הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלג

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת בבא בתרא דף קלג

[מוזיקה] ב 12 דף קלג הש מתחל בעזרת השם שורה וחצי האחרונות של הדף הקודם ההוא למדנו בשיעור הקודם שאם אדם חילק במטו את כל נכסיו ונתן גם מתונה קרקע לאשתו אפילו קרקע כלשהו איבדה האישה את השיבו שיש לה לחוסים לגביית סווסו חוסים אילו שהוא נתן במתנה רק אם הוא יקנה חוסים חדשים וכל לגבות משם אם הוא לא יקלה אז האבדה את כתובתה מספרת הגמורה אהו דמלו היה שכירה שלפני שהוא מת אמר טילט לברוס ותלת לברוס ותלת יטס היו לו שתי בנות אז הוא אמר שליש מנכסי לבת זו שליש מנכסי לבת השנייה ושליש לאשתי אז הוא עשה אותה שוטף בין הבונוס אז מן הדין איבדה את כובסו משני השליש שעברו לבנות ואם הוא לא יקנה עוד נכסים אז היא תשאר רק עם השליש ש קיבלה המתונה אבל למעשה הוא לא קנה נכסים אחרים אלא אותם נכסים עצמם חזרו אליו חלקם מה היה שכי וחוד מבנט בחייו נפטרה אחד מבנותיו ולא היו לה ילדים אז הוא ירש אותה ועכשיו השליש אצלו בחזרה והוא מת השליש הזה מי יורש זאת בתו שנותרה והאישה רוצה לגבות מזה את מויס ק סווסו סוב הרב פפי למימר לא ישוק לאישה אלו טילט רק השליש הא קיבלה המתונה אבל בשליש שחזר לבעלה וכעת הבת יורשת היא לא יכולה לגבות כי זה הרי לא נכסים חדשים זה אותו שליש שהיה מטון אל הבת שנפטרה והיא כבר מחלה את השיבו שיש לה על קרק כזו כך סב רב פפי אומר לרב קנה אילו עוד דרכוני מי לא ישוק לו אי לו הבל היה קונה נכסים אחרים היא לא היייתה נוטלת משם את מויס ק סווסו ודאי היא מחלה את שוד רק לבנות כיוון שהוא עשה אותה שוטף ביניהן אבל את חוב כתובתה היא לא מחלה אם היא תמצא מקום אחר לגבות הם יקנה נכסים חדשים ודאי של המחלה וכדי לו דרכון עם אדם אחר או מ הורישו שוק לו כי הרי רק לבנות עם מחלה מה שהם קיבלו ולא לבעלה אשטן מה כשחזרו אליו אותם נכסים עצמם שוק לו מה ליותם נכסים עצמם מה לאחרים מסיים הרשב וככה לוכ עוד מעשה ההו דפג ניכס הוא חילק את נכסיו לאטסי ולבני הוא היה שכי מרה הוא חילק את כל נכסיו בין בניו ואשתו אז הוא עשה אותו שותף אבל הוא פירץ שם את כל הנכסים חוץ מנכס אחד שייר ח דיקלה דקל אחד הוא לא פירש למי הוא נותן זאת בזה צריך לקיים ירושה הדקל התחלק בין בניו סובר אבינה לממר לסלו לאישה לגבות את כתובתה אלוח דיקלה הרי אם הוא היה משיר את הדקל היא איבדה את הסוב מן הבונים כי חלה את השיב בטון שהם קיבלו כי הוא עשה אותה שוטף ביניהם אזת עכשיו גם אז הבנים זכו ורק את הדקל היא תוכל לטרוף מהמהם אומר לרב ימ לרב ינם הי לסלו אם אין לה כתוב מחלק הבנים כיוון שהא ידע שאין לו נכסים אחרים אז ודאי שהיא מחלה כיוון שהוא עשה אותה שוט ביניהם חד דיק לנמ לסלו אז מהדק גם יכולה לגבות כרי ה ידע מהדק הזה והיא לא דיברה כלום היא אמרה אני מסכימה לקבל את מה שאני קיבלתי ל השער הי מוותרת עלי הנכסים שהוא נתן במתו שהיא טרה עלי הדקל שהוא השאיר לירוש דוריסה גם בזה היא יטרה אלו מאיזה טעם אתה יכול להבין שבת דקל היא כן טורפת כיוון שהוא היא לא מחלת טובתה כרי הוא הניח למקום קצת לגבות מהדק הזה אז מגו דנס לדקה נכס נ לקול נכסה כי ברגע שיש לה מכל מגבות אז מה שההיא שתקה ולא ררה כי היא אומרת למה היא צריכה כעת לצעוק כשההוא נותן מ זמה תהי עם הסובה שלי קודם כל בזני א שומו את הדקל מזה אני אטרוף אחר כך אם עדיין ישאר חוב ש כסו אני ארר לבנים כמו שהזכרנו ליל אומר הרשב השתיק מכיל רק חילק את כל הנכסים והוא לא השאיר כלום ולכן גם הסתפקנו בבורי כיוון שייתכן שהוא יקנה עוד נכסים לכן היא שוקת ואם לא יהיה מספיק בנכסים שהוא יקנה או שהוא לא יקנה אז היא תלך לערער אז כמו כן כאן למה היא צריכה כעת לצוק יש לה מאפה גבות להתחיל לגבות ואם לא י יספיק אז היא תסק ממילא טוען רב ימר שהיא יכולה כן לגבות גם מהחלקים שנתן מתו נס לבנים ורשבה מסכם כאן ללוכה את כל מה שלמדנו בדף הקודם ובדף שלפנינו אומר הרש בם הלכה ראשונה שכיב מרש שכתב את כל נכסיו או שהוא חילק לבניו בפני אשתו וגם להוא נתן קרקע כלשהו והיא שתקה ולא ררה או שהוא כתב כל נכסיו לאחרים בפניה ולה הוא גם כתב הוא הקנה קרקע כלשהו אז כולם קנו והיא לא יוכלה לגבות מזה את הקסו כמו שרב נחמן אמר ברגע שהוא עשה אותה שוטף בין הבונים או עם אנשים זרים אותו דבר אז היא מחלה את השיבו מהנכסים האלו דין שני כל זה כשהוא חילק את כל נכסיו אבל אם הוא שייר אפילו דקל אחד שהוא לא פירש למי הוא אז מיגו שהיא גובה מהדק היא גובה גם מה מנחוסים שהוא נתן במתנה שלוש דווקא כשהוא כתב לה קרקע כלשהו אם הוא נתן לה רק מטל טים ולא היא קרקע אז הוא לי עשה ת שוטף והיא לא מחלה כלום והיא גובה את הכל ארבע כל זה שעבדה קובוס היינו מאותם נכסים שהוא נתן מתנה אם אחר כך הוא קנה נכסים חדשים או אפילו נכסים אלו שהוא נתן לבנים חזרו אליו כמו במעשה שלמדנו שהוא ירש את אחד מבנותיו גם מזה היא יכולה לגבות את הקסו כי הרי כותב ל בקסו גם הנכסים שאני עתיד לקנות מזה תגבי חמש למס הלכה זו נאמרה בשימר בורי שחילק את כל נכסיו נתן גם לאשתו קרקע כלשהו זה ספק שרובי הסתפק האם מוכלת השעבוד שיש לה בנכסים שהוא נתן מתונה ונשאר בתיקו אז למיסה אומר הרש בם כיוון שזה ספק אז ההלכה שווה בשכיב מרה ברור ש הפסידה וגם כאן זה ספק אם הפסידה או לא המוץ מחו לו ורה כיוון שהם מוחזקים היא לא יכולה לוצי אבל כמובן שאם הוא קונה כוסים חדשים מזה ודאי שהא יכולה לגבות אומרת הגיבורה אומר אבונה שכיב מרש שכוסו כל נכו סוב לאחר והוא סתם ולא פירש אם הוא נותן זאת במתנה או בירושה הוא כתב נחוסי לפלוני רוי צריך לבדוק אם רוי ליורשו אם זה שהוא נתן לו את כל נכסיו הוא אדם שראוי ליורשו במקצת למשל הוא אחד מבניו טלון משום ירושה קנו ל רבי יוחנן בברקו כיוון שהוא ראוי ורשו מסתו התכוון להוריו כי כזמן שלא מפרש שלוש מתונה אז זה ירושה כ ירושה זה מדריסה הוא לא הולך לקנות במתו ולעקור נח לדריסה ואם לאו אם הוא נתן זאת לאדם זר שלא ראוי לרש תלו משו מתונה בעל כורחך מה שהוא כתב נחוס פ הכוונה במתנה כין דבור אין עוד וזרי לא יעבוד אז תכוון במתנ נראה קמ זהש הרשב מציין למה רבו אמר שכיר כרי ללמדנו אבו האם דברי רביח ברק נמרו גם בבורי לכן לקת שיר למ הח כבר מתקשים ברשם כרי נשתה בו הקופונים כך אומר רבונה אומ לרב נחמן ג גנו מלך למה אתה צריך להתגנב ולסתום את דבריך רבי יחנק ש לרש קומים ולכן אתה אומר שאם רוא לישע זה משום ירושה המת תומר הלו רבי יוחנן מקו דשמ צריך כרבי יוחן יק דז ואל תסתיר את דבריך לומר לנו שהוא זוכה משום ירושה ואתה מגניב כאן שאנשים לא יבחינו שאתה פוסק רבי חמן ברוקו אז אולי אומר לו רב נחמן דיל מקי הוק אמרס שמה לא לכך התכוונת לומר לחדש לנו שלוח רבי חמן אלא אתה מדבר כאין מיס שויו שהוא כבר נביא ועיקר דבריך בת לשמנו שיש הבדל האם הוא נטל זאת משום מתונה או משום ירושה כמו שנראה לאלון מה ההבדל רק אגב השמעת לנו שאתה סובר כרבי יוחנן מייקו אבל לא זה העיקר מה דין מקוק אמרס דואד ושכיב היה אדם שנתה למות ואומרו לי שאלו הנוכחים שם ניכסה למן דילמה פלני למי אתה רוצה את החוסים אולי לפלוני וומר לו אלא למן אלא למי ודאי שלא אז זה כאילו ש אמר נחוס הלכו וזה מה שאמרת שכוסו אומר מה זה משנה ואמר סו באמת על מעשה הזה אמרת לנו אם ראוי ליורשו הפונה הזה נוית לו משום ירושה ואם לאו נוית לו משום מתונה אלו למן כמו כן אחוס לכו זה משמע לא שירוש וגם ממה שמע לא שמע תונה אז מפרשים זאת על פי ש מה שיכול להתפרש באדם זה אומר לי אמר לו רונ אין אוחק מינה זה מה שבאתי לומר שמי שכותב נחו סוף סתם אז לפעמים זה עובד בתור ירוש לפעמים זה עובד בתור מתונה למה לכס מהמת הנפק מין אם זה מתונה ירושה שזה עיקר חידושו של אבונה אז בתחילה סוב רבד ברמ רוב לממר רבד ישב בפני רובה והוא ניסה לומר שההבדל הוא כך אם ר ורשים אז הוא מקבל זאת בתור ירוש אלמז מחוס אדם מתחייב בסוב ש אלמנתו אחרי פטירתו עד שה תתחתן עם אדם אחר או עד שתגבה את הסוה היא תקבל מזס מנכסיו אז אם הוא נתן את כל הנכסים במתנה לאחד מיורשיו אז אם הוא אמר מתונה אז זה מתונה היא לא יכולה לקבו אם הוא אמר סתם נחוס לכו אז זה ירושה וירושה הלמו נוטלת ואם לא אם הוא לא ראוי ליורשו אז בהכרח שזה מתונה אין למסז מנחוס כמו ששנינו מסכת גיטין שאין מוצי למוז ונוס מנחוס משועבדים מנכסים שכבר השתעבדו לסובה אבל ומחר זאת או שנתן תון לפני מותו מפני תיק נום אנשים לא רצו לקנות מאדם נשוי נכסים כי לא יודעים מתי הוא ימות וכמה מזוי נשי דבר שלא קצוב אז ממילא זה היה נפק מינה אומ לרוב לא יתכן אם הוא נתן ז מתנ שכיב מרה אז מגר גורו האלמנה גרועה יותר מאשר ליטול מירש אשת בירושה דריס ירושה דרסה שהתיר מזכה לו גם אם הוא מגדיל את הירושה או שוא נותן את הכל אחד מהיורשים בכל זאת אמרס למסז מסוב אפילו שזה עבר כבר ליש במתו דרבון שכי מר כל מה שהוא נותן מתנ זה רק מדרבן אין מתו אחר מיס זה תקנת חומים שדור כסו סור דומה כדי שלא טור דו לאל ש שונת מהם אז ממילא לא יתכן שזה קמינה שרבו בא להשמיע לנו רשבם אומר שכאן רואים שמה שקלון שמוז בוס לא טורפים מ שעבודים זה דווקא ממט גמור בקניין או מדבר שהוא מכר אבל אם הוא נתן מתנ שכיב מרה על מנתו ניזונת מנכס מקב למתנה והוא הדין שהבנות ניזונות אז לא ייתכן שזה ההבדל אלמר רובה מה נקמ מתון לירושה כד שולח רבכ ברב אביה לדברי רבי ירחן בן בריקו אדם שאומר נחוס לכו ואחריך ליפני הוא שימר מחלק את נכסיו אומר אני רוצה שכל הנחושים יהיו במתנה לראובן הוא לא אמרת לשום מתונה אומר נחוס אלכו ואחרי ראובן זה לא יעבור ליורשיו של ראובן אלא אחרי שראובן ימות זה יעבור לשמן אז אם היור רישו רו ליורשי אם הראשון ראובן זה בנו למשל אין לשני מו קמרי שן כלום הוא אמר שהוא נותן את כל נכסיו לבנו ואחרי שבנו ימות זה יעבור לאדם פלוני זה לא עובד שאין לו שמ תונה כין שהוא לא אמר לו שמתו אר סתם נחוס אלכו אנחנו מפרשים שהכוונה לירושה כרי יכול לעבוד כאן ירושה זה בן בן הבונים כרבי ח ב ויקו שאין לו שמונ ו ש ירושה וירושה אין לו הפסק ברגע שהוא הוריות לראובן בנו הוא לא יכול להגביל את הירושה שירוש תהיה רק כל ימי חייו ואחרכך זה יעבור לאדם אחר ברגע שזה עבר בירושה לבנו אז זה עובר מבנו אחמ אותו ליורשו אם אין לו בנים זה עובר לאחים לדודים עד ממשמש עד רוב כמו שלמדנו בדף ק תו אז זה באמת ההבדל יהיה בין שכי מר שאמר למי שרו ורשוי או לא זה מה שרב הונה אמר שאם אדם אמר נחוס לכו ואחריך לפלוני אז בודקים אם הראשון הרוא ליורשו אז הוא זכה בזה בתור ירושה מה שהוא אמר אחר כך אחוב לפלוני זה מסנ מה שכוס בתו הוא לא יכול לעקור תרס ירושי ירוש אין לו הפסק ואפילו ממר בפירוש אני מוריש על מנת שיטול השני אחריך זה גם מס מקוס בתרו התנאי בטל אבל אם הוא אמר זאת למי שאינו ר ליורשי אז באמת זה יעבוד כל ימי חייו זה יהיה לראשון ואחרי מותו של הראשון זה יעבור לשני אומ לרוב לרב נחמן והוא אב סקה הוא הרי גם אם הוא נתן זאת למי שראוי לושו אז אנחנו אומרים שהוא נתן זאת בירושה הוא הגביל את הירושה הוא אמר שהירושה תהיה רק לו אחריו זה ילך לפלוני אומר את הגמור הוא סובר יש לו הפסק כך ונה לו רב נחמן הוא חושב שיכול להפסיק את הירושי אבל רחמון אומר אין לו הפסק אז נכון שהוא רוצה להפסיק אבל הוא לא יכול לעשות אחרת מה שהתירה אומרת המס מקוס בטירו המיס קיים שהוריש והתנאי בטל רשב אומר שכך הלוכ כמו שכבר נראה שכך פסקו הלוכ למיסה ההו דומ לחברי אדם אמר לחברו נראה זה לא היה ממש חברו לא סתם אדם זר נחוס ייו לכו מאחריך זה לא יעבור ליורש של אלא לפני וריש ורשי זה לא היה סתם חבר זה היה בנו ש היה אחיו שבמקום שחיב יורשים אותו ואחרכך מתוכי רשן הראשון קיבל את החוסים והוא מת וס שני שוע בקטוב את החוסים סוב רביש קמד רוב לממה רבש ישב בפני רובה הוא סבר לפסוק שנ וקיל כמו שהראשון טל עכשיו השני טול כר הוא נתן הראשון רע כל ימי חייו מתנה מתקיימת רק לפי דעס הנוסן אומר לי אמר לו רובה דנה חצצת אודינה מה זה דיונה ד חצצת מביא הרשם שתי פירושים או חצצת לשון חצי דייני פשרה הם לא קים אז כל דבר הם אומרים זה ספק תקח אתה חצי כזהה חצי הם פוסקים כך שלא יקלו לפי דעת הנותן רב חנן מפרש חצצת זה בית הקברות זה דיינים שלבית הקברות אומר המשו זה דיינים שמתחשבים בדעת הנותן שהוא חשב שיראו שיש לו אפסק לאו הנו דשל חבי וכאן הראשון ראוי ליורשו אין לשי חוב כלום וזה עובר ליורשים של הראשון הכסיף רבלי שהתבייש מרובה פן יומר רובה בליבו אילו לא הייתי כאן אז היה פוסק כר דין שקר היה נותן זאת לשני אז מי יודע כמה דינים הוא פוסק כשאני לא נמצא רובה שלא יקה דין אז רבי לי שהתבייש אז רובה רצה להרגיע אותו לנחם אותו קורע עליז הוא קרא עליו את הפסוק אני השם בעיתו אחי שנו אומר הרשם בעת צדיקים צריכים לישוע הקדוש ברוך הוא ממציא אם אני השם בעיתו בזמן שאתם צריכים לישוע אח ישנו אזמה שרוב אומר לו ברור לי שמעולם לא הגיע לידך דין שפסק לא נכון כ אתה רואה כעת עמדת לפסוק דין לא נכון קדוש ברוך הוא זימן אותי שאני אציל אותך לפני שתורה כך זאת אומרת שכל מה שאתה דן שלא בנוכחותי הורת לוכ אומרת המשנה הקוס וסב לאחרים וני זבו הוא חילק את כל נכסיו נ מתנות לאנשים זרים לבנים לא הניח כלום מה שאסו אוסוי וכח הדין הבנים אין להם על רשת אז זה פשוט רק זה הקדמה לסיום הדברים לומר לנו שאסור לעשות כך לכתחילה אין רוח ממנו אומר הרשב אין לחכמים נחת רוח ממעשי חרון אף גורם להם שכועסים עליו ר תסתפק אם הוא בא לחלוק או לפרש אם לא יו בו נגם כשורה זכור לטוב אז הוא נהג נכון הוא זכור לטוב וזה שהוא מעביר את הנכסים לאנשים שנוהגים כשורה שלא יעברו הנכסים לבניו שלא נוהגים כהוגן הבו הו מסתפק את הגמורה מפליג רבונו ליד רב שם גמליאל והם סוברים שאפילו שבניו לא נוהגים כשורה אין רוח הח נוחו אמנו כי שמה הנכדים הם יהיו טובים אוי לאי הם לא נחלקו ורש בג בא לפרש את דבריהם תושמע דיוסף בן יעזר אויו ל בן של הויו נו קשור אז הוא לא רצה שבנו ירש אותו אבלי ליסה דנר בדרך כלל אומר וסס אליסה זה עליה עליה מלא ב דינרים זה גוזמה אבל כאן הגמור עוד מע תביא שפרו ש ש זאת אומרת שלא מדובר כאן בגומה אז צריך לומר שאליס הכוונה לכלי מסוים שהיו שבים בו יין ושמן כלי מסוים בגודל מסוים שהיה ידוע בזמנם מלא בדינים הוא לא רצה שבנו רזות לכן קום קדשו קם יס בזר וקדיש לשמיים עכשיו כך אוזיל הבן הלך נוסי בז גודל כליל דנ מלכה הוא נשע את בתו שזה שמה היה התפקיד שלו הוא כלה את העתרות של יני המלך תראה למה מספרים שזה הה התפקיד של חמי אודו דסו אשתו ילדה רצה לזון אות המזונות שצריך יולדת זובו בניס הלך הבן שאביו יוס בעזר נשל אותו ירושתו הוא קנה דג לצורך אשתו קורו הוא קרא את הדג אשקר בו מרגליה בבטן הדג הוא מצא מרגלית יקרה אומרו אמרה לו אשתו לא תמת למלכה מה אתה חושב לעשות ללכת לאבא שלי לנסות למכור זאת למלך לצורך טרות המלך לא כדאי קלו מנו בדמי קלילה הם יעבדו עליך שזה לא שווה הרבה יתנו לך כסף קטן זיל עמת לגע בגז בורי לך על הגבורים של קדש הם צריכים כאלה אבנים לאבני איפו של הכהן גודל הרשב מציין שאפילו שבבית שיני בטלו אורים ותומים לא יכלו לשאול באורים ותומים אבל איפה תברכו שהן קיימים כון גודל משמש רק בשמ גודים עכשיו כך שתגיע אליהם ולא תשי מעט אל תפתח לומר נראה לי שאני רוצה תמורת המרגלית לקבל כך וכך כי אם תאמר המחיר נמוך באמת המחיר יותר גבוה לא תוכל לחזור בך רשבם אדם שאומר שזה ל אפו שעשה ן כאילו שעשה ן זה כמו מסיר להד אז אם תאמר שאתה מסכ למור ז גדש בל באמת זה שווה 2000 לא תוכל לקחת 2000 או ימו אנו אתה תבו תאמר לגברים שהם ישמו זאת ג שה בקי ר שמים בשונה מפקדי המלך הואו זה מה שהוא עשה הוא שמע לכל אשתו ת הוא הביא זא לגבור קדש שמ גבור קדש שמו זאת בליוס ד זה שווה המרגלית הזאת 13 כלים כאלה שהזכרנו מלאים בדינים אבל אכו לבדוק באוצרות הקדש אמרלי שבק שק 13 כלים מלאים דרים צריכים להביא לך שבע יש לנו שש אין לנו אומר לה אתם יודעים מה שבע אובלי מה ש שווה יותר מה ששווה עוד שש את זה אני נותן מתנה שיט הרין מוקדו שסל שומים עומדו הגזברים וכוס ופנקס הקדש יס בן יזר הכניס אס הוא הכניס ליס אחת ובנו הכניס שש וטר על שש אז הרשב מסביר כמו שגמור מיד תדייק שזה באו לשבח את יס ביזר שזכות אבי שהקדיש אחת בשביל של הה בנו נו קשורה גרם לבנו שהוכשר להקדיש אש המזה מדקים שיס ביועזר נהג נכון זאת אומרת שחומים מודים לרב ש גמליאל כי עמדו וכתבו הינו כל חך מדו הרשב אומר שתי פירושים או שהיו כותבים חשבונות של הקדש אבל דקו זאת מזה שהם כתבו בלשון כזו במקום לכתוב סתם הוצאות והכנסות ייס בעזר הכניס אחת הבן הכניס ש כז בבת אחת הכניס אחת ולעומת זאת בנוש זא אומרת שבאו לומר לנו כאן שאביו נהג נכונה או ש כך הם כתבו כדי שנלמד זאת והי דמרי שאמת הם כתבו לגנאי יס ביזר כניס אכס ובנו יוצי שבע הוא גרם בכח אבי שנהג לא נכון שהוא נתל את הירושה מבנו אז זה גרם שבנו הוא רוקן את מומן אקדש הוא גילה דעתו שמה שיש הוא לוקח אם היה 13 עליות בקדש היה נטל את 13 עליות היה צריך להשאיר משהו מה אתה לוקח את כל מה שיש הוציא שבע תשאיר אחד או שניים זאת אומרת שהוא נוהג לא נכונה אביו אומרת הגמור כעת הגמורה רוצה להוכיח כמו שאמרנו מדיוק המר לפי הלשון הראשונה הכני שמשחים את אביו מכלל דשפ רובד זאת אומרת שכולם מודים רב שם גמליאל וכעת לא דיקו את הסיפ כמו שיש הרבה פעמים בשס הגמר אומרת אדרבי מדומר בסיף לפי הקמר אוצי מכלל דלו שפי ובד כיוון שאביו נהג לא נכון שהוא הקדיש את כל נכסיו כחכמים שהם סוברים לא רשבג לכן התגלגלה חובה והוציא בנו שבע שרוקן את כל אוצרות הקדש אלו ו קלמיש מינו יש כם מלו סתים ולא יודעים על מי לסמוך מהב אזמה תושמע דמר לי שמואל לרב יהודה שמואל אמר לתלמידו רב יוד ש חריף לא בבור אסנט אל תהיה נוכח במקום שמעביר רב נחלה מישב לאנשים אחרים ואפילו בין היורשים ומרבה לאחד ט לאחד ואפילו שלבר טוב אדם יש לו בן טוב ובן רע והוא נוטל את כל הנכסים לות לבן הטוב גם זה לא נכון לנוכח כמו שאמרנו אולי הבנים של הבן הרע היו טובים כל שקברו לברטה הוא מעביר את נכסה מבנו לביתו ודאי אל תהיה נוכח אל תסייע בכזה עניין אז רואים שחומים חולקים על רב ש גמליאל כי אם חומים לא חולקים אז כדעת מפסק שמואל לא יקר חכו לא יקר השב אומר הרשב מכ לוכ כיום שמואל אפילו שיש לו בן שהק שלו כהוגן אין רוח ח חמנו אם הוא מנשל אותו ירושתו מציין הרשם רבי חן אומר כמה פעמים בשס שבכל מקום ששנינו דברי רשבג משתן הלכה כמותו חוץ משלוש דינים ורב צי ר אחרנו שמואל לא סובר את הכלל הזה גם רוב לא סובר את הכלל הזה אבל למיס אומר הרשם כל הכללים שיש לנו בגימור כלזמן שאין לנו יוצא מן הכלל אז ה לחכך לכן אנחנו פוסקים בדרך כלל רשבג במשנה חוץ ץ משלושת הדברים שרבי ח פיר וצאן הכלל וכאן יש לנו ששמואל פוסק אחרת כמו כן שאר הכללים שיש לנו בשס הלוח משנה הלוח רבק מח כרב סי מח רב לז ורב ישע הוחרב יושע רב יוד ורב שמן החרב יוד ר ורב יהוד החרב יוד אז כל זמן שאין לנו גילוי בגימור להפך מכלל זה ככ לוכ עד כאן דף קלג [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: