הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלד

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלד

[מוזיקה] 12 דף קלש מתחיל בעזרת השם חמש שורות האחרונות שדף הקודם תו רבון סיכמנו בשיעור הקודם שלכו למה גם במקרה שהם בניו נוהגים כשורה אין רוח חמנו אם הוא נותן את את נכסיו לאדם אחר הוא מנשל את בניו ירושה מביאה הגמור מעשה בנושא זה ב ש קשור הוא לא רצה שהם ירשו אותו אז מה הוא עשה אומד וקוס נחוס לינסן בן זיא במתנה לתנ רבי יונס בן וזיל מהו יונס בן נוזיל אחרי שהאדם זה מת מוחר שליש לצורכו והקדיש שליש בנכסים ואת השליש הנותר ואחזיר לבון שליש הוא הלך אל הבנים שהיו אמורים לרשת נכסים אלו הוא נתן להם במתנה שליש רשבם אומר שיתכן שלכן הוא קודם אחר ואחר כך הקדיש כדי להודיע כשם שאני יכול למכור ולהקדיש אני יכול גם לתת מתנה לבניו כמו שאמת יענה לשמי כמו שכבר נראה שמאי הזו כנשמה הזאת בו לוב שמי במקלו ותרמילו כלומר הוא בא להתווכח איתו על זה שהוא עובר על דברי המס הוא התכוון לתת נו עלמנת שבניו לא ירשו זאת אז כאילו שאמר לו הריני נותן לך נכסי על מנת שתמקם לצורכי שאתה תנה מדיהם ולא על מנת שתתני הם לבני יש כאן אום דנדס שמה שהוא התכוון אפילו שלא פירש זאת בפירוש אז טען שמ לינסן כמו שת שורש מסביר את דברי רשבם שמה שהחזרת לבניו זה כלום זה כי עברת על התנאי שיש כאן אומדן שכביכול הוא יתנה איתך אז ממילא המתנה בטלה אז מה ומר המתנה בטלה אז שוב זה עובר אליהם בתור יורשים לא מצווה לקיים דברי המס אתה צריך להוציא זאת מידיהם ולהיות שוימר עליהם כאילו שהופקד בידך ושמי טעה במירון כמו שהרב מעריך כאן עוד מעט נראה בגימורים אומר לוי אנ לו ונס בן זיל שמי אם את יכ צס מה שמכרתי ומה שהקדשתי אם את זה אתה יכול לבטל אתה יכ צי מה שהחזרתי לבנים אם לאו את המכירה ואת הקדש אתה לא יכול לבטל אי אתכ צי מה שהחזרתי וכמו שמבואר ברשב רזיאל בעצם בר שאן הוא יכול לתת לבנים אלו מי אומר לשמי לשיטתך שיש כאן כן תנא זאת אומרת שהמתנה לא נתנה לי מתון גמור אני לא בא לבית לעשות מה שאני רוצה אם כר גם למכור ולהקדיש אני לא יכול כמו שנראה עוד מעט שמו בסון שאי מתו לצון אז למה לא ערת על המחיר והקדש אלו מ למה אתה מבין שהמחיר הח ההקדש חל כיוון שהוא לא נתי שום תנאי אז ממילא גם השליש נתתי לבניו המתו קיימת אז שמה יודע לדבריו ואמר אמר בחוסה התיח אולי בזיל התיח ולי בנו זיל כמו התיח דברים כלפי מעלה כלומר השיבני דרך בזיון וניצח ורת הגמור מקור מסוב מה סבר באמת שמאי בתחילה שהוא הקשה עליו עונה הגמור היתה לו טעות משום מסביון דתנן שנינו משנ מסכת דורים מיס בביירון מקום בארץ ישראל בארחות שהיה גר שם שי אביב מודר אימנו נוי הוא הסר על אביו להנות ממנו והו יומס בנוי היה אמור להשיא את בנו הוא היה הוא רצה שאביו יבוא לסעודה הוא לא יכול להזמין אותו לחתונה כיוון שהחתונה הת קמה בחצרו לאביו אסור להיכנס לחצר אסור לו ליהנות מנכסי בנו אסור לו לאכול מהסעודה אז הוא חשב על כזו עצה וומ לחבירו זה שהלך להשיא את בנו אמר לחברו אני רוצה להקנות לך מת הרי חצר שהחצר היא שלי ובי לא יכול להיכנס לשם בסעודה שאני מכין לחתונה נסו לכו במתנה אבל אל תחשוב שאתה יכול לעשות עם זה מה שאתה רוצה ואיין לו לפניך כל מה שנותן לך אלו כדי שב ומ בסוד כולא נהנה משלי הוא נהנה משלך וגמור בדורי מביאה רשבם אומרת שאפילו שלא אמר לו עד כדי כך רק הוא אמר לו הרין לפניו ויבו אבא ויך למונו אז גם בזה רואים מפורש שזה כל התה המטרה כל המטרה שלו והוא לא התכוון באמת לתת ז במתנה אומר ל אמר המקבל רצה לנסות אותו אם שלי אן אתה אומר שזה שלי ולכן אביך מותר להנות מזה הרי אן מקדושים לשמיים זה שלי אני מקדיש את הכל את החצר את הסעודה אומר לו מה קורה איתך לא זה התכוונתי לא נסעתי לחו שלי שתקדיש ם לשמיים מה יש לי מזה אני רוצה לעשות חתונה לא שהכל ילך להקדש רק רוצה שאבא שלי יבוא לכאן אומר לו זה היה באמת ל במתנה גמורה רא אתה אומר שאני לא בא לבית א שרץ עם זה לזה מתפייסים ו ברשו אתם תעברו על בכל כי באמת אסור להביך להנות כי לא נתת לזה אף מתנה גמורה ותלו את העוון על ראשי שאתם אוכלים ואני כביכול גורם לכם שתוכלו לעבור את העבירה הזו אמרו חומים הוא צודק החבר הזה כל מתנו שאנו אקדיש מוקדש אין מתונה אם הוא לא בא לבית להקדיש אותה אז אין כ מתונה אז בזה שם היתה כמו שהרשם מסביר להל ומבואר בדברי הרשב שהיו לו שתי טעויות קודם כל שמאי סבר שבמקרה שלפנינו במעשה עם יונסן בן עוזיאל יש כאן כביכול תנאי בין הנוסן לינסן שלא יתן לבניו טעות שנייה שמי סבר שלמה אמרו חכו ממיסה שבסון שהמון הי לא מתון ונה כי המקבל עלך והקדיש את החוסים אז הוא עבר על התנאי הוא אמר לו נתן לך את זה כדי שאביא יוכל להנות אם אתה מקדיש את עובר על התנאי אז ממילא הבין שמא שגם מקרה שלפנינו המכר והקדש של ינוסן הם באמת חלו זה לא נוגד את רצונו של אהב הנותן זה שהוא נתן לבניו זה נגד רצונו זה גורם לביט למתנה וזה נשאר פיקדון בידו מצ לכ נבר מס זה מה שהשיב לוינס קודם כל הטעות הראשונה שלך באמת לא היה כאן תנאי ואין כאן עומד הדס ברור שיש כאן תנאי שלא יתן לבניו לשיטתך שהיה כזה תנאי אז גם המחר והקדש לא חלים כי מה שפסקו חכמים כל מתונה שהינו שאם יקדישו מוקדש שינ מתונה אין הכוונה שאם הוא הקדיש אז הוא עבר על התנע לכן המתנה בטלה אלא זה כלל אם זו כזו מתנה שהיא לא מתנה גמורה עם מתונה לח צוין המקבל מוגבל בכוחו במתנה הוא לא יכול להקדיש אם הוא רוצה אז המתון לא חללה כלל אפילו אם הוא לא הקדיש ממילא גם כאן אם אתה אומר שהאב נתן זאת לינסן בנוזל עם הגבלה מסוימת שהוא לא יכול לתת זאת לבניו אז זאת אומרת שהוא לא בע לבית הוא גם לא יכול להקדיש כי זה לא שלו הוא גם לא יכול למכור ואם אתה אומר בעצמך שהגדר המחיר ה בסדר אז ודאי שגם המתון ה בסדר שהוא נתן לבניו כי אם לא הוא לא יכול לעשות שום דבר כ מתון אלו לא כיוון שהזכרנו את רביס מנוזי מביא גמור ונו רבנו שמנים תלמידים אוו ילל זוקן שלוש מהם הכי הכי חכמים ראוים שתשרה ם שכינה כמושה רבינו אלא אומר הרשב עוון הדור גורם ין הדור ראוי לכך שלשי מהם הכי קטנים ראוים שתמו להם חמו ישוע בנון כמו שישוע עצר את השמש גם הם יכולים לעצור את השמש גם למוש עמדה חמו כמו שרשם מביא אבל הם לא חשבים כל כך כמוש הסתר אותם בישוע 20 שבין ה-30 הגדולים ל30 הקטנים בינונים ממשיכה הרסה גודל שבכולם פשס גדול מכולם יש מפרשים גדול מ2 הבינונים ינוסן בן זיל כ ש בקולון רבן חן מזקי אומרו לו על רבי יחן בזקי הוא הכל למד שלא הניח מללמוד מיקרו את כל המיקרו למד ומשנות את כל המשניות גמור אומר הרש בם כמו שאנחנו לומדים גימור מסבירים את המשניות חיסור מכס וכולי גם התנו פלפלו בדברי התנים הקודמים הלוס כל הלוס מ ש מסינו היה בקי בהם וגוד כל המדרשים של הפסוקים מדרש תנחו ברש סרב ויקר רב וכולי דקדוק אתרו אומר רשבם זה כל הדרשות של מדים אותיות מיותרות למשל כתוב בשרצים וזה לוחם הטומי הו בא ללמד שגם דם השרץ מטמא ודקדוק סופרים כגון גזרות שגזרו חכמים שלא יבוא לידי יסו תירו וקלין וחמורים כלכ שכל אדם יכול לדון מעצמו וגזרו שובס שיש מילה מסוימת שכתובה בשתי פרשיות למדים זה מזה זה דק מקבל מרבו אבד מישה רבינו למשל הרשב מציין הגז רושו הידועה בתחילת מסכת קידושין כיח כיח מזד לקידושי כסף ות קופוס הוא היה בקי במולד הלבונה רשי בסוק אומר חשבון הילוך חמה ולבנה גימטרי אז הרשב אומר שמטיס זה דרשות שנלמדות מראשי תיבות למשל הגמור בשבס דורשת כתוב סר דיברס מתחילים אוכי אנוכי זה ראשי תיבות אנו נפשי קסוס יוביס אני אומר הקדוש ברוך הוא אני בעצמי כתבתי את התירה ואני נתתי אותה רשי בסוק מוסיף שגמרו זה כמו ש קוראים היום גימטריה לפי המספר למשל כתוב בזיר אייה א זה גימטריה 30 סתם נזיר שיים יש גם הדבש דבח כל מיני חילופי אותיות הכל נכלל בגימטריא ומשק משלו שעולים חזל נותנים לפעמים משלים בכובש משל בשועל יש בזה צורך ללמוד דברי תורה כתוב בולס תיק משול ארבה כתוב במשלי לאבן מוש מליצה הוא היה בקי רבי יוחן בזק בשיח שידים להשביע אותם נפק מינה לעשות קמע לרפואה משדים יחז תקולים אז הרשמ אומר לא שדקל מדברים ביניהם אלא הוא יהיה בקימה שבנ אדם רגילים לדבר בקשר לעצים כמו ששלום המלך בחוכמתו וידבר עלו עצים הוא אמר את זה ראוי לכך את זה ראו לרפואה זו וכולי ויח מלאך השור הם ידעו הוא ידע רבי יוחן ב זכא וזה נצרך להשביע אותם וגם הוא לא הניח מללמוד דבר גודל וד קן מה זה ד גודל זה מסרוב שיחזק דבקן זהב ורוב שקשו הרבה משנות בריסס ותרצו מסביר רש סוק כל הספקות שהו להבי ורובה גם התנו הסתפקו בהם כולם ר בז את ליבו ושב את כל הקושיות הג קחו הצר לחד ל שנ כתוב הפסוק לאכיל אוש צ הקדוש ברוך הוא אומר אני מנחיל לאוהבים שלי יש יש ולמות 310 גימטריה יש למה צמ כ האוצרות שלהם מלאים בחוכמה ו מסמת ה שב גוד שבוס ו ש יכול להבין דבר מתוך דבר יותר ויותר אמר זיא בש בו ף שרף רש בסוק אומר שו מלאך השור שמאש מקצ סביבו לשמע דברי תור מפיו ולכן העופות היו נשרפים אומרת המשנה המר זה בני נמן נרא בגימור אם הוא אומר על אדם מסוים זה אוכי אנו ורו אביו יחד עם אכו כי אכו לא מכירים אותו כאח כמו שנראה בגימור אבל ויטול אמוי בחלקו הרשב נותן דוגמה היה כאן ראובן ושמעון שני אחים בנים של יעקב ביום מן הימים אומר ראובן דאו לכם שלוי האדם הזה הוא אחינו כשיעקב נפטר אז יש כאן למשל שלוש שדות ראובן ותן שדה וחצי שמן שדה וחצי אז ראובן צריך לקחת חצי שדה לתת ללוי לשיטתו שדה אחת שכת ללוי החצי שביד שמעון בזה הוא לא יכול להשפיע הוא אומר ללוי לצערי שמון לא מכיר אותך כאח אבל חציו של מונח הצ רובן צריך לתת לליווי מה קורה מיס אחר כך ליווי מת ירז נחוס למקומון שימ לא יכול לומר לראובן רגע הוא אח שלי כמו שאח שלך אז בוא נתחלק אתה חצי אני חצי אין לו ילדים אז האחים יורשים אותו לא הוא אומר לו הרי לכתחילה חצי שדה של יעקב מונחת אצלך מזמן בגזל אז אתה תשאר עם החצי הזה ואני לוקח בחזרה את החצי הזה וכל אחד יהיה לו שדה וחצי א מה באמת קורה נופלו לו נחוס ממוק מחו לוי בחייו נפלו לו נכסים מאיזה ירושה מתנה הוא קנה אחר כך הוא מת ואין לו ילדים ירשו א ובימוי לא רק ראו יורש אלא גם שמון יורש כמו שנראה בגימורי אומרת הגמורה מה ראינו במשנה אף שאומר זה בני נמן למה חס למנף כמין הוא נאמן אומר רב יהודה מר שמואל ליורשו שהוא ירש בנכסיו כ אומר זה בני ולפת רשת מן היבום לא ידוע לנו שיש לו בנים אם הוא אומר זה בני אז אשתו פטורה מייבום אומרת הגמורה ליור שוי פשיטה ה הרי יכל לתת במתו את כל נכסיו לאדם זה אז ודאי ש במיגו אפשר להאמין לו שהוא בנו ווא ירש אותו אומר הרש בם לכאורה בדומה למ שראינו בדף קז אפשר לומר שנפ קמינה לגבי נכסים שהוא לא יכול להקנות ו כעת אין לו מיגו לפי חומים אין לו דומה שללם גם לפי רב מר נכסים שיפלו לו כשהוא יהה גוסס אומר רשבם בזה פשוט שהוא לא נאמן כי באמת אין לו מיגו כל הנאמנות רק במיגו לא ייתכן שהמשנה תאמר שהוא באמת נאמן גם בלי מיגו מה שראינו בדכ חז יקיר זה הכל בחלק בחירו יודעים שהוא בנו לא יודעים אם הוא בכור או לא הפסוק בא ואומר יקי רב נאמן לומר שהוא בנו הבכור והוא יקבל פי שניים גם בנכסים שאין לו מיגו כי נכסים שיפלו לפניו כשהוא גוסס למשל אבל כאן כל הנמנות מישו מיגו אז אםו נפשך נכסים שעדיין לא באו לש אותו לפי רמי הנכסים שיפלו לו כשהוא גוסס הוא באמת לא נאמן כן לא מיגו נכסים שכבר יש לו אז ברור מה החידוש של המשנה אומרת הגמרה אנו חנה מהחידוש שהוא נאמר רק לגבי העניין שליפט סיש מן הייבום הצטרך אלי שאשתו פטורה מיבו וחליצה כי בעלה נאמן לומר שיש לו בנים אומרת הגמרא נע מתננה זה משנה מסכת קידוש בפרק שלישי מי שובי שס מסוס לפני שהוא מת הוא אמר דהו לכם יש לי בונים ואשתי לא זקוקה ליבום נאמן מתנוס השוק ולו דווקא בשס מסוסו הד מילס בדרך כלל לפני שהוא מת הוא רוצה שאשתו תזדקק יבו מה זהוא אומר זאת אם הוא אומר יש לי אחים והא זקוקה ליבום כיוון שלא ידוע לנו שיש לו בנים אינו אנ לאסור אותה כמו שכבר נראה הקופונים זה כבר משנה בקידוש למה המשנה צריכה לחזור על זה אונה הגמור או משנה בקידוש מדברת דלמור זה כלום באח האדם הזה לא ידוע לנו על אחים לא ידוע לנו על בנים אז ממילא אישה זו בחזק הטר לשוק כי יש לנו ספק ספיקה שמה יש לו בנים ואז היא לא צריכה יבום אם תמצ לא ימר אין לו בנים אולי אין לו גם אחים אז אין מי שיבם לכן מתירים אותה אז כשהוא בא ואומר יש לי בונים הוא סך הכל מעמיד אותה לחזוק שההיא במילא מוחזקת שהיא מותרת לשוק אז מאמינים לו אם כך למין קמנה בנאמנותו במילה ה מותרת אומר הרשב נפק מינה שברגע שמנו לו אפילו אם אחר כך יבוא האח ויאמר אני אח הוא לא יכול לאסור אותה ועל זה מסיימת שם המשנה אם הוא אומר יש לי אחין ואיין לי בונים לא נאמן לוצי אותם מחז קסטה לשוק זה הכל המשנה בקידושין אוכי כאן משמיע לנו הנה אף לגב ד מורז קלי באח אין כאן דים מפורשים שיש לו אח ויש חזוקה חזוקה שיש לאחים אז אחזק יבז ביו כי יש כאן רק ספק אחד אולי יש לו בנים והיא פטורה אולי אין לו בנים והיא חייבת אז הוא נאמן לומר זה בני והי פטורה מייבום ולמה כמו שכבר נראה כי יש לו מיגו למה הוא צריך לשקר הוא יכול כעת לתת לגט באמת זה חידוש המשנה כ היינו אומרים שלא יכול לבוא מיגו ולרע את החזקה שהיא בחז קס חבס ביבום קומש מלון שנאמן אומר הרש בם לאו דווקא אם הוא אומר זה בני הוא הדין אם הוא אומר יש לי בנים הוא נאמן לת אותה ה כיוון שההמשך צי לומר זה אוכי הוא לא נאמר לגבי להוריש אותו מניח סובב בחלק של החים לכן קטו גם זה בני אומר הרשב ואיך נפרש ב את ההמשך זה אוכי אינו נמן שתי פירושים או לא מדובר בכלל לגבי עטר ואיסור לשוק כי גם אם הוא שותה כי אסורה כיוון שיש חזוקה שיש לאחים ולא דה לנו על בנים אלא מדובר רק לגבי ירושה כמו שדיברנו במשנה או באמת שכוונת המשנה או אמזה בני אפילו שוא מזק מוחזק לנו שיש לו אחים אז הוא נאמן זה אוכי אינו נאמו לאסור אותה אם בחזקת מותרת דהינו באופן שלא מוחזק לנו לא באחים ולא בבנים אז היא מותרת מכוח ספק ספיק ואם הוא אומר זה אוכי הוא לא נמן לסור אותה כעת לטעם המשנה אומר רב יוסף אומר רב יוד שמואל מפני מה אומרו אדם שאומר זה בני נמן ו מותרת לשוק אולו בעל שוגר סינמון ממילא במיגו שי היה אומר גירשתי ואז היא פטורה מייבום ה היה נאמן אז כר גם אומר יש לי בונים נאמן למה באמת בעל שום הגרש סיתי נאמן כרי אם הוא היה רוצה ה יכול לתת לכת גט לפנינו כך אמר רב יוסף בשם רבו רב יוד בשם שמואל כידוע רב יוסף חלה ושכח תלמודו כמו שמובא מסכת סנ דורים הרבה פעמים בשס מוזכר והיה פעמים שהוא חזר על שמועות ששמע מרב יהודה רבו לפני חולון הוא התקשר בהם כך ש ו מתרד זאת אז גם כאן אומר רב יוסף כך שמעתי מרבי מורד אברם רב שם ו בתניה המשנה אומרת זה בני נמן ורבי יהודה אמר לי שמה הטעם טולים זא בדבר שלא שנינו לא בשום משנה לא שום בריסה זה ממר שהאדם נאמן לומר גרשת סיתי וגם זה נצרך לטעם שכיוון שה יכול לתת גת אז תולים את העיקר בתפל אלא אומר רב יוסף צריך לתקן כך שמעתי מרבית דברי רב יהוד או אומר רבי יהוד אמ שמואל מפני מה אומרו אדם שאומר זה בני אז הוא נאמן אולו בוד לגרשו מיגו אם היה רוצה כעת מגרש אותה פותר אותה על ידי הגת מייבום אז גם אם הוא אומר הפטורה מייבום כי יש לי בן הוא נאמן וכעת אומר רב יוסף אמרוד גשו אז הוא נאמן זה בני כ גם בעל שוגרס נמן לפתור אותם יבום בוד לגרשו מביאה הגמור כיו רב צח סף אומר רבי יחנון בעל שאומה גירשתי השתי אינו אנמן למה לכאורה יש לו מיגו אם היה רוצה היה יכול לגרש כעת את אשתו מסביר הרשב אם הוא היה מגרש אותה היה יוצא קול בדרך כלל יוצא קול על גירושין אז אני לא יכול להאמין לו שהוא גירש אותה במיגו כ אני צריך להאמין לו דבר נגד הכל זה כאילו להאמין במיגו נגד ידים מיגו מוקם דים לא נאמן אינו חינמה אדם שאומר זה בני נאמן כיוון שבידו לגרשה אבל להאמין לו שהוא גירש אותה אני לא כול להאמין כי איפה הכול על הגירושין אז כך אמר רבי חנון מנפח רשש ביודי או זלי אול דרב יוסף הוא אמר דרך חוק כמו אדם שמנפח קש מתחת ידיו וזה עף ברוח כך הוא אומר עבדת מו ש רב יוסף מה שרב יוסף אמר שאדם נאמן לומר גרשת סיתי זה לא נכון אבל באמת מה ששמואל אמר בפירוש דברי המשנה זה נכון כמו שאמרנו באמת יכול כעת לגרש אותה אז הוא נאמן לומר זה בני זה בני זה לא נגד ד אומרת הגמר כך אמר רבי יוחן איני ואומר חיברו אומר רבי יוחן בל שגרתי נמן הסתירה בדברי רבי חן אונה הגמור קש כן למפריע כאן להבו רבי חן דיבר בשתי אופנים נפרדים דהיינו אם הוא בא לפנינו ב ווא אומר לנו דעו לכם שירשתי ששתי לפני חודש ב סם על זה אמר רבי יחנון הוא לא נאמ להחזיק אותה כמורשת מ ניס אם יבואו אדים החכר ויאמרו אנחנו ראינו שהיא זינתה בטו בניסן היא תדון בחנ כדין שיש הבעל לא נאמן לשותה מגורשת מ' ניסן כי אין לו על זה מיגו מה מיגו יכל לגרש אותה הוא לא יכול כעת לגרש אותה שתהייה מגורשת מא' ניסן מחודש קודם מה שרבי יוחן אמר שהוא נאמן זה באופן שאומר גרשת את אשתי סתם הוא לא אומר מתי או שמר בפירוש כעת גירשתי אותה הוא לא מעיד למפריע כל הנפק מינה זה לפתור אותה מכאן להבו ש תזנה מכאן לבו תהיה פטורה אם הוא ימות היא תהיה פטורה יבום היא יכולה כעת לנסה לאדם אחר בזה הוא נאמן כי אם היה רוצה ה יכול כעת לגרש אותה בפנינו אז ממילא לא הלך לגמרי האול דרב יוסף כי באמת מכן לבוא הוא כן נאמן אפילו שסג נגד הכל כי לכאורה אם היה מגרר ש היה יוצא כל לא מכאן הוא לבא הוא נאמן אבולו מסתפק את הגמורה אומר למפריע מהוא לאמון אלבו דהיינו פשוט לנו שאם הומ גירש אותה ל לפני חודש הוא מת בא ימר שגירש אותה בא ניסן הוא לא נאמן ש מגורשת מא' ניסן אם היא זינתה בתת ו ניסן היא בחנק מצד שני מי אומר גירשתי אותה כעת שלא נפק מי נאלה מכאן ולבא ודאי שהוא נאמן יש לו מיגו הספק שלנו הוא אומר גירשתי אותה לפני חודש האם אפשר להאמין לו לפחות מכאן ו לאבו כי מכאן ו לאבו יש לו מיגו או לא מה הצדדים מיפלגי דיבורי אנחנו מפצלים את הדיבור שלו מה שהוא אומר גירשתי הוא נאמן קנו לאבו אשתו היא כבר לא ישס איש מה שהוא אומר גירש אותה לפני חודש לפני חודש זה לא מאמינים לו או לא פגל לדיבור כיוון שאתה לא יכול להאמין לו בגירושים שלדבריו היו לפני חודש כתה לא יכול לעשות אותה פנוי יום לפני חודש אתה גם לא יכול להאמין לו על מקנו להבו כ מקנו לבו הוא לא אומר גירש הוא גירשתי לפני חודש אי אפשר לפצל את הדיבור רק אם הוא אומר תם ירשת את אשתי או שהוא אומר כעת גירשתי אז יש לו מיגו זה הוא נאמן מב הגמ מלקס רב מורי ורב זד אחד אמ פלגינן וא נאמן לגבי מכלבו אחד אמר לא פלגינן שואלת הגמור לא פלגינן כך אומר אחד מהם מה ישנ מדרוב דרו בעל שבא לפני בזן ואומר איש פלוני בעל אישת איש וחם יש כאן עוד עד מצטרפין לשני אדים להור גוי את הבול מה רואים כן להור גוי ולהור גו את אשתו לא נהרוג למה כי לגבי אשתו הוא פסול לעדות בכל זאת מפצלים את העדות ואומרים מה שהוא אומר איש פלוני בוא ליש שסי שוא נאמן שהאיש סיזו אשתו ה הוא לא נאמן אז איך אתה אומר כאן שלא פלגינן אונה הגמור הבדל גדול בתרי גוף פלגינן לגבי עדות שנאמרה לגבי שתי גופים יש כאן עדות לגבי הבול יש כאן עדות לגבי האישה אני מפצל מאמינים לו לגבי הבול את כל העדות לגבי האישה כלום אבל בחד גופה באותו גוף לגבי אותה אישה לפצל שאני מאמין לו שהוא גירש אותה אבל לא לפני חודש לא פלגינן ולכן אני לא מאמין לו בכלל לחד מן דאומה מספרת הגמורה ההו ד וקו שוכב היה אדם שהלך למות והיו לו אחים ולא היו לו בנים אז האישה הייתה מוחזקת בחיובי בום אומרו לה לפני שהוא מת מה יהיה אם אשתך אחרי שתמות היא תס למן אשתו של זה אומרים לו לשון נסתר מה יה איתה היא תזדקק לאיבו שתהיה מותרת לשוק אומר לו זאת חזה לכהן רבה הייא רוייה אפילו לכהן גדול אז רשבם אומר מיד ה לא רואיה לקונים כי באמת מה שמאמינים לו זה שהוא אומר גירשתי אותה ולכן היא מותרת לשוק וממילא היא לא תהיה מותרת לכהן אבל היא תהיה באמת מותרת אומר ומה הניחוש לו למה נחוש לשורות לשוק אומר הבחי בר במה רבי יחנון בעל שום הגר שתי ס שתי נמן וכאן הוא כביכול אומר גרשת סתי אז לכהן באמת תהיה אסורה אבל השוק היא תהיה מותרת אומר הרש בם למה שלא נאמר שהוא אומר שהיא רוייה לכהן הוא מתכוון כפשוט שבאמת רוייה לכהן לא לכהן גדול כי אלמונה אבל לכהן דת היא באמת ראוייה כ הוא מתכוון לומר יש לי בנים אומר הרש בם כיוון שהוא מוחזק לנו שאין לו בנים וגם הוא עצמו לא אומר לנו בפרוש שיש בנים שנאמין לו במיגו שח לא לתת לגט הוא רק אומר היא מותרת אנחנו אומרים בהכרח הוא מתכוון גרשת סיתי והוא נאמן כרבי עדו לגרשה אומ לה הביה איך אתה אומר כך הרי למדנו ממר אחרת בשם רבי יחנון ו רבצ חן בל שגרתי אנון אמ רוב ול לא שנינו הרי רצנו את שתי המות שלרבי חן כאן למפר וכאן להבו לגבי להבו הוא כן נאמן אז כאן הוא נאמן לפתור אות יבום אומר ל הבשי סמך רצנו אפשר לסמוך על התירוץ ה למיסה אולי את התירוץ לא נכון אליש מה אמר רבחן וישמן דמר דינו רב ציף שהוא סובר שרבי יוחן אמר שהוא לא נאמן גם לא להבא כמו שאמרנו כי יש רגלין דבר שהוא לא גירש אותה כי אם הוא גירש אותה היה יוצא קול ואי אפשר למינו במיגו אומ לרוב לרב נוסן ברמה הוא צודק הביה חוש לו הוא פתח למיני חוש אז הוא מסיים חוש לו כבייה ותסר על השוק רשנ מסבירים שיש לנו ספק יתכן באמת שהבעל גן גירש אותה לכן אי אפשר לייבם אותה אבל היא אסורה כל זמן שהאח לא יחלץ לה אומר הרשבא ומכאן למדים ל אוכל למיסה של ד עדכן ד ל [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: