוא שיער לעצמו קניין חזק אבל כשהוא נותן לאחרים שראובן מוכר לשמעון את הפירות אז הוא מודה לרש לוקיש שכי פרסקי כן הגוף דומה מצד שני לפי רש לוקש אפשר לומר שדווקא כן כ פירס זה לא כקן הגוף כיון שהוא נותן לבנו אז הוא נותן לו את זה בקין גומו אבל כששני אנשים זרים אחד מוכר לשני אז רש לוקש בוד שק פירס כקנין הגוף רק הגימור ידע שנבין זאת מעצמנו שנחשב עם מה שמרה שאפשר לעשות אתו חשבון הפוך לכן הגימור לא האריכה עד כאן דף קלו [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: